זוהי תביעתו של מר סידורנקו ולרי (להלן - התובע), כנגד מעסיקתו לשעבר ג.א.מ.א. אנרגיה בע"מ (להלן- הנתבעת), לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, שעות נוספות ודמי חופשה. לציין, כי במסגרת סיכומיו, זנח התובע את התביעה לגמול שעות נוספות, ולפיכך נותרו במחלוקת שאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, בנסיבות בהן אין חולק, כי התובע התפטר מעבודתו, וזכאותו של התובע לדמי חופשה. העובדות ואלו העובדות שביסוד תביעה זו, עליהן אין חולק, כעולה מהודעתם המשותפת של הצדדים בדבר המוסכמות והפלוגתאות בתיק זה: 1.התובע עבד כעוזר חשמלאי אצל הנתבעת מיום 10.2.99 ועד ליום 16.10.02 כעובד יומי בשכר. 2.במשך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת היה מרכיב השעות הנוספות חלק משמעותי בשכרו של התובע. 3.על האמור לעיל נוסיף, כי כאמור אין חולק בין הצדדים שהיה זה התובע שהתפטר מעבודתו, אלא שגדר המחלוקת ביניהם נסובה על השאלה האם בנסיבות התפטרותו של התובע, יש לראותו כמי שפוטר בדין מפוטר על פי החוק, וכפעל יוצא מכך, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים מהנתבעת בגין תקופת עבודתו בנתבעת. דיון והכרעה 4.מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנכ"ל הנתבעת מר איסק (יצחק) גארבוביץ, ושל מר ולדימיר זייצב מנהל עבודה בנתבעת. בהמשך ההליכים לא התייצב מר זייצב לחקירה על תצהירו והנתבעת משכה את התצהיר. התובע ומר גארבוביץ נחקרו על תצהיריהם בפנינו. התובע שאינו דובר עברית על בוריה, נעזר בשירותי מתורגמנית לשפה הרוסית מטעם בית הדין. נפנה להלן לדון במחלוקות שנותרו בין הצדדים, ותחילה שאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים. 5.לטענת התובע הוא התפטר מעבודתו בנתבעת עקב הפחתה משמעותית בעבודה שסופקה לו, הן ימי עבודה רגילים והן בהיקף השעות הנוספות, אשר הובילה להפחתה משמעותית בשכרו, כאשר לטענתו כבר במכתבו מיום 1.10.02 התריע בנתבעת על היקף העבודה המופחת ואי תשלום השכר במועדו, אך הנתבעת לא עשתה לתיקון הטעון שיפור, ולפיכך הודיע על התפטרותו במכתב בא כוחו מיום 17.10.02. לטענת התובע בנסיבות אלו, יש לראותו כמי שהתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). 6.בטרם נפנה לדון במחלוקת בין הצדדים, נסקור להלן את העובדות, אשר במהלך הדיון התברר כי אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. כך, אין חולק בין הצדדים (ראה: סעיף 3 לתצהיר מנכ"ל הנתבעת), כי אחת הלקוחות הגדולים של הנתבעת - חב' "נוגה אלקטרוניקה" התמוטטה במחצית השנייה של שנת 2002 וכי עם התמוטטותה נקלעה הנתבעת לקשיים כספיים. כתוצאה מכך, הפסיקה הנתבעת עבודת שעות נוספות של עובדיה, וכן הוציאה עובדים לחופשה בתשלום, ע"ח החופשה השנתית שלהם. כאמור לעיל, אף אין חולק בין הצדדים (במסגרת המוסכמות ביניהם), כי במשך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת היה מרכיב השעות הנוספות חלק משמעותי בשכרו של התובע. ודוק, אין חולק כי שכרו של התובע פחת כתוצאה מהפסקת השעות הנוספות (ראה: סעיף 3.4 לסיכומים). 7.בסופו של יום לא היה חולק בין הצדדים, כי התובע לא הועסק בחודש ספטמבר 2002 בימים, 10/9, 15/9, 18/9, 17/9, 19/9, ואף לא בימי שישי בחודש ספטמבר, הגם שעבור הימים הרגילים, קיבל התובע דמי חופשה (ראה: עדות התובע בעמ' 4 לפרוטוקול, ש': 7-6). לציין, כי ה-15/9 באותה שנה היה ערב יום הכיפורים. אין חולק בין הצדדים, כי התובע הועסק בהיקף של 5 ימים בשבוע, וכי כאשר הועסק בימי שישי בשבוע קיבל על כך גמול שעות נוספות (ראה: עדות התובע בעמ' 4 לפרוטוקול, ש: 9). זאת ועוד, אין חולק בין הצדדים, כי משכורת חודש אוגוסט שולמה לתובע ביום 22.9.02 ואילו משכורת חודש ספטמבר שולמה לתובע ביום 23.10.02 (ראה: עדות התובע בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 27-26). אין חולק, כי גם במצב של שיגרה שולם השכר בין ה-12 ל-15 לחודש שלאחר החודש בגינו משולם השכר (ראה: עדות מנהל הנתבעת בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 9-8). 