עסקינן בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים בטענה של התפטרות התובע מטעמי בריאות בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). העובדות הצריכות לענייננו 1. התובע, יליד 1946, עבד אצל הנתבעת החל מיום 1/12/00 ועד ליום 22/6/03. 2. הנתבעת הינה חברה לבניין (להלן: "הנתבעת" או "החברה"). 3. ביום 22/6/03 נפגע התובע במהלך עבודתו בכתף שמאל. התובע פנה באותו היום לקבלת טיפול רפואי בביה"ח ברזילי, כעולה ממכתב השחרור מיום 22/6/03 (נספח "א" לתצהיר התובע). מאותו המועד לא שב התובע לעבודתו. 4. הנתבעת חתמה לתובע על טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה וכן על טופס 250 - "הודעה על פגיעה בעבודה", כאשר בתיאור התאונה נרשם כי התובע נחבל בעת שהחליק על ערימת חול, באתר הבניה של הנתבעת, נפל לאחור על קצה הטרקטור, ונחבל בכתף שמאל (ראה נספח "א" ונספח "ו" לתצהיר התובע). 5. המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעה כבתאונת עבודה. לתובע שולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה מיום 23/6/03 ועד ליום 20/9/03. 6. ביום 1/9/03 נבדק התובע על ידי רופאה תעסוקתית אשר קבעה כי: "לפי מצבו הבריאותי הנוכחי זקוק לוועדה רפואית בביטוח לאומי" (ראה נספח "ד" לתצהיר התובע). 7. ביום 23/1/04 קבעה ועדה רפואית לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)I, בגין הפציעה בכתף שמאל, החל מיום 21/9/03. כמו כן הוועדה הפעילה את תקנה 15 (נכות תפקודית), תוך שציינה כי התובע יתקשה לעבוד בעבודתו עם היד הפגועה, כך שנכותו המשוקללת של התובע נקבעה בשיעור של 12.5% (ראה נספח "ה" לתצהיר התובע). 8. הנתבעת הוציאה מכתב "הפסקת עבודה" ובו נרשם בהאי לישנא: "הריני לאשר בזאת כי בתאריך 22/6/03 הופסקה עבודתו של אליהו גוילי מס' (נספח "ז" לתצהיר התובע). 9. בעקבות כך הוגשה התביעה הנוכחית לתשלום פיצויי הפיטורים בגין התפטרות נוכח מצב בריאות לקוי. גדר המחלוקת 10. האם השכיל התובע להוכיח כי התפטר מחמת מצבו הרפואי על פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים? המצב המשפטי 11. בסעיף 6 לחוק פיצויי הפיטורים נקבע: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין הייתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". 12. נטל הראייה, כי העובד התפטר עקב מצב בריאותי מוטל על העובד. על מנת לבסס תביעתו זו, על העובד להוכיח באמצעות תעודות רפואיות, כי מצב בריאותו אינו מאפשר לו בתנאי העבודה המוצעים ויתר נסיבות העניין להמשיך בעבודה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה. על העובד הנטל להוכיח, כי מצב הבריאות היה המניע להתפטרותו וכי קיים קשר סיבתי בין מצב הבריאות וההתפטרות (דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כ"ז 514). 13. כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה פסק כי: "תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין הגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו. מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, אין לעודד מצב בו עובד בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים ימשיך לעבוד על אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת...". (ע"ע 1214/02 ישראל שטרית - סטופ אש בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (29) 36). 14. כן נפסק: "כי סעיף 6 לחוק אינו קובע במפורש שקבלת פיצויי פיטורים מותנית בכך, שאין למעסיק עבודה אחרת עבור אותו עובד המבקש להתפטר. יחד עם זאת, בית דין זה קבע בפסיקתו, כי על העובד להודיע למעסיק טרם התפטרותו, על מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו כמונע המשך העבודה שעשה עד כה, וזאת על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה ולהשפיע בכך על "שאר נסיבות" כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות. אולם, בכך אין כדי להוביל למסקנה, כי העובד חייב לקבל כל עבודה אלא רק לעבודה ההולמת את כישוריו. זאת ועוד, מלשון הסעיף עולה, כי אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות" (ע"ע 1214/02שצוטט לעיל). 15. בנסיבות אלה נשאלת השאלה האם השכיל התובע להוכיח כי אכן עזב עבודתו בשל מצבו הרפואי? בבוא בית הדין לבחון את נסיבות התפטרות התובע על פי הוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, כשהעילה היא מצב בריאות, על בית הדין לבחון רק את הקשר בין מצב הבריאות והמשך העבודה באותו מקום. כמו כן, עלינו לבחון את תחושתו הסובייקטיבית של התובע בד בבד עם קיומם של ממצאים רפואיים לכך. לתחושתו הסובייקטיבית של העובד החולה יש לייחס משקל לא מבוטל אם תחושה זו מגובה במסמכים רפואיים מתאימים. אין חשיבות למועד מתן התעודה הרפואית אלא הקובע הוא שאלת קיומם של הממצאים הרפואיים בעת ההתפטרות ומידת תחושתו הסובייקטיבית של המתפטר וכן יש להביא בחשבון גם את "תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין" בעת בחינת השאלה אם הייתה הצדקה רפואית להתפטרות שאותה מבקשים לראות כפיטורים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים. כמו כן אין הכרח כי מצב הבריאות הלקוי ימנע מהעובד להמשיך עבודתו אלא שמצב זה יהווה רקע להחלטת העובד לפרוש מעבודתו. יישום - מן הכלל אל הפרט 16. נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים בפרוטוקול הדיון ובחינת נסיבות המקרה הנוכחי שבפנינו אנו בדעה כי אכן התובע השכיל להוכיח כי התפטר מחמת מצבו הרפואי ולכן זכאי לפיצויי פיטורים. 17. להוכחת מצבו הבריאותי הציג התובע את המסמכים הרפואיים כדלקמן: (א). מכתב שחרור מבית החולים "ברזילי" באשקלון המתעד את פניית התובע לקבלת טיפול רפואי במועד התאונה, קרי 22/6/03 (נספח "א" לתצהיר התובע). (ב). תעודה ראשונה לנפגע בעבודה מיום 30/6/03, בתעודה זו קבע הרופא כי התובע אינו מסוגל לעסוק בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת מיום 22/6/03 עד ליום 12/7/03. כמו כן הציג התובע תעודות רפואיות נוספות לנפגע בעבודה לפיהן התובע היה בתקופת אי כושר מלא עד ליום 20/9/03 (ראה נספח "ב" לתצהיר התובע). (ג). חוות דעת של ד"ר אריאלי אריה - אורטופד מומחה, מיום 20/07/03, ולפיה בבדיקת אולטרה סאונד אובחן כי התובע סובל מקרע מלא בכתף שמאל, המומחה הפנה התובע להמשך טיפול פיזיותרפיה וכן הפנה התובע לרופא תעסוקה (נספח "ג" לתצהיר התובע). (ד). ביום 1/9/03 נבדק התובע ע"י רופאה תעסוקתי אשר איבחנה בבדיקתה כי התובע סובל מכאבים והגבלה בתנועות כתף שמאל. הרופאה התעסוקתית סיכמה מסקנותיה כדלקמן: "החבר הנ"ל נבדק היום במחלקתנו אחרי תאונת עבודה מ-22/6/03. לפי מצבו הבריאותי הנוכחי זקוק לוועדה רפואית בביטוח לאומי". (ה). לאחר שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעת התובע כתאונת עבודה, התכנסה ועדה רפואית בעניינו של התובע וזאת ביום 23/1/04, וקבעה כי לתובע 10% נכות צמיתה לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)I, בגין קרע בכתף שמאל, וזאת החל מיום 21/9/03. כמו כן, ציינה הוועדה כי לתובע שולמו דמי פגיעה על ידי המוסד לביטוח לאומי מיום 23/6/03 ועד ליום 20/9/03 (ראה סעיף 14 לפרוטוקול הועדה הרפואית - נספח "ה" לתצהיר התובע). יודגש, כי הועדה הרפואית הפעילה את תקנה 15 בעניינו של התובע (נכות תיפקודית), תוך שציינה כי התובע יתקשה לעבוד בעבודתו עם היד הפגועה, כך שנכותו המשוקללת של התובע נקבעה בשיעור של 12.5% (ראה סעיפים 31 ו-38 לפרוטוקול הועדה הרפואית). 18. למעשה, הנתבעת לא סתרה את המסמכים הנ"ל ולא את תוכנם. משכך אנו קובעים כי התובע אכן הוכיח את מצבו הבריאותי, בין היתר במסמכים רפואיים של המוסד לביטוח לאומי, וכן בהחלטת הועדה הרפואית שקבעה את נכותו הרפואית והתפקודית כתוצאה מהפגיעה בעבודה, תוך שציינה במפורש כי התובע יתקשה לעבוד בעבודתו עם היד הפגועה. אין חולק שמדובר במסמכים של מוסד הפועל מכוח החוק (גוף סטטוטורי), ניטרלי לחלוטין, וזאת בנוסף לחוות דעת של רופא מומחה אורטופד ד"ר אריאלי אריה ושל רופאה תעסוקתית, כמפורט לעיל. 19. התובע העיד, ועדותו הייתה מהימנה עלינו, כי לאור מצבו הרפואי ובעיקר לאור ההגבלה הניכרת בידו, נאלץ להתפטר מעבודתו בנתבעת והודיע למנהל הנתבעת - מר חסאן יצחק, על התפטרותו עקב מצבו הבריאותי הלקוי. התובע חזר והדגיש בפנינו, כי הנתבעת, לרבות מנהל הנתבעת - מר חסאן ו/או מי מטעמו, ידעו אודות מצבו הבריאותי הלקוי ומר חסאן הרבה לבקר את התובע בתקופת המחלה פעמים רבות. 20. לעומת זאת, הנתבעת טענה כי התובע מעולם לא הודיע כי התפטר בשל מצבו הרפואי ואף לא הציג בפני הנתבעת מסמכים רפואיים מכל סוג שהוא המאששים את טענתו ביחס למצבו הרפואי, וזאת עשה רק בעת הגשת כתב התביעה המתוקן. כמו כן , הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה ואף בעדויותיה את עצם קרות תאונת העבודה. 21. כאן המקום לציין כי בגרסת הנתבעת, כמפורט לעיל, נפלו סתירות מהותיות. 22. בפני בית הדין הוצג מכתבה של הנתבעת (נספח "ז" לתצהיר התובע), הנושא כותרת "הפסקת עבודה" וחתום על ידי הנתבעת, ובו נכתב בהאי לישנא: "הריני לאשר בזאת כי בתאריך 22/6/03 הופסקה עבודתו של אליהו גוילי מס' (ההדגשה שלי, י.כ.) 23. הנה כי כן, עולה מהדברים כי טענת הנתבעת לפיה, התובע לא הודיע על התפטרותו וכן כי לא הוכח ולא הוצג בפני הנתבעת מצבו הבריאותי של התובע ואף לא הוכח כי התובע היה מעורב בתאונת עבודה, חוטאת לאמת, שכן הנתבעת ידעה גם ידעה כי עבודתו של התובע הופסקה עקב תאונת עבודה שהתרחשה ביום 22/6/03 ובשל מצבו הרפואי של התובע, והמכתב שהוציאה הנתבעת מדבר בעד עצמו. 24. חמור מכך, מהראיות עולה באופן ברור, כי הנתבעת הייתה מודעת למצבו הבריאותי של התובע ממועד הפסקת עבודתו ואילך ואף הודתה בעצם קרות תאונת העבודה מיום 22/6/03, שכן מילאה פרטים וחתמה על טופס 250 "הודעה על פגיעה בעבודה", וזאת עשתה עוד ביום 13/7/03 (ראה נספח "ו" לתצהיר התובע). וכך העיד מנהל הנתבעת - מר חסאן יצחק: "לשאלת בית הדין: ש. החתימה בעמ' 2 לטופס 250 היא חתימתך? ת. כן." (פרוטוקול מיום 21/07/10, עמ' 14, ש' 29-31). בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של מר חסאן, טען העד, כי היה לו באופן אישי ספק אם אכן התובע היה מעורב בתאונת עבודה והוסיף כי נוכח הספק הנ"ל, החברה שבבעלותו תמיד נזהרה בעת שנדרשה להוציא מסמך ביחס לכך. אם כך קמה ועולה השאלה: אם למנהל הנתבעת היה ספק בדבר קרות תאונת העבודה ולאור הזהירות שנדרשה, אליבא דגרסתו, מדוע בסופו של יום חתם מנהל הנתבעת על טופס 250 - "הודעה על פגיעה בעבודה"?! לנתבעת הפיתרונים! 25. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית נשאל מנהל הנתבעת - מר חסאן, במיוחד לאור חשדותיו כי התובע לא היה מעורב בתאונת עבודה, מדוע לא הסתייג בטופס הנ"ל מאישור האירוע, בשים לב לעובדה כי ישנה רובריקה בטופס המתייחסת להסתייגות המעביד, וכך השיב: "ש. בטופס יש רובריקה של הסתייגות המעביד, מדוע לא מילאת אותו? ת. אם אני לא אאמין במנהל העבודה שלי, אז מה יש לי לעשות, הוא היה אחראי על העובדים, אם מישהו נפצע היה מודיע לי. ש. היו בשטח עובדים זרים האם לא שאלת אותם? ת. לא יודע. לא שאלתי. אחרי יומיים הוא הודיע לי שהוא נפל... לשאלת בית הדין: ש. למה לא כתבת זאת בתצהירך שאחרי יומיים הוא הודיע לך על כך שנפל? ת. המסמכים עוברים דרך המשרד ואני לא ממלא את זה. ש. המל"ל בדק ואישר את התאונה, אתה עדיין לא מאמין. ת. אישר, אישר." (פרוטוקול מיום 21/07/10, עמ' 14, ש' 16-27). הנה כי כן, מעדותו של מנהל הנתבעת אנו למדים כי הנתבעת חתמה על טופס 250, לא הסתייגה או הכחישה קרות התאונה, אלא ההיפך מכך, הכירה בעצם קרות התאונה ונתנה אמון בגירסת התובע אשר הודיע לנתבעת על התאונה בזמן אמת. 26. מנהל הנתבעת מר חסאן, הגדיש את הסאה, שעה שהעלה לראשונה במועד ההוכחות, גירסה חדשה ולפיה התובע התפטר מעבודתו בשל רצונו לקבל תוספת שכר. גירסה זו מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן לא עלתה קודם לכן בכתבי הטענות ואף לא בתצהיר עדותו הראשית של מר חסאן. וכך העיד מר חסאן בפני בית הדין: "ש. מדוע לטענתך התובע התפטר מעבודתו? ת. בגלל שהוא רצה תוספת בשכר. ש. למה הוא לא התפטר לפני כן? ת. לא הייתה לי עבודה, פרוייקט שהסתיים בפברואר, לא עבדנו עד הפרוייקט הבא בחודש יוני, החזקתי את התובע בכל מיני עבודות קטנים, וכשקיבלנו את העבודה הוא ביקש תוספת של 2,000 ₪. ש. במכתב (תוספת שלי, י.כ.) סיום העבודה בו אתה כותב שעבודתו הופסקה בגלל תאונת העבודה, ומדוע היום בעדותך לא אמרת שהוא הפסיק את עבודתו בגלל התוספת? ת. (העד מהנהן בראשו) (המכתב מוקרא בפני העד). המשרד הוציא את המכתב, אני לא הוצאתי את זה. ש. למה בתצהירך אתה לא כותב שבעצם הוא הפסיק את העבודה כי לא נענתם לבקשתו להעלאת שכר? ת. לא כתבתי את זה (העד מתמהמה בתשובתו)." (פרוטוקול מיום 21/07/10, עמ' 17, ש' 13-26). היתממותו של מנהל הנתבעת, כי המשרד הוציא את מכתב הפסקת העבודה של התובע ולא הוא באופן אישי, אומרת דרשני. יש לפרש את מכתב הפסקת העבודה באופן דווקני ואין לייחס לו משמעות החורגת ממילותיו המפורשות. תוכן המכתב "ברור כשמש", וממנו עולה כי הנתבעת ידעה כי סיבת התפטרותו של התובע היא עקב מצבו הבריאותי הלקוי, בעקבות תאונת העבודה בה היה מעורב ביום 22/6/03, הא ותו לא! יש לדחות את טענת הנתבעת כי יש להתעלם מן המכתב, משום שהוצא על פי בקשת התובע לקבל זכויות מהמל"ל. על המעביד הנטל להוכיח כי המכתב אינו משקף את המציאות (ע"ע 65/99 אלינס - תורג'מן) והנטל כבד יותר מזה שבמשפט אזרחי (דב"ע נה/630-3 אנואר חמיד - הלמן, עבודה ארצי כרך כח(2), 97). ובענייננו, הנתבעת לא השכילה להוכיח כי המכתב שנמסר לתובע לא שיקף את המציאות - לפיה התובע סיים עבודתו על רקע מצבו הרפואי כתוצאה מתאונת עבודה בה היה מעורב ביום 22/06/03. מן העדויות שנשמעו בפנינו עולה בבירור כי אכן התובע סיים עבודתו בנתבעת עקב מצבו הרפואי, בעקבות תאונת העבודה בה היה מעורב ביום 22/06/03. זאת ניתן ללמוד מעיון במסמכים רפואיים אותנטיים שהוצאו בזמן אמת, כעולה מעדות מנהל הנתבעת בפני בית הדין, חתימת הנתבעת על טופס 250, כעולה מהחלטת המוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה מיום 22/06/03 כתאונת עבודה, כעולה מהחלטת הועדה הרפואית מיום 23/01/04 וכמובן כעולה מעדות התובע שהיתה מהימנה עלינו. משכך הם פני הדברים, אזי מכתב "הפסקת העבודה" שהוציאה הנתבעת משקף את המציאות לאשורה. 27. למעלה מן הצורך נציין, כי גם אם היינו מקבלים את הטענה כי התובע לא הודיע על התפטרותו בשל מצבו הרפואי (ולא כך הדבר, לאור המפורט לעיל), הרי שלמרות שקיימת חובת הודעה על "כוונת התפטרות בדין מפוטר", מחמת מצב בריאות לקוי, אי אפשר לומר באופן קטגורי, כי עובד ששתק במעמד ההתפטרות, אך הוכיח בפני בית הדין בצורה ברורה וחד משמעית, כי התפטרותו נבעה ממצב בריאותי לקוי, יפסיד את פיצויי הפיטורים. (דב"ע לב/56-3 ד"ר נוביצקי - ציונה ביאדר, פד"ע ד 259, 261). 28. יש גם לדחות טענת הנתבעת בדבר המשך עבודתו של התובע לאחר תאונת העבודה. ייתכן מצב בו עובד מתפטר מעבודה במקום עבודה מסויים לרגל מצב בריאותו הלקוי, אך הוא מבקש למצוא לעצמו עבודה אחרת או תעסוקה אחרת המתאימים למצב בריאותו, ולא יהיה בכך כדי לפגוע ב"הצדקה" להפסקת עבודתו הקודמת. (דב"ע 0-48/98 יפית גיסין - המל"ל, פד"ע לב' 130). הנתבעת הציגה מסמכים המתייחסים לשנת 2006 - 2007, היינו לתקופה שלאחר 4 - 3 שנים ממועד קרות התאונה, שהינו פרק זמן ארוך למכביר, ואין בו כדי לפגוע ב"הצדקה" להפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת. כמו כן, התובע הסביר כי מדובר בעבודה השונה במהותה מהעבודה שנעשתה בנתבעת, שכן לא עבד בעבודה זו באופן פיזי (ראה עמ' 9-10 לפרוטוקול מיום 21/7/10). 29. אין גם לקבל את טענת השיהוי שהעלתה הנתבעת, מקום שבו התביעה נסמכת בעיקר על מסמכים רפואיים שנכתבו בסמוך למועד התאונה הנטענת, והעדויות רק משלימות את הפרטים החסרים. במקרה דנן, הרי שהחומר הרפואי של התובע הוצג בפנינו, והוא כולל מסמכים המתעדים את מצבו של התובע מיום התאונה ואילך, באופן כרונולוגי. כמו כן, בנסיבות של מקרה זה, בו עסקינן בתאונת עבודה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כעולה גם מהחלטת הוועדה הרפואית, אנו סבורים כי פרק הזמן שחלף עד למועד הגשת התביעה אינו מעורר קושי הוכחתי ביחס לפרטי המקרה. 30. לא זאת אף זו, אנו מקבלים את גרסת התובע, אשר עדותו הייתה מהימנה עלינו, ולפיה חזר ופנה לנתבעת ממועד הפסקת עבודתו בבקשה לתשלום פיצויי הפיטורים, ונענה בלך ושוב. לא ברור מדוע מעת שהוציאה הנתבעת את מכתב הפסקת העבודה, המציין בצורה מפורשת כי עבודתו של התובע הופסקה עקב תאונת העבודה ביום 22/6/03, לא שילמה לתובע את פיצויי הפיטורים? רק לנתבעת הפיתרונים! 31. כמו כן, העובד אינו חייב להצטייד בתעודה רפואית לפני התפטרותו. אם מתברר לעובד לאחר מכן, שעל מנת להשיג פיצויי פיטורים דורשים ממנו תעודה רפואית, קרי "ממצאים רפואיים", הוא רשאי להגיש אז, בתנאי כמובן שהתעודה תאשר כי בזמן ההתפטרות מצב בריאותו היה כזה שהצדיק את התפטרותו. (ראה דב"ע ל/17-3 שרה רפפורט - שושנה אסולין, פד"ע ב 25; דב"ע נז/57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ - שלומית פרץ, פד"ע ל 364). 32. במקרה שבפנינו, התובע הפסיק את עבודתו לאחר שנפגע בתאונת עבודה. התובע הודיע לחברה כי הוא אינו מסוגל, עקב מצבו הרפואי, להמשיך לעבוד, וזאת ניתן ללמוד ממכתב הפסקת העבודה שהוציאה הנתבעת ומעדות התובע שהייתה מהימנה עלינו. על מצבו הרפואי ניתן ללמוד מהמסמכים הרפואיים המלמדים כי פגיעתו של התובע הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בנכותו הקבועה כתוצאה מתאונת העבודה. זאת ועוד, ביום 23/1/04, ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי מצאה כי יש להפעיל את תקנה 15 בעניינו של התובע וקבעה מפורשות כי התובע יתקשה לעבוד בעבודתו עם היד הפגועה. 33. לאור קביעת הוועדה הרפואית בעניין נכותו התפקודית של התובע, אשר הינה החלטה חלוטה, מתייתר הצורך לבדוק מהות עבודתו של התובע בנתבעת. למעלה מן הדרוש נציין כי התובע העיד באשר למהות עבודתו כמנהל עבודה באתרי הבנייה של הנתבעת כי: "במסגרת תפקידי זה ובהתאם להוראות הנתבעת, ביצעתי מטלות של מנהל עבודה לרבות חלוקת תפקידים לפועלים וקבלנים, מדידות בנייה, בדיקת תוכניות, הדרכה והכוונה לפועלים באופן פיזי בעבודת הבנייה, אחראי על המנוף, הזמנת חומרים, כוח אדם וכו', מטלות שלרוב הצריכו אף מאמץ פיזי. וכן, מעבר לכך, אף ביצעתי מטלות של פועל בניין לכל דבר ועניין" (סעיף 5 לתצהיר התובע). העד מטעם התובע, מר שמשון טל, שימש כמנהל פרוייקט מכירות באתר הבנייה בו עבד התובע. מר טל אישר בעדותו כי לאורך כל תקופת הבנייה היה נוכח באתר וראה כיצד התובע מבצע מטלות שהצריכו מאמץ פיזי, כגון: קידוח בסיס הבניין (כלונסאות), בנית קירות (מחיצות פנים) וכן סיוע לעובדים בבניה (ראה סעיף 8 לתצהיר מר שמשון טל). בתשובתו לשאלת ב"כ הנתבעת, חזר והסביר כי על אף תפקידו של התובע כמנהל עבודה, ביצע עבודות בניין בשטח, וכך העיד: "אני באתי פה לומר רק את האמת. התובע לא היה פקיד עם בגדים נקיים, הוא היה מגיע עם בגדי עבודה מלוכלכים, היה עובד בשטח...". (פרוטוקול מיום 21/07/10, עמ' 11, ש' 28-29). 34. מכל האמור לעיל עולה כי התובע עבד כמנהל עבודה גם בעבודות פיזיות אשר דרשו ממנו שימוש פיזי בשתי הידיים, ועל רקע עובדה זו ולאור האמור במסמכים הרפואיים ובהחלטת הוועדה הרפואית בפרט, זכאי היה שלא להמשיך בעבודתו. 35. כל אלה מובילים למסקנה, כי התובע השכיל להוכיח כי עזב עבודתו בשל בעיות בריאות, בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. 36. בשים לב לתקופת עבודתו של התובע ושיעור השכר הקובע (שכר ממוצע ל-12 החודשים האחרונים), על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של - 23,465 ₪ = (30.7 ח' * 9,172 ש"ח ) . 12 הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/7/03 עד לפרעון המלא בפועל. 37. בנסיבות העניין, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין. 38. זכות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 130 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הצד המבקש לערער. התפטרותתאונת עבודה