א. החלטה זו ניתנת בבקשה שהגיש התובע, עובד זר מתורכיה, לדחיית תשלום האגרה עד לאחר סיום ההליכים. השאלה המתעוררת בתיק זה זהה לשאלה שהתעוררה גם בתיקים אחרים והיא: מה דינו של התצהיר שהוגשו בתמיכה לבקשה, שהינו מסמך שנחתם מחוץ לגבולות ישראל, והאם די בו כתמיכה לבקשה לדחיית אגרה. ב. רקע עובדתי וההליכים בתיק: 1. התובע עבד בישראל מספר שנים, ולאחר שובו לתורכיה החליט להגיש תביעה כנגד מעסיקו לשעבר. בתביעה זו תבע התובע זכויות סוציאליות שונות, וחויב באגרת משפט בסך של 494 ₪. בבד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע גם בקשה לדחיית האגרה לסיום ההליך, ותמך את בקשתו בתצהיר. 2. בקשה זו הועברה לתגובת המדינה והצד שכנגד. 3. לאחר מספר החלטות של בית הדין ובירור העובדות לאשורן, התברר כי התצהיר נחתם בתורכיה, והחתימה של התובע אושרה על ידי עורך דינו הישראלי, אשר נסע לתורכיה למטרה זו ובאותו מועד אישר עשרות תצהירים. נשאלת השאלה האם על בית הדין להיעתר לבקשה לדחיית אגרה ומה דינם של התצהירים שנחתמו בתורכיה. דיון והכרעה: א. תקנות בתי הדין לעבודה (אגרות) התשכ"ט -1969 קובעות הסדרים ייחודים לתשלום אגרה ודחייתה בבתי הדין לעבודה. תקנה 6(4) קובעת כי האגרה תדחה לסיום ההליך אם "הציג בעל הדין אישור מאת לשכת הסעד המקומית כי אין בידיו לשלם את האגרה שנקבעה לאותו הליך". תקנות בתי הדין לפיכך מכירות במקרים בהם מצוקה כלכלית אינה מאפשרת תשלום אגרה, ויצרו מנגנון המקל על בית הדין לבחון אם תובע אכן סובל מקשיים כלכליים. דא עקא שעובדים שאינם ישראלים ככלל אינם יכולים לפנות ללשכת הרווחה, ואינם יכולים להציג אישור בדבר מצבם הכלכלי. לפיכך התפתחה בפסיקת בתי הדין ההלכה לפיה מי שאינו יכול לפנות ללשכת הרווחה יוכל להגיש תצהיר בלבד לתמיכה בבקשתו לדחיית אגרה. בפרקטיקה לפיכך, העובדים הזרים מגישים תצהירים ובתי הדין, על פי רוב, דוחים את תשלום האגרה לסיום ההליך אלא אם מוצגת בפניהם ראיה הסותרת את האמור בתצהיר העובד. ב. בתיק שבפני לכאורה הגיש העובד תצהיר, אך תצהיר זה אינו תצהיר כדין. הוראות החוק קובעות הסדרים ברורים בשאלה מהו תצהיר כדין, מי מוסמך לאשרו וגם קובעות רשימה סגורה של דרכים בהן ניתן לאשר תצהיר שנחתם בחו"ל. תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת כי תצהיר שנערך בחו"ל הינו תצהיר כדין, רק אם נחתם בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שנעשה על פי דין המקום ואושר בפני נציג כאמור. אך ברור עם כן, כי המסמכים שצרף התובע לתמיכה בבקשות אינן תצהיר כדין, שכן לבא כוחן לא הייתה כל סמכות על פי דין לאשר את חתימתן בחו"ל. יש לזכור מושכלות יסוד כי תצהיר כמוהו כעדות בבית משפט, והמחוקק בהתירו לעורכי דין לאשר תצהירים, נתן את אמונו בהם ושם את מבטחו כי התצהירים יהיו כדין ועל פי הדין. מסמך שנחתם בחו"ל בידי עו"ד