8.לציין, כי אין חולק בין הצדדים כי ביום 2.10.02 נשלח מכתבו של התובע אל הנתבעת (נספח ב' לתצהיר התובע - הנוסח המתורגם לעברית). מכתב זה נכתב במקור ברוסית על ידי התובע ותורגם על ידי מתורגמנית בית הדין לפרוטוקול, כדלקמן: "מר גורבוביץ' המכובד, 10/9 ו- 15/9 שנת 2002 אתה לא יכולת לתת לי עבודה אותו מצב היה ב- 8/5/02 חוץ מזה הזמן הנוכחי לא נתן לי תלוש משכורת ומשכורת מלאה על חודש אוגוסט 2002 מבקש במשך שבוע להודיע לי מתי תוכל לתת לי עבודה קבועה ולשלם משכורת לחודש אוגוסט 2002 אם אין באפשרותך לתת לי עבודה קבועה אז או שתפטר אותי כמו שעובד שחברתך לא צריכה אותו יותר או ותן לי מכתב על חוסר עבודה זמנית עם תאריך נתנה של חופש ללא תשלום כדי שאני אוכל לגשת ללשכת העבודה ולקבל דמי אבטלה במקרה והלאה לא תתנו לי עבודה קבועה ולא תוכלו לתת לי תלוש משכורת ומשכורת בתאריכים הקבועים בחוק ולא תרצו לפטר אותי בעקבות חוסר עבודה אני אצטרך לפנות לבית המשפט, בכבוד סידורנקו ולרי, 1/10/02". למען הסדר הטוב, נציין כי במכתב המתורגם - נספח ב' לתצהיר התובע, נאמר: "לכבוד גורבוביץ' מאת סידורנקו ולרי בודניהמר13/23 חיפה הנדון: אי הספקה של עבודה סדירה א.נ., 10.9.02 ו-15.9.02 אתה לא סיפקת לי עבודה סדירה. מצב דומה היה גם ב- 8/5/02. כמו כן עד הרגע הזה לא קיבלתי ממך לא תלוש משכורת ולא משכורת מלאה עבור חודש אוגוסט 2002. אני מבקש תוך שבוע ימים להודיע לי מתי אתה יכול לספק לי עבודה קבועה ולהשלים משכורת עבור חודש אוגוסט. במקרה ולא ביכולתך לספק לי עבודה קבועה אבקשך: או לפטר אותי כעובד שהחברה שלך אינה זקוקה לו יותר; או תגיש לי מכתב על חופשה ללא תשלום (לזמן מסויים (אבקש לציין את הזמן), כדי שאני אוכל להירשם בלשכת העבודה ולקבל דמי אבטלה. במקרה ואתה תמשיך להחזיק אותי בחופש ללא תשלום וגם לא תיתן פיטורים אני אצטרך להגיש תביעה לבית דין לעבודה. בכבוד רב, ולרי סידורנקו". 9.מכל מקום, אין חולק כי בתגובה למכתבו זה של התובע נשלח אליו מכתבו של מנכ"ל הנתבעת מיום 15.10.02 ברוסית, אשר תרגומו לעברית צורף לכתב ההגנה, ונאמר בו: "בתשובה למכתב שקיבלתי מ-10.10.02: בחודש מאי מספר שעות העבודה שקיבלת, לפי תלוש, הוא יותר מהמינימום לפי החוק. בחודש שמיני המשכורת שקיבלת מתאימה לתלוש המשכורת ומספר השעות לפי החוק. חודש תשיעי - המשכורת בחודש זה היא סכום של שעות העבודה, ימי חופש וימי חג. האיחור בתשלום המשכורת בחודשיים האחרונים הוא בגלל שהחברה לא קיבלה תשלום מחברת נוגה אלקטרוניקה" בהמשך המכתב הופיעה טבלה תחת הכותרת: "שכר רגיל - סידורנקו ולרי - בשנת 2002 (שעות רגילות, חופשה, חגים)", ועל פיה נרשם כי שולם לתובע שכר כדלקמן: "חודש שכר 1/02 3,686 ₪. 2/02 3,420 ₪. 3/02 3,534 ₪. 4/02 3,591 ₪. 5/02 3,591 ₪. 6/02 3,420 ₪. 7/02 3,933 ₪. 8/02 3,534 ₪. 9/02 3,753 ₪. לציין, כי בשלב מאוחר יותר (ראה: בש"א 2709/03) הודיע ב"כ הנתבעת, כי במהלך ישיבת הפישור בין הצדדים, הוסבה תשומת לב הנתבעת לכך שמתרגום המכתב נשמטה הפסקה האחרונה, לפיה נכתב על ידי מנכ"ל הנתבעת, לתובע: "אנחנו מודיעים לך כי בחודשים הקרובים יהיה לנו איחור בתשלום המשכורת, בגלל המצב הכספי הקשה של החברה". לציין, כי אף אין חולק בין הצדדים, כי ביום 21.1.0.02 החל התובע לעבוד באמצעות חברת כח אדם (כל ג'וב) בחברת אלקה (ראה: עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 19-17). 10.