1. התובעת, שעבדה אצל הנתבעת בפעוטון שבניהולה החל מיום 17/9/02 עד ליום 7/2/03, טענה בכתב התביעה המתוקן כי היא פוטרה על ידי הנתבעת סמוך מאוד לידיעתה על הריונה ועל מנת למנוע ממנה לצבור חצי שנת וותק בעבודה. לכן, לטענת התובעת, מדובר בפיטורים בחוסר תום לב ותוך הפליה פסולה. התובעת דרשה בכתב התביעה המתוקן פיצוי בגין אובדן הכנסה בתקופת ההריון, פיצוי בגין אי קבלת דמי לידה ודמי אבטלה, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין נזק לא ממוני. כמו כן, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בגין הפרשים עבור דמי נסיעות שלא שולמו לה כדין, פדיון חופשה, דמי הבראה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. 2. התביעה המקורית הוגשה במסגרת של דיון מהיר ולאחר תיקון כתב התביעה, הועברו ההליכים למסגרת של דיון רגיל. 3. לטענת הנתבעת, כפי שעולה מכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעמה, התובעת פוטרה בשל תפקודה הלקוי בעבודה כאשר הנתבעת לא ידעה שהתובעת בהריון ומאידך, ידעה כאשר קיבלה אותה לעבודה כי מדובר באשה שלא מזמן נישאה ובכוונתה להביא ילדים לעולם בקרוב. על כן, חולקת הנתבעת לגבי זכאותה של התובעת לסעדים הנתבעים בגין פיטוריה. כמו כן, הנתבעת חולקת על החישובים של התביעה בגין דמי נסיעות, דמי חופשה והודעה מוקדמת. 4. עובדות המקרה: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת בפעוטון שבניהולה הנמצא במושב נהלל (להלן: "הפעוטון" או "הגן") החל מתאריך 17/9/02 עד לתאריך 7/2/03. התובעת הגיעה לנתבעת דרך אחותה גב' נאדיה מקרמן, שעבדה בגן לפניה ועזבה כדי ללמוד. ב. התובעת עבדה 6 ימים בשבוע וקיבלה שכר לפי שכר מינימום לשעה. ג. שעות העבודה של התובעת היו בחודשים 10,11/02 החל משעה 07:30 עד לשעה 13:30, בחודשים 11,12/02 ו- 1/03 החל משעה 08:00. ב- 5 ימים בהם עבדה התובעת בחודש 2/03, עבדה, לפי בקשת הנתבעת, משעה 09:00 עד 12:00 ומשעה 13:00 עד 15:30. בשעת ההפסקה לא קיבלה התובעת תשלום ובשל מרחק בין ביתה במגדל העמק למקום העבודה לא התאפשר לה לחזור לביתה. ד. נערך רישום של ימים ושעות העבודה של התובעת שאושרו על ידה ובגינם קיבלה שכר בהתאם לתלושי השכר שהונפקו לה. ה. בסוף חודש 1/03 דרשה הנתבעת מהתובעת לשנות את שעות העבודה, ולהתחיל לעבוד בשעה 09:00 במקום בשעה 07:30 או 08:00, ולעבוד עם פיצול של שעה אחת (מ- 12:00 עד 13:00). בעקבות אותה דרישה פנתה התובעת לנציג הסתדרות העובדים הכללית החדשה במגדל העמק מר יוסף פורטל. באותה הזדמנות לא פנה מר פורטל אל הנתבעת אלא, תוך ידיעה שהיא בהריון, ייעץ לתובעת להתאזר בסבלנות ולהמשיך לעבוד עד שתצבור 6 חודשים בעבודה. ו. בתאריך 7/2/03 מסרה הנתבעת לתובעת מכתב הפסקת עבודה שבו היא הודיעה לה על פיטוריה החל מאותו יום. במכתב פיטורים (נ/2) נאמר: "הפסקת העבודה באה בעקבות אי עמידה בדרישת מקום העבודה בתקופת הניסיון ואי שביעות רצון מהורי הילדים ומשפחתון". ז. בעקבות קבלת מכתב הפיטורים, בזמן שהייתה בהריון, פנתה התובעת שוב למר פורטל שהתקשר הפעם לנתבעת. הנתבעת אמרה למר פורטל שהיא התייעצה עם עו"ד אשר הסביר לה שמותר לפטר את התובעת גם אם היא בהריון מאחר וטרם צברה וותק של חצי שנה בעבודה. לאור הדברים שמסרה הנתבעת למר פורטל, הגישה התובעת לביה"ד תביעה ולאחר מכן הגישה תביעה מתוקנת, בה כללה סעדים שונים, שלא נכללו בתביעה המקורית. 5. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא באשר לסיבות אשר הביאו לפיטורי התובעת. לדברי התובעת, הנתבעת הרעה את תנאי עבודתה, במהלך שבוע אחרון לעבודתה, עת פיצלה את שעות העבודה וכן התייחסה אליה יחס משפיל ולא הוגן, לאחר שהודיעה לה על היותה בהריון. לבסוף, לטענת התובעת, היא פוטרה עקב הריונה, בניגוד לחובת תום הלב במסגרת יחסי עובד-מעביד. מנגד, טוענת הנתבעת כי הפיטורים של התובעת נבעו מחוסר שביעות רצונה מתפקודה בעבודה ותלונות הורים. הנתבעת הצהירה כי בזמן הפיטורים לא ידעה כלל כי התובעת בהריון ונודע לה על כך רק לאחר שעבודתה הופסקה. באשר לנסיבות העובדתיות שבתיק, נשמעו בדיון עדויות של התובעת, הנתבעת ועדים נוספים מטעמן. בנוסף, הוגשה בקשה מטעם התובעת להגיש הקלטה שנערכה בתוך היכל בית המשפט, לפני הדיון בגישור. לאור המלצת בית הדין ובהתחשב בנסיבות שבהן נערכה ההקלטה, ביקש ב"כ התובעת לחזור בו מבקשתו להגיש את ההקלטה כראייה. 6. נסיבות הפסקת העבודה של התובעת כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בדיון: התובעת הצהירה בתצהירה כי בתאריך 12/1/03 ביצעה בדיקת אולטרא-סאונד אשר אישרה את היותה בהריון. למחרת הבדיקה, ניגשה לנתבעת, וסיפרה לה על היותה בהריון. לפי הצהרת התובעת, כעבור יומיים ביקשה הנתבעת ממנה להגיש מכתב התפטרות. התובעת סירבה לבקשה זו, ולפי עדותה, הרעה הנתבעת את תנאי עבודתה, מנעה ממנה לטפל בילדים, נתנה לה לבצע אך ורק עבודות ניקיון בגן ופיצלה את שעות עבודתה, בכוונה לגרום לה להתפטר. לאחר שמאמצי הנתבעת לא הועילו לה, היא פיטרה אותה מהעבודה. ברם, הנתבעת הצהירה כי הפסקת העבודה של התובעת נבעה מליקוי בתפקודה וכך גם הפיצול בשעות העבודה, משום שרצתה למנוע מהתובעת לבוא במגע עם ההורים בעת קבלת הילדים בשעות הבוקר, תוך מחשבה שהיא תפוטר תוך זמן קצר. הנתבעת פירטה את תפקודה הלקוי של התובעת בסעיף 15 לתצהירה כדלקמן: "תפקודה הלקוי של התובעת ניכר באופן הבא: א. אחת האמהות (יחד עם בעלה) אשר טרם הכניסה ילדתה לפעוטון זיהתה התובעת מעשנת ועל כן המתינה עד אשר התובעת עזבה ורק אז הכניסה ילדתה לפעוטון (סיפרו על כך בדיעבד). ב. גילתה יחס קר לילדים והייתה מדוכאת ועל כך שוחחתי איתה בסוף חודש דצמבר. בתגובה הגיבה כי הינה מצויה במתח רב בשל שהותה בבית הורי בעלה, בייחוד התלוננה כנגד אביו של בעלה. ג. הורים התלוננו כי איננה מקבלת הילדים בחום כאשר הם מגיעים בבוקר או בכל זמן אחר במשך היום. ד. כאמור לעיל, בתחילת תקופת העסקתה ועד סוף חודש דצמבר לערך עבדה התובעת לשביעות רצוני ומאז סוף דצמבר החלה התובעת לבוא לעבודה מצוברחת ולבצע עבודתה שלא לשביעות רצוני ושביעות רצון ההורים. ה. בחודש ינואר לערך, ישבה הגב' אושרית נתיב יחד עם התובעת בחדר התינוקות כאשר הדלת הייתה סגורה, לאחר 15 דקות לערך, יצאה נסערת והתלוננה בפניי, כי התובעת איננה מתייחסת כלל לילדים, למעט ילדתה שלה. ו. התובעת טרקה הדלת בפניי פעמיים