בפני בית הדין תביעתה של התובעת בגין הפסקת יחסי עובד ומעביד עם מעבידה, אוטוויק מרכזי בע"מ (להלן: אוטוויק או הנתבעת), לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה הפרשי דמי הבראה. התובעת ואוטוויק חלוקים בנסיבות הפסקת יחסי עובד מעביד ובמועדם. התובעת טוענת לפיטורים ואוטוויק להתפטרות, ולאור זאת קמה מחלוקת לגבי הזכויות מכח נסיבות הפסקת יחסי עובד ומעביד. 1. העובדות: א. התובעת החלה עבודתה ביום 1.6.00. ב. השכר החודשי הקובע, ככל שתקבע זכות להלן הוא 6,166 ₪. ג. התובעת התקבלה כפקידת קבלה ובמשך הזמן חלו שינוים בהתאם לדרישת העבודה בתפקיד ובאחריות ועסקה בהכנת והגשת תביעות ליבואן, לפיכך גם עלה שכרה. ד. כ-8 חודשים לפני פיטוריה החלה בטיפולי פוריות שחייבו מדי פעם העדרות מעבודה. לא היתה פגיעה בתפוקה עקב כך. ה. בתאריך 17.7.02 יצאה התובעת לחופשת מחלה שנסתיימה ב-9.8.02. עובדה זו שנויה במחלוקת שכן הנתבעת טוענת שהתובעת התפטרה ב-17.7.02 והנתבעת טוענת שפוטרה ב-17.7.02. מכל מקום קיימים אישורי מחלה לתקופה זו. ו. סידור העבודה של הפקידות ניתן להם מראש ב-16.2.02. בתאריך 17.7.02 שונה סידור העבודה של התובעת בלא הודעה מראש. ז. מר איציק אסולין הנו מנהל המוסך. מר אבי ברנט מנהל המחלקה הקובע את סידור העבודה. ח. לא היתה לנתבעת תלונה בקשר לתפקוד התובעת והיו עמה יחסים טובים (עמ' 10 ש' 14-16, עמ' 12 ש' 20-21, עמ' 13 ש' 3). 2. טענות התובעת: א. לטענתה פוטרה ביום 17.7.02 אך מאחר והיתה בחופשת מחלה עד יום 9.8.02 היא זכאית לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ודמי מחלה עד לתאריך 9.8.02. ב. לטענתה היא זכאית להפרשי דמי הבראה בגין תקופת עבודתה. ג. לטענתה העיכוב בתשלום מזכה אותה בפיצויי הלנה. 3. טענות הנתבעת: א. הנתבעת סבורה שהתובעת התפטרה ביום 17.7.02. ב. לפיכך הנתבעת זכאית מהתובעת לדמי הודעה מוקדמת ואינה חייבת בפיצויי פיטורים. ג. לגבי דמי הבראה לא הוכחשו הפרשים אך היתה מחלוקת לגבי הסכום. ד. לגבי דמי מחלה סברה הנתבעת כי התובעת התפטרה כבר ב-17.7.02. לפיכך, אינה זכאית לשכר בגין התקופה שבין 17.2.02 עד 9.8.02. הכרעת דין: 4. נתבקשנו לבדוק מה המשמעות המשפטית של התרחשות הדברים והאם היה בכך להצביע על פיטורים או התפטרות. הלכה פסוקה היא שסיום יחסי עבודה צריך להיעשות בצורה מפורשת ובאופן ברור וחד משמעי וכי הצד הפועל צריך לתת ביטוי ברור שאינו משתמע לשתי פנים באשר לכוונתו להביא את יחסי העבודה לידי סיום. (בג"ץ 566/97 אלקו בע"מ נ. ביד"ע פ"ד לז (2) 197). מר איציק אסולין ומר אבי ברנד היו הממונים על התובעת. לטענת התובעת מר ברנד ומר אסולין אמרו אמירות מפורשות שיש בהם להצביע על פיטורין. לגרסתה, בתאריך 16.7.02 קבלה התובעת סידור עבודה ליום 17.7.02 ובבואה ב-17.7 ראתה כי היה שינוי בסידור העבודה, וכי