1. כללי התובעים הם בני זוג חשוכי ילדים, אשר בקשו לאמץ ילד מחו"ל ולשם כך פנו לנתבעת. הנתבעת היא עמותה, אשר עוסקת באימוץ בין ארצי. תביעת התובעים נסובה על כך שלטענתם השלתה אותם הנתבעת שיש ביכולתה לסייע להם באימוץ ילד מרומניה, בעוד לאמיתו של דבר היה ברור לנתבעת, למן הרגע הראשון, שלא תוכל לסייע לתובעים. כיוון שכך, דורשים התובעים כי כספים ששלמו לנתבעת יושבו להם, וכי הנתבעת תפצה אותם על עוגמת הנפש שנגרמה להם. כפי שיוסבר בהמשך הדברים, שוכנעתי כי בעת שנכרת ההסכם אכן לא ניתן היה לאמץ ילדים מרומניה, אך היה לנתבעת יסוד להאמין כי בראשית שנת 2004 יחוקק חוק חדש ברומניה שיאפשר לאמץ ילדים משם. כמו כן, שוכנעתי כי המידע המלא בעניין זה נמסר לתובעים אשר החליטו, בעיצה אחת עם נציגי הנתבעת, לחתום על ההסכם עוד לפניי שהתקבל החוק. כיוון שכך לא נפל פגם בהסכם ודין התביעה להידחות, למרות שבסופו של דבר נחקק החוק באיחור, ועל פי תוכנו הוא לא התיר אימוץ ילדים מרומניה. 2.העובדות ביום 23.10.03 נחתם בין התובעים לנתבעת הסכם, אשר צורף כנספח ט' לתצהירה של הגב' אלדר (להלן: "ההסכם"). ההסכם נחתם במשרדי הנתבעת, לאחר שהתובעים נפגשו עם גב' אלדר ששימשה כיו"ר הנתבעת, ועם הגב' עירית שיק, שהיא עובדת סוציאלית בהכשרתה ושימשה בנתבעת בתפקיד "ראש הצוות לטיפול במשפחה המאמצת" וחברת צוות ההנהלה. 3.נסקור להלן חלק מהוראות ההסכם ונספחיו; בסעיפים 2.2 - 2.3 להסכם מעידה על עצמה הנתבעת כי יש לה את הקשרים והידע המקצועי הדרושים לשם אימוץ ילדים מחו"ל. בסעיף 2.4 מתחייבת הנתבעת לעשות את מירב המאמצים כדי לטפל בהליכי האימוץ הבין ארצי, ולאתר עבור התובעים ילד לאימוץ. ודוק, אין בהסכם התחייבות של הנתבעת להביא תוך תקופה קצובה לתוצאה המקווה של אימוץ ילד על ידי התובעים. להסכם צורף נספח ד', אשר בו נקבע סדר התשלומים שאותם היה על התובעים לשלם לנתבעת. על פי נספח ד' היה על התובעים לשלם לנתבעת סכום כולל של 20,000 דולר. בפועל שלמו התובעים לנתבעת 3,500 דולר; 500 דולר עם חתימת ההסכם, ו- 3,000 דולר בשני תשלומים מאוחר יותר. תשלומים אלה שולמו כדי שהנתבעת תערוך בדיקה של כשירות התובעים להיות הורים מאמצים (סעיף 3 (ב) לנספח ד' להסכם). בסעיף 5 (ב) לנספח ד' להסכם נקבע, כי אם הנתבעת לא תצליח לאתר עבור התובעים תוך 9 חודשים ילד לאימוץ, אזי רשאים התובעים לבטל את ההסכם, או להסכים עם הנתבעת על הארכתו. במקרה של ביטול ההסכם זכאים התובעים לקבל בחזרה כל סכום ששולם על ידם מעבר ל- 3,500 דולר, ובתמורה לסכום זה, שנשאר בידי הנתבעת, זכאים התובעים לקבל לידיהם את דו"ח הכשירות ההורית שהוכן לגביהם, וכן את תיק האימוץ שהוכן למשלוח לחו"ל, ככל שהוכן תיק כזה עד אותו השלב. 4.לחתימת ההסכם קדמה שיחה בין התובעים לגב' אלדר. לטענת התובעים הם עמדו במפורש על כך שהילד המאומץ חייב להיות מרומניה, כדי שחזותו החיצונית תהיה דומה לזה של ילד ישראלי. גב' אלדר מאשרת טענה זו, אך טוענת כי הבהירה לתובעים שנכון לאותו הרגע לא ניתן היה לאמץ ילדים מרומניה. כך או כך, וכמובן שנכריע בעניין זה בהמשך, ההסכם נחתם מבלי שנכתב בו כי ארץ מוצאו של הילד המאומץ חייבת להיות רומניה. (ראה - המבוא להסכם הגדרת "מדינת המוצא"). ויודגש, אין מחלוקת כי באותה עת שנחתם ההסכם לא ניתן היה לאמץ ילדים מרומניה, אם כי היתה ציפייה שבינואר 2004 יחוקק הפרלמנט הרומני חוק אימוץ חדש שישנה את התמונה. 