תביעה ותביעה שכנגד בגין הפרת הסכם לתכנון ובניית מרפסת לדירה. השתלשלות האירועים הנתבעים הזמינו מאת התובעים - בעלי סטודיו לאדריכלות - עבודות הקמה והרכבת מרפסת זיזית לדירתם הנמצאת בדרך הים 151 א' בחיפה (להלן: "המרפסת" ו- "העבודות"), בהתאם להזמנת עבודה אשר נחתמה בין התובעת 1- אדריכלית במקצועה (להלן: "התובעת" או "האדריכלית"), לבין הנתבעים מיום 1.2.2006 (להלן: "הסכם הקבלנות"). בתמורה להקמת המרפסת, התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת סך כולל של 47,765 ₪ (להלן: "התמורה"). ביום 1.10.2004, קודם לעריכת הסכם הקבלנות לבניית המרפסת, הנתבעים התקשרו עם התובעת בהסכם להכנת בקשת היתר להקמת המרפסת; התובעת ערכה והגישה את הבקשה להיתר בנייה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה ביום 2.5.2005 בצירוף סכמה סטאטית ראשונית, ובגינה שילמו הנתבעים שכ"ט נפרד בסך של 4,700 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעים התקשרו, בהמלצת התובעת, עם הקונסטרוקטור שאול דיטל - צד ג' 1 (להלן: "הקונסטרוקטור" או "דיטל")- בהסכם נפרד לתכנון שלד המרפסת ופיקוח על בנייתו. הקונסטרוקטור תכנן את שלד המרפסת ומסגריית ר.מ. לוי בע"מ - צד ג' 2 (להלן: "המסגרייה")- נשכרה על ידי התובעים, אשר שימשו כקבלן הפרויקט, לשם ביצוע בניית המרפסת. ביום 12.9.2005 נדונה הבקשה להיתר בוועדה ואושרה בכפוף לקיום שני תנאים: האחד- ביטול הבליטה למרווח הצדדי וצמצום שטח המרפסת, השני - ציפוי המרפסת בלוחות צמנט בורד. התובעת ביצעה תיקונים בהתאם וציינה כי יש לבצע את הציפוי הדרוש. ביום 26.2.2006 ניתן ההיתר לבניית מרפסת (להלן: "ההיתר"). ביום 22.11.2005, כ- 3 חודשים בטרם ניתן ההיתר, המציא הקונסטרוקטור דיטל לתובעת תוכנית קונסטרוקציה שנייה לביצוע המרפסת, במסגרתה שונתה הסכמה הסטאטית ונוספו 2 קורות השענה. הבקשה למתן היתר והתוכנית שהוגשה לוועדה לא עודכנו בהתאם, כך שההיתר שניתן לא תאם את תוכנית הקונסטרוקציה העדכנית, כפי שבוצעה בפועל. במהלך בניית שלד המרפסת (ביום 15.5.2006) נשלח אל התובעים מכתב מהמחלקה לרישוי ופיקוח על הבניה, לפיו צוין כי מביקורת שנערכה במקום עלה כי המרפסת נבנתה בסטייה מהתוכנית המאושרת (הותקנו קורות המרפסת מתחת למפלס התקרה של הדירה הממוקמת מתחת לדירת הנתבעים). לפיכך, הנתבעים נדרשו לפרק את הקונסטרוקציה החורגת נוכח הסטייה מההיתר שניתן ולהתאים את הבנייה לתוכנית המאושרת. נוכח דרישת מנהלת מחלקת הפיקוח על הבניה, הוגשה בקשה למתן לגליזציה למרפסת שנבנתה בחריגה, אשר אושרה לבסוף, זאת לאחר דחיית הבקשה הראשונה והגשת ערר לוועדה המחוזית. זאת ועוד, כנגד הנתבעים הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבודות בנייה בסטייה מהיתר. כמו כן, הוגשה התנגדות למרפסת שנבנתה מצד שכן בבית המשותף אשר המרפסת חרגה מתחת לתקרת דירתו. לאחר ניהול הליכים מול הוועדה לתכנון ובנייה, לרבות הגשת ערר על החלטות הוועדה, הגיעו הנתבעים להסכם פשרה עם הוועדה לתכנון ובנייה ועם השכן המתנגד, מיום 27.5.2008, לפיו תוסר התנגדות השכן לבקשת הלגליזציה, כאשר הנתבעים יתחייבו כי תותקן אדנית עם צמחיה צפופה וקורות הפלדה התחתונות יצופו בלוחות צמנט בורד וכן לא תהא התנגדות לבנייה מצד השכן הגובלת במרפסת הנתבעים (להלן: "הסכם הפשרה"). אישור על גמר העבודה התקבל ביום 14.5.2009. הנתבעים שילמו לתובעת סך של 36,300 ₪ מהתמורה הנקובה בהסכם וסירבו לשלם את יתרת התמורה, נוכח טענותיהם בדבר הפרת ההסכם מצד התובעת ואי מילוי התחייבויותיה. התובעים הגישו תביעתם בגין אי תשלום מלוא התמורה המוסכמת בהתאם להסכם הקבלנות; בנוסף, התובעים טענו כי לנתבעים חוב כלפיהם בגין עבודות נוספות וחומרים שסופקו לבניית המרפסת, מעבר למוסכם בהסכם הקבלנות. הנתבעים הגישו כנגד התובעים תביעה שכנגד בגין ליקויי בנייה במרפסת ורשלנות בתכנונה ועתרו לחיובם בגין נזקיהם. במסגרת התביעה שכנגד הגישו התובעים - הנתבעים שכנגד הודעת צד שלישי כנגד דיטל - המהנדס שתכנן את שלד המרפסת וכנגד המסגרייה - מבצעת בניית המרפסת, בטענה כי האחריות לנזקי הנתבעים, ככל שישנם, מוטלת על שכמם. טענות התובעים (והנתבעים שכנגד) לטענת התובעים, הם מילאו אחר התחייבויותיהם בהסכם הקבלנות והשלימו את ביצוע המרפסת בדירת הנתבעים, כאשר הנתבעים לא שילמו את מלוא התמורה על פי ההסכם ונותרו חייבים לתובעים סך של 16,465 ₪. בנוסף, פירטו התובעים שורה של תוספות אשר לא היו כלולות בהסכם ובכללן: הוספת קורות שלא היו בתוכנית הקונסטרוקציה, גילוון מעקה, עבודות חשמל, חומרים