1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו כנהג משאית בנתבעת. 2. הנתבע הגיש תביעה שכנגד לחייב התובע לשלם לה סך של 30,888 ₪ בגין שכר ו/או הלוואות ששולמו לו ביתר ועבור רכישת חלקי חילוף, דלקים ושמנים שרכשה הנתבעת עבור התובע, לרבות פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. 3. התובע עבד בנתבע כנהג משאית מיום 18/12/05 עד 17/6/07 בשכר חודשי לפי תלושי שכר שצורפו לתיק. 4. החל מיום 18/6/07 נפסל רישיון הנהיגה של התובע כנהג ברכב בדרגה C1 על ידי משרד התחבורה בעקבות ליקוי ראיה (נספח ת'-22 לתצהירו של התובע). בעקבות כך, נאלץ התובע להפקיד רישיונו באותו יום. 5. חודש קודם, ביום 17/5/07 ניתן לתובע על ידי הנתבעת מכתב נושא כותרת "הפסקת עבודה" בו צוין כי הנתבע מודיע לתובע על הפסקת עבודתו כנהג משאית החל מ- 17/6/07 בשל שלילת רישיון. צוין במכתב תקופת עבודתו הכוללת של התובע מ- 18/12/05 עד 17/6/07, כי התקופה הנ"ל כוללת הודעה מוקדמת וכי כל זכויותיו של התובע בגין תקופת עבודתו ישולמו לו בשכרו האחרון (נספח ת' - 23 לתצהיר התובע). 6. באותו מועד הונפק לתובע גם מכתב המלצה מטעם הנתבע (נספח ת'- 24 לתצהיר התובע). 7. התובע טוען כי פוטר מעבודתו על פי מכתב של הנתבע מיום 17/5/07 ותובע פיצויי פיטורים בסך של 11,744 ₪ על פי שכר קובע של 7,829 ₪ X 18 חודשי עבודה. 8. כן תובע התובע פדיון חופשה שנתית ופדיון דמי הבראה. למען הסדר הטוב יצוין כי התובע חזר בו מתביעתו לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל (עמ' 13 לפרוטוקול) 9. הנתבע טוען כי התובע התפטר מעבודתו בעקבות העובדה שנפסל רישיון הנהיגה שלו. הנתבע הציע לתובע תפקיד אחר אך התובע סירב. 10. מכתב "הפסקת העבודה" אינו בבחינת מכתב פיטורים, אלא מכתב שניתן לבקשת התובע עובר להתפטרותו. 11. לפיכך נטען מפי הנתבע כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. באשר לזכויות הנוספות, נטען כי התובע ניצל את מלוא ימי חופשתו בתשלום על פי האמור בתלושי השכר. באשר לפדיון דמי הבראה, נטען כי התובע קיבל הפדיון במשכורתו האחרונה וכן שולם לו בטעות סך של 1,908 ₪ ב- 8/07, וביתר. 12. בסיכום טענותיו חזר בו הנתבע מתביעתו לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת וכן מתביעתו להשבת מחיר המוצרים וחלקי החילוף אשר רכש עבור התובע (עמ' 13 לפרוטוקול) 13. לפיכך, נותרה במחלוקת טענת הנתבע כי על התובע להשיב לה סך של 18,208 ₪ שהינו למעשה ההפרש בין סך המשכורות שקיבל בפועל בתלושי השכר (העברות בנקאיות ושיקים) לבין סך המשכורות שהיה זכאי לקבל לפי תלושי השכר . לגרסת הנתבע, בהודעתו מיום 24/10/2010 ציין כי התובע קיבל בגין כל תקופת עבודתו כספים בפועל בסך של 129,248 ₪ אולם היה זכאי לקבל משכורת בשיעור 111,040 ₪ ולפיכך תובע ההפרש . לגרסת הנתבע, מדובר בהפרש אשר חלקו נובע מהלוואות שניתנו בידי התובע וחלקו אף מפדיון דמי הבראה ששולם לתובע ביתר ב- 8/07. 