1. התובעת עותרת לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין פיטורים במהלך הסכם עבודה לתקופה קצובה ופיצויי הלנה. 2. בכתב ההגנה נטען, כי התובעת לא הועסקה בחוזה לתקופה קצובה ומשעבדה תקופה של פחות משנה לא קמה לה הזכאות לתשלום פיצויי פיטורין. התובעת אינה זכאית לתשלום דמי הבראה, משלא השלימה שנת עבודה. התובעת ניצלה את מלוא ימי החופשה המגיעים לה עפ"י דין ואף מעבר. הנתבעת טוענת לקיזוז מכל סכום שייפסק לטובת התובעת, סכומים ששולמו לתובעת ביתר ובגין שיחות טלפון פרטיות שביצעה אחרי שעות עבודתה בטלפון הסלולארי שהעמידה הנתבעת לרשותה. 3. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובעת הוגש גם תצהיר בנה, מר חיים אברהם (להלן: "מר אברהם"). כן העיד מטעמה עו"ד יהל מרחבי, ששימש בתקופה הרבלנטית עוה"ד של הנתבעת (להלן: "עו"ד מרחבי"). מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מר אורן גלעד, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר גלעד"), תצהיר הגב' סנדרה גלעד, מנהלת חשבונות בנתבעת (להלן: "הגב' גלעד") ותצהיר מר ניסים בן דוד, עובד הנתבעת (להלן: "מר בן דוד"). רקע עובדתי: 4. הנתבעת, חברה בע"מ, העוסקת במכירה ושיווק מערכות לטיהור מים וציוד נילווה. 5. עובר לעבודתה בנתבעת, הועסקה התובעת בחברת א. המעיין בע"מ, חברה למערכות טיהור מים, כמנהלת מחלקת שירות, במשך כ- 3 שנים ועד לסוף חודש 11/02. ההיכרות בין מר גלעד, מנכ"ל הנתבעת, לבין התובעת נוצרה בעת שהשניים עבדו בחברת א. המעיין בע"מ. מר גלעד פרש מעבודתו בחברה זו והקים, עם שותפו מר איציק אלימלך, את החברה הנתבעת. 6. התובעת הועסקה בנתבעת כמנהלת מחלקת שירות לקוחות החל מיום 10/12/02 ועד למועד פיטוריה בסוף חודש 10/03. 7. בתאריך 15/11/02 חתמו הצדדים על הסכם עבודה - נספח ב' לתצהיר התובעת (להלן: "הסכם העבודה"). ואלו תנאי ההעסקה עפ"י הסכם העבודה: "(1) זהבה תקבל משכורת של 6,500 ₪ נטו. (2) אחרי שלושה חודשים תקבל ביטוח מנהלים ומשכורת של 7,000 ₪ נטו. (3) זהבה תעבוד כל יום משעה 09:00 עד שעה 18:00, ביום שלישי תסיים לעבוד 15:00. (4) זהבה מתחייבת לעשות 100 תחזוקות בחודש. (5) זהבה מתחייבת לנהל את שירות הלקוחות ולנהל את הטכנאי. (6) זהבה תטפל בזמנה גם בבעיות גביה. (7) זהבה מתחייבת לסודיות ונאמנות כלפי מעיינות ולקוחותיה, גם אם מסיבה כלשהי תסיים את עבודתה במעיינות. (8) במקרה שאחד מהצדדים רוצה לבטל הסכם זה יודיע מראש חודש". 8. התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת בהתאם למכתב הפיטורין נושא תאריך 22/10/03. 9. האם התחייבה הנתבעת להעסיק התובעת לתקופה של שנה החל מיום 20/4/03? אין חולק כי ביום 20/4/03 זומנה התובעת לפגישה במשרדי הנתבעת שנתקיימה בינה לבין מר גלעד. לטענת התובעת, באותה פגישה קצבו הצדדים את משך תקופת העסקתה לתקופה של שנה, החל מחודש 4/03 ועד לחודש 4/04. לטענתה, חתמו הצדדים על הסכם העסקה נוסף, במסגרתו התחייבה הנתבעת להעסיק התובעת לשנה מיום חתימת ההסכם, קרי עד ליום 20/4/04, ללא פגיעה בתנאי העבודה, בהתאם להסכם העבודה מיום 15/11/02. מנגד טוען מנהל הנתבעת, כי לא נחתם כל הסכם נוסף בין הצדדים וכי בפגישה הובהרה לתובעת