לביצוע עבודות האבן, תוספת כוח אדם וייצוג בפניי העירייה. בגין תוספות אלה דורשים התובעים תשלום כולל בסך של 10,750 ₪. לטענת התובעת, התוכנית החדשה שהכין הקונסטרוקטור - בה שינה את מידות המרפסת - לא הייתה נהירה ולא היה ברור מהשרטוט שערך כי הוספה קורת סגירה וכי הקונסטרוקטור התרשל בתכנון שלד המרפסת ובפיקוח על בנייתו. מכל מקום, מוסיפים התובעים כי עם היוודע דבר הסטייה מההיתר והוספת הקורות, הגישה התובעת בקשה ללגליזציה, אשר אושרה לבסוף. התובעים טוענים, כי לא הוכח כל ליקוי בביצוע העבודה הקבלנית והמרפסת שנבנתה הייתה תקינה. התובעים מוסיפים, כי התנגדות השכן הייתה על רקע פגיעה בפרטיותו ולא בגין פגם בתכנון האדריכלי וכי לנתבעים לא נגרם כל נזק מעדכון תוכנית הקונסטרוקציה בדיעבד. טענות הנתבעים (והתובעים שכנגד) הנתבעים טוענים, כי התובעת הפרה חובה חקוקה המוטלת עליה, כאדריכלית ועורכת הבקשה להיתר, שעה שלא פעלה לתקן את התוכנית שהוגשה לקבלת היתר בטרם החלו עבודות בניית המרפסת, ותיקון התוכנית נעשה רק בדיעבד. לפיכך, התובעת הקימה מרפסת החורגת מהיתר הבניה שהניתן. הנתבעים טוענים עוד כי התובעים הפרו את הסכם הקבלנות, שעה שלא בנו את המרפסת בהתאם להיתר וזנחו את הנתבעים עם מרפסת אשר קורותיה חורגות מההיתר וללא ציפוי הקורות בלוחות צמנט בורד, כפי שנדרש כתנאי למתן ההיתר. לטענת הנתבעים, לא יכולה לעמוד לתובעת טענתה כי סיימה את ביצוע המרפסת על פי ההסכם ביום 25.5.06, שעה שהתקבל מכתב ממהנדס העיר ביום 3.7.06 הקובע כי בניית המרפסת אינה תואמת את התוכניות וההיתר וכאשר אישור על גמר עבודה התקבל כאמור רק ביום 14.5.09. לטענת הנתבעים, הם שילמו לתובעים סך של 36,300 ₪ (בהתאם לקבלות שצורפו) מסכום התמורה המוסכם וכי יתרת התמורה לא שולמה מאחר והתובעים לא מילאו אחר התחייבויותיהם בהסכם כאמור. באשר לעבודות נוספות מעבר לאמור בהסכם הקבלנות, הנתבעים טוענים כי שילמו ישירות לבעלי המקצוע בגין תוספות שביקשו וכי עלויות נוספות הקשורות לבטיחות המרפסת חלות על התובעים נוכח התחייבותם בהסכם הקבלנות לבניית המרפסת בהתאם לתוכנית מהנדס ולפי ההיתר. הנתבעים טוענים כי עקב הפרת התחייבויות התובעים, המרפסת נבנתה בחריגה מההיתר וכתוצאה מכך נאלצו הנתבעים להתמודד עם רשויות התכנון במשך שנים עד להסדרת רישוי המרפסת. על כן, הנתבעים מבקשים כי בית המשפט יחייב את התובעים בפיצוי בגין עוגמת נפש עקב התרשלותם והפרת התחייבותם ויחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים כדלקמן: התקנת לוחות צמנט בורד בסך של 12,900 ₪ ושכ"ט עו"ד לניהול הליכים מול הוועדה לתכנון ובנייה, לרבות הגשת ערר, בסך של 012,00 ₪. בנוסף מבקשים פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בהליך דנן. טענות הקונסטרוקטור הקונסטרוקטור טוען, כי התובעת, כעורכת הבקשה להיתר, נדרשת להעתיק את תכניות תכנון השלד על גבי הגרמושקה ולהגישן לקבלת היתר. בנידון דנן, התובעת העתיקה את השרטוט השני תוך החסרת הקורה התחתונה בגובה של 26 ס"מ והמרפסת קיבלה היתר לפי השרטוט החסר שהוגש על ידה ולא לפי תוכנית הקונסטרוקציה השנייה, אשר על פיה נבנתה המרפסת בפועל. בהקשר זה הקונסטרוקטור מוסיף כי השרטוט היה ברור ונהיר לכל בעל מקצוע ותמוהה טענת האדריכלית כי תוספת הקורה לא הייתה ברורה מהשרטוט, כאשר התובעת לא פנתה אליו לקבלת הבהרות בעניין התוכנית. לטענתו, מתוקף תפקידו הוא היה אחראי רק על תכנון השלד והעברת התוכניות לתובעת כמקובל. עוד מוסיף כי שימש כמפקח עליון על ביצוע השלד ומבחינה הנדסית לא הייתה בעיה והביצוע היה תקין הנדסית. הקונסטרוקטור טוען כי התנהלות התובעת היא שהביאה לבניית המרפסת שלא בהתאם להיתר במישור התכנוני ועל כן היא נושאת באחריות באופן בלעדי. לטענת הקונסטרוקטור, הוא סייע לנתבעים בהגשת בקשת לגליזציה למרפסת, על ידי הוספת כיתוב בטופס, ברם הוא לא הגישה בפועל ולא היה חתום עליה. דיון והכרעה בתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעים, הנתבעים והקונסטרוקטור. בנוסף הגישו הנתבעים - התובעים שכנגד חוות דעת הנדסית של מהנדס האיכות מרדכי שטיינר, להערכת נזקיהם בגין ליקויי הבניה. חוות דעת זו הוצאה מתיק בית המשפט נוכח מינוי מומחה מטעם בית המשפט ובהסכמת הצדדים. בנוסף, הצדדים הגישו מסמכים שונים, לרבות הסכם להכנת בקשה להיתר, הסכם הקבלנות, העתקי הבקשות להיתר וללגליזציה, תוכניות ושרטוטים, תמונות, קבלות וחשבוניות, החלטות מוסדות התכנון והבניה וחלופת תכתובות בין הצדדים. כל המצהירים נחקרו בפניי. ייאמר, כי צד ג'2 - המסגרייה אשר בנתה