השופט י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בנצרת (תב"ע נה/6-193; השופט ארמון ונציגי הציבור ארצי וניצני), בו נדחתה תביעת המערער לתשלום קצבת פרישה מאת המשיבה (להלן - העירייה). הרקע העובדתי וההליך בבית-הדין האזורי 2. המערער, שהוא יליד שנת 1951, החל בעבודתו בעירייה ביום 1.2.1981. עבודתו נסתיימה ביום 26.11.1994, עקב התפטרותו, כאשר באותה עת גילו היה מעל 40 שנה והוא שירת יותר מעשר שנים בעירייה. לטענת המערער, התפטרותו הייתה על רקע "הרעה בתנאי עבודתו וכי לא הייתה כל אפשרות מצדו להמשיך בעבודתו במצב שפורט לעיל" (פסקה 6 לכתב התביעה). מטעם זה, טען המערער כי "במצב הנ"ל זכאי הוא לכל הזכויות והתנאים כאילו פוטר מעבודתו לרבות מענק פרישה" (פסקה 7 לכתב התביעה). תביעת המערער הייתה לקבל קצבה חודשית עקב התפטרותו, בהיותו בגיל 43, וזאת על-פי סעיף 15(4) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות), החל על עובדי העירייה מכוח הסכם קיבוצי. 3. בכתב ההגנה הכחישה העירייה כי הייתה הרעה בתנאי עבודתו של המערער וכן את זכאותו של המערער לקצבה חודשית עקב התפטרותו. יחד עם זאת, ציינה העירייה כי הציעה למערער, לפנים משורת הדין, לקבל פיצויי פיטורים או "להקפיא" את זכויותיו לגמלה עד הגיעו לגיל 65, וזאת בהתאם לסעיף 17א(א) לחוק הגמלאות. 4. בהסכמת בא-כוח הצדדים לא דן בית-הדין האזורי בשאלה העובדתית האם הייתה הרעה בתנאי עבודתו של המערער, אלא דן תחילה בשאלה המשפטית: "האם פרשנותו הנכונה של חוק הגמלאות מחייבת מתן גמלה למי שהתפטר בשל נסיבות תואמות את סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים כבר מעת התפטרותו או רק מגיל 60". בא-כוח הצדדים הגישו סיכומים בשאלה המשפטית הנ"ל. 5. בפסק-דינו המפורט התייחס בית-הדין האזורי לטיעוני הצדדים וניתח את סעיפי החוק הנוגעים לנושא הדיון, על-פי נוסחם ועל-פי תכליתם. פסיקת בית-הדין, הייתה כדלקמן: "23. לאור מסקנתנו המובאת בסעיף 22 לעיל, הרי שיש לראות את סעיף 15(4) לחוק הגמלאות (ואף את ההסכם הקיבוצי המאמץ אותו) כמתייחס רק לעובד שפוטר, כאמור בסעיף ואין להחיל את הוראותיו על עובד שהתפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. 24. לפיכך, דין התביעה להידחות כבר עתה, שכן אף אם יצליח התובע להוכיח את גרסתו העובדתית, לא יהיה בכך כדי להועיל לו לזכות בתביעה". הטיעונים בהליך הערעור 6. הטענות העיקריות של בא-כוח המערער לפנינו הן כדלקמן: (א) יש מקום להרחבת הפרשנות של המונח "פיטורים" בסעיף 15(4) לחוק הגמלאות, לעניין התפטרות עקב הרעת תנאי העבודה של העובד, אך לא לכל הנסיבות האחרות של התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים; (ב) סעיף 15(4) לחוק הגמלאות בא להבטיח עובד לאחר 10 שנות שירות בגיל מעל 40, שנאלץ לוותר על עבודתו, קצבה לאחר פרישה, ויש לפרשו לפי תכלית זו. 7. בא-כוח העירייה תמך בפסק-דינו של בית-הדין האזורי, וטענותיו העיקריות לפנינו הן כדלקמן: (א) התפטרות עקב הרעת תנאי העבודה תיחשב כפיטורים, רק לעניין פיצויי פיטורים ולא לעניין חוק הגמלאות; (ב) על-פי סעיף 15(4) לחוק הגמלאות, הזכות לקצבת פרישה מוענקת רק למי שפוטר מעבודתו ולא למי שהתפטר. 