בפנינו תביעה לקבלת פיצויי פיטורים וזאת על יסוד הטענה כי התובע התפטר מעבודתו עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה ובנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים בהתאם לקבוע בס' 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן : "חוק פיצויי פיטורים"). 1. רקע כללי: התובע הינו מהנדס חשמל ותקשורת והוא הועסק על ידי הנתבעת כאזרח עובד צה"ל ביחידה הנקראת מש"א 7300 (להלן: "היחידה"), החל מחודש 1/85 ועד ליום 28/2/01 (ר' סעיף 1 לתצהיר התובע). 2. התובע מילא במהלך תקופת עבודתו בנתבעת תפקידים שונים: משנת 1988 ועד שנת 1994 עבד התובע במדור הנדסת מערכות; החל משנת 1984 ועד לחודש 3/00 שימש התובע כמנהל ענף 41 (תת בית מלאכה), תפקיד אשר במסגרתו היה אחראי על צוותי חיילים ואזרחים בתחום התקנת מתקני תקשורת. תפקיד זה הוגדר ביחידתו כתפקיד "קו ייצור" (ר' סעיף 3 לתצהיר אל"מ ארנון לין, שהעיד מטעם הנתבעת, להלן: "אל"מ לין"). 3. ביום 11.7.99 פירסמה הנתבעת מכרז לתפקיד "אחראי לתיכנון פקוח ובקרת כח האדם" (להלן :"התפקיד" או "התפקיד החדש"). במסגרת המכרז שפירסמה הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה ולתצהיר התובע) נכתב ביחס למהות התפקיד החדש בזו הלשון: "1. במסגרת הרה - ארגון של ענף אומ"ן הוקם מדור למשאבי אנוש המאחד את גורמי הטיפול באע"צ ובחיילים. 2. במדור למשאבי אנוש מוקם גוף מרכזי לתיכנון פיקוח ובקרת כח אדם. נדרש לגוף זה אחראי לבניית גוף זה ולניהולו השוטף". במסגרת תנאי המכרז נכתב כי עובדים מדרגת מנהלי עבודה ומעלה יכולים להגיש מועמדות לתפקיד זה וזאת עד ליום 19.7.99 (ר' סעיף 6 לנספח שצורף לתצהיר התובע). 4. התובע סבר כי התפקיד החדש יכול להוות מבחינתו פתח לקידום מקצועי. זאת לגירסתו משום "שמדובר בתפקיד מתקדם ביחס לתפקיד אותו נשאתי עד אותו מועד [מנהל עבודה] תפקיד המשלב את התחום המקצועי והתחום הניהולי במובנו הרחב" (ר' סעיף 11 לתצהיר התובע וכן, סעיף 6 לתצהיר אל"מ לין). נוסיף ונציין בהקשר זה כי מן הראיות שהובאו בפנינו עולה, כי תפקיד המטה קרי - התפקיד החדש שביצע התובע התאפיין בהשפעה רבה יותר על עתיד הארגון, בהשוואה לתפקידו התפעולי הקודם, כשם שציין בפנינו אל"מ לין בעדותו אשר אין אנו מוצאים מקום לפקפק באמינותה (ר' סעיף 14 לתצהיר אל"מ לין). 5. לאחר פירסום המכרז, שוחח התובע עם מנהל יחידתו, אל"מ לין, בקשר לתנאי העסקה בתפקיד החדש. 6 לאור האמור ובהמשך לשיחות הללו הגיש התובע מועמדותו לתפקיד החדש ולאחר שמועמדותו התקבלה החל לאייש את התפקיד הנ"ל מיום 1.4.04 ועד להתפטרותו (ר' סעיף 12 לתצהיר התובע). 