החלטה זו עניינה בקשה לדחייה על הסף של תביעת 17 עובדים תושבי רצועת עזה, לתשלום פיצויי פיטורים. העובדות 1. בסוגיה שבפנינו, אין כל מחלוקת עובדתית והשאלה בה חלוקים הצדדים הינה משפטית גרידא. 2. התובעים, תושבי חאן יונס ברצועת עזה, הועסקו על ידי הנתבע במתפרה שהיתה ברשותו ביישוב גן אור, בגוש קטיף במשך תקופות שונות. 3. עבודתם של התובעים הופסקה עקב החלטת הממשלה לפינוי גוש קטיף על פי חוק יישום תוכנית ההתנתקות התשס"ה - 2005 (להלן: "חוק ההתנתקות ו/או חוק פינוי-פיצוי") אשר הביאה לפינוי הנתבע ממקום מגוריו ומעסק המתפרה שהיה בבעלותו ביישוב גן אור. 4. בכתב תביעתם טענו התובעים תחילה, כי הינם זכאים לקבל את מלוא זכויותיהם הסוציאליות ובעיקר את תשלום פיצויי הפיטורים, מכוח הוראות חוק ההתנתקות. אולם, במסגרת הדיון המוקדם הסכים ב"כ התובעים, כי זכות הפיצויים הנתבעת על ידיהם, אין מקורה בהוראות חוק ההתנתקות אלא בהוראות חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), ובה בלבד. טענות הצדדים 5. לטענת התובעים, הנתבע חדל להעסיק את התובעים בשל יישום תוכנית ההתנתקות, היינו, שלתובעים לא היה כל קשר ל"מעשה הפסקת העבודה" ועל כן, זכאים הם לפיצויי פיטורים. א. טענות הנתבע 6. מנגד טען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה על הסף. לדבריו, העדר יריבות והעדר עילה הינם נימוקים אשר בגינם יש לדחות את התובענה על הסף מלכתחילה. לדבריו, לא זו בלבד שלא פיטר את התובעים אלא אף הותיר את המכונות במקום וזאת לשימושם של התובעים עצמם. הנתבע טען, כי מעולם לא פיטר את התובעים אלא אולץ על ידי ממשלת ישראל לעזוב את ביתו ועסקיו שהיו בגוש קטיף במסגרת יישום תוכנית ההתנתקות. לדבריו, הוא עצמו מתגורר היום באתר הקרוואנים הזמני שהוקם על ידי הממשלה בניצן. עוד טוען הנתבע, כי עד היום הינו מצוי ללא פרנסה ועבודה ומנסה הוא לשקם את חייו מחדש. 7. הנתבע טוען, כי אין כל יריבות בינו לבין התובעים מכח חוק פיצויי פיטורים, עת נאלץ לעזוב את עסקו בשל החלטת הממשלה ובשל ישום תוכנית ההתנתקות. עוד טוען הנתבע, כי תביעה לפיצויי פיטורים יכולה להיעשות אך ורק בהתאם לחוק ההתנתקות אשר על פי הוראותיו התובעים אינם מוגדרים כלל כעובדים ולא בכדי לא הסתמכו התובעים על הוראות חוק זה. לטענת הנתבע, התובעים לא הקימו כל בסיס לטענה, כי הם זכאים לפיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים, לא כימתו כראוי את תביעותיהם ולא הוכיחו כל יריבות בין הצדדים. בנוסף, טוען הנתבע, כי על יחסי הצדדים יש להחיל את הדין הירדני. ב. טענות התובעים 8. התובעים התנגדו לבקשת הדחייה על הסף. לדבריהם, אין בתי המשפט ממהרים לדחות תביעה על הסף אלא אם הוכח בפניהם כי התביעה חסרת תשתית יסודית המקעקעת את רגליה. לגרסתם, העובדה כי הינם תושבי הרשות הפלשתינאית אינה מונעת מהם את הזכות לפנות לבית הדין ודינם כדין כל עובד זר העובד תחת פיקוח מעביד ישראלי. התובעים טוענים, כי יישום תוכנית ההתנתקות היא כשלעצמה מהווה ניתוק יחסי עבודה בין עובד למעביד ונחשבת לפיטורי העובדים. עוד טוענים התובעים, כי בית משפט אשר מונחת בפניו תובענה שהינה מושתתת על בסיס עובדתי והינה חסרת עילה רשאי להורות על מחיקתה אך קודם יעשה דרך לתיקון התובענה על מנת להעמידה בפני בית הדין. עוד טוענים התובעים, כי התובענה מושתתת על בסיס עובדתי איתן ודי בכך שקיימת אפשרות אפילו קלושה שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכו התובעים בסעד שהם מבקשים, על מנת שהתביעה לא תמחק. 9. התובעים מוסיפים וטוענים, כי ממשלת ישראל עת החליטה ליישם את תוכנית ההתנתקות, עשתה זאת באישור בית הנבחרים ופיצתה את התושבים בפיצוי הולם עקב יישום התוכנית. עוד מפנה ב"כ התובעים להוראות בג"ץ 1661/05 (המועצה האזורית חוף עזה ואח' - ראש הממשלה ואח' פד"י נט 481) (להלן "בג"ץ ההתנתקות")), מתוכם הוא למד, כי לתובעים קיימת זכות לפיצויי פיטורים שכן לדבריו, אקט ההתנתקות הופך את ההתפטרות לפיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים וכי חובת המעביד היא לשלם לעובדיו פיצויי פיטורים. 