מר ברנד אינו במשרד לפיכך התקשרה אליו בענין ועל כך התפרץ וצעק. התפרצותו גרמה לה להרגיש לא טוב ומשאמרה למר ברנד אמר לה לטענתה "אם את מרגישה לא טוב, את יכולה לקחת את הרגלים שלך וללכת, אנחנו נסתדר בלעדיך" (תצהיר עמ' 13). האם יש בכך להוות אמירה מפורשת של פיטורים מצד הנתבע? מקבלים אנו את עמדת ב"כ התובעת לפיה בשיחה נהגו שני הצדדים שלא כמנהגם והתפרצו. עוד מקבלים אנו נוכח ההשתלשלות שהתובעת ראתה בכך אישור לצאת ולא פיטורים באותו רגע, שכן התובעת העבירה למשרד תעודות מחלה המעוררות ספק האם ראתה בכך פיטורים זאת בנוסף לנספח א' לתצהיר מר אסולין שגם ממנו עולה ההבנה שפוטרה רק בדיעבד. לכך הצטברו מספר אמירות מאוחרות ע"י ה"ה אסולין וברנד שיש בהם להצביע בדיעבד שהכוונה שלהם היתה פיטורים. ביום 18.7.02 בשיחת טלפון אמר מר ברנד לתובעת בטלפון לא לחזור למשרד, ולדבר עם איציק אסולין, הוא אמר "את יכולה לבוא לשתות כוס קפה אך לא לעבודה". תצהיר התובעת סע' 16. התובעת פנתה להסתדרות דבר המצביע על כך כי הבינה בדיעבד שפוטרה ורצתה לחזור לעבודה וגם להסתדרות אמר מר אסולין לגבי השבתה לעבודה "מבחינתי היא התפטרה". נראה לנו כי בנסיבות אלו לא הוכח שהתובעת התפטרה באמירה מפורשת או בכתב, אמינה בענינו עדותה של התובעת לגבי מהלך הדברים. כפי שנצביע בהמשך, תצהירי הנתבעת ועדותם תומכים בגרסתה. 5. התפטרות בהתנהגות התפטרות אינה חייבת לבוא לביטוי באקט פורמלי, די במעשה כדי "ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום" (דב"ע לה/85-3 עירית כפר סבא נ. נטב כהן, פד"ע ד 175) אך הנטל להוכיח שמדובר בזניחת העבודה מוטל על הנתבעת הטוענת טענה זו. כבר נקבע בדב"ע מו/12-3 המכללה הטכנולוגית ע"ש שנקר נ. משה אוסטפלד (עבודה ארצי כרך יט (1) 146) כי אחד המאפיינים המרכזיים היא אורך זמנה של הזניחה וכי "אין הדבר תופס עת מדובר באי התייצבות לעבודה לפרק זמן קצר" (דב"ע לז/38-3 דב"ע ח 306, 308). כן בד.מ. 5962/03 (י-ם) (טרם פורסם) שם נסקרה ההלכה לעניין זניחת מקום העבודה והדברים שם יפים גם לענייננו. במקרה זה התובעת שלחה בפקס אישורי מחלה או לכל הפחות אף לגרסת הנתבעת בעלה הודיע למחרת שאינה חשה בטוב. בנוסף, פנתה להסתדרות שהודיעה על רצונה לשוב לעבודה נספח א' לתצהיר אסולין. מר אסולין מודה בקיום השיחה הטלפונית בין מר ברנד לתובעת בהקשר לשיבתה והוא סירב להחזירה. מכל האמור עולה כי התנהגותה של התובעת מצביעה דווקא על כוונתה לעבוד ולהיות בעבודה ואח"כ משנתבררה לה מגמת המעביד גם לשוב לעבודה. נטל ההוכחה לעניין ההתפטרות בהתנהגות לא הורם ע"י הנתבעת. ליתר זהירות נוסיף לכך כי טיפולי הפוריות ורכישת הרכב תומכים אף הם בגרסתה כי חפצה להמשיך לעבוד גם אם סברה כי היתה פגיעה לכאורה במעמדה. 