עקב ויכוח אשר התגלה בינינו, בנוכחות הילדים... ז. באותו מקרה אצבעותיו של אחד התינוקות נסגרה בתנור-צעצוע, כאשר שמעתי התינוק בוכה, רצתי לכיוון חדר התינוקות וראית אנדראה יושבת באדישות, שאלתי אותה איך יכולה היא להיות כל כך אדישה והיא בתגובה טרקה הדלת בפניי כאשר כעסתי ואמרתי לה את לא תטרקי הדלת בפניי, טרקה הדלת בפניי שוב. ח. בעקבות טריקת הדלת השנייה גמרתי אומר לפטרה ולא פיטרתי אותה בו במקום מאחר והייתי צריכה למצוא מחליפה". התובעת בעדותה בבית הדין לא הכחישה כי נודע לה, מהנתבעת, שבחודש 12/02 פנו הורים ואמרו לנתבעת שהיא עובדת ללא מצב רוח וכתוצאה מכך התקיימה השיחה ביניהן (ראה ע' 8 ש' 27-26 לפרוטוקול הדיון), אולם הכחישה שבכלל עישנה ובפרט כשהייתה עם הילדים ושלא ניגשה לעזרת ילד שנפצע או כי אירעו אירועים אחרים אשר הצדיקו הפסקת עבודתה בשל חוסר תפקוד ראוי כמטפלת בפעוטון. מטעם התובעת העיד בעלה, מר אופיר שמול, שלא נכח במקום העבודה. עדותו באשר לתפקודה של התובעת ולידיעת הנתבעת על ההריון היא מבחינת עדות מפי שמועה. מר פורטל, שהעיד מטעם התובעת, הצהיר באשר לנסיבות פנייתה של התובעת אליו ופנייתו אל הנתבעת. עדותה של גב' גרסיאלה מוסנקו, שעבדה עם התובעת לפני שזו עבדה אצל הנתבעת, בין היתר על כך שהתובעת איננה מעשנת, אינה יכולה לתרום לבירור הפלוגתאות שבין הצדדים. מטעם הנתבעת הוזמנו מספר אמהות אשר העידו באשר לתפקודה של התובעת כמטפלת בגן. כך, גב' מרגלית שחר, אמא של שני ילדים ששהו בפעוטון, הצהירה שלא הייתה שבעת רצון מהיחס של התובעת כלפי הילדים מאחר והרגישה שהיא מרוחקת רגשית. גב' שחר העידה לגבי מסיבת חנוכה שבה התרשמה שהתובעת עשתה דברים בחוסר חשק וחוסר עניין, התרשמותה של העדה מתפקודה של התובעת הייתה שהיחס שלה כלפי הילדים נעשה יותר קר במשך הזמן וכך אמרה לנתבעת. גב' חן צפוני, אמא של ילד שנמצא בפעוטון, העידה שהרגישה בשינוי שחל בהתנהגותה של התובעת, פנתה אליה ושאלה מה קורה לה, התובעת אמרה שהיא בסדר. גב' חן פנתה לנתבעת ואמרה לה שהיא לא יודעת מה הסיבה לשינוי בהתנהגות התובעת. גב' צפוני אמרה: "בסוף העבודה של התובעת היא נראתה מצוברחת, בלי כוח.... זה היה לפחות שבועיים לפני הסיום". גב' צפוני חשבה שייתכן שהתובעת בהריון, שאלה את הנתבעת שאמרה לה שהיא אינה יודעת והמליצה לשאול את התובעת שענתה לה בשלילה. יש לציין, שהשאלה נבעה מתחושה של העדה ולא משינוי חיצוני בולט אצל התובעת, שהייתה, כפי שנאמר, בחודשים הראשונים להריונה. גב' מגי הילר העידה כי ראתה את התובעת מעשנת בעת שטיילה עם הילדים מחוץ לגן. יש לציין, שלפי עדותה ולפי עדות הנתבעת, עובדת העישון של התובעת, כביכול, נודע לנתבעת רק לאחר שהפסיקה את עבודת התובעת, כאשר גב' הילר פנתה לרשום את ילדתה לגן. לפיכך, אין כל ספק כי העישון לא היה אחד מן הנימוקים אשר הביאו לפיטורי התובעת ועדותה של גב' הילר אינה רלוונטית להכרעה בדיון. חשובה ביותר עדותה של גב' אושרית נתיב, אמא של ילדה שהייתה בפעוטון ושהתיידדה עם התובעת ולדבריה הפכו להיות חברות. גב' נתיב נתבקשה לחתום על תצהיר מטעם שני הצדדים וסירבה לכך מאחר ולא רצתה להיות מעורבת בעניין. בסופו של דבר, היא הוזמנה