I. ההליך 1. בבית-הדין האזורי בירושלים (אב"ד: השופט ז' נגבי; נציגי ציבור: א' קובלנוב וכ' טחורש; דיון מס' לד/83 - 3 ו-לד/3-84, במאוחד) נדונה תביעתו של המערער הראשון ותביעתו של המערער השני (להלן - העובדים) נגד המשיבה (להלן - יזרום) לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. 2. העובדות הצריכות לערעור, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האורי במרוכז, בחלק המביא את ההליך (ובית-הדין רואה לציין כי שיטה זאת של כתיבת פסק-דין על-ידי בית-דין אזורי יש בה עזר רב, עת באים לדון בערעור), הן: א) יזרום היא חברה-בת של חברת "כור"; העובדים הם תושבי מזרח ירושלים שעבדו ביזרום אשר בירושלים; ב) למחרת היום שבו פרצה מלחמת יום הכיפורים, לא באו לעבודה מרבית הפועלים הערבים ביזרום; ביזרום עבדו 50-40 פועלים ערבים בערך, והם היוו כשליש מכלל עובדי המפעל; ג) לאחר ימים אחדים החל חלק ניכר מהפועלים לחזור לעבודה, אך חלק - לרבות המערערים - לא חזרו; ד) לפי עצת מזכיר הסתדרות פועלי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, במועצת פועלי ירושלים, כונס ועד העובדים במפעל של יזרום וביזמתו ביקרו חברי הוועד, אלה שהם ערבים, אצל הפועלים שלא התייצבו לעבודה, וקראו להם לחזור לעבודה; ה) הפעולה האמורה בפסקה הקודמת נתנה פרי, וכתום שבוע חזרו לעבודה כל הפועלים הערבים, להוציא שמונה, וביניהם המערערים; ו) מנהלי המפעל של יזרום פנו שוב למזכיר אגודת פועלי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, ולפי בקשתו של זה, התחיל לפעול חבר מועצת פועלי ירושלים ומזכיר סניף המועצה במזרח ירושלים, וכן אחד מעובדי מועצת פועלי ירושלים - שניהם ערבים - במגמה להשפיע על אלה שטרם חזרו לעבודה, כי יחזרו. המערערים לא חזרו לעבודה אף לאחר אותה פעולה; ז) ביום 22.10.1973 התקיימה ישיבה משותפת של הנהלת יזרום ושל ועד הפועלים במפעל. בזכרון הדברים על אותה ישיבה נאמר: "בהתאם למוסכם בין ועד הפועלים וההנהלה, הוחלט לפטר את העובדים שלא הופיעו לעבודה מ-6.10.1973, ולא הודיעו אם בכוונתם לחזור לעבודה, למרות שנשלחו הודעות בעל-פה על-ידי חבריהם, וכן על-ידי מזכיר מועצת פועלי ירושלים, הח' מ' הירשנזון ופ' גאבר". העתק של זכרון הדברים נשלח למועצת פועלי ירושלים; ח) ביום 24.10.1973 כתב מזכיר הסתדרות פועלי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה - מועצת פועלי ירושלים, "להנהלת העבודה במפעל יזרום". במכתב נאמר, בין היתר, "בזה הריני להודיעכם, כי אין לנו שום התנגדות למוסכם ביניכם לבין ועד עובדי המפעל, בשאלת עזיבת מספר העובדים אצלכם, אשר עזבו את (ה)עבודה ללא הודעה סבירה וללא הסכמה מצדכם, למרות דרישתכם שיחזרו לעבודה, ולא באו. לכן המוסכם הנ"ל הוא בהתאם לתקנון עבודה הקיים בהסכם עבודה"; ט) ביום 24.10.1973, נשלח לכל אחד משני העובדים מכתב מטעם יזרום, ובמכתב נאמר "עקב העדרות ממושכת מהעבודה, אנו מודיעים בזה, כי הנך מפוטר מהעבודה"; י) לאחר שבועות מספר, משנפסקו פעולות האיבה וגם תם צום הרמדאן, באו שני העובדים למפעל וביקשו להמשיך בעבודתם, אך הנהלת המפעל סירבה לבקשתם. לאחר מכן, כנראה עקב התערבות של מזכיר סניף מועצת פועלי ירושלים בעיר המזרחית, הודיע מנהל כוח האדם במפעל כי יסכים שיתקבלו לעבודה כעובדים חדשים, ללא זכויות העולות מוותק בעבודה. לכך לא הסכימו שני העובדים. 3. שני הצדדים היו מיוצגים, הן בבית-הדין האזורי והן בבית-דין זה, על-ידי עורכי-דין. 4. בפרשת התביעה, הזהה עניינית אצל שני העובדים, נאמר כי, תגובתו של כל עובד להצעה האמורה בפסקה י' שבסעיף הקודם היתה, "כי הוא אינו מסכים להתקבל כפועל חדש, וכי הוא רואה את עצמו כממשיך במקום העבודה, או יראה את עצמו כמפוטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה... התובע גם כתב לנתבעת ביום 6.1.1974, כי אם לא תאשר הנתבעת כי התובע ממשיך במקום עבודתו, הוא יראה זאת כפיטורים המזכים אותו בפיצויי פיטורים... הנתבעת לא נענתה לדרישה, ויש לראות, איפוא, את סירובה של הנתבעת כהרעה מוחשית בתנאי העבודה, המזכה את התובע בתשלום פיצויים ודמי הודעה מוקדמת". 5. בכתב ההגנה, שאף הוא זהה עניינית בתביעתם של שני העובדים, נאמר: "הואיל והתובע לא חזר לעבודתו על אף כל ההתראות וההודעות שקיבל, נשלח אליו בתאריך 24.10.1973 מכתב פיטורים בהתאם לחוקת העבודה לפועלי החרושת ההסתדרותיים, החלה על התובע והנתבעת. העתק מכתב הפיטורים, והחלק מחוקת העבודה הדן בפיטורים, מצורפים בזה ומהווים חלק בלתי-נפרד מכתב ההגנה. התובע הודיע על נכונות לחזור לעבודה, רק כשבועיים לאחר שיגור מכתב הפיטורים אליו - ואז סירבה הנתבעת, כזכותה, לחדש העסקתו. הנתבעת תטען כי לא היתה לתובע כל עילה לראות עצמו כמפוטר בתנאים המזכים אותו בפיצויי פיטורים... התובע פוטר בשל העדרות מן העבודה על-פי חוקת העבודה החלה עליו ובהסכמת מועצת פועלי ירושלים וועד עובדי הנתבעת. העתק החלטת מועצת פועלי ירושלים בדבר פיטורי התובע רצוף בזה ומהווה חלק בלתי-נפרד מכתב ההגנה". 