8. בטרם נתייחס לטיעוני הצדדים, נפרט את ההיבטים המשפטיים של הנושא שלפנינו. ההיבט המשפטי מבחינת חוק פיצויי פיטורים 9. חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים או החוק), כשמו, קובע חובת תשלום פיצויי פיטורים לעובד שפוטר. בסעיף הראשון והמרכזי של החוק (סעיף 1(א) נקבע כי "מי שעבד שנה אחת ברציפות... ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים" (ההדגשה הוספה). 10. חוק פיצויי פיטורים קובע חובה של תשלום פיצויי פיטורים אף בנסיבות אחרות מאשר פיטורים (נסיבות אלה הן: הפסקת עבודה, פטירה, התפטרות). אולם המחוקק הקפיד שלא לקבוע במקרים אלה עילה אחרת לתשלום פיצויי פיטורים (מלבד לגבי המתגייס למשטרת ישראל או לשירות בתי הסוהר, בתנאים מסוימים - סעיף 11א לחוק פיצויי פיטורים), אלא קבע כי הזכאות לפיצויי הפיטורים או נסיבות סיום העבודה, ייחשבו כפיטורים. בנושא זה השתמש המחוקק במונחים שונים, אשר מהותם ותכליתם היא אחת. דהיינו - אי קביעת זכאות לפיצויי פיטורים עקב התפטרות וכיו"ב, אלא ראיית התפטרות בנסיבות מסוימות כפיטורים, לעניין חוק פיצויי פיטורים, וכתוצאה מכך היווצרות זכאות לפיצויי פיטורים. ניסוחיו של המחוקק בנושא זה הם כדלקמן (ההדגשות הוספו): (א) "זכאי לפיצויי פיטורים כאילו פוטר" (סעיף 4 לחוק - הפסקת עבודה מחמת פטירת המעביד, פשיטת רגל או פירוק תאגיד); (ב) "ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו" (סעיף 5(א) לחוק - עובד שנפטר); (ג) "רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים" (סעיף 6 לחוק - התפטרות לרגל מצב בריאות); (ד) "יראו לעניין חוק זה את התפטרותו כפיטורים" )סעיף 7(א) לחוק - התפטרות של הורה לאחר לידה); (ה) "לעניין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד" (סעיף 8 לחוק - העתקת מקום מגורים); (ו) "רואים אותו לעניין חוק זה כאילו פוטר" (סעיף 9(א) לחוק - אי חידוש חוזה עבודה); (ז) "רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים" (סעיף 11(א) לחוק - הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות אחרות; סעיף 11(ג) לחוק - התגייסות לשירות סדיר בצה"ל; סעיף 11(ד) לחוק - בחירה לראשות רשות מקומית; סעיף 11(ה) לחוק - התפטרות בגיל 65-60); (ח) "רואים אותו כאילו פוטר" (סעיף 11(ב) לחוק - התפטרות עובד עונתי). 11. מהאמור לעיל עולה כי המחוקק קבע חובת תשלום פיצויי פיטורים לעובד מפוטר בלבד, אך בנסיבות מסוימות של התפטרות הוא קבע כי ההתפטרות תיראה לעניין פיצויי פיטורים או לעניין חוק פיצויי פיטורים, כפיטורים. משמעות הדבר היא כי בהתמלא התנאים שבנסיבות המסוימות האמורות, אין משתנה מהותו ואופיו של סיום העבודה. על כן, אין פירושו של דבר שההתפטרות באותן נסיבות הפכה לפיטורים, הן מבחינת חוזה העבודה והן לעניין אחר, אלא שתוצאתה של התפטרות שכזו היא תשלום פיצויי פיטורים על-פי חוק פיצויי פיטורים. 12. לענייננו, רלבנטיות הוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, בו נקבע כדלקמן: "11. (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים" (ההדגשה הוספה). 