5.ביום 11.11.03 הגיעה הגב' שיק לפגוש את התובעים בביתם לצורך הכנת דו"ח בדבר התאמתם לאימוץ. בביקור זה שוב עלתה, במלוא חריפותה, דרישתם של התובעים כי הילד המאומץ יהיה ממוצא רומני. הגב' שיק הסבירה לתובעים כי קיימת אי וודאות גדולה לגבי האפשרות לאמץ ילד מרומניה, כיוון שאין בטחון שהחוק החדש אכן יחוקק בראשית שנת 2004. לדברי הגב' שיק, בעקבות הסבריה הוסכם כי התובעים ימתינו להתפתחויות עד ינואר 2004. בעקבות פגישה זו נשלח, ביום 17.11.03, מכתב מאת הנתבעת לתובעים בזו הלשון: "היות והבעתם רצונכם לאמץ ילד מרומניה, ובהמשך להסברי לגבי מצב האימוץ מרומניה, ולשיחתכם בעניין זה עם עירית בביקורה בביתכם, נודה לכם אם תאשרו בחתימת ידכם את הסיכום כדלקמן: "ידוע למבקשים כי רומניה טרם אשרה את החוק החדש לאימוץ ילדים בין ארצי, וכי עד לאישורו של החוק החדש וכניסתו לתוקף לא מתקיימים אימוצים בין לאומיים מרומניה. היה והמבקשים יחליטו לאמץ מארץ אחרת ידון הדבר בנפרד". ואכן, התובעים חתמו על מכתב זה לאות הסכמה לתוכנו. (ראה - נספח יב' לתצהיר אלדר). ממכתב זה אנו למדים שניים; ראשית - שכבר בפגישה הראשונה עמדו התובעים על כך שהילד יהיה ממוצא רומני, ושנית - שהוסבר להם באותה פגישה ראשונה כי לא יוכלו לאמץ ילד מרומניה בטרם יחקק שם החוק החדש. 6.ביום 19.12.03 קבלה הנתבעת, לראשונה, רשיון לפעול לאימוץ בן ארצי במדינת מולדובה (נספח יג' לתצהיר אלדר). רשיון זה הוגבל לשבעה חודשים, ולאחר מכן ניתן לנתבעת רשיון נוסף שתוקפו לשנתיים (נספח יד' לתצהיר אלדר). סמוך לקבלת הרשיון לפעול במולדובה פנתה הגב' שיק לתובעים והציעה להם לפעול לאימוץ ילד ממולדובה במקום מרומניה. התובעים לא שללו אפשרות זו על הסף. על כך אני למד מתרשומת שערכה הגב' שיק ביום 8.12.03 (ת/4): "הצעתי להם בן דרך שיתוף הפעולה עם "טף". אמרו שלא מעוניינים. יחכו לנו קצת עד תחילת השנה לרומניה /מולדובה)" ויובהר, "שיתוף הפעולה עם טף" הוא שיתוף פעולה שהנתבעת החלה בו עם עמותה אחרת שהיה לה רשיון לפעול ברוסיה. 7.חלפו עברו להם מספר חודשים,ורק בחודש מרץ 2004 משנכזבה התקווה לחקיקת החוק החדש ברומניה, הסכימו התובעים לכך שהנתבעת תפעל לאיתור ילד עבורם במולדובה. וכך, בראשית חודש מרץ 2003, חתמו התובעים על בקשה לאימוץ ילד ממולדובה (נספח טו' לתצהיר אלדר). בעקבות כך הכינה הנתבעת תיק אימוץ שנשלח למולדובה כבר ביום 22.3.04 (נספחים יז'-יח' לתצהיר אלדר), וביום 11.6.04 אישרה מולדובה את מועמדותם של התובעים לאימוץ ילד (נספח יג' לתצהיר אלדר). ביום 13.6.04 שוחחה הגב' שיק עם התובעים,וזו תרשומת השיחה: "הודעתי להם שיש עיכוב במולדובה שאם לא ימצאו ילדים עד יוני יהיה רק בספטמבר. אמרתי שאפשר "מטף". רק צריך להכין תיק נוסף. שיש הבטחה. אמרו: לא רוצים רוסיה. רק רומניה או מולדובה. לא רוצים טף" (ראה - ת/9, ההדגשה במקור - א.ר.) ביני לביני, הציעה הנתבעת לתובעים לאמץ שני ילדים מרוסיה, אך התובעים דחו את ההצעה, משום שחזותם החיצונית של הילדים (האחד ג'ינג'י והשני ילד שלא הומצאה להם תמונתו), לא תאמה את שאיפתם המקורית. 8.