1. התובעת הגישה למל"ל תביעה לתשלום דמי אבטלה לתקופה בה שהתה בחופשה ללא תשלום מעבודתה במשטרה, החל מ - 11.4.02 ועד סוף חודש 8/02. במכתבו מיום 13.6.02 דחה המל"ל את התביעה מן הנימוקים דלקמן: "אינך מובטלת כי לא נותקו יחסי עובד - מעביד בינך ובין מעבידך לפי החוק 160(א); עפ"י סעיף 160(א) אינך מובטלת ומסוגלת לכל עבודה ולכן אינך זכאית לדמי אבטלה". החלטה זאת של המל"ל היא מושא התביעה דנן. 2.העידו בפנינו התובעת מחד ומטעם המל"ל העידו הממונים על התובעת , מפקדה הישיר סנ"צ בני אקרמן (להלן : "סנ"צ אקרמן") ומפקדת היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה (יאח"ה) , תנ"צ מירי גולן (להלן: "תנ"צ גולן"). להלן העובדות הרלבנטיות כעולה מעדויות הצדדים ומראיותיהם: 3.התובעת מועסקת במשטרה מאז 10/89 ומשרתת כקצינת חקירות בתחום עבירות הצווארון הלבן , בשלוחת צפון של יאח"ה. ככלל מתבצעת עבודתה במשרדי היחידה. לעתים נדרשת התובעת גם לעבודת שטח, עת יש צורך לבצע חיפושים, מעצרים ו/או חקירות לגבי התיקים אשר בטיפולה במחלקת החקירות. 4.בתאריך 16.1.02 ילדה התובעת בת במז"ט ויצאה לחופשת לידה. התובעת היא אם חד הורית לבתה. 5.התובעת העידה, כי עוד בטרם צאתה לחופשת הלידה, עת נדרשה לפרט תכניותיה באשר למועד שובה לעבודה הודיעה לממונים עליה, כי בדעתה לנצל ימי חופשה שנתית שנצברו לזכותה - שלושה חודשים סה"כ, מיד עם תום חופשת הלידה ובצמוד לה וכי תשוב , אפוא, לעבודה רק לאחר פרק זמן זה. 6.בתאריך 10.4.02, עם תום חופשת הלידה ובניגוד לתכניתה המקורית, הגישה התובעת בקשה לצאת לחופשה ללא תשלום (להלן: "חל"ת") החל מתאריך 11.4.02 ועד 26.12.02. בטופס הבקשה (נ/2) כתבה התובעת , כי הסיבה לבקשה היא "חל"ת לאחר חל"ד" (חופשה ללא תשלום לאחר חופשת לידה). הבקשה שוגרה למשטרה באמצעות הפקס ואושרה בתאריך 15.4.02 ע"י תנ"צ גולן. 7.עם צאתה לחל"ת התייצבה התובעת כדורשת עבודה בלשכת שירות התעסוקה. לטענתה, בפרק הזמן בו התייצבה - עד סוף חודש 8/02 - היא הופנתה לשני מעסיקים, לשניהם דיווחה כי היא בחל"ת מעבודתה במשטרה. התובעת לא התקבלה לעבודה אצל אף אחד מהם. 8.בד בבד הגישה התובעת את תביעתה למל"ל , לתשלום דמי אבטלה. בטופס התביעה למל"ל (נ/1), במקום המיועד לציון הסיבה להפסקת העבודה, רשמה התובעת כי הפסיקה עבודתה בגין "יציאה לחל"ת מ - 4/02 ועד 12/2002". 9.בסיכומו של דבר קיצרה התובעת , מיוזמתה, את תקופת החל"ת ושבה לעבודתה במשטרה ב - 1.9.02. בכתב תביעתה טענה, כי עשתה כן "מפאת חסרון כיס וקושי במציאת מקום עבודה חילופי". 10.