13. כמו כן, נציין את הוראת סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, בו נקבע כי אם "היה עובד או שאירו זכאי על-פי חיקוק לגמלה מן המעביד עקב פרישת העובד מהעבודה או מסיבה אחרת, תבוא הגמלה במקום זכותו לפיצויי פיטורים לפי חוק זה". ההיבט המשפטי מבחינת דיני הגמלאות 14. המקור המשפטי לתשלום הגמלאות לעובדי העירייה הוא בחוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות, שהיא הסכם קיבוצי כללי. בסעיף 79 לחוקת העבודה נקבע: "79. בעניין פנסיה לעת זקנה... תנהג הרשות לגבי העובדים על-פי חוק הגמלאות של עובדי המדינה...". שיטת הפנסיה על-פי חוק הגמלאות היא השיטה התקציבית, ו"מקור הזכות לפנסיה התקציבית יכול להיות בחוק... בהסכם אישי או בהסכם קיבוצי" (דב"ע נג/4-6 מועצת פועלי תל-אביב-יפו - עיריית תל-אביב-יפו [1], בעמ' 38). בעניין שלפנינו, חלות על הצדדים להליך הוראות חוק הגמלאות, כאשר הבסיס לתחולה הוא הסכמי, הנובע מסעיף 79 לחוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות. 15. הזכאות לקצבת פרישה על-פי חוק הגמלאות, מתקיימת בהגיע עובד העירייה לגיל הפרישה, וכן לאחר פיטורים מסיבת מצב בריאות לקוי. כמו כן; קיימת הזכאות לקצבת פרישה לאחר פיטורים מסיבה אחרת, כמפורט בסעיף 15(4) לחוק הגמלאות: "15. אלה זכאים לקיצבת פרישה: (1) ... (2) ... (3) ... (4) מי שפוטר לאחר עשר שנות שירות מסיבה אחרת כשהוא בגיל 40 או יותר ולא נפסל לשירות המדינה לפי החלטת בית-דין למשמעת...". 16. עובד אשר נסתיים שירותו, והוא אינו זכאי לקצבת פרישה עקב כך, חלות לגביו הוראות הסעיפים 17א ו-46(ג) לחוק הגמלאות, כדלהלן: "17א. (א) עובד שנסתיים שירותו לאחר ששירת עשר שנים, ואינו זכאי לקצבת פרישה על-פי הוראות אחרות של חוק זה, רשאי להודיע בכתב לנציב השירות. . . כי הוא בוחר בזכויות לגמלאות לפי חוק זה עקב סיום השירות, ומשעשה כן, יחול עליו סעיף 46(ג)... (ב) סעיף זה אינו חל על מי שקיבל פיצויים עקב סיום שירותו...". "46. (ג) עובד שבחר בזכויות לגמלאות לפי סעיף 17א, תשולם לו קצבת פרישה... מהחודש המתחיל אחרי היום שבו הגיע לגיל 65; אולם - (1) אם פרש העובד לפני הגיעו לגיל 65 מכל עבודה או משלח יד, מסיבות מצב בריאות לקוי, והחל לקבל עקב פרישה זו קצבה.. . תשולם לו קצבת פרישה לפי חוק זה מהחודש שבו החל לקבל את הקצבה... . (2) אם פרש העובד מכל עבודה או משלח יד לפני הגיעו לגיל 65 ואינו זכאי לקצבה לפי פסקה (1), תשולם לו קצבת הפרישה לפי חוק זה מהחודש המתחיל אחרי יום הפרישה... אך לא לפני... גיל 60. (3) אם העובד אינו זכאי לקצבת פרישה לפי פסקאות (1) או (2) אך קבעה הועדה הרפואית כי העובד אינו מסוגל להשתכר... תשולם לו קצבת הפרישה גם בתקופה שבה איננו זכאי לה... כל עוד נמשך אי-כושרו...". יישומו של סעיף 15(4) לחוק הגמלאות 17. אין זו הפעם הראשונה בה מתעוררת השאלה האם התפטרות של עובד בנסיבות מסוימות אשר היו עשויות לזכות אותו בפיצויי פיטורים כאילו פוטר, יכולה להיחשב אף כ"פיטורים" לעניין סעיף 15(4) לחוק הגמלאות. 18. לפני הקמת בתי הדין לעבודה נדון נושא זה בבית-המשפט המחוזי בירושלים (במסגרת הסמכות שהייתה לו אז על-פי חוק הגמלאות כנוסחו באותה תקופה), בע"א (י-ם) 71/65 דויטש נ' הממונה על הגמלאות [2]. על-פי הנסיבות העובדתיות שבאותו הליך נדחה ערעורו של העובד אשר טען לזכותו לקצבת פרישה. 