הנשיא: 1. עתירה זו עניינה החברות במועצה המקומית ג'וליס. פי הצו שיצא מלפני בית משפט זה והמכוון אל המשיבים נתבקשו להתייצב וליתן טעם מדוע לא יבטלו את ההודעה של ראש המועצה, המשיב השני, שניתנה בשם המועצה, המשיבה הראשונה, ואשר על פיה נפסקת חברותו של העותר במועצה. העתירה החילופית היא כי ינתן צו לפיו ההודעה הנ"ל בלתי חוקית וניתנה ללא סמכות על פי דין מאחר והעותר ממשיך לטענתו להיות חבר במועצה לכל דבר וענין. כפי שעולה מנוסחה של העתירה, הרי טענת העותר היא כי הוא היה מבין מקימיה של רשימה שהשתתפה בבחירות למועצה המקומית של ג'וליס וברשימת המועמדים ניצב כשני אחרי המשיב הרביעי שצעד בראש הרשימה. כתוצאה מן הבחירות נבחר המשיב הרביעי כחבר המועצה, אולם היה הסכם בין המועמדים, לפי הטענה העולה בעתירה, לפיה יתפטר המשיב הרביעי מחברותו במועצה וכך אכן היה. לפי דברי העותר, אכן מסר המשיב הרביעי לידי ראש המועצה כתב התפטרות וכתוצאה מכך נשלח על ידי המשיב השני, מכתב אשר נושא את התאריך של יום 17.3.86 ואשר נוסחו מצוטט להלן: "לכבוד מר עלי חסין עאמר ג'וליס נכבדי - הנדון: כתב מינוי לחבר מועצה ברצוני להודיעך כי חבר המועצה מר ראדי חסן כבישה התפטר מחברות במועצה המקומית ג'וליס. מאחר ואתה המועמד השני ברשימה אחריו, הינך מתמנה לחבר המועצה המקומית ג'וליס עם קבלת כתב מינוי זה. הנני מאחל לך הצלחה בתפקיד זה המשרת את טובת הציבור. בכבוד רב, סאלח טריף ראש המועצה". בעקבות ההודעה האמורה מיום 17.3.86 גם נשלחה לעותר ביום 15.5.86 הזמנה ליטול חלק בישיבת המועצה שהתקיימה ביום 18.5.86 והוא אכן עשה כן. לדבריו נתגלעו לאחר מכן מחלוקות בין העותר לבין ראש המועצה וזאת כאשר העותר דרש כי יתאפשר לו העיון בפרוטוקולים ובמסמכים שונים של הרשות המקומית וראש המועצה לא ראה להיענות לבקשות אלה. עקב מחלוקת זו גם נאלץ העותר, לדבריו, לפנות לבית המשפט המחוזי בחיפה ולפתוח שם בהליכים בקשר לזכות העיון בפרוטוקולים. עיקרו של דבר, בעקבות מחלוקת זו קיבל לפתע ביום 10.6.86 מכתב נוסף מן המשיב השני, אשר בו הודיע לו ראש המועצה כי המכתב הקודם שנשלח לו, ואשר בו נתבשר על הפיכתו לחבר המועצה, בטל ומבוטל ואינו אלא תולדה של טעות. זהו נוסח המכתב אשר נשלח ביום 10.6.86 אל העותר: הנדון: חברותך במועצה בתאריך 5.6.86 התקבל מכתב מעו"ד משה עמאר בשם מרשו מר ראדי כבישה מג'וליס, ובו הוא טוען כי מרשו לא הגיש התפטרות אישית לראש המועצה על פי החוק (סעיף 108 א'2) לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950, ולכן בהסתמך על החוק ועל פסקי בתי הדין בנושא הנ"ל ממשיך לכהן כחבר מועצה לכל דבר. אשר על כן כונסה הנהלת המועצה ביום 7.6.86, והחליטה בהסתמך על האמור לעל, להסמיך את ראש המועצה להמשיך ולזמן את החבר ראדי כבישה לישיבות המועצה ולראות בו כחבר המועצה, ולהביע את צערה על הטעות שנפלה. על כן הריני מצטער להודיעך, כי אינך משמש כיום כחבר מועצה, וכי המכתב שנשלח על ידי הח"מ אליך מתאריך 17.3.86, מס' 4-3/86-1, בטל ומבוטל, ואני מתנצל על הטעות שנפלה". 