להעיד מטעם הנתבעת. באשר ליחס של התובעת לעבודה ולילדים, הצהירה גב' נתיב: "הרבה פעמים ראיתי את התובעת מצוברחת, היא ישבה על השטיח שיחקה עם הילדים, אך היא הייתה קצת עצובה, אני לא שאלתי אותה למה" (ע' 20 ש' 18-17 לפרוטוקול). גב' נתיב והתובעת היו בהריון בו זמנית ובשל היחסים שהיו ביניהן התובעת התייעצה איתה באשר לבדיקת סקירת מערכות וסיפרה לה שהיא בהריון. לדברי העדה, התובעת ביקשה ממנה לא לדבר על זה ולא לספר לנתבעת וכך היא עשתה ורק דיברה על ההריון של התובעת עם הנתבעת לאחר שהפסיקה לעבוד בגן. הנתבעת העידה כי בתחילת עבודתה התובעת הייתה בסדר ועבדה עם שמחת חיים, אך במשך הזמן החלה לבוא עם "פנים חמוצות ולא מרוצה" והחלה לקבל תלונות מההורים. כשנשאלה הנתבעת באשר לסיבות אשר הביאו לפיטורי התובעת, היא ציינה כגורם מכריע להחלטתה כי התובעת "טרקה לי את הדלת בפרצוף פעמיים", פעם אחת כשהעירה לה לגבי הילד שנפצע באצבעותיו עם צעצוע ולאחר שהיא אמרה לה שלא לטרוק את הדלת, היא עשתה את זה שוב. כאשר הנתבעת הרגישה שינוי במצב רוח ובתפקודה של התובעת, שוחחה איתה וחשבה שהמצב ישתפר. לדבריה, התובעת ציינה בפניה כי היא במצב רוח לא טוב מאחר והיא מתגוררת עם בעלה אצל הורי בעלה והיו סכסוכים בעיקר עם חמתה. בעקבות השינוי במצב רוח של התובעת הנתבעת לא רצתה שהיא תקבל את הילדים בשעות הבוקר ולכן היא שינתה באופן חד צדדי את שעות עבודתה. לאחר האירוע של טריקת הדלת היא החליטה לפטר את התובעת. 7. המסגרת הנורמטיבית: ס' 9 לחוק עבודת נשים התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") קובע: "(א) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות; לענין סעיף קטן זה רואים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה, כפיטורים". בעניינינו, לא חל סעיף זה מאחר ולא עבדה התובעת אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה 6 חודשים לפחות. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויוון הזדמנויות בעבודה") קובע: "(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שירות המילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-19862 הצפוי להם, בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". אולם, בהתאם לס' 21 (ג) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הוראות החוק (למעט סע' 7 הדן בהטרדה מינית) אינן חלות על אדם המעסיק פחות מ- 6 עובדים. בעניינינו הנתבעת העסיקה עובדת אחת - התובעת - ולכן, הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כלשונן, לא חלות עליה. אף על פי כן, אין בהעדר חלות של חוק עבודת נשים ו/או חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כדי לאפשר פיטורים של עובדת כאשר אלה נעשו מהסיבה שהעובדת נמצאת בהריון, תוך הפליה פסולה. יש לציין כי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה פיתחו את מעמדו של עיקרון השוויון כחלק מתקנות הציבור, עיקרון אשר מעוגן בהוראות חוק "יסוד כבוד האדם וחירותו" למרות שאינו נזכר בו במפורש (ראו בג"צ 721/94 אל-על נתיבי אוויר נ' דנילוביץ, פד"י מ"ח (5) 749, בג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' שר