10. לדברי התובעים, עובד זכאי לפיצויי פיטורים כל עוד לא הוא זה שיזם את ההתפטרות אלא פיטוריו באו בעקבות המעביד עצמו או אירוע שארע לעסקו של מעביד אשר גרם להפסקת עבודתו של העובד. 11. התובעים טוענים, כי עצם העובדה שהנתבע הפסיק להגיע למקום עבודתו אך הם לא חדלו מלהגיע למקום העבודה, דומה לסיטואציות זהות בהן מעביד נמנע מלפתוח עסקו ולהגיע אליו ובכך רואים את המעביד כמי שהביא את יחסי העבודה לידי סיום. לטענתם, כפי שעובד הנעדר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת ייחשב כמתפטר כך יש לראות מעביד שנוטש את מקום העבודה מבלי להודיע לעובדים על נסיבות היעדרו כמי שפיטר את עובדיו. לטענת התובעים, הנתבע סגר את עסקו מבלי להודיע על התובעים על כך, אף שאין הם חולקים כי הסגירה נבעה מיישום תוכנית ההתנתקות. לטענתם, משאין סיבה זו תלויה בתובעים זכאים הם לפיצויי פיטורים. 12. התובעים חוזרים וטוענים כי דחיית התובענות על הסף מהווה פגיעה בזכויות יסוד המוקנות להם ואין בית הדין ממהר לעשות כן. 13. באשר לשאלת הדין החל, טוענים התובעים לחלותו של הדין הישראלי. ג. עמדת היועץ המשפטי 14. היועץ המשפטי לממשלה הביע עמדתו בסוגיה דנן וטען, כי חוק יישום תוכנית ההתנתקות הסדיר את סוגיית הפיצוי לישראליים המפונים במספר מסלולי פיצוי כאשר הרלוונטי לענייננו הינם פיצוי בגין עסקים ופיצוי לעובדים. לעמדת היועץ המשפטי, מסלול הפיצוי לעסקים כולל מסלול פיצוי פיננסי או מסלול פיצוי נכסי כאשר הפיצוי בכל אחד מהמסלולים מגלם בתוכו גם את סכום פיצויי הפיטורים אותם חייב מעביד לשלם לעובדיו. עוד טוען היועץ המשפטי לממשלה, כי חוק ההתנתקות לקח בחשבון אובדן מקומות עבודה ועיצב במסגרתו מנגנונים שיקטינו את הפגיעה במתיישבים שכירים אשר יקלו עליהם את החיפוש למקום עבודה חדש ולעובדים מבוגרים יקנו מעין פנסיה מוקדמת עם מאפיינים סוציאליים של גמלת קיום. המנגנונים שנקבעו בחוק הם דמי הסתגלות וגמול פרישה כאשר מנגנונים אלה מתווספים על הזכויות מהם נהנה ממילא עובד המאבד את מקום עבודתו. 15. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, קיימים בחוק הישראלי שני כלים עיקריים שתכליתם לספק למובטל הכנסה חלופית בתקופת אבטלה והם, פיצויי פיטורין ודמי אבטלה כאשר חוק ההתנתקות מותיר כלים אלה על כנם תוך התאמה של כלי פיצויי הפיטורים לנסיבות הפינוי, היינו הרחבת הזכאות לפיצויי פיטורים גם למצב שבו התפטרות העובד היתה בשל העתקת מקום מגוריו עקב הפינוי. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, חוק ההתנתקות לא הוציא מידי המעבידים את החובה לשלם פיצויי פיטורים לעובדיהם כאשר ביחס לעובדים מתיישבים נקבעו בחוק מנגנונים שתכליתם הקטנת הנזק שהיה צפוי להיגרם למתיישבים אשר המפעל בו הועסקו נסגר עקב הפינוי ואשר העתיקו את מקום מגוריהם עובר לפינוי. ואילו באשר לשתי קבוצות עובדים נוספות, האחת - עובדים ישראליים שאינם מתגוררים בשטח המפונה, הרי שהם זכאים לדמי הסתגלות וחלים לגביהם ההסדרים הכלליים בדין הישראלי המסדירים את סוגיית תשלום פיצויי פיטורים בנסיבות מסוימות ואילו השנייה - עובדים פלשתינאים שאינם אזרחים ישראליים, עליהם יחול הדין המצרי. היועץ המשפטי לא פירט דעתו באשר לזכויות התובעים לפיצויי פיטורים מכח דין זה. הכרעה א. דחייה על הסף 16. הוראות תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 קובעות - "44.בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילה; (2) מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני; (3) בעל הדין נדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועד. 45.א. בית הדין רשאי בכל עת לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". 