פתח דבר הנתבעת (להלן - המעבידה) מקיימת עסק של מתפרה הנקראת "מתפרת יניב", בו הועסקה התובעת (להלן - העובדת) על-פי רוב כתופרת, החל מיום 23.4.01 ובמשך 9 שנים וחודשיים. בסמוך למועד סיום העסקתה, מסרה העובדת למעבידה אישור רפואי ממנו עולה כי אינה יכולה להמשיך ולעבוד כתופרת.לטענתה סיימה את העסקתה בשל פיטוריה על בעקבות מחלוקת עם מנהלי המעבידה על רקע מצבה הבריאותי ואי יכולתה לבצע את עבודתה הרגילה. לחילופין טוענת העובדת כי יש במצבה הבריאותי במועד סיום העבודה כדי להצדיק התפטרות בדין פיטורים. בתביעה זו עותרת העובדת לחיוב המעבידה בפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, כמו גם בתשלום דמי מחלה בגין 12 ימי העדרות במהלך החודשים 6-7/2010. 3. העובדת העידה מטעמה. מטעם המעבידה העידו ה"ה יפים גרינברג ויאיר גרינברג העוסקים בניהול המעבידה. רקע עובדתי 4. כאמור, העובדת הועסקה במתפרה החל מיום 23.4.01 ובמשך למעלה מ- 9 שנים, בהיקף של משרה מלאה. 5. המתפרה מנוהלת על-ידי מר יפים גרינברג (להלן - יפים או פימה). 6. במהלך מרבית תקופת העבודה הממושכת הועסקה העובדת כתופרת. לטענת המעבידה התקבלה העובדת לעבודה כעובדת בלתי מקצועית ובמהלך עבודתה שובצה למגוון תפקידים, לרבות לעבודת אריזה. הצדדים לא היו חלוקים כי בתקופה האחרונה לפני סיום העסקתה הועסקה כתופרת (על-פי עדות העובדת במשך 7 השנים האחרונות). 7. בתקופה שקדמה לסיום עבודתה (לטענת העובדת עוד משנת 2008) החלה העובדת לסבול מכאבים בידיים, בכתף ובצוואר - כאבים שהוחמרו לטענתה בשנת 2010. לטענת המעבידה העובדת לא התלוננה במהלך תקופת העבודה על כאביה, והדבר נודע לראשונה בעקבות מסירת מכתב הרופאה התעסוקתית מיום 16.6.10. יחד עם זאת, אישר יאיר בעדותו כי העובדת מסרה מדי פעם אישורי מחלה ונעדרה מעבודתה, אם כי הסיבה המדויקת לכך לא היתה ידועה לו (פרו: 13, ש: 5-12). 8. ביום 16.6.10 נבדקה העובדת על-ידי רופאה תעסוקתית, שציינה במכתבה ממועד זה כי העובדת אינה מסוגלת להמשיך בעבודתה כתופרת. במכתבה של הרופאה התעסוקתית, ד"ר פרסין (נספח א' לתצהיר העובדת) צוין כך: "על סמך הבדיקה הרפואית שנערכה לשם בדיקת כושר עבודה בתור תופרת, לפי תוצאות ומסקנות הבדיקה הרפואית מיום 16.6.10, וגם לאחר עיון במסמכים הרפואיים שעמדו לרשותי נמצא כי הנ"ל: לאור מצב בריאותה הנוכחי, הנ"ל אינה מסוגלת להמשיך לעבוד, בעבודתה הנוכחית בתור תופרת. מוגבלת לגבי כל עבודה פיסית מאומצת הדורשת הפעלת יתר של יד ימין, כולל הפעלת כח, הרמת יד, תנועות רחבות ביד וכד', והרמת משאות כבדים. זקוקה להמשיך מעקב וטיפול רפואי". 9. עוד באותו יום מסרה העובדת את המכתב למעבידה. באותו מעמד הציעו יאיר או יפים לעובדת לעבוד בעבודה חלופית. לטענת העובדת הוצע לה לעסוק בעבודת קיפול ואריזה מעילים. לטענת המעבידה הוצע לה לעסוק בעבודות "טרום אריזה", הכוללות הסרת חוטים וסיבים מהביגוד טרם אריזתו. העובדת סברה כי העבודה שהוצעה אינה מתאימה למגבלותיה, ולכן סירבה לבצעה. לטענתה חזרה לביתה והמתינה להודעה נוספת מהמעבידה בדבר המשך עבודתה. 10. ביום 20.6.10 או 21.6.10 קיבלה העובדת מכתב מיאיר, נושא תאריך 20.6.10 (נספח ב' לתצהיר העובדת) בו צוין כך: "בהמשך לשיחתנו מאתמול כאשר סירבת לעבוד במפעלנו בעבודה קלה המתאימה לאמור בטופס סיכום בדיקה רפואית מהמרפאה התעסוקתית אנו רואים את אי התייצבותך לעבודה כהתפטרות ללא הודעה מוקדמת ואינה מזכה בפיצויים. אני מציע לך שוב להמשיך ולעבוד במפעלנו בעבודות קלות בהתאם להגבלות הפיזיות שלך ביד ימין. אני חוזר ומדגיש, אי התייצבות לעבודה הנה התפטרות שאינה מזכה בפיצויים". 