מבוא: 1. עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש התובע לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל, החזר זיכויים ממס הכנסה להם הוא זכאי לטענתו, ורכיבי שכר המפורטים בתלושי השכר אשר בפועל לא שולמו - הכל כמפורט להלן. 2. בתביעה שהגיש התובע בחודש דצמבר 2004, סיפר האחרון כי עבד כנהג בשירותה של הנתבעת החל מחודש נובמבר 98' ועד ליום 1.7.04. התובע הוסיף, כי התפטר מעבודתו ביום 1.7.04 "עקב מצב בריאותי שמנע ממנו לעסוק בעיסוקו אצל הנתבעת, כפי שעסק בו טרם הורע מצב בריאותו". לעניין זה ציין התובע בכתב התביעה, כי "הנתבעת לא הציעה לתובע תפקיד חילופי התואם את מצבו הבריאותי כאמור" ובנסיבות הללו הביאה את התובע "בלית ברירה להודיע על התפטרות". הציטוטים כולם מסעיף 3 לכתב התביעה. 3. לאור האמור טען התובע, כי יש לראות בהתפטרותו כפיטורים על פי כל דין ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים על בסיס משכורת קובעת של 8,339 ₪ ותקופת עבודה של 5 שנים ו-9 חודשים, בסה"כ 47,949 ₪; ובנוסף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 4. לדעת התובע, מאחר והתפטרותו הינה בגדר פיטורים, הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת כדין; הודעה שלא ניתנה לו. מכאן התביעה לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 8,339 ₪. 5. בכתב התביעה טען התובע עוד, כי "הנתבעת לא שילמה את כל הסכומים שהתחייבה להפריש לטובת התובע בקופת גמל". בהתאם התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום סכום ההפרשה בשיעור של 11% מהשכר בסך של 92,147 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום העבודה. 6. התובע הוסיף, כי מכוח תיקון לפקודת מס הכנסה הוא זכאי לזיכוי ממס עבור השנים 2001 עד 2003 בסכום כולל של 49,503 ₪. זיכוי אשר הנתבעת לא דאגה להעביר לתובע והנתבע בכתב התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה. 7. לסיום טען התובע, כי זוכה בסכומים שונים במסגרת תלוש השכר בחודשים מרץ 99', ספטמבר 2000, מאי 2002, יוני 2002, אפריל 2003 ופברואר 2004 בסכום כולל של 1,596 ₪; סכומים אשר התובע לא קיבל בפועל לידיו. מכאן התביעה לתשלום הזיכויים המפורטים בתלושי השכר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך של 1,637 ₪, נכון למועד הגשת התביעה. 8. בתמצית טוענת הנתבעת, כי בתביעת התובע על כל חלקיה אין ממש. בשלב זה של פסק הדין ולאור ריבוי הטענות של התובע, אין בדעתנו להתייחס לטענותיה של הנתבעת ביחס לכל אחת ואחת מעילות התביעה. זה יעשה בעת הדיון בעילות התביעה בסדר המפורט לעיל; ותחילה לתביעה לפיצויי פיטורים. התביעה לפיצויי פיטורים: 9. את תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים מבקשים אנו לבחון על יסוד העובדות הבאות; עובדות העולות מהעדויות ומסמכים שבפנינו כדלקמן: א. הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בין היתר, בעבודות ניקיון מתקני ביוב וצנרת ואיסוף פסולת. ב. התובע עבד בנתבעת החל מחודש נובמבר 98' ועד להתפטרותו בחודש יולי 2004. ג. במסגרת עבודתו הועסק התובע כנהג מכלית שאיבה ושטיפה לניקוי מתקני ביוב בלחץ מים. ראה: תצהיר עדות ראשית של מר בן דוד, סעיף 4. ד. בעבודתו נעזר התובע בעוזר. לעניין זה נשאל התובע והשיב: "ש.