תובע מס' 1 (להלן גם: "יוסי") ותובעת מס' 2 (להלן גם: "חן") עבדו בחברה למתן שירותי מענה טלפוני, היא הנתבעת (להלן גם: "המעביד"). יוסי עבד אצל המעביד 19 חודשים ועד ליום 8.9.04, וחן עבדה אצל המעביד 80 חודשים ועד ליום 5.8.04. שני התובעים התפטרו מעבודתם. למרות זאת, הם עותרים מביה"ד לחייב את המעביד בפיצויי פיטורים. לדעתם, התפטרותם צריכה להחשב כ"התפטרות בדין פיטורים". יוסי טוען כי נמנעו מלשלם לו עבודה ב"שעות נוספות" (התראה על כך ב- ת/13, שלא נענתה ע"י המעביד בכתב). כמו כן הוא קובל על כך שקופח בזכויותיו הסוציאליות ("דמי חגים" ו"עבודה בשבת" - ת/7, ת/8). גם חן מבקשת לראות בהתפטרותה "התפטרות בדין מפוטר", משום שלדבריה היא הועברה "ממוקד למוקד" וביקשו ממנה להסתפק בשכר נמוך לאחר העברתה. התביעות העיקריות של שני התובעים הן "פיצויי פיטורים". ואולם הם הוסיפו להן תביעות נוספות בקשר לזכויות סוציאליות שונות, אשר יפורטו ויוכרעו להלן. יצויין כי ביה"ד יתייחס לתביעות שהוגדרו ע"פ הדיון של יום 25.6.06 ולא מעבר לכך. תביעותיו של יוסי: ליוסי יש בסה"כ 3 תביעות, כאשר "פיצויי הפיטורים" היא המרכזית שביניהן. על פי מה שהצטבר בתיק, לדעתנו, יוסי זכאי ל"פיצויי פיטורים" ע"פ שכרו הממוצע ב- 12 החודשים האחרונים - קרי - 3,588 ₪. יוסי התריע חזור והתריע על קיפוח בזכויותיו הסוציאליות וטרח לעשות כן גם בכתב (ת/13). לא מצאנו שום התייחסות פרטנית לטענותיו. אמרות כלליות על "הסברים בעל"פ" שקיבל אינן מספקות. מדובר בזכויות מהותיות לחוזה העבודה, והציפיה שלנו היא שמעביד המקבל תלונות כאלו, בודאי כשאלו מוגשות לו בכתב, ישיב באופן ברור וכתוב לנטען. יוסי נואש לתשובה, והתפטר. אפשר לראות בכך "פיטורים בדין התפטרות", והוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי החישוב כדלקמן: 5,681 ₪ = (12: 19 חד' X 3,588 ₪). מאחר ועצם הזכאות לפיצויים היתה במחלוקת, אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה. יוסי גם תובע "גמול עבודה בשעות נוספות". אולם בחקירתו בהשוואה לטענות הנתבעת, נמצא כי אין רישום מדוייק של שעות עבודתו. גם לא ב"יומן" שטען כי הוא משקף, את זמן העבודה. אנו לא שוללים אפשרות שיוסי קופח במשהו בחישוב שעות עבודתו. ואולם הרישומים הנוגעים לשעות עבודתו אינם מדוייקים, קיימת סטיה של כ- 30 דקות (בכניסה והיציאה מהעבודה), ולא ניתן לקבוע בודאות מספקת את שעות העבודה המדוייקות. שהרי, גם יוסי אינו טוען אלא לקיפוח של כ- 300 ₪ לכל חודש, קרי, במידה מצומצמת, ולכן אי הוכחת הרישום המדוייק מסכלת קבלת תביעתו. כמו כן, נראית בעיניינו סבירה טענת המעביד כי פעמים רבות המתין יוסי לידידתו חן טרם שעזב את עבודתו, ושהותו הנוספת לא היתה לצרכי העבודה. תביעתה של חן: אכן המעביד ביקש להעביר את חן "מתפקיד לתפקיד". כלומר, לשנות את ה"מוקד" שבו עבדה. חן התריעה על כך לפני המעביד, ולא הסכימה לשינוי. בייחוד היא לא הסכימה להפחתה בשכרה. לא נוכל לקבל את תביעתה של חן ל"פיצויי פיטורים". שכן, חן עצמה מודה (סע' 27 לתצהירה), שהמעביד חזר בו מהפחתת השכר. לכן, במקרה כזה חן היתה צריכה להתכבד ולנסות לעבוד במקום החדש תקופת מה. רק לאחר מכן, היתה זכאית לטעון ל"הרעת תנאים מוחשית". אין מדובר במעבר "ממקום למקום" הכרוך בשינוי תנאים קיצוני. לכן ממילא עובד שממהר להתפטר ללא ניסיון לבדוק את התנאים האמיתיים במקום העבודה החדש, אינו זכאי להחשב כ"מתפטר בדין מפוטר". תביעתה של חן ל"פיצויי פיטורים" תדחה איפוא. נותר לבדוק את מספר תביעותיה הנוספות שהן: יתרת דמי הבראה, "עבודה בשבת וחג", ו"פדיון חופשה". לעניין יתרת "דמי הבראה": אכן חן קופחה בהקשר זה. המעביד טוען ל"חלקיות משרה", אך על פי השכר ששולם לחן, אין מדובר בחלקיות משרה, וגם אם כך לא ברור בדיוק באיזה "חלק משרה" מדובר, ומהם התשלומים ששולמו כ"דמי הבראה" שיש לנכותם מהמחוייבות הכללית לדמי הבראה מתייחסים לשנתיים האחרונות. בהקשר זה אנו נוטים להניח שאכן קיימת יתרה של 2,248 ₪ לזכותה של חן בקשר ל"דמי הבראה", וזו תפסק לה בפסק הדין הנוכחי. לעניין "פדיון חופשה": הנטל להוכיח מתן מלוא החופשה מוטל על המעביד, שלא הרימו במקרה הנוכחי. לפיכך חן זכאית (בכפוף לתק' ההתיישנות המהותית) לשווה ערך של 40 ימי חופשה, ובסה"כ: 5,934 ₪ (40 X 25 : 3,709 ₪). לענין "גמול עבור עבודה בשבת וחג" וכן "דמי חגים": הנטל להוכיח קיפוח בשכר בקשר לכך מוטל על חן. הנטל לא הורם דיו. אין רישום מדוייק של ימי העבודה שקדמו לימי החגים והשבתות, וגם לא במה שקשור בעבודה בשבת עצמה, אם היתה כזו. אין מנוס מדחיית תביעתה של חן בקשר לכך. סוף דבר: התביעות מתקבלות בחלקן באופן הבא: הנתבעת תשלם: 1. לתובע מס' 1 (יוסי): סך של 5,681 ₪ כפיצויי פיטורים, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הפסקת עבודתו של יוסי (8.9.04) ועד ליום התשלום בפועל. 2. לתובעת מס' 2 (חן): סך של 2,248 ₪ "פדיון דמי הבראה" וסך של 5,934 ₪ "פדיון חופשה". שני הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית חוקית מיום הפסקת העבודה של חן (5.8.04), ועד ליום התשלום בפועל. הוצאות משפט: הנתבעת היא זו שתשא בהוצאות המשפט של שני התובעים, ותצרף לכל אחד מהם סכום נוסף של 2,500 ₪ בצרוף מע"מ, כשכ"ט עו"ד. ערעור: בזכות, תוך 30 יום.התפטרות