17. על פי ההלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים ובית הדין יעדיף בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה/דחייתה על הסף וכך נקבע - " מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף" (ראה: ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין פ"ד מ(2) 668, 671) בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק או לדחות תביעה על הסף, ועליהם לבחון בקפדנות את העובדות והטענות המועלות בתביעה וכל זאת - "על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית ומעדיפים ברור העניין לגופו." (בר"ע 1317/01 הוצאת תעבורה וסקרים בע"מ ואח' נ' יעקב אגם, ניתן ביום 10.7.01). ואילו - "מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו..." (ראה בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פד"י כח (1) 372). (הדגשה שלי -י.א.ש.) ויש להפעילו רק מקום בו - "ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו...(ראה דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3; בג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד כט(1) 573). (הדגשה שלי -י.א.ש.) עוד נקבע - "על מנת שכתב התביעה יימחק על הסף חייב בית-הדין להיות בטוח ומשוכנע כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יהיה לו הדבר למועיל מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה" (דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים - כלפון, פד"ע כ"ב 518). 18. מכל האמור לעיל עולה, כי אף שאין בית הדין ממהר להיעתר לבקשת סילוק על הסף, הרי מקום בו ברור כי ניהול ההליך לא יועיל לתובע, אף אם תתקבלנה כל טענותיו העובדתיות, תתקבל הבקשה לסילוק על הסף. במקרה דנן, העובדות מוסכמות ואינן שנויות במחלוקת ועל כן, כל שנותר הוא להכריע בשאלה המשפטית. 19. שקלנו את טענות הצדדים והננו סבורים כי דין הבקשה לדחיית התביעה - להתקבל. ב. הדין החל 20. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה - מהו הדין החל על העסקת התובעים. בכתב הגנתו טען הנתבע, כי יש להחיל על יחסי הצדדים את הדין הירדני וזאת מכוח פסיקת בית הדין הארצי בעניין המועצה המקומית גבעת זאב ואח' - מחמוד ואח' (ע"ע 300050/98) התובעים טוענים כי יש להחיל את הדין הישראלי, ואילו לטענת היועץ המשפטי לממשלה, יש להחיל את הדין המצרי. בעניין זה, סבורנו כי הצדק עם התובעים. 21. בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בעניין עמותת קו לעובד - בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' קבע, כי על עובדים פלשתינאים המועסקים על ידי מעבידים ישראליים בשטחים חל הדין הישראלי (בג"צ 5666/03, סעיף 28 לפסק דינו של המשנה לנשיא, כב' השופט ריבלין, ניתן ביום 10.10.07). 22. מחויבים אנו לפסיקת בית המשפט העליון בשאלת הדין החל לעניין החלתו על עובדים פלשתינאים אצל מעסיק ישראלי ביישוב ישראלי בגוש קטיף. בעניין זה קבע בית המשפט העליון, כי - "כשם שעל התקשרותו של עובד פלסטיני המועסק, מכוח היתרים מתאימים, בשטחה של מדינת ישראל אצל מעביד ישראלי, יחול - בהיעדר הסכמה אחרת או זיקות ממשיות אחרות - הדין הישראלי, כך יחול הדין הישראלי גם על התקשרותו של עובד פלסטיני המועסק, מכוח היתרים מתאימים, אצל מעסיק ישראלי ב"מובלעת ישראלית". אין להפלות בין השניים, כשם שאין להפלות בינם לבין עובד ישראלי המועסק אצל אותו מעביד ישראלי ב"מובלעות הישראליות" עצמן, ככל שהוא מבצע עבודה שווה או שוות ערך. דפוסי ההתקשרות הם אותם דפוסים. אבחנה מסוג זה הסומכת על אזרחות או לאום היא פסולה. אין היא מגלה שונות רלבנטית ואינה מתחייבת מן הנסיבות. כך לגבי אבחנה בין עובדים פלסטינים לבין עצמם וכך גם לגבי אבחנה בין עובדים פלסטינים לבין עובדים ישראלים. החלתן של שתי מערכות דינים שונות על עובדים העובדים בצוותא, עבור מעביד זהה, תוביל בהכרח לאפליה אסורה" (ראה סעיף 26 לפסה"ד בבג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד - בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח'). בית המשפט הגבוה לצדק קבע את מבחן "מירב הזיקות" תוך מתן משקל לעקרונות השיטה המשפטית ובעיקר לעקרון השוויון, כאשר אין בסיס להבחין בין עובדים רק על יסוד שיוכם הלאומי והאתני. כן נתן בג"ץ משקל לעובדה כי התשלום מבוצע במטבע ישראלי וכי הזיקה של יחסי העבודה קרובה יותר למקובל בדין בישראל מאשר לדין המקומי. על יסוד אלה, קבע בג"ץ כי יש להחיל על עובדים פלשתינאים אשר עובדים בשירות מעסיקים ישראלים, את הדין הישראלי. 