19. בדב"ע לט/3-52 כהן - בנק ישראל [3], נדון נושא זה בהקשר של הסכם קיבוצי בבנק ישראל, בו נקבעו הוראות דומות לסעיף 15(4) לחוק הגמלאות. בית-הדין פסק (בעמ' 75) כי "אין זאת אומרת, כי חסומה הדרך להרחיב על דרך הפירוש, את הדיבור 'פיטורים' - ככולל בחובו פיטורים 'קונסטרוקטיביים' - גם לעניין הזכאות לגמלאות". ברם, באותו הליך נדחתה תביעת העובדת מאחר והנושא של "התפטרות בדין מפוטר" לעניין גמלאות, נדון במשא והמתן הקיבוצי בין הצדדים, והוחלט כי נושא זה לא ייכלל בהסכם הקיבוצי, אלא יוכרע על-ידי בורר. 20. בדב"ע מח/3-180 בן-טובים - משרד המשפטים [4], בעמ' 196, עלה נושא זה לדיון. בית-הדין התייחס לנושא, בקובעו כי "גם אם נצא מתוך הנחה, שקיימת זכאות לגמלאות מכוח חוק הגמלאות למי שהתפטר מעבודתו בנסיבות המנויות בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, ויודגש כי אין באמור רמז לעמדתנו בנדון, הרי שצדק בית-הדין האזורי בקובעו כי התביעה מוקדמת...". 21. התבטאות ברורה יותר ניתנה בדב"ע מט/3-71 "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ - כהן [5], בו נדון נושא דומה הקשר של התפטרות בגלל מצב בריאות לקוי, וזכאות לקצבת פרישה עקב זאת. בית-הדין קבע בנושא זה כדלקמן (בעמ' 28-27): "8. למעלה מהצריך לענייננו, ומבלי להתייחס לשאלה העקרונית אימתי, אם בכלל, ניתן להקיש מחוק פיצויי פיטורים לחוק הגמלאות, נציין כי משנקבעה בחוק הגמלאות (סעיף 17(2)) זכאות לקצבת פרישה למי שפורש מיוזמתו, מחמת מצב בריאות בתנאים שנקבעו באותו חוק, אין להקיש לעניין זה מחוק פיצויי פיטורים". 22. הנסיבות שבהן מסתיימים יחסי עבודה, כוללות פיטורים ביוזמת המעביד והתפטרות ביוזמת העובד ראה דב"ע נג/3-202 האוניברסיטה העברית - בליץ [6], בעמ' 532). אין הדין וההלכה יכולים להפוך מעשה של התפטרות לפיטורים או מעשה של פיטורים להתפטרות. כל אשר ניתן הוא לתת להתפטרות תוצאה משפטית אחרת, כגון התוצאה של תשלום פיצויי פיטורים בנסיבות מסוימות (ר' פסקאות 10 ו-11 לעיל). מתן תוצאה שכזו, הוא מעשה בעל משמעות מיוחדת בתחום יחסי העבודה, שיש לו נפקות כספית גבוהה, והוא מחייב קיום מודעות לכך של העובדים והמעבידים, הן במקומות עבודה שבהם נהוגה שיטת פנסיה תקציבית, והן - במיוחד - במקומות עבודה שבהם נהוגה שיטת פניה קופתית. על כן, נדרש כי תוצאה שכזו תיעשה מראש, בדרך משפטית ברורה וחד-משמעית, דהיינו - על-ידי המחוקק, אם ירצה לעשות כן (דוגמת ההוראות בחוק פיצויי פיטורים( או על-ידי הצדדים ליחסי העבודה, ככל שיסכימו לכך (דוגמת המשא והמתן בבנק ישראל בדב"ע לט/3-52 הנ"ל [3] - ראה פסקה 19 לעיל). 23. מטרתו של סעיף 15(4) לחוק הגמלאות היא להגן על עובד המדינה (בענייננו - עובד העירייה) מפני פיטורים מסיבות שאינן תלויות בעובד עצמו (כגון, צמצומים בעבודה) לאחר תקופת שירות מינימלית וגיל 40 (ר' הצעת התיקון לסעיף זה בהצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 32), תשנ"א-1990, וכן הדיון בכנסת בקריאה הראשונה של הצעת חוק זו - דברי הכנסת מיום 19.11.1990, עמ' 625. בהצעה זו הוצע לבטל למעשה את סעיף 15(4) לחוק ולהשאירו בתוקף רק לגבי עובדי שירותי הביטחון ועובדי שירות החוץ). מטרה זו, שתכליתה גם להגן על