האם זה נכון שגם הנתבעת הצמידה לך עובד, תמיד עובדים בזוגות שם. נכון? ת.העבודה הזאת דורשת נהג ועוזר, נכון. ש.גם הנתבעת הציבה בעבודה הזאת עוזר, נכון? ת.נכון." עדות התובע, עמ' 7 לפרוטוקול מיום 22.11.05. ה. באוקטובר 2003 עבר התובע אירוע של אוטם בשריר הלב; ובגינו נעדר התובע מהעבודה מיום 2.10.03 ועד כולל דצמבר 2003. ו. בתאריך 23.12.03 קבעה רופאה תעסוקתית, ד"ר רולניק, כי: "לאור מצבו הבריאותי הנוכחי אינו (התובע, הוספה שלי-ט.מ.) יכול לעבוד כנהג עד קבלת תשובה ממכון לבטיחות בדרכים. לאור חוות דעת של קרדיאולוג, אינו יכול לעבוד עבודה פיזית. בשל זה אבקש להעסיק אותו בעבודה שאינה כרוכה במאמצים פיזיים או נהיגה." נספח ב/1 לתצהיר התובע. ז. אין חולק כי סמוך לאחר שהופנה התובע לבדיקת המכון לבטיחות בדרכים, הוא קיבל אישור לעבוד כנהג משאית. ראה: עדות התובע, עמ' 6 לפרוטוקול מיום 22.11.05, שם נשאל התובע ומשיב: "קיבלתי אישור שאני יכול להמשיך לעבוד כנהג משאית מטעם המכון לבטיחות בדרכים". ח. מצויד באישור המכון לבטיחות בדרכים, חזר התובע לעבודתו הרגילה כנהג ביובית (מכלית שאיבה ושטיפה לניקוי מתקני ביוב בלחץ מים). ט. ביום 1.7.04 הגיש התובע את התפטרותו. את ההתפטרות נימק התובע בסיבות בריאות; כמפורט במכתב ביקש התובע להתפטר מהעבודה "בגלל מחלתי אוטם לב ואיני מסוגל לעבוד כנהג ומפעיל מכלית ביוב" נספח א' לכתב התביעה. למכתב צרף התובע את אישור הרופאה התעסוקתית מדצמבר 2003 ולפיו חוות הדעת של הקרדיאולוג הוא אינו יכול לעבוד עבודה פיזית. במאמר מוסגר אוסיף, כי אותו מכתב גם אוסר על התובע לעבוד בנהיגה. עם זאת אין חולק כי האישור הרפואי הנ"ל איננו רלוונטי לחודש יולי 2004, שאז כבר התקבל אישור המכון לבטיחות בדרכים, המאפשר את העסקתו של התובע כנהג. י. מקובלת עלי עמדת הנתבעת, כי להודעת ההתפטרות לא צורף המכתב המצורף כנספח ב/2 לכתב התביעה ולתצהיר התובע. מכתב של הרופאה התעסוקתית מיום 24.8.04 אשר קובע כי: "לאור מצבו הבריאותי הנוכחי וחוות דעת של קרדיאולוג, אינו מתאים לעבודה פיזית." די לציין בהקשר זה, כי לא ניתן היה לצרף את אישור הרופאה התעסוקתית מאוגוסט 2004 למכתב שמסר התובע לנתבעת חודש לפני כן, ביולי אותה שנה. יא. סמוך לפני מתן הודעת ההתפטרות, ביקש התובע העלאה בשכר ונדחה. ראה: עדות התובע עמ' 9 לפרוטוקול מיום 22.11.05 שם נשאל התובע ומשיב: "ש.האם זה נכון שלפני שהתפטרת ביקשת להעלות את השכר שלך כל הזמן? ת.נכון, כל הזמן ביקשתי, לא רק לפני שהתפטרתי..." יב. בניגוד לגרסת התובע, אין בפני ולו עדות אחת שיש בה כדי לבסס את הטענה, כי קודם להתפטרותו ביקש האחרון לשנות את עבודתו, לאור מגבלותיו הרפואיות ונדחה. לעניין זה, מספיק לעיין בנספח א', הודעת ההתפטרות, שם אין התובע מציין כל פניה או בקשה קודמת לעבודה אשר תתאים למגבלותיו הרפואיות. כך גם בחקירתו הנגדית טוען התובע, לזכותו להתפטר בטענה שהנתבעת לא הציעה לו עבודה קלה. ראה: תשובת התובע בחקירתו הנגדית, עמ' 11 לפרוטוקול מיום 22.11.05. זאת להבדיל מהטענה, כי ביקש עבודה קלה ושונה לאור מגבלותיו הרפואיות ונדחה. יג. החל מה-1.2.05 (לכל המאוחר), עובד התובע בעבודה זהה לזו שביצע בשירות הנתבעת, אצל חברה מתחרה. ראה: עדות התובע, עמ' 7 לפרוטוקול מיום 22.11.05. יד. נוסיף עוד, כי העבודה של התובע מתבצעת אף מעבר לשעות העבודה הרגילות, שעה שמאשר התובע בחקירתו הנגדית כי מעבידתו הנוכחית מאשרת שימוש ברכב על ידו, לאחר שעות העבודה, לעבודות פרטיות בישובים בדואים. ראה: עדות התובע, עמ' 8 לפרוטוקול מיום 22.11.05, מקום שנשאל התובע ומשיב: "ש.