1. בפני בקשה לסילוק לסילוק על הסף של הודעת צד שלישי שהוגשה כנגד המבקש. הבקשה הוגשה על ידי דר' ק' כנגד קייר מד בע"מ (להלן: "שולחת ההודעה", או "נתבעת 3"). העובדות הצריכות לעניין 2. התובעת, ילידת 21/7/71 טוענת, כי בשל איחור בן שש שנים באבחון סרטן צוואר הרחם בו לקתה, הוחמר מאד מצבה הרפואי, עד אשר נאלצה להסכים לכריתת רחמה, ולעבור טיפולים קשים ביותר, אשר הותירו אותה עם נכויות בשיעור גבוה מאד, כמפורט בכתב התביעה ובחוות הדעת שהוגשו מטעמה. התובעת מייחסת את האיחור באיבחון לקופת חולים "לאומית" ולרופא הקופה, אצלו טופלה, וכן למעבדות שאמורות היו לאבחן את התאים הסרטניים, או טרום סרטניים בבדיקות הפאפ שביצעה בין השנים 2007-2001, וכשלו בכך. 3. הנתבעת 3 הגישה הודעת צד שלישי כנגד הרופאים, אשר פיענחו את תוצאות הבדיקות הציטולוגיות (בדיקות פאפ) שנערכו לתובעת בשנים הרלבנטיות, ובין היתר כנגד דר' ק' - הוא המבקש. 4. מהודעת צד שלישי עולה, כי דר' ק' הוא הרופא אשר פיענח את המשטח הציטולוגי מתאריך 30/7/07 "ועל פי הנטען התרשל בפיענוח הבדיקה", עובדה המוכחשת על ידו. נימוקי המבקש 5. המבקש טוען, כי שולחת ההודעה לא צירפה להודעה חוות דעת רפואית, כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), והסתפקה בהודעה שנשלחה לבית המשפט, על פיה "בכל הנוגע לחוות הדעת הרפואיות בשאלת האחריות בכוונתה להצטרף לחוות הדעת שתוגשנה בבוא העת מטעם בצדדים השלישיים". נוכח האמור, נטען, כי יש להיזקק לחוות הדעת שהוגשה על ידי התובעת, ולגזור ממנה את קיומה, או אי קיומה של עילת תביעה כנגד דר' ק', והיות והן כתב התביעה והן חוות הדעת שהוגשו מטעם התובעת אינן מייחסות לדר' ק' רשלנות כלשהי, או קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק הנטען, כי אז יש לקבוע, כי הודעת צד שלישי איננה מגלה עילה כנגד המבקש ויש לסלקה על הסף מחמת היעדר עילה. תשובת שולחת ההודעה 6. שולחת ההודעה מסתמכת בתגובתה על חוות דעתם של פרופ' בלר ודר' ליחובצקי, מהם עולה לכאורה, כי אבחונו של המבקש בשנת 2007 היה שגוי, ועל כן, ככל שתוטל אחריות על הנתבעת - שולחת ההודעה, יש לחייב את צדדי ג' - ובהם המבקש - בתשלום הפיצוי שייקבע. עם זאת, שולחת ההודעה מבהירה, כי ככל שהתובעת תודיע לבית המשפט, כי אין לה טענות בנוגע לאבחון בדיקת הפאפ משנת 2007, היא תסכים "בשמחה רבה" למחוק את ההודעה שהוגשה כנגד המבקש. דיון והכרעה 7. ההתייחסות להודעת צד שלישי באספקט של דיון בשאלת קיומה של עילה הינו כאל כתב תביעה, לגביו נקבע, כי כתב תביעה מגלה קיומה של "עילה", אם התובע, בהנחה שיוכיח את כל הנטען על ידו יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו (ראו: ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח טרוי ושטיינויג שותפות רשומה תל אביב, פ"ד ה, 1585, 1591; רע"א 9801/05 עזבון המנוח עזרא הראל נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ, ; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית עמ' 171). ודוק: שאלת קיומה, או אי קיומה של עילת תביעה איננה נוגעת כלל לראיות שיובאו במהלך ניהול התובענה לצורך הוכחתה. הבחינה, האם כתב התביעה מגלה עילה, אם לאו, נעשית אך ורק על יסוד הנטען בכתב התביעה (ראו: רע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, ), כלומר, מחיקת תובענה מחמת היעדר עילה תיעשה רק במקרים בהם ברור וגלוי על פני הדברים, שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש, ובעת בחינת הבקשה, חובה על בית המשפט: "לפלס דרכינו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין, אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק היא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעל הדין כנגד, והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת". (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח, חברה לקבלנות כללית בע"מ, ; וכן ראו: ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד). בתי המשפט הבהירו בשורה ארוכה של החלטות ופסקי דין, כי סעד המחיקה הינו מרחיק לכת, ועל כן שומה על בית המשפט לנקוט בזהירות רבה מאד בדונו בבקשה כגון דא, ואם הוא מגיע למסקנה, שקיים סיכוי, אפילו