23. הצדדים אמנם לא טענו בפנינו ספציפית לעניין זה אלא כטענת אגב, אך בוודאי שאין בסיס עובדתי לטענת הנתבע באשר לחלותו של הדין הירדני בחבל עזה וטענה זו דינה להידחות. גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה לחלותו של הדין המצרי, אשר ניתנה בטרם ניתנה החלטת בג"ץ, ואף שלא נתבקש תיקונה לאחר החלטת בג"ץ, אינה יכולה לעמוד. כאמור, לאור המבחן והעקרונות שקבע בג"ץ בפסק דינו מיום 10.10.07, מתקבלת טענת התובעים לפיה, חל הדין הישראלי על יחסי הצדדים. עם זאת, איננו סבורים כי הסתמכות על הדין המצרי במקרה דנן, היתה מובילה לתוצאה שונה ולעניין זה נתייחס בהמשך. ג. סיום יחסי העבודה 24. הצדדים לא חלקו על כך, כי הפסקת העסקתם של התובעים על ידי הנתבע, נעשתה בשל יישום תוכנית ההתנתקות. למעשה, עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה - האם יישום תוכנית ההתנתקות אשר הביאה לפינוי הנתבע מביתו ועסקו ובהכרח הביאה להפסקת עבודתם של התובעים בשירות הנתבע, מהווה מעשה פיטורים או מעשה התפטרות, המזכים את התובעים בתשלום פיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים? לבחינת התשובה לשאלה זו, יש לפנות לשני מקורות האחד - חוק ההתנתקות והשני - חוק פיצויי פיטורים. הראשון הינו בבחינת דין ספציפי ואילו השני הינו בבחינת דין כללי. ג. 1. חוק ההתנתקות 25. חוק ההתנתקות בא ליתן מענה פרטני הנוגע לסוגיות המתעוררות באירוע מסוים אשר התרחש במועד מסוים בטריטוריה מסוימת. בעניין זה קבע בג"ץ כי - "מנגנון הפיצוי לעובדים שנקבע בחוק יישום ההתנתקות, מטרתו העיקרית היא להקל על אותם מתיישבים שכירים שייאלצו לעזוב את מקום עבודתם בשל הפינוי. פיצוי זה מתווסף להוראות הדין הכללי, והוא מקנה "כרית בטחון" לתקופת הביניים שעד למציאת עבודה או - כאשר מדובר בעובדים מבוגרים יותר - עד גיל הפרישה" (סעיף 373 לבג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' - ראש הממשלה ואח' פד"י נט 481) המחוקק, כמו גם בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, היו ערים לבעייתיות בהחלת חוק פיצויי פיטורים על הפסקות עבודה שנגרמו עקב יישום תוכנית ההתנתקות. לפיכך בחר המחוקק, להתייחס לעניין זה במפורש בחוק ההתנתקות ואף בג"ץ דן בכך במסגרת פרק ט' לפסק הדין בעניין ההתנתקות (בג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' - ראש הממשלה ואח' פד"י נט 481) (להלן "בג"ץ ההתנתקות"), שם מונה בג"צ את הפיצויים הניתנים לעובדים המתיישבים המועסקים בשטח המפונה (דמי הסתגלות, גמול פרישה, הפרשות לקופת גמל לקיצבה ולתגמולים וכן פיצויי פיטורים). 26. הוראות סעיף 49 לחוק ליישום תוכנית ההתנתקות (להלן - "החוק"), מגדירות עובד כאזרח ישראלי בלבד וזאת למעט לעניין סעיף 60 לחוק הדן בזכאות לפיצויי פיטורים ומעמיד עובד המסיים עבודתו עקב שינוי מקום מגוריו בשל יישום תוכנית ההתנתקות, "כמתפטר בדין מפוטר". וכך קובעות הוראות סעיף 60 לחוק - "לענין חוק פיצויי פיטורים, יראו כפיטורים התפטרות של עובד בשל העתקת מקום מגוריו עקב פינוי, מהתחום האמור בסעיף 3 (בסעיף זה - מקום המגורים הקודם) למקום מגורים מחוץ לתחום האמור (בסעיף זה - מקום המגורים החדש), אם התקיימו בו כל אלה: (1) ביום הקובע מקום מגוריו היה בתחום האמור בסעיף 3; (2) ביום הקובע הוא עבד אצל המעביד שמעבודתו אצלו הוא התפטר; (3) התפטרות היתה במועד שאינו מאוחר מתום התקופה הקובעת; (4) לענין עובד שמקום עבודתו ביום ההתפטרות היה מחוץ לתחום האמור בסעיף 3 - המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות עולה על 40 קילומטרים וכן עולה על המרחק שבין מקום המגורים הקודם לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות". הצדדים לא חלקו על כך, כי לאור העובדה שהתובעים לא העתיקו את מקום מגוריהם עקב ההתנתקות, למקום מגורים מחוץ לגוש קטיף וחבל עזה, אין הם נכנסים לגדר הוראות סעיף 60 לחוק ההתנתקות. אין גם מחלוקת כי על יחסי הצדדים חלות הוראות חוק פיצויי פיטורים, בבחינת "הדין הכללי", ככל שהם נכנסים לגדר אחת מהנסיבות המחייבות את הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים. ג. 2. חוק פיצויי פיטורים 27. מקדמת דנא, מקובל עלינו, כי הוראות חוק פיצויי פיטורים דורשות, כי מעשה פיטורים או התפטרות ייעשו במעשה ברור אשר יוצר וודאות, כי אכן הצד הפועל אומנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני. ברור הוא, כי במקרה דנן איש מהצדדים לא ביקש לסיים את הקשר ואף לא פעל לעשות כן. על כן, קשה לקבוע במקרה דנן, כי הפסקת הפעילות במתפרה נעשתה על ידי הנתבע כמעשה פיטורים. מכאן, יש לבחון את משמעות יישום תוכנית ההתנתקות בהתאמה לחוק פיצויי פיטורים. 28. טענתם הבסיסית של התובעים היא, כי הנתבע פיטר אותם בהפסקת עבודתם. לטעמנו, לא ניתן לקבוע כך. המחוקק עצמו במסגרת חוק ההתנתקות, הגדיר את מעשה ההתנתקות והפסקת העבודה הבאה בעקבותיה, כמעשה "התפטרות" ולא כמעשה "פיטורים". כך אף ניסח המחוקק את סעיף 60 לחוק, תוך שהוא קובע זכאות עובדים אשר נאלצו לעזוב את מקום עבודתם עקב מעבר למקום מגורים אחר, כ"התפטרות בדין מפוטר". משכך, אנו סבורים, כי חוק ההתנתקות הגדיר את הסיטואציה המיוחדת והחריגה בה יושמה תוכנית ההתנתקות על יחסי העבודה, כ"התפטרות עובד" המזכה בפיצויי פיטורין והמוסיפה על עילות אחרות בחוק פיצויי פיטורים שניתן לראותן כ"התפטרות בדין מפוטר". עמדה זו, נתמכת גם בקביעת בג"צ (סעיף 370, 371 לפסק הדין בבג"צ). שם קובע בג"צ, כי - "חוק יישום ההתנתקות קובע כי העתקת מקום עבודה של עובד עקב הפינוי היא נסיבה נוספת ההופכת התפטרות לפיטורים....חוק יישום ההתנתקות מבקש כאמור להרחיב את מעגל ה'מפוטרים' לצורך חוק פיצויי פיטורים בדרך של הכללת מי שהתפטר מעבודתו בשל העתקת מקום מגוריו עקב הפינוי במעגל זה. מכאן, נובע שבחוק יישום ההתנתקות טבועה הנחה או קביעה סטטוטורית, כי חוק פיצויי פיטורים אומנם חל על אותם מתיישבים-עובדים. כפי שהובהר לעיל, לעניין התפטרות לרגל העתקת מקום מגורים קובע חוק פיצויי פיטורים נסיבות שונות שבהן ייחשב המתפטר למפוטר (סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים). מדובר במקרים של העתקת מקום מגורים עקב סיבות כאלה ואחרות כגון נישואין, מעבר לישוב חקלאי ועוד ... סעיף 60 לחוק ישום ההתנתקות מוסיף איפוא וקובע, כי גם העתקת מגורים בשל ההתנתקות היא גורם ההופך התפטרות לפיטורים". (בג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' - ראש הממשלה ואח' פד"י נט 481) (הדגשות שלי -י.א.ש.). וממשיך בג"צ וקובע, כי החוק אינו חל על מי שעבד בשטח המפונה אך מקום מגוריו לא חל בשטח המפונה, היינו, לא פונה מביתו אף שמקום עבודתו פוסק מלהתקיים (סעיף 372 לפסק הדין). בג"צ הותיר לעת מצוא, את שאלת זכאות עובדים תושבי ישראל אשר עבדו בשטח המפונה והתגוררו מחוץ לשטח המפונה, כמו גם זכאות עובדים פלשתינאים אשר התגוררו ועבדו בשטח המפונה אך לא פונו במסגרת יישום תוכנית ההתנתקות (סעיף 372 לפסק הדין). זו הסוגיה שבפנינו. השאלה אותה יש לבחון אם כך, היא - האם חלה בעניינם של התובעים אחת מהעילות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים? 29. כאמור, חוק ההתנתקות מעמיד את העובד שפונה מביתו כ"מתפטר בדין מפוטר". התלבטנו בשאלה - האם לגבי יתר העובדים, התושבים הישראלים שלא פונו מביתם כמו גם התובעים דנן, מדובר במציאות של "חסר משפטי" (לקונה) הניתן להשלמה או במצב של "הסדר שלילי" שאינו ניתן להשלמה, וסברנו, כי