ישראלי, איננו תצהיר ואין בו כדי להוות תחליף לעדות בבית משפט. מכאן שהבקשה לדחיית אגרה אינה נתמכת בכל אסמכתא עובדתית בדבר מצבו הכלכלי של התובע ומטעם זה יש לדחות את הבקשה. ג. התובע טען באמצעות בא כוחם כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד ובתי הדין לעבודה ידועים בגישתם המקלה, הפותחת את דלתות בית הדין בפני העובדים הזרים. משכך, טוען התובע, יש להימנע מהערמת מכשולים בפני עובדים זרים המבקשים לתבוע. דין טענה זו להדחות מכל וכל וטוב הייתה לו לא נטענה כלל. התובע הגיש לבית הדין בקשה וצירף לה מסמך שנחזה לתצהיר, ורק לאחר בירור עובדתי מדוקדק התברר כי מסמך זה כלל איננו תצהיר כדין. עתה טוען התובע כי יש לפטור אותו, בשל היות עובד זר, באופן גורף מהגשת כל אסמכתא לתמיכה בטענות בדבר מצבו הכלכלי, ולהסתפק בעובדה שהוא עובד זר שנאלץ לעזוב את מולדתו כדי להתפרנס. טענה זו כאמור אינה ראויה. בתי הדין לעבודה כבר הלכו כברת דרך, כאשר גילו גמישות ויצירתיות והתירו הגשת תצהירים במקום אישורים מלשכת הרווחה, אך אין להפוך את דרישת המחוקק לאות מתה. תקנות האגרות דורשות אסמכתא למצב כלכלי קשה, ולא ניתן למחוק דרישה זו בהבל פה ובהכללה גורפת כי מצבם של כל העובדים הזרים קשה. משכך, כל תובע המגיש בקשה לדחיית אגרה צריך לתמוך אותה בראיה עובדתית, בין אם זהו אישור לשכת הרווחה ובין אם זה תצהירו שלו, אך לא ניתן לוותר על דרישה מינימלית זו לביסוס העובדות העומדות ביסוד הבקשה. קשה גם לשמוע טענה זו מפי מי שהגיש לבית הדין מסמך שנחזה לתצהיר, ורק לאחר שנתפס בקלקלתו, נזכר לטעון שכלל לא היה צריך להגיש תצהיר. ד. לבסוף הפנה בא כוח התובע למספר החלטות של בתי הדין האזוריים בהן התירו שופטים להגיש תצהירים תוך כדי אימות חתימה טלפוני, כאשר המצהירים לא יכלו להיכנס לתחומי המדינה ולחתום על התצהיר גופו. עיון בהחלטות אלו מעלה כי אין בינן לבין הבקשות שבפני דבר. ראשית עסקינן בתצהירי עדות ראשית, עליהם עוד יחקרו המצהירים, ולא בתצהיר שלפיו מבקשים המצהירים לדחות את האגרה, והתובעים לא יחקרו עליו כלל. שנית, בחלק מן המקרים, האישור הטלפוני היה בהסכמת הצדדים וממילא כאמור המצהירים ידרשו לחתום על התצהיר עובר לחקירתם הנגדית. לפיכך אין בהחלטות אלו כדי לסייע לתובעים. משכך אני קובעת כי הבקשה לדחיית האגרה נדחית והתובע ישלם את האגרה בתוך 14 יום מיום שהחלטה זו תומצא לידו, ולא יימחקו התביעות. שאלת ההוצאות שנגרמו לנתבעת כתוצאה מבקשות אלו תישקלנה בסיום ההליך. היות ובא כוח התובע הגיש לבית הדין מסמכים הנחזים להיות תצהירים ערוכים כדין, אף שאינם כאלו, הרי שהעתק החלטה זו יועבר גם לוועדת האתיקה שליד הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, לשקילת ההיבטים האתיים של בקשה זו ושל הבקשות בתיקים עב 1957/07, בש"א 1705/07 ובש"א 1617/07. אימות חתימהמסמכים