האם זה נכון שאגי (המעבידה הנוכחית, הוספה שלי-ט.מ.)) מאשרת לך לקחת את הרכב ואחרי שעות העבודה לעשות עבודות פרטיות בישובים הבדואים? ת.אם אני עושה, אז זה רק באישור בעל הבית. אנחנו עובדים בחורה, בלקייה, ערוער, כסייפה. אני עושה כל עבודה שמבקש ממני בעל הבית." טו. אם נסכם, התובע עבד כנהג ביובית אצל הנתבעת. בעקבות אירוע של אוטם בשריר הלב נעדר התובע מעבודתו עד תחילת חודש ינואר 2004. לאחר שהתקבל אישור רפואי המאשר כי התובע מסוגל לעבוד כנהג חזר האחרון לעבודתו הרגילה בנתבעת כנהג ביובית, בינואר 2004. התובע התפטר בחודש יולי 2004, לטענתו על רקע מצבו הרפואי. קודם להתפטרות, לא ביקש התובע עבודה חילופית התואמת את מגבלותיו הרפואיות לטענתו. העובדה היא כי לאחר ההתפטרות המשיך התובע לעבוד בעבודה זהה בשירותו של גוף מתחרה. האישור הרפואי שצירף התובע להודעת ההתפטרות, היא מדצמבר 2003. סמוך לפני מתן הודעת ההתפטרות, ביקש התובע העלאה בשכר ונדחה. 10. מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, כי המבקש פיצוי פיטורים בשל התפטרות לרגלך מצב בריאותי, חייב להוכיח קשר סיבתי בין מצב הבריאות הנטען, ובין ההתפטרות. כך גם עובד כאמור נדרש להודיע קודם להתפטרות על כוונתו להתפטר על רקע מצברו הרפואי, על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה אשר יאפשרו את המשך העסקתו. ראה: דב"ע לג/8-3, טוטנאור בע"מ נ' מ. אליהו לפידות, פד"ע ד 321. דב"ע לג 2-3, חייב זילבר נ' גולביס, פד"ע י 153. ע"ע 1214/02, ישראל שטרית נ' סטופ אש בע"מ פד"ע לח 838. 11. בענייננו משנמצא כי התובע לא העמיד את הנתבעת בפני כוונתו להתפטר בשל במצבו הבריאותי ומשהובהר כי בסמוך לאחר ההתפטרות הוא חזר לעבודה דומה לזו שנעשתה בשירותה של הנתבעת, ממנה התפטר - אין לומר על התפטרות התובע, כי היא בחזרת התפטרות לרגל "מצב בריאותו"; או כי קיימת "סיבה מספקת" להתפטרות. 12. בנסיבות הללו אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים, שעה שיחסי עובד מעביד הסתיימו ביוזמתו של התובע ומשלא התקיים החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963, הדנה בהתפטרות עובד עקב מצב בריאותו אשר דינה לעניין פיצויי פיטורים - כפיטורים. 13. במאמר מוסגר רק נוסיף, כי גם אילו הייתה מתקבלת טענת התובע להתפטרות "לרגל מצב בריאותו", המשכורת הקובעת לחישוב פיצויי הפיטורים, הינו על בסיס שכר נטו של 5,500 ₪, שהוא גובה השכר שהוסכם עם התובע. התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת: 14. לאור המסקנה לעיל לפיה התפטר התובע ונסיבות ההתפטרות, אין הוא זכאי לתשלום פיצוי פיטורים - דינה של התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת, להידחות. 