זו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, תוספת ותק והפרשות לפנסיה. להלן עובדות המקרה: 1. התובע הועסק ע"י הנתבעת בעבודות שמירה החל מיום 1.10.01 ועד ליום 26.9.10. 2. על יחסי העבודה בין הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה מיום 12.7.72 ומיום 1.7.09. 3. בתאריך 26.4.09 פנה התובע לנתבעת במכתב ובו פירוט הסכומים, אשר לטענתו, הוא זכאי בגין עבודתו אצל הנתבעת. בין היתר, טען התובע כי הוא זכאי לתשלום דמי הבראה, אש"ל, החזר ניכויים משכרו, גמול שעות נוספות, תשלום בגין מטווחים ופדיון חופשה שנתית. סה"כ דרש התובע תשלום סך שך 33,136 ₪. 4. בתאריך 16.8.10 נשלח מכתב מטעם ב"כ התובע אל הנתבעת בדרישה לתשלום הפרשות לפנסיה עד חודש 2/05, דמי הבראה, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית ותוספת ותק. סה"כ דרש התובע תשלום מהנתבעת בגין זכויותיו הסוציאליות סך של 46,017 ₪, וזאת עד ליום 10.9.10. ב"כ התובע הוסיף וציין במכתבו הנ"ל כי, במידה ולא ישולמו זכויותיו של התובע יהווה הדבר פגיעה בזכויות התובע, ויש לראות במכתבו זה כהודעה בטרם התפטרות בדין פיטורים, אשר תיכנס לתוקפה מיום קבלת הנתבעת את המכתב. 5. בתאריך 21.9.10 השיב ב"כ הנתבעת אל ב"כ התובע כי, ככל שקיימות הפרשות פנסיוניות הן תשולמנה לתובע בכפוף להפרשת חלקו, כי התובע אינו זכאי לפדיון חופשה שנתית בעודו עובד, כי דמי ההבראה שולמו כסדרם אולם ניתנה הנחיה לאגף השכר לבצע בדיקה נוספת וככל שיגיע לתובע הפרש הוא ישולם וכי שולמו לתובע דמי חגים במלואם. כמו כן, צוין כי במידה ולמרות הטיפול במכתבו של התובע יעמוד התובע על התפטרותו הרי שלא יהיה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. 6. באותו יום הודיע ב"כ התובע לנתבעת כי, מאחר ודרישות התובע לא טופלו לא נותר לתובע אלא להודיע על הפסקת עבודתו החל מיום 26.9.10. 7. לאור האמור הוגשה התביעה דנן. טענות התובע: 8. בהתאם להסכם הקיבוצי משנת 1972 הנתבעת חייבת בתשלום 10 ימי חג בשנה. במהלך תקופת עבודתו הנתבעת לא שילמה לתובע דמי חגים, למעט תשלום עבור ימי חג בהם עבד. התובע טען כי, מעולם לא בחר את שיבוצו לימי עבודה, ובהיעדר ראיה לסתור, יש להניח שהעבודה בחגים לא הייתה מתוך בחירה של העובד אלא מתוך כורח. 9. בהסכם הקיבוצי משנת 2009 בוטלה הזכאות לדמי חגים עבור ימי חג החלים בשבת. על כן, התובע זכאי משנת 2004 עד סוף שנת 2008 לתשלום בגין 10 ימי חג בשנה, ועוד 12 ימי חג בגין השנים 2009 ו- 2010. סה"כ זכאי התובע לתשלום דמי חגים בגין 62 ימי חג לפי שכר שעתי בסך של 21.22 ₪ * 8 שעות ביום, בסך של 10,525 ₪. 10. כב' השופטת רימון קפלן קבעה בפס"ד בתיק עב 2619/02 כהן אורן נ' סער בטחון בע"מ כי, ניתן לתבוע פדיון חופשה שנתית בגין חמש השנים שקדמו להגשת התביעה. לתובע שולמו לראשונה דמי חופשה בחודש 9/07 בגין יום חופש אחד בלבד. בתלוש שכרו האחרון צוין כי נצברו לטובת התובע 71 ימי חופשה. התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה שנתית עבור חמש השנים האחרונות לעבודתו בגין 94 ימי חופשה * 0.7 אחוז משרה * 21.22 ₪ לשעה * 8 שעות, בסך כולל של 11,170 ₪. 11. בהתאם לסעיף טו להסכם הקיבוצי משנת 1972 התובע זכאי לתשלום תוספת ותק, לפי שווי של יום עבודה אחד עבור כל שנת ותק. בהסכם הקיבוצי משנת 2009 ההוראה בוטלה. עד סוף שנת 2008 התובע צבר 7 שנות ותק ולכן זכאי לתשלום תוספת ותק בשווי של 28 ימים * 0.7 אחוז משרה * 8 שעות * 21.22 ₪ לשעה, בסך כולל של 3,327 ₪. 12. התובע זכאי בגין השנתיים האחרונות לעבודתו לדמי הבראה בגין 14 ימי הבראה * 351 ₪ ליום * 0.7 אחוז משרה, בסך כולל של 3,439 ₪. הנתבעת שילמה לתובע במהלך תקופת עבודתו דמי הבראה באיחור ובחסר, ועל כן, יש לזקוף את התשלומים ששולמו לתובע בגין שנים קודמות. 13. התובע לא סירב להפרשות חלק העובד לפנסיה, כטענת הנתבעת. הנתבעת החלה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה רק מחודש 2/05. מתלושי שכרו של התובע עולה כי, על הנתבעת היה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה בסך של 26,655 ₪, אולם הנתבעת הפרישה לטובת התובע רק סך של 7,593 ₪. על כן, התובע זכאי לתשלום הפרשי תגמולים לפנסיה בסך של 19,062 ₪. 