חשיבות השמירה על נאמנות לחברה ואיסור תחרות, והתובעת מרצונה, חתמה על התחייבות חד צדדית מצידה לתקופה של שנה להוכחת נאמנותה לחברה, ותו לא. לתצהיר מנהל הנתבעת צורפה התחייבות התובעת מיום 20/4/03, ערוכה בכתב ידה וחתומה על ידה (נספח ב' לתצהיר). אין בידי לקבל את גרסת התובעת לקיומו של הסכם העסקה נוסף לתקופה קצובה וזאת כפי שיובהר להלן: ראשית, התובעת לא הציגה הסכם נוסף עליו מבוססת תביעתה ואף הודתה בחקירתה הנגדית שאין לה העתק מההסכם הנטען ואף אין לה "האפשרות להוכיח את ההסכם" (עמ' 7 לפרוטוקול). שנית, כתב ההתחייבות בכתב ידה של התובעת אינו נושא חתימת החברה, כאשר התובעת מודה כי מדובר בהסכם בן שני עמודים וכתב ההתחייבות הוא הדף השני והאחרון להסכם. תמוה הדבר אם כך, מדוע הדף האחרון להסכם הנטען אינו נושא חתימת החברה, אלא רק את חתימת התובעת. בחקירתה הנגדית שינתה התובעת גרסתה והעידה, כי מר גלעד חתם בשם הנתבעת על דף נפרד המצוי בידי הנתבעת. עו"ד מרחבי מטעם התובעת העיד בחקירתו הנגדית, כי לא מדובר בהסכם עליו חתומים שני הצדדים, אלא בהתחייבות חד צדדית של הנתבעת להעסיק התובעת כשנה (עמ' 8 לפרוטוקול). משמע, אין מדובר בהסכם בן שני דפים. גרסת התובעת לנסיבות במעמד חתימת ההסכם הנטען אינה עולה בקנה אחד עם עדות עו"ד מרחבי. בתצהירה מוסרת התובעת, כי היא ומר גלעד חתמו על ההסכם, לאחר שעו"ד מרחבי בדק את הוראות ההסכם. ברם, עו"ד מרחבי העיד, כי מר גלעד חתם על "משהו אחר" בנוכחותו ואילו התובעת לא חתמה בנוכחותו. שלישית, במכתב הדרישה ששיגרה התובעת לנתבעת ביום 21/12/03 (נספח ז' לכתב התביעה) פירטה התובעת דרישותיה לתשלום בגין זכויות שונות, אולם אין מילה וחצי מילה בדבר קיומו של הסכם נוסף שבגין הפרתו כביכול נתבע פיצוי כלשהו. מכל הטעמים דלעיל ונוכח הסתירות שהתגלו בין עדותו של עו"ד מרחבי לבין עדות התובעת בהקשר לנסיבות חתימת ההסכם הנטען, ומשלא הוכח כי אכן נחתם הסכם נוסף בין הצדדים מעבר להסכם ההעסקה הראשון שנחתם בין הצדדים, הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעת התחייבה להעסיקה לתקופה של שנה. משכך, דין תביעתה לפיצוי בגין הפרת הסכם לתקופה קצובה - להידחות. 10. באשר לנסיבות פיטוריה של התובעת וזכאותה לתשלום פיצויי פיטורין: אין חולק, שהתובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת בסוף חודש 10/03, בטרם מלאה שנה להעסקתה אצל הנתבעת. לטענת הנתבעת, נאלצה לפטר התובעת עקב אי עמידה ביעדים להם התחייבה עפ"י הסכם העבודה ועקב אי שביעות רצון מאופן תפקודה. מנגד טוענת התובעת, כי פוטרה על רקע סירובה להפחתת שכרה מ- 7,000 ₪ ל- 5,000 ₪ לחודש. הנתבעת מודה, כי אכן בפגישה שנתקיימה ביום 22/10/03, לאחר שלא חל שיפור בתיפקודה של התובעת בביצוע המטלות על ידה, הוצעה לה מתכונת עבודה שונה בתמורה לשכר חודשי של 5,000 ₪ בתוספת 5% מכל סכום שייגבה על ידה בהליכי הגביה. התובעת סירבה לשינוי בתנאי העסקתה ופוטרה. אני מעדיפה את גרסת התובעת לעניין הסיבה לפיטוריה על פני גרסת הנתבעת מהנימוקים שיפורטו להלן. ראשית, במכתב הפיטורין שנמסר לתובעת (נספח ז' לתצהיר התובעת) לא נאמר דבר וחצי דבר על אי שביעות רצון מתפקודה או אי הצגת תפוקה ראויה. כל שנאמר במכתב