15. רק נוסיף, מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 רואים התפטרות עובד לרגל מצבו הבריאותי "לעניין פיצויי פיטורים" כפיטורים. יוצא מכאן כי התפטרות זו איננה נחשבת כפיטורים לצורך עניינים אחרים, דוגמת חוק הודעה מוקמדת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001. השווה: דב"ע נה/228-3, עמותת אופק נ' יאיר בן ארי (לא פורסם). 16. אשר על כן, דינה של התביעה לדמי הודעה מוקדמת, להידחות. התביעה לתשלום פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל: 17. בתצהירו סיפר התובע, כי "הוסכם כי הנתבעת אמורה להפריש לטובתי את חלקי ואת חלקה בקופת גמל, אך היא לא עשתה כן." סעיף 14 לתצהיר התובע. עוד הצהיר התובע כי בהתאם לאותו סיכום "על הנתבעת היה להפריש סכום של 11% לטובת תגמולים בסכום של 92,147.16 ₪ לקופת גמל". סעיף 15 לתצהיר התובע. מכאן הטענה בסעיף 16 לתצהיר ולפיה זכאי התובע "על פי כל דין לתשלום נוסף בסך של - 92,147.16 ₪." 18. הסיכום לו טוען התובע בנוגע להתחייבות הנתבעת להפריש את חלקה ואת חלק העובד לטובת התובע בקופת גמל - הוכחש על ידי הנתבעת. לפיכך ביקשה הנתבעת לדחות את תביעת התובע בראש תביעה זה. 19. לטענת התובע על התחייבות הנתבעת להפרשות לקופת גמל, חלק עובד ומעביד, אין ביטוי בהסכם כתוב, שבידו להציג. כך גם אין כל עדות לסיכום בנוגע לביצוע הפרשות לקופת גמל לזכות התובע בידי הנתבעת, בתלושי השכר אשר הונפקו לאחרון מידי חודש. בנוסף, אין כל טענה כי התובע ביקש במהלך תקופת העסקתו ביצוע הפרשות לקופת גמל, או טען כי סיכום אליו הגיעו הצדדים ביחס לביצוע הפרשות לקופת גמל, איננו מכובד. רק נזכיר, כי גם בנספח א' לכתב התביעה, בהודעת ההתפטרות, אין כל טענה לפיה הפרה הנתבעת את התחייבויותיה כלפי התובע להפרשות לקופת גמל. בפועל, אין חולק כי לא הופרשו כספים לטובת התובע לקופת גמל. 20. התמיכה היחידה שיש בגרסת התובע על התחייבות הנתבעת לביצוע הפרשות לקופות גמל, מצויה בעדותו של העד מר גודקר נאור. זה סיפר בתצהירו, כי "נחתם הסכם עבודה בכתב בין החברה לבין מר שלמה עמר, אשר נכתב על ידי ונחתם על ידי מר בן דוד יהודה (הבעלים) מנכ"ל הנתבעת." סיכום במסגרתו הוסכם כי הנתבעת "תבטח את מר שלום עמר בביטוח מנהלים לאחר תום 6 חודשי עבודה והחברה תשלם את חלקו של מר עמר, כעובד והן חלקה של החברה". על עדותו של מר גודקר מעדיפים אנו לא להרבות במילים, מפאת כבודו של העד. נאמר רק, כי מתוך התרשמותנו מהעדות, אין בידינו לקבל את הגרסה של העד אשר התקבל לעבודה בנתבעת, כ-5 חודשים לאחר תחילת העסקתו של התובע; היינו, זמן רב לאחר שסוכמו עם התובע תנאי העסקתו. 21. משאין כל ביטוי להתחייבות שנתנה הנתבעת לתובע לביצוע הפרשות לקופת גמל, במהלך תקופת ההתקשרות, בשים לב לעובדה כי אין בידינו לקבל את עדותו של מר גודקר - מעדיפים אנו את גרסתה של הנתבעת ולפיה אין ממש בטענת התובע על סיכום שהגיעו הצדדים המחייב את הנתבעת לבצע הפרשות לקופת גמל חלק עובד ומעביד. ראה: תצהירו של מר בן דוד, מנהל הנתבעת, פסקה 29. 