הרקע לתביעה 1. התובע, מר רגב שמואל, הועסק ע"י הנתבעת (להלן: "העיריה") בתקופה שבין 11/1/93 ועד 27/6/98, כמנהל המחלקה לשירותים חברתיים. אין חולק, כי במהלך עבודתו בנתבעת, ביצע תפקידו לשביעות רצונה של הנתבעת (על כך ניתן ללמוד מעדותו של מנכ"ל העיריה בפנינו, וזאת למרות העובדה שבתשובתו לשאלון הכחיש עובדה זאת). כן ניתן ללמוד על כך מהאמור במוסכמה מס' 7. 2. ביום 14/1/98 זומן התובע לוועדת פיטורים, בה נמסר לו כי הוא מועמד לפיטורים, במסגרת תוכנית הבראה בעיריה. טענת התובע בעניין זה, היא כי הזמנתו לועדת הפיטורים נעשתה משיקולים זרים, וכי העובדה שמשך תקופה ארוכה לאחר מכן לא נמסרה לו הודעה רשמית על הפיטורים, פגעה ביכולתו לתפקד כראוי. 3. בסופו של דבר, טוען התובע, כי לאחר ששלח מספר מכתבים לבעלי תפקידים שונים בעיריה, חלקם באמצעות באת כוחו, התחייב ראש העירייה, להוציא מכתב המודיע על החלטת העירייה שלא לפטרו, ולחילופין, אם יוחלט בכל זאת לפטרו - להמציא לו את תחשיב פיצויי הפיטורים. לטענת התובע, העובדה שלא הומצא לו מכתב השולל את פיטוריו (וזאת על אף שלא הועברה לו כל הודעה על פיטוריו), כמוה כפיטורי התובע. אין מחלוקת, כי בסופו של דבר, התובע הוא שיזם את סיום עבודתו בעיריה, והודיע על כך במכתב שנשלח ע"י באת כוחו, ביום 27.5.98. 4. התובע הגיש בעקבות סיום עבודתו תביעה זו, ובה הוא תובע פיצויי פיטורים, תשלום עבור שעות נוספות גלובליות, תשלום עבור הוצאות רכב, הפרשי תשלומים בגין הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות ותשלום עבור שני חודשי הסתגלות. 5. הפלוגתאות בין הצדדים הוגדרו במסגרת הדיון המקדים בפני כב' הרשמת איצקוביץ (כתוארה אז), ויובאו להלן: א) האם חל על הצדדים הסדר קיבוצי בשם "האוגדן הירוק"? ב) האם קיבל התובע במהלך תקופת עבודתו שעות נוספות גלובליות ללא דיווח? ג) האם זכאי היה התובע לתשלום עבור אחזקת רכב לפי 1,500 ש"ח בחודש במהלך כל תקופת עבודתו וזאת ללא חובת דיווח? ד) האם היתה הנתבעת רשאית לשנות באופן חד צדדי את תנאי ההסכם על פיו זכאי התובע לאחזקת רכב לפי 1,500 ש"ח לחודש? ה) מה הנזק אשר נגרם לתובע כתוצאה מאיחור בתשלום לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות? ו) מה שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים? ז) האם לאחר הפגישה שהתקיימה בין התובע לבין ראש העירייה הובטח לתובע ע"י ראש העיריה שיקבל מכתב על כך שהתובעת אינה מתכוונת לפטרו, והאם הבטחה זו קוימה? ח) האם יש לראות בנסיבות אשר התרחשו בסמוך לתקופה בה הוזמן התובע לועדת הפיטורים, ובתקופה שלאחר מכן כמעידות על כוונת הנתבעת לפטרו? ט) זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, והאם הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור מוגבל של 150%? י) זכאותו של התובע לשכר עבור שני חודשי הסתגלות. נדון בכל אחת מהשאלות. דיון והכרעה 6. לתיק הוגשו תצהירו של התובע וכן הצהירו מטעמו, מר עובדיה עזר, מר יצחק שלו וגב' אשרת שוורצמן. כמו כן הובא תצהירו של מר יצחק פרי, אשר הוצא מהתיק בהסכמת ב"כ התובע (עמ' 2 לפרוטוקול). מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנכ"ל העיריה מר אדם עינב. כל המצהירים העידו בפנינו. נסיבות סיום עבודתו של התובע 7. כאמור, התובע זומן להופיע בפני ועדת פיטורים ביום 14/1/98. התובע מעלה טענות שונות לענין השיקולים שנשקלו עת זומן לועדה (לטענתו - שיקולים זרים), וכן טוען כי המצב לאחר זימונו לועדה, הגם שלא נמסרה לו לאחר מכן הודעה רשמית על פיטוריו, פגע קשות במוניטין שלו ובשמו הטוב עד כדי פגיעה ביכולתו למצוא עבודה לאחר מכן, וכן פגע ביכולתו להמשיך ולתפקד בעיריה. 8. התובע הסביר בתצהירו (סע' 9) כי הנימוק שניתן לפיטוריו ע"י מנכ"ל העיריה, הוא שהתובע הינו גמלאי של צה"ל. מנכ"ל העיריה, מר אדם עינב, הצהיר לעניין זה, כי: - "סיבת הזמנת התובע לועדת הפיטורים היתה החלטה עקרונית של מועצת העיר לפטר, במסגרת תוכנית הבראה, עובדים שיש להם מקור הכנסה קבוע אחר כגון קצבאות ממקומות עבודה אחרים, וטענתו של התובע כאילו הדבר נעשה משיקולים זרים איננה נכונה" (סע' 10). 9. בסיכום פרוטוקול ועדת הפיטורים נכתב: - "לקבל החלטה בהתייעצות עם מר דניאל קרילקאר". מר עובדיה עזר, העיד לגבי דברים אלה כי: - "ההחלטה היתה לפטרו והאמור בסיכום מתייחס רק למועד שבו יש ליישם את ההחלטה" (עמ' 4). 10. אין מחלוקת כי לא נמסרה לתובע כל הודעה רשמית לאחר מכן בדבר פיטוריו. התובע טוען כי השהיית ההחלטה על פיטוריו יצרה מצב בלתי נסבל מבחינתו: - "בו אני מתפקד כמנהל מחלקה, כשעל ראשי מרחפת עננת פיטורין, מבלי שאדע את מועדה...לכל המעורבים בדבר היה ברור כי הוחלט סופית לפטרני. בשיחות בע"פ הובהר לי כי מכתב הפיטורים מושהה עד לקבלת מחליף" (סע' 10). 11. מר עובדיה עזר, העיד לעניין זה כי: - "על סמך ההרגשה שלי ורוח הדברים שהתנהלו במערכת ובועדת הפיטורים (כך בפרוטוקול), כתבתי בסעיף 7 לתצהירי שאם שמואל לא היה מגיש מכתב התפטרות סופו של דבר הוא היה מקבל הודעת פיטורים...ועדת הפיטורים אישרה את פיטוריו של התובע..." (עמ' 4, ההדגשה אינה במקור). 