2. טענת העותר היא כי הענין הוא כולו תוצאה של קנוניה בין ראש המועצה לבין המשיב הרביעי. סיבת המעשה, נעוצה להערכתו, בדרישותיו הנ"ל כחבר המועצה והדבר משתלב, כפי שהדבר עולה מן הטענות, עם רצונו של המשיב הרביעי להוסיף ולכהן כחבר במועצה. 3. גירסת המשיבים היא שונה, וכפי שנובע מנוסח התשובה והתצהירים שצורפו אליה, הרי בפנינו מחלוקת שהיא במידה מכרעת עובדתית. לפי טענת המשיבים הראשון, השני והרביעי, הרי על פי הדין, קרי לפי ההוראות של סעיף 108(א)(2) לצו המועצות המקומיות (ב), התשי"ג-1953 על חבר מועצה מקומית המתפטר מכהונתו למסור את כתב ההתפטרות אישית לראש המועצה. ההתפטרות איננה תקפה ואיננה מקבלת תוקף אם לא נמסר מכתב ההתפטרות אישית מידי חבר המועצה המתפטר לידיו של ראש המועצה. מסירתו של המכתב על ידי אחר איננה מועילה ואיננה יוצרת התפטרות בת-תוקף. לענין זה מסתמכים המשיבים על דברים שנפסקו בבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 257/81 (ריאד תמזה נ. המועצה המקומית ג'וליס ואח' - לא פורסם) אשר בה נדונה מחלוקת דומה בין חבר מועצה אחר של המועצה המקומית ג'וליס לבין המועצה בתקופת כהונתה הקודמת של המועצה. לפי טענת המשיבים לא קיבל ראש המועצה מידי המשיב הרביעי כתב התפטרות. ביום 16.3.86 אמנם קיבל פקיד המועצה סלאח אבו חלד מידי העותר העתק מצולם של מכתב הנושא את התאריך 15.3.86 החתום על ידי חבר המועצה ראדי חסן כביישי, שהוא המשיב הרביעי והמכיל את נוסח ההתפטרות של המשיב הרביעי. אולם כנטען מסירת מכתב על ידי אחר לידי פקיד המועצה אינה מקיימת מבחינה משפטית את החובה למסור את מכתב התפטרות על ידי חבר המועצה עצמו לידי ראש המועצה. באותו מועד, היינו ביום 16.3.86 התקבל במועצה, מעטפה בדואר רשום, העתק מצולם נוסף של אותו מכתב התפטרות. על המעטפה היתה רשומה המועצה המקומית ג'וליס כמען, וכשולח צויין המשיב הרביעי. לפי הטענה, גם המשלוח בדואר איננו שווה-מעמד מבחינה משפטית למסירה האישית של כתב ההתפטרות. לפי הטענה של המשיבים, מכתבו של ראש המועצה בו הודיע על התפטרותו של המשיב הרביעי ועל כניסתו במקומו של העותר יסודו בטעות, מאחר וראש המועצה לא היה ער לדרישות החוקיות הקבועות בצו המועצות המקומיות ושעניינן דרך התפטרותו של חבר מועצה. כאשר קיבל בדואר את הודעת ההתפטרות, סבר לתומו שעליו לפעול בהתאם לאמור במכתב וכתב את מכתבו מיום 17.3.86 אל העותר שנוסחו צוטט לעיל. לאחר מכן פנה אליו המשיב הרביעי וטען כי לא התפטר כלל מחברותו במועצה ולא נתן את הסכמתו למסירת כתב ההתפטרות אשר נשלח ללא ידיעתו וטענתו של המשיב הרביעי היתה שעריכתו של מכתב ההתפטרות לא היתה מעיקרה אלא מעשה אילוץ אשר חייב היה להיכנע לו כתנאי לקיומם של נישואים שהיו