6. כדי לבסס את עמדתנו דלעיל בדקנו את גרסת הנתבעת ההפוכה לכאורה לגרסת התובעת הן לגבי אמירה בנוגע פיטוריה והן לגבי ההתנהגות, ומצאנו בה סתירות ואמירות התומכות בקבלת עמדת התובעת כלהלן: לכאורה דברי המעביד נאמרו בעדנא דריתחה אולם במקרה זה יש לבחון את הנסיבות כולן כדי לרדת לסוף דעתו של המעביד. מצהירי הנתבעת הם מר ברנט, מנהל מחלקה ומר איציק אסולין, בעל המוסך. לטענתם התובעת היא שתקפה את מר ברנט בשיחת הטלפון (סעיף 6 לתצהיר מר ברנט) בדבר השפלתה בסידור העבודה וזאת בדרכו למילואים. לטענתו נתן לתובעת הסבר שסירבה לקבלו עקב סכסוך קודם עם פקידה אחרת בשם סיגל. לטענתו לא הסבירה כלל שאיננה חשה בטוב ולטענתו הורה לה להשאר ולעבוד ע"פ סידור העבודה שהיא בסמכותו. לטענתו רק לאחר מכן נודע לו שעזבה את מקום העבודה בהפתעה ואז דווח למר איציק אסולין. לשון סעיף 23 לתצהיר מר אסולין מטה את הכף לטובת התובעת לעניין ההתרחשות וזה לשון הסעיף: "23. אני מצהיר כי מספר ימים לאחר עזיבתה התקשרה אלי הנתבעת (טעות בתצהיר הכוונה לתובעת) ובקשה לחזור לעבודתה, הודעתיה כי מאחר ועזבה ללא רשות את מקום עבודתה ללא הודעה מוקדמת ובהתאם למה שנאמר לה ע"י אבי אנו רואים בכך התפטרות ואיננו מוכנים להחזירה לעבודה אצל הנתבעת". ענין זה נתמך בסעיף 20 לתצהיר ברנט המאשר את טענת התובעת. "20. לאחר מספר ימים לאחר שערכתי שיחה עם איציק אסולין בנושא התקשרותו לתובעת והודעתי לה כי אנו רואים בעזיבתה את מקום העבודה ללא אישור ותוך פגיעה בעבודה". הנה כי כן הסיבה האמיתית לפיטורי התובעת נעוצה בעמ' 11 לפרו' ש' 1-9 שם נאמר מפורשות שהיו "מוכנים לראותה כמפוטרת כאילו התפטרה". גם אם נקבל את טענת הנתבעת כי לא ידעו על טיפולי הפוריות, הרי שהתובעת ודאי ידעה עליהם וגם בהעדר עניין טיפולי הפוריות לו נקבל את טענת הרחבת החזית שבתצהיר הנתבע, כאמור גם בלעדי עניין זה, קיימות די ראיות המטות את הכף לטובת התובעת. לעניין טענת זניחה ע"י התובעת והתנהגותה מפרו' עמ' 10 ש' 1-5 עולה כי לכאורה בפעם הראשונה שהתובעת דיברה על חזרה לעבודה זה היה לאחר 5 ימים שנעדרה בסביבות 23 ליולי. לטענת מר אסולין כלל לא הועברו אליו תעודות המחלה אין הודעה על היעדרות עקב מחלה (סע' 19 לתצהיר מר אסולין). מאידך בפרו' עמ' 9 ש' 17 עונה כי נודע לו שמיטל טוענת שהיא חולה ב-18.7 למחרת. טענתו של מר אסולין לעניין המסמכים הרפואיים נסתרת בסעיף 19 לתצהיר מר ברנט הקובע אמנם כי לא הועברה "באותו יום" תעודת מחלה ואולם "למחרת התקשר בעלה של התובעת והודיע כי אינה מרגישה טוב וכי היא לא תגיע...". הנה כי כן הודעה כן הגיעה. סתירה זו בתצהירים אינה פועלת לשון המעטה לטובת הנתבעת. 