1. בפנינו תביעתו של מר מוסא סויטאת (להלן "התובע"), שעבד אצל ציון יוסף - קבלן לעבודות צנרת (להלן "הנתבע"), החל מתאריך 1.3.91 ועד ליום 20.2.01 כשלטענתו פוטר ומכאן תביעתו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת הבראה וחופשה שנתית. הנתבע טוען מנגד שהעובד התפטר מיוזמתו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. התביעה: 2. התובע היה מפעיל ציוד הנדסי כבד, טרקטור מסוג "באגר" ועבד בשירותו של הנתבע החל מיום 1.3.91 ועד ליום 20.2.01, עת פוטר ללא הודעה מוקדמת . 3. לטענת התובע, בסוף חודש מאי 1995, פנה אליו הנתבע ואמר לו כי אין באפשרותו לשלם לו שכר, וזאת משום שאין לו עבודה להציע לתובע, וביקש ממנו שיעבוד באופן זמני אצל חברו. התובע נעתר לבקשה ומחודש יוני ועד אוגוסט 1995 כשלושה חודשים עבד אצל "האחים יצחק בע"מ" ובחודש ספטמבר 95 חזר לעבוד אצל הנתבע. 4. בתקופה זו בה עבד התובע אצל "אחים יצחק בע"מ", ראה עצמו כמי שעדיין עובד אצל הנתבע היות וידע כי מדובר בתקופה קצרה שאחריה ישוב לעבוד אצל הנתבע. 5. התובע לא קיבל פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו הראשונה אצל הנתבע, המועד בו עבר לעבוד אצל "אחים יצחק בע"מ" בהוראת הנתבע. 6. בתאריך 20.2.01 במסגרת עבודתו אצל הנתבע, נאלץ התובע להרים את הפין של הכלי עליו עבד, ותוך כדי כך נתפס לו הגב והוא נתקף בכאבים עזים. 7. התובע נסע מאתר העבודה אל בית הנתבע ברכב שהנתבע העמיד לרשותו ולקח עימו את הטלפון הנייד שקיבל מהנתבע. 8. התובע לטענתו, התקשר אל הנתבע וביקש ממנו לבוא ולקחת את הטלפון הנייד ואת הרכב אולם בהגיעו אל ביתו, הנתבע לא היה שם. התובע המתין לו שעות אחדות, ומשנוכח כי הנתבע אינו מגיע מסר את הטלפון ומפתחות הרכב לבני משפחתו. 9. התובע נאלץ לנסוע במונית על חשבונו עד לעוספיה ופנה לקבלת טיפול רפואי. התובע צירף אישור מחלה (נספח ה' לתצהירו) שתוקפו מיום 20.2.01 ועד 28.2.01. 10. ביום 29.2.01 חזר התובע אל האתר בו עבד ורצה להמשיך בעבודתו, אולם הנתבע סירב להעסיקו מאחר והביא עובד אחר תחתיו. 11. לטענת התובע שכרו היה בסך -.5500 ₪ נטו, והסכומים שפורטו בתלושי השכר לא שיקפו את הסכומים האמיתיים ששולמו לו כשכר עבודה. 12. התובע מוסיף כי עקב פיטוריו זכאי הוא לפיצויי פיטורים, עבור כל תקופת עבודתו אצל הנתבע, קרי מיום 1.3.91 ועד 20.2.01. סך של -.70,000 ₪. 13. כמו כן לטענת התובע זכאי הוא:- א) לשכר עבודה לחודש 2/01-.5500 ₪ ב) דמי הודעה מוקדמת -.5500 ₪ . ג) דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות-.3948 ₪. ד) חופשה -.15,870 ₪ . ה) הפרשות לקרן פיצויים -.19,404 ₪ . ו) ביגוד -.3,500 ₪ . התביעה מסתמכת בסכום של -.123,722 ₪ . ההגנה: 14. לטענת הנתבע, התובע לא הופנה ל "אחים יצחק בע"מ" וכן לא הסכים שיעבוד אצלם זמנית ויחזור לעבודה אצלו כעבור זמן, אלא שבחודש