1. בפני תביעתו של התובע להחזר ניכוי בסך 6,500 ₪ שנוכה משכרו האחרון בחודש נובמבר 2010 בגין הפרת התחייבותו לעבוד בנתבעת 24 חודשים לאחר הכשרתו. העובדות הצריכות לעניין 2. הנתבעת הינה חברת בע"מ העוסקת במתן שירותי תחבורה ציבורית. 3. התובע עבד בנתבעת כנהג אוטובוס החל מיום 10.9.2009 ועד לסיום עבודתו ביום 20.11.2009. 4. לאחר סיום עבודת התובע, ניכתה הנתבעת משכרו האחרון סך 6,500 ₪ וזאת מכוח סעיפים 7 ו-16 להסכם העסקתו: בסעיף 3א להסכם נקבע כי "החברה תממן בעצמה ועל חשבונה את עלות הכשרת המועמד לתפקיד נהג אוטובוס בעלות של כ- 6,500 ש"ח...". בסעיף 4 ד להסכם נקבע כי "המועמד מצהיר ומאשר כי ידוע לו שהחברה משקיעה מאמצים וכספים רבים לצורך הכשרתו וכי הוא מתחייב לעבוד בחברה לאחר שיוכשר לתפקידו לתקופה של שנתיים ימים לפחות...". בסעיף 5 להסכם נקבע כי "המועמד מתחייב, כי במידה ויסרב להיות מועסק בחברה ו/או אם תופסק מסיבה כלשהי העסקתו בחברה בטרם חלפו 9 חודשים מתחילת העסקתו לפי הסכם ההעסקה, ישיב לחברה בתוך 14 ימים את הסך שהושקע בהכשרתו בסך של כ- 10,000 ₪....". 5. בתביעתו, תבע התובע השבת הסכום שנוכה משכרו (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול ש' 3). טענות הצדדים 6. לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו בשורות הנתבעת לאחר שהתלונן בפני מנהלי הנתבעת על אי תקינות האוטובוסים. לטענתו, "אורית פיטרה אותי, אמרתי לה שאני רוצה רכב אחר, היא אמרה שאין לה רכב אחר לתת לי, אם אתה לא רוצה אל תעבוד (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 1). בנסיבות אלה טוען התובע אין תוקף להוראות הסכם העסקתו שכן הנתבעת לא איפשרה לתובע להשלים את תקופת העסקה עליה התחייב בהסכם העסקתו. עוד טען התובע (טענה, שככל הנראה, נזנחה בסיכומיו) כי החתמתו על הסכם ההכשרה הוא הסכם מפלה ולא לטובת העובד (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 28). 7. הנתבעת טוענת, כי התובע עבר קורס חיצוני לצורך קבלת רשיון כנהג אוטובוס על חשבון הנתבעת וכאשר הפר את חוזה העבודה והתפטר מעבודתו כעבור 3 חודשים חודשים בלבד זכאית היתה הנתבעת לנכות משכרו האחרון את הפיצוי המוסכם שעוגן בחוזה ההעסקה. הנתבעת מכחישה בתוקף את טענת התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו. לטענתה, התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו מבלי ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת כדין על התפטרותו. עוד מוסיפה הנתבעת, כי היא ניכתה משכר התובע רק 6,500 ₪ הגם שעלות הכשרתו עמדה על 10,000 ₪ (שכן לאחר קבלת הרישיון עבר התובע הכשרה פנימית נוספת) וכן לא קיזזה את השווי הכספי של 3 ימי הודעה מוקדמת שהתובע לא נתן, כאשר לאחר הקיזוז נשאר התובע חייב לנתבעת סכום בסך 3,030 ₪ בגינו פתחה הנתבעת בהליכי הוצל"פ כנגד התובע. דיון והכרעה 8. מטעם התביעה העיד לפנינו התובע עצמו, בחקירה ראשית ונגדית. מטעם הנתבעת העידו מר אייל ווקס, מנכ"ל הנתבעת ומר הרצל בדוסה סמנכ"ל הכספים בנתבעת. 9. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את חומר הראיות החלטתי לדחות את התביעה. להלן אפרט נימוקי החלטתי. השבת הפיצוי המוסכם שנוכה משכרו של התובע 10. נקודת המוצא המשפטית היא, כי ככלל, בתי הדין לעבודה נותנים תוקף לתנאים אשר נקבעו בחוזה העבודה האישי וזאת מכח עקרון חופש החוזים. אולם למותר לציין, כי על חופש החוזים מוטלים הגבלות, הן מכוח הדין הכללי והן מכוח דיני העבודה, זאת במקרים שבהם תנאי הכלול בחוזה העבודה נוגד הוראות חקיקה או את תקנת הציבור (ע"ע 292/99 עמיחי נ' חברת יוסי גולדהמר בע"מ, פד"ע ל"ה, 204, 216 תש"ס - 2000. 11. בפרשת עמיחי נדון מקרה בו עובד נשלח לקורס על חשבון המעסיק וכתנאי להשתתפותו בקורס חתם על כתב התחייבות לפיו במידה ויעזוב את העבודה לא יתחרה במעסיק במשך שנים עשר חודשים. הנשיא אדלר הסביר, כי כאשר עובד נשלח לקורס על חשבון המעסיק והעובד עוזב את מקום העבודה במהלך הקורס או זמן קצר לאחר מכן, יכול המעסיק להתנות את השתתפות העובד בקורס, בכך שהעובד ישיב למעסיק את עלות הקורס ושכר העבודה ששולם לעובד בזמן השתתפות הקורס, בכפוף למבחן הסבירות (פרשת עמיחי, עמ' 217). דברים אלה נאמרו בהתייחס להגבלת עיסוק של עובד. קל וחומר כאשר מדובר, כמו בענייננו, בפיצוי מוסכם ולא בהגבלת עיסוק. 12. מכאן, שאין כל מניעה שהמעביד יממן לעובדים קורס הכשרה מקצועית בתחילת עבודתם תמורת התחייבות להעסקה בזמן מוגדר. כאשר אותם עובדים מתפטרים לאחר תקופה קצרה זכאי המעסיק לחייבם בתשלום עלות הקורס ובלבד שהעלות היא ביחס נאות לסכום החוב (ע"ע 1137/04 יואב כהנא נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, פס"ד מיום 16.5.05). 13. באשר לסבירות סכום החוב, נאמר בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1971, סעיף 15(א): "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן: "פצויים מוסמכים") יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם בית המשפט רשאי להפחיתם אם מצא שהפצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". בפסיקת בית המשפט נקבע כי סמכותו של בית המשפט, ובית הדין בכלל זאת, להפחית את הפצוי המוסכם, תעשה: "רק במקרה חריג בו מצא בית המשפט העדר "כל יחס סביר" בין אותו פצוי לבין הנזק שניתן היה לחזותו מראש. המילה "כל" הודגשה על ידי, היא הנותנת שהתערבותו של בית המשפט בפצוי המוסכם היא מצומצמת ונדירה, כל עוד קיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, משאירים את הפיצוי המוסכם בתוקפו" (ע"א 300/77 דליה רוזנר נ' בניני ט.ל.מ חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פ"ד לב(3) 686, וכן פסה"ד בעניין דמ (ת"א) 6662/00 בלום גיל נ' קומטק בע"מ ניתן ביום 29.7.2011; דב"ע נה/ 3-188 ערן גיל נ' בטחון אזרחי בע"מ, עבודה ארצי, כט(3) 111). 14. בעניין ערן גיל קבע בית הדין הארצי בנסיבותיו של אותו מקרה, כי "העולה מהאמור הוא, כי משלא נסתרה גרסת החברה בדבר עלות האכשרה, ומשלא הוכח 'העדר בולט של סבירות' בסכום שננקט בחוזה - אין אנו מוצאים מקום להתערב בקביעתו זו של בית הדין האיזורי". מן הכלל אל הפרט 15. בענייננו, אין חולק שהתובע התקבל לעבודתו ללא רישיון נהיגה על אוטובוס וכי הנתבעת שלחה את התובע - על חשבונה - לקורס נהיגה לקבלת רישיון לאוטובוס. הלכה למעשה, התובע רכש אצל הנתבעת מקצוע לכל דבר ועניין (נהג של תחבורה ציבורית) ולאחר כשלושה חודשים סיים את עבודתו. 