22. משאין בידינו לאמץ את טענת התובע על התחייבותה של הנתבעת כלפיו, להפרשות לקופת גמל חלק עובד ומעביד - התביעה בראש תביעה זה נדחית. התביעה להחזר ניכוי המס: 23. בחודש מאי 2001 אושר חוק לתיקון פקודת מס הכנסה אשר העניק הטבות מס לתושבי באר שבע והנגב עבור השנים 2001, 2002 ו-2003. בהתאם להוראות החוק, זכאים תושבי באר שבע לזיכוי במס בשיעור של 12% מההכנסה; עד לסכום ההכנסה השווה פי 5 פעמים מהשכר הממוצע במשק. 24. בתמצית טוען התובע, כי הוא זכאי להנות מההטבה הגלומה בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה. מכאן שאת אותו זיכוי המס המעניק החוק, יש להעביר לידיו. התובע המשיך וטען, כי בפועל לא נהנה מסכום הזיכוי ומכאן התביעה לתשלום סכום בסך של 49,503.62 ₪ שהוא לטענתו גובה זיכוי המס לו הוא זכאי. 25. בעדותו אישר התובע את טענת הנתבעת, לפיה סיכמו הצדדים על תשלום שכר נטו בגובה של 5,500 ₪ לחודש. לעניין זה אישר התובע בעדותו כי: "ת.אמת. בשנת 98' קיבלתי 5,500." עדות התובע, עמ' 10 לפרוטוקול מיום 22.11.05 (וראה גם עדות התובע עמ' 9 לפרוטוקול מיום 22.11.05 באמצע). 26. מקום שהסכים התובע על תשלום שכר נטו, אין שכרו מושפע מהוראות חוק התיקון לפקודת מס הכנסה. כך כשם שהתובע נהנה מהשכר הנטו עליו הוסכם, לאחר ביטול התיקון לפקודת מס הכנסה במחצית שנת 2003, אין התובע יכול להחזיק ביתרונות המס אשר הוענקו במסגרת חוק התיקון לפקודת מס הכנסה. 27. לאור האמור, התביעה לקבלת סכום הניכוי - נדחית. בשולי פרק זה רק נוסיף, כי ככל שהיה מבקש התובע את החזר הניכוי היה מקום להגיש חוות דעת מקצועי מתאימה אשר ממנה יוכל בית הדין ללמוד על גובה ההחזר לו זכאי התובע, ככל שהוא זכאי. בהעדר חוות דעת כאמור ולאור המחלוקות בין הצדדים בעניין גובה ההחזר לו זכאי התובע, אין מקום לפסוק לתובע את הסכומים הנתבעים בכתב התביעה בעילה זו משאלה לא הוכחו כנדרש. התביעה לתשלום הזיכויים המפורטים בתלושי השכר: 28. כתב התביעה מפרט זיכויים שונים המופיעים בתלושי השכר, אשר לטענת התובע לא שולמו לו בפועל. כך טוען התובע, לזיכוי בגובה שי לחג בסך של 414 ₪ בחודש מרץ 99'; שי לחג בסך של 497 ₪ בחודש ספטמבר 2000; הוצאות טלפון בסך 142 ₪ בשכר חודש מאי 2002; הוצאות טלפון בסך 142 ₪ בחודש יוני 2002; שי לחג בגובה 200 ₪ בחודש אפריל 2003; וסכום דומה עבור שי לחג בחודש אפריל 2004. 29. עיון בתלושי השכר מלמד כי באותם חודשים בהם מופיעים זיכויים בתלושי השכר המתייחסים לשי לחג, לצד הזיכויים מופיע ניכוי בסכום הזיכוי נטו. יוצא מכאן, כי מתלוש השכר עולה, כי בפועל לא נהנה התובע משי לחג בחודשים בהם הופיע בתלוש השכר רכיב זה. ראה: תלושי השכר לחודשים: מרץ 99', ספטמבר 2000, אפריל 2003 ואפריל 2004. בנסיבות הללו ובהעדר חובה בדין למתן שי לחג לעובד - אין ממש בתביעה לתשלום הזיכויים, באותם מצבים בהם מופיע בתלוש השכר זיכוי בגין תשלום שי לחג. 30. כן מגלה העיון בתלושי השכר, כי באותם חודשים בהם שולמו לתובע הוצאות טלפון, השכר נטו לא פחת מהשכר נטו המוסכם עם התובע, בסך של 5,500 ₪ לחודש (נטו). עוד מגלה העיון בתלושי השכר, כי ההפרדה בתלושי השכר בין שכר לרכיבי שכר אחרים, איננו משקף את הסיכום בין הצדדים. אשר על כן לא ניתן להיתלות בזיכוי בתלוש השכר בנוגע להוצאות טלפון להם כביכול זכאי התובע ולבקש את תשלומם בנוסף לתשלום השכר ששולם באותו חודש. 31. לאור האמור לעיל, התביעה בראש תביעה זה נדחית. סוף דבר: 32. מהמקובץ עולה כי דין התביעה להידחות. משנדחתה התביעה ישלם התובע הוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 33. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. קופות גמלהתפטרות