1. מר אליהו חיים (להלן: "התובע") הגיש תביעה נגד מר גרין משה (להלן: "הנתבע") לתשלום פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים (תיק: נה/874 - 3) ולקבלת כספים בגין ביטוח רכב, חודש שלילה וקנס כספי (תיק: נה/1414 - 35) בגין תקופת עבודתו אצלו. 2. ביום 13.3.95 נתנה כבוד סגן השופט הראשי, השופטת גבריאלי, החלטה על איחוד התיקים. 3. בתיקים אלו העידו התובע בעצמו והנתבע בעצמו. 4. מעדות התובע עולות העובדות כלהלן: א. הת' עבד אצל הנתבע משנת 1991 עד לחודש 10.93. ב. חודשיים לפני סיום העבודה הודיע הת' לנת' שהוא מעונין לעזוב את העבודה ושהנתבע יחפש לעצמו נהג אחר. ג. שבועיים לאחר שהודיע הת' לנת' על התפטרותו, הודיע לו הנת' שהוא לא מצא נהג שכן הת' לא נתן לו הודעה בכתב על ההתפטרות ועל כן נתתי לו עוד שבועיים". (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 6). ד. לבסוף החליט הת' שלא להתפטר "והמשכתי לעבוד כי ראיתי שבמקום אחר לא ארוויח משכורת כזאת" (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 8-7). ה. הנת' העסיק פועלים מעזה ומרפיח והלין אותם אצלו ללא אישורים. "באותה תקופה היה סגר והוא התחיל ללחוץ עלי לעשות עבודות מעבר לעבודה שלי כיוון שלא רצה להוציא את הפועלים שלו מתוך המשק כדי שלא יראו אותם" (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 11-9). ו. יום אחד כאשר חזר הת' מביצוע עבודה בחיפה השאיר לו הנת' הודעה אצל אחד הפועלים הערביים שהת' יבצע עב' נוספת לאחר השעה 18:00. הת' לא ביצע את העבודה. "הנת' טילפן אלי הביתה ושאל מדוע לא ביצעתי את העבודה ואמר לי להביא לו את העבודה ושאני גמרתי את העבודה אצלו. אמרתי שיתן לי מכתב פיטורים והוא אמר שלא צריך ושיש ביננו מילה של כבוד. כיוון שעבדתי לפני 4.5 שנים אצלו וגם הוא נתן לי פיצויים אז האמנתי לו" (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 18-14). ז. 1. ביום 10.10.93 הגיע הת' לנת' וקבל את משכורתו. הנת' אמר שאת הפיצויים יתן לו בסוף השנה. 2. כאשר הופיע הת' אצל הנת' בסוף השנה "הוא (הנת' - א.ס.) אמר שאחתום לו על טפסים שאני מקבל סכום של 5,900 ומשהו ש"ח. לא הסכמתי לקבל את זה ואמרתי שזה לא הסכום שמגיע לי. הוא אמר לי שאלך לתבוע אותו ושאעשה מה שאני רוצה ושהוא לא משלם לי. כך רצתי אחריו בקשר לפיצויים" (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 24-21). ח. באחד הימים הופיע התובע אצל הנתבע עם משטרה "על זה שהוא מלין פועלים מהשטחים ללא אישורים. הוא לא נתן לי להיכנס אליו למשק. הסתלקתי מהמקום" (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 26-24). ט. כעבור שבועיים ניגש התובע שוב לנתבע וזה האחרון אמר לו שאם יתנצל בפני הפועלים הערביים הוא ישלם לו פ"פ. הת' התנצל אך הנת' לא שלם לו את הפיצויים. י. שכר התובע היה 3,625 ש"ח לחודש. יא. הבראה וחופשה הנת' שלם לתובע עבור שנתיים ותביעתו היא לחצי שנה נוספת בלבד. יב. מתחילת עבודת הת' הנת' היה מעסיקו לרבות בחצי השנה הראשונה כאשר עבד במשחטה בנתניה. יג. במסגרת עבודת הת' אצל הנת' ובהיותו נוהג במשאית הנת', נעצר הוא בצומת אשקלון לבדיקת רשיונות "התברר לי שהביטוח חובה לא שולם ולא היה בתוקף במשך 5 חודשים. דיברתי עם הנת' ובאותו יום הוא שילם את זה. קיבלתי הזמנה לבית משפט, הודעתי לנת', הוא אמר שלא אדאג ושכל ההוצאות עליו. הוא אמר שיעמיד לי עורך דין ושהכל עליו. המשכתי לעבוד אצלו עד שנפרדנו. חודש לפני המשפט באתי לנת' ואמרתי לו מה בקשר למשפט. כיוון שהייתי מסוכסך איתו הוא אמר לי ללכת ולשבור את הראש לבד. רצתי לביטוח בחיפה 3 פעמים כדי להביא אישורים מהביטוח שהרכב היה מבוטח. 