רקע כללי: 1. לפנינו תביעתו של התובע לתשלום הפרשי שכר עבודה, תוספת יוקר, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, שעות נוספות ופיצויי הלנה. 2. התובע, עבד מיום 1.3.00 ועד ליום 25.8.04 כזבן בפיצוציה שבעליה הינו הנתבע. יחסי העבודה בין התובע לנתבע התנהלו כך שבחלק משעות היום הנתבע עבד וניהל את הפיצוציה וכשלא נכח בה, החליפו התובע. 3. מטעם התובע העידו התובע עצמו ומר חיים דבורה- אביו של התובע. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו. לאחר שהוגשו תצהירי התביעה, תוקן כתב ההגנה. עקב כך הוגשו תצהירי תביעה משלימים. ביום 1.7.07 התקיים דיון ההוכחות ובאותו היום נחקרו התובע, אביו של התובע והנתבע. בסיום הדיון ניתן צו להגשת סיכומי הצדדים. ביום 3.7.07, יומיים לאחר דיון ההוכחות, הוגשה לבית הדין בקשה לצירוף מסמך (רחב היקף) אשר נשמט מתצהיר העדות הראשית של התובע. עקב כך, ובכדי לאפשר הן לתובע להוכיח את תביעתו והן לנתבע לחקור את התובע על המסמך החדש, נאלץ בית הדין לקבוע דיון הוכחות נוסף אשר נערך ביום 18.9.07. ביום זה נחקרו שוב אביו של התובע והתובע עצמו. 4. הצדדים חלוקים באשר לתוקפו של כתב הויתור עליו חתם התובע, נסיבות סיום העסקתו של התובע והמועד הקובע, שכרו הקובע של התובע, היקף שעות עבודתו והאותנטיות של רישומי השעות שצרף לתצהירו, זכאות התובע להפרשי שכר, תוספת יוקר, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה ושעות נוספות. דיון והכרעה: תוקף כתב הויתור: 5. התובע והנתבע ניהלו משא ומתן לסילוק התביעות הנובעות מיחסי העבודה. תחילה הוצע לתובע לחתום על "כתב הודעה וסילוק" בו מוותר התובע על כל תביעותיו (הפרשי שכר, תוספות יוקר, דמי הבראה, דמי נסיעות ופדיון חופשה) בתמורה לקבלת הכספים (נספח ג' לתצהיר התובע). התובע סרב לחתום על מסמך זה. לבסוף חתם התובע על כתב הודעה וסילוק כדלקמן: "הנני מאשר כי קבלתי ממר איציק פרץ (להלן: "המעביד"), את כל הכספים המגיעים לי בעד כל תקופת עבודתי אצל המעביד, דהיינו מחודש מרץ 2000 עד ליום ה- 25.8.04 (להלן: "תקופת העבודה") בגין משכורת (שכר)..." (נספח ד' לתצהיר התובע). כנגד חתימתו על כתב הויתור, שילם לו הנתבע סכום חד פעמי של 84,000 ₪ ביום 17.11.04. 6. לטענת התובע המסמך הנ"ל חסר תוקף שכן לא התקיימו בו התנאים המפורטים בפסיקה למתן תוקף לכתב ויתור. עוד טוען התובע כי חתם על המסמך מתוך כפייה ואילוץ ומתוך מצוקה כלכלית ומשכך אינו תקף לעניין תשלומי השכר ומקל וחומר לעניין יתר התשלומים- שכלל אינם מצוינים במסמך. 7. לטענת הנתבע- הפרשי שכר, תוספת יוקר, שעות נוספות, פדיון חופשה, ודמי הבראה, הינם בבחינת "רכיבי שכר" ומשכך כתב הויתור מתייחס אליהם והתובע מנוע מלתבוע רכיבים אלו לאחר שחתם על כתב הויתור. עוד טוען הנתבע כי טענותיו של התובע באשר לחתימתו על המסמך מתוך "אילוץ וכפייה", נטענו בעלמא ללא כל הסבר וראיות המפרטות כיצד האילוץ והכפייה באו לידי ביטוי בפועל. 8. כתב הויתור הינו חוזה לכל דבר ועניין. בחתימה על כתב ויתור, חותם העובד על חוזה ובכדי לבטלו יש להוכיח קיומה של עילה/עילות לביטולו כגון, טעות, הטעיה, עושק וכפייה. לפיכך, אם יוכח, להנחת דעתו של בית הדין, כי לא נפל פגם בכריתת החוזה, וכי המסמך נכתב ונחתם ברצון הצדדים, כי אז, גובר הכלל לפיו הסכמים יש לכבד (שהוא חלק מהכלל הבסיסי של חופש החוזים והחופש לעצב את החוזה). (דב"ע נה/164-3אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ - גורין, פד"ע כט 385, 389). 