על רקע הנסיבות דלעיל, ואלו ששנויות במחלוקת בין הצדדים, טוען התובע כאמור כי התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. הנתבעת חולקת על טענתו זו של התובע, ועיקרי טענותיה: א.עבור ימי ההיעדרות בחודש 9/02 קיבל התובע דמי חופשה, כך ששכרו לא פחת. יתרה מכך, ה-15/9 היה יום א' ערב יום כיפור בו יצאו ברוב המקומות ל"גשר", ובכל מקרה המדובר במספר ימים קטן. לגבי ימי שישי - התובע לא נהג לעבוד קבוע בכל ימי השישי. ב.אכן, שכרו של התובע פחת עקב ביטול השעות הנוספות, אך כבר נפסק בעניין זה כי הפחתת שעות נוספות אינה מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה. ג.בעת כתיבת המכתב מיום 1.10.02 שכר חודש אוגוסט כבר שולם לתובע וטרם הגיע מועד תשלום שכר חודש ספטמבר 02', ובכל מקרה הודעת הנתבעת כאמור במכתב המנכ"ל מיום 15.10.02, לפיה בחודשים הקרובים יהיה איחור בתשלום המשכורת, בגלל מצבה הכספי הקשה של הנתבעת, לא עמדה לנגד עיני התובע בעת כתיבת מכתב ההתפטרות מיום 17.10.02, ומכאן שלא יכול היה להוות את הסיבה להתפטרות. הרעה אפשרית עתידית בתנאי העבודה, אינה עילה להתפטרות בדין מפוטר. ד.בכל מקרה אף לשיטת התובע האיחור בתשלום השכר היה "בעיה קטנה", ואם עובר למשלוח המכתב מיום 1.10.02 כבר שולם שכר חודש אוגוסט 02', הרי שלכל היותר דובר באיחור חד פעמי בתשלום השכר אשר לגביו נפסק, כי אינו מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה. ה.אף עובד אחר לא פוטר או התפטר כתוצאה ממצבה הכספי של הנתבעת, והנתבעת התאוששה תוך זמן קצר (ראה: סעיף 3.6.) לסיכומי הנתבעת. ו.התובע מצא לו עבודה חלופית כבר ביום 20.10.02, ללמדך שזו היתה הסיבה לסיום עבודתו. 11.לציין, כי במבט ראשון המדובר בטענות שובות לב מצד הנתבעת, אשר חלקן בהקשרים שונים מעוגנות אף בפסיקה, ואמנם אם היינו מפרידים את נסיבות המקרה שבפנינו, ובוחנים כל נסיבה ואירוע במנותק משאר הנסיבות הנוגעות לאירועים שבפנינו, לא מן הנמנע כי היה מקום לקבל את טענות הנתבעת. כך לדוגמא, אילו מדובר היה במקום עבודה, אשר עקב תקלה חד פעמית, איחר בתשלום משכורת חודש אחד - לא היינו רואים את נסיבות התפטרותו של התובע כעולות כדי הנסיבות שבסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. כך למשל, אילו מדובר היה בעובד, אשר התריע בפני מעבידו כי יתפטר עקב עילה אחת, ומאוחר יותר התפטר עקב עילה שונה לחלוטין - אף אז לא היינו רואים את התפטרותו כהתפטרות בדין מפוטר. הוא הדין, אף אילו התברר כי הסיבה האמיתית להתפטרות הנטענת, נולדה רק לאחר ההתפטרות עצמה. ולא למותר לציין, כי לעיתים קבלת מקום עבודה אחר בתנאים טובים בהרבה מתנאי המקום הקודם, יכולה להיות נסיבה המצביעה על כך שהסיבה להתפטרות לא היתה קשורה למקום העבודה הקודם. אלא שלא כך הם פני הדברים בענייננו, ונבאר. 12.בענייננו, בחינת מכלול נסיבות המקרה, וזאת בשונה מבחינת כל אירוע ונסיבה בנפרד ובמנותק מן המכלול, מצביעה על כך שהנתבעת אף לשיטתה היא עצמה נקלעה למצב "כספי קשה" בעקבות התמוטטות לקוחה עיקרית שלה במחצית השנייה של שנת 2002 (ראה מכתב הנתבעת מיום 15.10.02, סעיף 3 לתצהיר מנהל הנתבעת ועדותו של מנהל הנתבעת בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 6). כתוצאה מכך, לכל המאוחר בחודש אוגוסט (ראה: עדותו של מנהל הנתבעת בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 17), חדלה הנתבעת לחלוטין מלהעסיק את עובדיה בשעות נוספות (ראה: סעיף 3 לתצהיר מנהל הנתבעת)., ובכלל זה את התובע, אשר אין חולק בין הצדדים, כי שכרו פחת משמעותית כתוצאה מכך. זאת ועוד, בתקופה זו אף חייבה הנתבעת את העובדים לצאת לחופשות על חשבון חופשתם השנתית (ראה: סעיף 3 לתצהיר מנהל הנתבעת). 13.