4 פעמים המשפט באשקלון נדחה כדי להציג אישורים. בסוף קיבלתי מכתב מהביטוח של הנת' מחיפה שהרכב היה מבוטח רק על רכוש. יש לי את המכתבים פה. לא הצלחתי להציג את האישורים לבית המשפט כפי שביקש השופט בתביעה נגדי בנושא הרשיונות. נאלצתי לקחת שירותיו של עו"ד כדי שייצג אותי במשפט. במשפט קיבלתי חודש שלילה, 1,000 ש"ח קנס וגם שילמתי לעו"ד 1,404 ש"ח. ניגשתי לנת', לאחר המשפט, אותו סגנון דיבור. הוא אמר שאשבור את הראש שלי. זה לגבי התביעה השניה" (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 30-16). 5. א. כאשר הופנה הת' לכתב תביעתו שם כתב הוא שהורעו תנאי עבודתו השיב הוא - "הורעו זה נכון. היו סגרים כמה פעמים, כמעט כל כמה חודשים היה סגר. נאלצתי לעשות עבודות של הפועלים הערבים שהיו צריכים לעשות וזה היה מעבר לשעות שלי" (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 11-9). ב. בהמשך חקירתו הנגדית הודה התובע שהוא חתום על המסמך נ/1. ולשאלה - "כתוב כאן שקיבלת את החוב שמגיע לך ממשה גרין" השיב הוא תחילה - "על איזו תקופה קיבלתי את המגיע לי" וכשהבהיר לו הנת' - "לפי מה שכתוב במסמך" השיב הת' - "קיבלתי את מה שמגיע לי בגין חופשה והבראה עד התאריך שמצויין פה 30.10.93. כיוון שלא מצויין פה מה הסכום, זה סכום של שנה הבראה וחופשה" (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 27 - עמוד 9 לפרוטוקול שורה 5) ובהמשך הכחיש תחילה התובע שהוא אמר שבחצי שנה הראשונה לא קיבל הוא דמי הבראה וחופשה וזאת דרישתו מביה"ד אך בהמשך הוסיף - "אני אמרתי שמגיעים לי תשלומים עבור חצי שנה ראשונה בשנת 91 כשעבדתי אצלך ואתה טענת שלא היית בעל הבית והפנת אותי לשותפים שלך. השותפים שלך מוכנים להעיד בביה"ד שהיית בעל הבית היחידי" (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 12-10). ג. לשאלת הנת' אם חתם הוא על כרטיס נוכחות תשובת הת' היתה - "לא היה דבר כזה. רק בחודש האחרון הבאת שעון להחתים כרטיס. זה לא היה בשבילי כנהג אלא בשביל הפקידה" (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 26-25) וכאשר אמר לו הנת' - "אני אומר לך שעד לחודש האחרון לא היו לך שעות עבודה קבועות לא שעת התחלה ולא שעת סיום" השיב הוא - "אדון גרין האם היה לך נהג שהיה ביריחו בשעה 6.00 בבוקר עד היום הזה שאתה טוען שלא היו לי שעות קבועות. אתה בא להכשיל אותי. אני מטוב הלב שלי הייתי יוצא מהבית ב- 3:00 בבוקר, בשעה 6:00 בבוקר הייתי ביריחו. ב- 8:00 הייתי כבר בחיפה, 10:30 הייתי חזרה כבר במושב בצרה. זאת עבודה של 3 נהגים שהייתי עושה לבד כדי לספק לך את העבודה מפני שהערכתי אותך ששילמת לי טוב. גם שנתת לי ללון אצלך. על הדברים האלה אני צריך לשבח אותך" (עמוד 9 לפרוטוקול שורה 28 - עמוד 10 לפרוטוקול שורה 11). 