14. הנתבעת פגעה בזכויות התובע במשך תקופה ארוכה. פניותיו של התובע לנתבע בעניין לא נענו, לרבות זו בכתב משנת 2009. פנייתו של התובע לנתבעת משנת 2010 לא זכתה לתגובה עניינית - לא נערך שום בירור זכויותיו של התובע ולא נערך כל חשבון. למעשה, נטען בעלמא כי, כל זכויותיו של התובע שולמו או ישולמו. לפיכך, במצב דברים זה ראה עצמו התובע כזכאי להתפטר בדין מפוטר בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן -חוק פיצויי פיטורים). 15. התובע עבד אצל הנתבעת במשך 9 שנים, ולפיכך זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 24,865 ₪. טענות הנתבעת : 16. התובע לא הוכיח כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. העובדה כי לא קיים גורם מרכזי בדרישות התובע אשר מהווה הרעה, אלא מדובר ב"סל" טענות אשר משתנות מדרישה לדרישה, יש בה בכדי לשלול את הטענה בדבר "הרעת תנאים". 17. התפטרותו של התובע ארעה בסמוך לסיום לימודיו, ובמקביל לכך שהתובע מצא עבודה במקצוע הסיעוד אותו רכש, ותוך מעבר דירה מיקנעם לרמת גן. כל רצונו של התובע הינו לזכות מן ההפקר בפיצויי פיטורים באמתלת שווא לפיה חלה הרעה בתנאי העסקתו. 18. התובע לא נתן לנתבעת הזדמנות לתקן את ה"הרעה המוחשית". הנתבעת במכתבה הסכימה לתשלום הפרשי פנסיה, הבהירה כי לא ניתן לשלם פדיון חופשה, התייחסה לדמי הבראה ולטענה בעניין דמי חגים, והזהירה את התובע כי ככל שיבחר להתפטר לא יהיה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, אלא שהתובע הודיע בו ביום על התפטרותו. 19. מתלושי שכרו של התובע עולה כי הוא עבד בהיקף של 43% משרה בממוצע. על כן, פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע עומדים לכל היותר על סך שלל 15,274 ₪. 20. מר ברק, מנהל סניף חיפה של הנתבעת, בו עבד התובע הצהיר כי סידור העבודה נעשה בהתאם לבקשתו של התובע וצרכיו. מר ברק לא נחקר בנקודה זו, ועל כן יש לקבל את גרסת הנתבעת. התובע לא הוכיח אילו ימי חג חלו בשבתות והאם עבד יום לפני ויום אחרי חג. 21. חופשה ניתנה לצבירה לשנתיים. ככל שהתובע לא ניצל ימי חופשה הוא עשה כן משיקוליו שלו. התובע ניצל בשנת 2010 15 ימי חופשה, ובשנת 2008 5 ימי חופשה. הזכאות המירבית של התובע לימי חופשה בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתו הינה ל- 61 ימי חופשה, בניכוי 8 ימים בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1972, ובניכוי 20 ימי חופשה שנוצלו. הצבירה בתלושי השכר אינה צבירה לניצול אלא הניצול הוא בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 (להלן - חוק חופשה שנתית). על כן, לכל היותר מגיעים לתובע פדיון חופשה שנתית בגין 33 ימי חופשה בסך של 2,408 ₪. 22. תוספת ותק נקובה בהסכם הקיבוצי בלירות ואין לה כל ערך כספי. התוספת נכללת בהסכמי הכנסת מינימום. כבר נקבע במס' פסקי דין כי תוספת הותק נטולת ערך כספי ריאלי. 23. בשנתיים האחרונות לעבודתו קיבל התובע דמי הבראה בגין 17.5 ימי הבראה. 24. התובע סירב במפגיע לניכוי תגמולים לפנסיה משכרו. עם הסכמתו החלה הנתבעת להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה וזאת מחודש 2/05. שכרו של התובע בשנת 2004 הסתכם לסך של 35,447 ₪ ובחודש ינואר 2005 עמד שכרו על סך של 3,012 ₪. על כן, סה"כ ההפרשים לפנסיה להם זכאי התובע עומדים על סך של 3,192 ₪. 25. התובע התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת. על כן, יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע סך של 1,578 ₪ בגין הודעה מוקדמת. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: פדיון חופשה שנתית - 26. התובע עבד אצל הנתבעת במשך 9 שנים. מתלושי שכרו של התובע עולה כי, הנתבעת שילמה לתובע לראשונה דמי חופשה בגין יום חופש אחד בחודש 9/07, היינו, כ- 6 שנים לאחר תחילת העסקתו. טענת הנתבעת כי, התובע לא ניצל ימי חופשה במשך 6 שנות עבודתו הראשונות עד חודש 9/07, ועל כן, לא שולמו לו דמי חופשה הינה בלתי סבירה לחלוטין. מעבר לתשלום דמי חופשה בחודש 9/07 כאמור, שילמה הנתבעת לתובע דמי חופשה בחודש 9/08. רישום ימי החופשה שנצברו לטובת התובע בגין תקופת עבודתו וניצולם בתלושי השכר הינו מחודש 1/09 בלבד, כאשר בתלוש שכרו האחרון של התובע מצוין כי נותרו לזכותו 71.5 ימי חופשה. כמו כן, מהרישום האמור עולה כי, בשנת 2010 ניצל התובע 15 ימי חופשה, בחודשים 4/10-5/10, ניצל התובע 4 ימי חופשה כל חודש, ובחודש 9/10 ניצל התובע 7 ימי חופשה. 27. כבר נקבע בפסיקה כי, מהוראת סעיף 7 לחוק חופשה שנתית עולה כי, ניתן לצבור ימי חופשה של שלוש שנים מלאות בצרוף הימים שנצברו בשנת עבודה שוטפת, וכך נקבע בעניין זה בפס"ד ע"ע 547/06 משה כהן נ' ויליאם אנויה, מיום 8.10.07 - "לפי העולה מהוראתו של סעיף 7, ניתן לצבור חופשה לכל היותר בגין שלוש שנים. לפיכך, ובהתאם להוראת סעיף 7 לחוק, בעת שנסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, נצברו לזכות המשיב לכל היותר ימי חופשה שהיה זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת". (הדגשות אינן במקור) 28. לאור האמור, הרי שדין טענת התובע כי הוא זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין 5 השנים האחרונות לעבודתו - להידחות בזאת, וכך גם דינה של טענת הנתבעת כי ניתן לצבור חופשה בגין שנתיים בלבד - להידחות בזאת. 29. בהתאם להסכמים הקיבוציים בענף השמירה משנת 1972 ומחודש 7/09, התובע זכאי לימי חופשה בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות בצרוף שנה שוטפת, (היינו, בגין שנים 2007, 2008, 2009 ושנת 2010 מחודש 1/10 עד חודש 9/10 - מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים), ל- 71.5 ימי חופשה, כמפורט להלן - שנה תשיעית לעבודתו - 23 ימי חופשה, שנה שביעית ושמינית - 19 ימי חופשה בכל שנה, ומחודש 1/07 עד סוף חודש 9/07 - 10.5 ימי חופשה. 30. מאחר ובתלוש שכרו האחרון של התובע לחודש 9/10 צוין כי נותרה לטובת התובע יתרת ימי חופשה של 71.5 ימים, התואמת את זכאותו לצבירת ימי חופשה, בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, אנו קובעים כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת לפדיון חופשה שנתית בגין 71.5 ימי חופשה. 31. התובע היה עובד בשכר, ועל כן, שכרו היומי הממוצע יחושב בהתאם לשכרו ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר בשנה האחרונה לעבודתו לחלק ל- 90 ימים. מעיון בתלושי שכרו של התובע בשנה האחרונה (מחודש 8/09 עד סוף חודש 8/10), עולה כי רבע השנה של עבודה המלאה ביותר היה בחודשים 8-10/09. שכר עבודתו של התובע ברבע השנה כאמור עמד על סך של 7,945.7 ₪. לפיכך, שכרו היומי הממוצע של התובע הינו בסך של 88.3 ₪ (7,945.7/90 ימים). 32. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה שנתית בגין 71.5 ימי חופשה בסך של 6,312.4 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.10 ועד מועד התשלום בפועל. דמי הבראה - 33. מתלושי שכרו של התובע עולה כי, הנתבעת שילמה לראשונה לתובע דמי הבראה בחודש 10/04, 3 שנים (!!!) לאחר תחילת העסקתו. 34. יחד עם זאת, בהתאם לתלושי שכרו של התובע בשנה האחרונה לעבודתו עולה כי היקף המשרה בה עבד התובע הינה בשיעור של 46.5% בלבד. 35. לפיכך, בגין כל תקופת עבודתו היה התובע זכאי לקבל דמי הבראה, בהתאם לוותק והיקף משרתו, בסך כולל של 10,065.85 ₪. מתלושי שכרו של התובע עולה כי, הנתבעת שילמה לתובע דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו בסך של 10,593.27 ₪. 36. לפיכך, אנו קובעים כי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין דמי הבראה, ודין רכיב תביעה זה - להידחות בזאת. תוספת ותק - 37. הנתבעת טענה כי תוספת הותק נקובה בהסכם הקיבוצי בלירות ואין לה כל ערך כספי, כפי שאף נקבע במס' פסקי דין של בתי הדין האזוריים. 