7. אין חולק על כך שעם מעברו של התובע מתפקידו הקודם - שהוגדר כתפקיד קו ייצור - לתפקיד החדש, שהוגדר כתפקיד מטה, חלו שינויים בהרכב שכרו: השינוי בתפקידו של התובע השפיע על תשלומם של רכיבי שכר מותנים כגון: פרמיית שכר עידוד ותוספת ניהול כפי שיפורט להלן. על מהות התוספות הללו למדים אנו מתצהירו של אל"מ לין, אשר האמור בו, בהקשר זה, לא נסתר: ביחס לפרמיית שכר עדוד, מציין אל"מ לין, כי מדובר בפרמייה חודשית הניתנת לעובדי היחידה אשר נקבעת מידי רבעון. פרמייה זו מבוססת על מדדים של פריון ובטיחות בעבודה. זאת שעה, שעובדי ייצור, יכולים להגיע לתיקרה של 33% על פי תחשיבי שכר עידוד בעוד ששיעור הפרמייה המקסימלי לעובדי תקורה ולעובדי מטה, מוגבל לתיקרה מיריבית של 18% בלבד (ר' סעיף 7.1 לתצהיר אל"מ לין). כתוצאה ממעברו של התובע "מתפקיד יצור" ל"תפקיד מטה", פחת תשלום פרמיית שכר העידוד ששולמה לו ואילו תוספת הניהול ששולמה לו בעבר בשל היותו מנהל עבודה - בוטלה. שינוי זה בהרכב שכרו של התובע הביא להפחתה בשכרו בשיעור של כ- 900 ₪ ברוטו לחודש (840 ₪ ברוטו בגין הפחתת התוספת המותנה של פרמיית שכר העידוד ו- 87 ₪ ברוטו בגין הפסקת תשלומה של תוספת הניהול). יובהר, כי בחודשים שקדמו למועד השינוי בתפקיד, עמד שיעור שכר העידוד של התובע על 28% ואילו שיעור שכר העדוד בו זוכה לאחר השינוי בתפקיד, עמד על 18%. המשמעות הכספית של שינוי זה הינה כאמור הפחתה של כ- 840 ש"ח ברוטו בשכרו של התובע. (ר' סעיף 5 לתצהיר הגב' איריס דנון, ראש מדור שכר במרכז תע"צ). 8. מן הראיות עולה, כי התובע ידע מראש, לפני שהחל למלא את התפקיד החדש, כי לא יהיה ניתן לזכותו בפרמיית שכר עידוד גבוהה מ- 18% וכי הוא לא יהיה זכאי במסגרת תפקידו החדש לתוספת הניהול המשולמת כאמור למנהלי עבודה (ר' סעיף 7.3 לתצהיר אל"מ לין וכן ראה סעיף 3 ג' למכתב ההתפטרות של התובע מיום 18.3.01 שם מציין התובע כי הוא ידע מראש, לפני כניסתו לתפקיד החדש על הירידה הצפויה בשכרו עקב ירידה בפרמייה, בשעות הנוספות ובתפקידי חוץ וכללה וכן ראה עמ' 5 לפרוטוקול, עדותו של אל"מ לין המציין כי הוגדר מראש שבמסגרת התפקיד החדש לא תשולם תוספת ניהול , עמ' 5 לפרוטקול שורות 22-23). 9. אין חולק על כך כי התובע אשר סבר כי שכרו נפגע בעקבות המעבר לתפקיד החדש והביטול או ההפחתה של תוספות מותנות שניתנו לו בעבר, פנה לנתבעת על מנת שתפעל לשיפור תנאי העסקתו וכי הנתבעת אף עשתה מאמץ להביא לשיפור שכזה. בהתאם לכך, אושר לתובע, החל מיום 10.7.00 לדווח על 24 שעות כוננות ולקבל תמורה בגין כך, כאשר המשמעות הכספית של זכות זו, הינה תוספת של כ- 630 ₪ ברוטו לחודש. תוספת זו שולמה לתובע ממועד האישור ועד לסיום עבודתו ביום 28.2.01. (ר' סעיף 9 לתצהיר אל"מ לין וכן נספח ג' לכתב התביעה ולתצהיר התובע). יוצא אפוא כי החל מחודש יולי 2000, עת החל התובע לקבל תוספת בגין שעות כוננות בסך של כ- 630 ₪ לחודש פחת שכרו בפחות מ- 300 ₪ לחודש בהשוואה לשכרו בתפקידו הקודם. זאת כאמור בשל