1. בפנינו תביעה לתשלום זכויות הנובעות מסיום עבודתה של עובדת בסמוך לתום חופשת הלידה אליה יצאה. העובדות הצריכות לתביעה 2. התובעת, תושבת העיר אילת, ילידת 1977, היתה עולה חדשה בתקופה הרלוונטית לתביעה, אשר עלתה מהונגריה לישראל ביום 30/3/09. 3. הנתבע הינו איש עסקים ותיק בעיר אילת ובבעלותו "קולנוע אילת" ו"מזנון קולנוע אילת", הנמצאים בקניון האדום באילת. 4. מיום 26/11/09 הועסקה התובעת על ידי הנתבע ב"מזנון קולנוע אילת", וזאת עד ליום יציאתה לחופשת לידה (22/4/10). 5. ביום 23/4/10 ילדה התובעת. מועד תום חופשת לידתה היה ביום 28/7/10. טענות הצדדים 6. לטענת התובעת, ביום 13/7/10 - 15 יום לפני תום חופשת הלידה - התקשרה התובעת לנתבע על מנת לסכם את מועד חזרתה לעבודה בתום חופשת הלידה. באותה שיחת טלפון, פיטר הנתבע את התובעת על אתר, בטענה כי אינו זקוק יותר לעבודתה. התובעת ציינה בפני הנתבע כי היא צריכה את העבודה לפרנסתה ולפרנסת ילדה הפעוט, אך הנתבע חזר ואמר לה כי אין לו עבודה עבורה. עוד הוסיפה התובעת וטענה, כי בתאריך 21/7/10, התקשרה אליה מנהלת המשרד של הנתבע, בשם סוניה, ודרשה לקבל באופן מיידי 3 חולצות שהיו ברשות התובעת וכרטיס אלקטרוני. למחרת, בתאריך 22/7/10, הגיעה לביתה של התובעת האחראית עליה, הגב' רוזני ברלינה (להלן: "רוזני") ודרשה לקבל את שלושת החולצות ואת הכרטיס האלקטרוני ואמרה לתובעת כי אם לא תחזיר אותן באופן מיידי תטען כנגד התובעת שהיא גנבה אותן במסגרת עבודתה בבית הקולנוע. התובעת העבירה לגב' רוזני את 3 החולצות ואת הכרטיס האלקטרוני. להשלמת התמונה, ביקשה התובעת לציין, כי במהלך חופשת הלידה, התקשרה רוזני אליה ואיימה עליה כי אם היא תחזור לעבודה היא תספר לכולם שהתובעת גנבת. בנושא זה ביקשה התובעת לציין כי יחסיה עם רוזני היו עכורים והיה ביניהן עימות מתמשך. 7. לטענת התובעת, כל בקשותיה מהנתבע לשוב לעבודה ב"מזנון בית הקולנוע" נדחו על ידו, והתובעת מצאה את עצמה ללא כל עבודה, כשהיא אם לתינוק רך בימים. 8. למעלה מכך, טענה התובעת, כי הנתבע הגדיל לעשות כאשר פנה מיוזמתו למל"ל במכתב מתאריך 29/7/10, ובו טען כי התובעת ביקשה לסיים את עבודתה לאחר חופשת הלידה. בנקודה זו טוענת התובעת כי הנתבע הוציא בתאריכים שונים, נוסחים שונים של המכתב למל"ל. 9. לאור מכתבו של הנתבע למל"ל, ולאחר שפניותיה של התובעת לנתבע לא צלחו, פנתה התובעת, באמצעות בא כוחה, לנתבע במכתב מיום 12/8/10, שהעתק ממנו נשלח גם למוסד לביטוח לאומי ובו נכתב כי התובעת מכחישה מכל וכל את הנטען במכתב הנתבע, כאשר התובעת מעולם לא ביקשה לסיים את עבודתה אצל הנתבע, אלא נהפוך הוא. התובעת ביקשה מספר פעמים לשוב ולעבוד בשירות הנתבע לאחר סיום חופשת הלידה, אך הנתבע סירב לבקשותיה. בנסיבות אלה ביקשה התובעת באמצעות בא כוחה לחזור על בקשתה לשוב באופן מיידי לעבודתה. בתשובה למכתב ב"כ התובעת, פנה הנתבע במכתב מטעמו מיום 18/8/10, בו טען בין היתר כי התובעת הודיעה לו על התפטרותה מעבודתה ביום 14/7/10. במקביל להודעת ההתפטרות, החזירה התובעת את כרטיס הנוכחות האלקטרוני והביגוד שהיה ברשותה, וכל אלה מעידים באופן ברור על כוונתה להתפטר. בנוסף לכך, טען הנתבע כי יש בידיו תיעוד נוסף התומך בטענתו שהייתה זו התובעת שהתפטרה. 10. במכתב תשובה של ב"כ התובעת למכתבו של הנתבע, אשר הוצא ביום 19/8/10, ציין בא כוחה כי התובעת דוחה מכל וכל את הנטען במכתב הנתבע מיום 18/8/10. התובעת ביקשה לציין כי נאלצה להחזיר את הכרטיס האלקטרוני והביגוד. התובעת ציינה כי מעולם לא התפטרה והיא מעוניינת לשוב לעבוד בשירות הנתבע באופן מיידי. 11. לטענת התובעת מדובר בפיטורים שלא כדין, שכן הנתבע לא קיבל היתר ממשרד התמ"ת לפטרה כנדרש לפי סעיף 9 לחוק עבודת נשים. 12. התובעת טענה, כי אלמלא פוטרה מעבודתה שלא כדין במהלך חופשת הלידה, הרי שהייתה זכאית לפי חוק עבודת נשים לעבוד לפחות 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה וכן להודעה מוקדמת בת 30 ימים בטרם פוטרה ולכן היא זכאית לשכרה ב-90 הימים לאחר תום חופשת הלידה ובסך של 13,957 ₪. 