נגד הנאשם - כהן נמרוד - הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה בדרך מהירה, בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש, במהירות של 148 קמ"ש, זאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961. שמו של הנאשם בכתב האישום שונה מכהן יעקב לכהן נמרוד, לאחר שהוגש תצהיר של הנאשם, לפיו הוא מודה בנהיגה במכונית במועד הרלבנטי. בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 1/10/04, ביקש הנאשם, שלא היה מיוצג דחייה, באומרו: "עוד מעט בן 19. נהג חדש". בישיבת יום ה-4/12/03 כפר הנאשם באמצעות בא כוחו באשמתו. ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום, נרשם תצלום ותעודות עובד ציבור. בישיבת ההקראה הודיע ב"כ הנאשם: "שומרים את הזכות לזמן את נותני התע"צ". ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 11/12/03. ביום 10/12/03 התקבלה במזכירות בית המשפט: "בקשה לדחיית מועד הדיון וחזרה מכפירה". בבקשה נאמר: "על דעת התובע חוזר בו המבקש מכפירתו בתיק זה. אשר על כן, ובהסכמת התובע, מתבקש בית המשפט לדחות את מועד מתן הכרעת הדין ליום 4/4/04. יהא זה נכון וצודק להיעתר לבקשה". ביום 11/12/03 לאחר שהובהר לצדדים, כי בית המשפט לא ייעתר לבקשה, ומתן גזר הדין לא יידחה ב- 4 חודשים תמימים, התבקשה תזכורת צדדים, שלאחריה נשמעו הראיות בתיק. לתיק ביהמ"ש הוגשו בהסכמה: תצלום, בו נראית מכוניתו של הנאשם ביום 17/3/03, בשעה 00:38, כאשר מהירות נסיעתה 148 קמ"ש. (ת/1) תע"צ תקינות בדבר ביקורת תקופתית. (ת/2). טופס הצבה. (ת/3) דו"ח הצבה. (ת/4) תע"צ בדבר הפעלה, הוצאת סרט, הפקת צילום, פיענוח, הגדלה, שליחה. (ת/5). כאמור לעיל, המסמכים הוגשו בהסכמתו המלאה של ב"כ הנאשם. הנאשם לא התייצב לדיון. זאת על אף שניתנה דחייה מיוחדת להעדתו. ב"כ הנאשם לא עתר לדחייה נוספת. וויתר על קיומה של פרשת הגנה. בסיכומי טענותיו, טען ב"כ הנאשם, כי יש לזכות הנאשם מטעם כפול: היותו של ת/5 "תע"צ פגום", המנוגד לאמור בפקודת הראיות, בכך שהתעודה אינה כוללת הצהרה ברורה של החותמים, ולכן קם ספק בדבר מודעותם לחובתם לומר אמת. הטעם השני הינו העדר חתימתו של דרור שמואלי, שהגדיל את התצלום. סעיף ה ל-ת/5. ב"כ הנאשם מבסס טיעוניו על ע"פ 7112/03 בבית המשפט המחוזי בירושלים, שם נקבע: "הדעת אינה נוחה מנוסח ההצהרה של החותם הראשון... המונח או חלקה אינו ברור כלל, ומשתמע ממנו, כי חלק מהאמור בתעודה, למעשה, לא ניתן לשם הגשתו כראייה לבית המשפט. ראוי להימנע משימוש בנוסח לקוי זה...". בספרו "על הראיות" בעמ' 812 כותב כב' השופט קדמי: "בהתאם להוראות סעיף 24 לפקודה נקבע בתוספת הראשונה שבה טופס "מנחה" של תעודת עובד ציבור. ("מנחה" - משום שיש לערוך את התעודה ב"דומה ככל האפשר" לטופס הקבוע בתוספת הראשונה). סעיף 24(א) לפקודת הראיות קובע: "... ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה, או בדומה להם ככל האפשר". לנוהל את"ן/תו"פ מכשור וטכנולוגיה 05-227-02 - הפעלת ממא"ל מולטנובה 6F צורפו טפסים, מכוח סעיף 24 לפקודת הראיות, ובהם הנוסח הבא: "תעודה זו או חלקה ניתנת על ידי לשם הגשתה כראייה לבית המשפט, והריני מצהיר בזה כי ידוע לי היטב...". עיון בטופס תעודת עובד ציבור בתוספת הראשונה של פקודת הראיות מגלה נוסח זהה. מילה במילה, פרט להוספת המילים "או חלקה". אני דוחה טענת ב"כ הנאשם ועמה פרשנותו, כי התעודה אינה כוללת הצהרה ברורה של החותמים, וכי קיים ספק, אם חותמי התע"צ היו מודעים לחובתם לומר אמת. בתוספת השנייה לפקודת הראיות, בס"ק 3 נאמר: "... ומותר לחלקו לשם הנוחות לסעיפים מסומנים במספרים סידוריים". ת/5 היא תעודת עובד ציבור קבילה. נוסחה "דומה ככל האפשר", היא נועדה לרישום מספר פעולות ע"י עובדי ציבור שונים, אשר כל אחד מהם מצהיר אמת לגבי חלקו הוא. יתר על כן, בפסק הדין אותו ציטט ב"כ הנאשם, לא נקבע, כי המסמך אינו קביל, אלא רק כי מן הראוי להימנע מנוסח זה. כאמור לעיל ובהסתמך על סעיף 23 לפקודת הראיות, לא ראיתי כל חשש לעיוות דין. ב"כ הנאשם רשאי היה לבקש ולחקור את החתומים על התע"צ. הוא לא ביקש זאת. יתר על כן, התע"צ הוגש בהסכמה. בספרו "על הראיות" (מהדורת 2003) בעמ' 761, כותב כבוד השופט קדמי: "עם זאת במשך השנים "השלימו" בתי המשפט עם "הסכמה" - על דרך של היעדר התנגדות לקבילותן של ראיות, שהיו פסולות... על פי דין כלל הראייה הטובה ביותר... להדגיש: ככלל, המדובר בהקשר זה במצב שבו הנאשמים מיוצגים, והדעת נותנת ש"אי התנגדות" או "הסכמה מפורשת" נעשו על בסיס הערכת "טובתו" של הנאשם". הנאשם מיוצג. במהלך הדיון לא נשמעה כל טענה או התנגדות להגשת ולקבילות התע"צ. התנגדות להגשת ראייה מטעם ראייתי, יש להשמיע מיד כשמבקש הצד האחר להגישה. כאשר צד למשפט אינו מתנגד להגשת ראייה במהלך הדיון, הרי שהראייה מתקבלת, וטיעונים כנגד קבילותה לא יכולים להישמע לראשונה בשלב הסיכומים. אשר להעדר חתימתו של דרור שמואלי, שהגדיל את התצלום. עיון בת/5 מגלה, כי דרור שמואלי, מילא את פרטיו בכתב ידו. נרשם שמו. מס. אישי. תאריך. מס' הצילום. מספרו הסידורי ותאריך ליד החתימה החסרה. ת/5 הוא מסמך מצולם. יכול להיות, שלו היה מתנגד ב"כ הנאשם להגשתו, או לו היה מתנגד להגשת הצילום, ועומד על הגשת המקור, ניתן היה להבחין בחתימה על גביו. בהנחה, שאכן נשתכחה החתימה, הרי שבפני ליקוי טכני ותו לא. סעיף 238 לחוק סדק הדין הפלילי קובע: "ליקוי טכני בעריכתו של מסמך, הנערך לפי חוק זה, אין בו כדי לפגום בתוקפם של ההליכים על פיו, אולם אם נראה לבית המשפט, כי יש בדבר חשש לעיוות דינו של הנאשם, רשאי הוא לדחות את הדיון למועד אחר או להורות הוראה אחרת, כדי להסיר את החשש". הסעיף עניינו מסמך, הנערך לפי חוק סדר הדין הפלילי. תעודת עובד הציבור נערכה לפי פקודת הראיות, היא הוגשה לפי פקודת התעבורה וחוק סדר הדין הפלילי. הרציונל העומד בבסיס הוראת סעיף 238 לחסד"פ נכון לענייננו. להלן דוגמאות מן הפסיקה, שעניינן העדר חתימה. בע"פ 314/97 (חי) זלישניק נ' מ"י, דינים חוזי כו(8) נקבע: "ההליך במקרה דנן הוא הליך פלילי. אך יש לראותו כמצוי במסגרת המתאימה, שלפיה מדובר בעבירות קלות... לעבירות אלה נקבעו סדרי דין מיוחדים. המטרה היא כי הדיון יתקיים במהירות וביעילות ללא הכבדה פורמלית, ובלא שיהא הכרח לדקדק בקפידה בסדרי הדין עד קוצו של יוד, לפיכך, כל עוד לא קופחו זכויות המערער, כל עוד היה ברור לו על מה הוא נשפט, כל עוד אופשר לו להביא