התחבורה, פד"י מ"ח (5) 501, ואח'). בעניין מרגלית אפלבוים נ' ניצה הולצמן (ע"ע 1353/02, פס"ד מיום 22/9/03 פורסם בעבודה ארצי כרך ל"ג (85), 41) קבע בית הדין הארצי לעבודה כי פיטורים של עובדת בשל היותה בהריון מהווה הפרה של סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בשל הפליה מטעמי הורות והן הפליה מחמת מין. גם כאשר חוק עבודת נשים אינו חל לאור הוותק של העובדת במקום העבודה, אם הוכח כי כוונת המעבידה הייתה לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים "יש בכך משום קיום של חוזה עבודה שלא בתום לב - כאמור בס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973". גם אם לא חלות הוראות שוויון הזדמנויות בעבודה בשל מספר העובדים המועסקים אצל אותו מעביד, אין ליתן היתר להפלות עובדת בפיטוריה רק משום היותה הרה, אם יוכח כי פיטורי העובדת (או הרעת בתנאי עבודתה) הם מבחינת קיום של חוזה עבודה שלא בתום לב. כך, הוכרע באותו עניין כי ההפליה בפיטורים מעבודה של אישה רק בשל היותה בהריון, מהווים על פי שיטת המשפט בישראל, שמשפט העבודה הוא חלק אינטגראלי ממנו ועל פי ערכי היסוד שלה, הפליה אסורה ופסולה המנוגדת לעיקרון השוויון. האיסור על ההפליה בעת הפיטורים קיים גם במקום בו לא חל חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. מותר לציין כי לפי תיקון מס' 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (ס"ח 1948, תשס"ד- 4/7/04) הוסף בין הטעמים לאפליה אסורה בסע' 2 לחוק: "הריון". לאור ההלכה שהוזכרה לעיל, גם אם חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אינם חלים בעניינינו, יש לבחון אם מדובר במעשים תוך הפליה פסולה המהווים קיום של חוזה עבודה שלא בתום לב, בשל הריונה של התובעת. 8. מסקנות העולות מהראיות שנשמעו בדיון: על מנת שהתובעת תהיה זכאית לסעד המבוקש כמי שפוטרה שלא בתום לב עקב הריון, עליה להוכיח כי הנתבעת ידעה בעת הפסקת עבודתה שהיא הייתה בהריון וכי זו הייתה הסיבה לפיטוריה. הנתבעת הכחישה שהיא ידעה שהתובעת הייתה בהריון עד לאחר שהיא החליטה לפטרה. התובעת הצהירה שהיא בעצמה הודיעה לנתבעת, לאחר שביצעה את בדיקת האולטרה סאונד על היותה בהריון ומיד לאחר מכן היחס של הנתבעת כלפיה השתנה. אולם, עדותה של גב' נתיב, שהצהירה שהתובעת סיפרה לה על הריון והתייעצה איתה בקשר לבדיקה אך ביקשה ממנה שלא לספר על כך לנתבעת, תומכת בגרסת הנתבעת. גם כך עדותה של גב' צפוני אשר שאלה את התובעת, זמן קצר לפני סוף העבודה, אם היא בהריון והיא הכחישה זאת. לאור זאת, אנו סבורים כי לא הוכח באופן וודאי כי הנתבעת ידעה שהתובעת הייתה בהריון בעת שפיטרה אותה. גם אם ידעה הנתבעת על הריון של התובעת, אנו סבורים, כי לא הייתה זו הסיבה אשר הניעה לפיטוריה. הוכח בדיון באמצעות מספר עדות, אמהות של ילדים שנמצאים בפעוטון, שהיו תלונות לנתבעת באשר ליחס קר ומנוכר של התובעת כלפי הילדים, מצב רוח לא טוב וחוסר התייחסות מספקת לדרישות הילדים. הנתבעת שיתפה את התובעת בחששותיה ובתלונות ההורים, והתובעת לא הכחישה שהיו שיחות על כך גם בטרם היא ידעה על היותה בהריון. בהתחשב בזמן קצר שבו עבדה התובעת