שאירי עובד המדינה המפוטר, שונה תכלית שינוי ממטרתם של פיצויי פיטורים לעובד מתפטר, המשולמים לעובד עצמו בלבד. לפיכך, מקובלת עלינו גישתו של בית-הדין האזורי, העולה גם בקנה אחד עם הגישה שבפסק-הדין בדב"ע מט/3-71 לעיל [5], בפסקה 21) לפיה אין להקיש מיסודות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים על יסודותיו של סעיף 15(4) לחוק הגמלאות. נוסיף, כי סעיף 15(4) לחוק הגמלאות נחקק כבר בנוסח הראשון של החוק בשנת תשט"ו (סעיף 14(2) לחוק שירות המדינה (גמלאות), תשט"ו-1955), דהיינו - לפני חקיקת חוק פיצויי פיטורים בשנת תשכ"ג. הוראות אלה של חוק הגמלאות היו לנגד עיני המחוקק בבואו לחוקק את חוק פיצויי פיטורים, וככל שהתכוון להחיל את יסודות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, גם על יסודותיו של סעיף 15(4) לחוק הגמלאות, הוא יכול היה לעשות כן במפורש. מכאן שיש לדחות את הערעור. דעת מיעוט שניים מחברי המותב בדעה כי יש לקבל את הערעור, מטעמים אלה: השאלה הניצבת בפנינו היא שאלה פרשנית. האם סעיף 15(4) לחוק הגמלאות מתייחס גם למי שהתפטר בגין הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או מחמת נסיבות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. עלינו לבחון, לשם כך, את תכליתו של סעיף 15(4) ולבחון האם, לאור תכלית זו, ניתן להחיל עליו גם את סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים אם בדרך של החלת הסעיף על כל מה שנחשב כפיטורים, גם בחוקים שמחוץ לחוק פיצויי פיטורים, אם בדרך של היקש. סעיף 15(4) לחוק הגמלאות ותכליתו סעיף זה קובע: "15. זכות לקצבת פרישה אלה זכאים לקצבת פרישה: (4) מי שפוטר לאחר עשר שנות שירות מסיבה אחרת כשהוא בגיל 40 או יותר ולא נפסל לשירות המדינה לפי החלטת בית-הדין למשמעת...". מכאן, תכלית הסעיף היא, להבטיח למי שעבד בשירות המדינה, ובענייננו בשירות העירייה, למעלה מעשר שנים והוא מעל גיל ארבעים, קצבת פרישה. המחוקק נתן משקל בסעיף זה לכך שאדם התקדם בגילו תוך כדי עבודתו בשירות הציבור; מציאת עבודה חדשה בגיל מתקדם יותר מזה בו החל לעבוד, קשה היא; העובד עבד לפחות עשר שנים, ולא תקופה קצרה, ומעל לכל, וחשוב מכל לענייננו, שהוא לא פרש מרצונו, אלא המעבידה הביאה לפרישתו. אנו דנים בפרישה מאונס ובצורך לצאת לשוק העבודה ולמצוא עבודה חדשה. אנו דנים בזכות יסוד, הזכות לעבוד. זכות זו חירות היא. היא אינה מטילה אמנם חובת עשה על הצד השני, אך היא דורשת מכולי עלמא שלא למנוע את הזכות מבעליה. ברי שאין חובה לספק עבודה לאדם. פגיעה בזכותו של אדם היא פגיעה בחירות סוציאלית. זו צריכה להיעשות במידה הקטנה ביותר, באמצעים המינימליים הדרושים על מנת שמעביד יוכל לנהל את מפעלו כראוי. ברי, ככל זכות יסוד, גם הזכות לעבוד, והזכויות החברתיות כולן, אינן אבסולוטיות. הזכות מתאזנת לעומת זכויות אחרות. סעיף 15(4) הנ"ל מאזן בין זכותו של עובד ותיק לזכות המנהל, לפררוגטיבה שלו, לנהל את מפעלו על-פי ראות עיניו בצורה הטובה והיעילה ביותר לקידום מפעלו. באם עובד מסוים אינו נחוץ לו יותר במקום העבודה מסיבה כלשהי, והוא מביא לפיטוריו ובכך פוגע בזכותו של העובד לעבוד, האיזון בין הצורך לפטר, לפגיעה בזכות לעבוד, נעשה, על-פי אותו