מאי 1995 קיבל הנתבע עבודה בבת גלים בחיפה, והתעורר צורך לעבוד בלילה, והתובע סירב, והעדיף לסיים את עבודתו בנתבעת, דבר שגרם לו לבעיה קשה, ולמרות זאת למיטב זיכרונו שילם לתובע פיצויי פיטורים למרות שלא היה חייב לעשות כן. 15. כעבור ארבעה חודשים ולאחר הפצרות חוזרות ונשנות מצד התובע, הסכים הנתבע לקבלו שוב לעבודה. בחודש 9/95 החל התובע לעבוד אצל הנתבע פעם נוספת, ומאז בכל תלושי השכר צויין תאריך תחילת עבודה חודש 10/95 . 16. לטענת הנתבע, שכר התובע שולם שיקים לפקודתו. כן מוסיף הנתבע שתלושי השכר משקפים נאמנה את התשלומים, ויתר התנאים המפורטים בהם. 17. מוסיף הנתבע כי ביום 20.2.01 החליט התובע לפתע מסיבה לא ברורה לנטוש את עבודתו, ואת הכלי היקר עליו עבד, ונסע ברכב הנתבע שעמד לרשותו לבית הנתבע בנהריה והחנה אותו שם כשהוא פתוח והמפתחות ומכשיר הפלאפון הושארו בו. 18. במהלך נסיעתו לכוון בית הנתבע הודיע התובע לנתבע בפלאפון כי הוא עוזב את העבודה ולא הזכיר ולו במילה אחת "תאונת עבודה" או "מחלה" ופשוט נעלם. 19. בו ביום שיגר הנתבע מכתב לתובע, שהעתק ממנו הופנה להתאחדות המלאכה, סניף חיפה, ולנציג ההסתדרות בנהריה, בו הוא מלין על נטישת אתר העבודה והודעת התובע על סיום העבודה, כמו גם הפקרת ציוד רב ערך ועזיבה ללא הודעה מוקדמת, תוך שהוא מודיע כי בגמר החשבון ינוכה שכר עבודה של 26 ימי עבודה. 20. התובע לא הגיב למכתב הנתבע, בכתב או בע"פ, ורק עם הגשת כתב התביעה, התוודע הנתבע לראשונה לתעודת המחלה שצורפה לתצהיר התובע. התובע לא תבע דמי מחלה ואף לא ביקש מהנתבע לחתום על הטפסים הרלבנטיים לצורך הגשת תביעה לביטוח לאומי בגין הפגיעה בעבודה שכביכול ארעה לו. 21. הנתבע כאמור גורס כי התובע התפטר באופן פתאומי וללא שנתן הודעה מוקדמת ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים, ויש לקזז משכרו האחרון דמי הודעה מוקדמת בגין התפטרות ללא הודעה מראש. 22. הוגשו תצהירים של התובע ואחיו, והנתבע הגיש את תצהירו. כל המצהירים העידו בפנינו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון והכרעה: 23. השאלה המרכזית העומדת להכרעתנו היא שאלת נסיבות סיום עבודתו של התובע, שממנה תגזר גם התשובה בנושא ההודעה המוקדמת. 24. בית הדין הארצי פסק מקדמא דנא כי:- "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד ומעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר". (דב"ע שם/116-3 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע יב 375; דב"ע ל/3-1 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א 18). 25. על התובע הנטל להוכיח כי פוטר. בעניין זה עדיפה בעינינו גירסת הנתבע על זו של התובע, מה גם שגירסתו נתמכה בראיות נוספות, ובהן מכתב שנשלח לתובע מיד עם עזיבתו את מקום העבודה, מכתב שלא זכה להתייחסות כלשהי מצידו של התובע. 