אי תשלום תוספות מותנות כגון דמי ניהול או הפחתה בפרמיית שכר עידוד (ר' סעיף 5 - ו-7 לתצהיר הגב' איריס דנון). זה המקום לציין כי טענתו של התובע לפיה, שכרו האחרון נפגע באופן ריאלי בלמעלה מ- 1,000 ₪ בהשוואה לשכר שהרוויח בתפקידו הקודם וזאת עקב המעבר לתפקיד החדש - איננה מבוססת: יצויין כי התובע לא השכיל להביא בפני בית הדין תחשיב מפורט של השכר שנגרע ממנו לטענתו, בגין אי תשלום התוספות הרלוונטיות וכיצד אי תשלום התוספות (להבדיל מרכיב השעות הנוספות אותן איפשרה לו הנתבעת לבצע כבעבר וגם במסגרת תפקידו החדש) השפיע על הירידה בשכרו (ר' עמ' 2 לסיכומי התובע שורות 1-11). למעלה מן הדרוש יצויין בהקשר זה כי אין להסתפק בטענה כללית של התובע בדבר פגיעה בשכרו, הנובעת מביטול רכיבים מותנים מסויימים. על התובע להתכבד ולהוכיח את פירטי תביעתו ובהתאם לכך להביא בפני בית הדין נתונים מפורטים באשר לתוספות שכר שנשללו ממנו לטענתו עם המעבר לתפקיד החדש, ולהיקף המדוייק של הסכומים שנגרעו משכרו בגין אי תשלום כל אחת מן התוספות. את זאת לא עשה התובע, אף לא בשלב הסיכומים. מכאן שלצורך התשתית העובדתית אנו מאמצים את גירסתה המפורטת של הנתבעת הנסמכת על תלושי השכר לפיה, הפגיעה בשכרו של התובע החל מחודש יולי 2000 ואילך, ולאחר שהחלה לשלם לו את תוספת הכוננות, הסתכמה בסכום נמוך מ- 300 ₪. יאמר עוד כי בנוסף לתוספת הכוננות אישרה הנתבעת לתובע הטבות שונות לאור המעבר לתפקיד החדש ובהן: יציאה לחופשה של 3 שבועות, על מנת שיוכל לסייע לאביו בעיסקו ומתן "יד חופשית" בביצוע שעות נוספות לשם העלאת שכרו. אפשרות שהתובע כמעט ולא מימש אותה. זאת שעה שבמסגרת תפקידו הקודם וכעולה מתלושי השכר, ביצע התובע עבודה במסגרת שעות נוספות. כמו כן ובמסגרת נסיונותיה של הנתבעת להיטיב עם התובע, הוצע לו לעבור מתפקידו החדש לתפקיד מקביל, שווה ערך לתפקידו הקודם בקו הייצור וכן, הוצעה לו אפשרות קידום בעתיד על ידי יציאה ללימודים או ע"י יציאה לחל"ת לתקופה של 3 חודשים על מנת לטפל בבעיותיו האישיות (ר' ס' 10 לתצהיר אל"מ לין). 10. על אף שהנתבעת ניסתה ללכת לקראת התובע, כפי שפורט לעיל, הרי שביום 4.1.01 הודיע התובע על התפטרותו, בתוקף מיום 28.2.01 ואף חתם על טופס הודעת התפטרות בו ציין כי הסיבות שהביאו להתפטרותו הינן סיבות אישיות ומשפחתיות (ר' סעיף 15.1 לתצהיר אל"מ לין וכן נספח א' לתצהיר התובע). נוסיף ונציין כי על גבי הודעת ההתפטרות ציין מנהל היחידה אל"מ לין, בכתב ידו, כי התובע החליט לסיים את תפקידו "מסיבותיו האישיות". 