במצב דברים זה, פקעה סבלנותם של הנתבעים והם יזמו פגישה בינם לבין גב' אלדר וגב' שיק. הפגישה התקיימה ביום 17.7.04, דהיינו בטרם חלפו תשעה חודשים מיום כריתת ההסכם. התובע הגיע לפגישה כשהוא מצוייד במכשיר הקלטה סמוי, והקליט את השיחה. ניכר מתמליל ההקלטה (ת/1, אך ראה גם נ/1, שהוא אותו תמליל בצירוף הערות מסויימות של הנתבעת), כי בשיחה ביקשו התובעים למשוך את אלדר ושיק בלשונן כדי שיהיה להם בסיס ראייתי להוכחת טענותיהם. בשיחה זו הציגה אלדר תמונה של ילד נוסף מרוסיה, אך, שוב התובעים לא היו מעוניינים לאמצו, אלא בקשו לבטל את ההסכם ולקבל את כל כספם חזרה. אלדר ושיק סרבו להשיב לתובעים את כספם, ומכאן התביעה שלפניי. 9.טענות התובעים בפי התובעים ארבע טענות מרכזיות; טענתם הראשונה של התובעים היא, שאסור היה לנתבעת לחתום עימם על הסכם אימוץ בכלל, ואימוץ מרומניה בפרט, וזאת משתי סיבות: האחת - משום שהנתבעת ידעה היטב כי במועד חתימת ההסכם לא ניתן לאמץ ילדים מרומניה, ואף קיבלה הודעה על כך מאת המפקחת הארצית לאימוץ בין ארצי במשרד הרווחה, והשניה - משום שלנתבעת לא היו בעת חתימת ההסכם שום ילדים מועמדים לאימוץ, מרומניה או מארץ אחרת. לפי טענת התובעים, בעת חתימת ההסכם היתה הנתבעת בבחינת "קליפה ריקה" וחסרת תוכן, משום שהיא לא יכלה לגרום לאימוץ ילד ממדינה כלשהי, ולכן אף נאלצה ליזום את שיתוף הפעולה עם עמותת טף. הטענה השניה היא, שכל ההליך לאימוץ ילד ממולדובה היה ריק מתוכן, משום שהנתבעת ידעה היטב שלא ניתן לאמץ ילדים ממולדובה. ולראייה, שמאז שקבלה הנתבעת רשיון לפעול במולדובה לא הצליחה לגרום לאימוץ של ילד כלשהו ממדינה זו. הטענה השלישית היא, שהילדים שהוצעו לתובעים במהלך התקופה עד יולי 2004, היו ילדים שמוצאם מרוסיה, ובכך פעלה הנתבעת בניגוד לחוזה, שהרי התובעים דרשו לאמץ ילד מרומניה ולמצער ממולדובה, אך לא מרוסיה. יתר על כן, ילדים אלה הוצעו לתובעים בניגוד לחוק, המחייב שלפני הצגת תמונתו של ילד להורים המאמצים יש להעביר את תיק האימוץ של אותם הורים לארץ מוצאו של הילד. והטענה הרביעית היא, שהחוזה שנכרת בין הצדדים הוא חוזה אחיד אשר בו תניות מקפחות, לרבות התניה לפיה בכל מקרה שומת הנתבעת אצלה את הסכום של 3,500 דולר. ברקע כל הטענות הללו ניצבת התיזה המרכזית אשר בה ביקש ב"כ התובעים לשכנעני, והיא שהגב' אלדר והגב' שיק, וכן ב"כ הנתבעת, נהנות מן התשלומים שמשולמים לנתבעת עבור שירותיה, ולכן היה להן אינטרס לפתות את התובעים לחתום על ההסכם, למרות שהיה ברור להן מלכתחילה כי הסכם זה לא יניב פרי. 10.טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי מן הרגע הראשון הובהר לתובעים שלא ניתן לאמץ ילד מרומניה, ורק משום שהתובעים הסכימו מלכתחילה לשקול אפשרויות נוספות, הסכימה הנתבעת לחתום על ההסכם. לדברי הנתבעת בקשו התובעים להמתין להתפתחויות בנוגע לרומניה, ואם לא תהיינה כאלו אזי היו מוכנים לשקול את האפשרות של אימוץ ממולדובה. לכן, כך לטענת הנתבעת, לא נכתב בהסכם כי ארץ מוצאו של הילד המאומץ תהיה רומניה דווקא. הנתבעת טוענת כי לאחר שהתברר כי אין התפתחוית חיוביות בנוגע לרומניה, היא הציעה לתובעים את האפשרות לאמץ ילד ממולדובה, ולאחר שהסכימו פעלה הנתבעת בזריזות ראויה למימוש אפשרות זו. אלא, שטיבה של המאטריה בה עסקינן - אימוץ בין ארצי - היא כזו, שלא ניתן להתחייב להשיג תוצאה כלשהי, ואכן האימוץ ממולדובה לא התממש. הנתבעת טוענת כי במקביל לפעולתה מול מולדובה טרחה והציעה לתובעים 3 ילדים נוספים מרוסיה, אך הם סרבו להצעותו אלה, ובכך הכשילו את האפשרות להשיג להם ילד. דיון והכרעה 11.