בפועל את המרפסת, הגישה כתב הגנה בלבד במסגרתו טענה כי ביצעה את בניית המרפסת בשלמות, בהתאם לתוכניות ולהסכמים והמרפסת אושרה סופית על ידי המתכנן, כך שאין היא צד בסכסוך שבין התובעים והנתבעים. נוכח הסוגיה שבמחלוקת, מונה על ידי בית המשפט המהנדס יוסי לזר, לבדיקת הליקויים הנטענים במרפסת ולהשוואה בין תוכנית הקונסטרוקטור והתוכנית שהגישה האדריכלית לעירייה בבקשה להיתר. מומחה בית המשפט ביקר במקום והגיש את חוות דעתו (מיום 29.11.2012) הן ביחס לפן האדריכלי הן ביחס לפן הביצועי, תוך התייחסות לטענות המומחים מטעם הצדדים (להלן: "חוות דעת מומחה בית המשפט"). בנוסף הופנו שאלות הבהרה למומחה בית המשפט מטעם הקונסטרוקטור. השאלות והתשובות הוגשו לתיק בית המשפט. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי בהיבט התכנוני התוכנית הראשונה שהוגשה לקבלת היתר לא עודכנה במועד ולא תאמה את הנדרש לפי חוק, כי יש לבצע שינויים בתוכנית לפני ביצוע התוכנית בפועל, הגם שכל המידע היה זמין לאדריכלית לפני תחילת העבודה. בהיבט הקבלני - ביצועי מומחה בית המשפט קבע, כי אין ליקוים בביצוע העבודה וכיום לא ניתן לראות את אשר היה לטענת הנתבעים. מומחה בית המשפט ציין כי תוכנית הבקשה הראשונה להיתר הוגשה ללא סימון קורות, בהתאם לתוכנית הסכמה הסטטית הראשונה שהכין הקונסטרוקטור לפיה העיגון יהיה רק במישור התקרה ללא קורות בחזיתות, כאשר בחודש 11/05 הוציא הקונסטרוקטור תוכנית שונה לפיה שונתה הסכמה הסטטית והוספו 2 קורות השענה. לפי חוות דעת מומחה בית המשפט, עדכון התוכנית בוצע בדיעבד, לאחר שהוצא היתר ונשלח מכתב המפקח בדבר ביצוע עבודות בניה בסטייה מההיתר והאדריכלית - עורכת הבקשה להיתר במקרה זה - הייתה צריכה לערוך את השינויים בתכנית ולהגישם לוועדה לתכנון ובנייה עוד קודם לביצוע העבודות. המומחה מטעם בית המשפט לא זומן על ידי מי מבעלי הדין לחקירה על חוות דעתו ואיני רואה לנכון לסטות מקביעותיו וממצאי חוות דעתו, הן בהיבט התכנוני (השוואה בין תוכנית הקונסטרוקטור לתוכנית שהגישה התובעת בבקשה להיתר) והן בהיבט הביצועי. משקבע מומחה בית המשפט כי לא היה כל פגם בביצוע בניית המרפסת, יתמקד הדיון בהיבט התכנוני. אחריות האדריכלית סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה) קובע כי אין להתחיל בבניה או בתוספת לבניין קיים בטרם ניתן היתר ובהתאם לתנאי ההיתר. תקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), תשנ"ב - 1992 (להלן: "תקנות פיקוח עליון") מסדירות את חובת הפיקוח העליון החלה על כל אחד מבעלי התפקידים הרלבנטי בתהליך הבנייה ובכללם: עורך הבקשה להיתר, מתכנן שלד הבניין, אחראי ביקורת ואחראי לביצוע שלד. תכלית ה"פיקוח עליון" הינה להבטיח כי ישנה התאמה בין ביצוע הבנייה בפועל למסמכי ההיתר ותוכניות הקונסטרוקציה [תקנה 4 לתקנות פיקוח עליון, ע"א 7298/00 בסט נ' חממי (4.9.2007)]. נוסף על כך, הוראת סעיף 16.02 חלק ט"ז בתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970 (להלן: "תקנות בקשה להיתר") מטילה חובת מינוי אחראי לביקורת בעת ביצוע עבודות הבניה, אשר לרוב הינו האדריכל המתכנן, אשר מתפקידו לבדוק אם עבודות הבנייה בוצעו בהתאם לתנאי ההיתר, לחוק ולתקנות (סעיף 16.2(ד) לתקנות הנ"ל). התובעת - האדריכלית שערכה את הבקשה להיתר ומי ששימשה "כמפקח עליון" לפי היתר הבנייה (ובהתאם לסעיף 2 לתקנות פיקוח עליון) וכקבלן הפרויקט, מחויבת לוודא כי ישנה התאמה בין תוכנית ההיתר לבין תוכנית הביצוע של הקונסטרוקטור [ראו גם: ת.א. (קריות) 1651-04 ופנירסקי נ' וידר (20.2.2011)]. אין חולק כי הקונסטרוקטור תיקן את הסכמות הסטטיות והוסיף קורות השענה נוכח הצורך שקם בנסיבות העניין. כמו כן, אין מחלוקת כי הקונסטרוקטור העביר לאדריכלית את תוכנית השינויים כ-3 חודשים בטרם ניתן ההיתר וכי האדריכלית לא עדכנה את התוכניות בבקשה להיתר לפי השינויים שהועברו לה (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 5-14). כאשר נשאלה האדריכלית מדוע לא פעלה לעדכון התוכנית בטרם ניתן ההיתר ובטרם החלה הבנייה, השיבה כי אין המדובר בעניין מהותי ומשמעותי (שם, ש' 13-14). בהמשך חקירתה טענה כי לא הבינה כי הקו המקווקו בשרטוט של הקונסטרוקטור הינו קורה סוגרת וחשבה כי מדובר במשהו עליון עתידי (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 9-11). לטענתה, הבינה כי מדובר במרפסת בצורת מסרק ללא קורת סגירה וכשנשאלה האם מרפסת כזו מקובלת השיבה "לעיתים כן. לעיתים לא" (שם, ש' 32-33); בתצהיר עדותה הראשית (ס' 34, ת/1) טענה כי מרפסת