7. התובעת טענה כי חל שיפור במעמדה כפקידה והוטלו עליה מטלות נוספת. הלכה למעשה בתצהירו לא סותר זאת מר אסולין (סעיף 11, 12) למרות שמנסה לשוות לכל הפקידות אותו מעמד נאמר שם מפיו: "כמובן שאם אחת העובדות היתה ותיקה יותר ומכירה את מערך המוסך טוב יותר ינתנו לה אחריות ומטלות אחרות מאשר פקידה המועסקת זמן קצר יותר". וכן בפר' עמ' 9 ש' 14 "המשכורת של מיטל שהיה 6,166 ₪ היתה יחסית לפקידות אחרות היתה גבוהה". (כך גם בפרו' עמ' 12 ש' 2). לפיכך גם בכך נתמכת גרסתה. 8. סתירה נוספת בין דברי אסולין לדברי ברנט נמצאת בסוגית טיפולי הפוריות. מר אסולין מכחיש מכל וכל בסעיפים 3, 4, 5, 6, 7 ו-8 ובעיקר המשפט "שכן אין ספק כי הנתבעת או נציג מנציגי הנתבעת לא ידע על כך". מאידך בתצהיר מר ברנט בסעיף 21 אומר: "הנני מצהיר כי התובעת מעולם לא הודיעה לי שהיא עוברת טיפולי פוריות, אלא הודיעה לי שיהיה לה צורך לצאת לביצוע בדיקות שונות שלא תמיד תוכל לדעת עליהן מראש, ושלא תהיה לה שליטה על מועדי הבדיקות. יצויין כי מעולם לא קרה שהתובעת ביקשה אישור לצאת לבדיקה ולא קיבלה רשות לכך כפי שהיא טוענת". ובסעיף 22: "הנני מצהיר כי היו מקרים שהתבקשה על ידי לבדוק אם ניתן לקיים בדיקה במועד אחר נוח יותר מבחינת דרישת העבודה והנתבעת שינתה את מועדי הבדיקה לפי יכולתה ורצונה באם בכלל". העניין אף עולה בחקירה נגדית של התובעת פרו' עמ' 6 ש' 2,1. דהיינו נושא הבדיקות היה ידוע לברנט וכלל לא חשוב אם אלו בדיקות פוריות או בדיקות בנושא אחר, וברור בעליל כי גרסת מר ברנט תומכת בגרסתה של התובעת לעניין הבדיקות ולא בגרסת אסולין לפיה לא היו הדברים מעולם. 9. נספח א' לתצהיר אסולין תומך בגרסת התובעת והוא נערך עוד במהלך חופשת המחלה, ובו עולה רצונה לשוב לעבודה. בנספח ב' ענתה הנתבעת כי פעילותה של התובעת היתה בניגוד להוראת המעסיק. העובדה שבחלק מהמקרים טוענת הנתבעת שרואים התנהגותה כהתפטרות ובחלק כתוב "שהודיעה על התפטרותה" יש בה סתירה כשלעצמה. בתצהיר ברנט אין סימן וזכר להתפטרות מילולית של התובעת. בתצהיר אסולין לעומת זאת נאמר בסעיף 20 שהתובעת הודיעה לפקידות. אף פקידה לא הובאה לעדות בענין. משכך עדות שמיעה היא אם בכלל ואיננו מקבלים גרסה זו. בפרוטוקול (עמ' 3 ש' 17, 18) נשאלה התובעת שאלה ישירה ונאמר מפורשות כי לא היו פקידות נוספות לידה, וגם אם בסיכומיה בסע' 16 נאמר אחרת מכל מקום התפטרות בפני מי שאינו מוסמך לאו התפטרות היא. העובדה כי מקום העבודה צמצם את עובדיו וכי לא הובאה עובדת במקומה (פרו' עמ' 12 ש' 23-24) תומכת בגרסת התובעת כי נתכוונו לפטרה, מסיבות של הנתבעת . 10. לענין דמי ההבראה מודה הנתבעת בחוב הפרשים בסך 236 ₪ (סעיף 29 לתצהיר) משכך גם לענין זה לא נסתרה גרסתה לעצם קיום הפרשים אף שהנתבעת הצהירה שתשלם זאת לאלתר ולא עשתה כן. סכומי ההפרשים לטובת התובעת הנם כדלקמן: בשנת 2000 זכאית התובעת ל-5 ימים בתעריף 282 ₪ על סמך צו ההרחבה דאז שהחל עד 1.7.01, לפיכך היתה זכאית ל-1,410 ₪ ושולמו לה 6 שקלים ביתר. בשנת 2001 זכאית התובעת ל-6 ימים בתעריף 285 ₪ על פי צו ההרחבה שחל עד 1.7.02 דהיינו 1,710 ₪ שולמו לה בפועל 1,416 ₪ בתוספת 6 ₪ משנה קודמת. לפיכך קיימת לה זכות להפרש בסך 288 ₪ לשנה זו. לשנת 2002 זכאית התובעת ל-0.5 יום בתעריף 301 ש"ח. דהיינו ל-150.5 ₪. לפיכך לזכות התובעת דמי הבראה בסך 438.5 ₪. 