14. התובע דוחה הטענות הנ"ל וטוען כי לא קיבל תשלומי שכר או הלוואות מעבר למה שפורט בתלושי השכר, כי הנתבע אינו עקבי בטענותיו באשר למהות התשלומים ששולמו לו וכי לא הוכיח טענתו כי מדובר בסכומים ששולמו לתובע עבור הלוואות. לגרסת התובע מדובר בתשלומי שכר ו/או פרמיה שהיה זכאי להם. האם התובע פוטר או התפטר 15. "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב 271). הדיבור (או ההתנהגות - י.ה.), המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי. 16. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר. כיצד "יראהו" הצד השני, או כיצד "יחשב" בעיני הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות (דב"ע נז/39-3 אליק בביוב - נפתלי גפן, לא פורסם). 17. בית הדין חייב להכריע מי הביא את היחסים שבין הצדדים לידי סיים, דהיינו אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, גם שעה שלדעתו אין נפקות לשאלה בקשר לחבות בפיצויי פיטורים. כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב 41). 18. בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך. 19. ככל שעולה מהראיות שבפנינו יחסי העבודה בין הצדדים נותקו בשל העובדה כי רישיונו של התובע נפסל ולא יכול היה להמשיך בעבודתו כנהג משאית אצל הנתבע. 20. התובע טען כי לא התפטר ואף הדגיש כי דאג להביא נהג מחליף במקומו לאחר שעבר עימו תקופת חפיפה. 21. הנתבע הצהיר וגרסתו לא נסתרה, כי טרם הפסקת עבודתו בפועל של התובע, פנה אליו התובע והודיע לו כי בכוונתו להפסיק לעבוד אצלו כנהג משאית בשל שלילת רישיונו על ידי משרד הרישוי (סעיף 3 לתצהיר הנתבע). 22. ואכן בדיון המקדמי שהתקיים ביום 13/10/09 הודה התובע כי הודיע לנתבע קודם לשלילת הרישיון על כך ודאג להביא נהג מחליף וערך עמו חפיפה (עמ' 2 לפרוטוקול). 23. התובע נשאל במהלך חקירתו כיצד הסתיימה העבודה, והשיב : "אני אמרתי לו שעוד חודש משרד התחבורה לוקח את הרישיון ואמרתי לו שאני אסיים את העבודה ודאגתי לנהג מחליף כי אני לא אשאיר את האוטו בלי עבודה". "ש. והנהג החליף אותך ביום שסיימת . מתי סיימת לעבוד? ת. ב- 18/6/07" (עמ' 7 לפרוטוקול ). 24. גם טענת התובע כי על הנתבע היה להציע לו עבודה חילופית מוטלת בספק, שכן אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע התקבל לעבודה בנתבע כנהג משאית והועסק כנהג חלוקה. 25. הנטל מוטל על התובע להוכיח עילת תביעתו, היינו כי פוטר מעבודתו, טענה זו לא הוכחה. 26. מקובלת עלינו טענת הנתבע כי המכתב מיום 17/5/07 אינו בבחינת מכתב פיטורים. אם אכן כוונתו של הנתבע היתה לפטר התובע מדוע התאמץ התובע לדאוג להשגת נהג מחליף . 27. כל שעולה בנסיבות המקרה הנוכחי, כי התובע מסיבות התלויות בבריאותו, נאלץ לעזוב את עבודתו כנהג בנתבע. התובע התקבל לעבודה בנתבע כנהג משאית, עבד במשך שנה וחצי לשביעות רצון הצדדים ולא הוכחה, ולו לכאורה, כל סיבה אשר הובילה למסקנה כי הנתבע ביקש באיזשהו שלב לפטר את התובע. ניתוק היחסים אירע כאשר התובע הבהיר לנתבע כי לא יכול להמשיך ולעבוד כנהג, היינו להמשיך ולמלא אחר העבודה אשר לשמה התקבל לעבוד בנתבע, ולמלא את חלקו בחוזה העבודה עם הנתבעת . 28. בנסיבות אלה, ניתוק היחסים היה בשל סיבה התלויה בתובע ובנסיבות אלה, יש לראות את התובע כמי שהתפטר מעבודתו. 