38. בתיק עב 899/06 בוסקילה אילן ואח' נ' סער ביטחון בע"מ ניתנה החלטה ע"י כב' השופט קוגן ביום 19.10.10, הדוחה את בקשת התובעים, לאישור תביעתם כתובענה ייצוגית לתוספת ותק, מאחר והזכות לתוספת ותק נובעת באופן ישיר מהסכם קיבוצי ובהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006, וראוי כי ההסתדרות תייצג את עובדי השמירה מול המעסיקים. בערעור שהוגש על ההחלטה דנן קבע ביה"ד הארצי ביום 3.9.12 בתיק ע"ע 132/10 בוסקילה אילן ואח' נ' סער ביטחון בע"מ כי יש להחזיר את הדיון לביה"ד האזורי לבירור הבקשות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. באשר למהות הזכות לתוספת ותק קבע ביה"ד הארצי כדלקמן - "הזכות לתוספת ותק, מושא דיוננו, מעוגנת בהסכם הקיבוצי הכללי בין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האיגוד הארצי של עובדי שמירה ואבטחה, לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל, אשר נחתם ביום 12 ביולי 1972 ... בסעיף ט"ו להסכם הקיבוצי נקבע כי "צד ב' ישלם לכל עובד, למעט עובדי אבטחה, תוספת ותק שנתית בשיעור התעריף ליום לכל שנת עבודה עד למכסימום של 10 שנות עבודה. תוספת הוותק לעובדי אבטחה תהיה בשיעור התעריף לחודש בעד כל שנת עבודה עד למכסימום לאחר 10 שנות עבודה." הוראות ההסכם הקיבוצי הורחבו בצו הרחבה בענף השמירה משנת 1973 (להלן: צו ההרחבה) ובסעיף ט"ו הימנו מוגדרת הזכות לתוספת ותק כך: " תוספת ותק המעביד ישלם לכל עובד, למעט עובדי אבטחה, תוספת ותק שנתית בשיעור 1.48 לירות ליום לכל שנת עבודה, עד למקסימום של 14.80 לירות ליום לאחר 10 שנות עבודה. תוספת הוותק לעובדי אבטחה תהיה בשיעור של 2.12 בעד כל שנת עבודה עד למכסימום של 21.20 לירות, לאחר 10 שנות עבודה. ..." על פי הוראות אלה, מעוגנת הזכות לתוספת ותק בהסכם הקיבוצי הכללי משנת 1972 החל על חברות השמירה, ומתוקף עיגונה הנוסף בצו ההרחבה, הפכה להיות חלק מהזכויות הקוגנטיות במשפט העבודה המגן. ככלל, הזכות לתוספת ותק מכוח ההסכם הקיבוצי, הינה בעלת מאפיינים של חקיקת מגן. ולפי שנקבע בפסיקתו של בית דין זה תוספת ותק, בשיעור שנקבע בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה, מהווה חלק משכר העבודה לצרכי הפרשה לפנסיה. במקרה שלפנינו, לתוספת הוותק נפקות אף בכל הנוגע למימושן של זכויות קוגנטיות נוספות ושיעורן. כך, לפי סעיף יב' להסכם הקיבוצי, נכללת הזכות לתוספת ותק בבסיס שכרו של העובד לצורך חישוב הפרשות עבור פיצויים, פנסיה ותגמולים. לפי סעיף ט' לצו ההרחבה בענף השמירה, נחשבת הזכות לתוספת הוותק כשכר עבודה לצורך חישוב תוספת יוקר." 39. לאחר החזרת הדיון לביה"ד האזורי כאמור, ניתנה החלטה ע"י כבוד השופט קוגן ביום 5.2.13, (תיק תצ 899/08 בוסקילה אילן ואח' נ' סער ביטחון בע"מ), במסגרתה צוין כי עמדת ב"כ ההסתדרות בעניין הזכות לתוספת ותק כדלקמן - "ב"כ ההסתדרות הוסיף וטען, כי לא יכול להיות מצב לפיו ההסתדרות קבעה בהסכם זכות, מתוך כוונה שהזכות תאוין, וכי כל מצב שבגינו תוספת שנקבעה בהסכם קיבוצי הפכה להיות ברבות הימים אפס, נוגדת את ההיגיון והשכל הישר, ולא ניתן להשלים איתה. מה גם, שישנן דרכים שונות לשערך ולכמת את התוספת." (הדגשות אינן במקור) 40. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי על הנתבעת היה לשלם לתובע תוספת ותק, כאמור בהסכם הקיבוצי משנת 1972, וזאת החל ממועד תחילת העסקתו ועד כניסתו לתוקף של ההסכם הקיבוצי משנת 2008 בחודש 7/09, אשר ביטל את תשלום התוספת הנ"ל. 41. סעיף טו להסכם הקיבוצי קובע כי על המעסיק לשלם לעובדי השמירה תוספת ותק שנתית בשיעור התעריף ליום לכל שנת עבודה עד למקסימום של 10 שנות עבודה. אמנם, תעריפי השכר בנספח א' להסכם הקיבוצי נקובים בלירות. אולם, אין בכך בכדי לקבוע כי התובע היה זכאי לתוספת ותק בהתאם לתעריף הקבוע בהסכם הקיבוצי משנת 1972, הנקוב כאמור בלירות. ההסכם הקיבוצי קובע כי, על המעסיק לשלם לעובדי שמירה תוספת ותק שנתית בשיעור התעריף ליום עבודה לכל שנת עבודה. לפיכך, נראה כי כוונת הצדדים הייתה כי, תוספת הותק תעודכן בהתאם לעדכון שכר העבודה היומי של העובדים בענף השמירה במהלך השנים, ולא, כטענת הנתבעת, כי שיעורה הריאלי של תוספת הותק לא יעודכן בהתאם לעדכון שכר העובדים, יוותר בלירות, וכי התוספת עם חלוף השנים תשחק עד שלא יהיה לה כל ערך כספי וריאלי, ולמעשה, הזכות לתשלום תוספת ותק בסופו של דבר תאוין. 