נטען כי הואיל ותעודות נוטריוניות הן בגדר "מסמך ציבורי" שיכול שתבוא תעודה לפי האמנה במקום אימותו, הרי שניתן לאמת חותמת נוטריון על תצהיר באמצעות אפוסטיל ובכך למלא אחר הוראות סעיף 30(2) לפקודת הראיות. ב"כ המבקשת הפנה תחילה לסעיף 30(2) לפקודת הראיות, לאחר מכן לתקנה 3 לתקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), תשל"ז-1977, ולהגדרות שבתקנה 1 לתקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), תשל"ז-1977, "תעודה לפי האמנה" ו"מסמך ציבורי", ולבסוף הפנה שוב לסעיף 30(2) לפקודת הראיות. ב"כ המשיבים הפנה תחילה לסעיף 15 לפקודת הראיות, ולאחר מכן להגדרת "תצהיר" בתקנה 1 לתקנות המפנה להגדרה שבסעיף 15 לפקודה הנ"ל. מסעיף 15 עולה כי תצהיר שבכתב ישמש כראיה בדין אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, וכאשר האזהרה ונתינתה אושרו על פני התצהיר, על-ידי מי שמוסמך לעשות זאת, כמפורט בסעיף. עורך דין רשאי לאמת תצהיר אולם לפי ההגדרה בתקנה 1 לתקנות, כאשר התצהיר נערך בחו"ל, וגם כאשר ניתן על-פי הדין המקומי, חובה לאשר אותו בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל. ##להלן החלטה בנושא אימות חתימה אפוסטיל:## החלטה זו ניתנת בעקבות בקשת המבקשת מיום 22/9/08 "לעיון מחדש בהחלטה" מיום 14/7/08 בעת שבית המשפט "חייב את המבקשת בתשלום הוצאות למשיבים בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, לאור פגם לכאורה, אשר בדיעבד התברר כי לא היה, בעניין אימות תצהיר עד המבקשת כדין" (להלן - "הבקשה" ו- "ההחלטה" בהתאמה). ב"כ המשיבים הגיש את תגובתו לבקשה הנ"ל ביום 5/10/08 ותשובה לתגובה הוגשה על ידי ב"כ המבקשת ביום 12/10/08. הטענה המרכזית בבקשת המבקשת הינה כי בית המשפט טעה בהחלטתו הנ"ל. לדברי ב"כ המבקשת מדובר בהחלטה שגויה שיש לתקנה, ולבית המשפט הסמכות לעשות זאת: לקבוע כי תצהירו של מר פול אדלסטיין אושר ואומת כדין, לבטל את תשלום ההוצאות על סך 5,000 ₪ + מע"מ, לחייב את המשיבים בהוצאות ושכ"ט עו"ד וכן לחייבם בהוצאות לדוגמא. לגופו של עניין נטען בבקשה כי בנסיבות העניין, תצהירו של מר פול אדלסטיין אומת כדין בהתאם לפקודת הראיות ואמנת האג, שכן אין כל חובה לאמת את החתימה באמצעות נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, ואימות חתימה בפני נוטריון ציבורי עונה אחר דרישות סע' 30(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן - "פקודת הראיות"). לגישת ב"כ המבקשת, משאושר המסמך בפני נוטריון ציבורי הרי הוא הופך לתעודה ציבורית או "מסמך ציבורי" כהגדרתו בתקנות האג - תקנות אשר מתירות אימות של apostile כתחליף לאימות של נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, הנדרש לפי סע' 30(2) לפקודת הראיות. ב"כ המשיבים טען בתגובתו כי יש לדחות את בקשת המבקשת תוך חיובה בהוצאות ושכ"ט עו"ד לרבות הוצאות לדוגמה. בתגובת ב"כ המשיבים נטען בין השאר כי על פי תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"), יש לערוך תצהיר על פי הדרישות הקבועות בסעיף 15 לפקודת הראיות, וזאת גם בהתייחס להצהרה בכתב שהוכנה בחו"ל ואושרה בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, או לחילופין לפי דין המקום שבו ניתנה ובידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל. בנוסף לכך נטען כי מדובר בתצהיר ויש צורך להזהיר את המצהיר, דבר שלא נעשה על ידי הנוטריון האנגלי בעת שמר אדלסטיין חתם בפניו על גבי התצהיר. על רקע טענות אלה נטען כי