אלא שנסיבות אלו לא התקיימו ב"חלל ריק", שכן בד בבד עם ההפחתה המשמעותית בשכרו של התובע החלה הנתבעת (אשר גם עובר לכך שילמה את שכר עובדיה במועדים שבניגוד לחוק הגנת השכר) לאחר בתשלום שכר העבודה עוד יותר. כך משכורת חודש אוגוסט שולמה רק ביום 22.9.02 ואילו משכורת חודש ספטמבר שולמה לתובע רק ביום 23.10.02, כך שבמועד התפטרותו (17.10.02) טרם קיבל התובע את שכר חודש ספטמבר ואף לא ידע מתי, ואם בכלל יקבלו. 14.על רקע נסיבות אלו, עוד ביום 2.10.02 שלח התובע את מכתבו נספח ב' לתצהיר הנתבעת (ראה: עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול ש': 20). לעניין זה נציין, כי עדותו של התובע לפיה המכתב נשלח ביום 2.10.02 הגם שהוא עצמו הכין את הנוסח עוד לפני כן ולפני קבלת משכורת חודש אוגוסט אך התעכב במשלוח משום שהמתין לתרגום המכתב (ראה בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 3-1), נשמעה אמינה וסבירה בעינינו. מנכ"ל הנתבעת לא ציין מתי קיבל את מכתבו של התובע, אך מתוך מכתב התשובה מיום 15.10.02 עולה כי המכתב התקבל ב-10.10.02. הנה כי כן, תובע פונה אל מנהלו במצוקתו כי רבה, והלה ממתין חמישה ימים תמימים כדי להשיב לתובע על פנייתו. כל אותו זמן, איש אינו טורח לידע את התובע מה צפוי לנתבעת בהמשך, לא כל שכן שאיש אינו טורח לעדכן את התובע כי אל לא לחשוש, וכי המדובר באיחור מקרי בתשלום השכר או בצמצום מקרי וזמני של היקף עבודתו, שכן לא כך היו פני הדברים. 15.על המצב לאשורו ניתן ללמוד מתשובת מנכ"ל הנתבעת. ואמנם כעבור חמישה ימים, לא רק שביום 15.10.02 לא היו בפיו של מנהל הנתבעת מילות הרגעה לתובע, אלא נהפוך הוא מנהל הנתבעת מודיע לתובע: "אנחנו מודיעים לך כי בחודשים הקרובים יהיה לנו איחור בתשלום המשכורת, בגלל המצב הכספי הקשה של החברה". משמע, לא רק שהפחתנו לך לחלוטין את השעות הנוספות שהיו חלק משמעותי משכרך, לא רק ששכר חודש אוגוסט שולם לך בסוף ספטמבר, ולא רק ששכר חודש ספטמבר טרם שולם לך - דע לך שגם ב"חודשים הקרובים" אנו נשלם את שכרך באיחור בגלל המצב הכספי הקשה של החברה. 16.אכן, אין חולק בין הצדדים, כי מכתב מנהל הנתבעת, טרם הגיע לידיו של התובע בעת הכנת מכתב ההתפטרות מיום 17.10.02, ודוק התובע לא טוען כי נאמר לו על ידי מנהל הנתבעת ששכרו ישולם באיחור לפני קבלת המכתב, אך טוען הוא כי מנכ"ל הנתבעת הודיע לו עוד ביום 16.10.02 כי אין לו עבודה לספק לו במשך חודש אוקטובר ולאחריו (ראה: סעיף 4 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 3 לפרוטוקול ש': 13-12). מנכ"ל הנתבעת מצידו מכחיש, כי שוחח עם התובע בכלל ביום 16.10.02 או 17.10.02 (ראה: עדותו בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 24-23). היעדר אזכור של נסיבה מהותית זו במכתב ב"כ התובע מיום המחרת, אומרת דרשני, ובנסיבות אלו אין בידינו אלא להעדיף את גרסת מנכ"ל הנתבעת. 17.אלא שבכך אין כדי לשנות, שכן גם אם המכתב לא התקבל בידיו של התובע במועד הודעת ההתפטרות, וגם אם נראה את התובע כמי ש"ראה צל הרים כהרים" ביום 17.10.02 עת חשש הוא למקור פרנסתו - הרי שכאמור בא מכתבה של הנתבעת מיום 15.10.02 ללמדנו, כי התובע צדק בהערכתו את מצב הנתבעת, שכן אף לשיטת הנתבעת באותו מועד לא היה באפשרותה לשלם את השכר בזמן ואף לא במשך החודשים שלאחריו. ואם בכך לא סגי, הרי שהעיד בפנינו מנהל הנתבעת, בחקירתו החוזרת: "אנחנו כמו משפחה יש אנשים שעובדים כבר הרבה שנים והם הבינו שיש בעיות, אז הם סבלו קצת וממשיכים לעבוד ובזכותם הצלחנו לעמוד ולהתקיים, זה היה באמת קשה אבל בעזרתם יצאנו מהמשבר". 18.