6. במסגרת הכנת הדיון, מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 18 לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, קבע השופט האזורי את הפלוגתות בישיבה, שבה היו נוכחים שני עורכי-הדין אשר ייצגו את הצדדים. הפלוגתה הראשונה נוסחה כך: "האם התובעים פוטרו בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים (אין מחלוקת שהם פוטרו)". 7. להלן לשונו של הסעיף הרלבנטי שב"חוקת העבודה לפועלי החרושת ההסתדרותיים במפעלי כור" (להלן - חוקת העבודה), שעליו סומך הפרקליט, שייצג את יזרום, בכתב ההגנה: פרק שביעי: "4. (ד) פועל שנעדר מן העבודה ללא הודעה מוקדמת, או ללא רשות, תשלח לו ההנהלה, בתום שבוע ימים מיום העדרו, התראה בכתב, כי אם לא יודיע תוך שלושה ימים מתאריך שליחת ההתראה על מועד שובו לעבודה, וזאת לא יאוחר מאשר תוך 48 שעות נוספות, ייחשב אותו פועל כמתפטר. הודיע הפועל הנעדר מן העבודה, תוך התקופה האמורה, כי סיבות סבירות גרמו להעדרו, ובעקבות הודעתו זו התעוררו חילוקי דעות בדבר סבירותן של הסיבות שמסר - יובא העניין לדיון בוועדת המשמעת"; 8. בבואו לסכם את פרשתו אמר הפרקליט שייצג את העובדים: "לגבי תקופת העבודה אין מחלוקת. יש מחלוקת לגבי שיעור השכר לפיו ייקבעו שיעורי הפיצויים - אם ייקבעו, והאם הפסקת העבודה היא התפטרות או פיטורים, ובמקרה שזה פיטורים - האם היו בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים". 9. הפרקליט שייצג את יזרום אמר, בבואו לסכם את פרשתו הוא: "אני מבקש לראות נ/2 ו-נ/3 (הכוונה למכתבים האמורים בסעיף 2, פסקה ט', דלעיל) לא כמכתבי התראה אלא כמכתבים ששלחו לאחר הפיטורים, על מנת שידעו שפוטרו. אני טוען שיש רק גרסה אחת בלבד - התובעים לא פוטרו, הם נחשבו כמתפטרים בעקבות הודעות שנשלחו להם בצורות שונות. המכתבים נ/2 ו-נ/3 הם תוצאה של ניסוח קלוקל; גם נ/1 (הכוונה לזכרון הדברים האמור בסעיף 2, פסקה ז', דלעיל). אני טוען שמסמכים נ/2 ו-נ/3 אין להם שום ערך לעניין שבפנינו - לא היה שום צורך לשלוח זאת". 10. א) בפסק-הדין שבערעור לא ראה בית-הדין לייחס חשיבות להוראות שבחוקת העבודה ולפרשן, באשר "כל השאלה של הוראות ההסכם הקיבוצי היתה מתעוררת אילו טענה הנתבעת - כטענת חלופין לפחות - שהתובעים אמנם פוטרו, אבל בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. במקרה זה היינו מצווים לבדוק מה הן הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, או על מרבית העובדים בענף, או על הרוב הגדול ביותר של עובדים במדינה - הכל לפי המקרה לגבי פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים מופחתים. אולם במקרה שלנו הצהיר בא-כוח הנתבעת, שאין הוא טוען לפיטורים בנסיבות כאמור, אלא רק להתפטרות (ראה סעיף 4 שבחלק I דלעיל)". (הכוונה לחלק 1 של פסק-הדין שבערעור - הקטע שבו נאמר: "הנתבעת כאמור טענה שהתובעים לא פוטרו אלא התפטרו מעבודתם, על-ידי נטישת העבודה; עו"ד אבי כהן הדגיש בסיכומיו, כי אין הוא טוען לפיטורים בנסיבות השוללות את הזכות לפיצויי פיטורים אלא רק להתפטרות. הוא הסתמך על חוקת העבודה לפועלי החרושת ההסתדרותיים משנת 1965 ומשנת 1973, החלה על כל המפעלים המסונפים לחברת 'כור'. בעיקר הסתמך בא-כוח הנתבעת על סעיף 4(ד) בפרק השביעי של החוקה הקובע, כי מקום שעובד נעדר מעבודתו ללא רשות או ללא הודעה מוקדמת תישלח לו הודעה בכתב שאם תוך שלושה ימים לא יודיע על שובו לעבודה, וזאת לא יאוחר מ-48 שעות, 'ייחשב אותו פועל כמתפטר'"). "ואם כך הרי השאלה העומדת בפנינו היא, האם התובעים פוטרו או התפטרו; זוהי כמובן שאלה של עובדה והוראותיו של ההסכם הקיבוצי אין בהם כדי להשפיע על מתן התשובה"; ב) משהציג את השאלה שהציג, עמד בית-הדין האזורי על מהותם של פיטורים ושל התפטרות, ועל ההבדל שבין השניים תוך התייחסות לפסקי-הדין שיצאו מבית-דין זה באותן השאלות; ג) לאחר מכן בחן בית-הדין את השאלה אם העובדים התפטרו מעבודתם, על אף העובדה שלא נתנו "הודעה מפורשת", ביטוי בדיבור מפורש על כוונה להפסיק את קשרי העבודה עם הנתבעת. בית-הדין מגיע למסקנה כי הביטוי לכוונה להפסיק עם קשרי העבודה ניתן על-ידי מעשה, באשר התנהגות התובעים היתה "התנהגות שאין ליישבה עם הכוונה להמשיך ולקיים יחסי עבודה עם הנתבעת". באותה התנהגות ראה בית-הדין "ביטוי ברור וחד-משמעי לכוונתם להביא יחסים אלה לידי גמר, או - במלים אחרות - ביטוי להתפטרות"; ד) בפסק-הדין שבערעור אין בית-הדין מתעלם מההחלטה שנתקבלה ביום 22.10.1973 ומהמכתבים שנשלחו ביום 24.10.1973 (סעיף 2, פסקה ז' ו-ט' דלעיל), ואומר "אך יש לציין כי התעוררה שאלה אחת קשה בהליך. בזכרון