11. לענין דמי מחלה - משנתקבלה עמדת התובעת כי פוטרה לאלתר ב-17.7.02 אין לה זכאות לדמי מחלה בגין הימים שמעבר ליום הפסקת יחסי עובד ומעביד. 12. סוף דבר: 1. התובעת פוטרה באמירה מפורשת, ומהימנה עלינו גרסתה הנתמכת לכל אורכה בדברי עדי ההגנה.חוסר שביעות רצונה ושיחותיה על כך אין בהם להצביע על רצון לעזוב, מאידך היו נושאים רבים שהעידו על רצונה להמשיך לעבוד. 2. הטענה כי יש בהתנהגות התובעת משום התפטרות נדחית מכל וכל כפי שפורט לעיל. לא הוכחה כל אמירה או מסמך מטעמה בענין זה ונספח א' לתצהיר מר אסולין תומך ברצונה לשוב לעבודה ולא היה כל ביטוי חד משמעי של רצון להתפטר. לדעת בית הדין אף לא התפטרה בעידנא דריתחא ומכל מקום התפטרות כזו אינה שוללת פיצויים. 3. אין אנו רואים בהתנהגותה במכלול הנסיבות בהן היתה נתונה הפרת משמעת חמורה בכלל וגם לא כזו המצדיקה הפחתתה של פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת. יש לאבחן את פסה"ד בענין דב"ע נו/233-3 ודב"ע נ/114-9 מהטעם ששם מפורשות בית הדין העדיף את גרסת המערער בעוד שאנו מעדיפים את גרסת התובעת. מעבר לכך גם אם היינו סבורים שהתובעת נסתה לפעול חד צדדית לסידור עבודה אחר, מה שאין כן לדעתנו, אף אם היו שיחות בענין זה, היה על הנתבע להתרות כאמור בפס"ד זה בסעיף 6 בו שיוסקו נגדה מסקנות ולא לראות התנהגותה כהתפטרות. לא זה מה שנעשה ע"י הנתבעת. פס"ד בענין חדידה לא ראה בהתנהגות התפטרות אלא פיטורים ששולם בגינם חלק מפיצויים ואילו טענת הנתבעת בתיק זה היא להתפטרות לפיכך אין להקיש גם לענין זה מפסק הדין. 4. לאור האמור זכאית התובעת למלוא פיצויי פיטורים בסך 13,015 ₪ בגין עבודתה מיום 1.6.00 ועד 17.7.02 מועד פיטוריה. 5. לאור האמור זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת בסך 6,100 ₪. 6. לענין דמי מחלה משפוטרה התובעת ב-17.7.02 ושלא הראתה מקור חוקי לפדיון ימים אלו לאחר תום יחסי עובד ומעביד הרי שממועד זה הגיעה לה ההודעה מוקדמת ואינה זכאית לדמי מחלה. 7. לתובעת מגיעים לה דמי הבראה בסך 438.5₪. כל הסכומים לעיל ישולמו ע"י הנתבעת לתובעת תוך 30 יום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.7.02 ועד ליום התשלום בפועל. 8. התביעה להלנה נדחית מצאנו כי היתה מחלוקת משפטית של ממש. 9. התביעה שכנגד נדחית. הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בס 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום. ואם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל. הסכם התנהגותהתפטרות