9. יוער, כי על אף שמגמת הפסיקה היא להרחיב הנסיבות בהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור, קבע בית-דין הארצי כללים ברורים באילו מקרים יינתן תוקף לכתבי ויתור (דב"ע נב/217-3 [1], בע' 35, עתירה לבג"צ נדחתה; בג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל - בית הדין הארצי, (טרם פורסם). 10. על התובע מוטל הנטל להוכיח כי הנסיבות בהן חתם על כתב הויתור מעקרות ממנו את תוקפו וכי התקיימו בעניינו התנאים שגובשו בפסיקה הקובעים אימתי יינתן, או יישלל, תוקפו של כתב הויתור, וזאת בהתאם לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". 11. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, סבורים אנו כי כתב הויתור תקף לעניין הפרשי השכר והשעות הנוספות, מן הנימוקים שלהלן: א. כתב הויתור נוסח באופן בהיר, חד משמעי ומפורש, ללא סייגים ו/או שמירת זכויות. מלשון כתב הויתור עולה באופן מפורש כי הנו מתייחס לרכיבי השכר בלבד. גם השוואת הנוסח הראשון של כתב הויתור (נספח ג' לתצהיר התובע) לנוסח השני, החתום (נספח ד' לתצהיר התובע), מלמדת כי הוסכם בין הצדדים לסלק את תביעותיו של התובע לעניין תשלומי השכר בלבד. ב. התובע לא הצביע על אילוץ כלכלי או אילוץ כלשהו אשר בעקבותיו נכפה עליו, בעל כורחו, לחתום על המסמך. גם לו היה מצליח התובע להצביע על מצוקה כלכלית בעקבותיה אולץ לחתום על כתב הויתור, הרי שהלכה היא כי אין באילוץ כלכלי להביא לבטלותו של כתב ויתור. [תב"ע(ת"א) נא/1973-3 פרץ סלע - יכין חק"ל בע"מ, פד"ע כז (2) 71]. כפי שעמד על כך בית המשפט העליון בע"א 7000/83 כהן - הרשקוביץ, פד"י ל"ט (4) 471, 475 בקובעו כי הרבה חוזים, ובייחוד כתבי ויתור, נערכים מתוך אילוץ כלכלי כלשהו אשר יסודו בשיקולי כדאיות בהתאם לזמן ולנסיבות. זוהי בדרך כלל טיבה של כל פשרה, אף אם מוותר העובד על זכותו לקבל סכום גדול יותר בהמשך. שהלוא, כמו בכל פשרה, טמון גם בו הויתור על חלק מן הדרישות שבעל הדין רואה עצמו זכאי להן. ג. בע"א 1569/93 שאול רחמים - אקספומדיה בע"מ, פ"ד מח (5) 705 נאמר כי: "אך ורק לחצים כבדים, אשר חותרים תחת עצם הרצון המינימאלי ייחשבו כפגמי רצון. כדי שתוכר עילת כפייה, חייבת להיווצר פגיעה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר." לאור ההלכה הפסוקה, ונוכח עדותו של התובע, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של תשתית עובדתית שיש בה כדי לאשש טענתו כי חתם על כתב הויתור תחת אילוץ וכפייה. במהלך עדותם, ציינו התובע ואביו כי בטרם חתם התובע על ההסכם, התייעצו השניים עם עורך דין אשר החווה בפניהם את דעתו על ההסכם. כפי שהעיד אביו של התובע בחקירתו הנגדית: "ניהלתי מו"מ עם הנתבע והלכנו ביחד לעו"ד. אני והנתבע שוחחנו בטלפון וקבענו להגיע לעורכת הדין, הוא ביקש שנגיע לעורכת הדין כדי לסגור את הסכום ונאשר לפניה. ואז הגענו לעורכת הדין ביחד עם בני. אצל עורכת הדין ניהלנו גם מו"מ, היא הציגה בפני הסכם ויתור על כל הזכויות, לא הסכמתי בשום אופן, ואמרתי שלא חותם וביקשתי העתק מההסכם כדי לבדוק זאת מול עו"ד שלי. התייעצתי עם עו"ד והוא אמר לי לא לחתום ואמר לחתום רק על שכר. וכך עשינו. פעם נוספת נפגשנו שוב אצל אותה עורכת הדין, היא שינתה את הנוסח ובני חתם. בני חתם שהוא מוותר רק בקשר לשכר. הבנתי שהוא מוותר על כל דרישה לשכר נוסף." (עמ' 12, ש' 3-10). מעדויות התובע ואביו עולה כי במועד החתימה על כתב הויתור היה התובע מודע היטב לכלל זכויותיו. משהתייעצו התובע ואביו עם עורך דין בטרם חתם