הפיטורין: "עקב המיתון הקשה במשק וקשיי הנזילות ועקב כך שלא הסכמת להגיע להסדר כספי, אפילו קטן במשכורתך, אנו נאלצים להפסיק את עבודתך בחברתנו". לציין כי לא מדובר בהפחתה "קטנה" במשכורת, אלא בהפחתה של כ- 30% מהשכר. שנית, כפי שעולה מתצהיר התובעת, היא התקבלה לעבודה בנתבעת כדי להקים מערך שירות לקוחות, תחום בו עסקה 3 שנים קודם לכן ואשר לא היה קיים כמעט עד לאותו מועד. גרסה זו לא הופרכה, ו"אינדקס לקוחות" שהציגה הנתבעת בהתייחס לשנה קודם להעסקתה של התובעת (נ/4), ואשר הופק בחודש 1/06, אין בו כשלעצמו כדי להעיד לגבי מהות ההתקשרות עם מי מהלקוחות ששמותיהם מפורטים במסמך ו/או מכירות שבוצעו וכיו"ב, ובוודאי שאין בו כדי להצביע על קיומו של מערך שירות ללקוחות, עובר לתחילת העסקת התובעת, תחום עליו הופקדה התובעת שנה לאחר מכן. שלושת דוחות המכירות, בהתייחס לחודשים 12/02 (חודש ראשון לעבודה) 6/03 ו- 10/03 (חודש אחרון לעבודה) (נ/1- נ/3) בתקופת עבודתה של התובעת, אף הם כשלעצמם אינם יכולים להצביע באופן ברור וחד משמעי על תפוקה נמוכה של התובעת בעבודתה. שלישית, לו אכן לא היתה הנתבעת מרוצה מיכולתה של התובעת להגיע ליעדי התפוקה, או שלא היתה שבעת רצון מאופן תפקודה, היה נושא זה מועלה בפגישה שנתקיימה בין התובעת לבין מר גלעד, כבר בפגישה ביום 20/4/03, למעלה מחצי שנה ממועד תחילת העבודה. לא זו אף זו, העלאת השכר לאחר 3 חודשי עבודה לא עולה בקנה אחד עם טענת חוסר שביעות הרצון מתפקודה של התובעת. רביעית, התובעת צירפה לתצהיר מכתבי תודה מלקוחות החברה, שנתקבלו באתר האינטרנט של החברה, המציינים לשבח את השירות שניתן להם ע"י התובעת (נספח ג' לתצהיר התובעת). חמישית, בהתאם להסכם העבודה, בנוסף למינויה כמנהלת שירות לקוחות וטכנאים, עסקה התובעת גם בנושא גבייה ותחזוקות. לאחר פיטוריה נזקקה הנתבעת ל- 3 עובדים (בהיקף של שתי משרות) לביצוע המטלות שהוטלו בזמנו על התובעת לבדה. אין לומר אלא, שהתובעת השקיעה מלוא מרצה בעבודתה בנתבעת, תוך מטרה להקים ולבסס מערך שירות לקוחות. המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל, שהתובעת פוטרה עקב אי הסכמתה להפחתת שכרה ולא עקב אי שביעות הנתבעת מתפקודה ומתפוקת העבודה. השאלה הצריכה לענייננו, נוכח מסקנה זו, הינה - האם בנסיבות פיטוריה, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים? 11. הזכאות לפיצויי פיטורין קמה בהתאם לחוק פיצויי פיטורין לעובד אשר עבד שנה ופוטר, זאת בהתאם להוראות סעיף 1 א' לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). התובעת, כאמור, פוטרה לאחר 10.5 חודשי עבודה. ודוק, חוק פיצויי פיטורים קובע חריג לכלל הקבוע בסעיף 1(א) לחוק, כאמור, וזאת במסגרת סעיף 3 לחוק הקובע כי: "..פיטורין סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה יראו אותם, אם לא הוכח היפוכו של דבר, כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורין.." בעב' (ב"ש) 1761/01 אזולאי נ' טו גוד טו בידור בע"מ, נבו הוצאה לאור, פסק ביה"ד: "הוראות סעיף 3 שפורטו לעיל מטילות על המעביד להוכיח, כי המניע לפיטורים לא היה הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים אלא נסיבות ענייניות אחרות....