12. הגב' אשרת שוורצמן הצהירה בעניין זה כי: - "זכור לי כי בתחילת שנת 1998, שמואל כינס את עובדי המחלקה וסיפר לנו כי הוא הוזמן לועדת פיטורים, ושם הודע לו כי הוא מפוטר, אבל שהוא יישאר בתפקידו עד למציאת מחליף" (סע' 3). בדבריה אלו מאשרת אמנם גב' שוורצמן את תחושתו של התובע, כפי שהובעה בסמוך לזימונו לועדה, אבל אין בכך עדות לכך שהתובע פוטר. 13. מר עובדיה עזר, שמונה באותה העת ליו"ר ועדת הפיטורים, ציין בתצהירו כי לא היתה כל סיבה עניינית לפיטוריו של התובע פרט לעובדה שהיה גמלאי של צה"ל, וטוען כי למיטב הבנתו כגזבר העיריה, לא היה כל חיסכון כלכלי בפיטוריו של התובע. הוא אישר, כאמור, כי: - "ועדת הפיטורים אישרה את בקשתו של מנכ"ל העיריה לפטר את שמואל. ההחלטה על כך התקבלה באופן סופי, אולם פיטוריו הפורמליים היו באחריות הנהלת העיריה. תמוה בעיני מדוע לא קיבל שמואל הודעה פורמלית על פיטוריו. מבחינת ועדת הפיטורים, לא היה כל ספק כי שמואל מפוטר במסגרת תכנית הפיטורים" (סע' 7 לתצהיר). 14. אלא שהתובע לא קיבל בשום שלב הודעה רשמית על פיטוריו, לא ביוזמתה של העיריה, ואף לא לאחר שפנה במכתבים רבים אליה, בניסיון לברר את מעמדו. כך לדוגמא, פנה אל מנכ"ל העיריה ביום 25.2.98 בבקשה לקבל את החלטת ועדת הפיטורים בכתב. ב- 1.3.98 השיב לו מנכ"ל העיריה כי טרם התקבלה החלטה בעניינו, וכי לכשתתקבל - תימסר לו הודעה על כך. ב- 8.3.98 פנה התובע בשנית, הפעם ליועץ המשפטי של העיריה, עו"ד יהלום. 15. בשלב הבא, פנתה באת כוחו של התובע אל העיריה, ביום 12.4.98, הפעם בדרישה לפצותו לאור פיטוריו (שכאמור, לא התרחשו) כך, פנתה גם ביום 3.5.98 ואילו ביום 27.5.98 אף כתבה באופן שאינו משתמע, לטעמנו, לשתי פנים: - "מרשי מודיע לפיכך על הפסקת עבודתו תוך חודש ימים בתנאים המזכים אותו בפיצויי פיטורים". משמע, לא רק שהתובע הוא שהודיע על הפסקת עבודתו, הוא אף בחר את המועד להפסקת עבודתו. 16. חשוב עוד לציין, כי על אף זימונו לועדת הפיטורים ביום 14.1.98, למרות העובדה שלא נמסרה לו כל הודעה על החלטה בעניינו, ועל אף תשובתו של מנכ"ל העיריה מיום 1.3.98 כי טרם התקבלה החלטה בעניינו, ביום 23.3.98, נמסרה לתובע הודעה בכתב מראש העיריה, על העלאתו בדרגה, וזאת רטרואקטיבית, מיום 1.1.98. 17. לטעמנו, העלאה זו בדרגה, תומכת יותר בכוונה להשאיר את התובע בתפקידו מאשר על פיטוריו. עוד נוסיף, כי במסגרת הדיון המוקדם מציינת ב"כ התובע מפורשות כי: - "היתה לו פגישה עם ראש העיר והוא אמר שאין לו כוונה לפטר ואמר שתוך שבוע אמר שיוציא מכתב שאין לו כוונה לפטר, ולא הוציא..." (עמ' 2). משמע - לתובע הובהר בפגישה זו כי אין כוונה לפטרו, ודי בכך. 18. גם אם נקבל את טענת התובע לגבי חוסר הוודאות בו היה שרוי, וגם אם יימצא כי אכן ראש העיריה הבטיח בפגישה האמורה כי יוציא מכתב לפיו אין כוונה לפטר את התובע, הרי שבסופו של דבר - כשם שלא נמסרה לתובע הודעה על החלטה שלא לפטרו, כך גם לא נמסרה לו הודעה על פיטוריו, וזאת גם חודשים לאחר זימונו לועדת הפיטורים, ולפיכך, הודעתו של התובע באמצעות באת כוחו על הפסקת עבודתו - כמוה כהודעת התפטרות. טענת ב"כ התובע, לפיה: - "לאחר שהובטח ע"י ראש העיר שלא מתכוונים לפטר אותו, הוא לא הוציא מכתב סימן שהתכוונו לפטר" (עמ' 2) גם היא אינה מקובלת עלינו כלל ועיקר, וודאי שאין היא יכולה לשמש כעילת התפטרות בדין מפוטר. 