התפטרות פרילנסר בהייטק

זהו פס"ד בתביעת התובע לפיצויי פיטורין, כשאין חולק כי התובע התפטר. התיק נפתח במקור בבית הדין לעבודה בת"א והועבר לירושלים בשל הסמכות המקומית של בית דין זה. ע"פ החלטת בית הדין בת"א על הצדדים היה להגיש תצהירים בתיק (אף שמדובר בדיון מהיר), ואכן שני הצדדים הגישו תצהירים, ונחקרו על תצהיריהם. השאלות העיקריות שבתיק הן: האחת, האם הייתה הבטחה לתובע (בשל נוהג בחברה), כי בסיום עבודתו וגם אם יתפטר - אם "יעזוב בצורה יפה" - יקבל פיצויי פיטורין, והשניה -אם ייקבע כי אכן הייתה הבטחה כזו - האם ניתן לומר כי עזב "בצורה יפה", באופן המזכה אותו בפיצויי פיטורין. הנטל הן לעניין הבטחה, הן לעניין נוהג והן לעניין אופן העזיבה - מוטלת על התובע, וכפי שיובהר בהמשך - נטל זה לא הורם, לא לעניין קיומה של הבטחה, לא לגבי הנוהג ולא לגבי אופן וסיבת העזיבה. יצויין, כי בכתב התביעה אין כל התייחסות ספציפית לקיומו של "נוהג" בנתבעת לשלם פיצויי פיטורין למי שמתפטר, וכי הטענה הייתה רק כי הייתה הבטחה, וכי הופלה לעומת אחרים שקיבלו פיצויי פיטורין למרות שהתפטרו. יחד עם זאת, מאחר ששני הצדדים התייחסו לנוהג - הן בדיון והן בסיכומים - נתייחס גם לעניין זה. דיון: א. ע"פ האמור בכתב התביעה התובע קיבל "הבטחה מפורשת בעל פה מגב' אלה אוריצקי אשר הייתה עובדת החברה בתקופה הרלבנטית והיא אשר החתימה אותו על ההסכם, כי עובד אשר יעבוד בחברה פרק זמן סביר (לא צויין משך הזמן), וימלא את תפקידו כראוי (יעזוב בצורה 'יפה' ), יהיה זכאי לפיצויי פיטורין, גם אם יתפטר מיוזמתו" (ההדגשה במקור - י.ש). לדבריו, סירבה הגב' אוריצקי לרשום זאת בחוזה, אם כי , כאמור, הבטיחה לו זאת בע"פ. לפיכך, לדברי התובע, כאשר הסתיימו שנתיים של עבודה מסורה ומוערכת, ולאחר שמצא עבודה טובה יותר עבורו (אף כי לא באותו תפקיד), התפטר וביקש לממש את ההבטחה - אך סורב. עוד טען כי הידיעה כי יקבל פיצויי פיטורין סייעה לו בהחלטתו להתפטר. מנגד נטען על ידי הנתבעת, כי לא קיים נוהג כזה בנתבעת, גם אם היו עובדים שאכן התפטרו, וקיבלו משיקולים שונים, פיצויי פיטורין כשכל מקרה נדון לגופו. עוד נטען כי בכל מקרה, לא ניתנה לתובע כל הבטחה על ידי גב' אוריצקי , מה גם שהיא כלל לא הייתה מוסמכת לקבוע למנכ"ל מי יקבל פיצויי פיטורין, וכי קביעה זו שמורה רק לו, על פי כלל הנסיבות (כולל של שביעות רצון ושל נסיבות העזיבה). כמו כן נטען כי לאור העובדה שהתובע עבר לעבוד (כפרילנסר) ישירות מול לקוח של החברה ("סאפ"), ולמעשה נכנס לתת שירותים ללקוח "שלה", דבר שפגע בה, ממילא לא ניתן לומר כי במקרה העזיבה הייתה "יפה" או כי היה מקום ללכת לקראתו ולשלם לו פיצויי פיטורין למרות שלא פוטר. ב. מטעם התובע העידו התובע בעצמו וכן ולדמיר גרשנוב ומקסים סגל, שני עובדי הנתבעת