42. עד חודש 7/09, התובע צבר 7 שנות ותק. על כן, הוא זכאי לתשלום תוספת ותק בגין 28 ימים * 46.5% היקף משרה * 8 שעות עבודה * 20.7 ₪ (שכר העבודה השעתי בתקופה הרלוונטית), בסך כולל של 2,156 ₪. 43. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע תוספת ותק בסך של 2,156 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.09 ועד מועד התשלום בפועל. דמי חגים - 44. בהתאם לסעיף יא להסכם הקיבוצי משנת 1972 זכאי התובע לתשלום דמי חגים בגין 10 ימי חג בשנה, לרבות חגים החלים בשבתות, ולמעט חגים החלים בשלושת חודשי עבודתו הראשונים. החל מחודש 7/09, בהתאם לסעיף 20 להסכם הקיבוצי משנת 2008, זכאי התובע לתשלום דמי חגים בגין 9 ימי חג בשנה, ובלבד שלא נעדר יום לפני ויום אחרי החג, אלא בהסכמת המעסיק, למעט ימי חג החלים בשבתות. 45. בפס"ד ע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ שניתן ביום 30.4.02 נקבע כי עובד אשר עבד בימי חג זכאי לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה בצרוף לגמול עבור עבודה בחגים, וזאת מבלי לפגוע בזכות העובד לתשלום דמי חג. כאשר "בפסיקה זו אנו יוצאים מתוך הנחה, בהעדר ראיה לסתור, שהעבודה בחגים הייתה לא מתוך בחירה של המערער, אלא מתוך כורח." 46. התובע טען כי, עבד בחגים בהתאם לשיבוץ שנערך ע"י הנתבעת. הנתבעת לא חקרה את התובע בעניין זה. יתרה מכך, מטעם הנתבעת הגיש תצהיר מר ברק, אשר שימש כמנהל סניף חיפה, בהתאם לעדותו רק מחודש 4/09, היינו, כשנה וחמישה חודשים בלבד בטרם סיום יחסי העבודה בין הצדדים. (ראה פרוטוקול דיון מיום 14.10.12 עמ' 13). כמו כן, מר ברק העיד כי מעולם לא שימש כמנהלו הישיר של התובע. (ראה שם, עמ' 11). חרף האמור, מר ברק הצהיר כי סידור העבודה של התובע נעשה בהתאם לבקשותיו ובהתאמה לצרכיו. תמוהה טענתו זו של מר ברק, לאור העובדה כי מעולם לא שימש מנהלו הישיר של התובע, ועל כן, ספק רב, אם היה ביכולתו לדעת כיצד הוחלט על סידור עבודתו של התובע, והאם שיבוצו לעבודה בחגים, נעשה עפ"י בקשתו או בהתאם להחלטת אדם כלשהו מטעם הנתבעת. לפיכך, אנו קובעים, כי הנתבעת לא הביאה ראיה לסתור את ההנחה וטענת התובע כאמור, כי עבודתו בחגים לא נעשתה מתוך בחירה חופשית שלו, אלא בהתאם לשיבוץ שנערך ע"י מפקחי הנתבעת. 47. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי למעט תשלום בגין עבודה בימי חג, התובע לא קיבל דמי חגים מלבד בחודשים 4/09 בסך של 83.16 ₪ ומאי 2009 בסך של 84.7 ₪. 48. על כן, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1972, התובע זכאי לתשלום בגין 10 ימי חג בשנה, לרבות חגים החלים בשבת, וזאת החל משנת 2004 עד סוף שנת 2008. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים כדלקמן - בגין שנת 2004 - 10 ימי חג * 8 שעות * 17.93 * 46.5% משרה = 667 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.05 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2005 - 10 ימי חג * 8 שעות * 17.93 * 46.5% משרה = 667 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.06 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2006 - 10 ימי חג * 8 שעות * 19.28 * 46.5% משרה = 717 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.07 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2007 - 10 ימי חג * 8 שעות * 19.95 * 46.5% משרה = 742 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.08 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2008 - 10 ימי חג * 8 שעות * 20.7 * 46.5% משרה = 770 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.09 ועד מועד התשלום בפועל. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי משנת 2008, התובע זכאי לדמי חגים בגין 9 ימי חג בשנה עבור שנים 2009 ו- 2010, למעט חגים החלים בשבתות. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים כדלקמן - בגין שנת 2009 - 6 ימי חג * 8 שעות * 20.8 * 46.5% משרה = 464 ₪ בניכוי סך של 167.86 ₪ ששולמו לתובע בחודשים 4-5/09 כאמור לעיל. על כן, על הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים בגין שנת 2009 בסך של 296.14 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.10 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2010 - 7 ימי חג * 8 שעות * 21.22* 46.5% משרה = 552.5 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.10 ועד מועד התשלום בפועל. הפרשות לפנסיה - 49. אין מחלוקת כי הנתבעת החלה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה רק מחודש 2/05. 50. בהתאם לסעיף יב(1) להסכם הקיבוצי משנת 1972, על הנתבעת היה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה בשיעור של 5%, ולא בשיעור של 6% כטענת התובע. 51. בהתאם להסכם הקיבוצי משנת 2008, אשר כאמור נכנס לתוקפו בחודש 7/09, על הנתבעת היה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה בשיעור של 6%. 52. הנתבעת לא השכילה להוכיח טענתה, כי התובע סירב לניכוי חלק העובד משכרו לצורך הפרשות לפנסיה, וזאת עד לחודש 2/05. יתרה מכך, אף אם היינו מקבלים את טענת הנתבעת כאמור, הרי שאין בה בכדי לפטור את הנתבעת מחובתה בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים עליה, כמפורט לעיל, להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה בשיעורים שנקבעו. 53. תביעתו של התובע לביה"ד הוגשה בחודש 1/11. לפיכך, תביעה לתגמולי פנסיה בגין חודשים שקדמו לחודש 1/04 - התיישנה ודינה להידחות. 54. כמו כן, מתלושי שכרו של התובע ודו"ח תשלומים שהמציאה הנתבעת מחברת הביטוח "מגדל" נראה כי, הנתבעת הפרישה לטובת התובע תגמולים לפנסיה בגין התקופה מחודש 2/05 ועד חודש 6/09, בשיעור של 5% בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1972, הרלוונטי לתקופה זו. על כן, דין התביעה להפרשות לפנסיה בגין התקופה מחודש 2/05 עד חודש 6/09 - להידחות בזאת. 55. התובע זכאי לתשלום בגין הפרשות לפנסיה עבור התקופה מחודש 1/04 עד חודש 1/05. מעיון בתלושי שכרו של התובע לשנת 2004 וחודש 1/05 עולה כי שכרו עמד על סך של 39,146.5 ₪. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע תגמולים לפנסיה עבור התקופה מחודש 1/04 עד חודש 1/05 (כולל) בשיעור של 5%, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1972, בסך של 1,957.3 ₪ (39,146.5 ₪ * 5%), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום שבו היה על הנתבעת להפריש לטובת התובע את התגמולים לפנסיה בגין כל חודש ועד מועד התשלום בפועל. 55. מעיון בתלושי השכר של התובע כמו גם מדו"ח תשלומים למבוטח מחברת הביטוח "מגדל" שצירפה הנתבעת לתצהיר שהוגש מטעמה, עולה כי הנתבעת הפרישה לטובת התובע תגמולים לפנסיה החל מחודש 2/05 ועד מועד סיום העסקתו בחודש 9/10 בשיעור של 5%. זאת, חרף הוראות ההסכם הקיבוצי משנת 2008, כי על הנתבעת להפריש תגמולים לפנסיה בשיעור של 6%. 56. שכרו של התובע מחודש 7/09 עד חודש 9/10 עמד על סך של 30,065 ₪. מאחר והנתבעת הפרישה לטובת התובע תגמולים לפנסיה בגין התקופה הנ"ל בשיעור של 5% בלבד, בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי משנת 2008, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובע הפרשי תגמולים לפנסיה עבור התקופה הנ"ל מחודש 7/09 עד חודש 9/10 בשיעור של 1% בסך 300.65 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה בגין כל חודש ועד מועד התשלום בפועל. פיצויי פיטורים - 57. בתאריך 26.4.09 התובע פנה בכתב לנתבעת בטענה כי לא שולמו לו מלוא זכויותיו הסוציאליות, לרבות דמי הבראה, אש"ל, חופשה וגמול שעות נוספות. הנתבעת לא המציאה כל ראיה כי מכתבו הנ"ל של התובע נענה וכי הייתה התייחסות כזו או אחרת ו/או בדיקה שבוצעה ע"י אגף השכר באשר לטענותיו כאמור של התובע. 