התובע עבד בשירותי הנתבעת במשך 10 חודשים ו - 10 ימים. הפיטורים במועד שנעשו, משטרם עבד התובע 11 חודש בשירות הנתבעת, כלעצמם לא ניתן לראות אותם כפיטורים בסמוך לסוף שנת עבודה אחרונה ומשכך, אין מקום לתחולת סעיף 3 לחוק..." וזאת בהסתמך על הפסיקה המנחה בדבר פרשנות המונח "פיטורין בסמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה", כלשון סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים הקובעת כי: "..פיטורין בתום 11 חודשי עבודה יראו פיטורין סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה. בנסיבות כאלה, הנטל עובר על המעביד להוכיח את מניעיו לפיטורין וכי לא היה רצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורין.." (ר' לענין זה ע"א ח"י 56/70 סיון בע"מ -נ- שמחה מור פ"מ ע"ב עמ' 388). מר גלעד הבהיר בחקירתו הנגדית באשר לנוסח מכתב הפיטורין: "כאשר אני מפטר עובד, במיוחד עובדת שהכרתי באופן אישי, לפני שעבדה בחברה, אני משתדל להיות כמה שיותר הוגן עם העובד...אין לי אינטרס להתנקם בה במכתב זה..." (ר' עמ' 15 לפרוטו') צירוף רוח דברים זו לעובדה שהגם שפיטורי התובעת נבעו עקב אי נכונותה של התובעת להפחית משכרה, הרי שבפועל הוצעה לה אלטרנטיבה להמשך העסקתה בנתבעת, שאם לא כן, הגיונם של דברים מורה כי אילו היתה כוונה נסתרת במעשי הנתבעת ולא היתה לה כל כוונה של ממש להמשיך את הקשר עם התובעת, היתה מודיעה לה באופן ישיר על פיטוריה בלי להותיר בפניה כל ברירה אחרת. למעלה מן הצורך יובהר, כי אפילו היו נסיבות המקרה שונות, והתובעת, לצורך העניין, היתה רואה בשינוי תנאי העסקתה, הרעה בתנאי העבודה והיתה מעדיפה, משום כך, לבחור ביוזמתה באפשרות של הפסקת העבודה, הרי שעפ"י הפסיקה, בחירת אפשרות שלא לקבל את תנאי העבודה החדשים הינה בבחינת התפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה כמשמעה בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים המחייב בפיצויי פיטורים על פי חוק זה. לפיכך, אילו לא היתה הנתבעת מפטרת את התובעת, אלא היתה זו התובעת שבוחרת להפסיק עבודתה בגין הרעת התנאים, היתה היא נכנסת בגדרי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים. ואולם, בפסיקה נקבע כי: התפטרות לפני תום שנה בגין עילה של הרעת תנאים מוחשית בעבודה, אינה מזכה בפיצויי פיטורין ואין הוראות סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורין חלות על נסיבות שכאלה. (תב"ע נו/3082-35 שמאש גילה נ' מיכל גלס, עבודה אזורי כרך כג, 923) על דרך ההיקש ניתן לומר כי אף, בנסיבות דנן, בהן פוטרה התובעת, לפני תום שנת עבודתה הראשונה, בגין אי הסכמתה לשינוי תנאי העסקתה אין היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, מה גם, שעל אף יגיעה וחיפוש בפסקי הדין שהוצאו תחת ידו של ביה"ד הארצי, לא עלה בידי ביה"ד לאתר כל פסק דין המשנה מהלכת פסק דין שמחה מור דלעיל, לפיו החזקה, לפיה נעשו הפיטורין בסמוך לתום שנת העבודה הראשונה, תקום רק מקום בו דובר בפיטורין לאחר 11 חודשי העסקה. לאור כל זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הצליחה להוכיח את שהיה מוטל עליה, דהיינו שהפיטורין לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים לתובעת, ולכן דין התביעה לפיצויי פיטורים להידחות. 