במילים אחרות, מצבה הקשה של הנתבעת היה בידיעת כלל העובדים, אשר "סבלו קצת", לשיטת מנכ"ל הנתבעת. במועד התפטרותו, על רקע הנסיבות שהיו ידועות באותו מועד, בהעדר תשובה למכתבו למשך זמן לא סביר בנסיבות העניין, היו לתובע כל הסיבות להאמין, כי לא רק ששכרו ימשיך להיות מופחת אלא שהנתבעת לא תוכל לעמוד בתשלום שכר עובדיה במועד. ואמנם, מכתבה של הנתבעת מיום 15.10.02 בא ללמדנו כי התובע לא טעה, ואמנם הנתבעת לא שילמה את שכר עובדיה בזמן למשך תקופה, אך לשיטת מנהל הנתבעת העובדים הסכימו ל"סבול", וכך נחלצה הנתבעת ויצאה מן המשבר. לא למותר לציין, כי חרף טענת הנתבעת בסיכומיה כי התאוששה תוך זמן קצר מן המשבר (ראה: סעיף 3.6. לסיכומים), לא הביאה הנתבעת כל ראיה לעניין זה, ולא כל שכן שלא הביאה כל ראיה לגבי השאלה מתי התאוששה, מהו "זמן קצר" לשיטתה, מתי הוחל בתשלום שכר העובדים במועד, והאם חזרה להעסיק את העובדים בשעות הנוספות. בכל הכבוד וההערכה לאותם עובדים שראו את המפעל כ"משפחה" והיו מוכנים ל"סבול" כדי לשקם את ה"משפחה" - איננו סבורים, כי זוהי דרישה סבירה לדרוש מעובדים לשאת על כתפיהם את המפעל הכושל, כאשר לא נטען מקל וחומר שלא הוכח כי הדבר נעשה במסגרת תוכנית מפורטת לשיקום עם התחייבות למועד תשלום שכר העובדים. 19.על האמור לעיל נוסיף, כי אין בידינו לקבל את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי ביטול שעות נוספות אינה מהווה הרעה בתנאי העבודה המזכה בפיצויי פיטורים. ראשית, פסקי הדין עליהם הסתמך ב"כ הנתבעת [ראה: דב"ע מט/138-3 חיים שוורץ - עירית תל-אביב-יפו, פד"ע כא 174; ע"ע 367/03 רונית סעדיה - שרות התעסוקה, עבודה ארצי כרך לג (18), 46], עסקו בנסיבות בהן עתרו התובעים לחיוב הרשות להמשיך להעסיקם בשעות נוספות, והדברים שנאמרו שם נאמרו בהקשר לבחינת תום הלב של הרשות והאפשרות לכפות עליה המשך ההעסקה של העובד באותם תנאים. יתרה מכך, בע"ע 367/03 התייחסו לאותו מקרה מסוים שהיה בפני בית הדין, עת נמצא כי הקיצוץ בשעות הנוספות היה מידתי ולא פגע בעובדת באופן בלתי סביר. בענייננו, אין המדובר בתביעה לאכוף על הנתבעת להמשיך להעסיק את התובע בשעות הנוספות שבהן הועסק, אלא בשאלה האם הפסקת ההעסקה בשעות נוספות, אשר אין חולק כי היוותה חלק משמעותי משכרו של התובע - מצדיקה את התפטרותו בדין מפוטר. אי לכך, אין ללמוד מאשר נפסק לעיל לגבי נסיבות המקרה שבפנינו והשאלה שבפנינו. 20.לא כל שכן שאין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, כי איחור בתשלום משכורת אחת אינו עילה להתפטרות בדין מפוטר, ולפיכך אין לראות את התובע כמי שהתפטר בדין מפוטר. ראשית, בענייננו וכמבואר לעיל, המדובר באיחור בתשלום שתי משכורות. יתרה מכך, בפסק הדין אליו הפנתה הנתבעת לביסוס טענתה [ראה: דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ ונאקו פנסו בע"מ, עבודה ארצי, כז (1) 334], אכן נקבע כי אין לראות איחור חד פעמי בתשלום המשכורת, כסיבה המצדיקה התפטרות עם זכאות לפיצויי פיטורים. ואולם בפסק דין זה צוין במפורש כי: "בענין זה יש חשיבות למכלול נסיבות הענין למידת האיחור בתשלום המשכורת והקשר הסיבתי בין האיחור בתשלום ובין ההתפטרות (דב"ע לב/3-3, מרכז החינוך העצמאי - מנחם שוורץ, פד"ע ג' 318; תב"ע (י-ם) ל/109-3 שלום כהן - משה ויינגרטן, פד"ע א' ל"ז)". הנה כי כן, וכפי שנפסק בעניין דב"ע נג/210-3 הנ"ל והאסמכתאות שצוטטו בו, אין להסיק מסקנות על פי אירוע אחד אלא על פי מכלול נסיבות העניין, וכאמור בנסיבות המקרה שבפנינו, אין המדובר באיחור חד פעמי או מקרי, אלא במצב כלכלי קשה אליו נקלעה הנתבעת, אשר מחד מנע ממנה להעסיק את התובע כפי שהורגל בשעות נוספות בהיקף משמעותי ומאידך הוביל לאיחורים משמעותיים בתשלום משכורותיו האחרונות של התובע. 21.