שהתפטרו, כשמביניהם רק מקסים סגל קיבל פיצויי פיטורין. מר גרשנוב העיד כי לא קיבל פיצויי פיטורין, אם כי לדבריו הובטח לו עם כניסתו לעבודה, שיקבל פיצויי פיטורין גם אם יתפטר. לדבריו, כשביקש לקבל פיצויים, נאמר לו כי אכן יקבל, ובלבד שימשיך לעבוד חצי שנה נוספת- דבר שסירב, ולכן לא קיבל פיצויים. מר גרשנוב נשאל והשיב בעדותו כדלקמן (עמ' 6 שורה 6): "ש. אני ראיתי בתצהירך שבהייטק נוהגים לשלם פיצויי פיטורין, נכון? ת. נכון. ש. על סמך מה אתה אומר את זה? אתה מכיר חברות הייטק שמשלמות פיצויים לעובדים שמתפטרים? ת. כן, אבל אני לא יכול לנקוט בשמות בשלוף, אני יכול לבדוק ולהגיד. ש. למה לא בדקת לפני שכתבת את התצהיר? ת. לא התבקשתי , זה לא היה הנושא". כאמור, עד זה טען אמנם שגם לו הובטח שיקבל פיצויי פיטורין, גם אם יתפטר, אלא שהוא עצמו לא קיבל פיצויים, כיוון שלא מילא את התנאי שהתבקש למלא. בכל מקרה, העד אף לא ידע לומר דבר לעניין ה"נוהג" בחברות ההיטק (ואף לא בנתבעת עצמה) לשלם פיצויי פיטורין למי שמתפטר. ד. העד מקסים סגל העיד כי אכן התפטר וקיבל פיצויי פיטורין, אם כי היה העד היחידי לעניין זה שאכן קיבל פיצויים למרות התפטרותו. בתצהירו טען גם לנוהג בחברות ההייטק לשלם פיצויים גם למי שמתפטר. העד נשאל על החברות שקיים אצלן נוהג מעין זה והוא השיב: "ת. כן, אינטל, מקרוסופ, היו נותנים פיצויים גם למי שהתפטר. אני יכול להביא לך 100 אנשים שקיבלו". אלא, שכאמור, אף אחד מאלה לא הובא, כך שהטענה לעניין זה נותרה כאמירה בעלמא. ומכל מקום - מקרה אחד שהוכח אינו מלמד על "נוהג" בחברה. ה. למעשה, גם התובע עצמו לא ידע להצביע על אף עובד אחר שקיבל פיצויי פיטורין למרות התפטרותו (פרט למר סגל)כשלדבריו (עמ' 4 רישא): "ש. ויש לך עוד עובדים שאתה מכיר שאתה יודע שקיבלו? ת. לא היה לי שום קשר עם עובדים אחרים בחברה, ישבתי במיקום מבודד. ש. בכתב התביעה רשמת שזה מדיניות ושיש לך שמות שתציג אותם במידת הצורך, למעט מקסים מי הם? ת. השאר לא התפטרו. רק מקסים סגל היחיד שקיבל והתפטר. ש. עובד אחד זה לא מדיניות ולא נוהג אתה מסכים איתי? ת. היה נוהג להבטחה. לזה טענתי כל הזמן." ו. מטעם הנתבעת העידו יריב טבק ואלה אוריצקי. מר טבק העיד (עמ' 9 משורה 8): "ש. תאשר לי שבפועל חלק מהעובדים שמתפטרים מקבלים פיצויי פיטורים, נכון? ת. חלק כן וחלק לא. ש. בקבלת הפיצויים בפועל, זה תלוי בנסיבות? ת. כן, יש מגוון פרמטרים. ש. אז אם מסיימים יפה את העבודה בחברה מקבלים פיצויים? ת. לא בהכרח". עדות זו לא נסתרה, ומלמדת על כך שכל מקרה נדון לגופו , וכי לא בכל מקרה, ולא באופן אוטומאטי כל עובד שהתפטר זכה לפיצויי פיטורין. ח. גב' אלה אוריצקי אשר קיבלה את התובע לעבודה, הצהירה כי סירבה להכניס לחוזה סעיף שמבטיח פיצויי פיטורין גם במקרה של התפטרות. וכך נשאלה והשיבה (עמ' 10 משורה 17): "ש. את הצהרת שאת סרבת להכניס לחוזה סעיף שמבטיח פיצויי פיטורים גם במקרה של התפטרות? ת. נכון. ש. אז העניין הזה עלה בשיחה? ת. לא זוכרת. ש. סרבת או לא סרבת? ת. אם הנושא עלה אני סרבתי. ש. את זוכרת שסרבת? ת. לא זוכרת בדיוק מה היה אז, אני אומרת שבמידה והנושא הזה עלה אני סרבתי כי לא היה סעיף שדיבר על פיצויים במקרה של התפטרות. זה קרה לפני מס' שנים, אם היינו מסכימים זה היה מופיע בחוזה. ש. את מניחה שזה עלה וסרבת? ת. כן. ש. את נוהגת להגיע (צ.ל להגיד - י.ש) בזמן חתימה על הסכם, שהחברה משלמת למי שמסיים יפה, נכון? ת. כן, זה כאשר שהחברה מפטרת עובד הוא מקבל פיצויים, ומקבל המלצות, דברים שקשורים לתנאים, זה כל מיני דברים ולא רק פיצויים. ש. כבר במעמד החתימה שאדם בא להתקבל לעבודה את כבר מדברת איתו על הסוף איך מסיימים. ת. במידה ושואלים אותי. ש. אבל את אומרת כל הזמן זה משפט שלך שאת אומרת שהחברה נוהגת לסיים יפה? ת. כן. ש. אז את מדברת על סיום העבודה כבר במועד הקבלה לעבוד נכון? ת. במידה ומעלים את הנושא, לא מיוזמתי. ש. הצהרת שאת נזהרת לא להבטיח דברים במעמד החתימה? ת. נכון. יש דברים שבסמכותי להחליט ויש דברים שלא. דברים שלא בסמכותי אני נזהרת להבטיח, אני לא אבטיח סתם דברים. ש. כמו מה למשל? ת. נושא הפיצויים, כי לא אני מחליטה בזה. ש. את הצהרת שאת נזהרת במיוחד בהבטחות על פיצויים. למה במיוחד? ת. אני נזהרת בכל מיני סעיפים שלא קשורים להחלטות שלי ופיצויים זה אחד ההחלטות. ש. לדעתך מר מקסים סגל תפקד בצורה טובה בחברה? ת. למיטב זכרוני כן. ש. ובגלל זה הוא קיבל פיצויי פיטורים? ת. לא. ש. אז מאיזה סיבה הוא קיבל? ת. לא יודעת. אני לא מחליטה על זה. כל מקרה לגופו". ט. אכן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שגב' אוליצקי הצהירה, מחד, כי סירבה להכניס סעיף כזה בחוזה (משמע ש"זכרה" את הסיטואציה, ואף שהתבקשה לעשות כן), ומאידך העידה כי אינה זוכרת מה נאמר לתובע. אעפ"כ שוכנענו שלא הייתה "הבטחה" גורפת לתשלום פיצויים, וזו הסיבה שגב' אוריצקי סירבה להכניס סעיף מעין זה בחוזה. עוד שוכנענו כי לא היה מנגנון אוטומטי של תשלום פיצויים גם למתפטרים, וכי עניין זה נדון ספציפית לגבי כל עובד ועובד. כך גם קרה בעניינו של מר ולדמיר גרשנוב, אשר בפועל לא קיבל פיצויי פיטורין - לאחר התפטרותו - וכי נדרש לצורך כך להמשיך ולעבוד חצי שנה נוספת כתנאי לקבלת הפיצויים. י. למען הסר ספק, ולאור המסקנות דלעיל, לא הוכחה טענת ההפליה לה טען התובע בכתב התביעה, שהרי לא בכל מקרה קיבל מי שהתפטר פיצויי פיטורין, ועדותו של מר גרשנוב אף מחזקת זאת. יא. כך גם במכתבו של התובע לנתבעת בטרם הגשת כתב התביעה דיבר על אמירה ולא הבטחה מצד גב' אולצקי, וביקש לברר את זכויותיו לאור המדיניות המקובלת בנתבעת ולא