בהעדר אזהרה ואישור של נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, אין די באישור נוטריון ציבורי מקומי בלבד, שכן תצהיר איננו בבחינת תעודה ציבורית ודינו לעניין אימותו בחו"ל אינו כדין תעודה ציבורית. דיון ביום 1/3/07 התקיים דיון קדם משפט במעמד ב"כ הצדדים, ובסופו נקבע על ידי כב' השופט שיינמן כי על התובעת להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה עד ליום 1/5/07, ועל הנתבעים להגיש את תצהיריהם עד ליום 1/9/07. ב"כ המבקשת הגיש בקשה בהסכמה מיום 15/4/07 להאריך את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, וזאת עד ליום 1/6/07 ובית המשפט נעתר לבקשה. ביום 2/7/07 הוגשה הודעה מטעם המבקשת לבית המשפט ושם נטען כי: "ביום 3/6/07, ובמועד, הגישה התובעת את תצהירי העדות הראשית מטעמה ובין היתר הגישה את תצהירו של ה"ה מר Paul Edelstyn. תצהיר זה הוגש כשהוא אך חתום וטרם מאומת, וזאת בשל העובדה שמקום מגוריו של מצהיר זה הינו באנגליה ולא היה סיפק ביד התובעת להגיש התצהיר המאומת והמאושר במועד. מכאן מוגשת הודעה זו אליה מצורף התצהיר אשר אומת ואושר כדין, וכן תרגום לעברית של התצהיר, מאושר כדין". עיון בתיק בית המשפט אינו מגלה הודעה על הגשת תצהיר לתיק ביום 3/6/07. מכל מקום, על פי החלטת בית המשפט היה על המבקשת להגיש את תצהיריה עד ליום 1/6/07, ועל-כן אף אם הוגש תצהיר לתיק ביום 3/6/07, הרי שהוגש באיחור, ועל-כן היה על המבקשת להגיש בקשה להארכת המועד בהתאם. יחד עם ההודעה מיום 2/7/07 צורף אישור תרגום של התצהיר מיום 1/7/07, תצהיר בעברית, תצהיר באנגלית החתום על ידי המצהיר ואישור אשר מציין כי המצהיר הושבע ביום 1/6/07, אישור apostille מיום 5/6/07 וכן נספחים של התצהיר. מכאן שאף לשיטתה של המבקשת, לא היה בפני בית המשפט תצהיר מאומת כדין עד ליום 2/7/07, ומשכך אין ספק כי היה על המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד לצורך הגשת תצהיריה, אך היא לא עשתה כן. כך נקבע בהחלטה מיום 14/7/08, אשר לא התמקדה בשאלת כשרותו של התצהיר שאושר על ידי ה- Apostille ללא אימות של נציג דיפלומטי או קונסולרי, אלא בעניין אי הגשתו של התצהיר במועד וכדין. כפי שמשתקף מפרוטוקול הדיון, בטרם מתן ההחלטה נטען על ידי ב"כ המבקשת (בעמוד 12 מול שורה 6) כדלקמן: "אין מחלוקת שחברי קיבל לידיו את התצהיר של מר אדלסטיין, הן את העותק הבלתי חתום שהוגש במועד כאמור, בתאריך 3/6/07, והן את העותק שאושר בפני נוטריון ותורגם לפי דרישתו של חברי, תורגם על ידי נוטריון ישראלי, וחברי קיבל את הדברים האלה בתאריך ה- 2/7/2007." "..." "בטוחני שיש אסמכתאות רבות שמאפשרות תיקון תקלות ... אני מבקש שאם קיים איזה פגם כלשהו, אני מבקש את רשות בית המשפט לתקן את הפגם. להאריך את המועד שלחברי לא היתה תלונה לגביו עד היום ולאפשר את כל האמור בתצהירו באולם הדיון כעת" (עמוד 12 מול שורה 21). החלטת בית המשפט ניתנה כאמור במהלך הדיון, כאשר ב"כ המשיבה כלל לא העלה טענות בדבר האישור של ה-Apostille לפני מתן ההחלטה. ב"כ המבקשת אף מפנה לדבריו אשר נרשמו בעמוד 45 בפרוטוקול מול שורה 13, על כך שהבחין לאחר שניתנה ההחלטה שיש תצהיר חתום שאושר על ידי נוטריון עם אימות של Apostille. ב"כ המשיבים הגיב לדברי ב"כ המבקשת, ומעמוד 46 לפרוטוקול עולה כי באותו מעמד לא ביקש ב"כ המבקשת לשנות את החלטת בית המשפט. מהודעת ב"כ המבקשת מיום 2/7/08 הנ"ל עולה בבירור כי התצהיר המאומת, יחד עם תרגום כנדרש ואישור Apostille, הוגשו באיחור, ומכאן