19. אין אנו מקבלים את האמור במכתבה של ב"כ התובע לפיה מדובר בהפסקת עבודה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. שעה שהתובע קיבל, לפנים משורת הדין, פיצויי פיטורים בסך של 58,138 ש"ח, מתייתר בעיננו הצורך לדון בזכאותו לפיצויי פיטורים בגובה של 150%, ובחישוב השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. 20. כך הדבר, לטעמנו, גם ככל שהדבר נוגע לשכר עבור שני חודשי הסתגלות, ולדמי הודעה מוקדמת. גם ההטבות שנגזרות מההסדר הקיבוצי המכונה "העוקדן הירוק" אינן רלבנטיות, היות וגם אם הוראותיו חלות על התובע, הרי שההטבות הקבועות בו, מתייחסות למצב של פיטורים ולא להתפטרות, כפי שהיה בענייננו. גמול שעות נוספות 21. התובע טוען כי לא שולמה לו תמורה בגין עבודתו בשעות נוספות, בניגוד לחוזה העבודה שנחתם עמו. לטענתו, סוכם עמו על תשלום של 60 שעות נוספות גלובליות. כראיה לכך הוא מציג מכתב מיום 11/1/93 החתום ע"י מנכ"ל הנתבעת, מר אדם עינב (נספח "ב" לתצהירו), וטוען כי מכתב זה, מהווה נספח לחוזה העבודה שנחתם ביום 10.1.93 (להלן: "החוזה הראשון"), ואשר בסע' 3 לו נכתב: "במידת הצורך יעבוד בימי ו' ויקבל ש"נ כמפורט מטה". נוסח זהה הופיע בחוזה שנחתם ביום 26.7.94 (להלן: "החוזה השני"). פירוט כאמור לא הופיע בחוזה זה, ועל כן טוען התובע כי יש לקבל את המכתב, שהוצא ביום 11.1.93, היינו - יום לאחר חתימת החוזה הראשון, כנספח המביא את פירוט התשלומים עבור שעות נוספות. 22. עיינו במכתב זה, ולדעתנו, המדובר במכתב העומד בפני עצמו. במכתב האמור מאשר מנכ"ל העיריה, מר עינב, לתובע - מכסה חודשית של 60 שעות נוספות לחודשים ינואר-מרץ בלבד. עוד מצוין במכתב זה, כי התובע נדרש לערוך רישום מדויק של שעות עבודתו ובמיוחד של השעות הנוספות, הכולל פירוט של מהות העבודה בשעות הנוספות. כמו כן הודגש כי לא תשולם לתובע כל תמורה על עבודה החורגת ממכסת השעות הנוספות שאושרה לו. 23. אין מכתב זה זקוק לפרשנות והנוסח החד משמעי של המכתב, קובע מיכסה מירבית לעבודה בשעות נוספות. לא ברור לנו כיצד הגיע התובע למסקנה כי חוזה העבודה שלו מזכה אותו בתשלום גלובלי עבור עבודה בשעות נוספות. 