11. ביום 20.6.10 פנה מטעם העובדת נציג האיגוד המקצועי, ונאמר לו על-ידי מי מטעם המעבידה כי תוצע לעובדת עבודה המתאימה למגבלותיה. העובדת התייצבה במקום העבודה באותו יום בשעות אחר הצהרים. עם הגעתה ביקשה לטענתה לברר מהן העבודות הקלות המוצעות לה. לאחר שנאמר לה כי מדובר בקיפול ואריזת מעילים עזבה את המקום. לטענת המעבידה העובדת דרשה במועד זה כי יימסר לה מכתב פיטורים. 12. לטענת המעבידה ביום 21.6.10 הגיעה העובדת שוב בשעות אחר הצהריים למקום העבודה ודרשה כי יימסר לה מכתב פיטורים. 13. ביום 22.6.10, פנתה העובדת בכתב למעבידה (נספח ג' לתצהיר העובדת) בו ציינה כי עבודת ניקוי ואריזת מעילים הינה עבודה פיזית הדורשת פעילות מרובה בידיים וכן הרמת מעילים ואינה מתאימה למגבלות הרפואיות. עוד ציינה העובדת כי "מעולם לא אמרתי כי אינני מוכנה להמשיך ולעבוד, רק לקבל עבודה קלה, בהתאם למגבלותיי הרפואיות", וכן כי עם הגעתה למקום העבודה ביום 20.6.10 הוברר לי כי העבודה המוצעת לה הינה באריזה. העובדת סיימה את מכתבה כך: "לאחר כל זאת, אבקשך לבחון שוב את המכתב מרופא התעסוקתי כדי למצוא לי עבודה מתאימה אחרת". 14. עוד באותו יום כתבה המעבידה מכתב תשובה (נספח ד' לתצהיר העובדת) מאת המעבידה, בו תארה את השתלשלות העניינים עד כה. במכתב זה צויין כי "(אנחנו)... מחליטים לתת לך עוד יומיים לחשוב ומציעים לך שוב עבודה קלה יותר בהתאם למצבך הבריאותי. במידה ואם עד יום ה 24.6.10 לא תופיעי לעבודה אנו רואים זאת כהתפטרות סופית ומוחלטת. כמו כן בהמשך לשיחתנו אנו חוזרים ומודיעים לך שכל עבודה שנמצא לך באם הרופאה תחליט שמצבך הרפואי מדרדר אנו נעשה כל שביכולתנו כדי למצוא לך עבודה אחרת המתאימה לך לפי מצבך על מנת שלא תכנסי למעגל האבטלה". 15. העובדת נעדרה מעבודתה בין התאריכים 16.6.10 - 21.6.10 (לפי אישור מחלה מיום 24.6.10 מאת רופאת המשפחה, נספח ה' 2 לתצהיר העובדת) ובין התאריכים 22.6.10 עד 5.7.10 (לפי אישור מחלה מיום 22.6.10 מאת ד"ר סרולוביץ, מומחה בתחום האורטופדיה, נספח ה1 לתצהיר העובדת). בגין תקופה זו לא שולם לעובדת שכר ודמי מחלה. לטענת המעבידה העובדת זנחה את עבודתה כבר ביום 16.6.10 ומיד עם מסירת מכתב הרופאה התעסוקתית ולפיכך אינה זכאית לתשלום בגין תקופת היעדרות זו. עוד טענה המעבידה כי האישורים הרפואיים נמסרו בשלב מאוחר יותר ולאחר שהעובדת כבר זנחה את מקום העבודה, וכי העובדת כלל לא ציינה תוך כדי תקופת המחלה ועל אף שהיו לה הזדמנויות לעשות כן - כי היא נעדרת בשל מחלה. 16. בסיום תקופת ההיעדרות בגין מחלה, ביום 6.7.10, התייצבה העובדת במקום העבודה. לטענתה זמן קצר לאחר תחילת העבודה, ניגש אליה יפים ודרש ממנה לעזוב את המתפרה. 17. באותו יום, 6.7.10, פנתה העובדת בכתב למעבידה (נספח ז' לתצהיר העובדת) בו היא מבקשת לקבל מכתב פיטורים וכן את כל הזכויות המגיעות לה על-פי כל דין. בתגובה ענתה ב"כ המעבידה באותו יום לעו"ד ג'ני מרגוליס מטעם העובדת (אשר ייצגה את העובדת בתביעתה לתשלום דמי פגיעה מאת המוסד לביטוח לאומי) כי העובדת זנחה את מקום העבודה ופסקה מלהגיע לעבודה, והתייצבותה ביום 6.7.10 אינה מקובלת על המעבידה "אשר השלימה עם התפטרותה של הגב' יעקובוב זה מכבר". עוד צוין במכתב כי האישורים הרפואיים הומצאו בדיעבד ואינם מקובלים על המעבידה. 18. במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2010 התנהלה תכתובת נוספת בין מזכירת האיגוד המקצועי מטעם העובדת ונציגי המעבידה. השאלות שבמחלוקת 19. השאלה העיקרית בתביעה זו הינה, כאמור, באשר לנסיבות סיום עבודתה של העובדת. בעוד העובדת טוענת כי פוטרה מעבודתה והינה זכאית לכן לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת, הרי שלטענת המעבידה זנחה העובדת את מקום העבודה ללא כל הצדקה עניינית. לחילופין טוענת העובדת כי אף אם יקבע כי התפטרה, הרי שסיום עבודתה בא על רקע מצבה הבריאותי ומקים את זכאותה לפיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). 20. לפיכך נדון ראשית בשאלה האם היה במצבה הבריאותי של העובדת כדי למנוע המשך עבודתה אצל המעבידה, בין אם בתפקידה הקבוע כתופרת ובין אם בעבודות החלופיות שהוצעו לה על-ידי המעבידה; שנית, תידון השאלה האם העובדת התפטרה בשל מצבה הבריאותי או פוטרה. לבסוף, ובהתאם לתשובות על שאלות אלה, יהיה מקום לבחון האם העובדת זכאית, מלבד לפיצויי פיטורים, גם להודעה מוקדמת ולתשלום בגין ימי ההיעדרות בשל מחלה שמועדם ממועד מסירת מכתב הרופאה התעסוקתית ועד המועד בו פוטרה לטענתה. סיום עבודה על רקע מצב בריאותי 21. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים..." 22. הנטל לעניין התקיימות התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים מוטל על העובד הטוען להם, בהסתמך על ממצאים רפואיים (דב"ע נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ - שולמית פרץ, פד"ע ל 364), ובהתייחס לתנאי עבודתו המיוחדים במקום עבודתו (ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, פסק-דין מיום 27.1.03). 23. בנסיבות המקרה דנן הציגה העובדת כאמור אישור מאת רופאה תעסוקתית. מדובר באישור שלשונו אינה משתמעת לשתי פנים, ועולה ממנו המלצה מפורשת להפסקת העסקתה של העובדת כתופרת. אישור זה אף מרחיב וקובע כי העובדת מוגבלת בביצוע כל עבודה פיסית הדורשת "הפעלת יתר של יד ימין, כולל הפעלת כח, הרמת יד, תנועות רחבות ביד וכד', והרמת משאות כבדים". אין מחלוקת כי אישור זה נמסר למעבידה ביום הפקתו. מלבד אישור הרופאה התעסוקתית הוצגו שתי תעודות מחלה, (נספחים ה1 ו- ה2 לתצהיר העובדת) מהם עלה כי אובחנו בה כאבים בכתף ימין, bursitis בכתף ימין, ו- cervicalgia). האמור באישורים אלה לא נסתר על-ידי המעבידה. על אף שיאיר ציין בחקירתו הנגדית כי הוא מטיל ספק באותנטיות של המכתבים הרפואיים שהעובדת צרפה לתצהירה ומסרה למעביד (פרו: 15, ש: 26-27), הרי שאין מחלוקת כי המעבידה לא הציבה במהלך תקופת העבודה כל דרישה לביצוע בדיקה רפואית על-ידי רופא מטעמה, ואף לא ביקשה להעיד או לחקור את מי מהמומחים החתומים על מסמכים רפואיים אלה. 24. העובדת העידה כי מצבה הבריאותי היקשה עליה את ביצוע העבודה וכי היא סבלה מכאבים, ועדותה בעניין זה היתה אמינה ומשכנעת. לא מצאתי כי יש בעובדה כי ספק אם הביאה את דבר קשייה הרפואיים לידיעת המעביד עד מועד מתן אישור הרופאה התעסוקתית כדי לסתור את טענתה בדבר כאבים והגבלה ממשית. 25. כן לא מצאתי כי יש בעובדה כי העובדת מבצעת פעולות מסוימות בביתה (תליית כביסה, חיתוך סלט או יציאה לקניות) כדי לסתור את טענת העובדת בדבר מגבלותיה הרפואיות. מקובלים עלי הסבריה של העובדת כי קצב ביצוע עבודות קלות בבית והיעזרות בבני המשפחה מצביעים על שוני מהותי בין ביצוע עבודה במשרה מלאה אצל המעבידה לבין ביצוע עבודות קלות מדי פעם במסגרת ביתה. 26. אין גם בעצם העובדה כי העובדת החלה, מספר חודשים לאחר סיום עבודתה אצל המעבידה, לעבוד בעבודה אחרת - כדי לסתור את טענתה בדבר קיומו של מצב בריאותי שמנע את המשך עבודתה במהלך החודשים 6-7/2010. העובדת העידה כי היא מועסקת כמרכיבה במפעל אלקטרוניקה, כי היא מרכיבה חלקים קטנים ואינה מפעילה את הכתף בכלל. עדות זו, אשר כאמור לא נסתרה, מצביעה על שוני בתפקידים. 27. על סמך עדותה של העובדת כאמור לעיל, ובהסתמך על המסמכים הרפואיים החד משמעיים שהציגה העובדת בפני המעבידה (ובייחוד האישור מרופאת התעסוקה לו יש ליתן משקל יתר) - אני קובעת כי העובדת עמדה בנטל להראות כי מצב בריאותה מנע את המשך עבודתה כתופרת. 28. לסיום פרק זה אציין כי יש לדחות את טענת המעבידה כי הטענה לזכאות לפיצויי פיטורים בנסיבות של התפטרות בשל מצב בריאותי הינה בגדר הרחבת חזית אסורה ובטענות חלופיות אשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. הטענה בדבר התפטרות בדין מפוטר משתמעת מכתב התביעה, שכן לאחר תיאור השתלשלות העניינים נטען בסעיף 22 לכתב התביעה כי לא סופקה עבודה על-ידי המעבידה בהתאם למיגבלות הרפואיות, כי המעבידה פעלה על מ נת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים להם זכאית העובדת בנסיבות אלה, וכי בסופו של דבר אף התקיים מעשה פיטורים. הלכה היא כי עובד רשאי לטעון למערכת עובדות אחת, ולבקש מבית הדין ללמוד ממנה כי התפטר או פוטר, כאשר עובדות והמניעים בשתי הטענות יכולים, מבחינה עובדתית וממשית, לפעול ולהתקיים במסגרת אחת (דב"ע (ארצי) מז/108-3 עבד אליאס אלדויק נ' עזבון חאג' ראשיד אל-שווקי, פד"ע יט 382, בעמ' 386). כך הדבר גם בענייננו. עבודות חלופיות 28. כעת יש לדון בשאלה האם העבודות החלופיות שהוצעו לעובדת תאמו את מצבה הרפואי, שכן נפסק כי יש ליתן למעביד אפשרות ליצור תנאים שימנעו בעד הצורך להתפטר (דב"ע לג/2-3 זילבר - גלוביס בע"מ, פד"ע ד 153). 29. העובדת העידה כי לאחר שמסרה את מכתב הרופאה התעסוקתית הוצעה לה עבודה בקיפול מעילים. מנגד טענה המעבידה כי לעובדת הוצעו, או היו יכולות להיות מוצעות לה, מגוון עבודות המתאימות למצבה ולמגבלותיה, והעובדת סרבה לבצען. המעבידה טענה כי הציעה לעובדת "עבודות קלות" ובכללן עבודות טרום-אריזה, הכוללות הוצאת חוטים וסיבים מן המעילים וכי עבודה זו מתאימה למגבלותיה של העובדת. 30. לאחר ששקלתי את גרסאות הצדדים באשר לעבודה החלופית שהוצעה לעובדת מצאתי לקבל את גרסת העובדת לפיה הוצעה לה עבודה בקיפול ואריזה וכי עבודה זו אינה תואמת את המיגבלות שצוינו במכתב הרופאה התעסוקתית. 31. העובדת העידה כי העבודה שהוצעה לה כרוכה בניקוי, קיפול ואריזת מעילים, דורשת הפעלת שתי ידיים, הפעלת כוח ותנועות רחבות ביד, ואינה תואמת לכן את המיגבלות שצוינו במכתב הרופאה התעסוקתית. עדותה זו באשר למשימות הכרוכה במשימת קיפול ואריזת המעילים לא נסתרה. 32. במכתב המעבידה מיום 17.6.10 צוין כי "סירבת לעבוד במפעלנו בעבודה קלה המתאימה לאמור בטופס סיכום בדיקה רפואית מהמרפאה התעסוקתית". במכתב המעבידה מיום 22.6.10 מצוין כי כשהעובדת הגיע למשרדי הנתבעת הוצעה לה עבודה חלופית "לא מוגדרת". עוד צוין במכתב זה כי ניתנים לעובדת "עוד יומיים לחשוב ומציעים לך שוב עבודה קלה יותר בהתאם למצבך הבריאותי". מן האמור עולה כי במכתבי המעבידה לעובדת לא צוינה סוג העבודה שהוצעה לעובדת באופן מפורט. 33. בתצהירו של יאיר צוין כי ביום 17.6.10 נשלח לעובדת מכתב ובו הצעה לעבודה חלופית "לא מוגדרת", וכי הוצעו לה שוב ושוב "עבודות קלות". בתצהירו של יפים צוין (סעיף 13) כי הוצעו לעובדת עבודות "טרום אריזה" הכוללת "למשל הכנת הביגוד הנתפר במתפרה לאריזה על ידי הסרת חוטים שנשארו מהתפירה וכדומה". עוד צוין בתצהירו כי "מלבד עבודות תפירה ואריזה לשלביה - כולל טרום אריזה, אין למתפרה עבודות אחרות להציע לה. זה מה שאנחנו עושים". עולה, לכן, כי במכתבי המעבידה מהתאריכים 17.6.10 ו- 22.6.10 לא צוין במפורש כי מוצעת לעובדת עבודה במשימות של "טרום אריזה" ולא צוין כי העבודה המוצעת כוללת הוצאת חוטים או סיבים בלבד. 34. במכתבה של העובדת מיום 22.6.10 מציינת העובדת כי הוצעה לה עבודה חלופית בניקוי ואריזה מעילים אך בתשובת המעבידה מאותו יום לא צוין כי אין הדבר כך או כי היא נדרשת לעבוד בניקוי והוצאת חוטים בלבד. יש לשער כי אם אכן העבודה שהוצעה לא היתה כמתואר במכתבה של העובדת - היתה המעבידה מתקנת זאת באופן מפורש בתשובתה המיידית או בתכתובת המאוחרת יותר. זאת לא עשתה המעבידה. 35. כאמור, רק בעדותו של יפים ציין זה כי יש באפשרותו להציע שני סוגים של עבודות אריזה: הראשון כולל ניקוי חוטים וסיבים הכרוך בהכנסת המעיל לתוך ניילון והוא מהווה עבודה קלה ביותר, והשני כרוך בקיפול המעילים והכנסה לקרטון (פרו: 18, ש: 24-30). מדובר בגרסה מאוחרת בדבר סוגי העבודות המוצעות במפעל שאינה הולמת באופן מלא את תיאור סוגי העבודות כעולה מתצהירו של יפים (סעיף 13), ואשר בוודאי שלא הוזכרה במכתבי המעבידה לעובדת. זאת ועוד, גרסה מאוחרת זו בדבר אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של יפים לפיה כלל עובדי הנתבעת עוסקים במשימות של תפירה או אריזה (פרו: 14, ש:22-25), עדות במסגרתה לא ערך כל אבחנה בין סוגי משימות האריזה. 36. מכאן שטענתה של העובדת כי הוצעה לה עבודה חלופית בקיפול ואריזה לא נסתרה, והטענה בדבר הצעת משימות של הוצאת חוטים או סיבים בלבד ובדבר קיומם של שני סוגי משימות אריזה (הראשונה כרוכה בהוצאת סיבים והכנסה לניילון, והשניה כוללת קיפול והכנסה לקרטון) הינן טענות מאוחרות. לפיכך אני קובעת כי לתובעת לא הוצעה עבודה הכוללת ניקוי חוטים וסיבים בלבד לאחר שהציגה את מכתב הרופאה התעסוקתית, אלא עבודת קיפול ואריזה, ומכאן שלא הוצעה לה עבודה התואמת את מגבלותיה הרפואיות. 37. מן האמור עולה כי התובעת זכאית, בהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף 6 חוק פיצויי פיטורים, לפיצויי פיטורים. האם העובדת התפטרה או פוטרה 38. כאמור, העובדת טוענת כי בתום תקופת ההיעדרות בשל מחלה שבה לבצע עבודה אצל המעבידה ביום 6.7.10, ומיד כשהתחילה את עבודתה נדרשה לעזוב את המקום. המעבידה טוענת, מנגד, כי הופתעה לראות את העובדת במקום העבודה, וזאת לאחר שמספר שבועות קודם לכן מסרה העובדת את מכתב הרופאה התעסוקתית והבהירה בשיחות שלה עם מנהלי המעביד, כמו גם במכתביה כי אינה יכולה לבצע את עבודתה הרגילה כמו גם את העבודה החלופית שהוצעה לה. העבודות המוצעות לה. המעבידה הבהירה במכתבים השונים כי היא רואה בהתנהלות העובדת משום התפטרות או זניחת מקום העבודה. 39. לאחר ששקלתי את גרסאות הצדדים בעניין זה מצאתי כי העובדת היא שפעלה כדי להביא את יחסי העבודה לכלל סיום בהסתמך על חוסר יכולת רפואית להמשיך ולבצע את העבודה, ובהעדר יכולת לבצע גם את העבודה החלופית שהוצעה לה. עמדתה זו של העובדת משתמעת מהתנהגותה החל מיום 16.6.10, היום בו הציגה את אישור הרופאה התעסוקתית בפני נציגי המעבידה. גם במכתבה של העובדת מיום 22.6.10 היא מתארת כי הוצעה לה כבר ביום 16.6.10 עבודה חלופית בניקוי ואריזת מעילים, עבודה פיזית שאינה מתאימה למגבלותיה, וכי ביום 20.6.10 הגיעה שוב למקום העבודה ושוב הוצעה לה אותה עבודת אריזה, אשר היא אינה מסוגלת לבצע. מכאן שהעובדת גילתה, באופן התנהלותה, כוונה מפורשת לסיים את יחסי העבודה בשל חוסר יכולת להמשיך ולבצע את העבודה כמו גם את העבודה החלופית שהוצעה לה, וזאת עוד ביום 16.6.10, ושוב בפגישותיה עם נציגי המעבידה בתאריכים 20.6.10 ו- 21.6.10. זאת ניתן להסיק גם מעדותה של העובדת. כך, למשל, בפרו: 5, ש: 22-27 תארה העובדת כי לא היה טעם בפניה לרופאת תעסוקה על מנת שתבחן אם עבודת האריזה מתאימה למגבלותיה שכן טיב העבודה ידוע לה. בפרו: 11, ש: 8-9 בתשובה לשאלה היכן כתוב באישור הרופאה התעסוקתית כי אסור לה "לקפל מעילים, לקפל בגדים, לנקות חוטים ולשים בארגז" השיבה העובדת כי "זה לא כתוב. כתוב במכתב של הרופאה התעסוקתית שאני מוגבלת בהרמה. אני מכירה את העבודה הזאת". 40. אמנם, במכתבה של העובדת מיום 27.6.10 (נספח ו' לכתב התביעה, מסמך אשר לא צורף כראיה לתצהיר העובדת) ציינה זו כי היא שבה ומדגישה כי היא אינה מתפטרת אלא שוהה בתקופת מחלה ומצרפת את אישורי המחלה. אלא שאין באמור במכתבים אלה כדי ללמד על כוונתה הברורה והבלתי משתמעת לשתי פנים של העובדת לסיים את יחסי העבודה, כפי שבא לידי ביטוי בהתנהלותה. האמור במכתבה מיום 27.6.10 אינו עולה בקנה אחד עם התנהלותה ממנה כאמור ניתן ללמוד על כך כי לתפישתה היא אינה מסוגלת לבצע את העבודות שניתן להציע לה במקום עבודה זה. על רקע זה אף לא ברורה התייצבותה לעבודה בפס הייצור ביום 6.7.10 - פעולה שאינה מתיישבת עם התנהלותה עד כה ועם עמדתה כי היא אינה מסוגלת לבצע את עבודתה הרגילה או אף את העבודה החלופית שהוצעה לה, ואשר טיבה מוכר לה. 41. מהאמור יש להסיק כי לתפישת העובדת ולהבנתה כבר החל ממועד מסירת מכתב הרופאה התעסוקתית (16.6.10) לא היה ניתן להעסיקה בעבודתה הרגילה או בעבודה החלופית שהוצעה לה בקיפול ואריזה - שתי המשימות היחידות הניתנות לעובדים במקום עבודה זה, משימות המוכרות לה היטב מתקופת עבודתה הממושכת אצל המעבידה. ומכאן שהעובדת הסיקה כבר בשלב זה כי עבודתה אצל המעבידה תסתיים על רקע אי יכולתה הפיזית לבצע את העבודות שיכולות להיות מוצעות לה אצל המעבידה, ומכאן שהיא שהביאה לסיום עבודתה. 41. מנגד, ניתן ללמוד מהתנהלות המעבידה כי החל מיום 16.6.10 (המועד בו נמסר לראשונה אישור הרופאה התעסוקתית) ולפחות עד ליום 26.6.10 או בסמוך לכך, לא היתה למעבידה כוונה לסיים את יחסי העבודה, אלא לאפשר לעובדת להמשיך ולעבוד, בין אם בעבודה לה היתה מורגלת עד כה ובין אם בעבודה אחרת שבאפשרות המעבידה להציע. 