שהתצהיר אכן לא הוגש במועד וכדין לבית המשפט. משנעתר בית המשפט לבקשה שהועלתה לראשונה במהלך הדיון להאריך את המועד לצורך הגשת התצהיר וכן אפשר חתימת המצהיר על תצהירו באולם בית המשפט, תוך חיוב המבקשת בהוצאות, לא היה כל מקום להגיש את בקשת המבקשת הנ"ל "לעיון מחודש בהחלטה", ובה קביעה נחרצת לפיה מדובר בהחלטה מוטעית. די באמור לעיל כך על מנת להכריע את הבקשה ולדחותה. יחד עם זאת, ומשהועלו טענות בנוגע לשאלה האם ניתן היה להגיש במועד תצהיר שאומת על ידי נוטריון ציבורי אנגלי, ואשר תעודה על כך אומתה על ידי Apostille, אדון בטענות אלו. ב"כ המבקשת מפנה תחילה לסעיף 30(2) לפקודת הראיות, לאחר מכן לתקנה 3 לתקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), תשל"ז-1977, ולהגדרות שבתקנה 1 לתקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), תשל"ז-1977, "תעודה לפי האמנה" ו"מסמך ציבורי", ולבסוף מפנה שוב לסעיף 30(2) לפקודת הראיות. במילים אחרות, טענת המבקשת הינה כי הואיל ותעודות נוטריוניות הן בגדר "מסמך ציבורי" שיכול שתבוא תעודה לפי האמנה במקום אימותו, הרי שניתן לאמת חותמת נוטריון על תצהיר באמצעות אפוסטיל ובכך למלא אחר הוראות סעיף 30(2) לפקודה. ב"כ המשיבים מפנה תחילה לסעיף 15 לפקודת הראיות, ולאחר מכן להגדרת "תצהיר" בתקנה 1 לתקנות המפנה להגדרה שבסעיף 15 לפקודה הנ"ל. מסעיף 15 עולה כי תצהיר שבכתב ישמש כראיה בדין אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, וכאשר האזהרה ונתינתה אושרו על פני התצהיר, על-ידי מי שמוסמך לעשות זאת, כמפורט בסעיף. עורך דין רשאי לאמת תצהיר אולם לפי ההגדרה בתקנה 1 לתקנות, כאשר התצהיר נערך בחו"ל, וגם כאשר ניתן על-פי הדין המקומי, חובה לאשר אותו בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל. החקיקה הרלוונטית סע' 15 לפקודת הראיות, קובע כדקלמן: "(א) מקום שמותר לאדם על-פי דין, או שנדרש אדם, להוכיח דבר על-ידי תצהיר בכתב, בשבועה או בהן צדק, יהיה תצהירו בכתב ראיה כשרה, אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לענשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן. (ב) האזהרה לפי סעיף קטן (א) תינתן, ונתינתה תאושר על פני התצהיר, על-ידי אחד מאלה : (1) שופט; (2) דיין בבית דין דתי; (3) היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, פרקליטי מחוז, פרקליטי נפה, וסגני פרקליט המדינה ופרקליטי המחוז ועוזריהם; (4) עורך-דין; (5) ראש רשות מקומית; (6) אדם אחר שהסמיכו לכך שר המשפטים." כך מוגדר "תצהיר" בתקנה 1 לתקנות: "תצהיר"- תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור. סעיף 30 לפקודת הראיות, שעניינו הוכחת תעודות חוץ, קובע לאמור: "יפוי-כוח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר, בכל משפט או ענין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה: (1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו; (2) נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו." תקנה 3 לתקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), תשל"ז-1977, קובעת כי "לגבי מסמך ציבורי שנערך או שהוצא במדינת האמנה ושהאמנה חלה עליו יכול שתבוא תעודה לפי האמנה במקום אימותו" (להלן - "תקנות האג"). תקנה 1 לתקנות האג מתייחסת, בין השאר, להגדרות הבאות: "1.