כריתת ההסכם השאלה המרכזית אשר בה עלי להכריע היא, מה אירע בפגישה שבעקבותיה נחתם ההסכם בין התובעים לנתבעת; האם אכן נכון שהתובעים ביקשו לאמץ ילד מרומניה דווקא? האם נכון שבאותו שלב לא ניתן היה לאמץ ילדים מרומניה? ומה המצג שהציגה גב' אלדר לתובעים באותו שלב? להלן נדון בשאלות אלה כסדרן. מן העדויות שנשמעו לפניי, ומן המכתב שעליו חתמו התובעים ביום 17.11.03 (נספח יב' לתצהיר אלדר), עולה בבירור כי בראשית הדרך ביקשו התובעים לאמץ ילד מרומניה דווקא, כיוון שסברו כי ילד כזה ידמה בחזותו החיצונית לילד ישראלי. ואולם, חשוב לציין בהקשר זה את עדותו השקולה והמהימנה של התובע, ממנה משתמע כי מוצאו הרומני של הילד היה חשוב מאוד לתובעים, אך לא היה בבחינת תנאי בלעדיו אין. התנאי שבלעדיו אין היה מבחינת התובעים שחזותו החיצונית של הילד תדמה לזו של ילד ישראלי, ובלשונו של התובע: "ש. אז לא היתה משמעות כל כך מרומניה? ת. בעניין החזות היתה עדיפות, משקל כבד על ילד רומני. .... ש. נכון שהגב' אלדר אמרה שעם רומניה יש בעיות כי יש חוק חדש ומקווים שהחוק יכנס לתוקף ויתחיל לפעול. ת. היא אמרה שיש קשיים ויש בעיות אבל היא לא אמרה חד משמעית שאין אפשרות מרומניה. אם היתה אומרת את זה יכול להיות שבכלל היינו מפסיקים את התהליך, אולי הייתי הולך לעמותה אחרת. כשהיא אמרה לי שיש בעיות עם רומניה הייתי מוכן להסתפק במולדובה כי החזות דומה" (ההדגשה שלי - א.ר. אמ' 15 ש' 4-13). הנה כך, התובע עצמו מאשר בהגינותו, כי למוצאו הרומני של הילד היה "משקל כבד אך לחזותו החיצונית היה משקל מכריע. מדבריו אלו של התובע אני למד שכבר בפגישה הראשונה יכלה אלדר להבין שגם אם דרישתם של התובעים היא לאמץ ילד רומני, הרי שאם יתברר כי אימוץ כזה בלתי אפשרי, אזי יהיו התובעים מוכנים לשקול אימוץ של ילד ממדינה אחרת, ובלבד שחזותו תהיה ישראלית. שתי עובדות מחזקות אותי במסקנתי זו. העובדה הראשונה היא, שבהסכם לא נרשם כי ארץ מוצאו של הילד תהיה רומניה דווקא. עובדה זו בולטת במיוחד על רקע הסכמים אחרים שהציגה הנתבעת, בהם כן הוגדרה רומניה כארץ המוצא (נספחים יא' 7-1 לתצהיר אלדר). העובדה השניה היא, שכבר בחודש דצמבר עלה נושא האימוץ ממולדובה והתובעים שקלו זאת בחיוב (ראה - ת/4 שצוטט לעיל). נכונותם זו של התובעים, לאחר חודש וחצי בלבד מעת כריתת ההסכם, לשקול לאמץ ילד ממולדובה, מרמזת שסביר להניח כי כבר בעת חתימת ההסכם ניקרה במוחם של כל השותפים לו האפשרות שהאימוץ מרומניה לא יתממש, ועל כן יהיה צורך לשקול גם אימוץ ממדינה אחרת. 12.עתה נבחן האם ניתן היה בכלל לאמץ ילד מרומניה בעת שנכרת ההסכם בין הצדדים. מן הראיות שהוגשו עולה כי בעבר היה האימוץ מרומניה פשוט וקל יחסית. העיון בטבלאות הסטטיסטיות בדבר כמויות הילדים שאומצו על ידי כל העמותות שפועלות בארץ (נ/3), מלמד שעד שנת 2001 היו אימוצים רבים יחסית של ילדים מרומניה, וכי הכמויות פחתו בשנים 2002-2003, עד אשר האימוץ מרומניה נפסק, למעשה, בשנת 2004. ביום 9.3.03 שלחה המפקחת הארצית על האימוץ הבין ארצי במשרד הרווחה - גב' נחמה טל - מכתב למשפחות הממתינות לאימוץ מרומניה (ראה נספח ט' לתצהיר התובעת). במכתב זה מסבירה גב' טל כי רומניה סגרה את שעריה זמנית, מראשית ינואר ועד אוקטובר 2002, וזאת במטרה לנסח חוק חדש בדבר אימוץ בין ארצי. ומוסיפה הגב' טל כי חרף זאת, אושרו בתקופה זו אימוצים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, לפי רשימה (ממורנדום), שאושרה על ידי שרים בממשלת רומניה. בדרך זו אושרו שלושה ממורנדומים. בחודשים