התובע על כתב הויתור, נשללת טענתם בדבר קיומה של כפייה. ד. מן ההבדלים בין נוסחיו השונים של כתב הויתור, אשר התובע סומך עליהם את טענותיו, עולה כי הדרישה לתשלום שעות נוספות נכללת אף היא ב"שכר", שכן הדרישה לשעות נוספות כלל אינה מפורטת בגרסתו הראשונה של כתב הויתור. עניין זה מלמדנו כי אף לשיטתו של התובע הרכיב: "משכורת (שכר)" מחיל בחובו את רכיב השעות הנוספות. ה. שוכנענו שהצדדים נתנו דעתם לכל הפרשי השכר כולל תוספות יוקר. לפיכך התובע אינו זכאי לתוספת יוקר בגין הפרשי שכר אלו. מה גם שהסכומים להם טוען התובע לא הוכחו. ו. בנסיבות אלה יש מקום ליתן תוקף לכתב הויתור בכל הנוגע לרכיבי הפרשי השכר- השעות הנוספות ותוספת יוקר. 12. למעלה מן הדרוש יאמר כי גרסת התובע לעניין שעות העבודה אינה משכנעת, רצופה סתירות ואינה עולה בקנה אחד עם מכלול העדויות המצויות בתיק. כאמור, ביום 1.7.07 התקיים דיון ההוכחות וניתן צו להגשת סיכומי הצדדים. ביום 3.7.07, יומיים לאחר דיון ההוכחות, הוגשה לבית הדין בקשה לצירוף מסמך (רחב היקף) אשר נשמט מתצהיר העדות הראשית של התובע. עקב כך, ובכדי לאפשר הן לתובע להוכיח את תביעתו והן לנתבע לחקור את התובע על המסמך החדש, נאלץ בית הדין לקבוע דיון הוכחות נוסף אשר נערך ביום 18.9.07. התובע טוען כי בידיו שני מסמכים: רישומים ממחברת אשר נוהלה בחנות (נספח ב') ומחברת אותה ניהל התובע יחד עם אביו בביתו (נספח א'). התובע לא ציין קיומה של מחברת אשר נוהלה בחנות בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית. כל שציין התובע בשלב זה היה כי ניהל ביחד עם אביו רישום של שעות העבודה. לראשונה טען התובע לקיומה של מחברת אשר נוהלה בחנות, בחקירתו הנגדית מיום 1.7.07. לתצהירו הראשון של התובע צורף עמוד אחד בלבד המתייחס לשעות העבודה של חודש 12/02 (נספח ב'). התובע טען בחקירתו הנגדית כי עמוד זה לקוח מתוך המחברת שנוהלה בחנות ולא מתוך המחברת שנוהלה בביתו (עמ' 9, ש' 3-4). עדות זו אינה מתיישבת עם אמירותיו בתצהירו ובכתב תביעתו שכן שם נאמר כי ניהל רישום ביחד עם אביו. כשנשאל אביו של התובע בדיון מיום 18.9.07 מדוע כאשר שמע במהלך הדיון הקודם כי צורף לתצהיר רק עמוד אחד מהמחברת, לא ביקש לצרף את שאר העמודים, השיב: אני לא סוג של אדם שמתפרץ אני מבקש רשות לפני שאני מדבר..." (עמ' 19, ש' 14), אולם בדיון מיום 1.7.07 נשאל התובע מדוע צורף הדף מחודש 12/02 בלבד לפני שהעיד אביו של התובע, כלומר, אביו של התובע יכול היה כשעלה על דוכן העדים לומר את דברו ללא התפרצות לעדותו של בנו ובצורה מנומסת. זאת ועוד, לראשונה ביום 18.9.07, בדיון ההוכחות הנוסף, העלה אביו של הנתבע טענה באשר להעלמת המחברת אשר נוהלה ע"י התובע בפיצוציה. כשנשאל התובע מדוע לא סיפר על כך בדיון ההוכחות הראשון, השיב כי לא ניתנה לו ההזדמנות לדבר. לאחר מכן, בדיון ההוכחות השני, כשנשאל האם סיפר בעדותו הקודמת על היעלמות המחברת, השיב התובע "ממה שאני זוכר כן" (עמ' 22, ש' 9, 17). גם כאן התובע משיב תשובות סותרות הפוגמות באמינותו. גרסת התובע לפיה בכל יום במשך 4 שנים היה מתקשר לאביו מיד כשסיים לעבוד, גם בשעות המאוחרות של הלילה (עמ' 22) בכדי לערוך עמו את רישום השעות, אינה מהימנה עלינו. גם העובדה שהעתקי המחברות צורפו רק לאחר דיון ההוכחות בטענה כי נשמטו בטעות מהתצהיר, אינה מחזקת את אמינות גרסתו. לפיכך, גם לו היינו מגיעים למסקנה כי כתב הויתור אינו תקף בנוגע לשעות הנוספות, הרי משהתרשמנו כי האותנטיות של המחברות הללו מוטלת בספק, לא עלה בידי