בתקנות אלה — ... "תעודה לפי האמנה" — תעודה שדוגמתה בתוספת השניה; ... "מסמך ציבורי" — תעודה ציבורית כמשמעותה בפקודה, וכן תעודה מאת מזכיר בית משפט (greffier) או מאת מוציא לפועל (justice de huissier) ותעודות נוטריוניות;" אין חולק כי מסמכים ציבוריים ניתנים לאישור על ידי Apostille, שהוא "תעודה לפי האמנה", כאשר מדובר במדינת חוץ אשר חברה באמנה. המחלוקת היא האם יש לראות תצהיר אשר אומת על ידי נוטוריון ציבורי כ"מסמך ציבורי", וכן האם תצהיר בהעדר אזהרה כמתחייב בסעיף 15 לפקודת הראיות הינו תצהיר כמשמעותו בדין הישראלי. סעיף 29 לפקודת הראיות מגדיר את המונח "תעודה ציבורית". "29.בסימן זה - ... "תעודה ציבורית" - תעודה של אחד הגופים המנויים להלן שהיא מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע, או רשומה של מעשה כאמור, או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות של אחד הגופים המנויים להלן, ובכלל זה תעודה המוחזקת כרשומה, בין שנעשתה בדרך רשמית ובין בדרך אחרת; ואלה הגופים: (1) מדינת ישראל או הרשות הריבונית של שטח ארץ שמחוץ לישראל; (2) משרדי הממשלה, רשות מקומית, בית משפט, בית דין, גוף אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, נוטריון או כל גוף רשמי אחר של ישראל או של שטח ארץ שמחוץ לישראל (להלן מוסדות); (3) עובד המדינה, עובד רשות ריבונית של שטח ארץ שמחוץ לישראל או עובד מוסד (להלן - פקיד); " עיננו הרואות כי תצהיר אינו בגדר תעודה ציבורית כמשמעותה בפקודת הראיות. כמו-כן אין ספק כי תצהיר לכשעצמו אינו בגדר מסמך מסוג "תעודה נוטוריונית" שבהגדרת "מסמך ציבורי", כפי שמופיעה בתקנה 1 לתקנות האג. אישור נוטריוני על אימותו של תצהיר הינו בגדר תעודה נוטריונית, אך אין בכך כדי להפוך את התצהיר לתעודה נוטריונית. בעניין זה יצוין כי יש לאבחן בין "תעודות ציבוריות" כהגדרתן בסעיף 29 לפק' הראיות (כגון אישור תעודת נישואין), או מסמכים שבהם נדרשpublic notary ו- apostille לצרכי אימות חתימה בלבד כגון ייפוי כוח, לבין תצהיר שהינו מסמך בעל משמעות משפטית אחרת, ואשר הדין הישראלי קבע כללים ברורים בנוגע לאופן עריכתו. סע' 15(א) לפקודת הראיות קובע בצורה מפורשת כי התצהיר ישמש כראיה כשרה מקום שהוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת, וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן. תקנה 1 לתקנות קובעת כי אף אם ניתנה הצהרה בכתב לפי דין המקום, יש לאשרה בידי נציג קונסולרי או דיפלומטי. אין באימות של ה- public notary והאישור של ה- apostille כדי "להכשיר" תצהיר אשר אינו ערוך כדין ובהתאם לסעיף 15 לפקודת הראיות. במקרה דנן, אמנם רשום בפתח התצהיר כי הח"מ מוזהר לאמר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אולם בסופו צוינו רק המילים "אישור נוטוריוני", ולאחר מכן באישור הנוטוריוני עצמו המילים "sworn by Paul Edelstyn" , מבלי לציין כלל כי המצהיר הוזהר על ידי הנוטריון עצמו. המשמעות המשפטית שיש לייחס לאישורו של נוטוריון ציבורי על כך שהמצהיר "נשבע בפניו" שונה בתכלית מהמשמעות המשפטית שיש לייחס למצהיר שהוזהר בצורה מפורשת על ידי מי שמוסמך להזהירו כמפורט בסיף' 15(ב) לפקודת הראיות. לאור זאת נקבע על ידי בית משפט זה כי נפל פגם בתצהיר כפי שהוגש, אולם כאמור בית המשפט אפשר לב"כ המבקשת להוסיף ביום הדיון את האזהרה עצמה, ואכן במהלך הדיון הזהיר ב"כ המבקשת את המצהיר במפורש ובכתב כי עליו להצהיר אמת, וכי אם לא יעשה כן יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק. ב"כ המבקשת הפנה בבקשתו לפסק דין אשר ניתן בתיק ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ' ARRABON -HK- limited, תק-על 2008(3), 1958, 1965, שם נקבע לאמור: "בהמשך להחלטה מיום 28.10.07, הגישו המשיבות ביום 14.11.07 אישור נוטריוני לאמיתותו של ייפוי הכוח, המאושר באפוסטיל של בית משפט מוסמך בהונג קונג, בהתאם ל"אמנת האג" ("האמנה" כהגדרתה בתקנה 1 לתקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), התשל"ז - 1977 (להלן: תקנות אמנת האג)). המערערים טוענים כי ייפוי הכוח אינו מאושר כדין, שכן נדרש היה "אימות קונסולארי" בהתאם להוראת סעיף 30(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971. אין לקבל הטענה. תקנה 3 לתקנות אמנת האג (אשר הצדדים לא חולקים על תחולתן בענייננו) קובעת כי "לגבי מסמך ציבורי שנערך או שהוצא במדינת האמנה ושהאמנה חלה עליו יכול שתבוא תעודה לפי האמנה במקום אימותו". על פי תקנה 1 לתקנות אמנת האג, הגדרת "מסמך ציבורי" כוללת בחובה אף תעודה נוטריונית. במקרה שלפנינו, ייפוי הכוח מאושר על ידי נוטריון ועל גביו "תעודה לפי האמנה" (אפוסטיל). לפיכך, לא ראינו פגם באישורו של ייפוי הכוח". ב"כ המבקשת הפנה גם להחלטת כב' השופט זפט אשר ניתנה במסגרת ת.א. 1697/99 מיקרוסופט קורפוריישן נ' היי אנד טק בע"מ בבית משפט המחוזי בתל אביב, החלטה אשר התייחסה לתצהיר. שם נקבע כדלקמן: "משאומת תצהירו של מר לרה בפני נוטריון, הפכה חותמת האימות לתעודה נוטריונית. ניתן להוכיח מסמך בכתב שנערך או שהוצא בחו"ל "באישורם של הצדדים שהוציאם". בענייננו, נוטריון שוויצרי, שהוא רשות מרשויות המדינה השוויצרית, אישר ואימת את דבר הוצאת תצהירו של מר לרה. את חותמתו של נוטריון ניתן להוכיח דרך אימות חותמת התצהיר על ידי חותמת apostil כאמור בתקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים) התשל"ז - 1977. פסק הדין דלעיל מפנה להחלטה אשר ניתנה בתיק המרצה 1111/98 במסגרת ת.א. (נצ') 508/98 simelectro sa נ' ג'ברי - שמברטין צרפת, שם נקבע בפסקה 6 כדלהלן: "6.אין ממש גם בטענות המקדמיות. הראשונה, כי קיים פגם בייפוי הכח מאחר ואינו נושא חתימת נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי. אין פגם בייפוי הכח של עורכי הדין של התובעת מכיוון שהוא נושא חותמת אישור אפוסטיל שהוצאה בצרפת. עפ"י אמנת האג מיום 5.10.61 ואשר ישראל וצרפת חתומות עליה, הותקנו תקנות לבצוע אמנת האג "ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים התשל"ז 1977. ת' 3 תקנות אלה קובעת, כי "..לגבי מסמך ציבורי שנערך או שהוצא במדינת האמנה ושהאמנה חלה עליו יכול לתבוא תעודה לפי האמנה במקום אימותו". "אימות" מוגדר בסעיף 1 כ-"אישור של מסמך ציבורי בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי המקיים את המסמך או המאמתת את החתימות או את החותמות שעליו. כלומר, חותמת אפוסטיל שהוצאה במדינת חוץ שהיא צד לאמנה הינה תחליף לאישור הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי הישראלי, הנדרש לפי ס' 30 לפקודת הראיות. בנוסף, מסעיף 30 לפקודת הראיות עולה כי ניתן לאשר נכונותו של יפוי הכח ע"י מי שהוציאו, מורשה החתימה של התובעת ואין האישור הקונסולרי הדרך היחידה לכך." פסקי הדין הנ"ל התבססו על מקרים שבהם ה- apostille וה- public notory אישרו חתימות על גבי ייפוי כוח. אמנם פ"ד מיקרוסופט הנ"ל מאשר אימות של תצהיר על ידי apostille, אולם שם כאמור מפנה בית המשפט לפס"ד אשר עניינו אימות חתימה על גבי ייפוי כוח ולא על תצהיר, ועל כל פנים אין אנו יודעים אם נפלו גם בעניין מיקרוסופט הנ"ל פגמים בנוסח האימות