בתביעתה לביה"ד כמו גם בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת, כי יצאה לחל"ת "לא מרצונה החופשי, אלא כתוצאה מתנאי עבודה חדשים ששררו במשטרה באותה תקופה ונבעו מן המצב הביטחוני". לדבריה, "בסמוך לתאריך חזרתי עם תום חופשת הלידה נודע לי, כי בעקבות התדרדרות במצב הביטחוני נדרשות גם אמהות לתינוקות מהיחידה שלי להשתתף בפעילות מבצעית, כגון: אבטחה ביום האדמה בכפרים הערביים. זו פעילות מאומצת ואין חולק שיש בה אף סכנת חיים. כמו כן הוספו תגבורים שמשמעותם 12 עד 16 שעות עבודה ברציפות". לטענת התובעת, כאם חד הורית לתינוקת בת שלושה חדשים , לא יכולה היתה לעמוד "בתנאי העבודה החדשים" הנ"ל (פעילות הכרוכה בסכנת חיים ועבודה במשך 12 - 16 שעות רצופות) ומסיבה זאת נאלצה , בעל כורחה ובניגוד לרצונה, לצאת לחל"ת. 11.הטענות הוכחשו מכל מכל ע"י הממונים על התובעת במשטרה, סנ"צ אקרמן ותנ"צ גולן. עפ"י עדותה של תנ"צ גולן, במהלך כשנה וחצי, מחודש 4/2002 ועד סוף חודש 9/2003 (מועד מסירת גרסתה למל"ל) השתתפה התובעת, בפועל, בתגבור אחד בלבד. זאת ועוד. תנ"צ גולן הדגישה בעדותה, כי "לתובעת לא נשקפה שום סכנה שהיא, אני מדגישה - שום סכנה שהיא....אם התובעת העידה כי היתה נתונה בסכנת חיים נוכח המצב הביטחוני ודרישות המשטרה לעבודה במקומות מסוכנים ו/או בשעות לא מקובלות אני משיבה, כי אני ממש מתקוממת כקצינה במשטרה נגד דבריה הנ"ל של התובעת". תנ"צ גולן הבהירה, כי ככלל, היחידה לחקירות הונאה היא יחידה ייעודית ולכן, המועסקים ביחידה זאת "אף פעם לא נמצאים בחזית הקדמית של המלחמה, לא סומכים עלינו ככוח מבצעי אלא ככוח מגבה בלבד". משכך , אף בתגבור ביום האדמה, ככל שנדרשו המועסקים ביחידה להשתתף בו, "חלקנו מתמצה בכך שמאתנו נדרש לחקור את ההתפרעויות ולכן לא מדובר במשימות שהן מטבען קשורות לאגף המבצעים" (ראה עדותה בסיפא עמ' 11 לפרוטוקול). 12.תנ"צ גולן הוסיפה ועמדה על כך, כי "לאמהות בכלל , לרבות אמהות חד הוריות , המערכת אצלנו נותנת מענה הולם ביותר". לעניין זה הבהירה תנ"צ גולן, כי כל אימת שהתובעת פנתה בבקשה לצאת לחופשה , בקשתה אושרה. לגבי שעות העבודה הפנתה לנוהל בדבר קיצור שעות עבודתן של עובדות שהן אמהות לילדים עד גיל 12, הזכאיות להפחתת שעה משעות עבודתן הרגילות, זכות ממנה נהנית אף התובעת מאז שובה לעבודה. בחקירתה הנגדית בביה"ד התובעת אישרה, כי אכן מאז שובה לעבודה לאחר הלידה, היא מסיימת עבודתה בשעה 15:30 במקום בשעה 17:00, לאחר ניכוי "שעת אם". כן אישרה, כי ככל שביקשה לצאת לחופשה - בקשתה נענתה. יתירה מכך. בחקירתה הנגדית בביה"ד הבהירה התובעת, כי לאמתו של דבר - אין לה כל טענה לגבי שעות עבודתה, כי לא ביקשה לצאת לחל"ת בגין שעות העבודה וכי לא היתה כלל מניעה לעבודתה בשעות ממושכות בהן נדרשה לעבוד, מעת לעת. נביא לעניין זה את עדות התובעת בלשונה (ראו רישא עמ' 5 לפרוטוקול): "...