13. כן טענה התובעת כי החלטת הנתבע להביא לפיטוריה במהלך חופשת הלידה, היא הפרה של עיקרון השוויון והאיסור על אי אפליה, והיא עומדת בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"). לטענת התובעת, המדובר אף בפגיעה בכבודה כאדם ופגיעה בחופש העיסוק שלה. 14. התובעת תובעת בתביעתה פיצוי בגין אובדן דמי אבטלה, בתקופה של 90 יום, וזאת מאחר והנתבע לא נתן לתובעת מכתב פיטורים, כפי שהיה עליו לעשות לאחר שפיטר אותה, בסך של 13,957 ₪. כן תבעה גמול שעות נוספות בסכום של 624 ₪, כעולה מתלושי השכר מהם ניתן ללמוד כי התובעת עבדה יותר ממשרה מלאה. עוד תבעה התובעת פדיון חופשה שנתית בסכום של 993 ₪, בגין יתרה של 6 ימי חופשה, כמצוין בתלוש השכר האחרון מחודש 4/10. עוד תבעה התובעת פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 50,000 ₪. עיקר טענות הנתבע 15. הנתבע טען, כי התובעת מעולם לא פוטרה מעבודתה ב"מזנון קולנוע אילת", אלא התובעת הייתה זו שהתפטרה עם סיום חופשת הלידה בה שהתה. עוד ציין הנתבע, כי הוא איש עסקים המעסיק עובדות רבות, לרבות נשים בהיריון ונשים לאחר לידה. עוד ציין הנתבע כי עובדות שלו היו בהיריון ושבו למקום עבודתן עם סיום חופשת הלידה, ולפיכך טענות התובעת בעניין זה, חוטאות לאמת. 16. אליבא דנתבע, ביום 14/7/10, בסמוך למועד סיום חופשת הלידה של התובעת, התייצבה היא במשרדי הנתבע, ללא שתיאמה פגישה מבעוד מועד, ונפגשה עם הנתבע. במעמד פגישה זו ציינה התובעת כי היא לא מעוניינת לשוב לעבודתה והלכה למעשה ביקשה להתפטר לאלתר מעבודתה, תוך שהיא מציינת כי היא עתידה להקים עסק עצמאי של טיפוח נשים. זאת ועוד, במעמד פגישה זו סיפרה התובעת לנתבע כי כבר רכשה חומרים וציוד לשם תיפעול העסק. הנתבע נעתר לבקשתה של התובעת וקיבל את התפטרותה במועד בו ביקשה לסיים את עבודתה. בתום הפגישה הנ"ל סיכמו הצדדים כי התובעת תחזיר את כרטיס העובדת האישי אשר היה מצוי בידיה וכן את הביגוד שקיבלה. כמו כן, סוכם כי הנתבע ו/או מי מטעמו יכינו לתובעת מכתב אישור תקופת העסקה כמתחייב על פי דין. מספר ימים לאחר הפגישה הנ"ל השיבה התובעת את כרטיס העובדת האישי למשרדי הנתבע. מספר ימים נוספים לאחר מכן, הוכן לתובעת בהתאם לבקשתה מכתב אישור תקופת העסקה שנמסר לידיה ביום 29/7/10. בסמוך לאחר מסירת המכתב הראשון מיום 29/7/10 לידי התובעת, פנו התובעת ו/או מי מטעמה לנתבע בטענה כי הנוסח הראשון אינו מתאים לדרישות לשכת התעסוקה לשם קבלת דמי אבטלה, והנתבע התבקש לתקן את הנוסח הראשון של אישור תקופת ההעסקה, כך שיכלול את תקופת חופשת הלידה כתקופת ההעסקה בכדי לצבור את תקופת האכשרה הנדרשת על פי דין. לפיכך, בתחילת חודש אוגוסט 2010 הוכן עבור התובעת נוסח נוסף של אישור תקופת העסקה, התואם את הנחיית לשכת התעסוקה. ואולם, כאשר נציג מטעם התובעת הגיע למשרדי הנתבע על מנת לקבל את הנוסח השני, הוא סירב לקבלו הואיל ונציג התובעת היה סבור שאף הנוסח השני לא יספק לצורך הגשת תביעה לדמי אבטלה של התובעת. ביום 9/8/10, שלחה התובעת באמצעות נציג מטעמה, מכתב לנתבע ובו ביקשה לקבל לידיה מכתב הפסקת עבודה המיועד ללשכת התעסוקה ואף צירפה טיוטא אפשרית. וזו לשון המכתב: "... משה שלום רב, במשך לשיחותינו הרבות, בהן הבעת עניין רב לסייע למוניקה ולאור זה שמוניקה כיבדה את מקום עבודתה ועבדה במסירות ובהגינות. לשכת התעסוקה זקוקה למכתב - הפסקת עבודה, כך שאני מציג בפנייך טיוטא אפשרית (חוקית לחלוטין) למכתב ואשמח אם תבחן אותו. אני לשירותך לכול נושא מאחר ואנו רואים בך חבר אמת." אליבא דנתבע, הרי שהתובעת ביקשה ממנו לחתום על מכתב שקרי ופיקטיבי שאין בו שמץ של אמת, והכל בכדי שתוכל לקבל דמי אבטלה בלא שתידרש להמתין עד לתום תקופת האכשרה. לטענת הנתבע, סירב לחתום על מסמך זה, ובעקבות סירובו, ביום 11/8/10 התקיימה פגישה בינו לבין נציג התובעת שחתום על המסמך - מר אלכס שטנדל. במהלך שיחה זו שב וחזר מר שטנדל על כך כי התובעת כבר פנתה למט"י (המרכז לטיפוח יזמות) באילת, לשם הכנת תוכנית עסקית לעסק שהיא מתעתדת להקים. עוד הוסיף הנתבע, כי במשך כל השיחות והפגישות בין התובעת ו/או מי מטעמה לבין הנתבע לא צויין דבר וחצי דבר בדבר חזרתה של התובעת למקום עבודתה, הואיל והיה ברור לכל הנוגעים בדבר כי התובעת התפטרה כבר ביום 14/7/10. 17. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן תצהיר של בן זוגה מר אלכס שטנדל; מטעם הנתבע הוגשו תצהירים של הנתבע עצמו וכן תצהיר של גב' רוזני בורלינה, אולם בישיבת ההוכחות מיום 9/9/12, ביקש הנתבע למשוך את תצהירה של גב' רוזני, שכן עדה זו הפסיקה להיות מועסקת על ידו והעתיקה את מגוריה, כמו כן העידה מטעם הנתבע הגב' סוניה וייס. דיון והכרעה 18. השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בתובענה זו, היא האם התובעת פוטרה מעבודתה כטענתה או שמא התפטרה מעבודתה כטענת הנתבע. נסיבות סיום יחסי העבודה - האם התובעת פוטרה או התפטרה? 19. השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות תיקבע על ידי בית הדין ולפי הכרעתו מי הוא זה אשר פעל לניתוק יחסי העבודה. 20. כאמור, לפנינו שתי גרסאות באשר לנסיבות שהובילו לניתוק יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. 21. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בכל הראיות אשר בתיק, מצאנו כי גרסת התובעת לפיה פוטרה מעבודתה, הייתה קוהרנטית ומשכנעת, ונתמכה היטב בראיות אשר נפרשו בפנינו, וגרסתה עדיפה בעינינו על פני גרסת הנתבע, אשר מצאנו אותה כבלתי מהימנה. ולהלן נפרט מסקנתנו. 22. כפי שפירטנו לעיל, התובעת עלתה בגיל 32 מהונגריה לישראל (ביום 30/3/09), וכעבור מספר חודשים החלה לעבוד ב"מזנון קולנוע אילת", בשירות הנתבע. התובעת החלה לעבוד בשירות הנתבע החל מיום 26/11/09. ביום 23/4/10, ילדה התובעת ומועד תום חופשת לידתה היה ביום 28/7/10. 23. אליבא דתובעת, ביום 13/7/10, 15 יום לפני תום חופשת הלידה, התקשרה לנתבע על מנת לסכם את מועד חזרתה לעבודה בתום חופשת הלידה, ובאותה שיחת טלפון פיטר הנתבע את התובעת. גרסה זו של התובעת לא נסתרה בעת מתן עדותה בפנינו, ואנו מקבלים אותה כמהימנה, וכך עלו הדברים בעת חקירתה בבית הדין: "ש. את טוענת שב-13/07 התקשרת לנתבע והוא פיטר אותך בטלפון? ת. כן. ש. אני אומרת לך שזה לא נכון. את צירפת לתצהירך פירוט שיחות מהוט ואורנג'. אני עברתי על הפירוט שיחות של הוט ואורנג' ואין שום שיחות לנתבע או למשרדו בתאריך 13/07, אז איך התקשרת? ת. הלכתי אליו למשרד ונאמר שאני לא יכולה לפגוש אותו ואז ירדתי לטלפון ציבורי ממול כדי שהוא לא ידע שזה אני ואני משם התקשרתי מטלפון ציבורי. ש. למה זה לא מופיע בתצהיר? ת. למה זה כ"כ חשוב מאיפה התקשרתי. התקשרתי מטלפון ציבורי כי זה נראה לי נכון באותו רגע, והיה לי נורא נכון להתקשר מטלפון ציבורי כדי שלא ידעו שזה הטלפון שלי. ש. ב-14/07 נפגשתם? ת. כן. ש. אצלו במשרד? ת. במשרד שלו בקניון האדום. ש. ומה היה בשיחה הזאת? ת. כשנכנסתי אליו למשרד הוא שאל אותי "מה את רוצה בתי?" ואני שאלתי אם יש אפשרות שאחזור לעבוד בבוקר כי הילד שלי נמצא בגן או בפעוטון עד השעה 16:00. והנתבע אמר לי שאין לו אפשרות כי אין לו עבודה בבוקר ואז ביקשתי ממנו כי אני יודעת שיש הצגות בשעות הבוקר לתלמידי בית ספר וילדים שאני אוכל לעבוד בתאריכים אלו אצלו בבוקר והוא אמר לי כי אין מספיק ושלא יהיה הרבה אפשרויות לעבודה בבוקר ואז אמרתי לו שאני רוצה את זה רק לחודשיים כי אחרי זה אני אוכל לעבוד גם בערב או אחה"צ והוא ענה לי שאני לא יכולה לחזור ואין לו מספיק עבודה ונתתי לו 5 אפשרויות והוא לא הסכים. ש. איזה אפשרויות? ת. בניקיון משרד, לבוא לקראתו מתי שהוא רוצה לאיזה עבודה שרק ירצה ואם אין מספיק אז אפילו יומיים או שלושה מספיקות לי. אז הוא אמר לי שלחזור אלי זה לא כל כך בריא בשבילי ושאני אנסה למצוא מקום עבודה אחר. ואז אמרתי לו שאין לי שום אפשרות אחרת ובשום מקום לא רוצים אותי ואז אני אצטרך רק לפתוח עסק חדש כי בשום מקום אין לי עבודה. ... היות ואמרתי לו שאין אפשרות אחרת אז הנתבע שאל אותי למה כ"כ חשוב לי לחזור אליו לעבודה. אמרתי לו שנורא חשוב לי לחזור לעבודה כי אני צריכה את זה בשביל המל"ל כדי שאוכל לקבל את כל העזרה כי בני נולד עם מחלה מסויימת. היה לי נורא חשוב לחזור והוא אמר לי שאני אצטרך בשביל זה כסף בשביל לפתוח את העסק כשהוא אמר לי שאני לא יכולה לחזור לא היתה לי ברירה אחרת ואז נשאר לי האפשרות רק לפתוח עסק ואז אני צריכה לחזור ל-3, 4 חודשים לעבודה כדי להראות שהמשכורת נכנסת לחשבון שלי." (ההדגשות אינן במקור - י.