בצורת מסרק זה דבר מאוד לא מקובל וכי לא ראתה תוכנית כזו עד למקרה דנן. כאשר עומתה עם האמור בתצהירה, השיבה כי היא זוכרת זאת היטב והייתה בעיית תנודתיות (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 4-8). גרסאותיה של התובעת אינן עולות בקנה אחד, כאשר מחד התובעת לא ראתה בשינויים שערך הקונסטרוקטור עניין מהותי, ומאידך לא הבינה את פשר השרטוט. ככל שהתובעת לא הבינה את השרטוט של הקונסטרוקטור כטענתה, היה עליה לברר זאת עמו בזמן אמת, עם קבלת התוכנית לידיה. בנדון דידן, היה צורך לתקן את התוכנית שהוגשה בבקשה לקבלת היתר בטרם בניית המרפסת ולא להתחיל בבנייה לפני קבלת היתר הכולל את התקנת הקורות שנוספו בתוכנית הקונסטרוקציה. על כן, אני קובעת כי התובעת הפרה את החובה המוטלת עליה מכוח החוק ותקנות פיקוח עליון, כעורכת הבקשה להיתר וכ"מפקח עליון" על הבנייה, שעה שלא הגישה את התוכנית המעודכנת לוועדה לתכנון ובנייה ולא וידאה כי ישנה התאמה בין תוכנית הקונסטרוקציה כפי שבוצעה בפועל לבין ההיתר שניתן. באשר למינוי אחראי ביקורת יצוין, כי הבקשות להיתר (מס' 002 ו- 003) הוגשו בחסר ולא במלואן כאשר בבקשה להיתר מס' 005 סומן רק ? בטבלת האחראי לביקורת ללא ציון שם. זאת בניגוד לתקנות בקשה להיתר המטילות חובת מינוי אחראי ביקורת, אשר מחובתו להבטיח ביצוע עבודות בניה בהתאם להיתר שניתן ולהגן על מזמין העבודה מפני בניה תוך סטייה מהיתר. בנוסף לאחריות התובעת מכוח הדין והפרת חובה חקוקה, התובעים אחראים כלפי הנתבעים גם במישור החוזי, מכוח היותם קבלן הפרויקט האחראי להקמת המרפסת. בהסכם הקבלנות התחייבה התובעת ל"ייצור והרכבת מרפסת עפ"י תוכנית מהנדס והיתר בניה"; הגם שמדובר בהסכם לקוני ללא פירוט התחייבויות הצדדים, התובעת התחייבה בפני הנתבעים כי בניית המרפסת תבוצע בהתאם להיתר בנייה ותוכנית הנדסית. התחייבות זו מגלמת את חובתה הבסיסית של התובעת כאדריכלית ועורכת הבקשה לדאוג לכך שבניית המרפסת תבוצע כדין ולפי ההיתר שיינתן. בנסיבות, התובעת הפרה את חובתה כלפי הנתבעים בכך שלא עדכנה את תוכנית השינויים בבקשה להיתר והביאה לכך כי ההיתר שניתן אינו תואם את התוכנית שבוצעה בפועל. אחריות הקונסטרוקטור (מהנדס) הנתבעים שכרו את שירותי הקונסטרוקטור דיטל לצורך הכנת חישובים סטטיים ותוכניות קונסטרוקציה. דיטל אף חתום על הבקשה להיתר כמתכנן השלד ואחראי בפיקוח עליון על הקמת השלד. הנתבעים והקונסטרוקטור בחרו שלא להגיש את הסכם ההתקשרות ביניהם; משכך, לא ברי מה היה טיב ההתקשרות ביניהם, תנאי ההתקשרות והתחייבויות הצדדים, כך שלא ניתן לבחון את חבותו של הקונסטרוקטור במישור החוזי. חובותיו של האחראי לביצוע שלד ותפקידו כ"מפקח עליון" בתחום אחריותו מוסדרים בתקנות 4 ו-5 לתקנות הפיקוח העליון, כדלקמן: 4. הפיקוח העליון יכלול פעולות אלה: (1) בקרה להבטחת התאמת ביצוע הבניה באתר למסמכי ההיתר על נספחיו, ובכללה התאמה לתכניות הקונסטרוקציה ולתכנית הסידורים הסניטריים; (2) הדרכה ומתן הנחיות לאחראי על הביקורת בתחום שעליו הוא אחראי, לאחראי לביצוע השלד, לקבלן הראשי, למנהל העבודה או למנהלי העבודה בכל הנוגע לאמור בפסקה (1); (3) מעקב אחר בדיקות מעבדה מאושרת הנדרשות לפי כל דין שיועברו אליו בידי הקבלן הראשי או בהוראתו; (4) אישור גמר חלקי או מלא של עבודות הבניה לצורך בקשה לחיבור לרשתות החשמל, המים והטלפון ולצורך הוצאת תעודת גמר; האמור בפסקה זו יחול לגבי עורך בקשה ראשי ומתכנן שלד הבנין, ואולם רשאי עורך הבקשה הראשי להתנות מתן אישורו בחתימת עורכי בקשה אחרים לגבי ביצוע הפיקוח העליון, כל אחד בתחומו. 5. הפיקוח העליון על בניית שלד הבנין יכלול פעולות אלה: (1) הפעולות המפורטות בתקנה 4 ככל שהן נוגעות לבניית שלד הבנין; (2) בקורת של אופן ביצוע האלמנטים הראשיים של שלד המבנה בכל קומה מקומותיו, לרבות הרכבתם ומתן אישור ליציקת התקרות או הרכבתן בכל קומה בנפרד; לענין זה, "אלמנט ראשי" - כפי שהוגדר בידי מתכנן שלד הבנין בתכנית הקונסטרוקציה; (3) עדכון תכנית הקונסטרוקציה והחישובים הסטטיים, במידת הצורך, על פי שינויים, במידה שישנם, בזמן ביצוע בניית השלד בהתאם לאמור בתקנות התכנון; (4) מעקב אחר בדיקות חוזק חומרים, הנדרשות על פי כל דין שיועברו אליו בידי הקבלן הראשי או בהוראתו ומתן הנחיות למפורטים בתקנה 4(2), במידת הצורך, בקשר לכך. הפיקוח על שלד הבניין כולל את כל פעולות הפיקוח המפורטות בתקנה 4, לרבות ביקורת לבדיקת התאמת הבניה המתבצעת להיתר הבנייה ולתוכנית הקונסטרוקציה ומתן הוראות לבעלי התפקידים השונים. כמו כן, על הקונסטרוקטור מוטלת