לדוגמא, ב - 11/02 כאשר בתי עוד לא היתה בת שנה - נדרשתי לעבוד שעות מרובות וגם בפרשת סדן שהיתה ב - 2004 נדרשתי לעבוד שעות מרובות. לא הלנתי על כך אלא הלנתי על כך, כי בתקופה בה מדובר הייתי, לטענתי, בסכנת נפשות" (ראה עדותה בעמ' 5 רישא לפרוטוקול). בשים לב לעדותה הנ"ל מוטב היה , אפוא, אלמלא הועלתה מלכתחילה הטענה כי התובעת נאלצה לצאת לחל"ת בגין שעות עבודה ממושכות בהן נדרשה לעבוד ולא נותר לנו אלא להביע תמיהה על העלאת הטענה פעם נוספת בסיכומי התובעת , אשר הוגשו לאחר שהושמעה עדותה זאת ובניגוד לה. 13.בחקירתה הנגדית בביה"ד, העידה התובעת, כי המידע בדבר "תנאי העבודה החדשים" הובאה בפניה על ידי שתיים מחברותיה לעבודה, שהן אמהות לפעוטות בגילאי 7 - 10 חודשים. באשר לתוכן המידע , בהתייחס לפעילות המבצעית הכרוכה ב"סכנת חיים" העידה התובעת, כי מדובר ב"תגבור ביום האדמה", אשר שתי חברותיה נקראו להשתתף בו (כך עפ"י המידע שנמסר לה , לטענתה). 14.התובעת אישרה בחקירתה הנגדית, כי לא טרחה כלל לאמת את המידע הנ"ל , אצל הממונים עליה ו/או כל גורם מוסמך לכך במשטרה ואף לא ביררה נפקות השינוי והשלכתו לגביה , אם בכלל, בטרם החליטה, כי "אין לה ברירה אלא לצאת לחל"ת". לא למותר יהא לציין, כי בד בבד (ובמענה לשאלה, האם פנתה לגורם כלשהו לבירור) אישרה התובעת בעדותה בביה"ד, כי עפ"י נוהלי המשטרה, אמהות לילדים עד גיל 14 היו פטורות ממשימות הכרוכות במצבים של פעילות מוגברת או חירום ופטור זה עדיין חל עליהן, למעט מצב חירום יוצא דופן, דוגמת המצב ששרר בתקופת ההתנתקות (בחלוף כשלוש שנים מן המועדים הרלבנטיים לתביעתה דנן). (ראה עדותה בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 11 - 16). תמצית טענות הצדדים בסיכומיהם: 15.טענות התובעת: א.התובעת חזרה וטענה, כי נאלצה לצאת לחל"ת, "לא מרצונה החופשי אלא כתוצאה מתנאי העבודה החדשים ששררו במשטרה באותה תקופה ונבעו ממצב בטחוני ... אשר חייבו גם אמהות לעבוד בשעות נוספות ובתפקידים מסוכנים ...". ב."עפ"י ההלכה הפסוקה עובדת שהתפטרה לאחר לידה, ממקום בו יום העבודה נמשך עד 19:00 בערב, אך היתה מוכנה לקבל עבודה "במשרה מלאה רגילה, שתאפשר לה להיות עם ילדה בשעות אחה"צ, לא תראה כמי שאין לה הצדקה להתפטרות". ג."העובדות הנ"ל מראות באופן חד משמעי, כי יציאתה לחופשה ללא תשלום היתה מוצדקת ובכל אותה תקופה היתה מובטלת לכל דבר וענין...התובעת התייצבה בשירות התעסוקה והיתה מוכנה לעבוד בכל עבודה מתאימה לנסיבות המיוחדות שלה...כאשר כל עבודה היתה יכולה להיות מתאימה יותר למצבה המיוחד לאחר הלידה, בשונה מעבודתה במשטרה אשר לא התאימה בתנאים שנדרשו ממנה לאחר חזרתה מחופשת הלידה". ד.