6. מעדות הנתבע עולות העובדות כלהלן: א. הת' החל לעבוד אצל הנת', כנהג, בחודש 10.91. ב. שעות העבודה היו תמיד לפי שיקול דעת התובע "שעות העבודה יכלו להתחיל בשעות המוקדמות של הבוקר ולהסתיים בשעות הצהריים המוקדמות או להתחיל ביום רגיל בשעה 6:00 או 7:00 ולסיים ביום עבודה רגיל. אף פעם לא היתה שעה קבועה לתחילת העבודה. שעות העבודה היו גמישות וכך גם היה הסיכום עם הת' כשהוא הגיע אלי לעבודה" (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 28-23). ג. התובע התפטר מעבודתו. ד. בכתב תביעתו טוען התובע להרעת תנאים "ואני לא חושב שמשהו השתנה בתנאי עבודתו" (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 7-6). ה. כאשר התובע סיים לעבוד אצל הנת' "והבעתי רצון לשלם לו עבור השנה וחצי או שנתיים שעבד אצלי, הוא התפרץ עלי בזעם ואמר לי שהוא יודע יותר עלי ממה שאני חושב ואם לא אשלם לו משהו כמו 6,000 ש"ח שהיה אז ולא 3,500 ש"ח כמו שרציתי לשלם לו, הוא ילשין עלי במע"מ ובמל"ל ובמסה"כ והוא עשה כן" (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 11-7). ו. מאחר והת' התפטר ולאור התנהגותו לא זכאי הוא לפ"פ. ז. 1. לגבי הבראה וחופשה - עד למועד הרשום בנ/1 שולמו לתובע דמי הבראה ומלוא החופשה. 2. על ההפרש מהמועד הרשום בנ/1 ועד לסיום עבודת הת' - מוכן הנת' לשלם את הסכומים להם זכאי התובע. 7. בחקירתו הנגדית הכחיש הנתבע שהוא נהג לבקש מהת' לשחרר קונטינר בחיפה בשעה 7:00 או בשעה 23:00. 8. מעיון בנ/1 עולה שביום 30.6.93 חתם התובע על מסמך בו מצהיר הוא שהוא קבל את כל החופשה המגיעה לו בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע עד ליום 30.6.93 ו"בזה נגמר החוב שמגיע לי ממשה גרין". 9. א. מעיון בכתב התביעה שהגיש התובע בתיק נה/874 - 3 עולה שהוא רשם ש"בתאריך 8.10.93 הודעתי למר גרין משה על התפטרותי מאחר ותנאי העבודה שבהם הועסקתי הורעו בשל שעות נוספות שעבדתי מעבר למה שסוכם בינינו ללא שום תוספת שכר עבור שעות אילו. כמקובל בחוק נתתי למר גרין משה הודעה בכתב וזמן שבועיים מראש. גרין משה קיבל את התפטרותי והבטיח שישלם לי את כל הכספים המגיעים לי כחוק (מצורף אישור לקבלת ההתפטרות והסכמה לשמירת הזכויות). ב. מעיון במסמך שצרף התובע לכתב תביעתו ושאליו הפנה הוא עולה שביום 24.10.93 כתב לו הנתבע "בתאריך 8.10.93 הודעת לי כי תוך שבועיים אתה מעונין לגמור לעבוד. הסכמתי עמך ואף אמרתי לך כי ישמרו לך כל זכויותיך. בתאריך 21.10.93 לאחר ויכוח ביננו אמרתי לך כי אני משתמש בענין השבועיים שנתת לי ואני מקבל את התפטרותך כך שמתאריך 22.10.93 חדלת לעבוד". 10. לאחר ששמענו את העדים והתרשמנו מהם ומעדותם, לאור החומר שבתיק בית הדין ולאור הסתירות בעדות התובע וכן בין עדותו לבין האמור בכתב תביעתו והנספחים לו, הננו קובעים שאמינה עלינו עדות הנתבע וקובעים עובדתית כלהלן: א. התובע עבד כנהג אצל הנתבע מחודש 10.91 עד לחודש 10.93, בשכר של 3,652 ש"ח בחודש. ב. עד ליום 30.6.93 שולמו לתובע כל הכספים המגיעים לו בגין חופשה והבראה (ר' גם נ/1). ג. במהלך כל תקופת עבודתו ומדי כמה חודשים כאשר הוטל סגר, ע"י השלטונות, נאלץ התובע לבצע עבודות של פועלים ערביים שהועסקו ע"י הנת'. ד. ביום 8.10.93 הודיע התובע לנתבע על התפטרותו בשל