החובה לעדכן את תוכניות הקונסטרוקציה בעת הצורך. בנידון דנא, הקונסטרוקטור שימש כמתכנן השלד וכמפקח עליון על הקמת השלד. הקונסטרוקטור עדכן את תוכנית הקונסטרוקציה בהתאם לנסיבות שנוצרו, ביקר מספר פעמים במקום הבניה ובדק את ביצוע הבנייה, תוך מתן הוראות למבצע בניית המרפסת, לרבות הנחיות כתובות. אין חולק כי הקונסטרוקטור עדכן את התובעת בשינויים שערך בתוכנית וכי העביר לה את השינויים בטרם ניתן ההיתר וכי על התובעת כעורכת הבקשה הייתה מוטלת החובה לעדכן את תוכנית הבקשה להיתר. יחד עם זאת, על הקונסטרוקטור כ"מפקח עליון" מוטלת גם כן חובה לבדיקת התאמה בין תוכנית הקונסטרוקציה והבנייה בפועל כפי שהוכנו על ידו לבין התוכנית שהוגשה במסגרת ההיתר שניתן, בבואו לבחון את ביצוע העבודה בפועל. זאת ועוד, על הקונסטרוקטור, האמון על הצד ההנדסי, מוטלת חובה להכנת תוכנית הקונסטרוקציה במסגרת שטחו של מזמין העבודה. תפקידו של המהנדס כמתכנן השלד מוגדר בתקנה 15.02 לתקנות בקשה להיתר ועיקרו חישובים סטטיים והגשתם לוועדה לפיקוח עליון על הקמת שלד הבניין. הוא אינו אחראי לבדיקת שגיאות במדידות שנערכו בשטח שלא על ידו ולא מתפקידו לאתרן, אלא שבנסיבות דנן לא נטען כי בוצעו מדידות על ידי מודד מוסמך והקונסטרוקטור הוא ששינה את מידות המרפסת (עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 1-5), תוך חריגה מתחת למפלס התקרה של דירת השכן, הממוקמת לדירת הנתבעים. משכך, בהתנהלותו זו של דיטל הפר את החובות המוטלות עליו מכוח הדין כמפקח עליון בכך שלא וידא התאמה בין תוכנית ההיתר לתוכנית הקונסטרוקציה בפועל, וכן בעריכת תוכנית שינויים בה נוספה חריגה בבנייה אל שטחו של השכן המתנגד. בנסיבות, הנני מעריכה את שיעור אחריותו של צד ג' 1 ב- 40%. נזקי הנתבעים לוחות צמנט בורד בכתב האישום שהוגש כנגד הנתבעים צוין כי הקונסטרוקציה חורגת אל מתחת למפלס התקרה של דירת השכנים בקומה א' ב- 25 ס"מ וכי מדובר בעבודות בסטייה מההיתר וביצוען טעון היתר. דיטל ציין בתצהירו כי שרטט את תוכנית הקונסטרוקציה בה נוספו קורות תחתונות בגובה של 26 ס"מ, אשר חורגות כאמור לשטחו של השכן המתנגד. בישיבת ועדת ערר מחוזית מס' 271/07 נטען כי המרפסת חורגת לחזית של השכן כאשר בהיתר המקורי המרפסת הייתה בתוך הקומה שלה בתחום שלה. בביצוע בפועל עשו את הפרופיל כלפי מטה בשטח של השכן. הוועדה קבעה כי הקורה חודרת לתוך השטח של השכן ומסתירה את הנוף בהרחבה עתידית. בנוסף ישנו העניין האסתטי וציפוי בלוחות צמנט בורד. תנאי למתן ההיתר (בהחלטת הוועדה מיום 12.9.2005) וחלק מהסכם הפשרה (מיום 27.5.2008) היה כי יותקנו לוחות צמנט בורד במרפסת. התובעת ציינה תנאי זה בבקשה להיתר, אולם לא ביצעה את הדרוש (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 28-30), כאשר לטענתה הצמנט בורד אינו חלק מהותי בהיתר והנתבעים לא היו מעוניינים בכך משיקולים כלכליים (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 10-25; עמ' 15 ש' 26- עמ' 16, ש' 1). לטענת הנתבעים, הם לא סירבו להתקנת לוחות צמנט בורד ולתשלום בגין ביצוע הציפוי והדבר לא הוצע להם כלל על ידי התובעת (עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 20-33; עמ' 39 לפרוטוקול, ש' 27-32). טענות הנתבעים לא נסתרו בחקירה הנגדית והתובעים לא הוכיחו כי פנו אל הנתבעים בדרישה לביצוע ציפוי צמנט בורד, הגם שהיה ברור כי זה תנאי למתן ההיתר והתובעת ציינה זאת בכתב ידה על הבקשה. האדריכלית מבחינתה סבורה כי אין המדובר בעניין מהותי, כאמור בעדותה, ולא הביאה אותו לידיעת הנתבעים. לטענת הנתבעים, מאחר והתובעת לא פעלה להתקנת לוחות צמנט בורד כנדרש בהיתר (שעלותם הוערכה בכ-3,000 ₪), נאלצו להתקין זאת בדיעבד כאשרה היה צורך בהקמת פיגומים חדשים לשם כך והעלות שהוצאה הייתה 12,900 ₪ (קבלה על ביצוע העבודות צורפה כנספח יז' לסיכומים). התובעים מצידם טענו, כי לא היה צורך בפיגומים, הגם שהמרפסת ממוקמת מעל ואדי וכי מכל מקום הייתה אפשרות לבצע את העבודה תוך שימוש בפיגומים שברשות התובעים, אולם הנתבעים לא הסכימו להמשך עבודת התובעים. איני מקבלת את טענת התובעים בדבר העדר הצורך בפיגומים והוכח כי התובעים לא ביצעו את ציפוי הצמנט בורד כמתחייב בהיתר. יחד עם זאת אין התובעים צריכים לשאת במלוא העלות כטענת התובעים. בהסכם הקבלנות לא הועלה נושא ציפוי הצמנט בורד וצורך זה עלה אך בעקבות החלטת הוועדה. אמנם מן הראוי להסדיר את נושא העלויות, הכמויות והתוספות לפרטים בהסכם שבין הצדדים, אך משלא נעשה כך, אין התובעים יכולים להיתלות בטענה כי הכל כלול