באשר לקביעת המל"ל, כי לא נותקו יחסי העבודה בין התובעת למשטרה בתקופת החל"ת - קביעה זאת בטעות יסודה מאחר ו"בתקופת החל"ת לא היתה שמירת זכויות כלשהי". על יסוד כל הנימוקים הללו זכאית התובעת, לטענתה, לדמי אבטלה לכל התקופה בה שהתה בחל"ת והתייצבה בלשכת שירות התעסוקה, מ 4/2002 ועד סוף חודש 8/2002. לחילופין ביקשה התובעת, כי תאושר לה זכאות חלקית לדמי אבטלה - על דרך ההיקש לגבי הזכאות לדמי אבטלה לעובד המתפטר מעבודתו מרצונו, ללא הצדקה. 16.המל"ל חזר ועמד על כך , כי מדובר בחל"ת ללא ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, התובעת יכולה היתה בכל עת לשוב לעבודתה במשטרה , לו חפצה לעבוד ומשכך - התובעת לא היתה מלכתחילה בגדר "מובטלת". עוד טען המל"ל, כי התובעת אף לא הוכיחה טענתה, כי במועד הרלבנטי חל שינוי בתנאי העסקתה , שינוי אשר נכפה עליה בניגוד לרצונה ובגינו נאלצה לצאת לחל"ת. בנסיבות אלו, אין התובעת זכאית לדמי אבטלה לתקופה הרבלנטית ובדין נדחתה תביעתה ע"י המל"ל. הכרעה 17.תכליתו של ביטוח אבטלה היא "לאפשר לעובדים, אשר נפלטו ממעגל העבודה , קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש. מטרתו של סעיף 127ח היא לקבוע את מסגרת הזכאות ולהעניקה רק למי שנפלט בעל כוחו מהעבודה, דהיינו פוטר ותהא הסיבה לפיטוריו אשר תהא וכן למי ש"היתה הצדקה" להפסקת עבודתו מרצונו, דהיינו התפטר" (דב"ע שן 140 - 02, המל"ל נגד אוחנה, פד"ע כב' 31, 37).... "רק מי שעבד בעבר וחדל יקנה זכות לדמי אבטלה, אם התקיימו יתר התנאים לזכאות...". (ראה דב"ע נד 116 - 02, ציפר נגד המל"ל (פדע"ע כז' 324 והפסיקה המוזכרת שם). סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") קובע , כי "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל". המונח "מובטל" אינו מוגדר בחוק. ביה"ד הארצי שהתייחס לסוגייה בעב"ל 1083/04, המל"ל נגד כרמלה דבש , קבע לעניין זה : "המונח מובטל אינו מוגדר ופשיטא שמדובר באדם שאין לו מקור פרנסה, כגון - מי שפוטר מעבודתו. מושג זה של 'מובטל' הורחב והוא חל גם על מי שהוצא - בניגוד לרצונו - לחופשה ללא תשלום. המשותף לשני מצבים אלה הוא שעובד נקלע למצב בו - שלא מרצונו - המעסיק חדל לספק לו עבודה ולשלם לו שכר". (ההדגשות - אינן במקור, ע.ק). מן הכלל אל הפרט. 18.בענייננו, אין מחלוקת, כי התובעת לא פוטרה, אף לא התפטרה מעבודתה, מעסיקה גם לא הוציאה לחופשה ללא תשלום בניגוד לרצונה ו"לא חדל לספק לה עבודה ו/או לשלם שכרה". התובעת היא זו שבחרה לצאת לחל"ת והגישה, מיוזמתה, בקשה לאשר לה את החל"ת. 19.