1. התובעת עותרת להכיר בהתפטרותה בדין פיטורין בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק") ולחייב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים. 2. לטענת התובעת נאלצה להתפטר מעבודתה בנתבעת עקב אי קבלת זכויות המגיעות לה על פי חוק, ימי חופשה, אי תשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, הפסקות אוכל ותשלום בחסר של דמי נסיעה. 3. בכתב ההגנה נטען כי לתובעת שולמו מלוא הזכויות המגיעות במשך תקופת עבודתה ונסיבות התפטרותה אינן מקנות זכאות לפיצויי פיטורים. הנתבעת טוענת לקיזוז סך של 6,500 ₪ בגין נסיעות ששולמו ביתר. דיון והכרעה 3. התובעת הועסקה במינימרקט המנוהל על ידי הנתבעת בסניף ראשון לציון, החל מיום 8/8/07 ועד ליום 31/8/09. 4. התובעת התפטרה מעבודתה בהתאם למכתב ההתפטרות מיום 31/7/09. 5. התובעת הועסקה על בסיס שכר מינימום שעתי ושכרה שולם כמפורט בתלושי שכר שהוצגו לתיק. 6. על פי הוראת סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ניתן לראות התפטרותו של עובד כפיטורים לעניין החוק, כאשר חלה הרעה מוחשית בתנאי העסקתו או בנסיבות אחרות בהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו. הנטל להוכחת קיומם של נסיבות כמפורט בסע' 11(א) לחוק מוטל על התובע (דב"ע מח/159-3 שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290). בסיכומיה טענה התובעת כי נאלצה להתפטר מעבודתה מאחר ולא קיבלה יום מנוחה שבועי, ונאלצה לעבוד גם בשבתות. עוד טענה התובעת כי במהלך עבודתה לא קיבלה את מלוא התשלום בגין נסיעות ובגין עבודה בשעות נוספות, וההפרשים בגין זכויות אלה שולמו לה רק בתלוש השכר האחרון. 7. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי במהלך שנת עבודתה האחרונה קיבלה יום חופשי בימי ד' בשבוע, לצורך לימודים, וזאת כדבריה "באביב 3 חודשים ובחורף 3 חודשים" (עמ' 3 לפרוטוקול). 8. על פי דו"חות הנוכחות שהוגשו לתיק, בחודשי עבודתה האחרונים הועסקה התובעת כ-24 - 25 ימים בחודש. עובדה זו אינה מתיישבת עם טענתה כי נאלצה לעבוד ברציפות ללא יום מנוחה שבועי. אמנם על פי דו"ח נוכחות לחודש 6/09, החל מיום 7/6/09 עבדה התובעת 13 ימים ברציפות, אולם לאחר מכן קיבלה 2 ימי מנוחה שבועית. זאת ועוד, מעיון ביתר הדו"חות המתייחסים לחודשי עבודתה האחרונים של התובעת (החל מחודש 2/09) עולה כי ככלל, התובעת קיבלה יום מנוחה שבועי אחד לפחות מידי שבוע. 9. על פי דו"חות הנוכחות ותלושי השכר, בחודש 2/09 ניצלה התובעת חופשה בתשלום בת 6 ימים, כאשר עובדה זו סותרת את טענתה בדבר אי מתן חופשה שנתית על ידי הנתבעת. 10. מעיון בתלושי השכר עולה כי לתובעת שולמו שעות שבת בשיעור של 150% משכרה ונסיעות, על פי תעריף של 8 ₪ ליום. בתלוש השכר האחרון לחודש 9/09 שולמו לתובעת הפרשי נסיעות בסך של 8,466 ₪ וגמול שעות נוספות בסך של 1,225 ₪. 11. בנסיבות המתוארות לא הוכח כי נסיבות העסקתה של התובעת הצדיקו את התפטרותה בדין פיטורים, על פי סע' 11(א) לחוק, כאשר טענת התובעת בדבר אי קבלת יום מנוחה שבועי אינה מתיישבת עם חומר הראיות שהוצג לתיק, לרבות דו"חות הנוכחות ואילו יתר הזכויות המגיעות לה מכח חוקי המגן שולמו לה במהלך עבודתה ובסיומה. גם אם נקבל את טענת התובעת לפיה עד לחודש עבודתה האחרון לא קיבלה תשלום מלא עבור הוצאות נסיעה לשעות נוספות, תשלום זכויות אלה על פי תלוש השכר האחרון מלמד כי משהועלתה בפניה טענת התובעת לעניין זה, פעלה הנתבעת לתיקון המצב תוך תשלום ההפרשים המגיעים לתובעת, ובכך סילקה את ה"פגיעה" הנטענת בתנאי עבודתה של התובעת ואיפשרה את המשך עבודתה. 12. התובעת אף לא הוכיחה כי פנתה לנתבעת טרם התפטרותה בטענה כי אינה מקבלת את הזכויות המגיעות לה על פי דין, על מנת לאפשר לנתבעת לפעול לתיקון המצב, כאשר לא הוצגה כל ראיה מטעמה לעניין זה. 13. לאור המפורט לעיל לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת קיומן של נסיבות שהינן בבחינת התפטרות בדין פיטורין, המזכות בפיצויי פיטורים, ודין התביעה להידחות. 14. נוכח דחיית התביעה, אין עוד טעם להידרש לטענת הקיזוז של הנתבעת. 15. התביעה נדחית. 16. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. התפטרות