הדברים שנחתם בין הנהלת המפעל ובין ועד העובדים ביום 22.10.1973 (נ/1) מדובר על החלטה לפטר את העובדים שלא הופיעו לעבודה. בהתאם לכך גם הודיעה ההנהלה לכל אחד מהתובעים, יומיים לאחר מכן, שהוא "מפוטר מהעבודה" (נ/2 ו-נ/3). נוצר איפוא מצב שבו גם המעבידה הודיעה על כוונתה להביא את קשר העבודה לידי סיים. אולם נראה לנו שהקושי הוא מדומה. לדעתנו הודעת ההנהלה על הפסקת העבודה אינה מוסיפה ואינה מורידה לגבי הפלוגתה הנדונה בפנינו. שעה ששלחה הנתבעת הודעתה לתובעים, הביעו כבר אלה באופן ברור וחד-משמעי את כוונתם להפסיק העבודה במפעל הנתבעת. מכאן שאותה שעה התפטרו כבר התובעים, וברור שאין כל אפשרות לפטר אדם שכבר התפטר בעצמו". 11. עיקר הנימוקים אשר העלה בא-כוח העובדים בהודעת הערעור הם, כי בית-הדין האזורי טעה בכך: א) "שלא קבע כעובדה, כי המערערים פוטרו מעבודתם אצל המשיבה"; ב) "שסירב לראות בהרעה המוחשית ש(ב)תנאי העבודה - התפטרות שרואים אותה כפיטורים"; ג) שקבע כי "התנהגות המערערים היתה כזו שאין ליישבה עם הכוונה להמשיך ולקיים יחסי עבודה עם המשיבה"; ד) שבית-הדין "תירץ את הקושי שהתעורר מכוח נ/1 ו-נ/2 ו-נ/3 (הכוונה להחלטה מיום 22.10.1973 ולמכתב מיום 24.10.1973) - שראה את אלה כאילו באו כבר אחרי שהעובדים התפטרו". 12. בטענות בכתב אשר הגיש הפרקליט המלומד לבית-דין זה נאמר: "1. פיטורים ולא התפטרות המערערים טוענים כי בית-הדין האזורי טעה בקבעו, בסעיף 1 לפסק- דינו, כי השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים לדיון היא: האם המערערים התפטרו או פוטרו מעבודתם על-ידי המשיבה, ולא האם המערערים פוטרו מהעבודה בנסיבות השוללות מהם הזכות לקבל פיצויי פיטורים אם לאו. טענה זו מבוססת על הנימוקים הבאים: (א) בישיבת בית-הדין האזורי מיום 28.4.1974, בה נכחו באי- כוח שני הצדדים נקבעו הפלוגתות בין המערערים לבין המשיבה, שהראשונה בהן היא: 'האם התובעים פוטרו בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים, אין מחלוקת שהם פוטרו". 13. משעיין בית-דין זה בכל הדרוש למתן פסק-דין בערעור, עלה, כי למקרה שיחליט כי אמנם פוטרו העובדים ולדיון - תישאר השאלה אם נסיבות הפיטורים היה בהן כדי לפגוע בזכות לפיצויים, ובית-הדין יצטרך לפסוק מבלי שבאי-כוח הצדדים טענו לשאלה בבית-הדין האזורי או בבית-דין זה. נשיא בית-הדין זימן את באי-כח הצדדים ללשכה וניתנה ההחלטה שלהלן: "מאחר ובאי-כוח הצדדים הסכימו, כי למקרה שבית-הדין יחליט כי אמנם פוטרו העובדים, ולדיון תישאר השאלה אם נסיבות הפיטורים היה בהן כדי לשלול מהעובדים את פיצויי הפיטורים כולם או חלקם, לא יוחזר העניין לבית-הדין האזורי להשלמת הדיון, אלא שבית-הדין הארצי יפסוק בשאלה, אם תתעורר, על-פי טענות משלימות בכתב של באי-כוח הצדדים. הצדדים יטענו מתוך הנחה שהעובד פוטר, ויבססו עמדתם לעניין שלילת פיצויי הפיטורים, תוך התייחסות לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, באשר חוקת העבודה קיבלה מעמד של הסכם קיבוצי, עקב חתימת הסכם קיבוצי מיום 2.8.1972 והגשתו לרישום בהתאם לחוק. להנחיית הצדדים: רצוי שהצדדים ירכזו טענותיהם בשאלה אם בנדון ישים סעיף 4(ד) שבפרק השביעי לחוקת העבודה, או סעיף 1(2) שבפרק העשירי. בא-כוח המערערים יגיש טענותיו תוך 21 יום מהיום, ובא-כוח המשיבה יגיש טענותיו עד ליום 15 בספטמבר; בא-כוח המערערים יהיה רשאי להגיב תוך 7 ימים. כל צד ישלח למשנהו - ישירות - העתק טענותיו". 14. בטענות משלימות שהגיש פרקליטם של העובדים, בעקבות ההחלטה האמורה בסעיף 13, התייחס שוב הטוען לסעיף 4(ד) שבפרק השביעי בחוקת העבודה ולגרסתו - "אין מקום להפעיל את חוקת העבודה למקרה העדרות שהיא העדרות לרגל מצב של 'כוח עליון' כגון מלחמת יום הכיפורים". כן חזר לטענתו שלא קיימו אחרי הנדרש בסעיף 4(ד) הנ"ל. אשר לסעיף 1(ב) שבפרק העשירי שבחוקת העבודה, סעיף שאליו הופנתה תשומת הלב בהחלטה האמורה, טען הפרקליט כי "הוכח כי 'כוח עליון' מנע בעד המערערים לחזור לעבודה ולאחר מכן פעלה המשיבה באמתלה שלא כדין כדי להביא להפסקת עבודתם של המערערים בניגוד לחוקת העבודה. פעולה מזורזת זו של המשיבה עומדת לה לרועץ והיא אינה יכולה כיום, לאחר מעשה, לטעון כי היא פיטרה את המערערים עקב הפרת משמעת". 15. הפרקליט, אשר ייצג את יזרום, חזר בטענותיו המשלימות על גרסתו ואמר, שיזרום "ראתה במערערים מתפטרים ותטען שוב כי היתה זכאית לראותם ככאלה, אף מבלי מכתב הפיטורים אשר בא כבר לאחר שנחשבו כמתפטרים. לחלופין טען הפרקליט המלומד, כי העובדים "פוטרו כדין בנסיבות השוללות מתן פיצויי פיטורים"; בטענתו זאת סומך הטוען על הסעיפים שלהלן אשר בחוקת העבודה: 1 ו- 2 שבפרק השביעי, 1(ב) שבפרק העשירי ו-5(ד) בפרק תשעה-עשר. 16. הסעיפים הרלבנטיים שבחוקת העבודה, בנוסף לסעיף שהובא בסעיף 7 דלעיל, הם: פרק שביעי: "1. על כל פועל להימצא במקום המיועד לעבודתו, מוכן להתחלת העבודה, במועד שנקבע להתחלתה. במשך כל שעות העבודה, עליו להימצא במקום עבודתו ולמלא את המוטל עליו. סיום נורמה של ייצור, לפני שעת סיום העבודה, אינה סיבה מספקת להפסקת העבודה ולעזיבתה. 