סעיף, באופן שאותו עובד יקבל קצבת פרישה, כך שהפגיעה בו תהיה קטנה יותר. תכלית הסעיף, אם כן, בקליפת האגוז היא, שעובד לאחר גיל ארבעים ועשר שנות עבודה, שעבודתו נפסקת בניגוד לרצונו, לא יישאר בחוסר כל, אלא יקבל קצבת פרישה. אם זו התכלית החברתית שהסעיף בא להגשים, הרי שיש לתת לו את המשמעות האמורה על-פי תכליתו. וזכור, התכלית היא לתת קצבת פרישה לכל מי שפורש בניגוד לרצונו ומהסיבה שהמעביד אינו מוכן עוד להעסיקו. חלות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים מהותו של סעיף 11(א) לאור תכלית זו עלינו לבחון את שאלת חלות סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים על סעיף 15(4) לחוק הגמלאות. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע: "11. התפטרות אחרת שדינה כפיטורים (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". סעיף זה קובע, כי תנאים מסוימים זהים לפיטורים. זאת מאחר ותנאים אלה מביאים לכך, שעובד לא יוכל להמשיך לעבוד, מסיבות שאינן תלויות בו, שאינן מרצונו. מדובר אם כן בסעיף זה על פיטורים רעיוניים, על פיטורים קונסטרוקטיביים. למקרים אלו נועד סעיף 15(4) לחוק הגמלאות. הוא נועד למי שאינו ממשיך לעבוד לאחר תקופה מסוימת של עבודה ולאחר הגיעו לגיל מסוים שלא מרצונו. על כן ברי, שסעיף 15(4) לחוק הגמלאות חל גם על מי שלא יכול היה להמשיך בגלל אותם פיטורים רעיוניים, קונסטרוקטיביים, המתוארים בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. "לעניין חוק זה" האם עומדות לנו לרועץ מלים אלו, לפיהן הנסיבות המיוחדות בהן דן הסעיף, רואים אותן כפיטורים לעניין חוק זה. האם יש לראות במילים כאומרות שרואים את ההתפטרות לפיטורים בנסיבות הסעיף לעניין חוק זה, ולעניינו בלבד. נראה לנו, כי אין מלים אלו חוסמות את החלת סעיף 15(4) לחוק הגמלאות גם על מי שהתפטר בנסיבות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. זאת ממספר נימוקים: א. לשונו של הסעיף הסעיף קובע, כי יראו בנסיבות המנויות בו התפטרות כפיטורים לעניין חוק זה. אך אין הוא קובע כי יראו התפטרות בנסיבות כאלה כפיטורים לעניין חוק זה בלבד, וכי אין בהתפטרות מעין זו פיטורים לעניין חוק כלשהו אחר. וכדין כך. המחוקק לא יכול היה לצפות את כל הסיטואציות האחרות לגביהן תהיה חשיבות לראות בהתפטרות בנסיבות המנויות בסעיף, פיטורים. הוא ציין, כי לעניין תשלום פיצויי פיטורים יראו את ההתפטרות כפיטורים, אך לא שלל, ולא יכול היה לשלול, ראיית התפטרות כזו כפיטורים כאשר מטרת חקיקות אחרות דורשות זאת. אין גם כל רציונליזציה בקביעה, כי במקרים מתאימים אחרים לא יראו את ההתפטרות בנסיבות הללו כפיטורים. על-פי תכלית הסעיף אין, אם כן, כל סיבה לקרוא לתוכו הוראה, לפיה לא יחול הסעיף על דברי חקיקה אחרים, כאשר מטרת אותם דברי חקיקה דורשת זאת. ב. תכליתו של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תכליתו של סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים היא, שבנסיבות מסוימות יראו הפסקת עבודה של עובד כפיטורים מהנימוק שיש כאן הלכה למעשה הפסקת עבודה בגלל התנהגות של המעביד שאינה תלויה ברצונו של העובד. להפסקת עבודה מעין זו התכוון סעיף 15(4) לחוק הגמלאות. ג. החלת