בנסיבות רגילות, בהן יוצא עובד לחל"ת, עפ"י בחירתו, מרצונו ומיוזמתו, אין בחל"ת כדי להביא לניתוקם של יחסי העבודה וממילא אין העובד בגדר מובטל בתקופת החל"ת. (ראה לעניין זה דב"ע לח 2 - 6 , גבריאל צלאל נגד אורט ישראל , פד"ע ז' 100). קל וחומר כך לגבי עובדת היוצאת לחופשה ללא תשלום , לאחר לידה, בהתאם לזכות המוקנית לה עפ"י הוראות סעיף 7 (ד) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 , לפיהן "עובדת שעבדה עד תחילת חופשת הלידה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה לפחות 24 חודשים רצופים, רשאית להיעדר מן העבודה מראשית השבוע השביעי שאחרי הלידה, מספר חודשים כרבע ממספר החודשים שבהם עבדה כאמור, אך לא יותר מ - 12 חודשים...". עוד נקבע בסעיף הנ"ל (ס"ק 3), כי המעסיק לא יוכל לסרב לבקשת העובדת לשוב לעבודה, אף אם תבקש לחזור בטרם חלפה תקופת החל"ת וכי יהא חייב לקבל את העובדת בחזרה לעבודה , לכל המאוחר, תוך ארבעה שבועות מיום שהביעה רצונה לחזור. מכוח הוראות סעיף 9 (ג)(2) , אף מוגבלת יכולת המעביד לפטר עובדת שיצאה לחל"ת כאמור. תכליתו של הסדר זה להיטיב עם אמהות שסיימו את חופשת הלידה וברצונן לדחות מועד שובן לעבודה, לפרק זמן מסויים, לצורך טיפול ברך הנולד, ללא הפרת חוזה העבודה ומבלי שחרב הפיטורין תהא מונחת על צווארן (ראו גם דברי ההסבר להצעת חוק עבודת נשים(תיקון מס' 9) התש"ן - 1990, ה"ח התש"ן, 213, 215 , בהתייחס להצעה להגבלת פיטורי עובדת בתקופת החל"ת). הנה כי כן, לגבי עובדת המממשת זכותה לצאת לחל"ת במסגרת סעיף 7 (ד) הנ"ל ולהגשמת תכליתו, קבע המחוקק במפורש כי אין ביציאה לחל"ת כדי לנתק יחסי העבודה. 20.בענייננו, התובעת ציינה בטופס הבקשה לאישור החופשה, כי מדובר ב"חל"ת לאחר חופשת לידה" . כך גם אישרה בביה"ד משהעידה, כי החל"ת אליה יצאה - "היא זכות השמורה לי כעובדת; עובדות מדינה רשאיות לצאת לחל"ת לאחר חופשת לידה" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 6 - 8). התובעת ביקשה , אפוא, לממש הזכות המוקנית לה, עפ"י הוראות סעיף 7 (ד)הנ"ל לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954. צאתה לחל"ת במסגרת הסדר ספציפי זה ודאי שאין בה כדי להביא לניתוק יחסי העבודה. התובעת יכולה היתה בכל עת לשוב לעבודתה לו חפצה בכך והמשטרה היתה חייבת לקבלה בחזרה לעבודה, כפי שאכן אירע בפועל החל מ - 1.9.02, משהביעה התובעת רצונה לקצר החופשה שאושרה לה ולשוב לעבודה במועד זה. בנסיבות בהן יצאה התובעת דנן לחל"ת כמפורט לעיל, משלא נותקו יחסי העבודה בין הצדדים ובשים לב לתכליתו של ביטוח האבטלה ולהלכה הפסוקה ברי, כי התובעת לא היתה בגדר "מובטלת" בתקופת החל"ת וממילא לא היתה זכאית לדמי אבטלה. 21.