29. התובע טען רק בסיכום טענותיו כי אם ייקבע שהתפטר, כי אז זכאי לפיצויי פיטורים לאור הוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג -1963 , שכן איבד את כשירותו הרפואית למלא עבודתו. 30. טענה זו הועלתה רק בסיכום טענות התובע, כאשר במקרה הנדון הנתבע סיכם טענותיו לפני התובע לפי בקשתו ובחירתו ולא הגיב לסיכומי התובע לאחר קבלתם . 31. בנסיבות אלה נשאלת השאלה האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים בעילה של התפטרות מחמת מצב בריאות לקוי, כאשר טענה זו לא הועלתה אלא בסיכום טענותיו וכאשר הנטל מוטל על התובע להוכיח הבסיס העובדתי לטענתו, כי התפטר על פי הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ופסיקת בית הדין בעקבותיו. 32. אנו בדעה כי בנסיבות המקרה הנוכחי התובע אכן זכאי לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו מחמת מצב בריאות לקוי. 33. כלל הוא כי בית הדין פוסק בהתאם לעילת התביעה ו"חזית הדיון" שהונחה בפניו (ע"ע 197/03פרי שר אסייג - חנה גורן הפקות בע"מ, ניתן ביום 16/6/05 ; ע"ע 132/03 ראובן כהן - רשות העתיקות, ניתן ביום 13/10/04). "חזית הדיון" נקבעת בהתאם לנטען בכתבי הטענות ועל פי התנהלות הצדדים. הקובע הוא בחשבון הסופי הוא מה עמד לדיון למעשה : מה טען האחד בכתב התביעה ומה טען השני בכתב ההגנה ועל מה סב חומר הראיות בדברי העדים (דב"ע לז/3-44 זלפה לוי- הדסה נעורים המרכז הכפרי לחינוך, פד"ע ט 73). 34. מעבר לכך, גם כאשר תובע לא טוען טענות חלופיות אך מוכיח מסכת עובדתית, רשאית ערכאה שיפוטית להכריע בתביעה גם בהסתמך על שיקול משפטי המסובב על אותה מערכת עובדתית. עמד על כך השופט רבינוביץ בעניין רשות העתיקות (ע"ע 132/03ראובן כהן - רשות העתיקות - טרם פורסם) : לדידי מה שקובע הן הנסיבות כפי שעולות מחומר הראיות, ("חזית הדיון") ואלה יכולות להוביל במקרה זה למסקנה שהיו במקרה זה פיטורים או התפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. העובדה שהמערער לא הציג בכתב התביעה את הדברים דווקא כהתפטרות עקב נסיבות כאמור בסעיף 11 (א) סיפא לחוק פיצויי פיטורים, אינה מצדיקה דחיית התביעה רק בשל כך. 35. אכן התובע העלה טענה זו רק בסיכום טענותיו. אולם במקרה הנדון יש לקבוע כי חל החריג לכלל כי התובע לא יזכה בסעד שלא עתר לו, ולו מהטעם כי העובדות לצורך הכרעה באותו סעד הובהרו למעלה מן הנחוץ ולא היה טעם להמשיך בהתדיינות בין הצדדים בסוגיה זו (ראה : ע"ע 115/06ד"ר מיכאל בוגר - מקורות חברת מים בע"מ, פס"ד מיום 16/10/06, ורקה גם ע"ע (ארצי) 453/05 מועצה מקומית דיר חנא - סמיר עלי, פסק דין מיום 19/1/06) . 36. גם הכלל כי בית הדין פוסק על פי חומר הראיות שהוכחו בפניו (חזית הדיון)מובילה למסקנה כי בסוגיות של טענות משפטיות יש להעתר לתביעה החילופית שטען התובע בסיכום טענותיו לאחר שמיעת הראיות . 37. במקרה שבפנינו, התובע אמנם העלה טענותיו בדבר התפטרותו בגין פיטורים כעילה לקבלת פיצויי פיטורים רק בסיכום טענותיו, אולם במהלך הדיון נשמעו ראיות גם לעניין ההתפטרות ולעניין הפיטורים לאחר מכן, היינו חזית הדיון שונתה במהלך הדיון. הנתבע לא העלה טענה של הרחבת חזית במהלך הדיון, אלא בסופו של דבר טען ואף הודה כי הסיבה בגינה נותקו יחסי עובד ומעביד הינה פסילת רישיונו של התובע לשמש כנהג על פי החלטת משרד הרישוי בשל ליקוי ראיה, היינו בשל מצב בריאותו. 