16. התובע הודה בחקירתו הראשית כי "באתי לחב' סופרבוס כדי להתקבל כנהג וללמוד על חשבונה הכשרה, לימוד נהיגה. לקח לי כמעט חודש ללמוד את ההכשרה (עמ' 2 לפר' ש' 19). בחקירתו הנגדית הודה התובע כי עבר קרוב ל- 30 שיעורי נהיגה, כי עבר טסט ואת האגרה שילמה הנתבעת וכי לאחר סיום עבודתו בנתבעת עבד כנהג אוטובוס בחברות אחרות. 17. מחקירתו הראשית של סמנכ"ל הכספים בנתבעת עולה, כי "החברה משקיעה בתשלום ישיר בבי"ס לנהיגה עבור לימוד נהיגה מעשי והעברת המבחן המעשי, כמו כן, כאשר נהג מסיים ויש לו רישיון הוא לא נהג תחבורה ציבורית יש צורך בהכשרה נוספת. הוא נהג על אוטובוס. יש הכשרה נוספת לנהג תחבורה ציבורית..." (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 22). סמנכ"ל הכספים הציג כרטסת הנהלת חשבונות באשר לעלות התשלום לבית הספר לנהיגה (נ/2). סמנכ"ל הכספים לא נחקר בחקירה נגדית ולפיכך עדותו לא נסתרה. יתר על כן, לטעמי הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה העסקתו של התובע הוא סביר. בהקשר זה אבהיר, כי הפיצוי המוסכם הוא מדורג (לאחר תשעה חודשי העסקה הפיצוי המוסכם קטן יותר) וממילא, סביר בעיני כי מעסיק המשקיע בעובד יבקש להנות מפרי השקעתו תקופה מסויימת לאחר סיום תקופת ההכשרה. 18. כאן גם המקום לציין, כי לטעמי, יש לעשות הבחנה בין הכשרה חיצונית אליה נשלח העובד (הכשרה, שככלל, תזכה את המעסיק בהחזר עלות השקעתו והכול בהתייחס למתחם הסבירות של הפיצוי המוסכם) לבין הכשרה פנימית שעובר העובד במקום עבודתו (שככלל, לא תזכה את המעסיק בהחזר עלות השקעתו), שהרי כל מעסיק מחוייב לקחת בחשבון שעליו להשקיע משאבים כספיים וניהוליים בלימוד העובד החדש את מלאכתו ולא סביר בעיני שהכשרה פנימית תזכה את המעביד בהחזר עלויות ההשקעה והניהול. יחד עם זאת, בענייננו, הגם שהנתבעת טענה שעלות הכשרתו של התובע עמדה על 10,000 ₪ וכללה הן את עלות ההכשרה החיצונית והן את עלות ההכשרה הפנימית, אזי הסכום שנוכה בסופו של דבר היה 6,500 ₪ כך שהבעייתיות עליה הצבעתי בסעיף זה לא חלה במקרה דנן. 19. יתר על כן, לטעמי אין תוקף לפיצויי המוסכם שעה שהפסקת עבודת התובע היא ביוזמת המעביד, שכן במקרה כזה הפסקת העבודה היא לא בשליטתו של התובע. לפיכך, להוראת סעיף 5 להסכם (לפיה גם אם תופסק מסיבה כלשהי העסקת התובע בנתבעת ידרש התובע להחזר הפיצוי הוסכם) אין תוקף משפטי. מכאן, שעלינו להידרש לסוגיה הנוספת הקיימת בין הצדדים לעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע: ככל שימצא שהתובע פוטר מעבודתו לא יהא תוקף לניכוי הפיצוי המוסכם שבוצע בשכרו האחרון של התובע. נסיבות סיום העבודה: פיטורים או התפטרות? 20. חוק פיצויי פיטורים מחייב, ככלל, מעשה של פיטורים או מעשה של התפטרות, על מנת שתקום עילה חוקית לתשלום פיצויי פיטורים. הדרישה לקיומו של מעשה פיטורים או התפטרות נקבעה בפסיקת בתי הדין לעבודה מקדמת דנא. כך, למשל, נקבע כי"הן הפיטורים והן ההתפטרות הם סיום חד צדדי של יחסי עובד -מעביד. השניים הם פעולה סובייקטיבית שתנאי לה הוא מתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונה להביא את יחסי העובד והמעביד לידי גמר. כוונה זאת צריך שתהיה של המביא את היחסים לידי גמר" (דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ויעקב פורר - שושנה שרייר, פד"ע א' 69; דב"ע ל/3-1 זמל הרן נגד דואיב גילה, פד"ע א' 18, ועוד). 