הוראות כלליות בחוק פיצויי פיטורים על פיטורים שמחוץ לחוק, בנסיבות המתאימות הוראה זו של סעיף 11(א) הנ"ל היא הוראה כללית, ותכליתה לתת תרופה למי שדבר חקיקה מקנה לו זכויות מסוימות כאשר יחסי עובד-מעביד ניתקים שלא מרצונו הוא. שני תנאים קובע סעיף 11(א) הנ"ל - האחד, שניתוק היחסים יעשה שלא מרצונו של העובד, והשני, שהניתוק יעשה בגלל המעביד. כאשר מוקנות זכויות בגלל ניתוק כאמור, אין רלוונטיות לשאלה, מי ניתק פורמלית את היחסים. זאת ועוד. ידוע לנו מניסיון החיים ומניסיוננו אנו בבית-הדין, כי לא תמיד ניתן לקבוע בודאות מי ניתק את היחסים. יכולות להיווצר נסיבות בהן שני הצדדים, או בהסכמת שני הצדדים, משום שנוצרות נסיבות שאין אפשרות להמשך היחסים. מבחינת כללי פרשנות, אין לצמצם את תחולתו של סעיף כגון סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, לחוק מסוים בלבד. יש לאפשר החלתו בכל מקרה מתאים. ניתן ללמו גזירה שווה מהחלת הסעיפים הכלליים בפקודת הנזיקין, כגון, רשלנות תורמת, גם על עוולות נזיקיות שמחוץ לפקודת הנזיקין (ראה ע"א ‎SIDAAR TANKER 804/80 CORPORATION נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ [7]). ד. היקש מחוק פיצויי פיטורים לסעיף 15(4) חוק הגמלאות דרך אחרת להחלת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים על סעיף 15(4) לחוק הגמלאות קמא, בדרך של היקש. כאשר סעיף 15(4) לחוק הגמלאות מדבר בפיטורים המקנים זכות לגמלה, הרי הכוונה היא לכל הפסקת עבודה לא רצונית. על כן ניתן להקיש מסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים גם על המקרה דנן. בהקישנו מחוק אחר, אנו לומדים מהסדרים דומים לגבי ההסדר שלפנינו, מכוח הרשאה שנתן לנו המחוקק בחוק יסודות המשפט, תש"ם-1980 (ראה ע"א 804/80 הנ"ל [7]). לאור תכליתם, הן של סעיף 15(4) לחוק הגמלאות והן של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, אנו למדים, כי סעיף 15(4) לחוק הגמלאות מתכוון לזכות בקצבת פרישה כל מי שפורש שלא מרצונו לאחר גיל מסוים ומספר מינימלי של שנות עבודה. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים מתייחס לפרישה, שלא רק שאינה מרצון אלא גם פרישה הנגרמת בגינו של המעביד או מקום העבודה על כן אך טבעי הוא שבית-הדין יעשה שימוש בסמכות שנתנה לו להקיש מחוק לחוק, ויחיל את הרעיון הטמון בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים על סעיף 15(4) לחוק הגמלאות. אין בכל האמור לעיל, להצביע על כך, שכל התפטרות הנחשבת לפיטורים לצורך חוק פיצויי פיטורים תיחשב לפיטורים גם לצורך סעיף 15(4) לחוק הגמלאות. יש לבחון בכל מקרה את תכלית דבר החקיקה עליו מתבקש להחיל את סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הנ"ל. הנה כי כן, היינו מקבלים את הערעור, באופן שגם נסיבות כהרעה מוחשית בתנאי העבודה או היווצרות נסיבות במקום העבודה, שאין לצפות מעובד שימשיך לעבוד בהן, היוצרות פיטורים רעיוניים, קונסטרוקטיביים תיחשבנה כפיטורים לצורך סעיף 15(4) לחוק הגמלאות. סיכום 24. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים, ברוב דעות, לדחות את הערעור ולחייב את המערער בתשלום הוצאות הערעור לעירייה בסך 3,500 ש"ח. פיטוריםהתפטרות