אין כל קשר בין עניינה של התובעת דנן לבין הפסיקה אליה הפנה בא כוחה בסיכומיו, דוגמת דב"ע 48/98-0 גיסי נגד המל"ל (פורסם בפד"ע לב 130), לפיה נקבע, כי התפטרות אישה לאחר לידה, ממקום העבודה בו עבדה משרה מלאה (עד הלידה), על מנת לחפש מקום עבודה בו תוכל לעבוד משרה חלקית בלבד - היא בגדר התפטרות מוצדקת (לעניין סעיף 166 (ב) לחוק). ודוק, בפסה"ד הנ"ל מדובר בהתפטרות הכרוכה, מטבע הדברים, בניתוק יחסי העבודה, בעוד שבעניינה של התובעת מדובר ביציאה לחופשה ללא תשלום, שאינה כרוכה בניתוק יחסי העבודה, כמובהר לעיל. משכך, אין הנדון דומה לראייה ואין להקיש בין השניים. באין ניתוק יחסי העבודה, אין כל רלבנטיות לסיבה בגינה בחרה התובעת לצאת לחל"ת מן העבודה, אליה היתה זכאית לשוב בכל עת ומעסיקתה היתה חייבת להעסיקה, עפ"י הוראות החוק. בטרם סיום נוסיף, כי בניגוד לטענת התובעת, העובדה כי תקופת החל"ת אינה שוקלת לעניין צבירת זכויות (באין הפרשות עצמיות מצד העובדת להבטחת צבירת הזכויות ורציפותן) - אף בה אין כדי להעיד על אי ניתוקם של יחסי העבודה בין הצדדים. כאמור, מדובר בחופשה שכל מטרתה היא להבטיח אי ניתוק יחסי העבודה, חרף הקפאת החובה לעבוד - מחד והחובה לשלם שכר ולבצע הפרשות - מאידך. (ראה לעניין זה גם דב"ע מב' 77 - 3, תמר בהירי נגד המדינה, פורסם בפד"ע יד' 78). 22.למען תנוח דעתה של התובעת נוסיף, כי אף לו קיבלנו פרשנותה בדבר סיבה "מוצדקת" לחל"ת כמזכה בדמי אבטלה (ונחזור ונדגיש, כי זו אינה מקובלת עלינו), הרי התובעת לא הוכיחה גרסתה, כי יצאה לחל"ת מסיבה "מוצדקת", קרי - "בעל כורחה ונגד רצונה, על רקע שינוי תנאי עבודתה" עד כדי "סכנת חיים", כפי שיובהר להלן. א.אין זכר לגרסה זאת בטופס הבקשה ליציאה לחל"ת, אף לא בטופס התביעה למל"ל. בשני המסמכים צוין במפורש, כי מדובר ב"יציאה לחל"ת לאחר חל"ד" , בגדר מימוש הזכות העומדת לה עפ"י סעיף 7 לחוק עבודת נשים. התובעת אישרה בעדותה בביה"ד, כי לא נעשתה על ידה פנייה כלשהי לממונים עליה, זולת הפנייה בכתב בטופס הבקשה לחל"ת, נ/2, בנוסחו הנ"ל. ממילא - אף בשיחה בע"פ לא העלתה התובעת את הסיבה לה טענה בביה"ד לגבי יציאתה לחל"ת ("האילוץ"). אין בפנינו, אפוא, תימוכין כלשהם מזמן אמת, לגרסת התובעת בדבר הרקע להגשת הבקשה לחל"ת. ב.אף בביה"ד לא הביאה התובעת תימוכין כלשהם לגרסה. נהפוך הוא. לגבי הטענה, כי חל שינוי בשעות בהן נדרשה לעבוד, שינוי שנבצר ממנה לעמוד בו, התובעת עצמה חזרה בה מן הטענה משהעידה במפורש, כי לא ביקשה לצאת לחל"ת בגין שעות העבודה וכי מכל מקום, עת היה עליה לעבוד בשעות ארוכות, הרי מדובר במקרים חריגים, כולם במסגרת עבודתה הרגילה (בתחום החקירות) וכי ככלל - שעות עבודתה אף קוצרו מאז שובה לעבודה לאחר הלידה. אף לא הוכח, כי במועדים הרלבנטיים נדרשה התובעת לבצע בפועל משימות הכרוכות ב"סכנת חיים". התובעת עצמה אישרה בעדותה, כי נדרשה להשתתף בתגבור אחד בלבד, ביום האדמה. התובעת לא טענה (וממילא לא הוכיחה) כי נדרשה להשתתף במשימות חריגות נוספות בכלל ומשימות "מסוכנות" בפרט ואף לגבי התגבור האחד הנ"ל - לא נסתרה גרסת הממונים עליה, כי אין הוא כרוך כלל בסכנה לאור מעורבותה המוגבלת של יחידת החקירות בתגבורים מסוג זה. ג.