לאור הבטחה בעניין זה. מכל מקום, וכפי שנאמר לעיל, אין די בכך שעובד אחד קיבל פיצויים למרות התפטרותו כדי לקבוע כי מודבר ב"נוהג" בנתבעת, ומעבר לעובד אחד - לא הוכח כי מתפטרים אחרים קיבלו פיצויים. יב. כאמור, גם לטענת התובע, נאמר לו בזמן החתימה על ההסכם כי משולמים פיצויים למי שמתפטר ועוזב "כצורה יפה". ממילא - גם לגרסתו, יש שיקול דעת למנכ"ל, האם לשלם פיצויים אם לאו, כשבין שאר השיקולים שלו הינה דרך העזיבה. יג. לטענת התובע, עבד באופן מסור ומוערך (ועל כך גם אין חולק), כשלדבריו גם "עזב יפה". אלא, שגם בעניין זה - הנטל הוא עליו, ועל מנת לבחון אם עזב "בצורה יפה" יש לראות את כלל הנסיבות ולא רק את רגע העזיבה. אין חולק שהתובע עזב את הנתבעת לאחר שסיכם עם חברת "סאפ" כי ייתן לה שירותים (חברה שקודם לכן עבד עימה כשכיר אצל הנתבעת). לטענת התובע לא גרם בכך כל נזק לנתבעת, מה גם שכפרילנסר עשה דברים אחרים ממה שעשה כשעבד בנתבעת. מנגד טוענת הנתבעת כי משהתובע עזב אותה על מנת להתחרות בה ולתת שירותים ללקוח במקומה (גם אם לא בתפקיד זהה) ,ממילא יש בכך תחרות והפסד כלפיה. בנקודה זו, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי יש לראות בהתנהלות התובע כפגיעה מסויימת בנתבעת (גם אם זו לא כומתה ולא הוכח נזק ממשי), ולו גם ברמה כזו שלא הייתה בוחרת מיוזמתה לשלם לו פיצויים שלא על פי חובתה החוקית. מכל מקום, לא ניתן לומר בנסיבות אלו - ולמרות שלא דובר בעזיבה על רקע אי שביעות רצון - כי עזב "בצורה יפה", לצורך קבלת פיצויי פיטורין. מכל האמור לעיל - התביעה לתשלום פיצויי פיטורין נדחית. יד. מעבר לצורך, יוער, כי אף אם היה מגיע לתובע פיצויי פיטורין, היה התובע זכאי לתשלום ע"פ שכר היסוד בלבד (7,875 ₪) כאמור בתלושים, והתובע לא הוכיח כלל כי סכומים אחרים בתלושים מהווים "פיקציה", וכי מדובר בשכר עבודה לכל דבר, אשר יש לקחת אותו בחשבון לצורך תשלום פיצויים. טו. ונקודה נוספת - בכתב התביעה הועלתה טענה חלופית על פיה זכאי התובע לכספים שלא הועברו לו בהתאם לצו ההרחבה בעניין הפנסיה. אף שלא ברור מדוע זו טענה חלופית - התובע כלל לא התייחס לטענה זו - לא בתצהירו, לא בעדותו, ואף לא הייתה כל התייחסות בסיכומים. מכך ניתן ללמוד כי התובע - אשר על פניו הופרשו לו כספי גמל, כעולה מהתלושים, ממילא לא עמד עת טענתו זו, ועל כן אין מקום לפסוק לו כל סכום בגינו. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית. בנסיבות העניין, ולאור העובדה שהתובע אכן היה עובד ראוי ומוערך (בזמן בו עבד בנתבעת), ומשהתברר כי היה עובד - כדוגמת מר סגל - שקיבל פיצויים גם כאשר התפטר, החלטנו להעמיד את גובה ההוצאות שיישא בהן התובע על סך של 1,500 ₪ כשכ"ט עו"ד, ולא מעבר לכך. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.התפטרות