חוק ההתנתקות עצמו מטה את הכף לכיוונו של "ההסדר השלילי". דעתנו היא, כי מכלל ה"הן" יש ללמוד את ה"לאו". היינו, משמצא המחוקק מקום לקבוע במפורש, כי יש לראות את תוצאות הפסקת העבודה מכח יישום תוכנית ההתנתקות כ"התפטרות בדין מפוטר" ולא כמעשה פיטורים, וזאת בשל הצורך בשינוי מקום המגורים, היה המחוקק ער לכך, כי הוראות חוק פיצויי פיטורים אינן מעניקות תשובה בשאלה זו. שאם לא כן, כלל לא היה צורך לקבוע הוראות מיוחדות בעניין זה, אלא לקבוע כי הפסקות העבודה כולן, הינן בבחינת פיטורים ובכך להחיל את חוק פיצויי פיטורים כפשוטו על כל העובדים בשטח המפונה אשר מקור פרנסתם נפגע. המחוקק בחר שלא להגדיר את מעשה ההתנתקות וסגירת מקומות העבודה כפיטורים, ומשמצא המחוקק לקבוע כי מדובר במעשה התפטרות של המפונה מביתו המזכה אותו בפיצויי פיטורים ולא כמעשה פיטורים (ובג"ץ אישר פרשנות זו), אין התובעים יכולים לטעון לקיומו של מעשה פיטורים המקנה להם זכאות לתשלום פיצויי פיטורים. 30. אכן, בזכות סוציאלית יסודית מדובר ואולם, יש להבחין בין זכות סוציאלית אשר עצם העבודה מקנה לה זכאות כגון הזכות לתשלום ימי חופשה או דמי הבראה, לבין הזכות לפיצויי פיטורים אשר הזכאות לה קמה בהתקיים נסיבות מסוימות בלבד. בעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון עת קבע - "גם כאשר מדובר בחוק סוציאלי, עלינו לנקוט בפרשנות תכליתית ולעמוד על טיבו ויעדיו של החוק בהתאם לתכליתו. אין בעובדה שבחוק סוציאלי עסקינן, כדי לחייב פרשנות הפורשת כנפי החוק על ציבור נפגעים גדול ככל שניתן. עלינו למצוא את הזכאות לפי החוק בתוך החוק פנימה.....גם לחוק סוציאלי או לחוק 'בעל גון סוציאלי' ...יש גבולות." (בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ. בית הדין הארצי ואח' , פ"ד נג(2) 529, 539-540).(הדגשה שלי - י.א.ש.). חוק שנועד למטרות סוציאליות ונקבעים בו תנאי זכאות מוגדרים, מלמדים אלה על קיומו של "הסדר שלילי" לגבי כל אלה שלא מתקיימים בהם תנאי הזכאות. (ע"ע (ארצי) 1017/01 מחמוד איסמעיל געימאת - דולפין ים בע"מ. ניתן ביום 11.2.04). חיזוק לכך נמצא כאמור בעובדה שהמחוקק בהתייחסותו לאירוע ספציפי (ההתנתקות), בחר שלא להרחיב את הוראות החוק אלא לקבוצת עובדים מסוימת העונה על תנאי זכאות ספציפיים. 31. ככלל כאמור, על מנת לקבוע כי מעביד פיטר את עובדו, יש לבחון את אפשרות המעביד לביצוע מעשה או הימנעותו מעשיית מעשה המאפשר המשך העסקת העובד כגון ביטול רישיונות עובדים או הימנעות מבקשה לחידושם (דב"ע נז/32-3 יונס מוחמד רוחמי - פלקו בע"מ, פד"ע לא 250). כך נקבע, כי מקום בו ביקש המעביד לחדש רישיונות עבודה ובקשתו נדחתה, לא ייחשב כפיטורים (ע"ע 300366/97 מוסטפא נאזל - סטרפלסט תעשיות, פד"ע לה 502). מכאן, כי לאפשרויות העומדות בפני המעביד יכולת להכריע לכאן או לכאן בשאלה, האם מדובר בפיטורים או התפטרות וממילא להשליך על הזכאות לפיצויי פיטורים. בענייננו, אין חולק כי מדובר במצב אבסלוטי בו על פי החלטת גורם חיצוני, הופסקה פעילות המפעל כאשר למעביד אין כל יכולת או אפשרות להמשיך בהעסקת התובעים, אף אם רצה בכך. 32. התובעים טענו בתגובתם, כי גם מקום בו מעביד נוטש את מקום העבודה מבלי להודיע לעובדים, יש לראותו כמי שמפטר את עובדיו. בעניין זה מפנים התובעים לפסיקת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שם נקבע, כי מקום בו נמנע מעביד מלהגיע למפעל ולפתוח שעריו מפאת שהושם במעצר/מאסר, יש לראותו כמי שהביא את היחסים בינו לבין עובדיו לידי סיום (תב"ע מה/2809-3 ידידה ג'רסי - יעקב לוי פד"ע יט', לז'). אין הנדון דומה לראיה. בענייננו, אין מדובר במעביד אשר יכול היה להתייצב לעבודה ובחר שלא לעשות כן. אין מדובר במעביד אשר במעשיו הוא, הביא לידי מעצרו או מאסרו או נטישתו את המפעל ובכך ניתן לראות את תרומתו להיעדרותו מהעבודה. בענייננו, מדובר במעביד אשר ישיבתו באזור נעשתה כדת וכדין בהתאם להחלטות ממשלת ישראל במשך שנים רבות ורק מכוח