2. אין הפועל רשאי לעזוב את מקום עבודתו, לפני מועד סיום העבודה, בלי לקבל אשור בכתב ממנהל העבודה. קיבל פועל רשות לעזוב את מקום העבודה, יהיה תשלום שכרו לפי שעות עבודתו בפועל. נאלץ פועל לעזוב את עבודתו לחלק מיום העבודה, יבקש לכך רשות בכתב מאת מנהל העבודה. אישור זה ימסור הפועל לשוער המפעל, אשר ירשום את שעת צאתו ואת שעת שובו לעבודה. אישור זה יועבר למחלקת התשלומים, ותשלום השכר יבוצע בהתאם לשעות העבודה בפועל". פרק עשירי: "1. הנהלה רשאית לפטר פועל, לאחר סיום תקופת הנסיון, בגלל סיבה מספקת, כגון: (ב) הפרת המשמעת, כמוגדר בחוקה זו". פרק תשעה-עשר: "5. (ד) עשה הפועל אחת מאלו: 1. הפר משמעת באופן חמור; 2. גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות; 3. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה; 4. השחית חומרים, מכשירים או מכונות במזיד; 5. בזבז חומרים בזדון; 6. מסר סודות המפעל; 7. עישן במפעל או בחלק ממנו, במקום בו העישון קשור בסכנה; 8. עבד במקום אחר, ללא רשות מאת ההנהלה, והיה בכך משום גרימת נזק למפעל. במקרים אלה יהיה הפועל צפוי: א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת, ללא תשלום; ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או לשלילה חלקית של פיצויי פיטורים; ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים". II. פסק-דין 1. בטרם יידרש בית-הדין לכל הצריך להכרעה בערעור זה, רואה הוא לציין שאשר התגלע מעיון בתיק בית-הדין האזורי ומכתבי בי-הדין שבערעור, יכול לשמש דוגמה מובהקת לכך כיצד אנשי מעשה - במקרה זה הנהלת מפעל, ועד פועלים במפעל ומועצת פועלים - טיפלו בדרך הנכונה בעניין שכמוהו ודאי מתעורר לא אחת בתחום העבודה; והכוונה היא, בשלב זה, לדרך הטיפול, מבלי להתייחס לתוצאה - וכיצד שובש הכל וסובך במהלך ההתדיינות לפני בית-הדין, עקב שנינות עורכי-הדין או מכל סיבה אחרת הקשורה בדרך ניהול המשפט על-ידם. 2. טיפול בדרך הנכונה על-ידי אנשי המעשה, כיצד? - משראה האחראי לכך במפעל, שפועלים אינם מתייצבים לעבודה, וכידוע המדובר הוא בפועלים ערבים והימים ימי מלחמת יום הכיפורים, פנה למזכיר האיגוד המקצועי; זה הפעיל את ועד הפועלים, וליתר דיוק - ערבים שהם חברי ועד הפועלים, כדי שישכנעו את הנעדרים לחזור לעבודה; משהפעולה נשאה פרי, חלקית בלבד, כונסה ישיבה משותפת של הנהלת המפעל וועד הפועלים, ובאותה ישיבה "הוחלט לפטר" את אלה שלא חזרו לעבודה; בעקבות ההחלטה האמורה נשלחו מכתבי פיטורים. 3. שיבוש הליכים וסיבוך עניינים על-ידי הפרקליטים, כיצד? עורך-הדין שייצג את העובדים, כבר בכתב התביעה מייחס לשולחיו מלים שברור שהן שלו ולא של שולחיו. הוא אומר כי התובע "...הודיע כי הוא אינו מסכים להתקבל כפועל חדש, וכי הוא רואה את עצמו כממשיך במקום או יראה את עצמו כמפוטר (כך!) מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה". מי יאמין שפועל ערבי כך אמר למעבידו, ובמלים אלה השתמש כאילו שינן את לשון חוק פיצויי פיטורים תוך שיבוש לשון כ"מפוטר" במקום "כמתפטר". דברים אלה לא ניסה כלל הפרקליט להוכיח, וטעמו ודאי עמו. ומה בכלל ההגיון במלים "יראה עצמו מפוטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה?" הרי רק בהתפטרות משקל ל"הרעה מוחשית בתנאי העבודה". וכיצד יש לראות את ההתחמקות מלנקוב בעילה מפורשת לפיצויי הפיטורים? פעם מדובר בפיטורים ופעם - בעקיפין - בהתפטרות. בסיכום הפרשה שוב משאיר הפרקליט לוט בערפל את השאלה, אם לפיטורים הוא טוען או להתפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה, אם כי בפתח דבריו הוא אומר כי השאלה היא "האם הפסקת העבודה היא התפטרות או פיטורים - ובמקרה שזה פיטורים - האם היו הם בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים". לעניין המכתבים שנשלחו לעובדים ביום 24.10.1973 אומר הפרקליט המלומד, כי "אפילו נשלחו הם לא שווים את הנייר שעליו נשלחו". מדרך זאת של ערפול אין הפרקליט יורד בשלב הערעור: בהודעת הערעור הוא טוען הן לפיטורים והן להתפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה (סעיף 11 שבחלק ‎I דלעיל), ובסיכום הטענות שהגיש לבית-הדין טוען הוא, כי לא היה כלל מקום להעמיד לדיון את השאלה אם בפיטורים מדבר, או בהתפטרות, והוא סומך על החלטת בית-הדין שבה נוסחה הפלוגתה, כי עצם העובדה שהעובדים פוטרו אינה שנויה במחלוקת. עורך-הדין שייצג את יזרום, אף הוא תרם את חלקו לסיבוך ולשיבוש, והוסיף מתורת שינוי חזית במקום שיכולה להיות רק חזית אחת - חזית האמת. בכתב ההגנה אומר הפרקליט, כי מאחר והעובדים לא חזרו לעבודה על אף כל ההתראות - נשלח לכל אחד מהם מכתב פיטורים. על כך שבפיטורים מדובר ולא בהתפטרות, חוזר הפרקליט המלומד בכל הזדמנות אפשרית בכתב ההגנה. והנה, לאחר שבנוכחותו ובוודאי גם בהסכמתו, נקבע על-ידי בית-הדין, כי השאלה השנויה במחלוקת היא אם העובדים פוטרו בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים ואין מחלוקת שהם פוטרו (סעיף 6, שבחלק I דלעיל), בא הפרקליט בדבריו המסכמים לפני בית-הדין האזורי, וכלשונו - משנה חזית, וטוען: לא היו דברים מעולם, העובדים לא פוטרו כלל. אף פרקליט זה מוסיף לערפל. הוא מודה אמנם, כי העבודה של השניים הופסקה - ללמדך שלא העובדים הפסיקו, אלא שהנהלת המפעל הפסיקה את עבודת השניים. יחד עם זאת הוא טוען כי המכתבים שמרשיו שלחו, והחלטה משותפת של הנהלת המפעל וועד הפועלים, החלטה שקיבלה אישור מזכיר האיגוד המקצועי - וכל אלה הוגשו הרי כראיה על-ידי אותו פרקליט - הם תוצאה של נוסח קלוקל. ב"תוספת" לתשובת המשיב שבערעור, בא הפרקליט המלומד וטוען לזכות לשנות חזית, ואומר כי "מכוח אותה זכות נזנחה בשלב מוקדם של הדיונים" טענת הפיטורים, לאמור - אמת שטען לה עד לשלב מסוים, חדלה להיות אמת החל מהשלב שאחריו. 4. מודע בית-דין זה לכך שאין זה מדרכו של בית-משפט להעמיד פרקליטים על דבריהם ודרך ניהול המשפט על-ידם, כפי שנעשה בסעיף הקודם, ומידת הריסון העצמי מחייבת גם לעניין זה. יחד עם זאת ראה בית-הדין לומר את אשר אמר, כי במיוחד בתחום העבודה, סכנה רבה בדרך ניהול משפט כפי שבאי-כוח הצדדים ביקשו לעשות ואף עשו. הדברים נאמרו בהנחה שבתי-הדין האזוריים יקפידו הקפדה יתרה על כך שהתדיינות לפניהם לא תרד מהפסים הצריכים לעניין העומד לדיון, ולשאלות השנויות במחלוקת. 5. ההלכות שבהן יודרך בית-הדין בערעור זה, והן גם ההלכות שצריך היה כי תדרכנה את בית-הדין האזורי, הן בשאלות אלה: א) מה הנפקות של מלים מפי עובד למעבידו "אם לא תעשה דבר, אראה עצמי כמפוטר", ובמקביל - מהי הנפקות של מלים מפי מעביד לעובדו: "אם לא תעשה דבר, אראה אותך כמתפטר"; ב) משמדובר בפיצויי פיטורים, באיזו מידה קשור צד לגרסתו בשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, וזה לאור הוראות החוק בדבר הנסיבות המזכות, ואם ישימות לעניין זה ההלכות בדבר שינוי חזית. 6. לשאלה הראשונה נדרש כבר בית-דין זה פעמים מספר. בדיון מס' ל/3-18 [1], נדונה השאלה, אם עובד שלא חזר לעבודה שני חודשים לאחר תום מועד חופשה שניתנה לו, והמעביד כתב לו שמאחר ולא חזר לעבודה במועד "רואים אותך (אותו) כמתפטר מן העבודה בחברה" - אם עובד כזה, אמנם התפטר מהעבודה. בפסק-הדין נאמר "אין ללמוד על התפטרותו של המערער (העובד) מהעובדה שהמשיב (המעביד) כתב לו ביום 18.8.1967 כי "רואים אותו כמתפטר". דבר התפטרותו של עובד או דבר פיטוריו על-ידי מעבידו, אינם נקבעים על-ידי כך שהאחד קובע איך הוא רואה את השני, ולא זה קובע את מעמדו במסגרת החוזית שבין השניים. "הצהרות" הקובעות מעמד וזכויות יכול ליתן בית-הדין ולא הצדדים עצמם... ערים אנו לכך שמכתבים כאמור (הכוונה למכתבים שבהם אומר מעביד לעובדו שהינו רואה אותו כמתפטר) מקובלים, אך טוב שידעו הנוהגים כך שעל-ידי המכתבים עצמם, אין הם משיגים ולא כלום" (שם, [1], ע' 54). באותו פסק-דין נקבע, כי המכתב שבו דובר "יכול היה לשמש אזהרה ותזכורת על החובה לחזור לעבודה", ומהעובדה שהעובד הודיע למעביד רק כחלוף שנתיים על כוונתו לחזור לעבודה - הסיק בית-הדין כי העובד התפטר למעשה. בדיון מס' לב/3-58 [2], עמד לדיון מקרהו של עובד שיצא לחופשה; נדחתה בקשתו להארכת החופש ובמכתב אליו אמר המעביד "עליך לשוב לעבודה מייד - אם לא תשוב לעבודה תוך 14 יום מ-1.1.1970, מועד תום חופשתך ללא שכר, תיחשב כמתפטר מן השירות, תוך ויתור על כל זכויותיך כעובד" (שם, [2], ע' 300). בפסק-הדין נאמר: "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על-ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסוימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שמתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד 'יראהו' הצד השני או כיצד 'ייחשב' בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות. מכל שכן, אין נפקות למלים שבמכתב הנ"ל כי העובד ייחשב כמתפטר מן השירות, 'תוך ויתור על כל זכויותיו כעובד' (ההדגשה לא במקור). אף לו היתה משמעות למלים 'תיחשב כמתפטר', ברור שאין כל משמעות למלים 'תוך ויתור' וכו'. החוק, חוק פיצויי פיטורים, הוא הקובע מתי זכאי עובד מתפטר לפיצויי פיטורים, וויתור כמיוחס במכתב כאמור, אינו תופס כלל. בהתפטרות שהחוק אינו מזכה בפיצויים, אין על מה לוותר, ובהתפטרות המקנה זכות לפיצויים אין ויתור תופס" (שם [2], ע' 302). באותו פסק-דין נאמר: "בנסיבות מסוימות תהווה עצם אי-התייצבותו של העובד חזרה לעבודה, במשך תקופה ממושכת, מעשה המעיד על התפטרות בבחינת זניחת העבודה, אך במקרה העומד לדיון (פרק זמן שעלה על חודש ימים) רחוקות ביותר העובדות מלהצדיק מסקנה כאמור" (שם [2], ע' 302). יחד עם זאת נאמר בפסק-הדין, כי העדרות מהעבודה היא עבירת משמעת, על כל תוצאותיה. 