והאזהרה של התצהיר, כפי שאירע במקרה שלפנינו. אל מול זאת, ב"כ המשיבים הפנו לפסקי דין אחרים אשר שללו אישור ואימות סופי של תצהיר באמצעות apostille. ראה לעניין זה ראה עב' (אזורי ירושלים) 2343/06 פקוררי ואסיל - שלמה כהן חברה לבנין בע"מ, תק-עב 2007(4), 5804, 5808: "לפיכך אין בפנינו גרסה בתצהיר המשיב לגבי השתלשלות העניינים. ד. תצהיר שנערך בחו"ל חייב למלא אחר אמות מידה מפורטות: 1. הצהרה שניתנת בכתב. 2. בפני נציג קונסוליה או דיפלומטי של ישראל או שנעשתה לפי דינה המקום שבו ניתנה ואושרה בפני נציגת אמי"ר. האזהרה והאישור חייבים להיעשות בפני נציג קונסוליה או דיפלומטי שאם לא כן אין המסמך משום תצהיר. ה. כן נפסק כי עו"ד המזהיר מצהיר נדרש להקפיד במיוחד על מילוי הוראות הסעיף כלשונן. ראה יעקב קדמי , על הראיות (חלק שני בעמ' 656)." כמו כן ראו בש"א (משפחה ת"א) 203/08 עזבון המנוחה ה.צ. ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי, שם נקבע בפסקה 22.3 להחלטתה של כב' השופטת שפרה גליק לאמור: "כפי שכבר הראיתי לעיל, גם הבקשה שלפני אינה נתמכת בתצהיר ערוך כדין, ובעניין זה צודקת המשיבה 2 בטענותיה. המסמך הקרוי "תצהיר" נחתם ב- 20.4.07 ע"י המבקש נחתם בפני ג'ין קבוביל נוטריון ציבורי במדינת ניו יורק אשר מאשר כי היה עד לחתימתו של המבקש, חתימת הנוטריון אושרה באפסטיל, ואולם אין תוקף לאישור זה בתצהיר עפ"י כללי הדין בישראל שהרי המבקש כלל לא הוזהר שעליו לומר האמת ובמידה שלא יעשה כן יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק. המדובר הוא בפגם מהותי ולא טכני ואני מקבלת בעניין זה לחלוטין את גרסתה של המשיבה 2 בסעיפים 22-28 לתגובה לבקשה. המסמך נחתם בניגוד להוראות סעיף 30 לפקודת הראיות (נוסח חדש) (נוסח חדש) התשל"א 1971, ואף בניגוד לסעיפים 7(5) או 50 א(א) לחוק הנוטריונים התשל"ו 1976." לאור האמור לעיל הנני קובע כי אין באימות חתימה של apostille על גבי תצהיר אשר נערך בחו"ל באמצעות public notory כדי להכשיר תצהיר פגום ולהופכו לתצהיר אשר נערך בהתאם לדרישות הדין הישראלי. בית המשפט ער לכך שיש מנהגים והוראות שונות לגבי האופן שבו יש לערוך תצהירים במדינות זרות שונות, כאשר באנגליה "you take an oath” ובסוף יש פעולה של "swaring", השבעה. אולם כאמור לעיל, הגם אם מדובר בשבועה, אין אפשרות לוותר על דרישות האזהרה כמפורט בסעיף 15 לפקודת הראיות ובמקרה דנן, אין באמור בתקנות האג על מנת לייתר את האזהרה עצמה ואת ציון ביצוע האזהרה בכתב בגוף התצהיר. שאלה אחרת היא האם ניתן לאמת תצהיר באמצעות נוטריון ציבורי ואפוסטיל כאשר מופיעה אזהרה מפורשת אשר חתומה על-ידי הגורם המוסמך, ושלא בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל. ישנן שאלות נוספות. האם יש להעדיף הוראות בתקנות האג על פני סעיפים בחוק. האם לאור טבעו של התצהיר והוראות החוק המפורשות בפק' הראיות כדי לשלול אימות חתימה על גבי תצהיר שלא בפני נציג דיפלומאטי או קונסולארי. לאור האמור לעיל, נראה לבית משפט זה כי יש לאמת תצהיר בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 30 לפק' הראיות בלבד מבלי לפרש תקנות ברוח אשר מאפשרת אימות תצהיר בדרך אחרת. מכל מקום וכאמור לעיל, אין באישור הנוטריוני, הגם אם מאומת על-ידי אפוסטיל, כדי להוות תחליף לאזהרה. על כן וכאמור לעיל, הנני דוחה את בקשת המבקשים, ומחייב את המבקשת לשלם למשיבים סך של 4,000 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. אימות חתימהאפוסטילמסמכיםנוטריונים