1. התובע, מי שהיה המנהל הטכני ומהנדס המפעל במפעלה של הנתבעת, החל מיום 1.5.1986 ועד ליום 2.10.1998, הגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה בסך של 1,564,560 ₪ (קרן) ולחילופין הפרשי פיצויי פיטורים ומענק הסתגלות בסך של 190,979 ₪ (קרן). בכתב התביעה טען התובע, בין השאר, כי הנתבעת היא חברת ציבורית, חברה בהתאחדות התעשיינים, ועוסקת בייצור אריזות, שפורפרות ומגשים, כי יחסי העבודה בין הצדדים הוסדרו בהסכם עבודה אישי מיום 29.5.1986, וכי לקראת שנת 1987 התכוון התובע לפרוש מעבודתו מהנתבעת, ולהקים עסק עצמאי משלו, בתחום האריזות ובניית מבלטים לייצור האריזות הנ"ל. עוד טען התובע, כי עם סיום ובעקבות כל ההכנות הלוגיסטיות, הכרוכות בהערכות להקמת עסק עצמאי, וגיוס משקיע חיצוני, החל משא ומתן בינו לבין הנתבעת, במהלכו, פנתה אליו הנתבעת, בהצעה להתחייב בפניו על מקום העסקה קבוע עד לתקופת פרישתו של התובע לגמלאות, באותם תנאי העסקה ושכר, כפי שנקבעו בהסכם העבודה האישי, כנגד דרישה שיפסיק כל פעולה להקמת עסק עצמאי משלו, והתחייבות כלפי הנתבעת, שאם, אי פעם בעתיד, הוא יחליט לעזוב את הנתבעת הוא יהיה כפוף לחובת שמירת סודיות, וכן להגבלת עיסוק ואיסור תחרות בנתבעת לתקופה של שלוש שנים. התובע הוסיף וטען, כי לאחר ששקל את כל המשמעויות הנובעות מהצעת הנתבעת וההתחייבויות ההדדיות שהיו גלומות בהצעה זו, ובסופו של דבר, לאחר שיקול דעת מעמיק והסתמכות מפורשת על התחייבויות הנתבעת, להעסקתו עד לגיל הפרישה לגמלאות, בחר באופציית ההעסקה עד לגיל הפרישה לגמלאות וויתר על הקמת עסק מתחרה. כן טען התובע כי עד לשנת 1997 התנהלו יחסי העבודה בין הצדדים כסדרם, וכי במהלך שנת 1996 מכרו בעלי השליטה בנתבעת את מניות הנתבעת לחברת לגין, העוסקת בתחום דומה או משלים לעיסוקה של הנתבעת ובבעלותה מפעל בקיבוץ יגור, ו/או לקיבוץ יגור, וכי מהר מאד התברר כי בכוונת הרוכשת להעביר את פעילותה של הנתבעת, על קווי היצור והציוד המכני לקיבוץ יגור, דבר שיהיה כרוך בפיטורי עובדים רבים, וכי על מנת להיערך למעבר זה ולפיטורי העובדים הכרוכים בכך, נחתם, לטענתו, ביום 9.11.1997, הסכם קיבוצי מיוחד בין הנתבעת לבין מועצת פועלי חולון. התובע טען, כי מאחר וההסכם הקיבוצי נערך ללא שיתוף העובדים הבכירים בנתבעת, כדוגמת התובע, הודיעו העובדים הנ"ל להנהלת הנתבעת ולארגון העובדים, כי ארגון העובדים לא ייצג אותם בחתימה על ההסכם הקיבוצי, וכי זכויותיהם על פי ההסכמים האישיים אינם ניתנים לגריעה על ידי הסכם קיבוצי מאוחר יותר. עוד טען התובע, כי לקראת המחצית השנייה של שנת 1998 ניתנה הודעה מפורשת לכל העובדים על העברת המפעל תוך שנה למפעל יגור, וכפועל יוצא מכך על פיטורי העובדים, וכי הנהלת הנתבעת, אשר סמכה מאוד עליו ועל כישוריו, ביקשה ממנו כי יקח על עצמו את פרוייקט העברת המפעל לקיבוץ יגור, יהיה אחראי לכל נושא ההעברה, פיטוריו יידחו עד לתום תקופת העברתו של המפעל והוא יקבל מענק מיוחד, בנוסף לזכויות מלאות כפי שהובטחו לעובד במעמדו וותקו בהסכם הקיבוצי. התובע הוסיף וטען, בהקשר זה, וכי לקראת סוף אוגוסט 1998 סוכמו באופן עקרוני, בינו לבין הנתבעת, תנאי ההתקשרות לתקופת המעבר, וכי העלה סיכום זה על הכתב והוא התקבל עקרונית על ידי הנתבעת. אולם, לטענת התובע, בתחילת חודש ספטמבר 1998 דרשה ממנו הנתבעת, כתנאי מקדמי להתקשרות העתידית, אישור מצדו, כי הצעתו מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיו מהנתבעת, לרבות בגין ההסכם האישי ולרבות בגין כל נזק הקשור לעבודתו, ובין היתר, נזקים הקשורים לחשיפה לחומרים מסוכנים וכיו"ב, וכי התובע שבהצעתו ובסכום אליו הגיע עם הנתבעת, היו גלומים גם התחייבויות לשיתוף פעולה עתידי, ואשר חשש מהופעת מחלות הקשורות לעבודתו אצל הנתבעת ותנאיה, סירב לאשר לנתבעת את אשר דרשה, וזו באופן מידי, למחרת הסירוב, מסרה לידיו מכתב פיטורין, בהודעה מוקדמת של שלושים יום. עוד טען התובע, כי הנתבעת ניסתה להתחכם עמו ולהציג העניין כאילו הוא ביקש להתפטר, דבר שלא היה ולא נברא, ובעקבות דרישתו תקנה את הודעת הפיטורים. כן טען התובע, כי עם סיום יחסי העבודה שחררה לו הנתבעת אך ורק 100% פיצויי פיטורים, תוך התעלמות מוחלטת מהסכם העבודה האישי שלו, ותוך הפרה בוטה והגלויה של הסכם העבודה וההתחייבות להעסיקו עד לתקופת הפרישה לגמלאות, כן, לא שלמה לו הנתבעת אף את פיצויי הפרישה המיוחדים הנקובים בהסכם הקיבוצי, כמו גם את תקופה ההסתגלות הנקובה בו. התובע טען, כי הוא זכאי כפיצוי בגין הפרת חוזה העבודה עבור 5 שנות העסקה צפויות לעתיד בסך של 1,564,560 ₪, לחילופין בלבד, וכיוון, שלטענתו, לא יתכן שלא חל עליו לא ההסכם האישי ולא ההסכם הקיבוצי, הוא זכאי לפיצויי פרישה נוספים ומענק הסתגלות בסך של 190,797 ₪ על בסיס שכרו האחרון. לכתב התביעה צורפו המסמכים כדלקמן:- א. מסמך שכותרתו "זכרון דברים שנערך ונחתם ביום 29 מאי 1986" (להלן- הסכם ההעסקה) ת/1. ב. מסמך שכותרתו "הסכם העסקה (תוספת) שנערך ביום 6.12.94" (ת/2). ג. מסמך שכותרתו "הצהרת סודיות והתחייבות לאי תחרות" מיום 1.1.1988 חתומה על ידי התובע.(להלן- ת/3 או ההתחייבות לסודיות ואי תחרות או ת/3) ד. מסמך של הנתבעת, מיום 5.1.1988, חתום, מופנה לתובע, בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "מאחר ובתאריך 1.1.1988 חתמת על הצהרת סודיות והתחיבות לאי תחרות מתחייבת חברת אלומית אריזות בע"מ להעסיקך עד גיל 65 ועד בכלל תוך שמירת הסכם העבודה במלואו." (להלן-ת/4 או ההתחייבות להעסקה עד גיל 65) ה. מסמך הנושא את הכותרת "הסכם קיבוצי מיוחד שנעשה ונחתם ביום 9/11/97. ורסייה 07119) לא חתום. (ת/5) ו. מסמך שכותרתו "ועד עובדי - "אלומית - גור", מיום 1.1.1998, מופנה לה"ה דורון אנטין, דני ארנון, מנחם אשכר ויורם מוסקוביץ, בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "כפי הידוע לנו אתם נמנים על חוזה אישי במפעל. הסכם עבודה למפעל יחתם כנראה במהלך השבוע והנוסח הקיים כנראה לא ישונה בהרבה ולכן במידה ויש לכם התנגדות והחוזה האמור לא טוב לכם וגורם לכם נזק מבקש שתעבירו לי התנגדותכם להסכם שאינכם רוצים להיות חלק ממנו. בצורה מסודרת ובכתב". (ת/6) ז. מכתב מיום 1.1.1998 מופנה למנכ"לי חברת אלומית אריזות בע"מ, חתום על ידי התובע, שכותרתו "הסכם קיבוצי בהתהוותו ורסיה 071197 שהתגלגלה לידי", בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "אני מוסקוביץ יורם...מועסק באלומית אריזות בע"מ בכפוף לתנאי העסקה בחוזה אישי אשר נכרת ביני לביניכם בשנת 1985, על כל נספחיו אשר נוספו במהלך שנות עבודתי עד היום הזה, וזאת עם חזרתי לעבודה לאחר הפסקה בת 10 חודשים בשנת 1985. ברצוני למחות על הכוונה לחתום על הסכם קבוצי כלשהו אשר אמור לבוא במקום או עלול לגרוע מאי אלו מזכויותי בהסכם האישי כאמור לעיל, אשר עליו אנו חתומים ולתנאיו אתם מחוייבים. ברצוני להדגיש בפניכם כי למיטב ידיעתי עפ"י כל דיני העבודה הנהוגים והמקובלים אין לגרוע מזכויותיו של עובד עפ"י הסכם או נוהג במקום עבודה ולהחליפו בהסכם ירוד בתנאיו. הכוונה לחתום על הסכם קיבוצי נשוא מכתב זה הוא בהחלט מנוגד לרוח הדברים כנזכר לעיל. כדוגמאות מספר להמחשת חששותי תוכל לעיין בסעיפים 3.4 3.5 16.1 וכהנה וכהנה סעיפים נוספים לכל אורך ההסכם. אני מביע בזאת התנגדותי לכל כוונה לפגוע בי ובזכויותי אם במישרין או בעקיפין אם בכוונת תחילה או ללא משים" (ת/7) ח. מסמך שכותרתו "ראשי פרקים להסכם העברה בין חברת אלומית אריזות ליורם מוסקוביץ", מיום 23.8.1998 (ת/8) ט. מכתב של הנתבעת, מיום 3.9.1998 חתום על ידי ארוין קוהן, מנכ"ל, מופנה לתובע, שכותרתו "סיום עבודתך בחברתנו", בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "בהמשך לשיחות שקיימנו בנדון, ובכללך בקשתך שנפטר אותך, אבקש להודיעך על הפסקת עבודה בחברתנו. ניתנת לך בזאת הודעה מוקדמת של חודש, כמופיע בהסכם איתך. אני מבקש לאחל לך הצלחה בהמשך דרכך". (ת/9) (להלן-ההודעה על סיום העבודה או ת/9) יצויין כי על המשפט "ובכללך בקשתך שנפטר אותך" נמתח קו ונחתם על ידי מר ארווין קוהן. י. מכתב מיום 13.9.1998 מופנה למר ארוין קוהן-מנכ"ל, חתום על ידי התובע, שכותרתו "מכתב מלווה למכתב פיטורין מיום 3.9.98", בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "הריני לאשר קבלת מכתב פיטורין מיום 3.9.98, ברצוני להבהיר כי השינוי היחיד בנוסח מכתב הפיטורין שנמסר לי ביד היה עמדת העובדות על דיוקן ונכונותן, דהיינו כי החברה פיטרה אותי ולא כי בקשתי לסיים העסקתי בחברה. עובדה זו היא היחידה ששונתה ובדין שונתה, בהתאם לעובדות כפי שהיו." (ת/10) יא. תלוש שכר של התובע (ת/11). 2. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, בין השאר, כדלקמן: בהתייחס לנספח ת/4 (ההתחייבות להעסקה עד גיל 65) 2.1 ההתחייבות להעסיק את התובע עד לגיל הפרישה לגמלאות חסרת תוקף, לחילופין פקעה, ולחילופי חילופין בוטלה ו/או בת ביטול בשל טעות. 2.2 לנספח ת/4 לא היה מעולם תוקף שכן, בין היתר, הוא ניתן בסתירה להתחייבויות הציבוריות של הנתבעת. 2.3 לחילופין, בהיותו אך "חוזה למראית עין", בהסכמת הצדדים עצמם, נעשה ללא גמירות דעת כי יחייב את הצדדים. 2.4 בנוסף ולחילופין, על פי הפירוש הראוי של ת/4 או על פי תנאי מכללא שיש לראות כאלו נכלל בו, לא חלה ולא תחול ההתחייבות הנטענת למקרה של סגירת המפעל של הנתבעת בחולון והעברתו לאתר מרוחק כגון קיבוץ יגור, העברה שבגינה פסקה עבודתו של התובע הן על דרך הפיטורין, ומקל וחומר לרגל התפטרותו. 