11. לאחר הדברים הללו, ביום 18.2.01, כתב התובע מכתב התפטרות בו חזר וציין כי הסיבות להתפטרותו הן סיבות אישיות אותן פרט במכתבו הנ"ל. התובע ציין כי הוא נרתם לסייע להוריו בכלכלת הבית עקב מצבו הבריאותי של אביו שעבד בעבר כשיפוצניק עצמאי ומאחר והירידה בשכרו - שנבעה לגירסתו מעובדות "שהיו ידועות לו מראש"- התבררה כמשמעותית ביותר, לאור נסיבותיו האישיות עליהן עמד במכתב הנ"ל. עוד ציין התובע כי נדבך נוסף בהחלטתו להתפטר נעוץ בעובדה שהוא עומד להפרד מאשתו בקרוב, לעזוב את ביתו ולעבור לאיזור אחר בארץ. כן הוסיף התובע וציין, במכתב ההתפטרות הנ"ל, לאמור: "התפטרותי מהמש"א הינה על בסיס אישי בלבד ללא כעסים או משקעים, ללא טענות מכל סוג." (ר' נספח ב' לתצהיר אל"מ לין). 12. בעקבות מכתב ההתפטרות רואיין התובע על ידי סגן אלוף אבירם אשל, ממלא מקום ראש מדור משאבי אנוש בנוגע לסיום עבודתו ביחידה. בסיכום הראיון, שנערך בכתב, צויין כי הוצעה לתובע אפשרות לבחון יציאה לחל"ת של שלושה חודשים, אך התובע "בעקבות מצבו האישי" החליט לא לנצל הטבה זו (ר' נספח ג' לתצהיר אל"מ לין). התובע חזר וכתב מכתב התפטרות נוסף מיום 18.3.01 במסגרתו שב ופירט את נימוקי ההתפטרות. במכתב זה חזר התובע וכתב כי הסיבות לעזיבתו הינן אישיות ונעוצות במצבם של הוריו ובכך שהירידה הנטענת בשכרו התבררה כמשמעותית ביותר לנוכח הסיבות האישיות שהביאו לעזיבתו. זאת על אף שאי תשלום רכיבים שונים במסגרת תפקידו החדש, היה בגדר "עובדות שהיו ידועות לו מראש" (ר' סעיף 3 למכתב ההתפטרות מיום 18.3.01, נספח ז' לתצהיר אל"מ לין). בסיכום מכתב ההתפטרות השני כתב התובע כך: "א. התפטרותי מהמש"א הינה על בסיס אישי בלבד, ללא כעסים או משקעים ללא טענות מכל סוג שהוא כלפי אף אדם או כל גורם. ב. ברצוני לקחת חופשה ללא תשלום בת שנתיים שבמהלכה אמצא מקומות פרנסה שיעזרו לי לתמוך במשפחתי. ג. אבקש לקבל את דמי הפיצויים בגין 16 שנות עבודתי במרכז על מנת לסייע לשיפור מצבי הכלכלי" (ר' סעיף 4 לנספח ז' לתצהיר אל"מ לין). 13. לאור בקשתו של התובע לקבלת פיצויי פיטורים, הובא עניינו בפני ועדת הפצויים, הפועלת מכוח ההסכם הקבוצי המיוחד בין מערכת הבטחון לבין ההסתדרות הכללית - ארגון עובדי צה"ל משנת 1972, כאשר לאחר שמיעת התובע וקבלת חוות דעת משפטית החליטה הועדה הנ"ל כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. הנימוקים להחלטה זו צויינו במכתבו של אל"מ לין שהופנה למרכז תע"צ בו צוין, בין היתר, כך: "חשוב להוסיף כי מדובר בעובד שעד לפני כשנה שימש כמנהל עבודה בענף 41 אשר הגיש מועמודתו לתפקיד מטה תוך מודעות לירידת השכר לה הינה צפוי בגין רמת שכר עידוד שונה ומכיוון וידע מכך כדבריו במכתב ההתפטרות, הרי שהיה עליו להסיק המשמעויות הכרוכות בכך טרם כניסתו לתפקיד. בתפקידו האחרון, עסק בקליטת עובדים חדשים ונחשף לגופים רבים באזרחות. בתקופה זו זיהינו כי העובד יוצר קשר עם חברות למטרות אישיות ועל כך נקרא לשיחה עימי בנושא, במהלכה הכחיש את העובדה כי הגיש בקשה לראיונות קבלה לעבודה, (למרות שהיו בידינו הוכחות לכך. בדיעבד ניתן לומר כי מצא