42. המעבידה במכתביה מהתאריכים 17.6.10 ו- 22.6.10 מציינת במפורש כי היא תראה בהיעדרות העובדת ממקום העבודה משום התפטרות. כזכור, במכתבה של המעבידה מיום 22.6.10 נדרשה העובדת שוב לחזור לעבודתה וניתנה לה שהות נוספת בת יומיים לעשות כן, שאם לא כן תראה המעבידה בכך משום התפטרות. חרף האמור, העובדת לא הגיבה בכתב לפחות עד יום 27.6.10, ולאחר המועד בו. אציין כי בעדותה של העובדת באשר למועד מסירת אישורי המחלה היו סתירות, שכן בעוד במכתב מיום 27.6.10 מצוין כי אישורי המחלה צורפו אליו, הרי שבחקירתה הנגדית ציינה כי מסרה את אישורי ההיעדרות רק בתום תקופת המחלה ב- 6.7.10 (פרו: 9, ש: 29-32). המכתב מיום 27.6.10 צורף אמנם לכתב התביעה, אך לא צורף כראיה בנספחי תצהיר העובדת. 43. לאחר שהעובדת לא הגיבה על המכתב מיום 22.6.10 (שנקב כאמור במועד של 24.6.10 כמועד בו תראה המעבידה בהעדרות משום התפטרות) אלא לכל המוקדם ביום 27.6.10, ולאחר שהעובדת הבהירה במפורש כי אינה יכולה לבצע את עבודתה הרגילה או את העבודה החלופית שהוצעה לה, הרי שהמעבידה היתה רשאית להניח כי העובדת אכן סיימה ומיוזמתה את עבודתה (אותה כאמור היא אינה מסוגלת לבצע לטענתה). מכאן, שהתנהלות המעבידה שהביעה פליאה על ההופעה הפתאומית לעבודה וסירובה לאפשר לעובדת לבצע עבודה ביום 6.7.10, אין בה כדי ללמד על פיטורים. במועד זה היתה המעבידה רשאית להניח על יסוד התנהלות העובדת כי זו התפטרה זה מכבר, וכי המחלוקת שנותרה בין הצדדים הינה אך בשאלה האם בנסיבות סיום עבודתה, ומיוזמתה, היא זכאית לפיצויי פיטורים. משכך, עמדה המעבידה בנטל להראות, בתחשב בנסיבות העניין, כי הדרישה מן העובדת לצאת ממקום העבודה ביום 6.7.10 לא היוותה אקט של פיטורים. 44. מכאן שאין לקבל את טענת העובדת כי ביום חזרתה לעבודה ביום 6.7.10 עדיין יש לראות בה כעובדת בשירות המעבידה ולכן יש בדרישת המעבידה כי תעזוב את המקום במועד זה משום פיטורים. הודעה מוקדמת 45. לאור האמור, המסקנה המתבקשת מהתנהלות העובדת הינה כי התפטרה מעבודתה על רקע מצבה הבריאותי. לפיכך, ולאחר שנקבע כי יחסי העבודה הסתיימו ביוזמת העובדת ועל רקע מצבה הבריאותי, אין העובדת זכאית להודעה מוקדמת מאת המעבידה. 46. אין גם מקום לקבל את הטענה בדבר חובת מסירת הודעה מוקדמת מאת העובדת. לאחר שנקבע לעיל כי העובדת לא היתה מסוגלת לבצע את העבודות שהוצעו על-ידי המעבידה, הרי שמתקיימות נסיבות בהן לא ניתן לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, כאמור בסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001. דמי מחלה 47. העובדת נעדרה מעבודתה בין התאריכים 16.6.10 - 21.6.10 (לפי אישור מחלה מיום 24.6.10 מאת רופאת המשפחה, נספח ה' 2 לתצהיר העובדת) ובין התאריכים 22.6.10 עד 5.7.10 (לפי אישור מחלה מיום 22.6.10 מאת ד"ר סרולוביץ', מומחה בתחום האורטופדיה, נספח ה1 לתצהיר העובדת). בגין תקופה זו לא שולם לעובדת שכר ודמי מחלה. 48. העובדת טענה כי לאחר שנמסר לה מכתב הרופאה התעסוקתית המתינה לבדיקה אצל רופא מומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר סרולוביץ', שנקבעה ליום 22.6.10. לאחר שזה מסר בידיה אישור רפואי לתאריכים 22.6.10 עד 5.7.10, חזרה לרופאת המשפחה, ד"ר סברדלוב, שנתנה לה אישור מחלה לתאריכים 16.6.10 - 21.6.10, וזאת ביום 24.6.10. לטענת העובדת אישור רופאת המשפחה ניתן אמנם באופן רטרואקטיבי אלא שהדבר נעשה לאחר שיחה טלפונית ואישור הרופא המומחה ד"ר סרולוביץ' (סעיף 19 לתצהיר העובדת). 49. לטענת המעבידה העובדת זנחה את עבודתה כבר ביום 16.6.10 ומיד עם מסירת מכתב הרופאה התעסוקתית ולפיכך אינה זכאית לתשלום בגין תקופת היעדרות זו. עוד טענה המעבידה כי האישורים הרפואיים נמסר בשלב מאוחר יותר, וכי העובדת כלל לא ציינה במועד קודם לכך כי היא נעדרת בשל מחלה. 50. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בדבר הזכאות לתשלום בגין תקופת ההיעדרות הנזכרת באישורי המחלה, מצאתי לקבל את עמדת המעבידה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 51. כאמור, נקבע לעיל כי יחסי העבודה הסתיימו על רקע מצבה הבריאותי של העובדת ומיוזמתה. סיום העבודה נעשה בהסתמך על אישור רפואי של רופאה תעסוקתית מיום 16.6.10, אשר קבע כי העובדת אינה יכולה להיות מועסקת בתפקידה כתופרת. עוד נקבע כי כבר במועד זה היה ידוע לעובדת, כפי שהעידה, כי העבודות המוצעות לה אינן מתאימות למצבה הרפואי, וכי בכוונתה כבר במועד זה היה לסיים את יחסי העבודה על רקע זה. 52. אין מחלוקת כי במועד מסירת מכתב הרופאה התעסוקתית לידי המעבידה, כמו גם במועדי התייצבות של העובדת במקום העבודה בתאריכים 20.6.12 ו- 21.6.12 לא ציינה העובדת בפניה נציגי המעבידה כי היא נמצאת בתקופת היעדרות בשל מחלה. 53. בעדותה של העובדת באשר למועד מסירת אישורי המחלה היו סתירות, שכן בעוד במכתב מיום 27.6.10 מצוין כי אישורי המחלה צורפו אליו, הרי שבחקירתה הנגדית ציינה כי מסרה את אישורי ההיעדרות רק בתום תקופת המחלה ב- 6.7.10 (פרו: 9, ש: 29-32). זאת ועוד, המכתב מיום 27.6.10 צורף אמנם לכתב התביעה, אך לא צורף כראיה בנספחי תצהיר העובדת, ולא ברור אלו מבין האישורים צורפו אליו. כאמור, נקבע לעיל כי אין ללמוד מהאמור במכתב מיום 27.6.10 כי העובדת אכן אינה מתפטרת, וכי ניתן ללמוד על הכוונה להתפטר בדין מפוטר מהתנהלותה הכוללת של העובדת, גם אם לשון המכתב סותרת אותה. 54. מהאמור לעיל יש להסיק כי העובדת התכוונה להביא את יחסי העבודה לכדי סיום כבר ביום 16.6.10, עם מסירת מכתב הרופאה התעסוקתית והסירוב (אשר נקבע לעיל כי היה מוצדק) לבצע את העבודה החלופית שהוצעה לה. כוונתה של העובדת טרם הובררה במועד זה, וכאמור אישורי המחלה נמסרו למעבידה במועד שלא קדם ליום 27.6.10. מכאן שאין ללמוד ממכתבי המעבידה, לפיה היא מאפשרת לעובדת (במכתב מיום 22.6.10) לשוב לעבודה עד יום 24.6.10 על כך כי יחסי העבודה נמשכו במועד זה. 55. בהסתמך על כל האמור אני קובעת כי יש לראות ביום 16.6.10 כמועד סיום יחסי העבודה, ויש לכן לדחות את תביעתה של העובדת לתשלום בגין התקופה האמורה באישורי מחלה המתחילה במועד זה. סוף דבר 56. תביעתה של העובדת לתשלום פיצויי פיטורים מתקבלת. הצדדים הסכימו כי השכר החודשי הקובע של העובדת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הינו 3,573, כי תקופת העבודה החלה ביום 23.4.01, וכי תקופת העבודה הכוללת הינה בת 9 שנים וחודשיים (פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 3.7.12). העובדת זכאית לכן לסך של 32,752 ₪ כפיצויי פיטורים. הסכום האמור כולל את הסכומים שנצברו לזכות העובדת ברכיב הפיצויים בקרן הפנסיה. היתרה לתשלום תישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.10 ועד התשלום המלא בפועל, ותשולם לידי העובדת תוך 30 ימים מהיום. 57. תביעתה של העובדת לדמי הודעה מוקדמת ודמי מחלה נדחית, כמו גם טענת המעבידה לקיזוז בגין אי מסירת הודעה מוקדמת. 58. המעבידה תישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪, שישולמו אף הם תוך 30 ימים מהיום. 5959. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. רפואההתפטרות