במסגרת התמורה שנקבעה בהסכם, גם כאשר מדובר בצורך שקם לאחר חתימת ההסכם, בהתאם להחלטת הוועדה. לפיכך, אני רואה לחייב את התובעים בסך של 9,900 ₪ מעלות התקנת הצמנט בורד (לאחר ניכוי עלות מוערכת של הלוחות בה צריכים לשאת הנתבעים). הוצאות בגין ניהול הליכים משפטיים כאמור, כתוצאה מהפרת חובותיהם של התובעים והקונסטרוקטור, ניתן היתר בניה שאינו תואם את תוכנית הקונסטרוקציה העדכנית לפיה בוצעה בניית המרפסת. כתוצאה מכך, עבודות הבניה בוצעו בסטייה מההיתר שניתן, תוך חריגה אל שטח השכן המתגורר מתחת לדירת הנתבעים. בנסיבות אלה, הוגש כנגד הנתבעים כתב אישום בגין ביצוע עבודות בניגוד להיתר וכן הוגשה התנגדות מצד השכן בגין החריגה בבנייה מתחת למפלס תקרתו. הנתבעים שכרו שירותי עורכי דין להסדרת רישוי המרפסת, הסרת התנגדות השכן וביטול כתב האישום. בהקשר זה יצוין, כי התנגדות השכן קמה על רקע חריגה בבניית המרפסת אל שטחו ובנוסף פגיעה בפרטיותו. הנתבעים צירפו קבלות בגין תשלום שכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪, זאת בגין ניהול הליכים מול הוועדה לתכנון ובנייה, לרבות הגשת ערר, עד לניסוח הסכם פשרה והסרת התנגדות השכן. בנוסף נשכרו שירותי עו"ד לטיפול בכתב האישום שהוגש כנגד הנתבעים, אשר ככל הנראה בוטל כפי שעולה מעדות הנתבע (עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 22-30). לטענת התובעים, הנתבעים לא צירפו מכתבים, כתבי טענות או מסמך אחר אשר נערך על ידי עוה"ד, אשר יש בהם ללמד על היקף עבודת עורכי הדין ועל כן לא הוכח כי שכה"ט הנטען שולם בגין העניין נשוא התביעה דנן. טענה זו דינה להידחות. מעיון בחומר הראיות שהונח לפניי אין חולק כי הוענק טיפול משפטי בהליכים מול רשויות התכנון; כך, מכתב עיריית חיפה לב"כ הנתבעים מיום 14.5.2009, המעיד על חילופי תכתובות עם ב"כ הנתבעים ועל חלקם של עוה"ד בטיפול מול הוועדה (נספח כג' לתצהירי הנתבעים), כך הייצוג בוועדת הערר מיום 4.5.2008, בוועדת המשנה של הוועדה המקומית מיום 22.9.2008 (נספחים יד' ו- כא לתצהיר התובעת ת/1) ובעריכת הסכם הפשרה החתום על ידי ב"כ הנתבעים (נספח כב' לתצהירי הנתבעים). הגם שלא צורפו כל התכתובות והמסמכים שהוכנו ע"י ב"כ הנתבעים, אין מחלוקת כי ניתן שירות משפטי בנושא טיפול בכתב האישום (ראו עדות הנתבע הנ"ל, עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 22-30) ובהסדרת רישוי המרפסת מול הוועדה לתכנון ובנייה וכי שכה"ט ששולם הינו סביר בנסיבות העניין. על כן, הוכח ראש נזק זה בסך של 12,000 ₪. עוגמת נפש נוכח התנהלות התובעים והקונסטרוקטור הליכי הסדרת רישוי המרפסת נמשכו מספר שנים במהלכן נאלצו הנתבעים להתמודד עם כתב אישום שהוגש כנגדם בגין ביצוע עבודות בסטייה מההיתר וכן עם התנגדות שכן לבנייה שבוצעה תוך חריגה מתחת למפלס תקרתו. התנהלות ממושכת זו עד להסדרת הרישוי גרמה לנתבעים טרדה רבה ואני סבורה כי יש לפצותם בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם בסך של 8,000 ₪. נוכח אחריותם של האדריכלית, הקונסטרוקטור והתובעים כקבלן הפרויקט, והפרת חובותיהם כאמור לעיל, אני רואה לנכון לחייב את התובעים, יחד ולחוד, בשיעור של 60% ואת הקונסטרוקטור בשיעור של 40% מהסכומים אשר נפסקו לנתבעים בגין הוצאות שכ"ט ובגין עוגמת נפש. תשלום יתרת התמורה בהסכם הקבלנות בהסכם הקבלנות התחייבו הנתבעים לשלם לתובעים את התמורה המוסכמת בשלושה שלבים, בהתאם לשלבי העבודה, כדלקמן: 30% מקדמה עם חתימת ההסכם, 30% עם סיום עבודת המסגרות - קונסטרוקציה והיתרה עם סיום העבודה. אין חולק כי הנתבעים שילמו לתובעים סך של 36,300 ₪ מסכום התמורה המוסכם (קבלות צורפו כנספח ט"ז לסיכומי הנתבעים) ונותרו חייבים סך של 11,465 ₪. כמו כן, אין חולק כי התובעת הגישה בקשה ללגליזציה לוועדה לתכנון ובנייה, אשר אושרה לבסוף לאחר שנוהלו הליכים בעניין [בהקשר זה יצוין, כי הועלו טענות קשות של הקונסטרוקטור בדבר זיוף חתימתו על ידי התובעת והגשת בקשת הלגליזציה כערוכה על ידו, שעה שלא כך היה לטענתו (עמ' 27 לפרוטוקול) כאשר לטענת התובעת היא חתומה כעורכת הבקשה מס' 002 ו- 005 ואילו דיטל חתום כעורך בקשה 003 ללגליזציה, שעה שהיא רק מילאה את פרטי הבקשה בכתב ידה (עמ' 24-25 לפרוטוקול); מחומר הראיות שהונח בפניי וכפי שהתובעת בעצמה אישרה (ס' 21 לסיכומי התובעים), היא אשר הגישה את בקשת הלגליזציה]. אישור על גמר עבודה ניתן יום 14.5.2009. כאמור, התובעים הפרו את הסכם הקבלנות שעה שלא פעלו לעדכון תכניות הבקשה להיתר ולבניית המרפסת "לפי תכנית מהנדס ולפי היתר בניה". כתוצאה