צריכים להיערך בג'וליס ואשר לגבי קיומם הותנה תנאי שהוא ימסור מכתב התפטרות לעותר. מכל מקום, המשיב השני גם התייעץ, לדבריו, עם קצין המחוז ולאחר שהובהר לו מהי דרך ההתפטרות של חבר המועצה ואחרי שהביא את הענין להתייעצות בהחלטת המועצה כתב את מכתבו הנוסף מיום 10.6.86 בו הודיע על טעותו ועל כך שחברותו של העותר במועצה היא נטולת תוקף מאחר וקודמו בכהונה כחבר מועצה ממשיך לכהן. במסגרת הדיונים בעתירה בפני בית משפט זה החלטנו אחרי שמיעת הטיעונים כי עלינו לקבל תצהירים נוספים המבהירים נתוני רקע שונים במחלוקת שבפנינו: כאמור המדובר על מחלוקת שהיא בעיקרה עובדתית ועל כן ראינו צורך בקבלת הבהרות כדי לראות אם הגירסאות של בעלי הדין נתמכות בראיות נוספות העולות מן התצהירים. בין היתר הוגש לנו תצהיר של קצין המחוז מר עבד אלחמיד תחאוחו וזהו נוסחו של התצהיר: "לפני מספר חודשים התקשר אלי בטלפון ראש המועצה המקומית ג'וליס מר סאלח טריף, ושאל אותי על נושא התפטרות חבר מועצה מקומית מהמועצה. הפניתי אותו לתוכן סעיף 108 לצו המועצות המקומיות והסברתי לו את דרך ההתפטרות, היינו שעל המתפטר למסור את כתב ההתפטרות אישית לראש המועצה ולהמציא לממונה על המחוז העתק מכתב ההתפטרות אישית או בדואר רשום". מחלוקת עובדתית כגון זו שבפנינו מעוררת קושי רב. כאמור לא היו בפנינו האנשים אשר חולקים זה על זה וגם לא נחקרו על תצהירים וממילא אנו מוגבלים בהסקת מסקנות אל התצהירים שבפנינו. אולם לא ראינו צורך בהתרתה של חקירה שאף היא בגדר האפשר על פי סדרי הדין בפני בית-המשפט הגבוה לצדק מעבר לעיון בתצהירים. יש בפנינו שתי גירסאות, האחת אומרת כי המשיב הרביעי, בלווית אנשים נוספים אשר מסרו תצהירים על כך, נכנסו ביום 15.3.86, שהיה יום השבת, למשרדי המועצה המקומית והמשיב הרביעי מסר בו במעמד באופן אישי לראש המועצה את מכתב ההתפטרות. כל הנוכחים, לרבות המשיב, היו אז בדרכם לחתונה שנתקיימה באותו יום בכפר. על כן התקיימו לפי טענת העותר התנאים הנדרשים לפי סעיף 108 כדי שיהיה תוקף להתפטרות. גירסה זו מוכחשת על ידי המשיבים. הגירסה של המשיבים הראשון, השני והרביעי היא שונה. לדבריהם לא היתה מסירה אישית כאמור לעיל. כל שנעשה הוא שהעותר ולא המשיב הרביעי מסר תצלום של מכתב ההתפטרות לפקיד המועצה ולאחר מכן היה, כמתואר כבר, המשלוח בדואר של העתק של מכתב ההתפטרות; אולם לדברי המשיב הרביעי לא עשה אישית מעשה התפטרות כנדרש. יתר המצהירים תומכים בגירסה שהמשיב השני היה באותו יום השבת לפני הצהריים, עסוק תחילה בהכנות לכנס פוליטי שהיה צריך להתקיים באחד ממקומות האירוח שבכפר, ולאחר מכן בחתונה ולא נוכח כלל, כדבריו, במשרדי המועצה, כדי שניתן יהיה לייחס לו את קבלת מכתב ההתפטרות אישית מידי המשיב הרביעי. הנה כי כן ניתן לסכם את הגירסאות: מצד אחד יש טענה כי מכתב ההתפטרות נמסר כנדרש לפי סעיף 108 אישית לידי ראש המועצה ומצד שני גירסה