החלטות הממשלה ליישום תוכנית ההתנתקות, ואלה בלבד, נמנע ממנו להמשיך בקיום המפעל. עוד יודגש, כי לטענת הנתבע, המפעל עצמו על מכונותיו, נותר בידיהם ובשימושם של הפועלים התובעים. משכך, אין מקום לקבוע בעניין זה, כי המעביד עשה מעשה שיש בו כדי ללמד על כוונה חד משמעית לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים לידי סיום. לא נעלמה מאיתנו פסיקת בית הדין בעניין עז-רום (עב(ב"ש) 2142/06 עיצאם מוחמד אשכנתא - עז רום מפעלי מתכת בע"מ, ניתן ביום 12.2.08) אשר גם התובעים הפנו אליו, אולם כפי שעולה מהפירוט לעיל, סברנו כי הוראות החוק וההלכה הפסוקה מובילות לתוצאה אחרת. 33. בחינת הוראות נוספות של חוק פיצויי פיטורים מעלה, כי כל אימת שרצה המחוקק ליתן בידי עובד פיצויי פיטורים כאשר נסתיימו יחסי העבודה גם כאשר המעביד לא עשה מעשה רצוני שהביא לסיומם, כגון פטירתו של מעביד או פירוקה של חברה, דאג לחוקק הוראה מפורשת בעניין זה (ראה הוראות סעיף 4 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963). 34. גם בענייננו, הרי לא היה פשוט מזה לקבוע בחוק כי מעשה ההתנתקות כשלעצמו, מקים לכל עובד שעבודתו הופסקה עקב ההתנתקות ו/או הפינוי, זכות לקבלת פיצויי פיטורים. אך המחוקק נמנע במכוון מלעשות כן. 35. יתרה מזו, בחנו גם את שאלת חלותם של הוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים באשר לקיומן של נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שאין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. אך איננו סבורים, כי ניתן להחיל את הוראות סעיף זה אלא בנסיבות שבידי המעביד לשנותם. ברור הוא, כי לא היה זה המצב במקרה דנן. מה גם שהתובעים אינם טוענים להתפטרות אלא לפיטורים. ג. 3 הסיכול 36. סוגיה נוספת העולה מטענות התובעים בתגובתם, נוגעת לשאלת משמעותו של חוזה אשר ביצועו סוכל. טענת סיכול מקורה בטענה, כי אירוע חיצוני אשר הינו בבחינת "כוח עליון" מונע את ביצוע החוזה. סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"ה - 1970 קובע כי - "א. היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממנה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים". הסיכול מאופיין בהעדר יסוד של אשמה ומתייחס למצב שבו אין יכולת למנוע את הנסיבות המסכלות וקיום החוזה הינו בלתי אפשרי ו/או בלתי חוקי. 37. הלכה היא, כי ככל שמדובר במצב הניתן לצפייה, הרי שאין הוא יכול להיכנס לגדר סיכול, ואכן, פסיקת בתי המשפט כמעט ואינה מקבלת את טענת הסיכול. הלכה פסוקה היא, כי פיגועים, מלחמות ותאונות לרבות תאונות עבודה ומחלות אינן בבחינת דבר שאינו צפוי (ראה תב"ע (ב"ש) נא/129-3 תמר סגרון - ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות פד"ע כה 37; דברי השופט לנדוי בע"א 715/78 כץ - נצחוני מזרחי פד"י לג (3) 639, 643)). 38. עם זאת, דומה שהמקרה דנן שונה מכל אשר עמד בפני בתי הדין עד כה. כעולה מפסיקת בג"צ, תושבי חבל עזה התיישבו ברצועת עזה בעידודה של מדינת ישראל. וכדברי המדינה בתשובתה לבג"ץ "הקמת הישובים הישראליים באיזור יהודה והשומרון וחבל עזה הותנתה באישור רשויות המדינה. יתרה מכך, רשויות המדינה היו מעורבות, במידה כזו או אחרת, בהקמת הישובים האמורים, לרבות בדרך של הקצאת תקציבים לצורך כך". (סעיף 12 לבג"ץ 1661/05 הנ"ל). מכאן, הצפייה כי המתיישבים עלולים להיות מפונים מבתיהם כפי שאכן ארע בקיץ 2005, הינה צפייה בלתי סבירה או לכל הפחות, רחוקה עד מאוד. דומה שזה הוא אחד המקרים החריגים בהם ניתן היה לראות את החוזה בין הצדדים כמסוכל שכן שני הצדדים ביקשו להמשיך את יחסי העבודה ורק התערבותו של גורם שלישי, לא צפוי מראש, מנעה זו מהם (בעניין זה ניתן להקיש מהוראות סעיף 60 (ב) לחוק פיצויי מפוני סיני התשמ"ב - 1982, שם קובע המחוקק כי חיוב שביצועו סוכל עקב הפינוי מסיני, עומד בתנאי סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א -1970. המצב העובדתי במקרה דנן, אינו שונה מהמצב העובדתי בעת פינוי סיני). העובדה כי ביצועו של החוזה בין הצדדים סוכל, מביאה לכך, כי אין לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים (ראה בהתאמה גם עב(נצ') 1953/00 סלים הייפה - תעשיות נעל ש.