בפעוטון, תלונות ההורים והיחסים הלא נעימים אשר נוצרו בין התובעת לבין הנתבעת בזמן האחרון, הייתה רשאית הנתבעת להביא את היחסים לידי סיום, מבלי שהחלטתה תיחשב בחוסר תום לב. יש לציין כי בשבוע האחרון הנתבעת שינתה באופן חד צדדי את שעות העבודה של התובעת, מה שהיווה הרעה בתנאי עבודתה. אולם, השינוי בשעות העבודה נבע מכוונת הנתבעת להפסיק את עבודת התובעת ולכן, למנוע ממנה לקבל את הילדים בשעות הבוקר. בהתאם להתרשמותנו מהעדויות אשר נשמעו בדיון והראיות שהוגשו, אנו סבורים שלא הוכח כי הפיטורים של התובעת נבעו מהיותה בהריון או כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב עת החליטה על הפסקת עבודתה של התובעת. לאור זאת, הסעדים הנתבעים כתוצאה מפיטורים בחוסר תום לב, דינם להידחות. באשר לתביעה לדמי הבראה, בהתחשב שהתובעת לא השלימה חצי שנה במקום העבודה, גם דרישה זו דינה להידחות. 9. תביעה בגין דמי נסיעות: התובעת התגוררה במהלך כל תקופת עבודתה במגדל העמק ומקום עבודתה היה במושב נהלל. שולם לה סך של 100 ש”ח לחודש בגין נסיעות, סכום שלא כיסה את עלות הנסיעות בפועל. לתצהיר הנתבעת ובסיכומי ב"כ הנתבעת צורף חישוב של דמי נסיעות בהתחשב בעלות כרטיס אוטובוס בין מקום מגוריה של התובעת למקום העבודה. הנתבעת הצהירה כי בימי שישי בסוף יום העבודה התובעת נסעה איתה ועל כן, לא הייתה זקוקה לנסיעות. הצהרה זו של הנתבעת לא נסתרה על ידי התובעת. בהתאם לימי העבודה של התובעת ועלות של נסיעות ליום התובעת הייתה זכאית לקבל בגין תקופת עבודתה סך של 2,033.40 ש”ח. הנתבעת שילמה בהתאם לתלושי השכר סך של 452 ש”ח. לאור זאת, זכאית התובעת ליתרת דמי נסיעות בסך 1,581.40 ש”ח. 10. תביעה בגין פדיון חופשה והודעה מוקדמת: בהתאם להוראות חופשה שנתית התשי"א-1951, לפי תקופת העבודה של התובעת, היא זכאית ל- 5 ימי חופש. התובעת עבדה כ- 5.5 שעות ביום, לפי שכר מינימום לשעה, שהיה בסוף תקופת עבודתה 17.93 ש”ח. על כן, התובעת הייתה זכאית לקבל סך של 493 ש”ח בגין פדיון חופשה. התובעת קיבלה בתלוש חודש 2/03 סך של 377 ש”ח והיא זכאית ליתרה בסך 116 ש”ח. בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 התובעת זכאית ל- 5 ימי הודעה מוקדמת, בסך של 493 ש”ח. התובעת קיבלה בתלוש שכר חודש 2/03 סך של 377 ש”ח בגין הודעה מוקדמת ועל כן היא זכאית ליתרת תשלום בסך 116 ש”ח. 11. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: א. סך של 1,581.40 ש”ח, בגין דמי נסיעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/3/03 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. סך של 116 ש”ח, בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/3/03 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ג.סך של 116 ש”ח, בגין הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/3/03 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כל יתר הסעדים הנתבעים נדחים. בהתחשב כי עיקר התביעה נדחה והיא התקבלה בחלק מזערי בלבד, אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש”ח בצירוף מע"מ כחוק. 12. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. התפטרות