התובע להוכיח את שעות עבודתו. נסיבות סיום העבודה והזכאות לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת: 13. אין חולק על כך שהתובע סיים את עבודתו בפועל ביום 25.8.04- היום בו נעצר התובע על ידי המשטרה הצבאית, אשר לאחריו נשפט על עריקות ונאסר למשך חודש וחצי. 14. לטענת התובע, במהלך מאסרו, הנתבע יצר עמו קשר ובקשו כי ישוב לעבודתו מייד עם שחרורו, אולם להפתעתו ולהפתעת הוריו וחרף ההסכמות בין הצדדים כי התובע ישוב לעבודתו בנתבע לאחר שחרורו, מכר הנתבע את הפיצוציה במהלך חודש 10/2004 ומשכך למעשה פוטר התובע ויחסי העבודה נמשכו עד מועד זה. 15. לטענת הנתבע, סיום עבודתו של התובע בעקבות מעצרו מהווה התפטרות ומשכך אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. הנתבע מדגיש כי טענת התובע לפיה בזמן מאסרו ביקש ממנו הנתבע לחזור לעבודתו לכשישתחרר ובכך למעשה יחסי העבודה בין התובע לנתבע המשיכו להתקיים גם במשך תקופת המאסר ועד למועד בו מכר התובע את העסק, נטענה לראשונה בתצהירו המשלים של התובע אשר הוגש לאחר הבקשה לתיקון כתב הגנה. לטענת הנתבע, העלאת טענה עובדתית זו בשלב זה מהווה הרחבת חזית פסולה. לחילופין טוען הנתבע כי גם בחינת טענה זו לגופה תוביל למסקנה כי יש לדחותה. 16. לעניין הרחבת חזית כבר נפסק כי "האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת , כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ- סניף בורסת היהלומים פ"ד נח (2) 145 וכן ע"א 759/76 צביה רמי ומשה פז נ' יצחק נוימן פ"ד לא (2) 169). במקרה דנן משהטענה בדבר מועד הפיטורים נטענה בשלב התצהירים, לאחר שהוגשה בקשה לתיקון כתב ההגנה ובטרם מועד הדיון, סבורים אנו כי אין מדובר בהרחבת חזית אסורה. 17. לאחר בחינת כתבי הטענות ועדויות הצדדים, סבורים אנו כי סיום עבודתו של התובע נעשה עקב מעצרו מן הנימוקים שלהלן: א. בחקירתו הנגדית מיום 1.7.07 מעיד אביו של התובע כדלהלן: "שניהלנו את המו"מ לגבי 84,000 ₪ בני לא עבד בקיוסק, הוא נעצר ב- 25.8. אחרי המעצר דרשתי לקבל פיצויים...את המו"מ ניהלתי עם הנתבע כשהבן כבר היה עצור, לא ידעתי שהוא עומד למכור את העסק..." (עמ' 11, ש' 21-22 ו- עמ' 12, ש' 1). מדברי אבי התובע עולה כי ניהל עם הנתבע מו"מ שעניינו סיום יחסי העבודה בין הצדדים מיד לאחר שהתובע נעצר ובטרם מכר הנתבע את זכויותיו בפיצוציה. עדותו זו מצביעה על כך שאף הוא ראה במעצר בנו כמסיים את יחסי העבודה. ב. אביו של התובע טוען בעדותו (עמ' 11, ש' 31) כי לאחר מעצרו של התובע, ולאחר מכן- מאסרו, התקיים בינו ובין הנתבע קשר טלפוני על בסיס יומי, אולם לא מציין בעדותו, אפילו לא פעם אחת, כי הנתבע ציין בפניו כי מעוניין היה שהתובע ישוב לעבודתו בפיצוציה לאחר שחרורו מהמאסר. ג. גרסאות התובע ואביו באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה אינן עקביות ויש בהן כדי לשמש לרועץ לתובע. ד. מקובלת עלינו גרסתו של הנתבע לעניין השתלשלות האירועים אשר הביאה לסיום העסקת התובע. התובע לא פוטר על ידי הנתבע עקב מכירת הפיצוציה. יחסי העבודה הסתיימו עקב מעצר התובע ומשכך מועד סיום יחסי העבודה הינו 25.8.04. 18. לחילופין טוען התובע כי יש לפצותו בגין פיטוריו במהלך חודש נובמבר 2003. טענה זו של התובע נטענה בעלמא ולא נתמכה בראיות כלל ומשכך דינה להדחות. 