התביעה שלפנינו היא תביעה לפיצויי פיטורים, של מי שהייתה עובדת מזנון בנתבעת משך שלוש שנים. רקע כללי והעובדות הצריכות לעניין 1. התובעת הועסקה בנתבעת החל מיום 5.6.01 ועד ליום 10.6.04. 2. התובעת טוענת כי לאחר שלא קיבלה חופשה משך כל תקופת העסקתה בנתבעת ביקשה מאורן שולץ, מבעלי הנתבעת, וכן מגב' דליה מיטושוביץ, המנהלת של הסניף בו עבדה, אישור לצאת לחופשה בת חודשיים. רק לאחר שניתן לה אישור כזה הלכה ורכשה כרטיס טיסה לחו"ל. כשחזרה ארצה למקום עבודתה נאמר לה שהיא כבר לא עובדת שם (ר' פרוטוקול דיון מיום 29.12.04 שורות 12-6). 3. הנתבעת טוענת כי מעולם לא ניתן לתובעת אישור לצאת לחופשה בת חודשיים ימים, לא ע"י מר שולץ ולא ע"י גב' מיטושוביץ. לטענת הנתבעת הובהר לתובעת כי אם תממש את רצונה לצאת לחופשה כה ארוכה, תראה זו הנתבעת כהתפטרות. למרות זאת יצאה הנתבעת לחופשה. באורח זה נשלח לתובעת ביום 2.8.04 מכתב בדואר רשום, חתום ע"י מר מוטי כהן, מנהל כח אדם בנתבעת (סומן נ/2), המודיע לה כי מאחר ויצאה לחופשה ללא אישור הנתבעת, רואה בה הנתבעת כמתפטרת לכל דבר. 4. טענתה של הנתבעת היא, כי הפסקת עבודה חד צדדית מצידה של התובעת כמוה כהתפטרות, זאת כאשר הוסבר לתובעת כי מימוש חופשתה - כמוה כהתפטרות. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובעת כן יצאה לחופשה במהלך עבודתה בה ומצרפת לאישוש טענתה את לוח חופשות/מחלות של התובעת. אין חולק על כך כי לאחר ששבה התובעת מחופשה בת חודשיים ברוסיה, סירבה הנתבעת לקבלה לעבודה, כאשר המחלוקת בין הצדדים היא האם ליציאתה לחופשה קדם קבלת אישור מהנתבעת, או שהתובעת 'עשתה דין לעצמה' ולקחה את החופשה הארוכה על דעתה ותוך שהיא מודעת לסירובו של המעביד ליתן לה את החופשה המבוקשת. השאלה המשפטית הצומחת ממחלוקת עובדתית זו, היא האם יציאה של עובד לחופשה ללא קבלת אישור מקדמי מהווה 'זניחת עבודה' שכמוה כהתפטרות שאינה מזכה בפיצויי פיטורים, או שמא באי מתן האישור מדובר במעשה פיטורים מצד המעביד המקנה לעובד זכות לקבלת פיצויי פיטורים. שאלה משפטית נוספת, העולה מנסיבות אלו, היא האם במידה ויוחלט כי מדובר בפיטורים, עצם יציאה לחופשה ללא אישור מקדמי מהווה הפרשת משמעת חמורה המביאה לביטול הזכאות לפיצויי פיטורים. דיון והכרעה - פיטורים או התפטרות? נ/2 מהווה מכתב פיטורים לכל דבר ועניין ואין בו כדי להקים וליצור 'יש מאין' מעשה התפטרות לתובעת. אין ללמוד מעשה פיטורים או התפטרות מ'מס שפתיים', והמעשים בפועל הם אלו שיקבעו אם לפנינו פיטורים או התפטרות. בעניין זה כבר נפסק כי: "כשם שעובד אינו יכול להכתיב למעבידו כי במידה וינקוט או יימנע מלנקוט בפעולה זו או אחרת הוא יראה את עצמו כמפוטר, כך אין המעביד יכול ליצור מראש מעשה התפטרות רצוני מצד העובד במידה וינקוט העובד בפעולה מסויימת" [דב"ע נו/39-3 אליק בביוב נ' נפתלי גפן, סעיף 5 לפסק דין מיום 2.6.97] בעת הכרעה בשאלה האם לפנינו מעשה פיטורים/ התפטרות יש ליתן את הדעת גם לשאלת הרצון, קרי לאיזה צד היה רצון לסיים את ההתקשרות (ר' דב"ע לו/3-1 זמל הרמן נ' דואיב גילה, פד"ע א 18, דב"ע ל/18-3 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ, פד"ע ב 41). מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת לא יכלה הייתה לקבוע כי אם תצא התובעת לחופשה - הרי היא מתפטרת לכל דבר ועניין. הנתבעת היא שלא רצתה לקבל חזרה את התובעת למקום עבודתה ובכך סיימה למעשה את ההתקשרות בין הצדדים, כאשר התובעת ביקשה ורצתה לחזור למקום עבודתה. לטעמנו, אין לראות ביציאתה של התובעת לחופשה משום 'זניחה' של העבודה, שעה שהוכח לפנינו כי התובעת ביקשה לשוב לעבודה בנתבעת, ולטענתה יציאתה לחופשה לוותה וגובתה באישור מקדמי מהנוגעים בדבר. האומנם קיבלה התובעת