שלא היתה מסירה על ידי חבר המועצה אלא מי שהחזיק בידיו במכתב ההתפטרות, היינו העתר שלח אותו ושיגר אותו לכתובות שונות כדי להביא לידי מימושה של ההתפטרות אשר אותה הבטיח המשיב הרביעי מראש, במסגרת הסכם סביב לפרשת הנישואים. מהן העובדות שאינן במחלוקות? יש למעשה נתון אחד שאין לגביו מחלוקת והוא כי המשיב הרביעי מסר מכתב התפטרות לידיו של העותר, היינו המשיב הרביעי איננו מכחיש שהוא חתם על המכתב. ההכחשה מתייחסת רק לדרך מסירתו בשלב מאוחר יותר. אינני סבור כי יהיה בידינו להבהיר הבהרה נוספת מהי הגירסה האמיתית והתוצאה היא שמול התיקו העולה מתוך שתי הסיעות של המצהירים אין בידינו אלא לדחות את העתירה ולבטל את הצו אשר יצא בעקבותיה. 4. בנסיבות אשר בפנינו לא ניתן להסתמך על נתונים הוכחתיים מספיקים כדי להתערב ולפסול פעולתה של הרשות המקומית ושל מי שעומד בראשה. יתכן מאוד והלקח אותו יש להפיק מתוך מערכת הנסיבות בה נתקלנו, היינו מנסיבות שבהן ברור כי אחת משתי הגירסאות היא כוזבת בעליל, הוא כי הצו מחייב תיקון נוסף והוא כי ההתפטרות כדי שתהיה בתוקף תלווה בעריכת פרוטוקול בכתב על מסירת כתב התפטרות שייחתם על ידי הנוכחים במקום, היינו ראש הרשות ומי שמתפטר. לו היה מסמך כזה בפנינו לא ניתן היה כמובן להעלות גירסאות אשר סותרות אותו. אולם במצב הקיים בו מדובר בסתירות קוטביות אין בידינו אלא להסיק כי לא הורם הנטל שיש בו כדי להביאנו להורות על ביטול הודעתו של ראש המועצה אשר לפיה לא נמסר לו כתב ההתפטרות על פי הכללים הקבועים בצו המועצות המקומיות. ענין דומה נדון כבר על ידי בית משפט זה בבג"צ 221/56 נלאחי מלאכי נ. ראש המועצה המקומית ראש העין, פד"י י"א, 925. לשיקולים הנ"ל יש להוסיף את אלה: צריך להתייחס בזהירות לכתבי התפטרות המוכנים מראש, אשר הפסול שבהם תואר כבר, במידה רבה, בבג"צ 221/56 הנ"ל. בהקשר שבפנינו אין הכחשה כי כתב ההתפטרות לא נערך בו ביום בעת שנמסר ועל כן אין לשלול את התיזה לפיה אכן היה מדובר בכתב התפטרות שנמסר מראש לפני שהגיע המועד להפעילו ואשר היה שמור בידי העותר. משקל מסויים יש גם לייחס לענין ההתייעצות עם קצין המחוז, כי יש בכך במידת מה כדי לחזק את התיזה לפיה בראשית של דברים, ראש המועצה לא שת ליבו להסדרים העולים מן האמור בסעיף 108 וכאשר הופנתה תשומת ליבו לכך ראה מקום להיוועץ עם הרשות הממלכתית הנוגעת בדבר. עצם ההתייעצות יש בה כדי להעניק אמינות מסויימת לתיזה של ראש המועצה. אולם אינני רואה צורך להכריע באופן החלטי לכאן או לכאן. הקבוצות הסותרות של העדים יצרו מבוי סתום אשר לאור הרקע הנסיבתי (כתב התפטרות מוכן מראש ויתר הנתונים שפורטו לעיל), יש בכך כדי לא להצדיק את שינויו של המצב המשפטי הקיים כפי שנוצר בעקבות ההודעה של ראש המועצה מחודש יוני 1986. אשר על כן הייתי דוחה את העתירה ומבטל את הצו שיצא בעקבותיה. אין צו להוצאות. חברי מועצהמועצות מקומיותהתפטרות