כ.) (פרוטוקול מיום 10/1/13, עמ' 4, ש' 24 - עמ' 5 ש' 32). 24. גרסה זו של התובעת נתמכה במסמכים אשר הוצאו בזמן אמת, כאשר כתבה בעברית לא רהוטה, במכתב מיום 22/7/10, עת החזירה את החולצות ואת הכרטיס האלקטרוני למעסיק, את הדברים הבאים: "אני מוניקה הרצמן 321407108, החזר 3 חולצות עבודה לרוזני היא מנהלת בקולנוע. אחרי חפש לדה שלי, היא לא יכלה לתת עבודה בשבילי!" (ההדגשות אינן במקור - י.כ.). כאשר נשאלה התובעת במסגרת חקירתה הנגדית בדבר הנסיבות להוצאת המכתב מיום 22/7/10, השיבה כך: "כתבתי את זה כי סוניה אמרה לי ב-21/07 שהיא חייבת לקבל חזרה את הבגדים או לשלם ואם לא אז כאילו גנבתי את זה. ב-14 לחודש הנתבע פיטר אותי וב-21/07 סוניה ביקשה את הבגדים וב-22/07 רוזאני באה לבית שלי למטה ולקחה את הבגדים. ש. מי אמר לך לכתוב את המשפט הזה "אחרי חפש לדה שלי, היא לא יכלה לתת עבודה בשבילי"? ת. אני כבר חיכיתי את המכתב הזה לרוזאני שתגיע וכאשר רוזאני הגיעה היא קיבלה את מלוא המכתב כולל העניין שמוזכר בסוף המכתב לגבי שלא יכלו לתת עבודה בשבילי... זה היה נורא חשוב לי לכתוב את זה." בהמשך חקירתה נשאלה התובעת מדוע התייחסה לרוזני במכתב ולא לנתבע, וכך השיבה: "ש. מי זה היא במשפט "היא לא יכלה לתת עבודה בשבילי"? ת. הכוונה היא לרוזאני? ש. רוזאני מקבלת עובדים לעבודה? ת. אמרתי את זה כבר קודם שמשה צייגר אמר לי שמה שהיא אומרת זה כאילו אני (הנתבע) אמרתי את זה." (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 3-25). 25. יצוין כי התצהיר היחיד שהוגש מטעם הנתבע בעניין הפגישה בין התובעת למנהלת רוזני, הוצא מתיק בית הדין כפי שפירטנו לעיל, ועל כן גרסת התובעת הינה הגרסה היחידה אשר הונחה בפנינו בעניין אותה פגישה, ואנו מקבלים את גרסת התובעת כפי שתוארה בתצהיר עדותה ובחקירתה הנגדית. 26. מנגד, טען הנתבע בתצהירו ובכתב הגנתו כי התובעת התפטרה מעבודתה עם תום חופשת הלידה שלה בהודעה שמסרה לו במסגרת פגישה שיזמה ביום 14/7/10, וכל התובענה דנן קמה רק לאחר שהנתבע לא הסכים לחתום לתובעת ו/או לנציג מטעמה - מר שטנדל, על מכתב שקרי המופנה למל"ל ו/או לשירות התעסוקה שהיה מקנה לה את הזכות לקבלת דמי אבטלה באופן מיידי. הנתבע מפנה לתרשומת סיכום הפגישה מיום 14/7/10, שערך בכתב ידו (נספח ב' לתצהיר הנתבע) וממנו עולה, כי התובעת היא זו שביקשה להתפטר מעבודתה. עוד הפנה הנתבע למכתב שכתב למוסד לביטוח לאומי בתאריך 29/7/10 ובו טען כי התובעת "ביקשה לסיים את עבודתה לאחר חופשת הלידה" (נספח ד' לתצהיר הנתבע). 27. אין חולק על כך כי התובעת הייתה עולה חדשה בתקופה הרלוונטית לתביעה זו והיא לא שלטה היטב בשפה העברית. מעדות התובעת עולה כי שיחותיה עם הנתבע התנהלו בשפה ההונגרית והאנגלית (ראה עדות התובעת, עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 11-13). 28. הנתבע לא הצליח לשכנע אותנו כי התובעת הייתה זו שביקשה להתפטר. חשוב לציין, כי הנתבע צירף כנספח לכתב הגנתו אישור תקופת תעסוקה מיום 3/8/10 (נספח א' לכתב ההגנה), ובו רשום כי התובעת, לכאורה, "ביקשה לסיים עבודתה עם חזרתה מחופשת הלידה", בתחתית המסמך נרשם "אני מאשרת - מוניקה הרצמן" - אולם יודגש כי מסמך זה איננו חתום על ידי התובעת. סבורים אנו כי במקרה דנן, היתה חובה על הנתבע להחתים את התובעת על מכתב זה או לבקש ממנה מכתב התפטרות, וזאת לאור העובדה כי מדובר בעולה חדשה אשר אינה שולטת בשפה העברית ואינה מכירה זכויותיה ואת רזי החוק, תוך שימת דגש על כך כי מדובר על עובדת שעבודתה הסתיימה במהלך תקופת 60 הימים מתום חופשת הלידה. בהימנעותו של הנתבע מלקבל את אישור משרד התמ"ת לאותה התפטרות נטענת לכאורה, ובהימנעותו של הנתבע מלהחתים את התובעת על מכתב התפטרות לכאורה, יש כדי להטות את הכף לטובת התובעת. גם אם נניח כי הנתבע הבין מהתובעת כי היא ביקשה להתפטר, היה על הנתבע לקבל היתר ממשרד התמ"ת כנדרש בחוק, כדי להיות סמוך ובטוח שהבקשה להתפטר היא אמיתית וכנה, שכן החוק דורש ביקורת חיצונית שבמקרה שלנו נעשית מטעם שר התמ"ת. לא הוצג בפנינו כל מסמך המלמד כי התובעת ביקשה להתפטר וכל המסמכים אשר הוצגו נכתבו על ידי הנתבע עצמו, ולא אושרו על ידי התובעת. 