לא למותר לציין כי אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת כי התובע קיבל את אותו שכר שכן הוא הוצא לחופשה וקיבל דמי חופשה. חיוב העובד בניצול ימי חופשה על חשבון ימי חופשתו שלו והוספת דמי החופשה לשכר המופחת שהשתכר באותו חודש מצביעה על כך ששכרו של העובד מעבודתו כן הופחת. אף אין בידינו לקבל את ההפרדה המלאכותית לטעמנו, שעושה ב"כ הנתבעת בין העילה של הפחתת היקף המשרה ושעות נוספות, לבין העילה של אי תשלום השכר במועד. כפי שעולה מן הנסיבות שבפנינו, הדברים היו שלובים אחד בשני, ונבעו מאותה סיבה, קרי קשייה הכלכליים של הנתבעת. השורה התחתונה היא שבמועד התפטרותו, התובע הועמד בפני מצב בו שכרו הופחת בצורה משמעותית עקב ביטול השעות הנוספות וצמצום ימי ההעסקה, הנתבעת מאחרת בתשלום המשכורות, ולא נאמר על ידי איש כי המדובר בתקלה חד פעמית או מקרית. נהפוך הוא, כפי שלמדנו בדיעבד מצב זה נמשך פרק זמן של מספר חודשים. 22.בנסיבות אלו, התובע בשפתו הרצוצה התריע על המצב, הן על ההפחתה בהיקף המשרה והן על האיחור בתשלום המשכורות (ראה: מכתבו מיום 1.10.02), ואף הציע לנתבעת לפתור את המצב בדרך של הוצאתו לחל"ת. המדובר בהתנהגות סבירה וטבעית ביותר של עובד שעתי החושש לפרנסתו. גם אם ליבו של מנהל הנתבעת גס בנסיבותיו האישיות של התובע, המתפרנס מעמל כפיו לפי שעות, וסבור הוא, כי העובדים אמורים "לסבול קצת" כדי לשקם את המפעל - אנו איננו סבורים, כי עובד אמור לסבול את הפחתת שכרו ולהמתין עד בוש לתשלום שכרו או להסכים עם תשלום שכרו באיחור, בפרט כאשר אין חולק כי הנתבעת לא הצהירה על תאריך מוגדר בו תסתיים הבעיה הכספית המונעת ממנה לשלם את השכר במועד. 23.אשר על כן, ולאור כל המבואר לעיל, אנו סבורים כי בענייננו, התובע עמד בנטל להראות כי התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. למעלה מן הצריך נציין, כי למזער המדובר בענייננו בנסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. ודוק בעניין זה כבר נפסק, כי אף משטוענים להרעה מוחשית בתנאי העבודה ומוכיחים נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו - די בכך, אם אין בשנוי כדי להפתיע [ראה: דב"ע לו/110-3 טוביה אהרוני - סנדו סלומון, עבודה ארצי, כרך ט(1), 379]. וכך הם אמנם פני הדברים בענייננו, עת הנסיבות כולן נפרסו בפני בית הדין ונדונו באריכות על ידי הצדדים. 24.זאת ועוד, שוכנענו כי התרעת התובע מיום 1.10.02 בטרם התפטרותו, לא היתה בעלמא על מנת לצאת ידי חובה - אלא נעשתה מתוך כוונה אמיתית, ליתן בידי הנתבעת הזדמנות לתקן את הגורם, אשר הביא להרעה המוחשית בתנאי עבודתו כאמור או למזער הביא לאותן נסיבות אחרות שביחסי עבודה בהן אין לדרוש מן התובע כי ימשיך בעבודתו. ודוק, כאמור התובע בצר לו, אף היה מוכן שהנתבעת תוציא אותו לחל"ת, ובלבד שיתאפשר לו להתפרנס. הנתבעת כלל לא התייחסה להצעה זו, ולא לדרישתו של התובע לשלם את שכרו במועד. משברור כי הנתבעת, לא אפשרה לתובע לצאת לחל"ת לא שילמה את שכרו לחודשים אוגוסט ספטמבר במועד, ובחוכמה שלאחר מעשה טוענת (הגם שלא הוכח על ידה שכך היה) כי כעבור זמן קצר הדברים הסתדרו לאחר שהעובדים "סבלו קצת" - ברי כי התפטרות התובע באה, באמת ובתמים על רקע אותן נסיבות, אשר כאמור מהוות הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע ולמזער נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. העובדה שהתובע מצא עבודה, דרך חברת כח אדם כבר ביום 21.10.02 - אין בה כדי לשנות ממסקנתנו כאמור לעיל. בנסיבות המקרה שבפנינו, שוכנענו כי המרת מקום עבודתו בנתבעת, בעבודה אחרת באמצעות חברת כח אדם, נבעה מההרעה המוחשית בתנאי עבודתו ומאותן נסיבות אחרות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, ולא להיפך, מתוך בחירתו הספונטנית של התובע לעבוד באמצעות חברת כח אדם במקום אחר. אשר על כן אנו קובעים, כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. שיעור פיצויי הפיטורים 25.