את הגנתו כדרוש, לא יטה בית המשפט לבטל את ההליך שבערכאה הראשונה בגלל פגם פורמלי שדבק בו". "העדר חתימה על טופס "הזמנה למשפט וכתב אישום" התואם את הטופס 8 (ב) שבתקנות, הוא ליקוי טכני, שאין בו כדי לגרום עיוות דין כלשהו, על כן הטענה, כאילו העדר החתימה עולה כדי פגם המוביל לבטלות ההליך, דינה להידחות". בע"פ 604/96 (חי) אנשל נ' מ"י, דינים מחוזי, כרך כו(6) בעמ' 651, נקבע: "הקפדה מירבית על תקינות ההליכים, אכן מחוייבת המציאות היא, אך הקפדה זו אינה באה בחלל ריק, אלא נועדה לשרת את המטרה של עשיית הצדק. יחד עם זאת, כאשר עולה מכלל נסיבות המקרה, שאין המדובר אלא בהשמטה מקרית או ליקוי טכני שנעשה בהיסח הדעת, ואיננו פוגע במהותו של עניין, הרי אין כל סיבה לגרום לבטלותו של הליך. אכן עסקינן במשפט הפלילי, ויש לכן להקפיד הקפדה מירבית, כדי למנוע כל שמץ חשש לפגיעה בזכויות הנאשם, אך כאשר נראה בעליל, שלא נפגעה כל זכות של הנאשם, ושלא נגרם ולא יכול היה להיגרם כל עיוות דין...". במקרה זה נותרה הכרעת דין ומועד נתינתה ללא כל חתימה, וחלק זה של הטופס נותר ללא כל רישום או חתימה. כאמור לעיל, נקבע כי הכרעת הדין תקיפה. יפים לעניין זה דברי כבוד הנשיא בע"פ 639/77 אפללו ואחרים נ' מ"י, לפיהם: "מטרתו של ההליך הפלילי אינו תחרות, לא ספורטיבית ולא אחרת. המשפט אינו משחק. מטרת הדיון הפלילי הוא לחשוף את האמת. הן התובע והן הנאשם צריכים לתרום את חלקם לגילוי האמת". זכויותיו של הנאשם לא קופחו. הנאשם מיוצג. התעודה הוגשה בהסכמה, והטענות כנגדה הועלו לראשונה בשלב הסיכומים. סיכומו של דבר, על רקע הוראת סעיף 27א לפקודה, והתקנות שהותקנו על פיו, ולנוכח הראיות שהציגה התביעה (הצילום. תעודות עובד הציבור בדבר הפיתוח, פענוח וכו'. דו"ח הצבה. תע"צ תקינות). אני קובעת, כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה, והוכיחה למעלה מכל ספק את העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום. סעיף 27א(5) קובע מפורשות, כי צילום שהוגש והופק בהתאם לתקנות מהווה ראייה ל"מהירות נסיעתו של הרכב". בסעיף זה קבע המחוקק את כוחו הראייתי של הצילום. כלומר: "חזקה שבחוק", הלכה פסוקה היא כי "...חזקה שבחוק מטילה על המבקש לסותרה את נטל השכנוע, וכל עוד לא עמד המבקש לסתרה בנטל זה, היא מחייבת את בית המשפט." (קדמי. על הראיות. מהדורת 2003 בעמ' 1567). הנאשם בחר שלא להעיד להגנתו, ואף שלא להתייצב כלל לדיון בעניינו, משלא הובאה כל ראייה באשר לסתירת החזקה הקבועה בסעיפים 27א(1)(2)(4)(5), הרי שחזקה זו בעינה עומדת. הימנעות הנאשם מהעיד, מהווה חיזוק וסיוע לראיות התביעה, כאמור בסעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי. משהוכח למעלה מכל ספק, כי הצילום ת/1 בוצע והופק בדרך, שנקבעה בתקנות, והוגש באמצעות תעודת עובד ציבור כנדרש בתקנות, ומשלא הובא שמץ של ראייה, כי נעשו בסרט הצילום שינויים, שיש בהם כדי לשנות פרט מפרטיו, ולנוכח שתיקת הנאשם, אני קובעת, כי הוכח בפני, מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם נהג במכוניתו במהירות המיוחסת לו בכתב האישום. אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. מסמכיםעובדי ציבורתעודת עובד ציבור