29. אין גם לקבל את טענת הנתבע לפיה היחסים התקינים בינו לבין התובעת ובינו לבין בן זוגה - מר שטנדל, הביאו לכך כי לא עמד על קוצו של יוד בכל הקשור לעניינה של התובעת, וזו הסיבה שלא עמד על כך כי התובעת תמסור מכתב התפטרות, אלא הסתפק בהודעה בעל פה בדבר התפטרותה (סעיף 51 לתצהיר הנתבע). טענה זו של הנתבע, אינה מורידה מחבותו, שכן גם כאשר קיימים יחסי חברות בין עובדת לממונה עליה, לא ניתן להתעלם מהוראות החוק ומהעובדה שמדובר בעובדת עולה חדשה שילדה, ויש להקפיד הקפדה יתרה על מנת שהדברים יהיו ברורים. 30. כאן המקום לציין, את הסתירות בגרסאות הנתבע, כאשר בהזדמנות הראשונה טען, במסגרת כתב הגנתו, כי התובעת התפטרה לשם הקמת עסק עצמאי וזאת עשתה ביום 14/7/10, כאשר "במעמד פגישה זו ציינה התובעת כי היא לא מעוניינת לשוב לעבודתה והלכה למעשה ביקשה להתפטר לאלתר מעבודתה, תוך שהיא מציינת כי היא עתידה להקים עסק עצמאי לטיפוח נשים" (סעיף 10 לכתב ההגנה); ואילו בהזדמנות אחרת "שיפץ" והוסיף לגרסתו את הטענה כי התובעת התפטרה לצורך גידול התינוק כדלקמן: "במהלך הפגישה התובעת פירטה בפני כי היא לא תשוב לעבודתה וזאת מאחר שהיא לא יכולה להיפרד מבנה התינוק, אותו היא מניקה ואליו קשורה מאוד". (סעיף 10 לתצהיר הנתבע). 31. למעלה מן הדרוש נציין, כי לתובעת היו סיבות מובהקות להתפטר בדין מפוטר, לשם גידול הילד, בהתאם לסעיף 7 לחוק פיצויי הפיטורים התשכ"ג - 1963, ובכל זאת טענה בפועל כי פוטרה מעבודתה על ידי הנתבע, אנו סבורים שיש בכך ללמד על האותנטיות שבטענות התובעת. אין אנו מקבלים את גרסת הנתבע לפיה, התובעת התפטרה מעבודתה, שעה שבאותה העת הייתה עולה חדשה ואם חד הורית לתינוק רך בימים וללא כל מקור פרנסה אחר. אין זה מתקבל על הדעת כי התובעת תכרות במו ידיה את מטה לחמה. טענה זו של הנתבע אינה עומדת במבחן השכל הישר וההיגיון הבריא, ועל כן גם מהטעם הזה יש לדחות את גרסתו. 32. התובעת סתרה את גרסת הנתבע בכל הנוגע לטענה כי ביקשה ממנו להוציא מכתב פיקטיבי המופנה למל"ל על מנת לקבל דמי אבטלה, וכך העידה: "ש. נכון שכל השיחות שלך עם מר צייגר היו כדי לקבל מכתב ללשכת התעסוקה? ת. לא, זה היה בשביל לקבל מכתב פיטורים שאני לא יכולה לחזור לעבודה או עבודה או מכתב פיטורים." (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 32 - עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 2). 33. מחומר הראיות עולה, כי התובעת נגשה ללשכת התעסוקה עם המכתב שנתן לה הנתבע הנושא תאריך 29/7/10, ובו רשם הנתבע כאילו התובעת התפטרה לאחר חופשת הלידה. התובעת טענה כי בלשכת התעסוקה נאמר לה שהמסמך אינו מתאים לצורך קבלת דמי אבטלה. התובעת פנתה לחברה מר אלכס שטנדל ופרטה בפניו את השתלשלות העניינים וביקשה כי יסייע לה בנושא. מר שטנדל פנה לנתבע וכתב לו על גבי המסמך מיום 29/7/10, את הדברים הבאים: "משה שלום, הנוסח אינו מתאים עבור לשכת התעסוקה, אשמח אם נוכל לשלב נוסח שיתאים עפ"י העיקרון של הפסקת עבודה. תודה. אלכס 052-6130623." 34. כאן המקום לציין כי מר אלכס שטנדל, הינו בן זוגה של התובעת, אולם היה גם מכר ותיק של הנתבע, כעולה מעדות הנתבע עצמו: "את אלכס אני מכיר עוד לפני עבודתה של התובעת, והיו לנו יחסי עבודה משך מספר שנים... גם כיום אני מדבר והיחסים שלי עם אלכס לא התערערו." (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 17-26). מעדותו של מר שטנדל למדנו כי זה ניסה ככל יכולתו לפשר בין הצדדים, ובלשונו: "הנתבע מעיד שהיחסים בינינו תקינים... אני ממשיך לסייע ואני נציגם של עובדים ועולים בנושאים כאלה ואחרים שעובדים אצל הנתבע... אני זוכר אותי אומר לה שאני חושב שהנתבע אפשר לקיים איתו דיאלוג בריא ולהגיע איתו לעמק השווה... זה היה לצורך קיום דיאלוג כמו שאני נציג הסוכנות מקיים לפני הרבה מעסיקים כדי להגיע לעמק השווה". (עמ' 13, ש' 28 - עמ' 14, ש'9). מתוך עדותו של מר שטנדל למדנו, כי הוא היה סבור שניתן לגשר בין הצדדים ולהגיע לעמק השווה ולטענתו הפתרון למחלוקת ביניהם היה כדלקמן: "שמשה לא מחזיר אותה לעבודה והיא מקבלת סוג של מסמך שיכול להתאים לה להמשך התקיימות נורמטיבית בישראל" (עמ' 14, ש' 11). 