אוקטובר 2002 - פברואר 2003 גובש ממורנדום רביעי אשר אישורו התעכב, והגב' טל מציינת במכתבה כי נעשים מאמצים להביא לאישורו של הממורנדום הרביעי. ומסכמת גב' טל את מכתב כך: "אני פונה אליכם לגלות סבלנות ואורך רוח לפרק זמן נוסף, ולאפשר לנו ולרשויות האימוץ ממדינות רבות לפעול מול ממשלת רומניה, בתקווה להביא את האימוץ שלכם לסיומו המוצלח". חלפו להם כחודשיים והגב' טל פנתה לעמותות האימוץ במכתב מיום 12.5.03 בזו הלשון: "אני חוזרת ומתריעה בפניכם כי לאור העובדה כי רומניה אינה מאפשרת היום אימוץ בין ארצי אין אתם רשאים לקבל פונים חדשים המבקשים לאמץ ברומניה. יש להביא בפני הפונים את המצב כרגע ברומניה ולחזור ולפנות אליהם אם וכאשר רומניה תפתח שוב לאימוצים". לכאורה דברים ברורים לחלוטין, אך בהמשך המכתב כותבת גב' טל: "למותר לציין כי לאור המצב הקשה של עשרות המשפחות הנמצאות כבר חודשים רבים בממורנדום אין בשום אופן ובשום מצב לרשום משפחות ישראליות חדשות בממורנדום ללא התייעצות מוקדמת איתי וקבלת אישורי בכתב" (ראה - נספח ח' לתצהיר התובעת, ההדגשה במקור). הנה כך, על אף הנימה ההחלטית שבריישת המכתב, בכל זאת משאירה גב' טל פתח קטן לתקווה ומאפשרת רישום משפחות לממורנדום בתיאום עימה. ביום 20.10.03 - קרי שלושה ימים לפני חתימת ההסכם עם התובעים - שלחה גב' טל מכתב נוסף לעמותות , אליו היא מצרפת מכתב של הגב' בלאס, אשר גם היא עובדת ברשות המרכזית לאימוץ בן ארצי במשרד הרווחה. במכתבה מציינת גב' בלאס כי נפגשה עם רשויות האימוץ ברומניה ונמסר לה כי למשפחות אשר להן נועדו ילדים שנולדו לאחר 1.11.01 אין כמעט סיכוי לקבל את הילדים, ומומלץ שתחשובנה על אלטרנטיבה אחרת (נספח י' לתצהיר התובעת). לאור מכתבה של גב' בלאס מציינת גב' טל כי : "נראה לי שלנוכח הדברים האלו, יש מקום לשקול עם המשפחות שילדיהם נולדו אחרי נובמבר 2001 את המשך דרכם". (ראה נספח י' הנ"ל). ביני לביני, ביום 11.6.03, נשלח לגב' טל מכתב מאת סגנית מזכירת המדינה הרומנית, אשר בו נאמר כי סגירת השערים הינה זמנית עד לחקיקתו של חוק אימוץ בין ארצי חדש. וכך במכתב: "תהליך קבלת חבילת החוקים החדשה נמצא בשלב מאוד מתקדם,ואנחנו מקווים שבקרוב מאוד הוא יוגש לפרלמנט הרומני לאישור. מובן מאליו שהאיסור המתייחס לאימוצים בין ארציים יופסק במועד כניסת החוק החדש לתוקף". (נספח ד' לתצהיר אלדר). סופו של דבר, שביום 21.6.04 התקבל ברומניה החוק החדש, אך לצערן של משפחות רבות הוא אסר למעשה אימוץ בין ארצי, למעט אימוץ בין ארצי למשפחות רומניות שחיות מחוץ לרומניה (ראה נספח כא' לתצהיר אלדר). נסכם, איפוא, ונאמר כך; בעת שנוצר הקשר בין התובעים לנתבעת היה ברור שלא ניתן לרשום את התובעים לאימוץ מרומניה במסגרת הממורנדום. מאידך, לנוכח מכתבה של סגנית מזכירת המדינה, היתה אופטימיות מסויימת בנוגע לאפשרות שבראשית שנת 2004 יתקבל סוף סוף החוק החדש, אשר במסגרתו יפתחו, שוב, שערי רומניה לאימוצים בין ארציים. על רקע הדברים הללו נבחן מהו המצג שהציגה גב' אלדר לתובעים עובר לכריתת ההסכם. 13.בתחילת הדרך טענו התובעים כי גב' אדלר לא אמרה להם דבר וחצי דבר באשר לקושי לאמץ ילד מרומניה. ברם, מעדותו המהימנה של התובע מצטיירת תמונה אחרת. התובע העיד במפורש כי נאמר לו שברומניה יש בעיות וקשיים (עמ' 15 ש' 8-13). התובע העיד כי לאור הקשיים שהוצגו בפניו בנוגע לרומניה הוא ורעייתו הסכימו להמתין לכך שהקשיים יפתרו (עמ' 16 ש' 5-1). ומסכם התובע את עדותו באומרו כי: "אמרו שיש עיכובים אבל לא אמרו לי חד משמעית שבלתי אפשרי" (עמ1 18 ש' 12-13). מן הראיות עולה לכאורה ספק, האם נטעה גב' אלדר בלב התובעים את האשליה שניתן לקדם את עניינם דרך הממורנדום, או שמא הציפיה שנטעה בליבם נגעה לכניסתו הצפויה לתוקף של החוק החדש. התשובה לכך מצוייה במכתב עליו חתמו התובעים (נספח יב'), בו נאמר במפורש כי הוסבר לתובעים שלא יהיו אימוצים מרומניה לפני חקיקת החוק החדש. 14.העולה מן המקובץ הוא, שהתובעים פנו לנתבעת וביקשו לאמץ ילד מרומניה. באותה עת לא ניתן היה לאמץ ילדים מרומניה, אך היתה תקווה מסוימת שהדבר יתאפשר אם וכאשר יתקבל בראשית שנת 2004 חוק האימוץ החדש. כאמור לעיל, שוכנעתי כי תמונת מצב זו הוצגה כדבעי בפני התובעים, אשר החליטו לחתום על חוזה ולהמתין לכניסת החוק לתוקפו. לאור זאת, אינני סבור שהנתבעת חטאה בהצגת מצג שווא בפני התובעים. כמו כן, אינני סבור שלנוכח מכתבה של גב' נחמה טל ממאי 2003 היתה הנתבעת מנועה מלחתום על ההסכם עם התובעים, מפני שמכתבה של גב' טל סגר כמעט סופית את מסלול הממורנדום, ואילו אלדר הציעה לתובעים להמתין לחקיקת החוק החדש, שהיה אמור להתקבל תוך תקופה קצרה. שקלתי אם לנוכח פערי הכוחות בין הצדדים, מבחינת הידע והמצב הרגשי, ראוי לקבוע שאסור היה לנתבעת לחתום על ההסכם בטרם יוברר סופית אם החוק החדש יכנס לתוקפו או לא. תשובתי לכך שלילית. משעה ששוכנעתי שהמידע נמסר במלואו לתובעים, ומשעה ששוכנעתי כי היה לתובעת יסוד סביר להאמין כי יש סיכוי ששערי רומניה יפתחו בראשית שנת 2004, הרי שאינני סבור שהיתה מוטלת עליה חובה לסרב לחתום על הסכם עם התובעים. אכן, אינני שוכח לרגע כי למי מן המעורבים בעמותה היה לכאורה אינטרס כספי לגרום לכך שהתובעים יחלו מייד בתהליך האימוץ, על כל הכרוך בכך מבחינת הזרמת תשלומים לעמותה, אך מנגד ניצבים התובעים שאינם שוטים, חלילה, שהוצגו להם העובדות כהווייתן, ושגם להם היה אינטרס להתחיל כמה שיותר מוקדם בהליכי האימוץ, במטרה שכאשר יתקבל החוק הרומני החדש יוכלו לאמץ ילד במהירה. שוכנעתי, אם כן, כי התובעים חתמו בעיניים פקוחות על ההסכם, למרות שידעו שלא ניתן להבטיח להם ילד מרומניה, ושהדבר תלוי בחקיקת החוק החדש. זאת ועוד, לנוכח עדותו של התובע לפיה עיקר העיקרים מבחינתם התובעים היתה חזותו החיצונית של הילד, ולאוו דווקא מוצאו הרומני (הגם שלמוצאו היה משקל כבד), אני סבור שהיה לגב' אלדר יסוד להאמין שגם אם אופציית רומניה לא תצא אל הפועל, ישקלו התובעים אופציות אחרות, ובלבד שחזותו של הילד תהיה ישראלית. לכן, אני מקבל את עדותה של הגב' אלדר לפיה אילו חשבה שמוצאו הרומני של הילד היה מבחינת התובעים תנאי בל יעבור לאימוץ, אזי לא היתה כורתת עימם את ההסכם. סבורני שעצם העובדה שהתובעים הסכימו לחתום על נספח יב', זמן קצר לאחר כריתת ההסכם, והעובדה שכבר בדצמבר שקלו בחיוב את האימוץ ממולדובה (ת/4), מלמדים על כך שהם לא הופתעו, גם אם התאכזבו קשות, מכך שהמסלול הרומני התעכב. אילו באמת חפצו התובעים אך ורק בילד מרומניה, ואילו באמת לא ידעו שיש קשיים רבים בדרך לאימוצו של ילד כזה, הרי שכאשר היו מתבקשים לחתום על נספח יב', חזקה עליהם שהיו מקימים קול זעקה על כך שלשיטתם הם הולכו שולל. אשר על כן, אינני רואה פסול בחוזה שנכרת עם התובעים. חוזה זה נכרת על בסיס ידיעתם של שני הצדדים כי המסלול הרומני רצוף מכשולים, ועל בסיס תקוותם המשותפת לחקיקת חוק האימוץ החדש ברומניה. 