7. לשאלה השניה נדרש בית-דין זה לראשונה בפסק-הדין שבדיון מס' לג/3-8 [3]. לדיון עמד מקרהו של עובד שהודיע למעבידו על התפטרותו משום שסירבו ליתן חופשה "על מנת לנסות מזלו בעיסוק אחר". בפרשת התביעה שהוגשה לבית-הדין האזורי העלה בא-כוחו של העובד שלוש גרסאות לסיים עבודתו של העובד אצל המעביד: אחת - פיטורים, ושתיים - התפטרות בנסיבות שלהן טען, ולחלופין. בערעור טען הפרקליט שייצג את המעביד, "כי גיבוב טענות חלופיות - 'פוטרתי', 'התפטרתי מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה', ו'התפטרתי לרגל מצב בריאותי', אינן טענות חלופיות אלא טענות הנוגדות זו את זו מעיקרן". בפסק-הדין מאבחן בית-הדין בין ההיבט הפרוצדורלי שבטענות חלופיות הנוגדות זו את זו, לבין ההיבט הענייני; מבחינה פרוצדורלית - מכשיר, אך אומר: "יש להניח שאב-בית-דין אזורי יעשה, במסגרת סמכויותיו לפי סעיף 18(ד) לחוק בית-הדין לעבודה, את כל הדרוש לניפוי כתבי הטענות כך, שרק השנוי באמת המחלוקת בין הצדיים יעמוד לדיון, וייעזר לכך במלים אשר לרשותו, לרבות אימות עובדות והגשת עדויות בדרך תצהיר, עוד בטרם תיקבע התביעה לדיון ולגופו" (שם 3], ע' 326); מבחינה עניינית - פוסל, ואומר: "שונה המצב עת המדובר אינו בהכשרת כתב טענות, בהכחשת עובדות על מנת לחייב צד שני בהרמת נטל הראיה, אלא בדברים של צד שאינם מתיישבים עם טענתו הוא. הטוען פוטרתי מעבודתי, היינו מעבידי עשה כך וכך ובמעשיו יש לראות פיטורים מראש מודה בכך שלא הוא, העובד, הביא את יחסי העבודה לידי סיים בנסיבות שלדעתו מזכות אותו בפיצויים. לאור הדברים שייאמרו להלן על דרך הביטוי להתפטרות לרגל מצב בריאותו של העובד, ברור שעורך-דין המעלה בכתב טענה פוזיטיבית של פיטורים, ולחלופין - טענת התפטרות לרגל מצב בריאותו של העובד, מציב במו ידיו מכשול בדרכו של מרשהו, מכשול שספק אם ניתן לסלקו... משנוסחה הפלוגתה כפי שנוסחה, כך שזנחו את טענת הפיטורים, סולק המכשול שהעובד שם בדרכו הוא, ונותרה טענה חלופית, שניתן ליישבה עובדתית, אם אמנם חומר הראיות ודרך הטיעון מביאים ליישובה" (שם [3],ע' 327-326). "קשה ליישב עובדתית טענתו של אדם, כי פוטר מעבודתו ויחד עם זאת התפטר לרגל מחלתו. דבר והיפוכו מכגון אלה, בטענה עניינית ולא כדרך ניסוח כתבי טענות, לא התיישבו בסיפורו של שלום עליכם על הסיר שהושאל, ובוודאי אין ליישבם בהליך משפטי... אף בשלב הכנת הדיון, לקראת ניסוח הפלוגתה שתעמוד לדיון, לא ראו להעמיד את מצב בריאותו של העובד באור המחויב... רק בסיכומים בכתב שהוגשו מטעם העובד לבית-הדין האזורי, הועמדה התביעה על בסיס התפטרות לרגל מצב בריאותו של העובד. ברור שאותו שלב הוא מאוחר ביותר להתגבשות העילה. השאלה אינה מתחום סדר הדין, אלא מתחום גילוי האמת, והאמת המתגלית היא, שרק באותו שלב התברר לפרקליט המלומד, כי אכן היה מקום לכך שמרשו יתפטר מעבודתו לרגל מצב בריאותו, אך כאמור אין בעובדה שפלוני יכול היה להתפטר לרגל מצב בריאותו ולזכות בפיצויים, כדי להוכיח כי אמנם עשה כך" (שם [3], ע' 329). כל שנאמר באותו פסק-דין, לעניין התפטרות נאמר, אך הגיונם של הדברים תופס גם בפיטורים. 8. ומההלכות, ליישומן לנדון. מעיון במכתבו של מזכיר האיגוד המקצועי להנהלת יזרום (סעיף 2, פסקה ח', שבחלק I דלעיל) ומעיון בדברי עדותו של "הממונה על עובדי הייצור" ביזרום, עולה ברורות שהשניים יצאו מההנחה, כי לאמור בסעיף 4(ד) שבפרק השביעי לחוקת העבודה, שעובד הנעדר מן העבודה בנסיבות הנקובות באותו סעיף "ייחשב... כמתפטר", יש לו נפקות מילולית כאמור באותו סעיף. מפסקי-הדין שהובאו בסעיף 6 דלעיל עולה, כי אין הדבר כן. זאת ואף זאת. מקומו של סעיף במסמך, בדרך כלל, אינו קובע לעניין תוקפו ומשמעותו, אך יש ואין להתעלם מכך. הסעיף שבו מדובר - מקומו בפרק הדן ב"משמעת בעבודה", ולא בפרק הדן ב"התפטרות" - הוא הפרק האחד-עשר. בדין מופיע הסעיף בפרק שעניינו משמעת, באשר במסגרת המקובלת של יחסי עבודה בישראל רואים העדרות מהעבודה, בנסיבות מסוימות, כהפרת משמעת, על תוצאותיה; אף חוקת העבודה רואה בהעדרות מהעבודה - הפרת משמעת (הפרק התשעה-עשר שבחוק), ובשלב זה אין לסווג את עבירת המשמעת שבה מדובר, אם דינה ככל העדרות אחרת, או שמא דינה כדין "הפרת משמעת באופן חמור". יהא אשר יהא הסעיף הישים לנדון - ברור שהסנקציה על הפרת משמעת לא יכול שתהא התפטרות. ער בית-דין זה לכך שהעדרות מהעבודה, יכול ותהא ביטוי לסיים יחסי עובד-מעביד על-ידי העובד; לשון אחר - שתהא