24. התובע פנה מספר פעמים אל הממונים עליו בנתבעת, בנושא תשלום עבור שעות נוספות. פניות אלה כמו גם התגובות להן, מובילות לאותה מסקנה. כך לדוגמא, לאחר שהועבר מכתבו של מנכ"ל העיריה המגביל את התובע למכסה מקסימלית של שעות נוספות ומחייבו בדיווח, פנה התובע בכתב אל ראש העיריה, ביום 1.1.95, (נספח "ו" לתצהיר) וביקש כי "שעות העבודה יהיו גלובליות". 25. מנוסח מכתב נוסף שהופנה אל ראש העיריה ביום 29.1.95 (נספח "ח" לתביעה), ניתן ללמוד כי בין התובע לבין ראש העיריה התקיימה פגישה ביום 18.1.95, אשר עסקה בתנאי השכר של התובע. במכתב זה, מציין התובע כי בעלי תפקידים מקבילים לשלו ברשויות השכנות, מתוגמלים על עבודתם בשעות נוספות באופן גלובאלי, ומבקש לבדוק דרך לתגמלו "גם אם השעות יקראו ככוננות או כל שם אחר", גם ממכתב זה ברור שגם לתובע היה מובן שהוא זכאי ל-60 ש.נ. לפי דיווח. 26. ביום 13.2.95, כתב ראש העיריה לתובע כי לאור ההנחיות בחוזר המנכ"ל אין אפשרות לתת תשלום גלובאלי עבור עבודה בשעות נוספות, וציין כי ביקש לבחון אפשרות לתגמל את התובע באופן חוקי על עבודתו בשעות אלה. מכתב נוסף נשלח על ידי ראש העיריה ביום 4.9.95 (נספח "י" לתצהיר התובע), ובו נכתב: - "הריני חוזר ומדגיש כי בהתאם לחוק ולסדר מנהל תקינים, אין אפשרות לאשר תשלום עבור שעות נוספות אשר לא בוצעו בפועל" (ההדגשה אינה במקור -מ.ש.). 27. התובע מציין כי קיבל תשלום עבור עבודה בשעות נוספות מספר חודשים, אולם תשלום זה הופסק, לטענתו, שלא כדין. ככל הנראה התשלום הועבר לו בחודשים בהם הותר לו לעבוד בשעות נוספות. מכל מקום, משקבענו כי לא הוסכם עם התובע על תשלום גלובלי בעבור עבודה בשעות נוספות. 28. זאת ועוד. ראינו כי לתובע הובהר פעם אחר פעם כי אינו זכאי לתשלום גלובאלי עבור שעות נוספות שלא ביצע בפועל, ומשהתובע לא הגיש פירוט של השעות בהן עבד, לא שולם לו כל תשלום. גם התובע מודה כי: - "שעות נוספות שדיווחתי עליהם, ואשר ביצעתי אותן בהיותי פיזית בלשכה, והטבעתי אותם בכרטיס נוכחות, קיבלתי שעות נוספות" (עמ' 3) 29. מכאן, שדין תביעתו של התובע ברכיב זה - להידחות. הוצאות רכב 30. לטענת התובע, בסע' 2א לחוזה העבודה, נקבע כי ישולמו לו הוצאות רכב שיחושבו לפי 1,500 ק"מ בחודש, ואולם - הנתבעת שילמה לו רק חלק מהסכום, ולפיכך נותרה חייבת לו סך של -.16,384 ש"ח, וסכום נוסף של -.1,230 ש"ח. 31. במהלך הדיון המוקדם, נקבעו מוסכמות, ולפיהן, אין למעשה חולק, כי התובע קיבל במהלך תקופת עבודתו תשלומים בגין אחזקת רכב, עד 1,500 ק"מ בחודש, וכי ביום 19.3.96 הודיעו לו כי רמת ההשתתפות בהוצאות רכב, תהיה 500 ק"מ לחודש. השאלה השנויה במחלוקת, כפי שאף באה לידי ביטוי ברשימת הפלוגתאות, היא האם התובע זכאי לאחזקת רכב המחושבת לפי 1,500 ק"מ בחודש, וזאת ללא צורך בדיווח, וכן - האם היתה הנתבעת רשאית לשנות באופן חד-צדדי את התנאים הקבועים בחוזה, ולפיהם זכאי התובע לאחזקת רכב לפי -.1,500 ש"ח. 32. משעיינו בחוזה הראשון, מצאנו כי סע' 3א קובע כי התובע יקבל: "אחזקת רכב רמה ד' ו- 1,500 ק"מ לחודש, כולל ביטוח ורישוי". התובע עצמו מאשר בכתב התביעה, כי במכתב מיום 19/3/96 הודע לו, כי ההשתתפות באחזקת רכבו תהיה עבור 500 ק"מ בלבד, ואולם טוען כי מכתב זה מהווה שינוי חד-צדדי של חוזה העבודה. 33. לטענת הנתבעת, השינוי בשיעור ההשתתפות נבע מהעובדה שלא ניתן היה לשלם על אחזקת רכב ללא קבלת דיווח, דבר שאף הוסבר לתובע במכתב ראש העיריה מיום 4.9.95. 34. התובע הצהיר בעניין זה, כי: - "זכאות זו לא הותנתה בשום תנאי דיווח. גם בתקופה שבה קיבלתי החזר הוצאות מעל 500 ק"מ לחודש, לא הגשתי דו"ח על נסיעות מעל 500 ק"מ. ולראיה, היו מספר חודשים בהם עמדה העיריה בסיכום ושילמה לי החזר הוצאות רכב עבור 1,500 ק"מ...מבלי שאגיש דיווח מפורט על הוצאות רכב" (סע' 17ג לתצהיר). התובע מאשר כי נמסרה לו הודעה על השינוי בתשלום, וטוען כי המלצת מבקר העיריה, לאור העובדה שהשינוי בהוצאות הרכב סותר את החוזה האישי שלו, היתה לשקול אפשרות למתן פיצוי חלפי. 35. מנכ"ל העיריה, מר אדם עינב, הצהיר לעניין החזרי הנסיעות כי: - "על התובע לדווח יעדי נסיעותיו ומספר הקילומטרים אשר נסע בתפקיד ויקבל החזר הוצאות כמקובל עד למכסה של 1,500 ק"מ בחודש" (סע' 6 לתצהיר, ההדגשות במקור). 36. לעניין חובת הדיווח, טוענת הנתבעת כי חובה זו קבועה בחוזר הממונה על השכר במשרד האוצר, מר יוסי קוצ'יק. טענה זו לא הוכחשה ע"י התובע, ואולם לטענתו: - "כשהמנכ"ל אמר לי שצריך לדווח, אמרתי לו שאני יכול לרשום 1500 ק"מ בתפקיד באופן כולל, אולם המנכ"ל עמד על כך שהדיווח יהיה פרטני לכל נסיעה. תגובתי לכך היתה, שאיני יכול לתת יד לתרמית, ולרשום נסיעות פיקטיביות כדי למלא את מכסת ה- 1500 ק"מ" (עמ' 4). 37. כלומר, התובע אינו טוען כי נסע כ- 1,500 ק"מ בחודש, וטענתו מתמקדת בהבטחה שניתנה לו (בחוזה העבודה), ובכך שאין הנתבעת יכולה לסגת מהבטחה זו באופן חד צדדי. 38. ביום 1.1.95, פנה התובע לראשונה אל ראש העיריה, וטען כי הוראת המנכ"ל לפיה עליו לדווח על נסיעותיו סותרת את חוזה העבודה. פניה נוספת בענין זה נעשתה ע"י התובע ביום 12.1.95, זאת - משפנייתו הראשונה בעניין לא נענתה. 39. במכתב נוסף של התובע מיום 29.1.95, הוא מזכיר פגישה שנערכה בינו לבין ראש העיריה ביום 18.1.95, ומציין כי בפגישה זו: "המנכ"ל נעתר לחתום על טופס נסיעות ברכב (1,500 ק"מ)". טענה זו לא אוששה ע"י מסמך כלשהו המעיד על הסכמת המנכ"ל לחתום על טופס כזה, או ע"י הצגת הטופס עצמו בפנינו. 40. ביום 4.9.95 כתב ראש העיריה לתובע, בתגובה למכתב התובע מיום 20.8.95 (שלא הוצג בפנינו), כי: - "כפי שהודעתי לך בשיחתנו בע"פ..