בתפקידו במדור מש"א מפלט מתפקיד מנ"ע (מנהל עבודה) מחד, וקרש קפיצה לאזרחות מאידך, תוך ניצול השקעת המערכת בהכשרתו... חודשיים לאחר התפטרותו ידוע כי : א. יורם [התובע], אינו עובד בעסק המשפחתי (המטרה שלשמה התפטר) כפי שטען, כי אם בחברה. ב. הוצעה לעובד אופציה של מענה זמני ע"י יציאה לחל"ת.... אך העובד סרב להצעה. ג. הוצעה לעובד אפשרות לקידום ע"י יציאה ללימודים בהמשך שנדחתה אף היא על ידו." (ר' נספח ה לתצהיר אל"מ לין). 14. מהראיות שהוצגו בפני בית הדין אכן עולה כי מיד לאחר סיום עבודתו בנתבעת החל התובע לעבוד בתעשייה האוירית, כאשר עפ"י עדותו שכרו במקום עבודה זה היה גבוה ב- 30% משכרו בנתבעת. התובע אף העיד כי הוא החל לחפש מקום עבודה חלופי עוד במהלך תקופת עבודתו בנתבעת ובעת שהלין בפניה על הירידה בשכרו (ר' עמ' 10 לפרו' שורות 5-9). 15. התובע בוטח במהלך כל תקופת עבודתו בקרן פנסיה "מבטחים" ומכאן שבמועד ההתפטרות ולאחריו עמדו לזכותו כל הזכויות שצבר במהלך עבודתו בנתבעת בהתאם לתקנונה של קרן זו. ב. טענות הצדדים: 16. התובע טען כאמור כי הוא זכאי לקבלת פיצויי פיטורים וזאת מאחר והוא התפטר מעבודתו בנתבעת בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או בשל נסיבות אחרות בהן אין לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו כמצויין בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים וזאת משום שעם המעבר לתפקיד החדש, חלה ירידה בשכרו וכן פגיעה במעמדו שהתבטאה במחיקתו מרשימת התפוצה עליה נימנה בעבר. הנתבעת טענה מאידך כי לא חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע וכי לא היתה פגיעה במעמדו שכן, התובע המשיך להמנות בין המכותבים באותה רמת תפוצה כבעבר כאשר השינוי היחיד היה כי הוא לא נכלל ברשימת התפוצה של מנהלי העבודה משום שלא מילא עוד תפקיד של מנהל עבודה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי אין כל קשר סיבתי בין התפטרותו של התובע ובין הרעת התנאים הנטענת או הפגיעה במעמד, כעולה גם ממכתבים שכתב התובע לנתבעת. כן טענה הנתבעת כי התובע הסכים לשינוי בתנאי עבודתו עם המעבר לתפקיד החדש וכי הוא ידע על שינוי זה מראש. ג. הכרעה: 17. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות בתיק זה ואת טענות הצדדים הגענו למסקנה כי התובע לא השכיל לשכנענו בזכאותו לקבלת פיצויי פיטורים מכח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים וזאת מן הטעמים כפי שיפורטו להלן: 18. ראשית יאמר כי לא שוכנענו כלל וכלל כי הנתבעת הרעה באופן חד צדדי את תנאי עבודתו של התובע או פגעה באופן חד צדדי ובאופן ממשי בשכרו או במעמדו: לענין זה יאמר תחילה כי מן הראיות עולה כי התובע חפץ למלא את התפקיד החדש, שהינו תפקיד מטה במהותו, משום שסבר כי תפקיד זה יאפשר לו קידום מקצועי