ביטוי להתפטרות. המקרה הנדון - הערות במשך פרק זמן של ימים מעטים מעבר לאותם הימים שהם הופיעו נציגי האיגוד מקצועי, ועל דעת המפעל דרשו חזרתם לעבודה של המערערים, העדרות כזאת בנסיבותיה - ודאי שאין בה כשלעצמה התפטרות בבחינת ביטוי חד-משמעי לכוונה שלא לחזור לעבודה בחלוף הנסיבות. משלא יכול להיות ספק בכך שבהפרת משמעת מדובר, עומדת השאלה של סיווגה מבחינת החומרה על הסנקציה המתחייבת, ובכך ידובר להלן. 9. מכאן לשאלת הפיטורים. בקביעת הפלוגתה לדיון בבית-הדין האזורי, פלוגתה שנוסחה בנוכחות שני עורכי-הדין שייצגו את הצדדים ויש להניח כי נוסחה בהסכמתם, ועל כל פנים - מבלי שאחד מהם התנגד לניסוח, נאמר במפורש כי "אין מחלוקת שהם (העובדים) פוטרו". בהחלטה המשותפת להנהלת יזרום ולוועד הפועלים מדובר במפורש בפיטורים (סעיף 2, פסקה ז', שבחלק I דלעיל). מה שחשוב ביותר הוא שבכתב ההגנה חוזרים ואומרים בכל הזדמנות, כי במכתב פיטורים מדובר ובהחלטה בדבר פיטורי העובד מדובר (סעיף 5, שבחלק I דלעיל). לפיטורים הן היבט משפטי והן היבט עובדתי; בהקשר לנדון רק להיבט העובדתי הכוונה, והרי לא ייתכן לקיים דיון סדיר, אם לא יראו את הנתבע קשור לעובדות שהוא טוען להן בכתב ההגנה. 10. מהאמור בסעיף הקודם, ומההלכות שהובאו בסעיף 6, עולה כי כלל לא היה מקום לדון ולפסוק בשאלה אם אמנם פוטרו העובדים. שינוי חזית על-ידי הפרקליט המלומד, שטען ליזרום, וטיעון סותר על-ידי הפרקליט שטען למערערים בבית-דין זה (סעיף 4 וסעיף 8, שבחלק I דלעיל), אין בהם להוריד בית-דין ממסלולו, עת לדיון עומדת שאלה של פיטורים או התפטרות, על ההשלכות המשפטיות מכל אחד מאלה. 11. ייתכן אמנם מצב, והוא ודאי נדיר ביותר, שללא קשר לשאלה העולה מטיעון חילופי "פוטרתי אך התפטרתי", תעמודנה לדיון שתי טענות שהעלו שני הצדדים: האחד יטען - פוטרתי, והשני יטען - אמנם פיטרתי, אך מכתב הפיטורים נשלח שעות ספורות לפני שהגיע לידי מכתב התפטרות, שנשלח בדואר שני ימים לפני כן. במקרה הנדון לא היו פני הדברים כך. כנגד ברי של פיטורים, כעולה מההחלטה, מהמכתבים ומכתב ההגנה (סעיף 2, פסקאות ז'-ט', וסעיף 5 שבחלק I דלעיל), בא שמא של התפטרות בדרך ייחוס כוונה לעובדים. והרי בין שמא וברי, ברור מה עדיף. בית-הדין האזורי היה מודע, לעניין מסקנתו שלא בפיטורים מדובר, אלא בהתפטרות, לקושי העולה מהעובדה שנשלחו מכתבי פיטורים, אך ראה שהקושי הוא מדומה, באשר "שעה ששלחה הנתבעת הודעתה לתובעים, הודיעו כבר אלה באופן ברור וחד-משמעי את כוונתם להפסיק העבודה במפעל" (סעיף 10, פסקה ד', שבחלק I דלעיל). מהאמור עד כה בפסק-דין זה יוצא, כי הקושי שלו היה ער בית-הדין האזורי, לא היה "קושי מדומה". מכאן שגם ללא כל קשר בפסול של טענות חלופיות בעניין פיטורים, לא היה מקום לקבוע כי אכן העובדים התפטרו מהעבודה. 12. למעשה לא נפסק בפסק-הדין שבערעור בשאלה שהועמדה לדיון, והיא - "האם התובעים פוטרו בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים", לשון אחר - אם הנסיבות שבהן פוטרו שני העובדים, יש בהן כדי לשחרר את המעביד מחובתו לשלם פיצויי פיטורים לעובד שפוטר, או לחייבו בפיצויים חלקיים - בשל הנסיבות שבהן פוטר (סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים)). כאמור בסעיף 13 להליך העדיף בית-דין זה, למען יעילות הדיון ובהסכמת הצדדים, שלא להחזיר העניין לבית-הדין האזורי להשלמה, אלא איפשר לצדדים לטעון בשאלת המסקנה לעניין פיצויי פיטורים, מנסיבות הפיטורים. בהחלטת הביניים העמיד בית-הדין את באי-כוח הצדדים על כך, שהיישים לעניין זה הוא סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, באשר, מעיונו הוא בחוקת העבודה לעובדי החרושת ההסתדרותיים במפעלי כור, שהוגשה כמוצג לבית-הדין האזורי, למד בית-דין זה, כי כור תעשיות בע"מ נהגה בדרך הנכונה בעשותה לכך שייערך הסכם קיבוצי בהתאם לחוק ההסכמים הקיבוציים, ושאותו הסכם קיבוצי אימץ את חוקת העבודה, כך שכיום חוקת העבודה מעמדה כבר כמעמדו של הסכם קיבוצי, על כל העולה מכך. 13. את התשובה לשאלה יש ליתן על-פי ההוראות שבהסכם הקיבוצי החל על הצדדים, והוא - חוקת העבודה (למען מנוע פירוש שבטעות יצוין שוב שחוקת העבודה מהווה במקרה הנדון הסכם קיבוצי באשר, כאמור בסעיף הקודם, החוקה היא נספח להסכם קיבוצי כדין). כי העובדים נעדרו מעבודתם והמשיכו להעדר מהעבודה על אף קריאה אישית להתייצב לעבודה - אינו מוטל בספק (סעיף 2, שבחלק I דלעיל). קריאה זאת באה לא רק מהמעביד, אלא גם מהאיגוד המקצועי. יתר על כן, על החומרה שהמעביד והאיגוד המקצועי רואים בהעדרות מהעבודה, יכלו העובדים ללמוד מהמכתב האמור בסעיף 2, פסקה ט', שבחלק I דלעיל. מאותו מכתב אין אמנם ללמוד על התפטרות שביקשו לאחר מכן לייחס לעובדים, אך על חומרת המעשה יכלו ויוכלו ללמוד. מכתב זה היה בו כדי לשמש התראה לכל בר-דעת. על אף כל אלה לא התייצבו העובדים לעבודה אלא מקץ שבועיים. 