אין אפשרות לאשר דו"ח החזקת רכב ללא קבלת דיווח. בזמנו הראיתי לך את דו"ח מבקרת המדינה בענין, אהיה מוכן לדון אתך בכל תוספת מתבקשת אשר תהיה בהתאם לחוק יסודות התקציב וההסכם הקיבוצי החל בענין". 41. כל האמור במכתבים שהובאו בפנינו, מלמדנו שכבר בתחילת עבודתו של התובע, החלו להקפיד עמו על דיווח בעניין הקילומטרים שנסע. 42. התובע גם לא הוכיח את טענתו לפיה בחלק מהחודשים שולמו לו הוצאות רכב לפי 1,500 ק"מ (או פחות מכך) וזאת ללא חובת דיווח: הוא לא הציג בפנינו את תלושי השכר, אלא רק חישוב שנעשה, לטענתו, בהסתמך על תלושי השכר. כמו כן לא פירט כיצד חושב הסכום ששולם לו. מתלושי השכר הבודדים שהוצגו בפנינו, לא ניתן ללמוד על כך. 43. מכאן - שטענתו לפיה דובר על תשלום של 1500 ק"מ בחודש שאינו מותנה בדיווח - דינה להידחות. 44. כאמור, ביום 19.3.96, הודע לתובע על כך שההשתתפות באחזקת הרכב שלו היא 500 ק"מ כולל ביטוח ורישוי. טענתו של התובע, כאמור, היא כי מדובר בשינוי חד-צדדי של חוזה העבודה. בדב"ע נד/4-1 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' התעשיה האווירית לישראל (פד"ע כט, 601) נפסק כי: "שינוי חד צדדי בתנאי העבודה החורג מהסבירות ופוגע בעובד אינו חוקי". בענייננו, אין מדובר לדעתנו בשינוי החורג מהסבירות, שעה שהתובע עצמו טען כי לא הגיע למכסה של -.1,500 ש"ח (כפי שעולה מסירובו לתת יד לדיווח פיקטיבי, כלשונו), וכן לאור העובדה שהנתבעת היא רשות מקומית, אשר תנאי השכר בה נגזרים מהמצב הכללי במשק, ומשינויים בתקציב הנגזרים ממצב זה, ובכפיפות לחוק ההסדרים במשק המדינה. 45. קביעה זו מתיישבת אף עם דעתה של פרופ' רדאי, בעניין הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, ועל כך כתבה: "כדי להסתגל לשינויים סביבתיים בכלכלה, בטכנולוגיה ובשיטות ניהולית, יש צורך בגמישות ניהולית שתאפשר להנהלה להתאים את התנאים במקום העבודה למציאות הסביבתית המשתנה. הצורך בגמישות ניהולית יסוכל אם יחסי עבודה לתקופות ארוכות ובלתי-קצובות ייחשבו כאילו הם סטטיים והעובד היחיד נחשב זכאי להטיל וטו על כל שינוי. יחד עם זאת, אין לכפות על עובדים עבודה בתנאים שונים באופן מוחשי מאלה שבהם הסכימו לעבוד" (שינוי חד צדדי של תנאי עבודה - היתר, איסור, או שביל הזהב?", "משפטים" כרך יט, עמ' 47, עמ' 78-79). 46. כלומר, הנתבעת היתה רשאית לשנות את תנאי העבודה, ומשהתובע המשיך בעבודתו, למרות חוסר שביעות רצונו מהשינוי האמור, ואף כתב במכתבו מיום 25.3.96 כי: "מאחר ולא מצאת דרך למלא אחר תנאי החוזה, אני מקבל בשלב זה...550 ק"מ" - אין לנו צורך לדון בשאלה האם השינוי בתנאי עבודתו הוא מוחשי במידה המזכה אותו להתפטר כדין מפוטר. 