19. לאור האמור לעיל, תביעותיו של התובע בגין פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת- נדחות. השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של התובע: 20. לטענת התובע, יש לחשב את השכר הקובע לצורך חישוב הרכיבים הנתבעים על ידו, לפי שכר העומד על 8,883.20 ₪ לחודש. הנתבע טוען מנגד כי השכר הקובע לצורך חישוב רכיבי התביעה עומד על 3,500 ₪ לחודש. 21. אין אנו מקבלים את טענת התובע באשר לשכרו הקובע. התובע לא תמך את טענתו זו בראיה כלשהי. בסעיף 8 לכתב התביעה ציין התובע בטבלה את התשלומים החלקיים שקיבל בין המועדים 2/02 ועד 8/04, כולם בסך של 3,500 ₪ בלבד. כמו כן, מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה- אשר לטענת התובע נמוכים מהשכר שקיבל בפועל- עולה כי השתכר כ- 3,500 ₪ בלבד. 22. מקובלת עלינו טענת הנתבע לפיה משרתו של התובע הייתה לפי הגדרה גלובאלית וכי שכרו עמד על כ- 3,500 ₪ לחודש כפי שמשתקף מתלושי השכר. 23. לפיכך אנו קובעים כי שכרו החודשי הקובע של התובע לצורך חישוב הזכויות הנתבעות על ידו עומד על סך של 3,500 ₪. דמי הבראה: 24. התובע טוען כי זכאי לדמי הבראה עבור כל שנות עבודתו בסך של 7,773 ₪. הנתבע טוען כי התובע לא זכאי כלל לדמי הבראה שכן כתב הויתור כולל בחובו זכות זו של התובע. לחילופין ולמען הזהירות טוען הנתבע כי משתקופת ההתיישנות הקבועה לדמי הבראה הינה שנתיים, התובע זכאי לפדיון דמי הבראה עבור שנת עבודתו האחרונה בלבד. 25. ראשית יש להבהיר כי תקופת ההתיישנות לתביעה לדמי הבראה הינה 7 שנים, כאשר לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד, זכאי עובד לדמי הבראה לתקופה של עד שנתיים אחרונות לתקופת עבודתו. כך, כאמור בהסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום דמי הבראה. לפיכך, אין לקבל טענת הנתבע לעניין התיישנות. 26. משנקבע כי כתב הויתור אינו תקף לגבי זכותו של התובע לדמי הבראה מתקבל רכיב תביעה זה כך שהתובע זכאי ל - 13 ימי הבראה בסך 3,978 ₪ (לפי תעריף 306 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.8.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל. פדיון חופשה: 27. לטענת התובע, זכאי לפדיון חופשה בעד כל תקופת עבודתו בסך של 27,999.85 ₪. לטענת הנתבע, התובע לא זכאי כלל לפדיון חופשה שכן כתב הויתור כולל בחובו זכות זו של התובע. לחילופין ולמען הזהירות טוען הנתבע כי התובע זכאי לפדיון דמי חופשה בכפוף לתקופת התיישנות של שלוש שנים בהתאם לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951 ומכיוון שהתביעה הוגשה שנה לאחר הפסקת עבודתו, זכאי לדמי חופשה, לכל היותר, עבור שתי שנות עבודתו. 28. משכורתו החודשית של התובע עמדה על סך 3,500 ₪. הנתבע לא העלה טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה- בכתב ההגנה. 29. לפיכך זכאי התובע לפדיון דמי חופשה עבור שלוש שנים בסך: 3,500X 36 = 5,040 ₪ 25 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.8.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל. סוף דבר: 30. על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין, כמפורט להלן: א. דמי הבראה בסך 3,978 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 24.8.05 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ב. פדיון ימי חופשה בסך 5,040 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 24.8.05 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ג. שכר טרחת עורך דין בסך של 1,500 ש"ח, שאם לא ישולם תוך 30 יום מהיום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל. מסמכיםאילוץכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות