בפני כתב תביעה כספית בסכום של 47,842 ₪ (כך במקור), לצורך פיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בשל תאונת דרכים שארעה ביום 20.7.2013, שבעטיה הוגדר הרכב על ידי השמאי מטעמו כ"אבדן גמור". ביתר פירוט, התובע טען כי במועד קרות התאונה, עצר את רכבו בכניסה הדרומית לערד, בשל מופע של אור אדום ברמזור, והמשיך בנסיעה אטית ברגע שהמופע ברמזור התחלף לאור ירוק, אלא שאז הבחין בהולך רגל שבכוונתו היה לרדת למעבר החציה, ולפיכך עצר את רכבו, אך הולך הרגל חזר למדרכה, והתובע המשיך בנסיעתו, כאשר בשלב זה רכבו של הנתבע פגע מאחור בעצמה רבה ברכב התובע וגרם לו לנזקים. כן נטען כי במועד קרות התאונה, רכבו של הנתבע לא היה מבוטח בביטוח חובה. הנתבע טען בכתב ההגנה מטעמו, בתמצית, כי במועד קרות התאונה רכבו לא היה מבוטח בביטוח חובה, או בביטוח צד ג', מכיוון שהכיסוי הביטוחי פקע ביום 30.6.2013, מבלי שהנתבע היה מודע לכך, ולאחר התאונה פעל לחידוש הביטוח. כן נטען כי הנתבע והתובע נסעו ברכביהם בשני מסלולים מקבילים, בכניסה הדרומית לערד, כאשר לפתע, וללא כל סיבה הנראית לעין, התובע סטה ממסלולו לכיוון מסלול הנתבע ובכך גרם לתאונה. הנתבע הגיש תביעה מטעמו כנגד התובע, בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע (ת"ק 3477-09-13), בסכום של 10,330 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בשל התאונה (התביעה הנגדית). בהחלטתי מיום 13.11.2013, הוריתי על איחוד הדיון בתובענות השונות, וזאת על פי בקשת הצדדים. ביום 15.1.2014 נערך בפני דיון הוכחות במעמד בעלי הדין, ובאי כוחם, וכן הועדו בפני הגב' קוקלין נטליה מטעמו של התובע, וכן מר אבו עראר אוסמה, מטעמו של הנתבע, ונטען כי עדים אלה היו ברכבים המעורבים בעת קרות התאונה. כן הועד מטעמו של הנתבע מר אלכסנדר פוקס, סוכן ביטוח. בתום הדיון ניתנו סיכומים בעל פה על ידי באי כוח הצדדים. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והתביעה הנגדית, מהטעמים שיפורטו להלן. גרסתו של התובע, כפי שפורטה בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו, שלפיה עצר בשל מופע של אור אדום ברמזור, המשיך בתנועה אטית לאחר שהמופע ברמזור התחלף לאור ירוק, ושוב עצר במעבר החצייה, בשל הולך רגל שירד למעבר החציה, ושוב המשיך בנסיעתו, לאחר שהולך הרגל חזר למדרכה, ואז התרחשה התאונה, אינה מתיישבת, בלשון המעטה, עם עדותו בפני, שלפיה נסע עם רכבו בתנועה רציפה כאשר המופע ברמזור הרלוונטי, בכניסה הדרומית לערד, היה כל העת באור ירוק. "לשאלת בית המשפט האם לפני זה עצרתי באור אדום ברמזור, אני משיב שלא. אני באתי בתנועה רציפה כי היה רמזור ירוק. לשאלת בית המשפט מדוע רשום בכתב התביעה ובתצהיר שלפני כן עצרתי עצירה מוחלטת בהתאם לרמזור, אני אומר שלא עצרתי עצירה מוחלטת אלא המשכתי לנסוע" (ע' 2 למטה, ע' 3 למעלה). מטעם התובע העידה הגב' קוקלין נטליה, אשר בתצהיר מטעמה הצהירה כי נסעה ברכבו של התובע בעת קרות התאונה, כאשר בכניסה לעיר ערד המופע ברמזור היה אור ירוק, ולכן המשיכו בנסיעתם, כאשר בצומת הבחינו בהולך רגל שנראה היה כי בכוונתו לחצות את הכביש, ולכן התובע ביצע עצירה מלאה של הרכב, אלא שאז הולך הרגל חזר למדרכה, ולפיכך התובע המשיך בנסיעה כדי לעבור את הצומת, ואז התרחשה התאונה, כאשר חשה חבטה בחלקו האחורי של הרכב. עם זאת, כבר בחקירתה הראשית של הגב' קוקלין עלה בבירור כי לא ראתה כלל שהולך רגל ניסה לחצות את הכביש, והיה קשה לחלץ ממנה פרטים לגבי קרות האירוע, ובלשונה - "אני חזרתי מסורוקה אחרי ניתוח הביתה, ופתאום בום, אני בדרך ואני לא יודעת מה קרה. אני ראיתי שהרמזור ירוק. אני לא ראיתי מישהו שמנסה לעבור את הכביש. אין לי מה להוסיף" (ע' 5, ש' 11-14; הדגשות שלי- מ.ה.). עולה, אפוא, כי גרסתו של התובע בתצהירו לגבי השתלשלות האירועים עד לקרות התאונה, אינה מתיישבת עם עדותו בחקירתו, ועם עדותה של העדה מטעמו בחקירתה, ולפיכך לא ראיתי לנכון ליתן לגרסתו משקל של ממש. הנתבע טען כי הרכבים היו במסלולים מקבילים, התנועה לתוך הצומת הייתה רציפה לאור מופע של אור ירוק ברמזור, כאשר באופן פתאומי וללא סיבה, רכבו של התובע סטה ממסלולו לכיוון נתיב התנועה של רכב הנתבע ובכך גרם לתאונה. מטעמו של הנתבע העיד מר אבו עראר אוסמא, שהצהיר כי במועד קרות התאונה רכב התובע סטה ממסלולו, שהיה במקביל לנתיב נסיעתו של רכב הנתבע, ובכך גרם לתאונה. עם זאת, בחקירתו הראשית והנגדית התברר, כי לא ראה את התרחשות התאונה עצמה, וכי לראשונה שם לב לרכבו של התובע רק לאחר קרות התאונה, והתרשמתי שקשה לחלץ ממנו פרטים לגבי התרחשות האירוע. "...אני ישבתי ליד הנהג, שמתי לב לראשונה לרכב התובע כשקיבלנו את המכה. אני לא ראיתי משהו לפני המכה. אנחנו נסענו בנתיב האמצעי ישר ולא סטינו לא ימינה ולא שמאלה. ... אנחנו בנתיב האמצעי הוא בא פתאום לפנינו, אני לא ראיתי איך הוא קפץ בפנים שלי. כשאני ירדתי ראיתי את התאונה אבל אני לא יודע איך זה קרה ..." (ע' 6, ש' 17-26; הדגשה שלי- מ.ה.). עד נוסף מטעמו של הנתבע הינו מר אלכסנדר פוקס, שהינו סוכן ביטוח, שהצהיר כי הנתבע נפגש עמו יום למחרת אירוע התאונה, והוא יצר בנוכחותו קשר טלפוני עם סוכנת הביטוח של התובע, שמסרה לו כי האחרון נאלץ "לשבור" את ההגה לכיוון רכב הנתבע, מכיוון שהולך רגל עבר את מעבר החצייה. בעדותו בפני חזר על הגרסה שהעלה בתצהירו (ע' 5, ש' 25-28). גם אם יש בעדותו כדי לשקף נאמנה את הדברים שנמסרו לו, לפי הטענה, על ידי סוכנת הביטוח של התובע, הרי שהמדובר בעדות שמיעה לגבי הדברים שנמסרו על ידי התובע לסוכנת הביטוח שלו, וכן לגבי השתלשלות האירועים שהובילו הלכה למעשה להתרחשות אירוע התאונה, מה גם שהתובע הכחיש בחקירתו כי זו הגרסה שמסר לסוכנת הביטוח שלו (ע' 3, ש' 10), ולפיכך לא ראיתי לנכון ליתן לעדותו של מר פוקס משקל של ממש, באשר להתרחשות האירוע. לאור האמור לעיל, לא מצאתי שיש בגרסאות שמסרו העדים הנ"ל, כדי לתמוך בגרסאותיהם של בעלי הדין לגבי קרות התאונה. עולה, אפוא, כי בפני גרסאות נוגדות של בעלי הדין לגבי האירועים שהובילו לקרות התאונה, כאשר לגרסתו של התובע, רכב הנתבע פגע בו מאחור, בעת שנסע אחריו ולא שמר כראוי על המרחק, ולגרסתו של הנתבע, רכב התובע פנה בפתאומיות לכיוון נתיב התנועה של רכבו, ובכך גרם לתאונה. מעיון בתמונות שהוגשו בפני, ואשר צולמו על ידי הנתבע מיד לאחר קרות התאונה (נ/1), עולה כי רכבו של התובע נפגע בחלקו האחורי השמאלי, ואילו מוקד הפגיעה ברכבו של הנתבע הינו בחלקו הקדמי ימני. אין מחלוקת בין הצדדים כי רכבו של הנתבע פגע בחלקו האחורי שמאלי של רכב התובע בעת קרות התאונה, אלא שלא מצאתי שהצדדים הניחו בפני ראיות בכמות ובאיכות מספקת, כדי להטות את מאזן ההסתברות, כנדרש במשפט האזרחי, לצורך הוכחת מי מהגרסאות שהעלו בפני לגבי קרות התאונה, ולא מצאתי כי ניתן להכריע באופן ברור בשאלה האם התאונה ארעה בשל התנגשות רכב הנתבע ברכב התובע מאחור, כתוצאה מאי שמירת מרחק, או שמא התאונה ארעה כאשר רכב התובע התפרץ לפתע לתוך נתיב נסיעתו של רכב הנתבע, וגרם להתנגשות בין הרכבים. גם עיון בתמונות הנזק שהוצגו בפני, אינו מוביל למסקנה ברורה באשר לאופן שבו התרחשה התאונה, שכן הנזקים ברכבים מתיישבים עם האפשרות שרכבו של הנתבע פגע בחלקו האחורי של רכב התובע בעת שנסע אחריו, וכן עם האפשרות שרכבו של הנתבע נסע בנתיבו, ולפתע התפרץ רכבו של התובע לתוך נתיב נסיעתו, וגרם לתאונה. לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה והתביעה הנגדית, ללא צו להוצאות על מי מהצדדים. ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים. תאונת דרכים