1. זו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 12,084 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 2. התובעת הועסקה על-ידי הנתבעים בטיפול בבנם התינוק החל מחודש ינואר 1979. 3. בתחילת חודש פברואר 1982 הודיעה התובעת לנתבעים, כי בתה המתגוררת בניו-יורק עומדת ללדת, כי היא מבקשת ממנה לבוא אליה לקראת הלידה ולשהות אצלה כ-6 חודשים וכי היא עומדת לנסוע לארצות-הברית. עד כאן לא היו חילוקי דעות בין הצדדים. 4. חילוקי הדעות מתחילים מהשלב הזה. לטענת התובעת אמרה היא לנתבעים, כי מסיבות משפחתיות לא תשהה בחו"ל במשך 6 חודשים, כבקשת בתה, אלא תקופה קצרה יותר, ואילו לטענת הנתבעים אמרה התובעת כי תישאר בחו"ל עד ספטמבר 1982. 5. מחלוקת נוספת נטושה סביב תגובת הנתבעים להודעת התובעת. בעוד התובעת טוענת בכתב התביעה, כי הנתבעים הסכימו לנסיעתה ללא כל בעיות ואף אמרו לה שמייד עם בואה ארצה תתקשר אתם, טוענים הנתבעים, כי לא הסכימו ולא הבטיחו דבר לתובעת כשתשוב מארצות-הברית. 6. אין חולק כי התובעת נסעה לארצות-הברית ב-14.2.1982 וחזרה ארצה ב-15.5.1982. בשובה התקשרה עם הנתבעים וביקשה לחזור לעבודה, אולם הנתבעים סרבו בטענה שיש להם כבר מטפלת אחרת. 7. השאלה העומדת לדיון בפנינו היא, האם התובעת התפטרה כאשר עזבה את מקום עבודתה ונסעה לחו"ל (כטענת הנתבעים) או שמא נסעה לחו"ל תוך כדי הסכמת הנתבעים, כי היא נוסעת לחו"ל במסגרת חופשה ללא תשלום ומקומה שמור לה עם שובה, ומאחר ועם שובה לא התקבלה לעבודה - הרי יש לראותה כמי שפוטרה באותה עת (כטענת התובעת). ראה גם את הדיון המוקדם שנערך אצל כבוד הרשמת. 8. בפנינו העידו התובעת והנתבעת מס' 2. א. בתצהירה שהוגש במקום עדות בחקירה ראשית אמרה התובעת: "3. ב) פניתי לנתבעים בתחילת פברואר 1982 והודעתי להם, כי ברצוני לנסוע לבתי. אמנם בתי מבקשת שאהיה אצלה כ-6 חודשים, אולם אמרתי להם בפירוש, כי מאחר שבעלי הוא אדם זקן ולא בריא, איני יכולה להעדר מביתי זמן כה רב ואבוא הרבה לפני כן. ג) הנתבעים הסכימו ללא כל בעיות ואף אמרו לי שמייד עם בוא חזרה לארץ להתקשר אתם". ואילו בחקירה הנגדית (ע' 5 לפרוטוקול) אמרה: "הנתבעים הסכימו שאסע לחו"ל וכשאחזור אתקשר עמם - כך אמרו לי. גברת שריג אמרה שלפני שאבוא לעבודה אודיע לה שבועיים. לא כתבתי זאת בתצהיר למרות מה שאמרתי כאן. מזה הסקתי, כי הם הסכימו שכשאחזור מארצות-הברית אשוב לעבודתי אצלם". ב. הנתבעת מם' 2 בתצהירה אמרה: "3. לפני נסיעתה אמרתי לה מפורשות: אינני יודעת מה יהיה כשתחזור. מובן שאם לא הייתי מוצאת אף אחת שתטפל בבני גומא יכולה היתה להיווצר אפשרות שתחזור ואולם המדובר בילד בן 3.5 שנים ואין אפשרות להשיג מטפלת רק לחצי שנה, מה גם שהדבר אינו רצוי מבחינת הילד ואני עצמי עבדתי במשרה מלאה. 4. לשם הבהרה, מעולם לא פוטרה כשם שמעולם לא קיבלה חופשה ללא תשלום והתובעת עזבה עבודתה מרצונה החופשי וללא כל הבטחה מצדי". ובחקירה נגדית אמרה (ע' 7 לפרוטוקול): "אני חוזרת ואומרת שאמרתי לה שאני לא יודעת מה יהיה המצב כשתחזור מבחינת שובה לעבודה ושהיא תתקשר כשתחזור, לא אמרתי לה בצורה מובנת מאליה שהיא תחזור לעבודה, לא נתתי לה חופשה ללא תשלום. התובעת אמרה לי שהיא נוסעת לחו"ל ואין לי מה להגיד". 9. עולה מעדות התובעת עצמה, כי הנתבעים לא נתנו לה הבטחה חד-משמעית כי מקום עבודתה שמור לה עם שובה מחו"ל. אפילו לגרסתה שלה, כל מה שאמרו לה הנתבעים הוא, שעם שובה מחו"ל תתקשר עמם ומכאן הסיקה היא כי מקום עבודתה נשמר לה. לעומת זאת, הנתבעת מס' 2 מסרה עדות ברורה ועקבית, לפיה לא התחייבה כלפי התובעת להחזירה למקום עבודתה עם שובה מחו"ל וגם ברור, בנסיבות העניין, כי התחייבות כזו לא יכלה לתת כאשר היא אינה יכולה להמתין לשובה של התובעת ולא להעסיק עובדת אחרת במקומה כמטפלת לבנה ואין זה לטובת בנה להחליף לו מטפלות. 10. אם מקבלים, אם כן, את עדות הנתבעת מס' 2 כמהימנה וקובעים את העובדות על-פי גרסתה, היינו, התובעת היא שעזבה את עבודתה ב-2/82 לרגל נסיעתה לחו"ל לתקופה ארוכה ובכך ניתקה מיזמתה את חוזה העבודה בינה לבין הנתבעים. הנתבעים לא הבטיחו לה לשמור לה את מקום עבודתה כשתחזור ולא אישרו לה חופשה ללא תשלום. כל מה שאמרו לה היה, שאם יתאפשר להם הדבר יעסיקו אותה כשתחזור. בדברים הללו לא היתה התחייבות להעסקתה בכל מקרה ומקרה. מאחר והנתבעים העסיקו בינתיים מטפלת אחרת, לא יכלו להעסיק את התובעת. במלים אחרות, משחזרה התובעת מחו"ל הציעה עצמה לעבודה על-פי חוזה עבודה חדש והנתבעים היו רשאים בנסיבות הללו לסרב להצעה וכך עשו. אין בכך משום פיטורים במועד זה כטענת התובעת. 11. הואיל והתובעת התפטרה מעבודתה - אין היא זכאית לפיצויי פיטורים. 12. אנו דוחים את תביעת התובעת נגד הנתבעים. 13. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום של 12,000 (שנים-עשר אלף) שקל בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית שיחולו לאחר 14 יום מיום קבלת פסק-דין זה. 14. התובעת תשלם את אגרת בית-הדין הדחויה. מטפלתהתפטרות