26. כזכור, התובע טען בתצהירו כי הוא מיוזמתו התקשר לנתבע והודיע לו כי השאיר את הרכב ליד ביתו, וזאת מבלי שנתבקש לכך, וכלשונו:- "....בתאריך 20.201 במסגרת העבודה על הכלי עליו עבדתי נתפס לי הגב ונתקפתי בכאבים עזים. ....התקשרתי אל הנתבע וביקשתי ממנו לבוא ולקחת את הטלפון הנייד ואת הרכב אולם בהגיעי אל בית המגורים של הנתבע הוא לא היה שם". לעומת זאת, בעדותו בפנינו מסר התובע כי נתבקש ע"י הנתבע להשאיר את הרכב:- "נסעתי קודם לנהריה כי הנתבע אמר לי להחזיר את הרכב". 27. מאידך, בפי הנתבע בתצהירו גרסה שונה:- "... ביום 20.2.01 התובע החליט לפתע מסיבה לא ברורה לנטוש את עבודתו הוא נטש בשטח את הכלי היקר עליו עבד נסע ברכב שלי שעמד לרשותו לביתי בנהריה השאיר את הרכב ואת פלאפון ונעלם, במהלך נסיעתו הודיע בטלפון כי הוא עוזב את העבודה.." 28. לטענת הנתבע, הוא פנה מיד להתאחדות המלאכה, ושם יעצו לו לשגר לתובע מיד מכתב רשום, וכך עשה. בין יתר הדברים הכלולים במכתב האמור כותב הנתבע: "הנדון : סיום עבודתך בתאריך 20.2.01 נטשת את אתר העבודה תוך הפקרת ציוד רב ערך, מסרת הודעה בע"פ טלפונית בדבר העזיבה וסיימת עבודתך בפועל ביום 20.2.01, עלי להודיעך כי מגמר חשבונך ינוכה שכר העבודה 26 ימי עבודה, החסרים למכסת ימי ההודעה המוקדמת בה הינך חייב לפי הסכם העבודה הקיבוצי/האישי החל עלינו. כמו כן אנו שומרים לעצמנו את הזכות להגיש נגדך תביעה בגין הנזקים שנגרמו לעסק בשל עזיבתך המוקדמת." 29. כאמור, גרסת הנתבע עיקבית, מגובה בחומר הראיות והיתה נאמנה עלינו. 30. לעומת זאת, קושי ממשי בגרסת התובע, מתהווה בשאלת ביקורו אצל הרופא ביום הפגיעה. כזכור, הן בכתב התביעה והן בתצהירו טען התובע שנאלץ לעזוב את מקום עבודתו באופן פתאומי ומיידי עקב הפגיעה בגבו וכי פנה מיד לקבלת טיפול רפואי:- "....מבית הנתבע פניתי לקבלת טיפול רפואי לשם כך נאלצתי לנסוע במונית על חשבוני עד לקופת חולים בעוספיה.... ....נקבעה לי תקופת מחלה מיום 20.2.01 ועד ליום 28.2.01." ואולם, בעדותו סיפר (עמ' 3):- "באותו יום לא הלכתי לרופא... אני לא זוכר מתי הייתי אצל הרופא לא עשו לי צילום של הגב עכשיו אני אלך." 31. התובע הגיש כראיה תעודת מחלה, שהוצאה בתאריך 25.2.01 - חמישה ימים לאחר הפגיעה הנטענת, ובעדותו סיפר (עמ' 4 לפרוטוקול) ש"יכול להיות שקיבלתי את האישור רק ב-25/2/01 כי לא ביקשתי מהרופא אישור". ואולם, תיקו הרפואי של התובע שהוגש לתיק בית הדין, מגלה כי התובע ביקר אמנם בקופת חולים, אך זאת רק ביום 25.2.2000. בכך מופרכת גרסתו בסוגית הטיפול הרפואי, ויש בינינו השלכה של ממש לשאלה זו על אמינות גירסתו בכל הקשור בסיום העבודה, שכן אם לא פנה מיד לקבלת טיפול רפואי יש בכך תימוכין לגירסת הנתבע, שהתובע נטש את מלאכתו. 32. גם העובדה שהתובע לא פנה למל"ל לקבלת דמי פגיעה עומדת בנסיבות הענין לחובתו - והסבריו בנושא זה, לא היו מקובלים עלינו. 