15.הליכי האימוץ מול מולדובה התובעים טוענים כי הליכי האימוץ מול מולדובה היו הליכי סרק ,שנועדו ליצור את הרושם שהתובעת אכן "עושה משהו" לטובת התובעים. כמו כן, נטענה הטענה כאילו בראשית חודש מרץ 2004 לא היה בידי הנתבעת רשיון תקף לפעול במולדובה, מפני שהנתבעת החזיקה ברישיון בלתי חוקי, שתוקפו הוגבל לשבעה חודשים, בעוד שלפי החוק ניתן היה לתת לנתבעת רשיון בתוקף לשנתיים, או לא לתת לה רשיון כלל. טענות התובעים אינן מקובלות עלי. אינני מקבל את הטענה כאילו לא החזיקה הנתבעת ברשיון תקף. אכן, הרשיון הראשון שניתן לה לפעול במולדובה (נספח יג' לתצהיר אלדר), היה מנוגד לחוק, במובן זה שניתן לתקופה קצרה מזו הקבועה בחוק, אך לא ניתן לגזור מכך, כדבר מובן מאליו, שהרשיון אינו תקף. כידוע במשפטנו חלה דוקטרינת הבטלות היחסית, אשר גורסת כי יש להפריד בין שאלת הפגם המינהלי לבין שאלת תוצאת הפגם, כאשר תוצאת הפגם נקבעת, בין היתר, לפי הנסיבות בהן מתעוררת טענת הפגם (בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות נ. ממשלת ישראל פ"ד נט (2) 14). יתר על כן, דומני שגם אלמלא דוקטרינת הבטלות היחסית לא ניתן היה לפסוק שהפגם שנפל ברישיון הוא פגם היורד לשורש הענין, וגורם לבטלות הרישיון מעיקרא (ראה - י. זמיר "הסמכות המינהלית" עמ' 682-685). הפגם שנפל בהוצאת הרישיון לנתבעת הוא פגם טכני, ולראייה שלאחר מכן ניתן לנתבעת רישיון נוסף שתוקפו לשנתיים (נספח יד' לתצהיר אלדר). 16.כמו כן, אינני מקבל את הטענה שהליכי האימוץ מול מולדובה היו הליכי סרק. מן הראיות עולה כי בסמוך לאחר שהסכימו התובעים להסמיך את הנתבעת לפעול לאימוץ ילד ממולדובה, הוכן תיק האימוץ ונשלח למולדובה. תיק האימוץ הוכן כהלכה והראיה לכך היא שמועמדותם של התובעים כמאמצים אושרה בחודש יוני 2004. אכן, בסופו של דבר לא אומץ שום ילד ממולדובה עד היום, ברם, מקובלת עלי הטענה שהנתבעת לא יכולה היתה לצפות מראש שכך יהיה, משום שמולדובה נפתחה באותה עת, לראשונה, לאימוץ בין ארצי. ב"כ התובעים הקשה סיכומיו כיצד יתכן שמולדובה אשרה את מועמדותם של התובעים רק ב- 11.6.04 וכבר ב- 13.6.05 הודיעה גב' שיק לתובעים שיש בעיות עם מולדובה (ראה ת/9). התשובה לכך היא שמאחר ואין מחלוקת שתיק האימוץ נשלח למולדובה עוד במרץ, ואין גם מחלוקת שבאמת נתגלו קשיים באימוץ ילדים ממנה, אזי כנראה שמיופה כוח של הנתבעת במולדובה (ראה נספח טז' לתצהיר הגב' אלדר), ערך בירורים לגבי הילדים המועמדים לאימוץ, בין מועד משלוח התיק בחודש מרץ לבין חודש יוני,וגילה שיש קשיים, עליהם הודע לתובעים כאמור בת/9. ולבסוף, ברור שאין ללמוד מן העובדה שעד היום לא אומץ שום ילד ממולדובה, על כך שהנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעים, מפני שאין חולק כי בהסכם לא התחייבה הנתבעת למצוא ילד לתובעים, אלא לעשות כל מאמץ למצוא להם ילד, ומאמץ כזה נעשה. אכן, סבירה בעיני גרסת הנתבעת לפיה אימוץ בין ארצי הוא תהליך אשר לא ניתן להבטיח את סיומו המוצלח, בוודאי לא בנוגע למדינה שאך זה מקרוב נפתחה לראשונה לאימוץ בין ארצי. 17.