קל שבקלים שהתביעה תתקבל בסופו של דבר, יש להימנע ממחיקתה (ראו: ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין ו-2 אח', פ"ד מ (2) 668, 672-671; ע"א 1747/04 אנואר אלפי ואח' נ' יעקב להב, ; רע"א 359/06 עו"ד מועיין נ' עו"ד פרג', ), מה עוד שכיום אין עוד ספק באשר לחשיבותה של זכות הפנייה לערכאות, זכות שהוכרה כזכות על חוקתית מן המעלה הראשונה בשיטת המשפט הישראלית (ראו: ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 631; ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 35). ומהי "עילת תביעה"? "השאלה שבית המשפט יציג לעצמו, בבואו לבחון את עילת התביעה היא: אם התובע יוכיח את כל אשר טען בכתב תביעתו, טענה לטענה, כלום מערכת עובדות זו מוכרת על פי חוק כלשהו ככזו, שיש להעניק בגינה את הסעד המשפטי המבוקש בכתב התביעה" (מ. קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה למעשה). ומן הכלל אל הפרט 8. עילת התביעה כנגד המבקש מוגדרת בסעיף 9 להודעה, על פיו "הצד השלישי מס' 3, דר' ולדימיר ק', הינו הרופא אשר פענח את המשטח הציטולוגי 30/7/07 (כך ניסוח ההודעה - ד.ג.) ועל פי הנטען התרשל בפענוח הבדיקה". הדעת נותנת, כי המילים "על פי הנטען" מתייחסות לטענות שהועלו בכתב התביעה, ועל כן, על מנת לקבוע האם מגלה ההודעה עילת תביעה כנגד המבקש, יש לפנות לנטען כנגדו בכתב התביעה, לרבות בחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה, שכן, כזכור, שולחת ההודעה לא צירפה חוות דעת רפואית להודעה. 9. מכתב התביעה עולה, כי התובעת התלוננה על בפני הרופא המטפל - הנתבע 2 - על תופעות חולניות שונות החל משנת 2001, ונשלחה על ידו לבדיקות פאפ. מחוות דעתה של דר' ליחובצקי עולה, כי עובר להגשת התביעה הועברו המשטחים הציטולוגיים לבדיקתה, ומסקנותיה היו כדלקמן: החומר משנת 2001 אינו ניתן לפיענוח; הדגימה משנת 2002 פוענחה במקורה כתקינה, כאשר לדעתה התאימה האבחנה כבר בשלב זה לקרצינומה; הדגימה משנת 2003 פוענחה במקורה כמספקת ותקינה, בעוד שלדעת דר' ליחובצקי היא לא הייתה מספקת ואף לא תקינה, והיה צורך לחזור עליה לפי standart of care ; הדגימה משנת 2005 פוענחה במקורה כמספקת, עם אבחנה של S.U.C.S.A , כלומר - תאים ממקור קשקשי עם אטיפיה עם חשיבות בלתי ברורה, ולדעתה של דר' ליחובצקי, גם כאן הייתה צריכה להיות אבחנה של קרצינומה; הדגימה משנת 2007 - היא הדגימה הרלבנטית להחלטתי - פוענחה במקורה כחומר מספק עם אבחנה של A.G.U.S., כלומר נצפו תאים בלוטיים אטיפיים עם חשיבות בלתי ברורה. נוכח אבחנה זו בוצעה ביופסיה של צוואר הרחם, אשר תוצאתה הצביעה על קיומו של הסרטן בו לקתה התובעת. הן דר' ליחובצקי והן פרופ' בלר מציינים, כי פיענוח דגימת הפאפ בשנת 2007 הייתה שגוייה, שכן לא אובחנה הקרצינומה, אולם היות ופורשה על ידי הרופא המטפל כבלתי תקינה, נשלחה התובעת לביצוע ביופסיה, אשר תוצאותיה לא הותירו ספק באשר לנוכחות מחלת הסרטן בגופה של התובעת. מהאמור עולה, כי הגם שהמבקש לא גילה את קיומה של מחלת הסרטן בבדיקת הפאפ, הוא איבחן תאים בלוטיים אטיפיים, אשר דרבנו את הרופא המטפל לשלוח את התובעת באופן מיידי לביצוע בדיקת ביופסיה של צוואר הרחם, ומספר ימים לאחר מכן התגלה קיומה של מחלת הסרטן. 10. מחוות הדעת של פרופ' בלר ודר' ליחובצקי עולה, כי הרשלנות שבאי אבחון הסרטן שגרמה לנזק מיוחסת רק לצדדי ג' 1 ו-2, שכן הטעות באבחון שערך המבקש לא גרמה לתובעת כל נזק, באשר לאחר בדיקה זו נשלחה התובעת לביצוע ביופסיה של צוואר הרחם, ומיד לאחר מכן התגלתה מחלתה, קרי: אין ולא יכול להיות קשר סיבתי בין החמצת אבחון המחלה על ידי המבקש לבין נזקיה של התובעת, המיוחסים כאמור להחמצות של צדדי ג' 1 ו-2 ואכן, גם התובעת לא סברה, כי קיימת לה עילת תביעה כנגד המבקש, וממילא לא כללה אותו בתביעתה. קרי: גם התובעת הבינה, כי אף אם תוכח הטעות באבחון שערך המבקש, היא לא תוכל להוכיח קשר סיבתי בין נזקיה לבין טעות זו באבחון. 11. האמור מוביל למסקנה, כי הודעת צד שלישי שנשלחה למבקש הינה משוללת עילה, וככזו דינה להימחק, ככל שהיא נוגעת לצד שלישי מס' 3 - דר' ולדימיר ק', וכך ייעשה. רפואהתביעות רשלנות רפואיתקופת חוליםרשלנות רפואית (סרטן)סרטןרשלנות רפואית (באבחון)