38. בנסיבות אלה, סבורים אנו כי יש לזכות התובע בפיצויי פיטורים שכן התפטר בגין מצב בריאות לקוי . 39. לפיכך הנתבע ישלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 11,744 ₪ שתבע בתביעתו ושהחישוב לא נסתר על ידי הנתבע. התביעה לפדיון חופשה 40. התובע תובע פדיון 15 ימי חופשה בסך של 4,695 ₪. לטענתו היה זכאי ל- 21 ימי חופשה בשים לב לתקופת עבודתו ולעובדה כי עבד 6 ימים בשבוע. 41. התובע מודה כי קיבל שכר עבור 6 ימי חופשה כאמור בתלוש השכר מ- 6/07 42. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל מלוא דמי החופשה כאמור בתלושי השכר . תלושי השכר ניתנו לתובע מדי חודש בחודשו ומעולם לא הלין על הפרטים שבתלוש, לרבות ימי החופשה שניצל מעת לעת נטען כי תלושי השכר היו בבחינת פנקס חופשה. 43. ככל שהוכח בפנינו התובע זוכה בדמי חופשה (על פי האמור בתלושי השכר בחודש 9/06 - 4 ימים, בחודש 11/06 - 3 ימים ובחודש 6/07 - 6 ימים (עמ' 9 לפרוטוקול). 44. התובע היה זכאי בגין כל תקופת עבודתו ל- 18 ימי חופשה (12 ימי עבודה לכל שנה גם על פי הוראות חוק חופשה שנתית וגם על פי הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה - י.ה.). התובע ניצל במהלך תקופת עבודתו 13 ימי חופשה בתשלום (סעיף 43 לעיל) . לפיכך זכאי ליתרת 5 ימי חופשה X 313 ₪ ובסך של 1,565 ₪. התביעה לפדיון דמי הבראה 45. התובע תובע פדיון 2 ימי הבראה בסך של 633 ₪. לטענתו, היה זכאי ל- 8 ימי פדיון אולם קיזז מתביעתו 6 ימים ששולמו בשכרו האחרון ב- 6/07. 46. הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע דמי הבראה ביתר, שכן פעם שילמה בתלוש 6/07 ולאחר מכן פעם נוספת ביום 12/8/07 . 47. טענת הנתבעת כי שילמה לתובע ביתר סך של 1,908 ₪ בגין דמי הבראה לא הוכחה על ידה. העובדה שציינה ברישומיה כי ב- 8/07 (מועד בו לא עבד התובע לכל הדעות) שילמה לתובע 1,908 ₪ בגין דמי הבראה, אין בה די. 48. כך גם באשר להעברה בנקאית מ- 8/07 . ליד הסכום הנ"ל צויין כי מדובר ב"משכורת לטובת התובע" 49. זאת ועוד, התובע העיד כי בחודש יולי לא עבד כלל. לפיכך כל תשלום ששולם לו בגין חודש זה או לאחריו הינו בבחינת גמר חשבון בין הצדדים כפי שהעיד הנתבע כי אכן נערך ביניהם. לא הונפק תלוש שכר על ידי הנתבע התומך בגרסתו כי בדמי הבראה ששולמו לתובע מדובר, למרות שבמסגרת הדיון המקדמי העיד הנתבע כי אכן הוצא תלוש שכר (עמ' 2 לפרוטקוול מיום 10/2/2010) 50. לפיכך גרסת הנתבע בדבר תשלום ביתר של דמי הבראה - לא הוכחה ויש לזכות התובע בתביעתו ובתשלום 2 ימי פדיון דמי הבראה בסך של 636 ₪ בתביע בתביעתו התביעה שכנגד 51. הנתבעת טוענת כי כל הסכומים ששולמו לתובע מעבר לסך המשכורות שפורטו בתלושי השכר ובסך של 18,208 ₪ הינם סכומים שיש לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובע. 52. הנתבע טוען כי התובע במהלך עדותו אישר כי קיבל את כל הסכומים שפורטו בתלוש השכר וכי הסכומים שפורטו בתלוש הינם נכונים (עמ' 8 לפרוטוקול). 