מהפרה זו נגרמו לנתבעים הנזקים המפורטים לעיל, אשר בגינם נפסק פיצוי לנתבעים. מלבד הנזקים שנגרמו לנתבעים, התובעים לא מילאו אחר התחייבויותיהם על פי הסכם הקבלנות ואישור גמר העבודה שניתן לבסוף, כעבור מספר שנים, לא היה פרי עמלם הישיר של התובעים, שכן הנתבעים פעלו ישירות מול בעלי מקצוע לאחר נתק עם התובעים ונעזרו בשירותים משפטיים על מנת להכשיר את רישוי המרפסת. בנסיבות העניין, משלא מילאו התובעים אחר כל התחייבויותיהם, אין מקום לחייב את הנתבעים במלוא תשלום התמורה על פי הסכם הקבלנות ואני מעריכה על דרך האומדנא, את סכום יתרת התמורה לתשלום לתובעים בגין עבודתם, על סך של 5,000 ₪. תשלום בגין תוספות התובעים העלו שלל טענות בדבר עבודות ותוספות כאלה ואחרות שהוספו במהלך בניית המרפסת ואשר חרגו לטענתם ממסגרת הסכם הקבלנות, בגינם מבקשים לחייב את הנתבעים בעלותם, בהתאם לפירוט שנשלח אליהם. הנתבעים מצידם, טענו כי כל התוספות הכרוכות בבטיחות בניית המרפסת צריכות להיות משולמות על ידי התובעים מאחר ואלה כלולות במסגרת התחייבותם לבניית המרפסת בהתאם להיתר ולתוכנית המהנדס וכי הסכם הקבלנות הינו למעשה הסכם פאושלי. באשר ליתר התוספות, טוענים הנתבעים כי שילמו ישירות לבעלי המקצוע ואין מקום לחייבם בעלותם פעם נוספת. עוד מוסיפים הנתבעים כי התובעים לא הציגו קבלות כלשהן על תשלום לבעלי מקצוע. ראשית, אשוב ואציין כי הסכם הקבלנות היה לקוני ביותר ובוודאי שאין המדובר בהסכם פאושלי, כטענת הנתבעים. הצדדים לא השכילו לצרף להסכם כתב כמויות או מפרט מיוחד (למעט שטח חיפוי האבן). המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו כי הזמנת העבודה נסגרה ללא מפרטים טכניים מסודרים ורק נכתב "לפי תכנית מהנדס ולפי היתר בניה". לסברת מומחה בית המשפט, אילו חפץ בכך מזמין העבודה היה עליו לדרוש זאת בטרם הזמנת העבודות. לדידי, היה על התובעים, כקבלנים ובעלי מקצוע, לתאר את הכמויות הנדרשות לצורך הבנייה, שכן הזמנת העבודה ניתנה לאחר שבוצעה בדיקה והערכה מטעם התובעים, כקבלן הפרויקט, בדבר העלויות הנדרשות לבניית המרפסת ומן הראוי היה שהתובעים גם יידעו את הנתבעים כי תתכנה הוצאות בלתי צפויות שאינן כלולות בתמורה המוסכמת; יחד עם זאת, איני סבורה כי היה מקום לצפות כל העלויות שהתווספו. להלן אתייחס לכל אחת מן התוספות הנדרשות: א. תוספת קורה חיצונית בסך של 1,000 ₪ - הנתבעים אינם חבים בתשלום נוסף עבור קורה קיצונית, שכן במקום 3 קורות אופקיות אשר היו בתוכנית המקורית הותקנו רק 2 ולא בוצע קיזוז בגין הקורה שבוטלה (ראו עדות הקונסטרוקטור, עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 15-18). טענה זו לא נסתרה על ידי התובעים וטענת התובעת כי במקום הקורה שבוטלה הוגדלו הקורות האחרות לא הוכחה. ב. תוספת פרופיל U בסך 550 ₪ - קורה זו נוספה בהתאם לדרישת מהנדס נוסף עמו התייעצו הנתבעים כאשר לטענת הנתבעים הוספת הפרופיל נבעה מהצורך בביצוע חיזוקים מאחר והמסגר מטעם התובעת לא ביצע עבודתו בהתאם לתוכנית הקונסטרוקציה והתובעת לא פיקחה על עבודתו (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 24-29). מכל מקום טוען הנתבע כי שילם בגין תוספת זו ישירות למסגר (עמ' 34 ש' 30 - עמ' 35 ש' 2). התובעת בפירוט חשבון ששלחה לנתבעים מיום 19.5.2006 (נספח ט' לתצהירה) ציינה כי עבור קורה זו על הנתבעים לשלם ישירות למסגר. התובעים מצידם לא סתרו את טענת הנתבעים ולא הוכיחו כי הם ששילמו בגין הקורה למסגרייה. ג. תוספת פרופיל L בסך של 450 ₪ - שולם ישירות למסגר והתובעת הודתה בכך בחקירתה (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 4-10, נספח ט' לתצהיר התובעת). בחקירתה נשאלה האם ייתכן כי הנתבעים שילמו ישירות למסגר? והשיבה "יכול להיות, אבל גם אנחנו שילמנו... " וכי למיטב ידיעתה התובעים הם ששילמו למסגר ולא הנתבעים. כשנשאלה אם יש בידה קבלות על הסכומים ששילמה, השיבה "אני שילמתי גלובאלי למסגר, אני לא משלמת לו על קורה אחת או שתיים..." (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 18-21). אינני שוללת את האפשרות כי התובעים משלמים לבעלי מקצוע באופן גלובאלי ואין ברשותם קבלה ספציפית על עלות הקורה, ברם התובעים לא הוכיחו זאת, כאשר יכלו לעשות כן בנקל על ידי זימון בעל המסגרייה למתן עדות בעניין זה ונמנעו מלעשות כן. ד. גילוון מעקה בסך של 1,000 ₪ - לטענת הנתבעים שולם ישירות למסגר, ללא קבלה. הנתבעת טענה כי לא ידוע לה כי הנתבעים שילמו ישירות למסגר וכי היא שילמה בעצמה, ברם לא הביאה קבלה או כל אסמכתא אחרת על תשלום