אישור עובר ליציאתה לחופשה? גרסתה של הנתבעת בעניין זה היא כי מעולם לא ניתן לתובעת אישור ליציאה לחופשה של חודשיים ואושרה לה חופשיים של שבועיים בלבד. בדיון מיום 30.6.05 הגישה הנתבעת את נ/1, מסמך מיום 23.5.04, אשר לטענת הנתבעת הוצג לתובעת והיא סירבה לחתום עליו. תוכנו של נ/1 יובא להלן: לכבוד 23.5.04 קייטרינג שולץ הובא לידיעתי שעקב יציאתי לחופשה למשך חודשיים מקום עבודתי לא מובטח לי כשאחזור ואין לי שום תביעות לפיצויים. בכבוד רב, נפומנצס סווטלנה עם זאת, לא הוכח כי נ/1 הובא לידיעתה של התובעת עובר ליציאתה לחופשה והתובעת הכחישה בדיון כי קיבלה לידייה את נ/1. לאחר בחינת העדויות שנשמעו בפנינו עולה כי התובעת קיבלה אישור לחופשה, אלא שלא ברור מהו אורכה של החופשה שאושרה לתובעת. לטעמנו התובעת לא נסעה על דעת עצמה לחופשה, אלא שעל דעת עצמה קבעה את משך חופשתה. מעדותו של מר שולץ לא עולה באופן ברור כי הנתבעת סירבה ליציאתה לחופשה של התובעת, כל שעולה הוא כי הוא הפנה אותה למנהלים שלה לקבל אישור ללקיחת חופשה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורות 16-11). גם מעדותה של גב' מיטושביץ עולה חוסר בהירות מסויים בקשר עם אישור החופשה של התובעת, כאשר גב' מיטושביץ מעידה כי לא היא המחליטה על חופשות בנתבעת (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון שורה 5) ובהמשך טוענת כי נתנו לה אישור לשבועיים חופשה (ר' עמ' 8 לפרוטוקול הדיון שורות 6-2). אם כן, לא הוכח בפנינו כי התובעת נתקלה בסירוב ברור עת שביקשה חופשה מהנתבעת. לא שוכנענו כי התובעת 'עשתה דין לעצמה' ותוך שקילת הסיכונים והסיכויים שבלקיחת החופשה, בחרה לקחת אותה. כן לא הוכח בענייננו מצב בו העובד היה מודע לכך כי לא יהיה לו מקום עבודה לכשיחליט לשוב מחופשתו. מאחר והגענו למסקנה כי לפנינו מעשה פיטורים, נידרש לשאלה האם בלקיחת החופשה הארוכה ביצעה התובעת הפרת משמעת חמורה השוללת ממנה את פיצויי הפיטורים או מצדיקה את הפחתתם. בנסיבות המקרה שלפנינו אין מקום לייחס לתובעת הפרת משמעת חמורה, בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. לטעמנו, לאור העובדה כי התובעת קיבלה אישור עקרוני, אף אם חלקי, עובר ללקיחת החופשה, יש לראות בהתנהגותה הפרת משמעת כזו אשר יש בה כדי להפחית את זכותה לפיצויי פיטורין ב 25% בלבד. זאת, בשים לב לרציונל שבתשלום פיצויי הפיטורים, מעמדה של התובעת בנתבעת, עצם היות הפרת המשמעת מעשה חד פעמי ולא מדובר במעשים חוזרים ונשנים, וכן לאור אומד דעתה של התובעת שניתן לה אישור, גם אם מסוייג כאמור, ללקיחת החופשה. כמו כן יש לקחת בחשבון את העובדה כי נגד התובעת לא ננקטו בעבר אמצעי משמעת בשל הפרה זו והתובעת לא הועמדה על חומרתם בעבר. מעשיית האיזונים הנדרשים עולה כי יש להפחית את פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת, אך אין זה המקרה בו יש לבטלם כליל. סוף דבר מאחר ושלילת פיצויי פיטורים מהווה 'גבול עליון לסמכות הענישה', ובשים לב לחומרת הנסיבות בהן פוטרה התובעת, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 75% מפיצויי הפיטורים בסך 8,775 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיוני 2004. (החישוב נעשה לפי משכורת קובעת בסך 3,900 ₪ כפי שנקבע בדיון מיום 30.6.2005). בנסיבות המקרה, ומשהופחתו פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת, ברי כי הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לזכאותה של התובעת לפיצויים ואין מקום לטעמנו לפסוק פיצויי הלנה. הוצאות: מאחר והתובעת לא הייתה מיוצגת ובשים לב לתוצאת ההליך, בו התקבלה התביעה בחלקה, אין צו להוצאות. ערעור: הנתבעת רשאית להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. התפטרות