במסגרת תביעתו שבנדון עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, לפי ממוצע שכרו ב-12 החודשים לעבודתו. לטענתו, בתקופה זו הוא עבד בממוצע 10.24 שעות ליום, שכן הוא עבד באופן קבוע שעות נוספות במשך רוב התקופה, וזה היה שכרו הרגיל. אי לכך ועל יסוד שכר שעתי של 17.56 ₪ עותר הוא לחיוב הנתבעת בסך של 17,204 ₪ פיצויי פיטורים. לציין, כי מתוך תלושי השכר שצורפו על ידי הצדדים עולה כי השכר השעתי של התובע בשנה האחרונה לעבודתו עמד על 19 ₪ לשעה, ואמנם במסגרת סיכומיו העמיד התובע את השכר השעתי על 19 ₪ (שאינו במחלוקת) כך שעתר לחיוב הנתבעת בסך הכולל של 18,615 ₪ פיצויי פיטורים. 26.הנתבעת מתנגדת לאופן החישוב, כפי שנערך על ידי התובע, שכן לדבריה, על פי הדין והפסיקה, אין לכלול את השעות הנוספות שביצע התובע בפעל, במסגרת המשכורת הקובעת לחישוב פיצויי פיטורים. 27.לעניין זה הדין הוא עם הנתבעת. הרכיבים הכלולים בשכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים, נקבעו בתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, ועל כך נפסק: "הרכיבים שבאים בחשבון שכר עבודה לענין חישוב פיצויי פיטורים נקבעו בתקנה 1 לתקנות ולא תמצא ביניהם רכיב של שעות עבודה נוספות. לא היה חולק כי התשלום ששולם לשטרן בגין עבודת שעות נוספות היה עבור שעות עבודה שאותו עבד בפועל מעבר לשעות העבודה הרגילות, ומשכך הדבר אין לכלול את השעות הנוספות בענין השעות אותן יש להביא בחישוב פיצויי הפיטורים" [ראה: דב"ע נג/84-3 מגן דוד אדום לישראל - אורי שטרן, עבודה ארצי כרך כז(1),254]. הוא הדין אף בענייננו, עת אין חולק כי מדובר בשעות נוספות אותן עבד התובע בפעל. 28.אי לכך, והואיל ומעבר לטענת התובע אותה דחינו בדבר הכללת השעות הנוספות במשכורת הקובעת, לא נטען לתוספות קבועות כלשהן שקיבל התובע, הרי שהבסיס לחישוב משכורתו הקובעת של התובע, הינו שכר היסוד ששולם לו במשך 12 חודשי עבודתו האחרונים בנתבעת. לציין, כי למעט תלושי שכר בודדים שהוצגו בהקשרים אחרים, איש מן הצדדים לא הציג בפנינו את מלוא תלושי השכר של התובע לשנה האחרונה לעבודתו. כל שהונח בפנינו הם תלושי השכר לחודשים 8/02 ,7/02 ו-1/02 (ראה: נספחים לתצהיר התובע), והודאת הנתבעת במכתבה לתובע מיום 10.15.02 בדבר גובה השכר הרגיל ששולם לתובע בחודשים ינואר 02' ועד ספטמבר 02'. השוואת הסכומים הנקובים במכתבה הנ"ל של הנתבעת לתלושים הבודדים שצורפו כמבואר לעיל, מעלה כי אכן השכר שנקבה בו הנתבעת תואם את סכום שכר היסוד הנקוב בתלושים. 29.לסיכומיו צירף ב"כ התובע את רשימת השעות שעבד התובע לטענתו במשך כל שנת עבודתו האחרונה. הנתבעת התנגדה לצירוף ראיות בדרך זו, ואכן הדין עימה אף בעניין זה, ואין לקבל ראיות מהותיות בדרך זו, מה גם שלאור קביעתנו לעיל, לא יהא בראיות אלו כדי לסייע. על פי הדין, על התובע להוכיח את כל רכיבי תביעתו לפיצויי פיטורים, ובכלל זה להוכיח מה היתה משכורתו הקובעת. משנמנע התובע מלצרף את תלושי שכרו, אין לנו אלא לסמוך על התלושים הבודדים שצורפו ועל הודאת הנתבעת באשר לגובה המשכורות ששולמו לתובע במשך 9 חודשי עבודתו האחרונים. 30.על פי הודאת הנתבעת, אשר כאמור מצאה ביסוס בתלושים הבודדים שצורפו, משכורתו הממוצעת של התובע במשך 9 חודשי עבודתו האחרונים עמדה על 4,016 ₪. אי לכך, התוצאה היא שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 14,725 ₪ על פי החישוב שלהלן: 4,016 ₪ משכורת קובעת X 44 חודשי עבודה = 14,725 ₪. 12 31.באשר לעתירת התובע לחיוב הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הרי שחרף התוצאה אליה הגענו בסופו של יום - שוכנענו כי בין הצדדים היתה נטושה מחלוקת אמיתית באשר לזכאות התובע לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותו מן הנתבעת, ולפיכך אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה על רכיב זה לכתב התביעה ומעמידים אותם על הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בלבד. זכאות התובע לפדיון חופשה 32.ברכיב זה לכתב תביעתו טוען התובע כי הנתבעת נותרה חייבת לו 3 ימי חופשה שצבר ואשר לא נפדו בתום עבודתו. אי לכך, ועל יסוד שכר של 17.56 ₪ לשעה X 8 שעות X 3 ימי חופשה בפעל, הוא עותר בכתב התביעה לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 421 ₪ בגין פדיון ימי חופשה שלא נוצלו. לציין, כי בסיכומים הועמד השכר השעתי על סך של 19 ₪, אשר כאמור אינו שנוי במחלוקת, וגובה פדיון החופשה על סך של 456 ₪. 33.לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, עליו חזרה בסיכומיה, (ראה: סעיף 10 לכתב ההגנה, וסעיף 8 לסיכומים), לתובע שולם עבור חופשה שנתית סכום השווה לכ-36 ימים. לדבריה, מאחר והתובע עבד 5 ימים בשבוע, הרי שהוא זכאי ל-10 ימי חופשה בפעל עבור שנת עבודתו הראשונה והשנייה, ו-11 ימים לשנתו השלישית והרביעית. אלא שלטענתה, התובע רשאי לתבוע את החופשה בגין שלש השנים האחרונות שלפני הגשת התביעה בלבד, וימי החופשה המגיעים לו עבור תקופה זו שולמו במלואם. לציין, כי מעבר לאמירה זו עליה חזרה הנתבעת גם בסיכומיה, הגם שלא התייחסה אליה בתצהיר מנהלה - לא צורף פנקס חופשה, ממנו ניתן ללמוד מתי ניתנו אותם ימי חופשה כנטען. 34.הלכה פסוקה היא, שהמעביד הוא אשר חייב לתת את החופשה, ומכוח חובתו בחוק (סעיף 26) לנהל פנקס חופשה, הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. כאשר מוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה על המעביד להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין [ראה: דב"ע לד/17-3 רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה' 253 והאסמכתאות שם]. הנה כי כן, בענייננו משלא הוצג פנקס חופשה או כל רישום אחר בדבר מועד ניצול ימי החופשה ותשלומם, על פניו אין בידינו לקבוע, כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שכל ימי החופשה בגין התקופה לאחר שלש שנים ממועד התביעה שולמו לתובע במלואם. למעלה מן הצריך נוסיף, כי עפ"י הפסיקה לאור הוראות ההתיישנות שבסעיף 31 לחוק חופשה שנתית ובהתאם לסעיף 6 לחוק חופשה שנתית, יכול עובד לתבוע זכויות חופשה עבור שנת העבודה החמישית שלפני התביעה (ראה: "דיני עבודה"/מ. גולדברג, פרק 9, עמ' 24). כתב התביעה הוגש ביום 10.4.03, ומכאן שהתובע רשאי לתבוע זכויותיו לחופשה החל מן השנה שמתחילה בחודש אפריל 99'. 35.בגין תקופה זו, אף לשיטת הנתבעת על פי תחשיביה התובע היה זכאי ל - 38.3 ימי חופשה בפעל ולדבריה ניצל כ-36 ימים מתוכם. הואיל והתובע העמיד את תביעתו ברכיב זה על 3 ימי חופשה בלבד, אין לנו אלא להיעתר למבוקש על ידי התובע ברכיב זה לכתב התביעה. מאחר וכאמור בכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת ברכיב זה בסך של 420 ₪, אין בידינו לפסוק לו סכום העולה על סכום זה, ולפיכך אנו מורים כי התובע זכאי לפדיון חופשה מהנתבעת בסך של 420 ₪. 36.סוף דבר - אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו מורים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כמפורט להלן: א.פיצויי פיטורים בסך של14,725 ₪. ב.פדיון חופשה בסך של 420 ₪. הסכומים כאמור לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.02 ועד התשלום המלא בפעל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך כולל של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, לתשלום תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפעל . שעות נוספותהתפטרות