1. בפני תביעתה של הגב' לידיה נפתלייב ("התובעת") כנגד שנהב-חברה לשירותי ניקיון ואחזקות בע"מ ("הנתבעת"), לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני. 2. העובדות הצריכות לענייננו, אשר למעשה אינן שנויות במחלוקת (כפי שהוסכמו בין הצדדים בדיון מיום 6/11/12 וכעולה מחומר הראיות), הן: א. התובעת הועסקה בנתבעת מיום 15/6/09 ועד 9/1/11, כעובדת ניקיון בסניף ניו-פארם בקריון, קריית ביאליק. ב. התובעת הועסקה במתכונת של 6 ימים בשבוע, 3.5 שעות מדי יום. ג. מחומר הראיות עולה כי התובעת מתגוררת בשכונת אפק בקריית ביאליק, ונהגה להגיע למקום עבודתה בתחבורה ציבורית. ד. על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון. ה. בהתאם לתלושי השכר שצירפה התובעת לכתב התביעה, היא הועסקה בחברת א.ד.א. שמירה, אבטחה וניקיון בע"מ ("המעסיקה הקודמת"), מיום 6/3/07 ועד לתחילת עבודתה בנתבעת, ביום 15/6/09. אין חולק כי המעסיקה הקודמת נמצאת כיום בהליך פירוק והיא חדלת פירעון (החלטת בית המשפט המוסמך בדבר מינוי מפרק זמני - נספח ג' לתצהיר התובעת). ו. ביום 19/12/10 מסרה הנתבעת הודעה בכתב לתובעת, לפיה מיום 9/1/11 ישונה מקום עבודתה והיא תעבוד בסניף ניו-פארם יזרעאליה בנווה שאנן בחיפה (נספח ד' לתצהיר התובעת) ("מקום העבודה המוצע"). ז. אין חולק, כי כמה ימים קודם לכן, מנהל סניף צפון בנתבעת, מר אלירן מזרחי ("מר מזרחי"), הודיע לתובעת בעל פה כי הסניף בו עבדה התובעת עומד להיסגר. ח. ביום 6/1/11 פנתה התובעת אל הנתבעת בכתב (נספח ז' לתצהיר התובעת), וציינה כי מקום העבודה המוצע מרוחק מאוד ומצריך נסיעה בשני קווי אוטובוס. במכתבה ביקשה התובעת את מר מזרחי להציבה במקום עבודה חלופי בקריות. ט. מתצהירו של מנהל סניף צפון, מר מזרחי, עולה כי לאחר שהתקבל מכתבה של התובעת במשרדי הנתבעת, הוא שוחח עם התובעת והבהיר לה כי נכון לאותו מועד, מקום העבודה המוצע הוא המקום הקרוב ביותר שניתן לספק לתובעת (סעיף 8 לתצהיר). י. התובעת התפטרה מעבודתה, לאחר שלא התייצבה במקום העבודה המוצע. יא. התובעת הועסקה בשכר שעתי. התעריף האחרון עמד על סך 20.70 ש"ח. יב. לשם ייעול הדיון ומבלי לפגוע בטענות הצדדים לעניין עצם זכאות התובעת לפיצויי פיטורים הנתבעים על ידה, הסכימו הצדדים כי ככל שהתובעת זכאית לפיצויים כאמור, הרי הבסיס לחישובם הינו שכר של 1,720 ש"ח ברוטו לחודש. יג. עוד הוסכם בין הצדדים, כי הנתבעת נותרה חבה לתובעת דמי הבראה בסך 1,130 ש"ח, וכן פיצוי בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני בסך 1,184 ש"ח. 3. השאלות העומדות להכרעת בית הדין הן אלו: א. האם בנסיבות העניין התפטרה התובעת בדין מפוטרת, ועל כן זכאית היא לפיצויי פיטורים. ב. ככל שיקבע שהנתבעת חבה לתובעת עבור פיצויי פיטורים, האם נדרשת היא לשאת בחבות גם עבור התקופה בה הועסקה התובעת אצל המעסיקה הקודמת. ג. זכאות התובעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ד. האם בנסיבות התפטרותה, זכאית התובעת לתמורת הודעה מוקדמת, כטענתה; או כטענת הנתבעת, זכאית הנתבעת לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת. 4. להשלמת התמונה ייאמר כי הצדדים זומנו לישיבת הוכחות, שאמורה הייתה להתקיים ביום 6/11/12. לדיון התייצבו באי כוח הצדדים והתובעת בעצמה. בפתח הדיון הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה ההכרעה בתובענה תהא על יסוד סיכומים בכתב, בהתאם למוסכמות ולפלוגתאות שנקבעו בדיון. דיון והכרעה (א) זכאות התובעת לפיצויי פיטורים 5. אין חולק כי התובעת התפטרה מעבודתה בנתבעת, והצדדים חלוקים בשאלה האם שינוי מקום העבודה (מסניף ניו פארם בקרית ביאליק לסניף ניו פארם בחיפה), הינו בגדר הרעת תנאים, כך שמדובר בהתפטרות המזכה בתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ("חוק פיצויי פיטורים"). סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". 6. בענייננו, כעולה מהודעת התובעת מיום 7/11/12, והנתבעת לא חלקה על האמור בהודעה, התובעת נהגה לנסוע למקום העבודה בתחבורה ציבורית. אף אין חולק בנוגע לפרטים הבאים: (א) מרחק הנסיעה מביתה של התבעת למקום עבודתה הינו 2.5 ק"מ, בעוד שהמרחק מביתה למקום העבודה המוצע הוא 17 ק"מ. (ב) משך ההגעה מביתה של התובעת, בתחבורה ציבורית, למקום עבודתה הוא 8 עד 10 דקות, באמצעות קו נסיעה אחד בלבד. לעומת זאת, הנסיעה בתחבורה ציבורית למקום העבודה המוצע אורכת כשעה, ומצריכה היזקקות לשניים עד שלושה קווי נסיעה. (ג) מרחק ההליכה מתחנת האוטובוס הסמוכה למקום עבודתה של התובעת (בקריית ביאליק) ועד למקום העבודה עצמו (בקיריון) הוא 250 מטר לערך, בעוד שהמרחק בין תחנת האוטובוס (בנווה שאנן, חיפה) לבין מקום העבודה המוצע (ביזרעאליה) הוא 400 עד 1,000 מטר. 7. לאור האמור, אין מחלוקת כי ההגעה לשני סניפי ניו פארם מחייבת היזקקות לתחבורה ציבורית, אלא שבעוד שבמצב הקודם נדרשה התובעת לנסיעה של דקות ספורות, במצב החדש נדרשה לנסיעה של כשעה. לא זו אף זו: בנסיבות המקרה דנן, מבחן "מרחק הנסיעה" ומבחן ו"זמן ההגעה" מהבית למקום העבודה, אינם מבחנים בלעדיים. בשקלול מכלול הנסיבות יש ליתן את הדעת גם למבחן "הנוחות", לסוג העבודה אשר נדרש העובד לבצע, להיקף העבודה ולנסיבותיו האישיות. במה דברים אמורים? ראשית, התובעת הועסקה בהיקף משרה חלקי, היינו 3.5 שעות ליום עבודה. בנסיבות אלה, ההיגיון מחייב יחס פרופורציונאלי והולם בין משך הנסיעה לעבודה לבין משך יום העבודה. אין זה סביר שעובד יזקק לנסיעה בת שעתיים הלוך ושוב, לצורך ביצוע עבודה בת 3.5 שעות. לאמור יש להוסיף, כי אופי העבודה והתמורה בגינה, אף הן נסיבות שיש להביאן בחשבון בשקלול הדברים. יש לזכור כי התובעת הועסקה כעובדת ניקיון, בשכר מינימום שעתי. שנית, יש ליתן משקל אף לנסיבותיה האישיות של התובעת. התובעת אינה אישה צעירה (ילידת 1952) והיא סובלת מבעיות רפואיות שונות, המשפיעות על כושרה הגופני ומצבה הבריאותי (סעיף 7 לתצהיר התובעת והתיעוד הרפואי שצורף לו). 8. בדב"ע נו/3-288 רשת מעונות מרגלית - עליזה כהן (ניתן ביום 18/12/96) נאמרו הדברים הבאים לעניין העתקת מקום העבודה: "נראה לנו כי בנסיבות העניין יש לראות בהעברת המשיבה למקום עבודה חדש, המרוחק 27 ק"מ ממקום העבודה הקודם, משום 'הרעת תנאים מוחשית', וזאת בייחוד מהטעם שאין תחבורה ישירה לאותו מקום. הטלטלות יום-יומית בשלושה אוטובוסים, שעה שסביר להניח שהמתנה לכל אחד מהם אורכת אף היא זמן, לגבי עובד שהתקבל לעבודה במקום עבודה הסמוך לביתו, מהווה הרעת תנאים מוחשית" (להלן: "עניין מעונות מרגלית"). 9. הנה כי כן, לאור כל האמור, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה דנן השינוי שביקשה הנתבעת לערוך במקום עבודתה של התובעת יש בו משום הרעה מוחשית בתנאי העבודה, לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. אשר על כן, יש לראות בתובעת, אשר סירבה לקבל את הצעת הנתבעת - כמתפטרת בדין מפוטרת, ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים מאת הנתבעת. (ב) תקופת העבודה בגינה מחויבת הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים 10. לטענת התובעת, הועסקה באותו מקום ובאותה עבודה מיום 6/3/07 ועד 9/1/11, ועל כן הנתבעת חייבת בתשלום הפיצויים בגין כל התקופה. הנתבעת טוענת מנגד, כי היה על התובעת להגיש תביעת חוב למפרק המעסיקה הקודמת, ומשלא עשתה כן לא קמה לה זכאות לתבוע פיצויי פיטורים ממעסיקתה השנייה, הנתבעת. עוד נטען, כי התובעת לא הוכיחה רציפות באותו מקום עבודה. 11. בעניינו חל סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים. עניינה של הוראה זו שמירת רציפות זכויות העובד במקום עבודה גם כשמעבידיו מתחלפים. במקרה זה לא תקטע הרציפות בעבודה לעניין הפיצויים והמעביד החדש ישלם פיצויי פיטורים עבור כל תקופת התעסוקה במקום העבודה (דב"ע שם/3-67 יעל נוסבאום - עיריית גבעתיים, פד"ע יב 194). הדברים אמורים אף לגבי "מפעל" המעסיק עובדים שלא בחצריו, כגון "קבלן" שמירה או "קבלן" ניקיון, השולחים את עובדיהם לבצע עבודות במפעלים שונים. הוחלף ה"קבלן", והקבלן החדש המשיך להעסיק באותו מפעל את העובד שהועסק על ידי קודמו, יהיה ה"קבלן" החדש חייב בפיצויי פיטורים לעובד (אם קמה לו זכאות כזאת) בגין כל תקופת עבודת העובד באותו מפעל (ע"ע 438/07 תבל אבטחה בע"מ - אולג טיכונוב, ניתן ביום 9/6/09). 12. הנה כי כן, לפי הכלל שהותווה בסעיף 1(א) לחוק, המעסיק האחרון חייב בתשלום פיצויי פיטורים לעובד אם ביצע עבודה באותו מקום והתחלפו בו המעסיקים. מכאן, כי ככל שהמעסיק האחרון סבור כי עליו לשלם סכום פחות המתייחס רק לתקופת העבודה אצלו ולא אצל מעסיקים קודמים, עליו להוכיח כי מעסיקים קודמים שילמו לעובד את פיצויי הפיטורים. 13. מכאן לענייננו: התובעת המשיכה את עבודתה בסניף ניו פארם בקיריון, לאחר שהמעסיקה הקודמת הפסיקה שירותיה במקום; נשמר רצף ביחסי העבודה, ולכן התובעת זכאית לרציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו "מקום עבודה". זאת ועוד: התובעת טענה, והנתבעת לא התכחשה לכך, שבעת חילופי המעסיקים לא שולמו לה פיצויי פיטורים על ידי מעסיקתה הקודמת (סעיף 2.3 לכתב התביעה וסעיף 4 לכתב ההגנה). 14. אשר על כן, הנתבעת - בהיותה המעסיקה האחרונה של התובעת - חייבת בתשלום פיצויי פיטורים לתובעת עבור כל תקופת עבודתה באותו מקום ובכלל זה גם עבור תקופת עבודתה אצל המעסיקה הקודמת. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסכום כולל של 6,593 ש"ח. (ג) זכאות התובעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים 15. נוכח המחלוקת האמיתית בין הצדדים באשר לעצם זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים, מצאתי שיש מקום להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על שיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, החל מיום 1/2/11 ועד למועד התשלום המלא בפועל. (ד) תמורת הודעה מוקדמת 16. לטענת התובעת, מאחר שהתפטרה בדין מפוטרת, היא זכאית לתשלום תמורת הודעה מוקדמת בת חודש ימים. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובעת התפטרה ללא מתן הודעה מוקדמת. זכאות התובעת לתמורת הודעה מוקדמת 17. עובד המתפטר על אתר, מחמת הרעת תנאים מוחשית, אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת מאחר שסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים מעמיד התפטרות כזאת על בסיס פיטורים, אך לעניין פיצויי הפיטורים בלבד (דב"ע ל/3-15 קלרה בג'רנו - יוסף לוי, פד"ע א 153; דב"ע נא/3-74 יצחק מנדלברג - אמנון אלוני, פד"ע כג 197; דב"ע נה/3-223 עמותת אופק - יאיר בן-ארי, לא פורסם). 18. התובעת הפנתה בסיכומיה לפסיקת בתי הדין האזוריים לעבודה, לגבי שני מקרים דומים בהם נפסקה לעובד תמורת הודעה מוקדמת. אני בדעה כי אין להקיש מאותם מקרים לענייננו. כך, למשל, עניין דמ"ש (י-ם) 6147/09 דגינטו זריהון - אחים עובדיה שירותי ניקיון ושמירה בע"מ, ניתן ביום 18/1/11. אמנם, נסיבות המקרה דומות לענייננו. באותו מקרה, הופסקה עבודתה של התובעת בסניף בנק דיסקונט בשכונת רוממה בירושלים, והוצע לה מקום העבודה חלופי בסניף בנק דיסקונט בבית שמש. אלא שבאותו מקרה, בניגוד לענייננו, נפסק כי אי שיבוצה של העובדת למקום עבודה אחר שאין בו משום הרעת תנאים מהווה פיטורים, ולכן זכאית היא לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. זאת בעוד שבמקרה דנן, התקבלה טענת התובעת כי התפטרה בדין מפוטרת (ראו הסכמת הצדדים לפיה התובעת התפטרה מיוזמתה, סעיף 2 ט' לעיל). לפיכך, תביעת התובעת לתשלום תמורת הודעה מוקדמת - נדחית. הטענה לקיזוז הודעה מוקדמת 19. לטענת הנתבעת, הואיל והתובעת התפטרה מעבודתה מבלי ליתן הודעה מוקדמת כדין, על התובעת לפצותה בגובה שכר חודשי כמתחייב על פי הדין. לכן, טענה הנתבעת כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת, אם ייפסק, את הסכום של 1,720 ש"ח, שווי שכר עבודה ממוצע לחודש, כפיצוי בשל אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובעת לפני התפטרותה. לטענת התובעת, הנתבעת הפסיקה את עבודתה, ובנסיבות אלה היא אינה חייבת במתן הודעה מוקדמת; ככל שהייתה מחויבת במתן הודעה מוקדמת להתפטרות, הרי שעשתה כן במכתבה מיום 6/1/11. הנתבעת טוענת בהקשר זה, כי לא מדובר במכתב התראה לפני התפטרות. 20. סעיף 2(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 קובע את חובתו של עובד הרוצה להתפטר לתת הודעה מוקדמת למעביד בטרם יעשה כן. ברם, סעיף 10(1) לחוק קובע, כי הוראה זו לא תחול "על עובד, בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה". שכן, מקום שברור על פניו שאין בידי המעביד לשנות את הנסיבות שגרמו להרעה, כגון שמקום העבודה שבו עבד העובד נסגר והוא נשלח לעבוד במקום מרוחק, אין לדרוש מהעובד ש"יתרה" במעבידו לסלק את הסיבה להתפטרות. יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בעניין מעונות מרגלית: "בענייננו לא היה מקום לדרוש מהמשיבה כי 'תתרה' במערערת טרם התפטרותה, מאחר שברור היה על פניו שהגן בו הועסקה באשקלון נסגר". 21. במקרה דנן, כאשר סיום העבודה בסניף ניו פארם בקיריון לא היה בשליטת התובעת, וכפי שקבעתי לעיל, הצעת מקום העבודה החלופי היה בבחינת הרעת תנאים מוחשית, הרי שהתובעת באה בגדר החריג שבסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת. לפיכך, ולאור האמור, דין טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בעניין זה - להידחות. סוף דבר 22. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, תביעותיה של התובעת לתשלום תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים - נדחות. טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת - נדחית. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך 6,593 ש"ח. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/2/11 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ב. דמי הבראה בסך 1,130 ש"ח. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/10 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ג. פיצוי בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני בסך 1,184 ש"ח. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/10 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 1,000 ש"ח, אשר ישולמו לטובת אוצר המדינה, תוך 30 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 23. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין. הודעה מוקדמתהרעת תנאיםהתפטרות