שיתוף הפעולה עם עמותת טף נדבך מרכזי בטיעוניו של ב"כ התובעים הוא שיתוף הפעולה של הנתבעת עם עמותת טף. לטענת ב"כ התובעים שיתוף הפעולה עם טף החל עוד בדצמבר 2003, כתוצאה מכך שלא היו לנתבעת ילדים שמועמדים לאימוץ. כיוון שכך, כאשר התקשרה הנתבעת עם התובעים היא הוליכה אותם שולל והשלתה אותם שיש ביכולתה לסייע להם באימוץ ילד. העובדות שביסוד טיעונו של ב"כ התובעים נכונות; מת/4 אני למד שכבר בסוף דצמבר החל שיתוף הפעולה עם עמותת טף, ואין חולק כי שיתוף פעולה זה נבע ממחסור קשה בילדים לאימוץ (עמ' 33 ש' 17 עמ' 34 ש' 2). ובכל זאת, טיעונו של ב"כ התובעים אינו מקובל עלי מן הטעמים שיפורטו להלן. שיתוף הפעולה עם טף נועד לשם השגת ילדים לאימוץ מרוסיה. קבעתי כאמור לעיל כי התובעים לא היו מעוניינים כלל בילד שמוצאו מרוסיה. לשיטת התובעים הם היו מעוניינים רק בילד שמוצאו מרומניה. לפיכך השאלה החשובה היא האם נהגה הנתבעת ביושר כאשר כרתה עם התובעים הסכם ביודעה שזו שאיפת התובעים. בשאלה זו עסקתי לעיל וקבעתי כי גב' אלדר הסבירה לתובעים מהם הקשיים הכרוכים באימוץ ילד מרומניה, ובכל זאת על דעת שני הצדדים הוסכם לכרות את החוזה בציפיה לחקיקתו של החוק הרומני החדש. משכך הסכימו התובעים לאחר שקבלו הסברים כדבעי, מה לי אם יש לנתבעת ילדים ממקומות אחרים אם לאו? במילים אחרות, דווקא משום ששוכנעתי כי התובעים צודקים בטענתם לפיה היו מעוניינים בילד מרומניה, ואולי גם ממולדובה, אך לא מארצות אחרות, שומטת את הקרקע מתחת לטענתם שלנתבעת לא היתה יכולת להציע ילדים לאימוץ מארצות אחרות, ודי לי בכך ששוכנעתי כי בתום לב נכרת הסכם עם התובעים לגבי רומניה ולאחר מכן לגבי מולדובה. 18.מאותם נימוקים שהובאו לעיל, אני גם סבור שאין חשיבות לשאלה מדוע וכיצד הציעה הנתבעת לתובעים ילדים לאימוץ מרוסיה. לשיטתי, עובדה זו אינה רלוונטית להכרעה שלפניי, משום שמלכתחילה לא היו התובעים מעוניינים לאמץ ילד ממוצא רוסי, ולכן אין חשיבות, לכאן או לכאן, לכך שהוצעו להם ילדים ממוצא רוסי. 19.חוזה אחיד התובעים טוענים שהחוזה שנחתם עמם הוא חוזה אחיד, הכולל תניות מקפחות, ובכלל זה התניה לפיה בכל מקרה לא זכאים התובעים לקבל בחזרה את הסך של 3,500 דולר ששולם על ידם (סעיף 5 (ב) (1) לנספח ד' להסכם). אני מוכן להתעלם לטובת התובעים מן העובדה שהחוזה בוטל על ידם לפני תום התקופה של תשעה חודשים מעת כריתתו, אני גם מוכן להניח לטובתם כי החוזה הוא חוזה אחיד. חרף זאת, אינני סבור שסעיף 5 (ב) הנ"ל הוא בבחינת תניה מקפחת. ראשית, התובעים זנחו טענה זו בסיכומיהם והסתפקו בכך שטענו כי הם זכאים להשבה מלאה מכח מצגי השווא שהוצגו להם. ושנית, גם לגופו של עניין אינני סבור שתניה זו מקפחת, משום שבתמורה להשבה החלקית מקבלים התובעים לידיהם את תוצאת בדיקת כשירותם ההורית, אשר יכולה לשמש אותם בהליכי אימוץ אחרים. כמו כן, אין חולק כי במקרה שלפניי טרחה הנתבעת להכין תיק אימוץ ולתרגם לשם כך מסמכים, ושוכנעתי כי הוציאה כספים לשם כך. 20.ולפני סיום שתי הערות המתחייבות מן המאטריה בה עסקינן בתיק זה. ראשית, אודה ולא אבוש כי במהלך כתיבת פסק דיני חשתי לא פעם חוסר נוחות כתוצאה מן הצורך לדון במוצאם וחזותם החיצונית של ילדים המיועדים לאימוץ, משל היו אלה - להבדיל אלף אלפי הבדלות - סחורה עוברת לסוחר. ברם, כנראה שהדבר בלתי נמנע לנוכח המאטריה בה עסקינן. ושנית, לבי לבי לתובעים אשר לא צלחה דרכם עד כה. אני מרשה לעצמי לאחל לתובעים כי תתמלא במהירה, כך או אחרת, משאלתם לחבוק ילד, ובכך יבוא סוף טוב לפרשה שלפניי. 21.אשר על כן אני דוחה את התביעה. בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אינני עושה צו להוצאות. קטיניםאימוץ