את ש. בע"מ, (ניתן ביום 1.1.2002), שם נדון עניינן של עובדות, אזרחיות לבנוניות אשר נאלצו להפסיק עבודתן בשל נסיגת צה"ל מלבנון ונקבע, כי אין לראות בהפסקת העבודה פיטורים או התפטרות בדין מפוטר, היות והגורם להפסקת העבודה היה התערבות גורם שלטוני חיצוני ליחסי העבודה שיצר את הנסיבות שהביאו להפסקת העבודה). 39. לאור כל האמור, משלא מצאנו כי הנתבע נקט בפעולה כלשהיא אשר ניתן לראותה כמעשה פיטורים כאשר סגירת המפעל נכפתה עליו, ומשהמחוקק במסגרת הוראות חוק ההתנתקות בחר להגדיר את הפסקת העבודה בשל ההתנתקות כ"התפטרות בדין מפוטר" בשל מעבר ממקום מגורים ולהחילה על המתיישבים בלבד, אין התובעים נכנסים לגדר העובדים הזכאים לפיצויי פיטורים. ג. 4. עקרון השיוויון 40. כאמור, כפי שפירטנו בהרחבה, בהוראות סעיף 60 לחוק ההתנתקות קבע המחוקק כי הפסקת העבודה כתוצאה מההתנתקות תבוא בגדר "התפטרות בדין מפוטר" ולא בגדר "פיטורים". עוד קבע המחוקק, מי יחשב כ"מתפטר בדין מפוטר" ויהא זכאי לפיצויי פיטורים, כדלקמן - א. תושבים ישראלים אשר עבדו בשטח המפונה שלא שינו מקום מגוריהם אף שאיבדו את מקום עבודתם - אינם נכללים בגדר הזכאים. ב. פלשתינאים תושבי חבל עזה שלא שינו מקום מגוריהם אף שאיבדו את מקום עבודתם - אינם נכללים בגדר הזכאים. ג. אזרחים ישראלים אשר התגוררו בישובים המפונים, שינו את מקום מגוריהם אך עבדו מחוץ לשטח המפונה ומרחק מקום מגוריהם החדש אינו עולה על 40 ק"מ ממקום עבודתם - אינם נכללים בגדר הזכאים. ד. אזרחים ישראלים אשר התגוררו בישובים המפונים, שינו את מקום מגוריהם ואיבדו את מקום עבודתם הן מתוך השטח המפונה, הן מחוצה לו במידה ומקום מגוריהם החדש עולה על 40 ק"מ ממקום עבודתם וכן עולה על המרחק שבין מקום מגוריו הקודם לבין מקום עבודתו - רק אלה זכאים לפיצויי פיטורים. מכאן עולה, כי המחוקק בחר לצמצם את מסגרת העובדים הזכאים לפיצויי פיטורים בשל יישום תוכנית ההתנתקות למתיישבים אשר איבדו הן את ביתם הן את מקום עבודתם. ההבדל בינם לבין התובעים ואחרים, הינו רלוונטי ואינו בבחינת אפליה אסורה. עוד עולה מהאמור, כי עקרון השוויון אשר על חשיבותו עמד בג"ץ בעניין קו לעובד (בג"ץ 5666/03 הנ"ל), אינו נפגע בענייננו, שכן מצבם של התובעים אינו שונה ממצבם של עובדים ישראלים אשר עבדו בשטח המפונה והמתגוררים מחוץ לשטח המפונה ומשכך, לא פונו מביתם. גם עובדים אלה כמו התובעים בפנינו, אינם זכאים לפיצויי פיטורים משאין הם נכנסים לגדר "מתפטר בדין מפוטר" על פי הוראות סעיף 60 לחוק ההתנתקות, ויישום תוכנית ההתנתקות אינו מביא לכך כי חלה בעניינם עילה אחרת מהעילות המפורטות בחוק פיצויי פיטורים. משכך, לא מצאנו כי בעניין שלפנינו, הופלו התובעים לרעה. ג. 5 הדין המצרי 41. בשולי הדברים, בדקנו את זכאותם של התובעים גם על פי הדין המצרי, ואולם לא מצאנו כי יש בכך בכדי לסייע בידם ואיננו סבורים כי בהחלת הדין המצרי היינו מגיעים לתוצאה שונה. הוראות סעיף 48 לחוק העבודה המצרי (מס' 16 לשנת 1964), קובעות - "נסתיימה תקופת חוזה העבודה שתקופתו מוגבלת, או ביטל מעביד חוזה עבודה שתקופתו אינה מוגבלת, חייב מעביד לשלם לעובד תגמול בעד תקופת שירותו, שיחושב על בסיס שכר של מחצית החודש לכל שנה..." (הדגשה שלי - י.א.ש.) גם הוראות החוק המצרי דורשות כי מעביד יבצע פעולה של ביטול ההתקשרות בין הצדדים. כאמור, אין זה המקרה דנן. אחרית דבר 42. אשר על כן, משמצאנו כי גם אם תתקבלנה כל טענותיהן העובדתיות של התובעים, אין בהם כדי להקים לתובעים עילת תביעה לתשלום פיצויי פיטורים - דין תביעתם להידחות. 43. משמדובר בשאלה משפטית ועל רקע העובדות שהביאו למחלוקת זו - איננו נותנים צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. העברת מקום עבודההתפטרות