14. על מעשים ומחדלים המהווים עבירות משמעת לומדים מהפרק השביעי בשילוב עם הפרק התשעה-עשר שבחוקת העבודה. מפרק תשעה-עשר לומדים גם על העונשים המשמעתיים אשר עבירות משמעת גוררות אחריהן. כי העדרות מהעבודה היא עבירת משמעת עולה ברורות הן מהפרק השביעי והן מהפרק התשעה-עשר. השאלה היא מהו העונש המשמעתי שעבירה זאת גוררת אחריה. במפורש נדונה העדרות מהעבודה בסעיף 5(ב) שבפרק התשעה-עשר, עת נאמר כי פועל אשר "נעדר מעבודתו בלי רשות ובלי סיבה סבירה... צפוי להפסקת עבודה ללא תשלום עד לתקופה של יומיים". השאלה היא אם בכך תשובה לכל העדרות מהעבודה, או שמא יכול ויראו פועל שנעדר מהעבודה כמי ש"הפר משמעת באופן חמור", כאמור בסעיף משנה (ד) שבאותו סעיף, והוא צפוי, "לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים". 15. נראה לבית-דין זה שעל-ידי התייחסות מפורשת להעדרות מהעבודה בסעיף אחד של הפרק הדן בדיני משמעת, לא נסגרה הדרך לראיית העדרות מהעבודה כעבירת משמעת המוגדרת בסעיף אחר - אם מתקיים המתחייב לאותה עבירה אחרת. להעדרות "בלי רשות ובלי סיבה סבירה" מכוון סעיף קטן (ב) שבסעיף 5, אך אם ההעדרות יש בה גם "אי-ציות להוראת ההנהלה בקשר לעבודה, (סעיף קטן (ג)), היינו אם העובד נעדר מהעבודה לאחר שניתנה לו הוראה מפורשת להתייצב לעבודה ביום מסוים - יחול אותו סעיף קטן על העונש החמור יותר העולה ממנו, ואם ההעדרות תגיע להפרת משמעת באופן חמור לא תאבד הפרת המשמעת מחומרתה רק משום שמצאה ביטויה בהעדרות מהעבודה, הכל תלוי בנסיבות. 16. מכאן לשאלה אם העדרותם של העובדים מעבודתם כמתואר בסעיף 2 שבחלק ‎I דלעיל - הנסיבות שבהן נעדרו והפעולות שננקטו להתייצבותם לעבודה - אם בהעדרות זאת היתה הפרת משמעת באופן חמור. 17. הפרקליט שטען לעובדים שם את יהבו על מלחמת יום הכיפורים וטען, כי כוח עליון הוא שמנע בעד שולחיו להתייצב לעבודה, הביא להעדרותם. טענה זו אין לקבל. ייתכן וגם ייתכן שבעת מלחמה יווצר מצב שבו אין עובד יכול להגיע למקום עבודתו או שמקום עבודתו נתון לסכנה כה רבה - הפצצה וכיוצא באלה פיגועים - שאין לדרוש מאדם רגיל כי יסתכן בכך. במקרה כזה תעמוד לעובד הטענה של סיבה סבירה להעדרות (סעיף 5(ב) שבפרק התשעה-עשר לחוקת העבודה) וההעדרות כלל לא תהווה הפרת משמעת. המקרה שלנו רחוק, בנסיבותיו, להיות דומה למצב שתואר לעיל. מבלי להתייחס כלל לתחום חובתו של אזרח לעשות בעת מלחמה כל הדרוש, במסגרת פעילותו הרגילה, למניעת שיבוש מהלך החיים הרגילים, ובכלל זה מהלך הפעילות המשקית, ותוך התייחסות ליחסי עובד-מעביד רגילים בלבד, ואף תוך התחשבות בעובדה שהעובדים הינם ערבים תושבי מזרח ירושלים, אין לקבל את טענת הפרקליט. 18. הפרקליט המלומד ביקש מבית-הדין לפעול מתוך ידיעת דיינים על המצב ביום מלחמת יום הכיפורים (סעיף 14, שבחלק I דלעיל). ומהי אותה ידיעה? הידיעה היא שמפעלים בירושלים פעלו כסדרם, עובדים שלא היו מגויסים התייצבו לעבודה; העובדים במפעל יזרום - יהודים וערבים כאחד - המשיכו בעבודתם, או חזרו לעבודתם לאחר שפנו אליהם ודרשו כי יחזרו לעבודה (סעיף 2, פסקאות ב' ג', וד', שבחלק ‎I דלעיל). בנסיבות אלה אין לאמר, כי בהעדרות מהעבודה לא היתה הפרת משמעת. תוסיף לכך שהעובדים, כל אחד מהם, נדרשו במפורש להתייצב לעבודה, שפנו אליהם אישית, הן בשם הנהלת המפעל והן בשם חבריהם לעבודה ובשם האיגוד המקצועי, שניתנה להם שהות והם הועמדו על חומרת המעשה, ותגיע למסקנה כי לא הפרת משמעת סתם היתה, אלא הפרת משמעת חמורה היתה, והפרה כזאת מאפשרת "פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים". 19. טען הפרקליט שייצג את העובדים, כי לא קוימו ההוראות שבחוקת העבודה לעניין פיטורים, וכנגד זה טען הפרקליט שייצג את יזרום שההוראות הקובעות את המהלכים בטרם פיטורים אינם קונסטיטוטיביים. טענה זאת של הפרקליט שייצג את יזרום - דינה להידחות, אך מאחר ולדיון אינה עומדת כלל, ולא עמדה כלל, השאלה אם הפיטורים תופסים, אלא אם בנסיבות הפיטורים חייב המעביד בפיצויי פיטורים, אין משמעות לעובדה שלא קוימו ההליכים בטרם פיטורים, המתחייבים מחוקת העבודה. אם אלה לא קוימו, הרי לא קוימו בין שהמעשה מזכה בפיצויים, ובין שאינו מזכה. תוסיף לאמור את העובדה, כי עניינית קוים העיקר - העובדים פוטרו על דעת האיגוד המקצועי, ולאחר שהוסכם על כך בין הנהלת המפעל לבין ועד העובדים; אף התראה ניתנה למעשה (סעיף 2, פסקאות ז' ו-ח' שבחלק I דלעיל) - ותמצא כי אין לעובדים על מה שילינו בקשר לדרך הפיטורים. 20. מכל האמור עולה, כי דין הערעור להידחות ודין פסק-הדין של בית-הדין האזורי כי יאושר - אם כי לא מטעמו. בנסיבות המקרה, ובעיקר לאור האמור בסעיף 3 דלעיל - אין צו להוצאות. כל אחד מהמערערים ישלם אגרה דחויה בסך 100 ל"י. פיצוייםהתפטרות