הרעת תנאים שהתבטאה, לטענתו, בעובדה שנאלץ הוא לעבוד שעות נוספות מעבר למה שסוכם בין הצדדים. ה. ביום 23.10.93, לאחר שבועיים הודעה מוקדמת שנתן הת' לנת', חדל הוא לעבוד אצל הנתבע. ו. במסגרת עבודת התובע אצל הנתבע עצרה אותו המשטרה בצומת אשקלון לצורך בדיקת רשיונות ובהיותו נוהג במשאית הנת' ומשלא היה ביטוח בר תוקף - הוגשה נגדו תביעה לבית המשפט והת' חוייב בתשלום סכומים שונים. נדון בתביעותיו אחת לאחת; 11. ראשית לתביעה לקבלת כספים בגין ביטוח רכב, חודש שלילה וקנס כספי (תיק נה/1414 - 35) א. ראשית יש להכירע בפלוגתא בנושא הסמכות קרי - האם רכיב זה הינו בסמכותו הענינית של בית הדין לעבודה. ב. סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 (להלן: "החוק) קובע: "(א)לבית - דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין האזרחיים 1944" ג. משאין מחלוקת שבין הצדדים נשוא תיק זה התקיימו יחסי עובד ומעביד השאלה שעלינו להכריע בה הינה האם העילה נכנסת לגדר "שעילתן ביחסי עובד ומעביד" כפי שנקבע בסעיף 24 (א) (1) לחוק. ד. בדב"ע נא/166 - 3 רפאל שמעונוב - מנהטן רשת מסעדות בע"מ נדונה שאלה זו ובית הדין הארצי לעבודה קבע - ""לא כל התקשרות במשפט בין שניים שמתקיימים ביניהם יחסי עובד - מעביד המביאה להתדיינות בבית המשפט, מן ההכרח שבית - המשפט המוסמך יהיה בית הדין האזורי לעבודה" (דב"ע מב/14 - 3 [3] בע' 312). בסוגיה זאת, של קביעת מקום הסמכות במקרה של התדיינות הנוגעת לעיסקה בין עובד למעביד המבחן הוא: "...צריך שהיא [העילה] תבוא מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות מהיחסים החוזיים שבין האחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורם חוק מתחום משפט העבודה" (דב"ע מב/3-14 [3], הנ"ל בעמ' 312). מכאן, כאשר העובד מבקש הצהרה על תנאי עבודה, כאשר נקבעה בחוזה העבודה בינו לבין מעבידתו אופציה לרכישת דירה בבעלות המעבידה, הסמכות היא בבית הדין לעבודה" (דב"ע לה/108 - 3 [1]). עם זאת, כאשר עובד במצב כזה מבקש פסק-דין הנוגע לחזקה במקרקעין, ולא רק הצהרה בענין זכויותיו על-פי חוזה העבודה, אין סמכות לבית-הדין לעבודה (דב"ע לז/105 - 3 [4]) זאת ועוד, כאשר מתנהל דיון בבית-הדין לעבודה בין עובד לבין מעביד בענין שעילתו יחסי עובד-מעביד, ומתנהל דיון בבית-משפט השלום בין אותם הצדדים בענין חוב כספי, אין בית הדין לעבודה רשאי לתת פסק-דין המבוסס על הסכם פשרה בשני המשפטים (דב"ע נא/170 - 3 [5])". (דב"ע נא/166 - 3 פד"ע כג' 488, 491-490). ה. משעילת התביעה הינה החזר בגין כספים שהוציא התובע וקנסות בהם חוייב התובע עקב אי תשלום ביטוח למשאית הנתבע עליה נהג, ובהתחשב במכלול העובדות בתיק זה והראיות שהובאו בפנינו הגענו למסקנה שתביעה בגין עילה זו אינה נובעת מחוזה העבודה או מיחסי עובד ומעביד בין הצדדים. ו. התוצאה, איפוא, שאין עילה זו בסמכות בית הדין לעבודה. 12. לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים א. משקבענו עובדתית שהתובע התפטר מעבודתו עלינו לבחון אם קמה לתובע, עם התפטרותו, הזכות לפיצויי פיטורים. ב. הוראות היסוד של חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק"). הן כי בפיטורים משלמים פיצויי פיטורים ובהתפטרות אין משלמים. רק בהתקיים האמור בסעיפים 9-4 או 11 לאותו חוק יהא המתפטר זכאי לפיצויי פיטורים. (דב"ע ל/1 - 3 פד"ע 18, 24) ג. בסעיפי החוק שענינם התפטרות המזכה בפיצויים נאמר במפורש שמדובר בהתפטרות "לרגל", "עקב" או "מחמת" האמור באותם הסעיפים, ללמדך שלא די שהגורם קיים אלא - והוא העיקר - צריך שאותו גורם יהיה הפועל המניע והמביא לתוצאה. (דב"ע לו/4 - 3 פד"ע ז, 24) ד. על בית הדין לקבוע אם התפטרות התובע היא מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. ה. סעיף 11 (א) לחוק קובע: "11 (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את התפטרותו לענין חוק זה כפיטורים". ו. 1. לאחר ששמענו את העדים ולאור החומר שבתיק בית הדין הננו קובעים עובדתית שהתובע לא הוכיח שהיתה הרעה כלשהיא, ולבטח לא הרעה מוחשית, בתנאי עבודתו. 2. ההרעה לה טוען התובע הינה שכל פעם שהוטל, ע"י השלטונות, סגר וזה היה מדי מספר חודשים, נאלץ הוא לבצע, מעבר לשעות העבודה שלו, עבודות של הפועלים הערביים. 3. שוכנענו, מעדות התובע עצמו, שהמצב אותו תאר הוא היה קיים מראשית תקופת עבודתו אצל הנתבע ובמהלך כל התקופה. 4. מעדות התובע עצמו עולה שכל עת שהוטל סגר, וזה היה מדי מספר חודשים, נאלץ הוא לעבוד יותר - מצב שנמשך מתחילת עבודתו אצל הנתבע ועד למועד בו התפטר. 5. עולה, איפוא, שהמצב שתאר התובע כהרעת תנאי עבודה נמשך מראשית תקופת עבודתו אצל הנתבע ועד להתפטרותו ועל כן גם לו היינו מגיעים למסקנה שהגורם היה קיים הרי שלא נתמלא התנאי של "מחמת" לאמור - שהגורם היה הפועל המניע המביא לתוצאה. 6. זאת ועוד - הלכה פסוקה היא שכשמדובר ב"נסיבות" שבידי המעביד לשנותן כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן, להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף, ובמקרה שלנו לא טען התובע ולבטח לא הוכיח שאכן פנה לנתבע. ז. משלא הוכיח התובע הרעה מוחשית בתנאי עבודתו שבגללה התפטר הוא, לא קמה לו זכאות לתשלום פיצויי פיטורים מכח סעיף 11 לחוק. ח. התוצאה, איפוא, שתביעתו לתשלום פיצויי פיטורים נדחית. 13. לתביעה לפדיון חופשה שנתית ודמי הבראה א. משקבענו עובדתית שעד ליום 30.6.93 שולמו לתובע כל הכספים המגיעים לו בגין חופשה והבראה (ר' גם נ/1) ומשהתפטר התובע בחודש 10.93, זכאי הוא לפדיון חופשה ודמי הבראה יחסיים לתקופה 24.10.93-1.7.93. ב. הננו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, פדיון 4 ימי חופשה שנתית לפי 135 ש"ח ליום וסה"כ 540 ש"ח ודמי הבראה בגין יומיים בסך 282 ש"ח. ג. פדיון החופשה ודמי ההבראה בסך כולל של 822 ש"ח ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.93 ועד לתשלום המלא בפועל. 14. א. סוף דבר, הנתבע ישלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה בסך כולל של 822 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור סעיף 13 (ג) לפסק הדין. ב. התביעות לפיצויי פיטורים ולקבלת כספים בגין ביטוח רכב, חודש שלילה וקנס כספי, נדחות. 15. לענין ההוצאות - ככלל משזוכה תובע בתביעתו זכאי הוא להוצאות רק בגין אותו חלק של התביעה בו זכה. לאור תוצאות פסק הדין ומשזכה התובע בחלק מתביעותיו בלבד, לא מצאנו מקום לחייב את מי מהצדדים בהוצאות ועל כן כל צד ישא בהוצאותיו. התפטרות