33. מכאן המסקנה שהתובע אכן התפטר מעבודתו, ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורים, ולדמי הודעה מוקדמת. הבראה: 34. מתלושי השכר שהוצגו ע"י התובע עולה, כי התובע לא קיבל דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, ועל כן זכאי הוא לקבל מהנתבע את הסך של -.3,948 ₪, על פי החישוב הבא: -.3,948 ₪ = 14 X -.303 ₪ ליום. ביגוד: 35. ברכיב זה טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום עבור ביגוד בסך -.3,500 ₪ עבור כל תקופת עבודתו, וזאת בהסתמך על ההסכם הקיבוצי שחל על התובע ומשכוחו זכאי הוא לרכיב זה. אנו דוחים את התביעה לביגוד, שכן כבר נפסק שהזכות לדמי ביגוד היא זכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, אלא אם קיימת הוראה מיוחדת בנדון [ראה: דב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ נ' ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז 436; ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (79), 22] 36. למעלה מן הצריך נציין כי, לכתב התביעה צירף התובע העתקים של חלק מתלושי השכר שלו. מעיון בהם עולה, כגון: בתלוש בחודש 2/01 כי שולמו לתובע דמי ביגוד בסכום של -.445 ₪, והוא הדין במשכורת חודש 11/00 עת שולם לתובע סכום נוסף של -.460 ₪. בכך הופרכה גרסת התובע כי לא קיבל תשלום עבור ביגוד, ומכל מקום אין הוא זכאי לתשלום זה. חופשה: 37. התובע טוען כי לא קיבל חופשה במשך 4 השנים האחרונות לעבודתו, אולם מבדיקת תלושי השכר עולה כי יצא לחופשות וקיבל עבורן שכר מלא. 38. בנוסף העיד התובע (עמ 3 לפרוטוקול):- "לפני שקרתה לי התאונה, הנתבע היה בחו"ל וגם אני הייתי בחו"ל חודשיים שלושה לפני התאונה" 39. מתלוש השכר האחרון עולה כי נותר לזכות התובע יתרה לא מנוצלת של 4 ימי חופשה ולכן זכאי הוא לתשלום בסך של -.769 ₪ לפי החישוב הבא:- 769 ₪ = 4 X 192 ₪ ליום עבודה. הפרשה לקרן הפיצויים: 40. התובע צירף לתצהירו (נ/ב') העתק פוליסת ביטוח חיים שאליה הופרשו כספי הפיצויים והתגמולים עבורו. בסעיף י' לפוליסה נרשם "מוסכם בזאת כי במידה והעובד יעזוב בתנאים שלא מזכים פיצויי פיטורים לפי חוק יוחזרו הכספים למעביד" . 41. התובע אינו זכאי לכספי הפיצויים שנצברו בפוליסה והופרשו ע"ח המעביד היות ולא פוטר, כך שבדיעבד, אין הוא יוצא ניזוק בעניין זה, ולכן התביעה ברכיב זה נדחית. 42. הודעה מוקדמת: משקבענו שהתובע נטש את עבודתו על אתר וללא הודעה מוקדמת, זכאית הנתבעת לקזז מהסכומים שהגיעו לו דמי הודעה מוקדמת בשיעור של חודש ימים. סוף דבר: 43. התביעה מתקבלת בחלקה והנתבע ישלם לתובע:- א) דמי הבראה -.3,948 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל. ב) דמי חופשה -.769 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק, מיום 20.2.2001 ועד לתשלום בפועל. 44. בנסיבות הענין ומשמרבית התביעה נדחתה - אין צו להוצאות. התפטרות