35. משהבינה התובעת כי גם ניסיונותיו של בן זוגה מר שטנדל להביא לפתרון של המחלוקת לא צלחו, פנתה לבא כוחה, אשר שלח מכתב ביום 12/8/10, בו הובהר לנתבע כי ברצונה של התובעת לשוב ולעבוד במזנון הקולנוע, וכך נכתב: "1. מרשתי מכחישה מכל וכל את הנטען במכתבכם שבסימוכין... 2. מרשתי מעולם לא ביקשה לסיים את עבודתה בשירותכם, נהפוך הוא. 3. מרשתי ביקשה מכם מספר פעמים לשוב ולעבוד בשירותכם לאחר סיום חופשת הלידה, אך אתם סירבתם לבקשותיה. 4. אשר על כן חוזרת מרשתי שבנדון על בקשתה לשוב באופן מיידי לעבודתה בשירותכם." 36. כלל לא ברור מדוע בשלב זה הנתבע לא בחר באפשרות הפשוטה של השבת התובעת לעבודה. ניתנה לנתבע הזדמנות להשיב את התובעת לעבודה, ואין ספק כי נסיבותיה האישיות של התובעת, בהיותה אם לתינוק רך שנולד ועולה חדשה, היוו הצדקה להחזיר אותה למעגל העבודה; אולם הנתבע בחר שלא לעשות כן. מסקנתנו היא שהנתבע לא השיב את התובעת לעבודה מהסיבה הפשוטה, כי הוא זה שפיטר אותה קודם לכן, ומשכך לא היה מעוניין בחזרתה לעבודה. 37. הנתבע אף לא פעל להשגת היתר ממשרד התמ"ת, ובמיוחד בשלב זה כאשר היה ברור שהתובעת טוענת שהיא פוטרה מעבודתה ומבקשת לשוב באופן מיידי לעבודתה. 38. הנתבע טען טענות "מן היקב ומן הגורן", ובין השאר העלה את הטענה כי התובעת התפטרה מעבודתה על מנת להקים עסק עצמאי של טיפוח נשים. הנתבע טען כי ביום 14/7/10, מועד התפטרותה של התובעת, הודיעה התובעת כי היא הולכת לעסוק בתחום של טיפוח נשים בעסק שהיא תפתח יחד עם חברתה ויתנהל מביתה וכן אמרה שהיא כבר רכשה ציוד מקצועי המצוי בביתה ואף בדקה אפשרויות למימון, לרבות זכויותיה כעולה חדשה. מהראיות שהציגה בפנינו התובעת עולה כי רק לאחר סיום עבודתה אצל הנתבע, החלה לבדוק אפשרויות לפתיחת עסק כעצמאית. התובעת הגישה מסמכים רבים התומכים בטענה זו, כגון: תוכנית עסקית של המשרד לקליטת עלייה - האגף לייזמות עסקית מיום 17/8/10 ובמסגרתה ביקשה התובעת הלוואה כספית (נספח יג' לתצהיר התובעת), מסמך מיום 31/10/10 ובו אושרה בקשת התובעת להלוואה מהקרן לפיתוח עסקי לעולה (נספח יד' לתצהיר), תעודת עוסק מורשה מיום 1/11/10 (נספח ט"ו לתצהיר התובעת) ומסמכים רבים נוספים, המעידים על כך שהיוזמה להקמת העסק והוצאתו לפועל החלה לאחר סיום עבודתה. 39. זאת ועוד, התובעת טענה כי הנתבע פיטר אותה מאחר והיה עימות מתמשך בינה לבין המנהלת של הקולנוע - הגב' רוזני. במסגרת עדותה בפנינו, ציינה התובעת בעניין זה: "ב-5, 6 חודשים שעבדתי שם המנהלת רוזאנין בורלינה לא רצתה שאני אעבוד שם וכל יום היא קיללה אותי והיה לי עימות כל הזמן עם המנהלת הזאת... היא העבירה לי מסר שאני לא יכולה לחזור לי לעבודה ונורא חשוב שאני אגיד שהעימות האחרון עם רוזאנין זה היה כשהנתבע הגיע לקולנוע ואז הוא אמר לי שזה לא חשוב מה אני חושבת כי אני א' ורוזאנין ב' ושאם אני אומרת א' ורוזאנין ב' אז הוא יאמין לרוזאנין ואני חייבת להסכים לזה משום שהיא המנהלת שלי וכל מה שהיא אומרת זה כאילו אני (הנתבע - י.כ.) אמרתי את זה." (פרוטוקול מיום 10/1/12, עמ' 6, ש' 4-16). התובעת העידה במסגרת תצהירה כי רוזני התקשרה אליה, במהלך חופשת הלידה ואיימה עליה שאם היא תחזור לעבודה בתום חופשת הלידה, היא תספר לכולם שהתובעת היא גנבת (סעיף 19 לתצהיר התובעת). בעדותה בפנינו תיארה את רצונה של רוזני לסיים את עבודתה במזנון הקולנוע עוד במהלך חופשת הלידה, באופן הבא: "רוזאנין אמרה לי כבר באפריל שאני לא יכולה לחזור וכל יום קיבלתי הוראה טלפונית מאחד העובדים להחזיר את הבגדים ובמאי 30 הייתה מסיבת יום הולדת אצלי בבית הזמנתי את כולם חוץ מרוזאנין ושלושה ימים לפני כן קיבלתי מרוזאנין את הטלפון האחרון ובשבוע האחרון של חודש אפריל עמדה רוזאנין בדלפק שהיא עבדה בו ושאלה אותי אם אני רוצה לחזור ואמרתי "בהחלט אני רוצה לחזור" ורוזאנין היכתה עם אגרופה על השולחן ויצאתי החוצה...". (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 25-29). 