ואולי אף יפתח בפניו אפשרויות בעתיד, בין בנתבעת ובין מחוץ לה. לענין זה העיד התובע כאמור, כי הוא הציג את מועמדתו במסגרת המכרז שהתייחס לתפקיד החדש משום שסבר שתפקיד זה משלב את התחום המקצועי והניהולי במובן הרחב. התובע לא טען ולא הראה כי ציפייה זו לקידום מקצועי התבדתה עם המעבר לתפקיד החדש (ר' סעיף 11 לתצהיר התובע). אל"מ לין, אף הוא מסר בתצהירו כי התפקיד החדש שביצע התובע היה בעל השפעה על עתיד הארגון שהיתה גבוהה לעין שיעור בהשוואה לזו שהיתה לתובע בתפקידו התפעולי הקודם. כן ציין מר מר לין כי התפקיד החדש היה "בעל ערך מוסף רב בהיותו תפקיד מרכזי ביחידה הפותח אפשרויות נוחות להמשך קידום בעתיד." (ר' סעיף 6 לתצהיר אל"מ לין וכן, סעיף 14 הימנו וכן סעיף 11 לתצהיר התובע). על אופי התמריץ שהביא את התובע לקבל על עצמו את התפקיד החדש ניתן ללמוד גם מעדותו של אל"מ לין בבית הדין, אשר העיד כך: "...תפקיד זה מכלול של דברים וזה לא רק הכסף, נכון שזה לא התנדבות לעבודה, אבל התובע ראה בתפקיד אתגר והיו לנו שיחות רבות ובנינו את התפקיד מתוך הבנה שלאחר מכן ניתן יהיה להתקדם." (ר' עמ' 4 לפרוטוקול שורות 22-24). עוד יצויין כי התפקיד החדש אפשר לתובע להחשף לגופים רבים בשוק האזרחי באופן שעשוי היה בבוא העת לסייע לו לפלס את דרכו המקצועית, מעבר למסגרת הנתבעת (ר' מכתבו של אל"מ לין , נספח ה' לתצהירו בסעיף 3). עולה איפוא מהדברים - כי התמריץ העיקרי שהניע את התובע לקבל את התפקיד החדש היה הקידום והאתגר המקצועי שהיה צפוי לו בתפקיד זה, האפשרות להחשף לגורמים שונים בשוק האזרחי והאפשרות שהתפקיד ישמש כקרש קפיצה לקדום מקצועי נוסף. 19. עוד עולה מהראיות כי התובע היה מודע היטב לכך שבחירתו במסלול אשר יניב קידום מקצועי מהיר ויהווה "חלון הזדמנויות" עלולה לעלות לו במחיר של פגיעה מסויימת בשכרו קרי, באי תשלום תוספות מותנות אשר שולמו לו עת שביצע תפקיד של מנהל עבודה בתחום היצור ובהן: תוספת שכר עידוד ותוספת ניהול. על ידיעתו של התובע, למדנו כאמור, ממכתבי ההתפטרות שלו מיום 27.2.01 ומיום 18.3.01 וכן, מעדותו בבית הדין עת שהעיד כי היה לו ברור כי לאחר המעבר לתפקיד החדש שיופסק תשלומם של רכיבי שכר מסויימים לרבות, תשלום פרמיות. בהקשר זה יאמר כי לא ניסתרו מעיננו, טענותיו של התובע בעדותו בפנינו עת שמסר כי היה לו ברור כי הוא יקודם בשכרו ברכיבים אחרים וכי בסופו של עניין שכרו לא יפגע. דא עקא, שגירסה זו אינה נראית לנו. זאת מאחר ואין לה כל זכר במכתבי ההתפטרות של התובע, מהם עולה בבירור כי עובר לכניסתו לתפקידו החדש, היה התובע מודע היטב לכך ששכרו יפגע עקב המעבר לתפקיד החדש וכי לא ניתנה לו כל הבטחה להעלאה בשכר או לקבלת הטבות מעבר לאלה שניתנו לו בעבר. טענתו של התובע כאילו הוסבר לו כי הוא צפוי לקידום בשכר, לא זו בלבד שהיא מהווה טענה כבושה שאינה עולה עם הכתוב במסמכים מוקדמים שכתב, אלא שהיא אף נטענה בצורה סתמית בלא שהתובע מציין באיזה אופן צפוי היה להתקדם ומפיו של מי שמע על קידום שכזה. (ר' עמ' 1 לפרו'). משכך, אנו דוחים את טענת התובע ככל שמשתמע ממנה כי לא היה ברור לו מראש, עובר לכניסתו לתפקיד החדש, כי הוא צפוי להיפגע בשכרו בשל אי תשלום רכיבים מסויימים (מותנים) שאינם משולמים לעובד המבצע תפקיד מטה דוגמת תפקידו החדש. על יסוד הראיות שהובאו בפנינו, הגענו למסקנה כי לתובע היו תמריצים מקצועיים (להבדיל מכספים) בעטיים החליט לקבל את התפקיד החדש וזאת על אף שידע שהדבר עלול להיות כרוך בפגיעה בשכרו. משמע - התובע היה מוכן לשלם את מחיר הפגיעה הצפוייה בשכרו, בתמורה לקבלת תפקיד המהווה מבחינתו אתגר מקצועי ו"חלון הזדמנויות". בנסיבות אלה אין מקום להכיר בקיומה של הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע כמשמעה בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים. זאת מאחר והתובע שקל את שיקוליו ונתן למעשה את הסכמתו לשינוי או גריעה משכרו במסגרת תפקידו החדש, בתמורה לקידום מקצועי ולפתיחת "חלון הזדמנויות". 20. מעבר לכך נחזור ונציין, כי הירידה בשכרו של התובע עובר למועד ההתפטרות, כפי שהוכחה בפני בית הדין, התבטאה לכל היותר בהפחתה של כ- 300 ₪ ברוטו בשכרו. מכאן, ולאור מכלול ההטבות שהיו כרוכות בתפקיד החדש עליהן עמדנו לעיל, מתעורר ספק אף ביחס לשאלה האם יכולה הפחתה זו בשכר, אפילו נעשתה בלא שהתובע ידע עליה מראש, להחשב כהרעה מוחשית כמשמעה בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים. 21. זאת ועוד אחרת - אפילו סברנו כי הנתבעת הרעה את תנאי עבודתו של התובע באופן חד צדדי ואף פגעה בשכרו - וכאמור לא זו מסקנתנו - הרי שבנסיבות העניין עדיין לא היה בכך כדי לזכותו בתשלום פיצויי פיטורים וזאת מאחר ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה הנטענת כפי שיפורט להלן: מהודעת ההתפטרות של התובע ומן המכתבים אותם הפנה לנתבעת, בהם פירט את הסיבות להתפטרותו, עולה באופן ברור כי התובע התפטר מסיבות אישיות ומשפחתיות כשם שציין הוא עצמו ולא - בשל רבב שנפל כביכול, בהתנהגות הנתבעת. התובע אף מצא להטעים עובדה זו עת שציין בשני מכתבי התפטרות, מיום 18.2.01 ומיום 18.3.01, כי אין לו כל טענות מכל סוג שהוא כלפי הנתבעת לרבות, טענות מן הסוג אותן הוא מעלה כנגדה היום (ר' נספחים א', ב' ו-ז' לתצהיר אל"מ לין). מעבר לכך יאמר כי התובע התפטר לאחר תקופה של כ-8 חודשים מאז ניתנה לו תוספת הכוננות שכאמור צימצמה את הפער בין התשלומים שקיבל בתפקידו הקודם לבין אלה שקיבל בתפקיד החדש לכ - 300 ₪ בלבד. מן הראיות אף עולה כי מיד לאחר סיום עבודתו בנתבעת החל התובע לעבוד בתעשייה האוירית בשכר גבוה לטענתו, ב- 30% משכרו בנתבעת. מכאן