12. באשר לדמי הודעה מוקדמת מהראיות עולה שהתובעת פוטרה לאלתר, ללא מתן הודעה מוקדמת, בין אם מכתב הפיטורין נמסר לה ביום 22/10/03, יום עבודתה האחרון, כטענת הנתבעת ובין אם נמסר לה ביום 27/10/03 כטענת התובעת. במכתב הפיטורין לא צויינה תקופת ההודעה המוקדמת ומנהל הנתבעת בתצהירו אף מודה שהתובעת היתה זכאית ל- 18 ימי הודעה מוקדמת כטענתו וכי הנתבעת נותרה חבה לתובעת בגין 10 ימים. גרסת התובעת, לפיה קיבלה את מכתב הפיטורין ביום 27/10/03, בהיותה בחופשת מחלה, נתמכת בעדותו של בנה ועולה בקנה אחד עם העובדה, שרק באותו יום נלקח ממנה מכשיר הטלפון הנייד ע"י אותו שליח מטעם הנתבעת שהגיע לביתה ואישר בחתימתו את קבלת המכשיר מידיה (נספח ו' לתצהיר התובעת). אי לכך יש לראות ביום 27/10/03 כמועד פיטוריה של התובעת וללא מתן הודעה מוקדמת. סעיף 8 להסכם העבודה קובע: "במקרה שאחד מהצדדים רוצה לבטל הסכם זה יודיע חודש מראש". אין בידי לקבל פרשנות הנתבעת להוראה זו, לפיה מדובר ב"ביטול" הסכם ולא ב"פיטורים או התפטרות". הפסקת התקשרות למתן עבודה במסגרת יחסי עובד ומעביד באה לביטוי בדרך כלל בפיטורי העובד ע"י המעביד או בהתפטרותו של העובד ממקום עבודתו. בין אם מדובר בפיטורין ובין אם מדובר בהתפטרות, המשמעות היא שעל כל אחד מהצדדים לחוזה העבודה ליתן בידי הצד השני פרק זמן הדרוש, למעביד- למציאת עובד חלופי, אם עסקינן בהתפטרות, ופרק זמן הדרוש לעובד למציאת מקום עבודה חלופי, אם עסקינן בפיטורים. השימוש במילה "ביטול" בהסכם העבודה אינו אלא סמנטיקה בלבד, כאשר אך סביר והגיוני שכוונת הצדדים היתה להפסקת ההתקשרות ביניהם ומתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים. משפוטרה התובעת ללא מתן הודעה מוקדמת, הרי שהיא זכאית לתשלום חלף הודעה מוקדמת לפיטוריה בשווי חודש עבודה ובסך של 7,000 ₪ נטו. 13. באשר להפרשי שכר חודש 10/03 אין חולק, כי בגין חודש 10/03 שולם לתובעת סך של 4,700 ₪ נטו. התובעת עבדה בפועל עד ליום 22/10/03 (כולל) ושהתה בתקופת מחלה מיום 23/10/03 ועד יום 10/11/03. מבדיקת ביה"ד עולה כי עד ליום 22.10.03 עבדה בפועל 16 יום במהלך חודש זה, ועד למועד פיטוריה ביום 27/10/03 היתה, למעשה, בחופשת מחלה (23.10, 26.10, 27.10). על פי חוק דמי מחלה, אין התובעת זכאית לתשלום בעבור היום הראשון למחלתה ובעבור היום השני והשלישי למחלה זכאית התובעת לדמי מחלה בשיעור של 37.5%. בחישוב השכר המגיע לתובעת בגין ימי העבודה בחודש 10/03 ושיעור דמי המחלה המגיעים לה בגין חודש זה,בהתאם לחוק דמי מחלה, ובניכוי סך של 4,700 ₪, נותרה הנתבעת חבה לתובעת סך של 627 ₪. 14. באשר לפדיון חופשה לתצהיר הנתבעת צורפו תלושי השכר שהונפקו לתובעת, כאשר עפ"י תלוש המשכורת האחרון לחודש 10/03 נותרה התובעת ביתרת זכות של 11 ימי חופשה. בתצהירה מודה התובעת, כי ניצלה 2 ימי חופשה במהלך תקופת עבודתה. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה שהיה עליה לנהל כמתחייב עפ"י חוק ולא הציגה כל רישומים המעידים על ניצול מלוא ימי החופשה ע"י התובעת. אי לכך זכאית התובעת לתשלום פדיון חופשה בגין 9 ימים ובסך של 2,863 ₪. 