40. עדות התובעת מחזקת את גרסתה, בכל הקשור לנסיבות סיום עבודתה, וגם מובילה למסקנה, כי לנתבע הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה עם התובעת, וזאת לאור היחסים העכורים שבין התובעת לבין רוזני. מנגד, הנתבע לא הביא לעדות את הגב' רוזני, ותצהירה נמשך מתיק בית הדין, ומשכך גרסת התובעת היא הגרסה היחידה העומדת בפנינו והיא לא נסתרה על ידי הנתבע. 41. ממכלול הדברים ומשקלולם, הגענו לכלל מסקנה, כי יש לקבל את גרסת התובעת כי היא פוטרה מהעבודה במהלך חופשת הלידה, והרי שבנסיבות העניין לתובעת לא ניתנה הזכות לשוב לעבודתה, בתום חופשת הלידה, כנדרש על פי דין (סעיף 9 (ג) (1א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954). 42. כוונת המחוקק, שעה שקבע את ההוראות הקבועות בחוק עבודת נשים לפיהן אין לפטר אשה במהלך 60 ימים מיום חזרתה לעבודה מחופשת הלידה, הייתה כי תינתן לאשה הזדמנות אמיתית בלב חפץ להשתלב שוב במקום עבודתה, מבלי שחרב הפיטורים תאיים על צווארה. על תכליתה של הוראת החוק לעניין זה עמד בית הדין הארצי בפסק הדין בעניין אורלי מורי, בקובעו - "התכלית היא למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההיעדרות הממושכת מהעבודה." (ע"ע 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ ואח' מיום 16/3/08, להלן - עניין אורלי מורי). כן נקבע, בעניין אורלי מורי, כי בהוראה האוסרת על פיטורים בתקופה שלאחר חופשת הלידה נמצא מימוש של הזכות לעבוד באשר - "כך תוכל העובדת להוציא לפועל את זכותה לעסוק בעבודה ממנה תפיק סיפוק והערכה, להתקדם ולממש את יכולותיה ומיומנותה במקום העבודה בו עבדה עובר ללידה, בלי שתהא חשופה לאפשרות להיות מפוטרת בשל הלידה ויציאה לחופשת לידה, תקופות המנתקות אותה לזמן לא מועט ממקום העבודה." בעניין אורלי מורי, התייחס בית הדין גם לשינויים שחלו במקום עבודתה של העובדת בתקופת חופשת הלידה וקבע - "חוסר הוודאות של העובדת שיצאה לחופשת לידה באשר למעמדה אך מתגבר בתחומי עבודה שונים בהם חלים שינויים והתפתחויות אשר מקשים על העובדת להשתלב מחדש במקום העבודה, כגון בתחומי ההייטק, טכנולוגיה וכו'. בעבודות מסוג זה לא אחת מתקשות עובדות להשלים פערים ולהתעדכן בשינויים שחלו, ועל כן קיים חשש כי מעבידים יעדיפו לפטרן ולקבל לעבודה במקום העובדת שילדה, עובד או עובדת אחרים עם מצב אישי "נוח" יותר למעביד, או להמשיך ולהעסיק את המחליף או המחליפה שהתקבלו במקום העובדת שילדה. כך נוצרת קרקע פוריה לפיטורי עובדות שילדו, לאחר שנאלצו להיעדר מהעבודה ולגדל את ילדיהן בשבועות הראשונים לאחר הלידה. מטרתו של המחוקק, על ידי קביעת תקופת איסור הפיטורים לאחר תום חופשת הלידה, היא להקשות על מעבידים לפטר עובדת שיצאה לחופשת לידה. הוראת החוק מחייבת את המעביד לקבל את העובדת חזרה לעבודה לתקופה מסוימת, זאת על מנת לאפשר לעובדת להשתלב בחזרה במקום העבודה, ולתת לה הזדמנות להוכיח את יכולותיה גם לאחר הלידה. הוראת החוק הינה קטגורית, לא מותירה כלל שיקול דעת למעביד, בלתי אם להחזיר את העובדת לעבוד, למעט במקרים חריגים המפורטים בחוק עבודת נשים." הנה כי כן, למעסיק אין שיקול דעת ואין הוא רשאי להפסיק העסקתה של העובדת עם תום חופשת הלידה. רק לאחרונה, חזר בית הדין הארצי על ההלכה שנפסקה בעניין אורלי מורי והוסיף - "המעסיק חייב ליתן לעובדת הזדמנות אמיתית וכנה להשתלב חזרה בעבודה. לא למותר הוא להדגיש, כי כמו את יתר חובותיו בקשר ליחסי העבודה, כך גם את חובתו זו, עליו למלא בתום לב ובהגינות, וזאת, לרבות במקום עבודה שחלו בו שינויים במהלך חופשת הלידה." (ע"ע (ארצי) 44309-05-11 שירי להב - מדינת ישראל משרד החוץ, ניתן ביום 22/1/13, ). 43. התנהלותו של הנתבע מסכלת את תכלית החקיקה שנועדה למנוע פיטוריהם של נשים בזמן ההריון או בסמוך לאחר חופשת הלידה. 44. לאור כל האמור, הננו קובעים כי התובעת פוטרה ועל כן זכאית לזכויות הבאות, כפי שיפורט להלן. תביעת התובעת לתשלום שכר בגין 60 יום 45. לאור נסיבות פיטוריה של התובעת, כמפורט לעיל, זכאית היא לתשלום עבור 60 ימים בהם חל איסור לפטר עובדת השבה מחופשת הלידה לפי סעיף 9 ג (1) לחוק עבודת נשים בסך של 7,700 ₪ (3,850 ש"ח x 2 חודשים). תביעת התובעת לדמי הודעה מוקדמת 46. לאור נסיבות פיטוריה של התובעת, זכאית היא לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,850 ₪. פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה 47. במסגרת הלכת אורלי מורי שפירטנו לעיל, נקבע שפיטורי עובדת ששבה מחופשת לידה, ללא סיבה מוצדקת לפיטורים, מהווים גם הפרה של חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, בהיותה הפליה אסורה. 