מצידה. ה. ייעוץ ובחירת גופי תאורה בסך 500 ₪ - לא הוצגה קבלה ולטענת התובעת תשלום לחשמלאי היה גלובאלי בגין כמה עבודות ולא ניתן לדעת מה שייך לנתבעים (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 12-20). התובעים לא הוכיחו את התשלום הנטען באמצעות מסמך כלשהו או זימון עד רלבנטי. ו. חציבה בקיר וקיצור צינור מים - לטענת הנתבעים הצורך בחציבה נבע מהתרשלות התובעת אשר ציפתה את קיר המרפסת מבלי להתחשב בהכנה לברז מים. התובעים לא סתרו טענה זו ולא טענו לעניין זה בסיכומיהם. ז. הרכבת גופי תאורה בסך 450 ₪ - כלולה בהסכם - בו נכתב הרכבת 2-3 נק' חשמל והתובעת אישרה כי מדובר בהרכבת בגופי תאורה ומיד לאחר מכן חזרה בטענה שמדובר בקווי חשמל להבדיל מגופי תאורה (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 6-11). התובעת טענה לגרסאות שונות ושוב לא הוכיחה כי שילמה את הסכום הנטען. עבודות חשמל נוספות בסך 400 ₪ לא פורטו ולא הוכחו גם כן. ח. עלות חומרי הדבקת אבן בסך 1,500 ₪ - תמוה כי לא כלול בהסכם ולא הוכחה העלות רק נטען סכום בעלמא. באשר עומתה התובעת עם עלויות חומרי הדבקת האבן (מלט, טיט, ביג'יבונד ורשת) אשר אינם מגיעים לחמישית מהסכום הנטען, לא השיבה תשובה עניינית. יחד עם זאת, הנתבעים אינם חולקים על כך שסופקו חומרים להרכבת האבן ואני מעריכה את עלות החומרים בסך כולל של 400 ₪. ט. תשלום עבור הובלת אבן חסרה בסך 500 ₪ - הנתבעים שילמו ישירות למוביל וצירפו קבלה בכתב יד בה מאשר ראובן המסגר כי קיבל סך של 550 ₪ בגין הובלת אבן ועץ (נספח יט לסיכומי הנתבעים). גם כאן טענה זו לא נסתרה והתובעים לא עמדו בנטל להוכחת התשלום מכיסם. י. תשלום בגין פועל אבן נוסף בסך 500 ₪ - אין מקום לתשלום נוסף עבור פועל אבן, מאחר והעבודה כבר תומחרה בהסכם הקבלנות והיה על התובעת להעריך את כוח האדם הנדרש עת העריכה את העלויות. יא. צביעת קרניז הבית בסך 400 ₪ - לטענת הנתבעים עבודת הצביעה בוצעה על ידי המזמינים עצמם. התובעים לא הוכיחו מי ביצע את הצביעה ומה שולם בגין כך. יב. ייצוג בוועדה לתו"ב ובעירייה בסך של 3,500 ₪ - התובעים טענו כי ייצגו את הנתבעים בפני הגופים השונים. בחקירתה טענה התובעת כי נכחה בוועדת שכנים אחת ומבחינתה ייצגה את הנתבעים כל עוד לא נתנו לה מכתב שחרור וכאשר נשאלה ע"י ב"כ הנתבעים האם הייתה עמם בקשר שכן משרדו הוא שייצג את הנתבעים בכל וועדות העירייה ובהליכי כתב האישום, השיבה כי הנתבעים הם שבחרו לנתק קשר (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 6 - עמ' 24 ש' 14). התובעים לא הוכיחו כי ייצגו את הנתבעים בהליכים השונים בגינם הם זכאים לשכ"ט וכי הפעולות אשר עשו עבור התובעים חורגות מתפקידם והתחייבויותיהם לפי הסכם הקבלנות. עינינו הרואות כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם בדבר התוספות שבוצעו ובדבר הסכומים ששולמו לטענתם לבעלי המקצוע השונים. התובעים לא הציגו קבלות על תשלומים לבעלי מקצוע ובכל פעם שנשאלו אם בידם קבלות על תשלומים ששילמו, על חומרים שרכשו וכיוצא באלה, חזרו על התשובה כי אין בידם קבלות לכל סכום הנטען על ידם. כאשר נשאלה התובעת על ידי בית המשפט האם יש בידה קבלה על משהו, השיבה כי יש לה אך לא צירפה אותן (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 14-15). טענות התובעים לעליות כאלה ואחרות נטענו בעלמא ללא כל ביסוס ולא הוכחו על ידם. משכך אני דוחה את טענות התובעים לתשלום בגין תוספות, למעט עלות חומרי הרכבת האבן שאושרה חלקית. סוף דבר אני מורה כדלקמן: א. הנתבעים שכנגד ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים שכנגד עלות התקנת הצמנט בורד בסך של 9,900 ₪. מסכום זה תקוזז יתרת התמורה לה זכאים התובעים (פינרו) בסך 5,000 ₪ וכן עלות חומרי הרכבת האבן בסך 400 ₪, כך שהנתבעים שכנגד ישלמו לתובעים שכנגד, לאחר קיזוז הסכומים האמורים, סך של 4,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למתן פסק דין זה. ב. בנוסף, הנתבעים שכנגד ישלמו, יחד ולחוד, לתובעים שכנגד סך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למתן פסק דין זה, וכן סך של 8,000 ₪ בגין עוגמת נפש. צד ג' 1 ישפה את הנתבעים שכנגד (המודיעים) ב- 40% מתוך הסכומים שבסעיף זה. היינו, בסך של 8,000 ₪ (20,000 ₪ x 40%). ג. הנתבעים שכנגד ישאו בהוצאות התובעים שכנגד, לרבות בשכ"ט עו"ד, בסך של 6,000 ₪. כל הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית פיגורים כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בניההתנגדות שכנים לבניה