שהמסקנה המתבקשת היא כי הצעת העבודה בתעשייה האוירית, אשר שיפרה משמעותית את תנאי השתכרותו (הרבה מעבר לסכום של 300 ₪ שנגרע משכרו כפי שהיה בתפקידו הקודם) וההזדמנות להשתלבות בשוק האזרחי בתנאים מיטבים - הן שהיו הסיבות האמיתיות להפסקת עבודתו במועד בו התפטר, כאשר אין להוציא מכלל אפשרות שהמעבר לתפקיד החדש הוא גם שאיפשר לתובע השתלבות זו בשוק האזרחי בתנאי העסקה טובים יותר. מכתבי ההתפטרות של התובע, עיתוי התפטרותו, מעברו לתעשיה האוירית ושיפור תנאי השתכרותו עקב כך - (מעבר שהינו בבחינת סוף המעשה המעיד על ראשיתו) - מלמדים על העדר קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה המוחשית הנטענת בתנאי העבודה. 22. לא נעלמו מעיננו אף טענות התובע כאילו ההרעה בתנאי עבודתו התבטאה גם בפגיעה במעמדו, וזאת בשל מחיקת שמו מרשימת התפוצה עליה נמנה בעבר. דא עקא, שטענה זו אף היא אינה נראית לנו. בהקשר זה אמינים בעיננו דבריו של אל"מ לין, המציין כי עם סיום תפקידו של התובע כמנהל עבודה ומעברו לתפקיד החדש כתפקיד מטה נמצא, כי תת התפוצה של מנהלי עבודה לא היתה עוד רלוונטית עבור התובע וכי בהתאם לכך הוא לא נכלל ברשימת התפוצה של מנהלי העבודה בלא שהדבר יעיד על פגיעה במעמדו (ר' סעיף 12 לתצהיר מר לין). מעבר לכך יאמר כי טענות התובע בדבר פגיעה במעמדו לא נזכרות ולו ברמז במכתבי ההתפטרות שהפנה לנתבעת והן הועלו לראשונה במסגרת כתב התביעה. עובדה זו אף היא אומרת דרשני ומעוררת ספק ביחס לרצינות טענותיו אלה של התובע. 23. לפני סיום, מוצאים אנו להוסיף כי אין אנו מתעלמים גם מטענותיו של התובע ביחס למשקל המופחת שיש לייחס לשיטתו לאשר כתב במכתבי ההתפטרות ובהודעת ההתפטרות בהם ציין כי הסיבה לפיטוריו נעוצה בסיבות אישות וכי אין לו כל טענה כלפי הנתבעת. זאת לטענתו מאחר והוא כתב את הדברים בהסתמך על יעוץ שניתן לו על ידי נציגות העובדים. דא עקא שגם טענה זו אינה נראית לנו: התובע נתפס על הודאתו ולדעתנו יש ליתן לדברים שנכתבו על ידו בזמן אמת וסמוך לארועים הרלוונטים, משקל מוגבר בהשוואה לגירסה המאוחרת והכבושה אותה העלה עם הגשת כתב התביעה ובמהלך עדותו. מעבר לכך יאמר כי גירסתו של התובע בהקשר זה אינה הגיונית ואינה מסתברת, מה גם שהתובע לא מצא לנכון לזמן איש מטעם נציגות העובדים על מנת לתמוך בגרסה תמוהה זו ולהסבירה. 24. כללם של דברים התובע לא השכיל להוכיח כי התקיימו בעניינו הנסיבות המפורטות בס' 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, לא הוכחה הרעה בתנאי עבודתו ואף לא קשר סיבתי בין ההרעה הנטענת לבין התפטרותו. מכאן שיש לדחות את תביעתו. לאור תוצאה זו, אנו מחייבים את התובע בתשלום הוצאות משפט לנתבעת בסך כולל של 10,000 ₪. זאת אף לנוכח סכום התביעה. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. התפטרות