58. בתאריך 16.8.10 פנה התובע בשנית לנתבעת באמצעות בא כוחו, בטענה כי לא שולמו מלוא זכויותיו הסוציאליות עבור עבודתו, וביניהן, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, דמי חגים, חופשה ותוספת ותק, וכן בדרישה כי הסכומים ישולמו לתובע במשכורת חודש 8/10, ובמידה ולא יעשה כן, יש לראות במכתבו של התובע כהודעה בטרם התפטרות בדין פיטורים. בתאריך 21.9.10, למעלה מחודש לאחר שליחת מכתבו הנ"ל של התובע, השיבה הנתבעת באמצעות בא-כוחה כי, הפרשי תגמולים לפנסיה ישולמו בכפוף להפרשת חלק עובד, כי התובע אינו זכאי לפדיון חופשה בעודו עובד, כי דמי ההבראה שולמו במלואם אולם אגף השכר הונחה לבצע בדיקה וככל שקיים הפרש הוא ישולם וכי שולמו מלוא הסכומים בגין חגים. 59. הנה כי כן, ממכתבה הנ"ל של הנתבעת עולה כי, על אף שחלף למעלה מחודש ימים ממועד משלוח מכתבו של התובע המפרט את טענותיו באשר לזכויותיו הסוציאליות, הנתבעת לא ערכה כל חישוב ו/או בדיקה ספציפיים בנוגע להפרשים כאלה ואחרים להם זכאי התובע, התנתה את תשלום הפרשי תגמולים לפנסיה בהפרשות חלק העובד בניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים עליה, טענה כי התובע אינו זכאי לדמי חגים על אף שמתלושי השכר עולה בבירור כי לתובע לא שולמו דמי חגים במהלך כל תקופת עבודתו (למעט סכומים זעומים בחודשים 4-5/09 כמפורט לעיל), וכן לא התייחסה כלל לטענתו של התובע באשר לזכותו לתשלום תוספת ותק בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1972, כאשר כלל אין מחלוקת בין הצדדים, כי התוספת הנ"ל לא שולמה מעולם לתובע. 60. בפסיקה נקבע כי, על הטוען לקיומה של הרעת תנאים מוחשית הנטל להוכיח תשתית עובדתית אובייקטיבית המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה, (ראה דב"ע נא/ 203-3 הרשקו רובין נ מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ, ניתן ביום 30.12.91), וכי התפטרותו נבעה מעצם ההרעה ונעשתה בגינה, (ראה דב"ע נג/ 210-3 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כ"ז 514). כמו כן, על העובד להוכיח כי, דרש את תיקון ההרעה לפני ההתפטרות ונתן למעביד הזדמנות לסלק את סיבת ההתפטרות הצפויה. (ראה לעניין זה - דב"ע לה/ 15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונס רוסקיס, עבודה ארצי ח(2) 60). 61. בנסיבות המקרה דנן, כפי שפורט לעיל בהרחבה, הוכח כי לא שולמו מלוא זכויותיו הסוציאליות של התובע בגין עבודתו אצל הנתבעת. כך למשל, לא שולמה לתובע תוספת ותק ודמי חגים. כמו כן, אמנם צודקת הנתבעת בטענתה כי התובע אינו זכאי לפדיון חופשה בעודו עובד, אולם, כאמור לעיל, טענת הנתבעת כי, התובע לא ניצל ימי חופשה במשך 6 שנות עבודתו הראשונות עד חודש 9/07, המועד בו שילמה הנתבעת לתובע לראשונה דמי חופשה בגין יום אחד בלבד, הינה בלתי סבירה לחלוטין ומראה דלעיל, כי הנתבעת הפרה ביודעין את חוק חופשה שנתית ומנעה מהתובע את זכויותיו הסוציאליות. בנוסף, הנתבעת החלה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה רק מחודש 2/05, יותר מ- 3 שנים לאחר תחילת מועד העסקתו, והחל מחודש 7/09 הפרישה לטובת התובע תגמולים לפנסיה בחסר בשיעור של 5% במקום בשיעור של 6%, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי משנת 2008. 62. אי תשלום זכויות סוציאליות באופן שיטתי, לרבות אי הפרשה לפנסיה, הינן נסיבות בהן אין לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו, בהתאם להוראות סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, ורואים בהתפטרותו כפיטורים. "אי תשלום תנאים סוציאליים מהווה נסיבות ביחסי עבודה בהם אין לדרוש מעובד שימשיך בעבודתו". (ראה ע"ע 24/99 יוסף עטר נ' ש.ז.ג ריהוט עילית בע"מ). כמו כן, ראה בעניין זה - דב"ע נו/ 299-3 אריה לוי ושרה לוי נ' סומיה גונזגה, ניתן ביום 3.6.97, דב"ע לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי נ' מנחם דב שוורץ, פד"ע ג 318). 63. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה דנן, הוכח שלא שולמו לתובע זכויותיו הסוציאליות, ולא הופרשו לטובתו מלוא התגמולים לפנסיה. הוכח כי התפטרותו של התובע נבעה מעצם ההרעה בתנאיו, וכי דרש את תיקון ההרעה בטרם התפטרותו ונתן לנתבעת הזדמנות לתקנה. העובדה כי זמן קצר לאחר התפטרותו של התובע, בנסיבות בהן אין כאמור לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת, סיים את לימודי הסיעוד ומצא עבודה בתחום, אינה מעלה ואינה מורידה מהעובדה כי הנתבעת לא שילמה לתובע את מלוא זכויותיו הסוציאליות בתקופת עבודתו אצלה, כי התובע דרש את תשלום זכויותיו ונתן לנתבעת הזדמנות ראשונה ביום 26/4/09 ואחר כך הזדמנות שניה ב-16/8/10 לעשות כן, בטרם התפטרותו בדין פיטורים. 64. לפיכך אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. שכרו הממוצע של התובע בשנה האחרונה לעבודתו אצל הנתבעת עמד על סך של 1,863.13 ₪. התובע עבד אצל הנתבעת תקופה של 9 שנים, ועל כן, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 16,768.2 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.10 ועד מועד התשלום בפועל. 65. דין טענתה של הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת - להידחות בזאת, לאור העובדה כי, התובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת בטרם התפטרותו בדין פיטורים של למעלה מחודש. כאמור מכתבו של התובע לנתבעת בו הוא דרש את תשלום זכויותיו הסוציאליות והודיע על התפטרותו בדין פיטורים באם הנתבעת לא תעשה כן, הינו מיום 16.8.10. לאחר תשובתה של הנתבעת לתובע מיום 21.9.10, הודיע ב"כ התובע באותו יום לנתבעת כי מאחר ודרישותיו של התובע לתשלום זכויותיו הסוציאליות לא נענו, הוא מסיים את העסקתו בתאריך 26.9.10, כחודש וחצי לאחר מכתבו הראשון. 66. לסיכום - על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן - פדיון חופשה שנתית - בגין 71.5 ימי חופשה בסך של 6,312.4 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.10 ועד מועד התשלום בפועל. תוספת ותק בסך של 2,156 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.09 ועד מועד התשלום בפועל. דמי חגים כדלקמן - בגין שנת 2004 -667 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.05 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2005 - 667 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.06 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2006 - 717 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.07 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2007 - 742 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.08 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2008 -770 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.09 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2009 -296.14 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.10 ועד מועד התשלום בפועל. בגין שנת 2010 -552.5 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.10 ועד מועד התשלום בפועל. ד. תגמולים לפנסיה - עבור התקופה מחודש 1/04 עד חודש 1/05 (כולל) בשיעור של 5%, בסך של 1,957.3 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום שבו היה על הנתבעת להפריש לטובת התובע את התגמולים לפנסיה בגין כל חודש ועד מועד התשלום בפועל. תגמולים לפנסיה עבור התקופה מחודש 7/09 עד חודש 9/10 בשיעור של 1% בסך 300.65 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה בגין כל חודש ועד מועד התשלום בפועל. ה. פיצויי פיטורים - בסך של 16,768.2 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.10 ועד מועד התשלום בפועל. ו. על הנתבעת לשלם לתובע את כל הסכומים שנפסקו לעיל תוך 30 יום מהיום. 67. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסכום הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום המלא בפועל. התפטרות בדין מפוטרפיטוריםמקרקעיןהתפטרות