48. במקרה דנן, הנתבע לא פעל להשגת היתר ממשרד התמ"ת ואף לא הציג במסגרת הגנתו כל גרסה אודות סיבה מוצדקת לכאורה לפיטורי התובעת. 49. התובעת כאמור עתרה לקבל פיצוי על נזק בלתי ממוני בסך של 50,000 ₪. כשאנו מביאים בחשבון את הפגיעה בתובעת, אשר בשל הפרת חוק עבודת נשים וחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, נותרה בלא עבודה בסמוך ללידת בנה, דעתנו היא שאכן מוצדק לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי ההולם את נסיבות העניין. 50. בעניין זה נפסק כי נוסף לפיצוי נזק ממוני שנגרם לעובדת על סמך חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, זכאית העובדת גם לפיצוי בגין הכאב והסבל, הפגיעה בכבודה, וההשפלה שנגרמו לה, ואף לפיצוי עונשי שמטרתו להדגיש את חשיבות גורם ההרתעה בתחום זה (דב"ע (ארצי) נו/3-129 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481). 51. בנסיבות המקרה הנוכחי, אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצוי שאינו ממוני בסך 30,000 ₪. דמי אבטלה 52. התובעת תבעה בנוסף פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה עבור תקופה של 90 יום. 53. הנתבע טען בסיכום טענותיו כי אין לזכות התובעת בתשלום דמי אבטלה, שכן התובעת התבקשה להציג נתונים לגבי סכומים שקיבלה עם סיום עבודתה מהמל"ל ובחרה להתעלם מדרישה זו. 54. אנו בדעה כי אין לזכות את התובעת בפיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה, שכן לא הוכיחה כי אכן תבעה דמי אבטלה, ובכך הפרה את חובתה להקטין את נזקה. התביעה לגמול בגין שעות נוספות 55. התובעת טוענת כי מגיע לה תשלום עבור גמול שעות נוספות בסך של 625 ₪. התובעת טוענת כי ניתן לראות בתלושי השכר אותם הנפיק הנתבע לתובעת (נספח א' לכתב התביעה), כי בחודש 12/09 רשומות 227 שעות רגילות, בחודש 1/10 רשומות 210 שעות רגילות ובחודש 3/10 רשומות 203 שעות רגילות. 56. לטענת הנתבע, התובעת כלל לא התייחסה לסוגיית ההפסקות בהן שהתה התובעת במהלך יום העבודה, והיא לא השכילה לנכות את ההפסקה משעות העבודה של התובעת. 57. אכן, עיון בתלושי השכר לחודשים 12/09, 1/10 ו-3/10, מלמד כי במהלך חודשים אלה התובעת עבדה למעלה מ-186 שעות. 58. צודקת התובעת בטענתה כי עבודה שהיא מעבר ל-186 שעות בחודש, הינה בבחינת עבודה בשעות נוספות. משהוכיחה התובעת כי עבדה מספר שעות העולה על 186 שעות בחודש, הרי שזכאית היא לגמול שעות נוספות בגינן (סעיפים 3.1 ו-16 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951). 59. הנתבע לא הכחיש את העולה מתלושי השכר, וממילא, האמור בתלושים הוא בבחינת הודאת בעל דין מטעם המעסיק, ולפיכך דין הטענה כי יש לנכות את זמן ההפסקות - להידחות. 60. הנתבע אף לא הציג את דוחות הנוכחות של התובעת. 61. בנסיבות אלה, מקובלת עלינו טענת התובעת כי עמדה בנטל להוכיח כי היא זכאית לגמול שעות נוספות בסך של 625 ₪. סוף דבר 62. הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין 60 ימים לפי חוק עבודת נשים בסך 7,700 ₪. ב. דמי הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪. ג. פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי חוק עבודת נשים וחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, בסך 30,000 ₪. ד. גמול בגין שעות נוספות בסך 625 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה - 13/7/10, ועד לתשלום המלא בפועל. 63. תביעת התובעת לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה - נדחית. 64. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן, אנו מחייבים את הנתבע בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ₪, שעה שהנתבע הגיש סיכומיו בניגוד להחלטת בית הדין מיום 9/9/12 (סעיף 4 להחלטה), אשר הגביל אורך הסיכומים, וזאת ללא קבלת היתר מבית הדין. קטיניםהתפטרות