21. בבירור השאלה בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים יש לברר האם במכלול הנסיבות הגיעו היחסים בין הצדדים לידי גמר, כתוצאה מביטולם על ידי המעביד או על ידי העובד (דב"ע שם/ 3-116 שלום סלמה- מדינת ישראל פד"ע יב' 375, להלן עניין סלמה, דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ פד"ע כב' 271, דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ פד"ע ב', 41, ע"ע 184/03 עין בר מפעלי אפיה בעינת - דוד יוסף (8.6.06). 22. הנה כי כן התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות (בג”ץ 566/76 אלקו בע"מ נ. בית הדין הארצי, פד"י לא(2) 197, דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא- יעקב כהן פד"ע ז 175, עע 137-08 מטין אילינדז- פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ (22.8.2010)). 23. לא למותר לחזור ולציין, בהקשר זה, כי כשמדובר בפיטורים, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לקיומם (דב"ע נו/ 3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן, עבודה ארצי, כרך ל(2) 154; דב"ע נד/ 3-129 משה ענבר נ' איתן הראל ואח', עבודה ארצי, כרך כח(1) 216), שכן נטל השכנוע לעניין התקיימות כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו". לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה (דב"ע 3/269 דר' איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57; י' קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה (הוצאת דיונון), תשנ"ט- 1999, עמ' 1274). 24. בענייננו, התובע לא הציג כל ראיה או מוצג נוסף לתמיכה בגרסתו מלבד עדותו בחקירתו הראשית. מכאן שבית הדין מצוי במצב שבו התובע, מחד, טוען שפוטר בעוד שהנתבעת, מאידך, טוענת שהתפטר כאשר נטל הראייה מוטל על התובע. 25. יתר על כן, ממסמך ת/1 שהוצג בדיון (טופס טיולים יציאה) רשום בסיבת עזיבת העבודה "התפטרות". זאת ועוד, גרסתו של התובע באשר לנסיבות סיום העבודה כפי שעלתה בחקירתו הראשית אינה מופיעה בכתב התביעה ובמכתב ההתראה שנשלח קודם להגשת התביעה. הדעת נותנת כי יש לפרט בכתב התביעה את מלוא התשתית העובדתית בנוגע לנסיבות סיום העבודה (במיוחד כאשר מדובר במחלוקת עובדתית) והעובדה שגרסתו המלאה של התובע נשמעה, לראשונה, רק בעת עדותו פוגעת במהימנותו. 26. התוצאה היא, איפוא, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולהוכיח כי פוטר מעבודתו. למותר לציין, כי משדחיתי את טענת התובע באשר לנסיבות סיום עבודתו הריני נותן תוקף מלא לניכוי סכום הפיצוי המוסכם שנוכה משכרו האחרון של התובע. 27. סוף דבר - התוצאה אלי הגעתי היא כי תביעתו של התובע נדחית כולה. באשר להוצאות, אזי הגם שתביעתו של התובע נידחתה אני רואה לנכון, בנסיבות העניין, שלא לפסוק הוצאות לחובתו. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בית הדין הארצי בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין. התפטרות