53. בהמשך עדותו אישר כי כל השקיים שצירף הנתבע לתצהירו ושנרשמו לפקודתו הופקדו על ידו בחשבון הבנק ונפרעו (עמ' לפרוטוקול). 54. לאור האמור לעיל טוען הנתבע כי ההפרש בין תשלומי השכר בתלושי משכורתו לבין הסכומים ששולמו לתובע בפועל בהעברות בנקאיות או שיקים הינם בבחינת תשלומי יתר שניתנו לו כהלוואה וחייב בהשבתם. 55. התובע חולק על גרסת הנתבע. בכתב הגנתו הכחיש באופן כללי את התביעה שכנגד לרבות הטענות המתייחסות להלוואות שקיבל. 56. בתצהירו במקום עדות ראשית טען כי אינו חייב כספים לנתבע, בין בשל הלואות ובין בשל עילות אחרות. 57. בחקירתו הכחיש את הטענה כי עלה למכה ובעקבות כך קיבל הלוואה על סך 6,000 ₪ כפי שטען הנתבע (עמ' 8 לפרוטוקול). 58. התובע הודה כי בחודש 7/07 לא עבד . 59. מעדותו של הנתבע עולה כי לגרסתו נתן לתובע הלוואות הן בהעברות בנקאיות והן בשיקים, אך לא יכול היה לפרט אילו הלוואות ובאילו סכומים ניתנו לתובע ככאלה במהלך תקופת עבודתו והפנה לחודש 5/07 שלפי תדפיסי הבנק שולמו לתובע בחודש זה 2 העברות, מתוכן אחת בסך 6,000 ₪ כהלוואה בעקבות בקשת התובע לנסוע לחו"ל - למכה. לגרסת הנתבע יש אסמכתאות להלוואות אולם לא הוצגו על ידו כל מסמכים מהם ניתן להסיק כי בהלוואה מדובר. 60. זאת ועוד, הנתבע העיד כי התובע נותר חייב לו בגין קניית אביזרים לרכבו שרשם אותם על שם הנתבע וכי גם בסוגייה זו יביא אסמכתאות - אולם הנתבע זנח עילה זו בסיכום טענותיו ולא הביא כל אסמכתא. 61. כאשר לגרסת הנתבע ההפרש אותו תובע מאת התובע הינו בגין הלוואות אשר אין כל אסמכתא להוכיח גרסה זו (גם באשר לסכומים ששולמו לתובע ב- 5/07), וכאשר כל טענת הנתבע נסמכת על ההפרש בין הסכומים ששולמו לתובע בפועל לבין אלה שפורטו בתלושי משכורתו, ומדובר בתשלומים ששולמו על ידי הנתבע מרצונו - לא השכיל הנתבע להוכיח כי מדובר בתשלומים שמקורם בהלוואה או הלוואות שניתנו לתובע ושסוכם כי התובע בשלב כלשהו צריך להשיבם. 62. התביעה שכנגד הוגשה ע"י הנתבע רק בעקבות הגשת תביעת התובע הנוכחית. 63. אין לנתבע אלא להלין על עצמו שלא דאג להסדיר את תשלומי ההלוואה הנ"ל, אם אכן נכונים הם 64. מדובר בתשלומים שהוגדרו כשכר ואין די בהעלאת הטענה כי מדובר בהלוואה - כדי לחייב התובע בהשבתם, תביעה שהועלתה רק לאחר שהתובע הגיש תביעתו הנוכחית . 65. ערים אנו לעובדים, כי הנתבע העיד כי במסגרת גמר החשבון עם התובע, התובע היה זכאי לסך של 8,000 ₪ (עדות הנתבע בדיון המקדמי מיום 13/10/09) ולא הוכח, כי סכום זה שולם לתובע ואם כן מה היו מרכיבי הסכום. 66. לפיכך, יש לדחות את טענת הקיזוז שהועלתה מטעם הנתבע ולא הוכחה ולו בראשית ראיה. סוף דבר 67. הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך של 11,744 ₪. ב. פדיון חופשה שנתית בסך של 1,565 ₪ ג. פדיון חופשה שנתית בסך של 636 ₪. 68. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 18.06.07 עד לפרעון המלא בפועל. 69. טענת הקיזוז - נדחית. 70. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪. 71. פסק דין זה נחתם בחתימת ידה של נציגת הציבור ומופץ לצדדים בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה. דמי הבראההתפטרות