15. באשר לדמי הבראה התובעת הועסקה בנתבעת תקופה של 10.5 חודשים. משלא השלימה התובעת תקופת עבודה בת שנה, הרי שאין היא זכאית לתשלום דמי הבראה. 16. באשר לטענת הקיזוז כלל ידוע אשר נקבע בפסיקת בתי המשפט הינו כי העלאת טענת קיזוז, רק לאחר סיום יחסי העבודה ובעקבות הגשת תביעה, יש בה משום חוסר תום לב: "באשר לטענת הקיזוז: הנתבעת טוענת לקיזוז הוצאות נסיעה ששולמו לתובע על אף שעמד לרשותו רכב צמוד... מכל מקום העלאת טענת קיזוז, רק לאחר ניתוקם של יחסי העבודה ובעקבות הגשת תביעה, כאשר הוצאות הנסיעה שולמו לתובע במהלך כל תקופת העבודה ללא כל עוררין, יש בה משום חוסר תום לב. לא מצאתי ביסוס לטענת הקיזוז ודינה להידחות ". (ר' עב (ת"א) 350731/98 רונן הררי נ' קורון -הנדסה, תק-עב 99 (2) 851, וראה גם עב 2698/02 שיפמן אלכסנדר נ' פינס ניסים (טרם פורסם ): ".. לעניין "היעדרויות ושכר ביתר", טענת המעביד היא טענה הנטענת בדיעבד. כלומר, בעת קיום יחסי העבודה לא הופחת שכר... ולא הייתה טרוניה ממשית של המעביד בקשר לכך. המעביד ראה איפוא את התשלום המלא כתשלום שחלקו מהווה "הטבת שכר", ואין הוא רשאי לחזור ולהיפרע מהעובד עם תום יחסי העבודה. ". הנתבעת, שעליה מוטל הנטל להוכיח טענת הקיזוז לא הציגה כל מסמכים ו/או ראיות שיש בהם כדי לתמוך בטענתה כי התובעת עשתה שימוש פרטי אסור, מעבר לשעות העבודה, בניגוד למוסכם, במכשיר הסלולרי שסופק לה על ידי הנתבעת, בפרט, לא לעניין שווי של השיחות הנטען. אי לכך, ומשטענת "החוב" בגין שיחות הטלפון נטענה ללא כל ביסוס, דין טענת הקיזוז, ככל שנוגע לעניין זה להידחות. אשר לתשלום ביתר ששולם לבניה של התובעת, עקב דיווחים "מנופחים", לכאורה, של התובעת באשר להיקף עבודתם - בתצהירו מסר מר גלעד: "רצ"ב ראיות התומכות במעשי התובעת לעיל." עיון בנספח ד', שצורף לתצהיר מר גלעד, מעלה כי המדובר בדו"ח המפרט עבודות עסקאות שנתבצעו מול לקוחות שונים של הנתבעת בהיקף כולל של 70,970 ₪, כאשר שמות בניה של התובעת נקוב על גבי הדוח. ודוק, מדוח זה לא ניתן להסיק מאום ו/או למצוא בו מקור הוכחה לכך שבשנת 2003 שולם לבני התובעת סך של 34,747 ₪ במקום 29,860 ₪, להם היו זכאים, לטענת הנתבעת, ובכל מקרה, לא עלה בידי הנתבעת להציג בפני ביה"ד כל בסיס שבדין או בהסכם, מכוחם זכאית הנתבעת לקזז מכספים המגיעים לתובעת עפ"י דין, חובות ו/או תשלומים ששולמו ביתר על ידי הנתבעת לבניה של התובעת, שהינם עובדים הנתבעת, ברשות עצמם ובפני עצמם. אשר על כן, דין טענת הקיזוז בעניין תשלומי יתר אלו להידחות גם כן. 17. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת הסכומים כדלקמן: א. סך של 7,000 ₪ נטו בגין חלף הודעה מוקדמת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.03 ועד ליום התשלום בפועל. ב. סך של 627 ₪ בגין הפרש שכר חודש 10/03 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.03 ועד לתום 30 יום ממועד מתן פסק הדין, שאם לו כן יישא הסכום הנ"ל פיצויי הלנה כחוק מיום 1.12.03 ועד למועד התשלום בפועל. ג. סך של 2,863 ₪ בגין דמי חופשה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.03 ועד ליום התשלום בפועל. 18. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. התפטרות