47. ולפיכך, תביעתו של התובע בכל הנוגע להחזר הוצאות רכב, דינה - להידחות. הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות 48. לטענת התובע, למרות שהנתבעת המשיכה לנכות משכרו את חלקו בקופת גמל המנוהלת בבנק יהב, החל מחודש 3/97 חדלה מלהעביר את הסכומים שניכתה לקופת הגמל, וכן חדלה מלהעביר את חלקה כמעבידה. לטענת התובע, סך הסכומים שלא שולמו ע"י הנתבעת, כולל רווחי הקופה, הוא -.7,881 ש"ח. בדומה, טוען התובע כי החל מחודש 7/97 חדלה הנתבעת מלהעביר סכומים שניכתה ממשכורתו וכן את חלקה כמעבידה, לקרן השתלמות בבנק יהב. חובה של הנתבעת בגין אי ההפרשה לקרן ההשתלמות, בתוספת רווחי הקופה, מסתכם ב- 12,776 ש"ח. 49. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענות התובע בעניינים אלו. מנכ"ל העיריה הצהיר כי: - "כל התשלומים בגין התובע הן לקופות גמל והן לקרן השתלמות נעשו במלואן (כך במקור) לרבות כל הפסד אשר נגרם לתובע בגין האיחור בתשלום" (סע' 19). 50. למרות האמור בתצהירו של מנכ"ל העיריה, מסר ב"כ הנתבעת במסגרת הדיון המוקדם, כי: - "הנתבעת אכן לא הפרישה לקרן השתלמות וקופת גמל עבור התובע בתקופה מסוימת, זה היה לגבי כלל עובדים" (עמ' 3). ברשימת המוסכמות שנכתבה במסגרת הדיון המוקדם נכתב כי: - "עד להגשת התביעה, הנתבעת לא שילמה בגין התקופות שצוינו בכתב התביעה עבור קופת גמל וקרן השתלמות של התובע וגם לא העבירה את הסכומים שנוכו משכרו של התובע". 51. יחד עם זאת ברשימת הפלוגתאות צוין כי אחת מהן היא בשאלת הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהאיחור בתשלום לקופת הגמל ולקרן השתלמות. בפנינו, שב והעיד מר אדם עינב כי: - "למיטב ידיעתי כל התשלומים שנוכו משכר העובדים, והתובע בכללם לקרנות שונות, הועברו לקרנות האמורות, ואם הדבר נעשה באיחור, הוספנו הפרשי הצמדה וריבית". 52. בסיכומיו, טוען התובע כי הסכום הכולל בגין הפיגורים בתשלום לקופות הגמל ולקרן ההשתלמות הוא 13,707 ש"ח, נכון לחודש 2/00. התובע מציין כי יש להעביר לו פיצויי הלנת שכר בגובה הסכום האמור, וזאת לאור הקבוע בסע' 19א ו- 28 לחוק הגנת השכר. אין לקבל טענתו של התובע בעניין זה. ראשית, הסכומים שהועברו לקופות הגמל ולקרן ההשתלמות כללו את הפרשי הריבית וההצמדה, והיו מעודכנים למועד העברתם (2/00). שנית, הזכות לתבוע את המעביד בגין פיצויי ההלנה נתונה לקופת הגמל ולא לעובד עצמו, כקבוע בסע' 28(א) לחוק הגנת השכר. משהועברו כל הסכומים, לא נגרם לתובע כל נזק, ותביעתו לפיצויי הלנת שכר בגין אי הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות - נדחית. 53. סוף דבר - תביעתו של התובע, על כל רכיביה - נדחית. 54. בנסיבות הענין - אין צו להוצאות. התפטרותגמלאים