2.5 לחילופי חילופין ככל שיטען ויקבע אחרת טעתה הנתבעת בפרושו של ת/4 והיא זכאית לבטלו וכך היא עושה בזאת על תנאי כאמור. בהתייחס לנסיבות הפסקת העבודה 2.6 מי שהביא לידי סיום את יחסי העבודה בין הצדדים היה התובע אשר בחר על פי רצונו להתפטר מעבודתו ולהותיר את הנתבעת, בשעתה הקשה, ללא סיוע טכני חיוני ביותר מצידו. בהתייחס למכתב נספח ת/9 (ההודעה על סיום העבודה) 2.7 ההודעה על סיום העבודה שנכתבה על ידי מנהל משאבי האנוש של הנתבעת, תוקנה על ידי מנכ"ל הנתבעת מר אירווין קוהן, לבקשת התובע מטעמי נוחות שלו, ללא ידיעת מנהל משאבי האנוש. מנכ"ל הנתבעת מחק את המשפט, לפי בקשתו של התובע, שטען כי עם מכתב כזה לא יוכל לתבוע דמי אבטלה. 2.8 בנסיבות העניין ההודעה על סיום העבודה (ת/9) לא הייתה אלא אשור התפטרותו של התובע מיוזמתו, או לחילופין "פיטורין בהסכמה" שאין בהם משום הפרת ההתחייבות הנטענת להעסקה עד גיל 65 (ת/4) או עילה לתביעת זכות על פי התחייבות זאת, אלא משום שינוי בהסכמה ו/או ויתור התובע על כל זכות על פי ההתחייבות להעסקה עד גיל 65. 2.9 לחילופי חילופין, התובע נהג בחוסר תום לב במו"מ לקראת השגתה של ההודעה על סיום העבודה, תוך הסתרת ההתחייבות הנטענת להעסקה עד גיל 65 ממנהלי הנתבעת, ולפיכך אם יוחלט כי אין בהודעה על סיום העבודה משום שינויה של ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 וויתור על כל זכות שלפיה, זכאית הנתבעת לבטל את ההודעה על סיום העבודה. 2.10 בנוסף התחייבותה הנטענת של הנתבעת להעסיק את התובע עד לגיל הפרישה, כפופה לתנאי מכללא הקובע כי אם התובע יבחר להתפטר הרי שהנתבעת תהיה משוחררת מהתחייבויותיה כלפיו, מתוך קיומו של תנאי מכללא, כי המשך קיומם של הצדדים, ולעניין זה המפעל, כצד להסכם העבודה, הוא מיסודות החוזה ותנאי קיומו. העברת המפעל לאתר חדש בקיבוץ יגור הרי היא הפקעה של החוזה, באשר המפעל כנושא של חובות וזכויות עומד להפסיק ו/או פסק להתקיים, לפיכך בנסיבות כאמור פקעה למעשה ההתחייבות הנטענת להעסיק את התובע עד לגיל פרישה לגמלאות. בהתייחס ל- ת/5 2.11 הלכה פסוקה כי מותר ואפשר לגרוע מזכויות עובדים בהסכם אישי על ידי הסכם קיבוצי מאוחר יותר. 2.12 ההסכם הקיבוצי המיוחד ביטל במפורש ו/או מכללא את ההתחייבות הנטענת והמוכחשת בהתחייבות להעסקה עד גיל 65 (ת/4). 2.13 התובע, כעובד הנהלה בחוזה אישי, לא זכאי על פי ההסכם הקיבוצי לפיצויי הפרישה ותקופת ההסתגלות המיוחדים שנקבעו בהסכם הקיבוצי. 2.14 גם אם סעיף 3.1 להסכם הקיבוצי היה חל על התובע - לא היה התובע זכאי לפיצויי הפרישה ולתקופת ההסתגלות הן משום שלא נתמלאו תנאים מוקדמים שאין בילתם, והן משום שבחר להתפטר. בהתייחס לנספח ת/8 2.15 יסודו של ת/8 בהתגייסותו של התובע כקבלן עצמאי להעברת המפעל, ובייחוד מחלקת המגשים, לאתר קיבוץ יגור. 2.16 ההצעה שבנספח ת/8 על פיה ישמש התובע כקבלן עצמאי, כאמור לעיל, לא הותנתה בויתור כלשהו על תביעות לנזקי גוף אלא בהצהרה המתחייבת מת/8, כי הוא מחליף ובא "במקום" כל התחייבויות הצדדים עד אותו מועד ותנאי זה התקבל למעשה על ידי התובע. 2.17 התובע נסוג מת/8 מתוך ניסיון ל"סחוט" מהנתבעת הטבות נוספות, התפטר ו/או הסכים עם הנתבעת על פיטורין בהסכמה. 2.18 גם בקשר לנספח ת/8 לא גילה התובע לנתבעת את דבר קיומה של ההתחייבות הנטענת להעסקה עד גיל 65. בהתייחס להתחייבות לסודיות ואי תחרות (ת/3) 2.19 חובתו של התובע לשמור על סודותיה המסחריים של הנתבעת אינה נובעת מ-ת/3 עליה חתם ביום 1.1.1988, אלא מכוח הדין ומכוחו של חוזה העבודה המקורי שנחתם ביום 29.5.1986, ועל כן לא שינה התובע מצבו לרעה עם חתימתו על נספח ת/3. עוד טענה הנתבעת, בין השאר, כדלקמן:- 2.20 התובע לא עשה ו/או עושה כלל ו/או די להקטנת הנזק. 2.21 הנתבעת הזמינה וחוזרת ומזמינה את התובע ללא כל תנאים מוקדמים לנהל עמה משא ומתן לאלתר על מנת לקלוט אותו לאלתר לעבודות הקמת והרצת מחלקת מגשים באתר קיבוץ יגור כעובד לתקופה בלתי קצובה ו/או כקבלן עצמאי בתמורה שתוסכם במשא ומתן כאמור. 2.22 התובע החייב לעשות להקטנת הנזק חייב להיעתר להזמנת הנתבעת כאמור. 2.23 יש להפחית כל פיצוי ו/או הטבה ו/או תשלום שניתן ו/או שבחסד הציעה הנתבעת לתובע בגין ו/או בקשר עם סיום עבודתו ובכלל זה דמי אבטלה שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי. 3. ברשימה המוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים נוסחו הפלוגתאות כדלקמן:- א. משך תקופת העסקתו של התובע בנתבעת. ב. נסיבות סיום קשר העבודה, האם פיטורים כטענת התובע או התפטרות ולחילופין "התפטרות בהסכמה" שיש בה שינוי ו/או ויתור בהסכמה על ת/4, כטענת הנתבעת. האם זכאית אלומית לבטל את ת/9 אם יקבע כי יש תוקף לת/4 וכי אין בת/8 או ב- ת/9 משום ויתור על ת/4. ג. תוקפו ומשמעותו ופירושו של ת/4 לכתב התביעה, האם כטענת התובע הסכם מגובש ומחייב או כטענת הנתבעת "הסכם בלתי חוקי" - הסכם תוך הפרת הסכם, או לחילופין הסכם למראית עין אשר אין לו תוקף ונפקות, לחילופי חילופין הסכם שבוטל על תנאי כדין ע"י אלומית בשל טעות. אם לת/4 נפקות מחייבת, מהו פירושו הראוי של ת/4, האם ויתר התובע על ת/4 ע"י ת/8 ו/או ת/9, מהן זכויות התובע על פי ת/4, האם הופר ת/4 ע"י אלומית והאם זכאי התובע לפיצוי בגין הפרת חוזה, אם כן באיזה שעור ולכמה זמן. ד. האם אכן הסתמך התובע על ת/4 ומשמעויות הסתמכות זו. האם עולה הסתמכות זו לכדי שינוי מצב לרעה. ה. תחולתו של ההסכם הקיבוצי הנ"ל על היחסים שבין אלומית לתובע, והמשמעויות הנובעות מהכרעה בפלוגתה זו על טענות הצדדים ובכלל זה האם יש בהסכם הקיבוצי משום ביטול של ת/4. ו. שאלת הקטנת הנזק ע"י התובע, האם צריך התובע להקטין את נזקיו ובכלל זה להענות להצעת אלומית שבכתב הגנתה, האם פעל התובע להקטנת נזקיו בכל אופן שהוא, מה הסכום להקטנת הנזק. 4. תובע הגיש תצהיר, ומטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר יצחק כהן, מנהל משאבי אנוש של הנתבעת, ובית הדין התבקש לזמן לעדות את מר ארוין קוהן ומר הרי קוהן, מנכ"לים משותפים לשעבר של הנתבעת. לאחר חקירתו הנגדית של התובע הוגש תצהיר משלים של מר יצחק כהן שהתייחס לדברים שאמר התובע בחקירתו הנגדית. 5. תצהירו חזר התובע על האמור בכתב התביעה וכן טען, בין השאר, כדלקמן:- 5.1 נתבעת הפרה בריש גלי את התחייבותה להעסקתו עד גיל הפרישה לגמלאות - התחייבות שניתנה בעקבות הסכמתו שלא לפתוח עסק עצמאי משלו ובתמורה להתחייבותו שלא להתחרות בנתבעת למשך שלוש שנים. עוד טען התובע בתצהירו כי בהסתמכותו על התחייבות ומצג אלו שינה בצורה גורפת את מצבו לרעה ועל הנתבעת לשאת בנזקיו. 5.2 בחילת 1988 הייתה לו אפשרות מעשית, שאף החל לבצע את כל הדרוש כדי לממשה, לפתוח עסק עצמאי משלו. אפשרות זו אינה עומדת לו כיום כיוון שתנאי השוק השתנו, יכולתו לגייס משקיעים השתנתה, הוא התבגר ב- 10 שנים, וכל אלו הם תוצאה של הסתמכותו על התחייבויותיה ומצגיה של הנתבעת כלפיו. 5.3 הנזק שנגרם לו עקב הפרת התחייבויותיה הברורות של הנתבעת הנו לכל הפחות אובדן תנאי שכרו והעסקתו לתקופה של חמש שנים ממועד סיום יחסי העבודה, כאשר האמור לעיל נעשה מתוך שיקולי הקטנת נזק וציפיות. 5.4 אין ספק כי הנתבעת צפתה כתקופה קצובה מינימלית בה דרוש לה הגבלת עיסוק - תקופה של לפחות שלוש שנים בה ביקשה להגביל את עיסוקו, ולכל הפחות הוא זכאי למלוא שכרו ותנאי העסקתו לתקופה קצובה זו. 5.5 בשל תנאי השוק הקשים כיום, חוסר יכולתו להקים כיום עסק עצמאי בארץ, דחיית המשקיע על ידו בשנת 1988 שגרמה לכך שאפשרויותיו לפתוח כיום עסק עצמאי פחתו מאד, והסתמכותו על הצהרות והתחייבויות הנתבעת - נזק בגין אובדן השתכרות לתקופה של חמש שנים הנו מינימלי, סביר וצפוי ומן הראוי להרחיב את תקופת הפיצוי לחמש שנים. 5.6 מאז מועד פיטוריו מנסה התובע למצוא עבודה בתחום עיסוקו. בארץ חסומות בפניו הדרכים בכלל, בין היתר, על רקע התחייבותו החוזית לאסור תחרות וקיום שוק עבודה קטן בתחום זה, ולפיכך הוא מנסה למצוא מקום חלופי בחו"ל. פעולותיו לאיתור מקום עבודה חילופי בחו"ל גרמו וגורמות לו להוצאות כבדות ועד למועד הגשת התביעה טרם נשאו פרי. ההוצאות שהיו לו עד לעריכת התצהיר עומדות על סך של 25,000 דולר ואין ספק שיש להפחית סכומים אלה מכל סכום הקטנת נזק שעליו לבצע. למימון כל הוצאות השהייה וחיפוש העבודה שלו בחו"ל נזקק להלוואה בסך של 80,000 ₪ מאביו. בנוסף למסמכים שצורפו לכתב התביעה צורפו לתצהיר התובע קבלות בגין טיסות ומלונות בחו"ל (ת/12-ת/20), וכן הסכם הלוואה שנערך בין התובע לאביו (ת/21). בהשלמת חקירה ראשית העיד התובע כי החל לעבוד באוקראינה ביום 2.11.1999 וכי הוא משתכר שם 1,000 דולר + 500 דולר הוצאות, ובאשר למה שקרה לו בחייו האישיים במהלך שנת 2000 העיד התובע כדלקמן:- "אני יצאתי לחו"ל לאחר סיכום עם אשתי שאני אנסה עוד שנה לעבוד בחו"ל ואולי להתקדם וכעבור שבוע ימים אשתי פתחה נגדי תיק גירושין. היום אנחנו גרושים". (עמ' 1 לפרוטוקול חקירתו של התובע, שורות 10-12). בחקירתו הנגדית, בין השאר, אישר התובע כי במועד סיום עבודתו בנתבעת היה בן 43 שנים, כי יש לו תעודה של טכנאי מכונות, וכי ב-5 השנים האחרונות לעבודתו בנתבעת היה מהנדס המפעל, ועבדו תחתיו עשרה עובדים כמחלקת אחזקה ופיתוח וכי היה האיש הטכני הבכיר בנתבעת, אולם כשהיה צורך הוא עצמו גם תיקן את התקלות באמצעות מברג והוסיף: "תקנתי את המכונה באמצעות כלים במו ידי". (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 15). עוד אישר התובע, כי ההתחייבות לסודיות ואי תחרות והתחייבות להעסקה עד לגיל 65 נחתמו שנה לאחר שחזר לעבודתו בנתבעת בשנת 1986, אולם הכחיש כי ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 ניתנה לו בגלל שחזר לעבודה, והוסיף כי ההתחייבות זו ניתנה לו בתמורה להתחייבות לסודיות ואי תחרות. לאחר, שהופנה על ידי בא כוח הנתבעת למועדים בהם נחתמו ההתחייבות לסודיות ואי תחרות (1.1.1988) וההתחייבות להעסקה עד לגיל 65 (5.1.1988), ונשאל: "כלומר, מה- 1.1.88 עד 5.1.88 אתה חתום כבר על התחייבות על סודיות ואי תחרות מבלי שיש התחייבות להעסיקך עד גיל הפנסיה. נכון? ענה התובע: "לא נכון. הייתה הבטחה בעל פה שאני אקבל את המכתב". ולשאלת בא כוח הנתבעת: "למה לא הכנסת את זה בכתב ידך בתוך ת/3 שכפוף להתחייבות שנמסרה לך להעסקה עד גיל פרישה", ענה העד: "זה כתוב בת' 4", ובהמשך הוסיף התובע: "לפני כל התחייבות יש סיכום והסיכום הזה היה עם חתימתי על ת/3", ואישר כי ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 הייתה בקשר עם חתימתו על ההתחייבות לסודיות ואי תחרות, והוסיף: "כתב הסודיות עלה כאשר התכוונתי לפתוח עסק עצמאי חדש בעזרת משקיע לפני חתימתי על ההתחייבות. בתקופה ההיא היה לי משקיע שרצה לפתוח ביחד איתי עסק לתבניות אלומיניום חד פעמיות וכשבדקתי את כל הנושא וכבר היינו במגעים לקנות ציוד לעסק, המנכ"לים שהיו בחברה הם גילו שאני מחפש בעצם לפתוח עסק...רציתי להגיע לעסק של בניית מבלטים לייצור תבניות אלומניום שלא יוצרו בארץ אלא יובאו מאיטליה". (עמ' 4 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 18-27, עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 1-22). לשאלת בא כוח הנתבעת: "לגבי ת/4 - מי הכתיב את נוסח המסמך? האם קדם לזה דיבור מסויים?" ענה התובע: "כן. הדיבור המסויים היה כשדרשו ממני לחתום על ת/3. התייעצתי עם המשפחה אם ללכת לעסק עצמאי או להישאר במפעל והגענו להחלטה שאם ינתנו את מה שהובטח לי להעסיק אותי עד גיל 65 אני אוותר על הנושא של העסק העצמאי". (עמ' 5 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 25-26, עמ' 6, שורות 1-2). ולשאלת בא כוח הנתבעת, לאחר שאישר התובע כי היה אירוע קודם שבגינו עזב את המפעל לעשרה חודשים, "ואז רצית לעזוב עוד פעם ועל רקע זה נחתמו ת/3 ו- ת/4"? ענה התובע בחיוב. (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 10-11). עוד העיד התובע כי חזר לעבודה לאחר שמנכ"ל המפעל ביקש ממנו לחזור "בתנאים הרבה יותר מעודפים" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 13-14). כן אישר התובע, בהמשך חקירתו הנגדית, כי על ההתחייבות להעסקה עד לגיל 65 חתום מר הרי קוהן, וכי ת/4 היא המסמך היחידי שיש לו והוסיף: "ויש התחייבות נוספת בעל פה הם כל הזמן התחייבו לי שהם ידאגו לי עד הפנסיה". (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 25-26). עוד אישר התובע, כי לא התחייב לעבוד בנתבעת עד גיל 65, אבל הוסיף כי התחייב לשמור על סודיות ואי תחרות למשך שלוש שנים במדינת ישראל ובשטחים, וכן אישר, כי בהקשר עם ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 לא עלתה השאלה מה קורה במקרה של ירידת כושר העבודה של התובע, מה קורה אם המפעל ייסגר, וגם לא על האפשרות שהמפעל יעבור מחולון לחיפה, וכן אישר כי לא ראה עצמו מחויב לעבור עם המפעל אם המפעל עובר לחיפה. בהמשך חקירתו הנגדית, משנשאל מדוע בת/7 הוא מתייחס לסעיפים 3.4 ו- 16.1 לטיוטת ההסכם הקיבוצי ומתרעם על תוכנם, אינו מתייחס לסעיף 2 לטיוטה שקובע את זכותה של הנתבעת לפטר כל עובד, ואינו כותב דבר על ההתחייבות להעסקה עד גיל 65, ענה התובע: "טעיתי. מי שניסח לי את המכתב לא היה עו"ד כנראה" (עמ' 8 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורה 23). לשאלת בא כוח הנתבעת מדוע לא פנה לנתבעת לאחר ההצעה שהוצעה לו בסעיף 13 לכתב ההגנה, על פיה, הוזמן, ללא תנאים מוקדמים לנהל עמה משא ומתן לאלתר על מנת לקלוט אותו לאלתר לעבודות הקמת והרצת מחלקת מגשים בקיבוץ יגור, ענה התובע: "אלומית לא הזמינה וההזמנה היא דרך כתב ההגנה. כתוב גם ללא תנאים מוקדמים, אני רוצה להזכיר לביה"ד שניהלתי עם מר כהן משא ומתן להעברת קווי הייצור לקיבוץ במשך קרוב לשמונה חודשים ובסוף התפוצץ הכל, לא הייתי מוכן לעבור שנית את אותה התקופה. מה גם שההבטחה שניתנה לי להסכם העסקה עד גיל 65 כתוב בו שזה יהיה באותם תנאים שהיו לי בעבודה, זאת אומרת שללא תנאים מוקדמים כפי שכתוב בסעיף 19 לכתב ההגנה זה לא מתאים בכלל". (עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 22-28) ולשאלת בא כוח התובע מדוע לא פנה הוא או בא כוחו לברר את העניין ולנהל משא ומתן, ענה התובע: "אני לא יכולתי לקיים משא ומתן פעם נוספת עם מר כהן נפשית לא הייתי מסוגל לכך", ולשאלה מדוע לא שלח את בא כוחו אל בא כוח הנתבעת, ענה התובע: "אני לא עובד זוטר ולאחר כל המשא ומתן עם מר כהן שהודיע לי מפורשות שהקיבוץ לא זקוק לי ויש להם מספיק בעלי מקצוע טובים ולאחר שנכתב בכתב ההגנה ללא תנאים מוקדמים לא היה נראה לי בכלל לקבל את ההצעה שלהם, נראה לי שהכל זה משחק ע"מ למלא את כתב ההגנה". (שם שורות 29-36). בהמשך אישר התובע, לשאלת בא כוח הנתבעת, כי המשא ומתן התפוצץ בגלל הדרישה לויתור על תביעה לנזקי גוף, והוסיף: "שהוגש אלי כתב הויתור ביקשתי מהמנכ"ל אם אפשר להסיר את הסעיף של נזקי גוף ובמקביל אמרתי שאני צריך לבדוק עם עו"ד כי אני לא מבין את המשמעויות. ולמחרת קבלתי מכתב פיטורין בלי שום תשובה אם מסירים את הויתור על נזקי גוף או לא" (עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 40-41, עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 1-2). בהמשך חקירתו הנגדית, אישר התובע כי פנה למוסד לביטוח לאומי לקבל דמי אבטלה רק לאחר חודש מיום סיום עבודתו בנתבעת, כי קיבל דמי אבטלה רק עבור 3 חודשים בערך, כי לאחר שלושה חודשים נסע לחפש עבודה בחו"ל, וכי ניסה למצוא עבודה גם בחברות שעבדו עם הנתבעת, אולם הן לא רצו להעסיקו מהסיבה שלא רצו להסתכסך עם הנתבעת. אולם משהתבקש התובע לפרט, מי הם אותם מעסיקים בארץ, אליהם פנה, סירב לענות על השאלה, וטען כי הוא צריך לפנות אליהם ולשאול אותם אם הם מוכנים להיחשף, מלבד שם אחד אותו היה מוכן לחשוף. (עמ' 2-3 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע מיום 9.1.2002). עוד אישר התובע, שלא אמר למר קוהן במעמד קבלת המכתב על סיום העבודה שיש לו התחייבות להעסקה עד גיל 65, ולשאלת בא כוח הנתבעת: "מדוע אתה לא חושב להניע אותם ממעשה שיגרום להם לנזק של 3 מיליון" ענה התובע: "הייתי בשוק, והייתי בטוח שאני ממשיך לעבוד ולהעביר את הקווים כמו שסיכמתי עם איציק ומר הרי קוהן", ובהמשך לשאלת בא כוח הנתבעת: "אתה מקבל את ת/9 המתוקן ביום ראשון, אתה עדיין תחת התחושה שאתה הולך לבצע את ת/8?" ענה התובע בשלילה, ולשאלת בא כוח הנתבעת: "אז למה אתה לא אומר לו שהוא מפר התחייבות להעסיק אותך עד גיל הפנסיה? האם שכחת על קיומו של ת/4?" ענה התובע: "אני זכרתי שיש לי ת/4, אני לא יודע למה לא אמרתי לו. ועובדה שגם הלכתי לחפש עבודה, אם הייתי מוצא עבודה אחרת לא הייתי אפילו חושב על הנושא". (שם בעמ' 7 לפרוטוקול, שורות 36-40, עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-3). במהלך חקירתו הנגדית של התובע הוגש המקור של ת/8 וסומן כ-ת/2. 6. בתצהירו חזר מר יצחק כהן (להלן-מר כהן) על האמור בכתב ההגנה, והוסיף, בין השאר, כדלקמן:- 6.1 באשר להודעה על סיום העבודה (ת/9), הוסיף מר כהן, כי שעה שהמכתב נוסח והודפס על ידו ונחתם על ידי המנכ"ל, מר קוהן, כמו גם שעה שנמחקה הפסקה, לא גילה התובע את דבר קיומו של ת/4. 6.2 עם מינויו לתפקיד בחודש אוגוסט 1997, היה ברור למעשה כי במוקדם או במאוחר יאלצו הבעלים להעתיק את פעילות המפעל לאתר אחר ולסגור את המפעל בחולון. 6.3 לאור האמור לעיל, החל במשא ומתן עם ועד העובדים ובמקביל ניהל מגעים עם כל הבכירים במפעל, כולל התובע, בקשר עם סגירת המפעל ותנאי הפרישה של העובדים לסוגיהם. 6.4 לעובדים הבכירים הבהיר מר כהן כי ההוראות בדבר פיצויי עובדים ותקופות הסתגלות בהסכם הקיבוצי שיחתם, ואכן נחתם, לא יחולו על היחסים שבינם לבין הנתבעת, ובכלל זה לא יחולו עליהם התנאים העודפים גם במקרה של זכות לפיצויי פיטורין על פי ההסכם האישי. 6.5 למיטב הבנתו וזכרונו, מעולם לא הודיע ועד העובדים לא להנהלה ולא לעובדים הבכירים כי הוא אינו מייצג אותם, אדרבא הנספח להסכם הקיבוצי והקביעה כי רק הוראות סעיף 3.1 ו- 3.5 להסכם לא יחולו על ארבעת העובדים הבכירים, והתובע בכללם, מלמדים כי אין בסיס לטענות התובע בעניין זה. 6.6 את מכתבו של התובע מיום 1.1.1998 (ת/7) שאינו חתום לא ראה. 6.7 תפקידו של התובע היה תפקיד מפתח במפעל. 6.8 בשלהי 1997 ובהמשך במשא ומתן עם התובע בחורף - אביב 1998, התובע לא הסתיר מהנתבעת וממנהליה את כוונתו להקים עם שותף בחו"ל עסק עצמאי של מתן שירותים טכניים למפעלים תעשייתיים ולרבות עיסוק בהשמשה של ציוד משומש. במסגרת פעולות אלו ועל רקע התארגנות זאת, ניהלו מנהלי הנתבעת עם התובע משא ומתן לפיו יטול על עצמו את ניהול הפרוייקט לתקופה של שנה. התובע ביקש לסיים את הקשר בתום שנה או בתום הפרויקט לפי המוקדם מבין השניים, תוך שהוא מציע מסגרת כספית של המשך תשלום על פי תלוש - לגבי תמורה בגובה השכר בנתבעת, והיתרה בסך של כ- 280,000 ₪ לתקופה להערכה כשנה (דהיינו עוד כ- 25,000 ₪ לחודש) תמורת חשבונית מס מחברה זה שבשליטתו. 6.9 המסמך ת/8 נעשה בכתב ידו של התובע, ועוד יותר מכל מעיד כי לא מדובר היה בפיטורי התובע - אלא במשא ומתן לשנוי אופי העסקתו כקבלן עצמאי, קביעת תמורות חדשות לתקופת מוסכמת, והסכמה בדבר הצהרת כוונות בדבר המשך העסקה. הנתבעת הציעה לתובע המשך פעילות במתכונת של קבלן אחזקה עצמאי - כפי שדרש ועמד על כך בתוקף, וזאת אף לאחר גמר פרוייקט ההעברה, וכראיה לעניין ראה סעיף 17 ל-ת/8 שמאחוריו עמדה הצעת הנתבעת להמשך פעילות כקבלן עצמאי, זאת לאחר שהתובע הבהיר שהוא מקים עם שותף בחו"ל תאגיד שיתן בקבלנות שירותי אחזקה ואין ברצונו להמשיך ולעבוד כשכיר בנתבעת. תוך כדי המשא ומתן אף נסע התובע לחו"ל בקשר עם הקמת עסקו החדש כפי שמסר באותו זמן למר כהן. 6.10 בשום מקרה לא הסכימו מנהלי הנתבעת עם התובע, במסגרת המשא ומתן, לקראת העסקתו כקבלן עצמאי, לפי דרישתו, בפרויקט אחזקת קווי הייצור, כי מעבר לתמורות הנדיבות מאד כעולה מ-ת/8 יקבל כביכול מענקים על פי ההסכם הקיבוצי, שנועד לתגמל את העובדים מן השורה, המשתכרים שכר נמוך יחסית. 6.11 המשא ומתן עם התובע הופסק על ידו, וכן סירב התובע להתחייב במסגרת ההסכם החדש שדובר בו במשא ומתן זה, כי לבד משחרור הפוליסות וקופת הגמל, יסתלק מכל תביעה נוספת, זאת בסיום שנת ההעסקה כקבלן עצמאי או כנותן שרות בכל אופן אחר עפ"י ת/8. ברי כי הנתבעת לא הייתה נכונה, ואין זה סביר והוגן היה לדרוש כי, מצד אחד, תמשיך הנתבעת להעסיק את התובע במתכונת חדשה, ולמעשה כקבלן עצמאי בתמורות יוצאות דופן, ולא תבוא לידי הסכמה לסילוק תביעות אשר לתקופת העבר. 6.12 לא זו בלבד שהתובע לא פוטר, אלא שהוצע לתובע המשך העסקה למשך שנה לערך לפחות בתנאים מפליגים מאד, וכאמור אף הוצע לתובע המשך העסקה כקבלן שירותים, לפי דרישתו, מעבר לשנת "הפרוייקט". 6.13 התובע הכשיל מטעמיו ושלא בתום לב את המו"מ, והתפטר במועד הקשה ביותר מבחינתה של הנתבעת, בעיצומן של ההכנות להעתקת קווי היצור לקיבוץ יגור, וזאת כנראה לרגל פעילות עצמאית שהתובע ביקש לעסוק בה ולהשתחרר ממחויבויותיו כלפי הנתבעת. 6.14 הנתבעת לא ביקשה ולא עלה על דעתה לבקש מן התובע ויתור על תביעות נזקי גוף. 6.15 במהלך כל המשא ומתן עם התובע, שבמקביל אליו החלה הנתבעת בתהליך של לימוד הקווים שבאתר חולון על מנת להתכונן להעתקם, לא היה נכון התובע לשתף פעולה תוך שסבר כנראה שמתוך "לחץ" יוכל לשפר עמדות במשא ומתן ולהשיג הישגים. בכל פעם, שלא באו מנהלי הנתבעת עם התובע להסכמה בדבר דרישה פלונית או אחרת, ביקש התובע ממנהליה כי יסכימו להפסקת עבודתו במפעל, ובתנאי שלצורך המוסד לבטוח לאומי יתנו בידיו מכתב פיטורין. משהגיעו מים עד נפש והיה ברור כי הנתבעת לא תקבל שום שיתוף פעולה מן התובע, הסכימו להיעתר חלקית לבקשתו של התובע ולקבל את התפטרותו כאמור. 6.16 התובע התפטר מיוזמתו במהלך מתוכנן, על רקע ארגון פעילותו כעצמאי במסגרת חדשה, ולמורת ליבה של הנתבעת, תוך שהפסקת עבודתו גרמה לנתבעת נזק גדול. לא היה טעם להמשיך ולסרב תנאי שהציב התובע (מכתב הפסקת העסקה הגם שבנוסח שנכתב) שכן התובע חבל בכל ניסיון לקדם את פרוייקט העברת הקווים. לתצהירו של מר כהן צורף "הסכם קיבוצי מיוחד שנעשה ונחתם ביום 4.1.1998" שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 182/98 (יכ/1). בתצהירו המשלים הוסיף וטען מר כהן, בין השאר, כדלקמן:- 6.18 ת/8 כולל את כל הנקודות הכלכליות שסוכמו בין הצדדים, ואין בילתם, ואין בו אמירה וחצי אמירה - ולמעשה אף לא הייתה כל דרישה מצד התובע, במהלך המשא ומתן, לזכויות על פי ההסכם הקיבוצי ממנו הוחרג, והדעת אינה נותנת כי התובע היה "שוכח" כביכול לציין זאת במהלך המשא ומתן ולהכניס הוראה ברורה לתוך ת/8 שנוסח במו ידיו. 6.19 מעולם לא ידע על קיומה כביכול של ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 (ת/4) ובודאי שלא בזמן המשא ומתן בקשר עם ת/8, ממילא ברור שלא עלתה כל דרישה להעסקה לתקופה פלונית מעבר לתקופה האמורה בת/8 מפורשות, דהיינו גמר העתקת והרצת הקווים או שנה לכל המאוחר. 6.20 כמי שהוסמך לנהל עם התובע את המשא ומתן אשר לנושאי ת/8, אילו התובע לא היה מכשיל את המשא ומתן קרוב לודאי שת/8 היה נחתם. ברי עוד מת/8 כי הנתבעת לא התחייבה קונקרטית דבר וחצי דבר אשר לעתיד כפי שמאשר התובע עצמו בחקירתו הנגדית. 6.21 רק בכתב התביעה קרא, בפעם הראשונה, להפתעתו, כאילו ת/8 לא נחתם בשל דרישה של הנתבעת כי התובע יחתום על כתב ויתור. 6.22 על כתב ויתור התבקשו לחתום, כעניין שבסדר טוב, כל העובדים שסיימו עבודתם וערכו להם גמר חשבון ומכתבי שחרור והמלצות, וכל עובד, ולמיטב זכרונו של מר כהן היו כמה כאלה, שטען כי עלול כביכול ממכתב השחרור להשתמע ויתור על תביעות נזקי גוף, נענה בחיוב ומר כהן סייג בכתב ידו את כתב הקבלה בנוסח כמו "למעט נזקי גוף". מפעלה של הנתבעת היה מבוטח באופן סדיר בביטוח חבות מעבידים, ולא היה מוטל על המפעל כל סיכון בשל כך שכתבי הויתור לא חלו על נזקי גוף כאמור. לפיכך יותר מ"משונה" טענתו של התובע כאילו עניין זה עמד בין הצדדים לבין חתימת ההסכם בנוסח ת/8 או בדומה לו. 6.23 ההסדר ת/8 היה אמור להכניס לתובע 610,000 ₪ בשנת 1998-1999, ולא היה עולה על הדעת כי התובע זנח אפשרות לגלגל סכום נכבד לכיסו, רק בשל דרישה לשנות ולהוסיף לכתב הויתור הסתייגות שמר כהן הסכים להוסיפה לגבי כלל העובדים. הרבה יותר סביר כי התובע חשב אותה עת כי יעשה הון רב בפעילות בינלאומית בתחום זה ולא רצה להתחייב ולהיות קשור לעבודה בקיבוץ יגור, עבודה קשה וממושכת של העתקת מחלקת המגשים וארבעת הקווים של השפורפרות והרצתם. 6.24 התובע לא בקש ולא סורב באשר לכתב הויתור, ועניין זה לא נולד במוחו אלא לצורך הסבר דחוק מאד מדוע לא נחתם ת/8. לתצהיר המשלים צורף פסק דינה של כבוד השופטת סלע שניתן ביום 7.4.2002, בתיק 2114/98 - 3 דורון אנטין נ' אלומית בע"מ, מועצת פועלי חולון, אבי פריאל ושלמה דאודי, הדן בחוקיותו ותוקפו של ההסכם הקיבוצי, וכן תצהירו של מר כהן שהוגש בתיק זה. בחקירתו הנגדית, בתשובה לשאלה האם הוא ידע על עמדתו של התובע לגבי ההסכם הקיבוצי בכלל, ענה מר כהן: "כמו שמופיע בת/8 ברור שקיימתי איתו משא ומתן במשך חודשים והבהרתי לו לאורך כל הדרך שהוא מוחרג לגבי סעיפים מסויימים מההסכם הקיבוצי ... כמו שמופיע במסמך". ובהמשך לשאלת בא כוח התובע: "מה היה הטעם בהחרגה?" ענה העד: "יורם מוסקוביץ היה מהנדס המפעל, עובד בכיר עם רכב צמוד ושכר גבוה, נסע לחו"ל מדי פעם מטעם החברה והשכר שלו היה כל כך גבוה שאם היינו מכניסים אותו או את השכר של אחרים להתחייבות החברה לתשלום פיצויי פיטורין לא היינו מגיעים להסכם בכלל בגלל גובה ההתחייבות בסעיף זה. החברה היתה פשוט במצב איום ונורא.". (עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר כהן, שורות 3-5). כן אישר העד, בהמשך חקירתו הנגדית, שלא ידע על קיומה של ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 (ת/4) ואמר: "לגבי ת/4, בשום פנים ואופן במהלך כל הדיונים שהיו לי עם התובע מעולם לא הזכיר את קיומו של המסמך הזה ולא אחת במהלך המשא ומתן הוא ביקש ממני שאפטר אותו". (עמ' 4 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר כהן, שורות 18-20), לגבי ההתחייבות לסודיות ואי תחרות (ת/3) אמר העד כי אינו זוכר אם ראה את המסמך, אך הוסיף כי הוא הניח שהתובע חתום על התחייבות לסודיות. עוד אישר העד כי איש מהמנכ"לים לא מסר לו על קיומם של המסמכים ת/3 ו-ת/4. כן אישר העד בהמשך כי מלבד מכתב הפיטורים לא ראה כל מכתב אחר שנשלח לתובע, ולשאלה אם נכח במעמד בו מסר מר קוהן לתובע את ההודעה על סיום העבודה, ענה העד בשלילה והוסיף: "אבל קיבלתי את זה במסגרת תפקידי כמנהל משאבי אנוש, ומר קון היה צריך להסביר לי מה היה שם, ולטענתי מה שמר קון סיפר לי שהתובע ביקש את המכתב לצורך דמי אבטלה"(עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר כהן, שורות 37-39). לאחר שבא כוח התובע הציג לעד את התיזה הבאה: "אני אומר לך שמה שאתה מספר פה גירסה שאתה המצאת אותה שהתובע ביקש את המכתב לצורך דמי אבטלה, הדברים האלה ידועים לך בתוקף תפקידך שעובדים שמתפטרים מבקשים לעיתים מכתב פיטורין לצורך קבלת דמי אבטלה והחלטת להדביק גם במקרה של התובע אפשרות כזו" וביקש את התייחסותו, ענה העד: "התפתלות מרתקת, ברור שהתובע שיקר, היו לו מסמכים שהוא הסתיר היו לו כוונות זדון שהוא הסתיר ועכשיו אני שפועל על פי החוק מואשם לכאורה כאחד שמסלף את העובדות. זה נחמד בתור תרגיל אבל העובדה היא שהכל נעשה מבחינתנו בתום לב ות/8 עם כל הניסוחים ותתי הניסוחים של התובע רק מראים שהתנהל משא ומתן אמיתי והוא בעצמו טעם שאם הוא היה חותם על המסמך הזה היה הסכם. זה עובד שרצינו והוא היה חיוני לנו. אבל הוא פשוט לא היה מוכן לשתף פעולה בשום דרך". ( עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר כהן, שורות 40-41, עמ' 3 לפרוטוקול שורות, 1-10). לשאלה, אם התובע לא היה מנהל משא ומתן עם מר כהן והיה אומר שבתנאים אלה הוא לא עובד לקיבוץ יגור, האם היה מקבל פיצויי פיטורים בכל מקרה, ענה העד בחיוב, והוסיף כי התובע היה מקבל פיצויי פיטורים כחוק. בהתייחס להחרגת נזקי גוף מכתב הסילוק אמר העד: "אני רוצה לציין שאני איש משאבי אנוש מאד מנוסה בתחום הזה ויש נוסחים מקובלים, שעובד פונה ואומר שאני רוצה שתחריג באופן ברור נזקי גוף זה ברור ומקובל אנחנו היינו מבוטחים בביטוח לאומי ובחבות מעבידים וזה לא היה מעיק עלינו בשום דרך ובשום אופן וזה דורש רשעות לשמה שלא להענות לכך...אני שב וטוען שמעולם מר מוסקוביץ לא העלה את הנושא הזה בפני." (עמ' 3 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר כהן, שורות 34-40 7. מר ארווין קוהן, ששימש כמנכ"ל הנתבעת משנת 1972 ועד שנת 2000, וזומן כעד מטעם הנתבעת, העיד בפנינו, בין השאר, כדלקמן:- 7.1 הוא לא היה מעורב, באופן כלשהו, במשא ומתן עם התובע בקשר לת/8, וכל המשא ומתן התנהל באמצעות מר כהן. 7.2 באשר להודעה על סיום העבודה אשר העיד כי חתם עליה וכי הוא שתיקן אותו, והוסיף כדלקמן:- "...מו"מ עם התובע היא ארוך עם איציק כהן, ויום אחד נכנס יורם אלי, ואומר לי שנמאס לו מכל המו"מ, יש לו עבודה בגרמניה, בשותפות והוא רוצה להתפטר שאתן לו מכתב פיטורים. אני הודעתי לאיציק כהן על הבקשה שלו, ועל סמך זה כתבנו מכתב כמו שכתוב פה, איציק כהן הכין את המכתב, עכשיו כשאני העברתי את המכתב הזה, אז יורם ביקש אותי שאני מוציא את ארבעת המילים מהמכתב. הוצאתי אותם מיד, וחתמתי על המכתב. לשאלתך האם יורם הסביר לי מדוע הוא מבקש זאת, הוא לא הסביר לי מדוע, אבל אני הבנתי שזה ענין של כבוד". (עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו הראשית של מר קוהן, שורות 18-25). ובחקירתו הנגדית לשאלת בא כוח התובע: "למה הוא ביקש ממך מכתב פיטורים?" ענה מר קוהן: "אני חוזר על מה שאמרתי קודם, התובע נכנס למשרדי, ואמר לי שנמאס לו מכל המו"מ וביקש אותי שאני אתן לו מכתב פיטורים...הוא סיפר לי שמחכים לו בגרמניה עבודה בשותפות, לקנות ציוד משומש, לשפץ אותו, ולמכור בשותפות". (עמ' 6 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר קון, שורות 6-10). ולשאלת בא כוח התובע: "אז למה הוא היה צריך לקבל מכתב פיטורים הוא היה קם והולך? האם הוא צריך ממך טובות, מה התשובה?" ענה העד: "אצלנו לא נהוג יחסים כאלה שאדם יוצא מהמפעל בלי הסדר". (עמ' 6 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר קון, שורות 11-13). באשר לשאלה מי נסח את ההודעה על סיום העבודה, ענה מר קוהן: "אני לא יכול לענות אם אני אמרתי לאיציק כהן מילה במילה כיצד לנסח מכתב פיטורים. מה שכן אני יכול לאמור, שאני מסרתי לאיציק כהן את העובדות". ולשאלת בא כוח התובע: "למה מחקת כאן את ארבעת המילים?" ענה מר קוהן: "מכיוון שיורם ביקש אותי". ולשאלת בא כוח התובע, האם שאל את מר כהן האם לעשות זאת, ענה מר קוהן: "אני חושב שלא, ולשאלתך עשיתי את זה במקום". (עמ' 6 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר קוהן, שורות 24-30). גם לאחר שבא כוח התובע ניסה "לרענן" את זכרונו של העד והזכיר לו כי ההודעה על סיום העבודה לא תוקנה במקום - עמד העד על גרסתו ואמר: "אצלי מקובל מי שמקבל פיטורים עוזב על המקום ולא חוזר לעבודה. את התיקון אני חוזר ואומר שעשיתי על המקום".(עמ' 6 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר קוהן, שורות 38-39). 7.3 למיטב זכרונו מאז שנתן לתובע את ההודעה על סיום העבודה, התובע לא נכנס יותר למפעל, וכי הוא ביקש ממנו לעזוב באותו ערב את המפעל ולא לחזור. 7.4 במועד בו התבקש העד על ידי התובע לתקן את ההודעה על סיום העבודה לא הזכיר התובע את קיומה של ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 (ת/4) 7.5 כאשר נרכש מפעל הנתבעת על ידי חברת לגין, בשנת 1995, הוסבר לכל העובדים שהכוונה של חברת לגין להעביר כמה קווים לקיבוץ יגור ועוד להוסיף שם קווים חדשים, ומי שרוצה לעבוד שם יקבלו אותו, וכי קיבוץ יגור מינה את מר כהן כאחראי לנושא מעבר כוח האדם. 7.6 במשא ומתן לקראת חתימתו של ההסכם הקיבוצי יוצגה הנתבעת על ידי מר כהן. מר כהן טיפל בפרישתם או המשך העסקתם של העובדים. הניהול היומיומי בוצע על ידי העד כמנכ"ל. 7.7 לעניין מעורבותו בניהול המשא ומתן וחתימתו של ההסכם הקיבוצי , לרבות בעניין "החרגת 4 העובדים" העיד העד כדלקמן:- "אני חוזר ואומר שאני לא הייתי מעורב, לא עם הקיבוץ, לא עם ההסתדרות, ולא עם האנשים האחרים מי בפנים ומי לא בפנים". לשאלת בא כוח התובע: "זאת אומרת שמר כהן עשה מה שהוא רצה, ולא התייעץ איתך?" ענה העד: "אני לא אמרתי שהוא לא התייעץ איתי, אולי התייעץ איתי, אבל ההחלטה היתה בידו". ולשאלה: "מדוע ההחלטה היתה אצלו בידו"? ענה העד: "אמרתי קודם, ממתי שלגין החליט למנות את איציק כהן בקשר לכח אדם, עקב ההעברה אני לא טיפלתי בתור מנכ"ל בנושא זה". (עמ' 4 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר קוהן, שורות 30-39). 7.8 לעניין ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 (ת/4) ובתשובה לשאלת בא כוח התובע: "אתה אמרת לאיציק כהן שיש את המסמך (ת/4) הזה שאח שלך חתום עליו משנת 1998, אתה מכיר את המסמך?" ענה העד: "אני רואה את זה עכשיו, ולשאלתך אני לא סיפרתי לאיציק כהן על המסמך הזה". (עמ 5 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר קוהן, שורות 1-3). בהתייחס להתחייבות לסודיות ואי תחרות אישר העד כי הוא יודע כי התובע חתם על המסמך הזה. 7.9 לאחר שהוצג בפניו כתב קבלה וסילוק ללא תאריך וללא שום פרטים מזהים, ונשאל האם הוא מכיר את המסמך ענה העד בשלילה, ובהמשך לשאלת בא כוח התובע: "אני רוצה לעמת אותך עם מה שיורם אומר. יורם אומר שהוא הסכים לכל התנאים במו"מ שהיה בינו לבין איציק כהן, לגבי העברת הקווים. והוא אומר שאתה דרשת ממנו לחתום על כתב קבלה וסילוק וזאת כתנאי להסכם ת/8, מה תגובתך?" ענה העד: "אני לא הייתי מעורב בפרטים של ההסכם הזה, ואני לא ראיתי שום דבר כזה". ובהמשך לשאלת בא כוח התובע: "מוסקוביץ אומר שהוא אמר לך, שהוא לא מוכן לחתום על הדבר הזה ללא הסתייגות, כי הוא עבד עם הרבה חומרים מסוכנים והוא רוצה לבטל את החלקים כדי שלא יחול על חשיפתו לחומרים המסוכנים. והוא אמר שאתה אמרת לו שזה יכול להיות אפשרי ושאתה צריך לבדוק את זה, ולמחרת אתה קראת לו ונתת לו הודעת פיטורים, מה תגובתך?" ענה העד: "איזה חומרים מסוכנים היו במפעל? זה לא נכון". ולשאלת בא כוח התובע: "אני שמעתי שאתה אומר איזה חומרים מסוכנים היו במפעל, האם אינך יודע?" ענה העד: "שהיו לתובע קשר בתור מהנדס?, אני לא יודע". ולשאלה: "אתה יודע על חומר שקוראים לו טריכלורוטירן, האם חומר כזה היה במפעל?" ענה העד: "אני לא רוצה להגיד לך בדיוק שזה החומר הזה, אבל היה חומר מהמשפחה הזאת." (עמ' 5 לחקירתו הנגדית של מר קוהן, שורות 25-39). במהלך חקירתו של מר קוהן הוגשו לתיק המסמכים כדלקמן:- א. דין וחשבון של הנתבעת לשנת 1990 (נ/1) ב. דוח תקופתי לשנת 1995 של הנתבעת כולל דוחות כספיים ליום 31.12.1995 (נ/2) ג. פרוטוקול 2/98 מישיבת מועצת המנהלים של הנתבעת שהתקיימה ביום 30.3.1998. (נ/5) בהתייחס ל"אישור הסכם קיבוצי" נושא שהיה על סדר היום של הישיבה, נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "סעיף 5 מ. קיגל - היה אי שקט בין העובדים. התנהל מו"מ ארוך עם העובדים וההסתדרות והגענו להסכם פרישה. ההסכם מותנה באישור הדירקטוריון. בהסכם בא לידי ביטוי הצורך לא לזרוק עובדים לרחוב ללא פיצוי ומצד שני המגבלות של החברה. ע. שחל - האם ההסכם חל על כל העובדים? מ. קיגל - למעט 4 מנהלים שיש להם חוזים אישים, ושני המנכ"לים. א. בן-יצחק - האם לחברה כסוי כספי להתחייבויות הנ"ל? ג. גילאור - ההסכם שהושג מתחשב במגבלה של מצב אלומית, אך מאידך היה צריך להגיע להסכם על מנת לתת סיכוי שלא הכל יהרס, ולהעלות את החברה לפסים טובים יותר. ד. גליק - מברך על ההסכם, רואה בהסכם הישג לחברה. הוחלט לאשר את ההסכם הקיבוצי המיוחד." ד. מכתב של הנתבעת מיום 3.9.1998 חתום על ידי מר ארוין קוהן, מופנה לתובע, בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "בשיחה שקיימתי איתך היום ביקשת לשנות את נוסח מכתב הפיטורין שנתתי לך. רצ"ב אני מעביר אליך נוסח אחר. אבקש לשוב ולציין, כי הינך מתבקש שלא להכנס לשטח המפעל ללא אישור מפורש ו/או הזמנה של אחד המנכ"לים".(ת/22) 8. המסגרת המשפטית 8.1 על פי ההלכה הפסוקה "חוזה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המתירה לצד לו לסיימו בכל עת לפי תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי, וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם. כל ספק בעניין זה יטה, איפוא, את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה". (דב"ע מט/123-3 פנקס - ישקר בע"מ, דב"ע כא 343, בעמ' 346 כמתחייב מהאמור, הנטל שנדרש מתובע, להוכיח את גרסתו בדבר סיכום מסוים על תקופה קצובה של עבודה, הוא כזה, שיהיה ברור מהראיות, שהנתבע התכוון, והיה מודע לכך שהוא עומד לכרות הסכם עבודה אשר מגביל, בצורה משמעותית, את החופש שלו להשתחרר ממנו. 8.2 על פי ההלכה הפסוקה, חוזה להעסקת עובד עד לגיל הפרישה הינו חוזה לתקופה בלתי קצובה. "הוראה בחוזה עבודה להעסיק עובד עד לגיל הפרישה אינה מעניקה יותר 'קביעות' בעבודה מהוראה בהסכם קיבוצי המעניקה 'קביעות'. לפיכך, הן במקרה של חוזה בו הוענקה לעובד 'קביעות' מכוח הסכם קיבוצי והן במקרה שבחוזה עבודה אישי התחייב המעביד להעסיק את העובד עד לפרישה לפנסיה, מדובר בחוזה לתקופה בלתי קצובה". (דב"ע נב/101-3 צבי אבנשפנגר נ' עוף ירושלים בע"מ, עבודה ארצי, כרך א (1), 751 בעמ' 8 לפסק הדין, להלן-פסק הדין בעניין אבנשפנגר). 8.3 הכלל הוא כי מעביד רשאי לפטר עובד המועסק על פי חוזה לתקופה בלתי קצובה בכל עת, תוך מתן הודעה מוקדמת. כשעסקינן בעובד שקיבל קביעות על פי, הסכם קיבוצי, המעביד יכול לפטרו על פי הליך שנקבע בהסכם הקיבוצי, לעומת זאת בחוזה העבודה אישי בדרך כלל לא נקבע הליך כזה. "אולם קיים מכנה משותף בין פיטורי עובד קבוע לבין פיטורי עובד המועסק לתקופה בלתי קצובה. בשני המקרים מדובר בפיטורי עובד המועסק לתקופה ארוכה, שאורכה לא הוגדר במפורש והיא יכולה להשתנות". (שם בעמ' 9 לפסק הדין בעניין אבנשפנגר). 8.4 לגבי פיטוריו של עובד "קבוע" בניגוד לחוזה עבודה והסכם קיבוצי נקבע כי: "מי שמפר חוזה עבודה חייב בפיצויים לצד השני, כשם שחייב בפיצויים כל המפר חוזה אחר. לעניין נקודת המוצא אשר צריך שתשמש בסיס לחישוב פיצוי על הפרת החוזה, נצא מההנחה שבמסגרת ה"קביעות" קמה, מזמן לזמן, התקשרות חוזית לשנה אחת לפחות. הנזק שנגרם (על ידי הפיטורים - ס.א.) הוא איפוא, הפסד שכר עד ליום 31.8.1987 (שנה אחת מיום הפיטורים -ס.א)" (דב"ע מא/23-3 התזמורת הקאמרית -שזר, פד"ע יב 355, 362, צוטט על ידי כבוד הנשיא אדלר, בתוארו אז, בפסק הדין בעניין אבנשפנגר) (יצויין, במאמר מוסגר, כי בעניין אבנשפנגר, סעיפי החוזה שהתייחסו לתקופת החוזה והפסקתו קבעו: א. כי המעביד יעסיק את העובד עד לפרישתו לגמלאות (תקופת ההעסקה) ב. המעביד יהיה רשאי להפסיק את עבודת העובד ללא תשלום כל פיצוי גם לפני תום תקופת ההעסקה בכל אחת מהסיבות הבאות: גרימת נזק עקב מעשה רשלני זדוני ולאחר פסיקת מערכת בתי המשפט. בפסק הדין נקבע כי לא הוכח כי התמלאו התנאים בחוזה על פיהם ניתן לפטר את העובד מבלי להפר את חוזה העבודה, ועל כן פיטוריו היו בניגוד לחוזה העבודה והיוו הפרה של החוזה. כבוד הנשיא אדלר קבע בפסק הדין: "בית הדין קמא שמע עדות מפורטת על מאמצי המערער לחפש עבודה אחרת ועל הסיכויים שלו למצוא עבודה אחרת...על פי הדין, כפי שצויין לעיל, בית הדין קמא לא היה חייב לפסוק למערער את מלוא שכרו עד למועד שיגיע לגיל הפרישה. בית הדין היה יכול להגיע למסקנה, כי המערער היה מסוגל למצוא עבודה אחרת מתאימה. לאור הראיות שנשמעו בבית הדין, היה בסיס להערכת הזמן הדרוש למצוא עבודה אחרת. בית הדין קמא הגיע למסקנה, כי הפיצוי המתאים בגין פיטורי המערער בניגוד לחוזה העבודה הינו סכום השווה לחמשה עשר חודשי שכר. לאור האמור לעיל ומכלול נסיבות המקרה, לא מצאנו שיש טעם המצדיק התערבות ערכאת הערעור בקביעה זאת". ) (שם בעמ' 9-10 לפסק הדין). 8.5 במקרה של פיטורי עובד בניגוד לחוזה עבודה, הן חוזה לתקופה קצובה והן בחוזה לתקופה בלתי קצובה, זכאי העובד לפיצוי המבוסס על הפסד שנגרם לו כתוצאה מההפרה, החישוב מבוסס על ההפסד שנגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, כלומר שכר ונלווים, בניכוי הסכום (לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר בשקידה סבירה. (דב"ע מח/22-3 טלמיר אקלטרוניקה - יפה, פד"ע כ 107). "המפר לא אינו חייב בפיצויים בעד נזק שהנפגע היה יכול, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין... עצם קיומה של יכולת הנפגע להקטין את הנזק, לאו דווקא הקטנת הנזק בפועל, מונעת תביעת פיצויים מצידו בגין הנזק שהיה יכול למנועו. נזק נמנע אינו בר פיצוי. הצדקותיו של עקרון זה הן מוסריות וכלכליות. עקרון הקטנת הנזק מונע מהנפגע את ניצול המפר על ידי חוסר מעש ומדרבן את הנפגע להקטין את הנזק". (פרופ' ג. שלו, דיני חוזים, עמ' 583). 8.6 עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי סגירת מפעל אינה מהווה "סיכול" של חוזה העבודה, מאחר וזה מאורע שניתן לצפותו מראש כך שפיטורים עקב סגירת מפעל, בתקופת תוקפו של חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, מהווה הפרה של החוזה. (דב"ע נב/61-3 מ.ד.ט. מייקרן דיאמונד טולס נ' עזרא שושי, פד"ע כה 255). בעניין זה בית הדין לא אימץ את טענת המעביד, כי קיים תנאי מכללא המתיר הפסקת חוזה העבודה האישי במקרה של סגירת מפעל. מאחר ואין עסקינן בעניינו בחוזה לתקופה קצובה אין ללמוד מפסק דין זה לענייננו. 8.7 חוזה למראית עין הוא חוזה שקיימת בו אי התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים לבין רצונם האמיתי. לפי המינוח הקלסי, חוזה למראית עין הוא חוזה סימולציה - חוזה שהצדדים לו מסכימים ביניהם, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. המדובר בהסכמה סמויה בין הצדדים אשר באה במקום ההסכמה הגלויה, שהיא אך למראית עין. (גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה עמ' 167). סעיף 13 ריישא לחוק החוזים קובע כי "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל". קביעת בטלותו המוחלטת של חוזה שנכרת למראית עין בלבד נובעת מהעדפת כוונתם הפנימית של הצדדים על פני השתקפותה החיצונית של הכוונה. רצונם האמיתי של הצדדים גובר, מכוח הוראת סעיף 13 על פני הצהרת רצונם: "בכך מקיים הדין את רצונם של הצדדים אשר מבקשים שלא לתת חיים באות המתה שערכו ביניהם מטעמים השמורים עימם" (גבריאלה שלו שם בעמ' 168). מאחר ועניינו של סעיף 13, אם כן, הוא בהתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים, השאלה מה הייתה כוונתם האמיתית בשעת כריתת ההסכם היא שאלה שבעובדה הנלמדת ממכלול נסיבות המקרה. נטל הראיה מוטל על שכמו של מי שמבקש להוכיח כי החוזה נכרת למראית עין. יצוין כי העדפת הכוונה האמיתית של הצדדים - מתייחסת לכוונת שני הצדדים ולא כוונת אחד מהם, ועל כן כאשר גומר צד אחד בדעתו, בשעת כריתת החוזה, שלא לקיים את החוזה, אין בכך בלבד כדי למנוע היווצרות חוזה. 8.8 סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים) שכותרתו "היקפו של הסכם קיבוצי מיוחד" קובע כדלקמן:- "הסכם קיבוצי מיוחד חל על - (1) בעלי ההסכם (2) המעבידים המיוצגים לענין אותו הסכם על ידי ארגון מעבידים שהוא בעל ההסכם; (3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם, המועבדים על ידי מעביד שהוא בעל ההסכם או שהוא מיוצג כאמור בפסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם". סעיף 16 לחוק הסכמים קיבוציים שכותרתו "היקפו של הסכם קיבוצי כללי" קובע כדלקמן:- "הסכם קיבוצי כללי חל על- (1) בעלי ההסכם; (2) המעבידים, בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, שהיו בעת חתימת ההסכם חברים בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם, חוץ מחברים שהוצאו מכלל ההסכם במפורש; (3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם המועבדים, על ידי מעביד כאמור בפסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם." על פי ההלכה הפסוקה, אחד המאפיינים את משפט העבודה הקיבוצי הוא כי בגבולות ידועים ומוכרים בדין הוא מכיר בכוחו של הקיבוץ, הפועל באמצעות נציגיו, לחייב ולזכות את הפרט. ארגון העובדים הוא נציגו של הקיבוץ, והוא פועל במסגרת שנקבעה בחוק הסכמים קיבוציים. (בג"צ 289/79 רשות הנמלים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד (2) 14. החוק אינו מגביל הוצאת עובדים מתחום היקפו של הסכם קיבוצי, כך שה"הוצאה" נשארת פתוחה למשא ומתן חופשי בין הצדדים להסכם הקיבוצי, ואין לראות "הפליה פסולה" בהוצאת קבוצת עובדים מתחולת ההסכם הקיבוצי. (מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך ראשון, עמ' 37, ולעניין ההסכם הקיבוצי שבו עסקינן ראה: פסק הדין של כבוד השופטת סלע בתיק עב/302114/98 דורון אנטין נ' אלומית בע"מ, צורף לתצהירו המשלים של מר כהן). 8.9 על פירושו של הסכם קיבוצי חלים דיני החוזים הרגילים, ובראש וראשונה ההוראה שבסעיף 25(א) לחוק החוזים, על פיה, יפורש ההסכם על פי אומד דעתם של הצדדים, ורק מקום בו אומד דעתם של הצדדים אינו עולה מההסכם עצמו יתייחס בית הדין לנסיבות. עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי הסכם קיבוצי יש לבדוק בשלמות ולפרש כשלמות "הפירוש המתיישב ביותר עם ההסכם בשלמות, הוא הפירוש שיש להעדיפו על פני פירוש היוצר אנומליה". (מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך ראשון, עמ' 42 והאסמכתאות שם). 8.10 על פי ההלכה הפסוקה, אין הדין וההלכה יכולים להפוך מעשה של התפטרות לפיטורים או מעשה של פיטורים להתפטרות. כל אשר ניתן הוא לתת להתפטרות תוצאה משפטית אחרת, כגון התוצאה של תשלום פיצויי פיטורים. אחד ההבדלים המהותיים בין "התפטרות מוסכמת" לבין "פיטורים מוסכמים" הוא כי ב"התפטרות מוסכמת" שאינה כוללת תניה בדבר תשלום פיצויי פיטורים, אין העובד זכאי לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, אלא אם חלה הוראה מהוראות החוק שעניינה תשלום פיצויים גם במקרה של התפטרות. ואילו במקרה של "פיטורים מוסכמים" העדר תניה בדבר תשלום פיצויים אינו פוגע בזכותו של העובד לפיצויי פיטורים מכוח החוק, אלא אם חלה הוראה מהוראות החוק המאפשרת אי תשלום פיצויי פיטורים. (דב"ע שן/103-3 סימה אילוז נ' מדינת ישראל, פד"ע כב 69 9. כעולה מכל האמור לעיל, ולאחר שעיינו בפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בפנינו, בכתבי הטענות, בתצהירים ובמסמכים שהוגשו לתיק, ובסיכומי הצדדים אנו קובעים כדלקמן:- 9.1 התובע, טכנאי מכונות במקצועו, ותקופת העסקתו הרלוונטית לעניינו היא התקופה החל מיום 1.5.1986 ועד 2.10.1998. בחמש השנים האחרונות להעסקתו בנתבעת שימש התובע בתפקיד מהנדס המפעל והיה ממונה על עשרת העובדים שהועסקו במחלקת אחזקה ופיתוח של הנתבעת. אין מחלוקת כי המדובר בעובד בכיר שהיה בתפקיד מפתח. בהקשר זה נציין כי אין לקבל את טענת הנתבעת, על פיה, כאמור בסיכומיה, התובע, "לצד היותו מנהל בכיר היה גם עובד כפיים שחל עליו ההסכם הקיבוצי בענף המתכת החשמל ואלקטרוניקה". (עמ' 3 לסיכומי הנתבעת). לא נעלמו מעינינו דבריו של התובע, בחקירתו הנגדית, שם אמר כי כשהיה צורך הוא עצמו תיקן את התקלות באמצעות "מברג" ב"מו ידיו", אולם אין אנו סבורים שיש בהם כדי להפוך אותו גם ל"עובד כפיים", כהגדרת המושג, בהסכם הקיבוצי בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה ("כל עובד העובד עבודת כפיים (פועל בעל מקצוע, פועל מאומן או בלתי מקצועי"). 9.2 יחסי העבודה בין הצדדים הוסדרו בהסכם עבודה אישי שנחתם ביום 29.5.1986 (ת/1), ובו נקבעו "עיקרי תנאי העבודה, השכר והתנאים הסוציאליים כפי שהוסכמו בין החברה והעובד", בין השאר, גם בהתייחס לפיטורים ולהתפטרות, ובסעיף ז להסכם נאמר, כדלקמן:- "במקרה של התפטרות העובד או פיטורים תינתן הודעה מוקדמת של חודש ימים, והעובד יקבל את פוליסת ביטוח המנהלים במלואה + קרן השתלמות". (להלן-ההסכם האישי). (ההדגשות לא במקור) ביום 6.12.1994 עודכן ההסכם האישי בכל הנוגע לשכר, ימי עבודה ושעות נוספות (ת/2). 9.3 לקראת סוף שנת 1987 התכוון התובע לפרוש מעבודתו אצל הנתבעת ולהקים עסק עצמאי משלו. 9.4 ביום 1.1.1988 חתם התובע על "הצהרת סודיות והתחייבות לאי-תחרות" בה נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "הנני מתחייב כי בתקופה של שלוש (3) שנים לפחות מיום ניתוק קשרי עבודתי בחברה, לא אעבוד, אייעץ או אתן שרותים כלשהם, בתחום ייצור ומכירה של מגשי אלומיניום ושפורפרות, במדינת ישראל והשטחים המוחזקים. כמו כן לא אעשה כל פעולה שיש בה משום תחרות עם החברה במישרין או בעקיפין בתחומים אלה, במדינת ישראל ובשטחים המוחזקים בלבד". (ת/3) 9.5 ביום 5.1.1988 התחייבה הנתבעת בפני התובע, בכתב, כדלקמן:- "מאחר ובתאריך 1.1.1998 חתמת על הצהרת סודיות והתחייבות לאי תחרות מתחייבת חברת אלומית אריזות בע"מ להעסיקך עד גיל 65 ועד בכלל תוך שמירת הסכם העבודה במלואו". (ת/4). (ההדגשות לא במקור). יצויין, כי במועד ההתחייבות, כאמור לעיל, היה התובע בן 33, כלומר ההתחייבות, כעולה מלשונה, התייחסה להעסקה של שלושים ושתיים שנים. על נספח ת/4 חתום מר הרי קוהן מי שהיה במועד החתימה מנכ"ל משותף בנתבעת. יצוין כי בא כוח הנתבעת ויתר, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7.4.2002, על עדותו של מר הרי קוהן, שכאמור חתום על ת/4. נציין כי לא הובאה בפנינו כל ראיה כי ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 (ת/4) היא "הסכם בלתי חוקי", "הסכם תוך הפרת הסכם" או "הסכם למראית עין" או "הסכם שבוטל על תנאי כדין על ידי אלומית בשל טעות", כפי שטענה הנתבעת בכתב הגנתה, מה גם שהנתבעת, כעולה מסיכומיה, זנחה, בסופו של יום, טענותיה אלה. 9.6 בשנת 1995 נרכש מפעל הנתבעת על ידי חברת לגין. לעובדי הנתבעת הוסבר כי הכוונה של חברת לגין להעביר כמה קווי ייצור לקיבוץ יגור, ולהוסיף שם קווים חדשים, וכן נמסר להם כי מי שירצה לעבור לעבוד בקיבוץ יגור יוכל לעשות זאת. קיבוץ יגור מינה את מר כהן כאחראי לנושא מעבר כוח האדם. 9.6 מר כהן מונה בחודש אוגוסט 1997 למנהל משאבי אנוש של הנתבעת, ועם מינויו לתפקיד החל במשא ומתן עם ועד העובדים, ובמקביל ניהל מגעים עם כל הבכירים בנתבעת, לרבות התובע. עם כניסתו לתפקיד, כאמור בחודש אוגוסט 1997, היה ברור למעשה כי במוקדם או במאוחר יאלצו הבעלים להעתיק את פעילות המפעל לאתר אחר ולסגור את המפעל בחולון. 9.7 ביום 4.1.1998 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הנתבעת לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה - וועד עובדי הנתבעת (להלן-נציגות העובדים), (להלן-ההסכם הקיבוצי). ההסכם הקיבוצי נרשם כחוק ביום 15.7.1998 וסומן במספר 182/99. מר כהן ייצג את הנתבעת במשא ומתן לקראת חתימתו של ההסכם הקיבוצי, והוא זה שטיפל בפרישתם או המשך העסקתם של העובדים. 9.8 בפתיח להסכם הקיבוצי נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "והואיל ועל מנת לאפשר להנהלת החברה חופש פעולה וגמישות מירבית בקשר עם שינויים אפשריים בפעילות החברה והמפעל ומיקומם אם וכאשר תחליט עליהם ההנהלה לרבות שינויים וניידות בכח אדם בחברה ובמפעל בתקופת הסכם קיבוצי זה כאמור בו;" בסעיף 1 להסכם הקיבוצי שכותרתו "תקופת ההסכם" נאמר כדלקמן:- "תקופת הסכם זה מיום חתימתו ועד תום שלוש שנים מיום חתימתו. הסכם זה לא יהיה ניתן להארכה אלא בהסכמת הצדדים להסכם, החברה ונציגות העובדים, מראש ובכתב. למרות האמור בסעיף 13 לחוק הסכמים קיבוצים התשי"ז - 1957, מותנה ומוסכם בזאת מפורשות כי ביום תום תוקפו של הסכם זה יפסק תוקפו של הסכם זה ולא יהיה עוד לאיזה מהוראותיו תוקף כלשהו החל מאותו יום." בסעיף 2 להסכם הקיבוצי שכותרתו "פיטורי עובדים", נאמר כדלקמן:- "בכפיפות לאמור בהסכם זה מוסכם כי פיטורי עובדים בקשר עם הכרוך בהסכם יבוצעו על פיו ובהתאם לסעיף 24 לפרק ו' להסכם הענפי החל על הצדדים, והצדדים יפעלו בתום לב על פיו על מנת למלא אחר מטרות ותכלית הסכם זה. (ההדגשות לא במקור) בסעיף 3 להסכם הקיבוצי שכותרתו "מענקי פרישה מיוחדים ותשלומי הסתגלות לעובדים מפוטרים" נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "3.1 בכפוף לקיום התחייבויות ארגון העובדים והעובדים כאמור בהסכם זה ובכל הסכם קיבוצי החל ו/או שיחול על הצדדים והעובדים, מוסכם כי עובדים שיפוטרו ע"י החברה בתקופת תוקפו של הסכם זה ואשר חלה עליהם הוראת סעיף 3.1 זה, יהיו זכאים, בנוסף לשחרור כל הכספים שהופרשו לזכותם לקרנות הפנסיה, למענק פיצויי פיטורין (ברוטו) ודמי הסתגלות (ברוטו) כדלקמן:- 3.1.1 מענק פרישה נוסף (ברוטו) ותק ביום הפיטורין מענק פרישה נוסף(ברוטו א. עובדים שטרם מלאו שנתיים לעבודתם ביום פיטוריהם(-) ב. עובדים שמלאו שנתיים לעבודתם אך טרם מלאו 5 שנים לעבודתם30% ג. עובדים שמלאו 5 שנים לעבודתם 60% 3.1.2 מענק הסתגלות (ברוטו) ותק חודשי הסתגלות א. עובדים שמלאו 4 שנים לעבודתם וטרם מלאו עשר שנים לעבודתם 1 ב. עובדים שמלאו עשר שנים לעבודתם וטרם מלאו עשרים ואחת שנה לעבודתם 2 ב. עובדים שמלאו עשרים ואחד שנה לעבודתם 2.5" 3.2 עובד מפוטר הזכאים למענקים האמורים בסעיף 3.1 לעיל שלא יקבל בפועל הודעה מוקדמת כחוק (סעיף 6 להסכם המסגרת במגזר העסקי מיום 9.1.95) יהיה זכאי כמו כן לתמורת הודעה מוקדמת בשעור הימים שלא ניתנו לו בפועל. 3.3 בכפוף להוראות סעיף 3.1 לעיל הוראות סעיף 3.1 לעיל יחולו אך ורק על עובדי המפעל העובדים בעת חתימת הסכם זה שיפוטרו ע"י הנהלת החברה בתקופת תוקפו של הסכם זה כאמור בסעיף 1 לעיל ואשר יפסיקו את עבודתם ביום הפיטורין כנקוב בהודעת ההנהלה. למען הסר ספק הוראות סעיף 3.1 להסכם זה לא יחולו על עובד כאמור לעיל אשר פרש מעבודתו מיוזמתו, או מכל סיבה אחרת שאינה פיטורין ביוזמת החברה, אך לרבות אם התפטר או פרש העובד מעבודתו בנסיבות על פיהן היה זכאי עובד לפיצויים על פי חוק (אך למעט פרישה מעבודה לרגל מחלה או נכות בנסיבות שבהן זכאי עובד חולה או נכה פורש כאמור לפיצויי פיטורים כחוק). (ההדגשות לא במקור) כמו כן לא יחולו הוראות סעיף 3.1 לעיל על עובדים שהינם בגיל 65 ומעלה בעת חתימת הסכם זה ועל עובדים פורשים ושיפרשו בפועל לפנסיה בתקופת תוקפו של הסכם זה. (ההדגשות לא במקור) 3.4 כל הוראה ו/או הסכמה ו/או הבטחה ו/או מצג דברים בין אלומית לבין מי מעובדיה עובר לחתימת הסכם זה, בין בכתב ובין בעל פה שעניינה תשלום פיצויי פיטורין ו/או שחרור כספי פיצויי פיטורים, ולרבות בפוליסות ביטוח מנהלים ובקרנות פנסיה, במקרה של פרישה או התפטרות ביוזמת העובד, בטלה ומבוטלת עם חתימת הסכם זה. (ההדגשות לא במקור). 3.5 מבלי לפגוע בהוראות סעיף 3.4 לעיל ולמען הסר ספק מוסכם, לגבי עובדים הזכאים עובר לחתימת הסכם זה על פי הסכמים אישיים בינם לבין אלומית לפיצויי פיטורין או לשחרור כספי פיצויים בקרנות פנסיה או בפוליסות ביטוח מנהלים, כי בכל מקרה הוראות סעיף 3.1 להסכם זה לא יחולו לגביהם במקרה של פרישה או התפטרות מיוזמתם ו/או גם במקרה של הפסקת עבודה אגב פיטוריהם במועד השונה מן המועד הנקוב בהודעת הפיטורין שנשלחה להם ע"י ההנהלה." (ההדגשות לא במקור) בנספח להסכם הקיבוצי נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "1. בנוסף לאמור ב"הסכם הקיבוצי", מוסכם, כי הוראות סעיף 3.1 ל"הסכם הקיבוצי", והוראת סעיף 3.5 ל"הסכם הקיבוצי" ולרבות כל הוראה שבו המזכה למענקי פרישה ולמענקי הסתגלות, לא יחולו על העובדים הבכירים ו/או בעלי חוזה אישי המנויים ברשימה נספח א' לנספח זה." ברשימת העובדים עליהם לא יחולו הוראות בסעיף 3.1 ו-3.5 להסכם הקיבוצי, מופיע שמו של התובע: "יורם מושקוביץ - מהנדס המפעל". 9.9 כמתחייב מהאמור בנספח להסכם הקיבוצי, בכל מקרה, סעיפים 3.1 ו- 3.5 אינם חלים על התובע, ועל כן אין הוא זכאי, מכוח ההסכם הקיבוצי, למענקי הפרישה ותשלומי ההסתגלות המפורטים בסעיף 3.1 להסכם הקיבוצי. סעיף 2 להסכם הקיבוצי שכותרתו "פיטורי עובדים" קובע, כי פיטורי עובדים, בקשר עם הכרוך בהסכם זה, יבוצעו על פי ובהתאם לסעיף 24 לפרק ו' להסכם הענפי החל על הצדדים. ההסכם הענפי החל על הצדדים, כפי שטוענת הנתבעת, הוא "הסכם עבודה קיבוצי כללי לתעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה" (להלן-ההסכם הקיבוצי הענפי). פרק ו להסכם הקיבוצי הענפי כותרתו "סדרי פיטורים - פיצויים, מקרים מיוחדים והתפטרות", וסעיף 24 לפרק זה שכותרתו "פיטורים רגילים", דן, בין השאר, בהליך הפיטורים של עובדים לאחר תקופת נסיון. בסעיף ההגדרות שבהסכם הקיבוצי הענפי מוגדר "עובד" כ"כל עובד העובד בעבודת כפיים (פועל בעל מקצוע, פועל מאומן) כולל נוער עובד)". משקבענו כי התובע אינו "עובד כפיים" הרי שההסכם הקיבוצי הענפי אינו חל עליו. האמור בסעיף 2 להסכם הקיבוצי הענפי, עניינו פיטורי עובדים שההסכם הקיבוצי הענפי חל עליהם, מאחר ועל התובע, כאמור, לא חל ההסכם הקיבוצי הענפי, הרי שאין לסעיף 2 הנ"ל כל נגיעה לתובע, והאמור בו אינו חל עליו. מכאן שאין באמור בסעיף 2 להסכם הקיבוצי משום ביטול של ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 (ת/1). סעיף 3.5 להסכם הקיבוצי מתייחס ל"כל הוראה ו/או הסכמה ו/או הבטחה ו/או מצג דברים בין אלומית לבין מי מעובדיה עובר לחתימת הסכם זה" שעניינה "תשלום פיצויי פיטורין ו/או שחרור כספי פיצויי פיטורים" במקרה של פרישה או התפטרות ביוזמת העובד, וקובע כי כל הוראה ו/או הסכמה ו/או מצג דברים כזה - בטל ומבוטל עם חתימת הסכם זה. מאחר ואין בין ההתחייבות להעסקה עד לגיל 65 (ת/4) לבין תשלום פיצויי פיטורין ו/או שחרור כספי פיצויי פיטורים, במקרה של פרישה או התפטרות, בהם דן סעיף 3.5 להסכם הקיבוצי, דבר וחצי דבר - הרי שגם באמור בסעיף זה - אין בו משום ביטול של ת/4. לאור האמור לעיל אנו דוחים את טענת הנתבעת, על פיה, יש בהסכם הקיבוצי משום ביטול של ההתחייבות להעסקה עד גיל 65. 9.10 במהלך חורף אביב 1998 נוהל משא ומתן, בין התובע לבין הנתבעת, לפיו יקח התובע על עצמו את ניהול הפרוייקט להעברת המפעל לקיבוץ יגור. באותה עת לא הסתיר התובע, מעיני הנתבעת וממנהליה, את כוונתו להקים עם שותף בחו"ל עסק של מתן שירותים טכניים למפעלים תעשייתיים, לרבות עיסוק בהשמשה של ציוד משומש. תוך כדי המשא ומתן אף נסע התובע לחו"ל בקשר עם הקמת עסקו החדש. את המשא ומתן עם התובע ניהל מר כהן. אין מחלוקת כי בשום שלב משלבי המשא ומתן עם מר כהן לא גילה לו התובע את קיומה של ההתחייבות להעסקה עד גיל 65 (ת/1). כן אין מחלוקת על כך שמר כהן לא ידע, בשום שלב, עד להגשת כתב התביעה על קיומו של ת/1. עוד נציין בהקשר זה, כי לא הובאה בפנינו כל ראיה כי מר ארוין קוהן, ידע, בזמן אמת, או בשלב כלשהו עד למועד הגשת כתב התביעה על קיומו של ת/4. הן בחקירתו הראשית והן בחקירתו הנגדית לא נשאל מר ארוין קוהן, במפורש, האם ידע על קיומה של התחייבות זו, בשלב כלשהו, לפני מועד הגשת התביעה. (בחקירתו הראשית, נשאל העד, לאחר שהוצג בפניו ת/4, האם במועד תיקון ת/9 שוחח עם התובע בדבר קיומו של ת/4, וענה בשלילה (עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו הראשית של מר קוהן, שורות 36-37) ובחקירתו הנגדית נשאל העד: "אתה אמרת לאיציק כהן שיש את המסמך (ת/4) הזה שאח שלך חתום עליו משנת 1998, אתה מכיר את המסמך הזה?" וענה "אני רואה את זה עכשיו, ולשאלתך אני לא ספרתי לאיציק כהן על המסמך הזה" (עמ' 5 לחקירתו הנגדית של מר קוהן, שורות 1-3). 9.11 לקראת סוף חודש אוגוסט 1998 סוכמו באופן עקרוני, בין התובע לבין הנתבעת, תנאי ההתקשרות והתובע העלה ביום 23.8.98 על הכתב סיכום זה - ת/8. בת/8, שנכתב, כאמור, בכתב ידו של התובע, נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "הנושא: העברת מח' מגשים, 4 קווי יצור שפרפרות" הסכום המוסכם סה"כ 280,000 ₪ + 30,000 ₪ בונוס נוסף על בסיס שביעות רצון. התקופה המוסכמת עד שנה מיום כתיבת הסכם זה או גמר העברה והרצה. העברת הכספים תעשה על פי שלבי העבודה כדלקמן:- 1. פירוק והעמדת קו אחד או 4 המכבשים של מח' מגשים בחצר מפעל לגין בצורה מסודרת יקנה מענק של 60,000 ₪. 2. התקנה והרצת מח' מגשים 4 מכבשים ליצור מגשי אלומניום כאשר על כל מכבש מותקן סוג תבנית אחת והרצה של 10,000 יח' של אותו סוג תבנית, יקנה מענק של 100,000 ₪. 3. העברת כל קו ליצור שפרפרות התקנה + הרצה של 10,000 יח' שפרפרות מהמכבש ועד למכ' פקקים ללא תלות באיכות ההדפסה (הדבר נתון בידי המדפיס או איכות הגלופה) על כל התקנה והרצת קו אחד יתקבל מענק של: 4X 30,000 ₪ סה"כ 120,000 ₪. יש לציין כי איכות היצור של הקו יקבע על פי עבודת הקו בתקופה שלפני העברתו למקומו החדש. ... 7. כל התקופה עד גמר העברה או גמר השנה ינתן ליורם: שכרו הרגיל + כל התנאים הנלווים בהתאם להסכם השכר. כמו כן במידת הצורך בתקופת עבודתו בצפון ינתנו דיור הולם+אשל. 11. היות והתקופה המדוברת היא שנה תנתן ליורם האפשרות לצאת לחופשות וכל זאת על פי תאום מראש. 12. כל הסכומים אשר מעבר לשכר הרגיל ינתנו במועדים כפי שסוכמו לעיל וזאת תמורת חשבונית של חברה ישראלית או חברה זרה בהתאם לחוק. וכל התשלומים יהיו צמודים לדולר ארה"ב ביום התשלום בפועל. 13.בגמר העברה או בתום התקופה ינתן ליורם מוסקוביץ בונוס נוסף של 30,000 ₪ על בסיס של שביעות רצון. ... 16.לאחר ההסכמה על ראשי פרקים אלה יכין יורם מוסקוביץ תוכנית פעולה וסדר העברה, וכן המלצות על הקוים המיועדים להעברה כך שתהיה אפשרות להעביר את הקוים ללא פגיעה בלקוחות החברה וכל זאת בשיתוף הנהלת אלומית ולגין. 17.מקבל מכתב על הצהרת הכוונות בגין המשך העסקה בתום התקופה." (ההדגשות לא במקור) 9.12 הסיכום ת/8 התקבל עקרונית על ידי הנתבעת. על פי הסיכום ת/8, וכעולה גם מסיכומי התובע (סעיף 32), פיטוריו של התובע אמורים היו להידחות עד לסוף תקופת העברתו של המפעל, והוא אמור היה לקבל את המענק המיוחד הנקוב בת/8. 9.13 לא שוכנענו כי סוכם בין הצדדים, בעל פה, כי בנוסף למענק המיוחד הנקוב בת/ 8 יקבל התובע "זכויות מלאות כפי שהובטחו לעובד במעמדו וותקו על פי ההסכם הקיבוצי", כפי שטוען התובע בסיכומיו (סעיף 32). 9.14 שוכנענו כי הנתבעת אכן התכוונה ואף הסכימה להמשיך את העסקתו של התובע, במתכונת של קבלן עצמאי, לצורך ביצוע פרוייקט העברת המפעל לקיבוץ יגור, וכי פיטוריו ידחו עד לתום תקופת העברת המפעל, ובתמורה ישולם לו מענק של 280,000, 30,000 ₪ בונוס על בסיס של שביעות רצון וכן תנאי שכרו בהתאם להסכם העבודה למשך שנה. 9.15 שוכנענו כי הנתבעת אכן התנתה את ההתקשרות, על פי עקרונות ת/8, בהצהרה כי האמור בת/8 מחליף ובא "במקום" כל התחייבויות הצדדים עד לאותו מועד. שוכנענו כי הנתבעת הייתה מבוטחת בביטוח חבות מעבידים ולא היה מוטל עליה כל סיכון בשל כך שכתב הויתור לא יחול על נזקי גוף, ועל כן במידה והתובע היה מבקש לסייג את כתב הויתור ולהוציא מתחולתו נזקי גוף - היה נענה על ידי הנתבעת. שוכנענו כי בעקבות סירובו של התובע לחתום על כתב הויתור התפוצץ המשא ומתן בין הצדדים, אולם, כאמור, לא שוכנענו כי הויתור, כביכול על נזקים הקשורים לחשיפה לחומרים מסוכנים, הוא זה שגרם לתובע שלא לחתום על כתב הויתור. 9.16 אנו מקבלים את גרסתו של מר קוהן, על פיה, נכנס התובע למשרדו והודיע לו ש"נמאס לו מכל המשא ומתן, יש לו עבודה בגרמניה, בשותפות והוא רוצה להתפטר שאתן לו מכתב פיטורים...הוא סיפר לי שמחכים לו בגרמניה עבודה בשותפות, לקנות ציוד משומש, לשפץ אותו, ולמכור בשותפות" (עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו הראשית של מר קוהן, שורות 18-25, עמ' 6 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר קוהן, שורות 6-10), וכי הודיע על בקשתו של למר כהן שהכין את המכתב ת/9 המקורי (לפני התיקון). האמור במכתב ת/9 המקורי ("בהמשך לשיחות שקיימנו בנדון, ובכללך בקשתך שנפטר אותך...) מחזק את גרסתו של מר קוהן. לאור האמור לעיל, אין אנו מקבלים את גרסתו של התובע לעניין נסיבות הפסקת העבודה, וקובעים כי התובע הוא זה שיזם את הפסקת עבודתו בנתבעת. גם אם המדובר ב"פיטורים מוסכמים" התוצאה המשפטית הנגזרת היא תשלום פיצויי פיטורים בלבד, ואלה שולמו כדין לתובע. שוכנענו כי התיקון בת/9 נעשה על ידי מר קוהן לבקשת התובע, ולצרכיו, אך אין בתיקון זה כדי להפוך את נסיבות הפסקת עבודתו של התובע, כאמור לעיל, לפיטורים. משכך הם פני הדברים, ומשקבענו כי התובע הוא זה שיזם את הפסקת עבודתו ולא הנתבעת, הרי שהנתבעת, בכל מקרה, לא הפרה את ת/4 קרי- את ההתחייבות להעסקה עד גיל 65, ועל כן אין התובע זכאי לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה. קביעתנו, כאמור לעיל, מייתרת את הצורך לדון במשמעות המשפטית ובעיקר "הכלכלית" של ההתחייבות להעסקה עד גיל 65, על כל השלכותיהן. לאור קביעתנו זו, ובנוסף לאמור לעיל, אין התובע זכאי, בכל מקרה, גם לסעד החלופי של הפרשי פיצויי פיטורים ומענק הסתגלות, על פי ההסכם הקיבוצי. 9.17 למעלה מן הצורך, נחזור ונציין כי לא הובאה בפנינו כל ראיה כי בנקודת זמן כלשהי, לפחות במהלך התקופה, ממכירת מניות התובעת ללגין ועד להגשת התביעה, לרבות במהלך המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם הקיבוצי, במהלך המשא ומתן באשר לפרוייקט העברת הקווים לקיבוץ יגור, עם האישור העקרוני של ת/8, בשלב הדרישה לחתימה על כתב ויתור, כמו גם במועד קבלת ההודעה על סיום העבודה, ומאוחר יותר בשלב בו תוקנה הודעה זו, גילה התובע את דבר קיומה של ההתחייבות להעסקה עד גיל 65, ו/או הסב תשומת ליבו של מר כהן ו/או הזכיר למי ממנהלי הנתבעת את דבר קיומו של ת/4. לא קבלנו כל הסבר מניח את הדעת להתנהלות זו של התובע, שיש בה משום חוסר תום לב בסיסי. עוד יודגש כי התובע הגיש את התביעה ביום 25.4.1999, 8 חודשים לאחר קבלת ההודעה על סיום העבודה, ורק במועד זה גילה התובע לראשונה את קיומה של ההתחייבות להעסקה עד גיל 65. 10. סוף דבר 10.1 לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. 10.2 התובע ישא בהוצאות הנתבעת ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. 10.3התפטרות