מנגד הובאו הוכחות להתחשבות מרבית של הממונים בתובעת, על דרך שחרורה ממשימות חריגות אחרות והיענות לכל בקשותיה לצאת לחופשה. הנה כי כן, לא הוכח כלל, כי היתה "הצדקה" אובייקטיבית לחל"ת, בנסיבות להן טענה התובעת, בבחינת חל"ת אליה יצאה "נגד רצונה ובעל כורחה". קל וחומר כך משהודתה התובעת בביה"ד, כי אף לא טרחה לברר אצל מעסיקתה , האם יש בסיס לשמועה שגונבה לאוזניה וככל שכך - השלכתה לגביה, בטרם מיהרה להגיש בקשתה. נוכח עדויותיהם הנחרצות של הממונים בפנינו אין לנו ספק, כי לו טרחה התובעת לברר את העובדות לאשורן בטרם הגשת הבקשה, זו לא היתה מוגשת כלל, ככל שהיה בכוונת התובעת באמת ובתמים לשוב מחופשת הלידה לעבודתה. זאת ועוד. "שכחה" התובעת , מסתמא, כי עפ"י עדותה, עוד בטרם ילדה הודיעה לממונים עליה, כי אין כלל בכוונתה לשוב לעבודה עם תום חופשת הלידה, למשך שלושה חודשים נוספים, שכן בכוונתה לנצל ימי חופשה שנצברו לזכותה, שלושה חודשים סה"כ וכי עתידה היא להאריך חופשתה לפרק זמן זה. משלא הוכחה הגרסה העובדתית בדבר שינוי בתנאי העבודה, לא היתה, אפוא, כל סיבה לשינוי שחל בתכניתה המקורית של התובעת , על דרך הפיכת חופשה מתוכננת, הנזקפת על חשבון חופשה צבורה רגילה (במהלכה זכאית היא לשכר), להיעדרות "בעל כורחה" המזכה בדמי אבטלה (כך לשיטתה הבלתי מבוססת של התובעת). 23.לא למותר יהא להוסיף ולציין ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי בטופס הבקשה לחל"ת (נ/2) אישרה התובעת, כי קראה בעיון את הוראת פקודת מטא"ר 07.04.02 והתחייבה לפעול על פיה. עיון בפקודות המטה הארצי (פורסמו באינטרנט באתר www/police.gove.il/al hamishtara/pkudot 07/07.04.02 pdf) בפרק שעניינו "שוטר בחל"ת" מעלה, כי חל איסור על שוטר בחל"ת לעבוד בעבודה אחרת, אלא אם כן קיבל על כך אישור , כקבוע בפקודת המטא"ר (ראה הוראה 21(ג). עוד נקבע,(בהוראה 21(ב) כי על שוטר בחל"ת חלים כל האיסורים והחובות המוטלים על שוטר וחל עליו הדין המשמעתי. לא זו בלבד שבהוראות הספציפיות הנ"ל יש משום תימוכין נוספים למסקנה, כי לא נותקו יחסי העבודה בין הצדדים דנן, בתקופת החל"ת, אלא שלאור האיסור אשר חל על התובעת לעבוד בכל עבודה אחרת בעת החל"ת, הרי שיש בכך משום תימוכין נוספים גם למסקנה, כי התובעת לא היתה כלל זמינה לכל עבודה וכי אף מטעם זה לא היתה בגדר מובטלת, באין בידה אישור לעבודה אחרת. אישור כאמור - לא הוצג בפנינו, התובעת אף לא טענה, כי בקשה אישור. זאת , כאמור, בבחינת למעלה מן הצריך. 24.לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, התביעה נדחית. 25.כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. לידההתפטרות לאחר לידהחופשת לידההתפטרות