החלטתי לזכות את הנאשם קרעין עותמאן (להלן:הנאשם) מן העבירה של זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 (סיפא) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - החוק) ולהרשיעו ביתר העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כתב האישום המקורי הוגש כנגד הנאשם ואחר, פתחי בן תאופיק עטאללה (להלן - פתחי). ההליכים כנגד פתחי הותלו, משלא הצליחה המאשימה לאתרו. בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה ביום 6/7/99, המאשימה הגישה כנגד הנאשם כתב אישום מתוקן. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם שורה של עבירות, כמפורט להלן: עבירה אחת של זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - החוק), בכך שבמועד לא ידוע, אך קודם לפגישתם עם הנוטריון, עוה"ד עוזיאל חזן, ביום 24/11/99, הנאשם והאחר זייפו מסמך הנחזה להיות ייפוי כח של עואד באסם אלמסרי, הנחזה להיות הבעלים הנוכחיים של חלקות 3 ו - 5 שבגוש 30287 בירושלים (להלן - החלקות), והמייפה את כוחו של הנאשם למכור את החלקות למי שימצא לנכון ובאופן שימצא לנכון. עבירה אחת של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק, בכך שביום 24/11/99 הנאשם ופתחי הגיעו למשרדו של הנוטריון, עוה"ד עוזיאל חזן, ועל סמך מצג שווא שהציגו בפני עו"ד חזן ועל סמך התחזותו של פתחי כ - עואד באסם מסרי, שהוא הבעלים המתחזה של החלקות, באמצעות דרכון אמריקאי מזויף, גרמו לעו"ד חזן לאמת, בחתימתו ובחותמת, כמו גם בחותם נוטריון, את חתימתו של עואד באסם מסרי על מסמך המתחזה להיות ייפוי כח של עואד באסם מסרי. 11 עבירות של שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 420 סיפא לחוק, בכך שסמוך לפני יום 24/11/97, הנאשם ופתחי השתמשו במסמכים הכוזבים, המפורטים להלן, כל זאת ללא סמכות וביודעם כי אין כל אמת באמור בהם: א. שני מסמכים המתחזים להיות מסמכים מקוריים של הפטריארכיה הארמנית בירושלים, כאילו הפטריארכיה מעניקה ייפוי כח למר מנואל חוזה אבו זהריה, ביחס לשתי החלקות, למכור קרקעות השייכות לפטריארכיה. ב. שני מסמכים, המתחזים להיות מסמכי מכירה וייפוי כח של כל הבעלים של שתי החלקות, כאילו הם מכרו את החלקות למר מנואל חוזה אזו זהריה והעניקו לו ייפוי כח להעביר בעלות על שתי החלקות לו - עצמו או למי מטעמו. ג. מסמך המתחזה להיות מסמך מכירה וייפוי כח של מנואל חוזה אבו זהריה, ביחס לשתי חלקות, כאילו אבו זהרה הוא בעליו של ייפוי כח מבעלי שתי החלקות, והוא מכר את שתי החלקות למר עואד באסם אלמסרי, והוא מעניק לו יפוי כח להעביר בעלות על שתי החלקות לו עצמו או למי שירצה מטעמו. ד. מסמכים המתחזים להיות אישור נוטריוני על מסמך ב' הנ"ל של נוטריון ממדינת אילינויס בארצות הברית; אישור של הנוטריון הציבורי במדינת אילינויס; אישור מזכיר מדינת אילינויס; ואישור של סגן הקונסול הכללי של מדינת ישראל בניו יורק לחתימתו וחותמו של מזכיר מדינת אילינויס. עבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק, בכך שהנאשם חתם עם שלום אביב, סוחר קרקעות מירושלים, על זכרון דברים, לפיו הוא מוכר לשלום את שתי החלקות תמורת שלושה מיליון דולר אמריקאיים, מתוכם ישולמו מיליון דולר לאלתר, וזאת לאחר שהוא ופתחי יצרו כלפי שלום מצג שווא, על סמך מסמכים מזוייפים, כאילו יש בידם ייפוי כח כחוק מבעלי החלקות למכור לו אותן. קודם ששלום אביב העביר לידיו של הנאשם את התשלום עבור רכישת החלקות, הנאשם נעצר על ידי המשטרה. על פי הנטען בכתב האישום, הנסיבות המחמירות המלוות את העבירות המיוחסות לנאשם מתבטאות בסכומים הגבוהים שהתכוון הנאשם לקבל לידיו, ובתחכום ובתעוזה בהם נקט כדי להציג בפני שלום אביב ואחרים מסמכים הדומים על פניהם למקור ככל האפשר. בתחילה טען הנאשם, כי המסמכים המתוארים בכתב האישום אינם מזוייפים. בהמשך, ובעקבות תיקון כתב האישום, הודה הנאשם, כי למעט יפוי הכח מאת עואד באסם מסרי (מסמך שסומן ת/7), כל יתר המסמכים הנזכרים בכתב האישום הינם מסמכים מזוייפים. עם זאת, הנאשם טען בתשובתו לכתב האישום, כי לכל הפגישות שלו ושל פתחי עם שלום אביב, הוא התלווה לפתחי אך ורק כמתווך, ועל כל פנים הוא לא היה זה שהציג את המסמכים לשלום והוא לא ידע שהמסמכים שהוצגו על ידי פתחי לשלום אביב מזוייפים. ארבע שאלות טעונות, אפוא, הכרעה בתיק שלפני: 1. האם ת/7 הינו מסמך מזוייף? 2. במידה והתשובה לשאלה דלעיל היא חיובית, האם הנאשם ידע, כי ת/7 הינו מסמך מזוייף? 3. האם הנאשם ידע כי יתר המסמכים הנזכרים בכתב האישום הינם מסמכים מזוייפים? 4. מה היה מעמדו של הנאשם בעסקת מכירת החלקות לידיו של שלום? מטעם התביעה העידו סוחר הקרקעות, שלום אביב, ועורכי הדין עוזיאל חזן ויצחק רוז'ינסקי. כן הוגשו מטעם התביעה מסמכים ממסמכים שונים, לרבות שתי הודעותיו של הנאשם במשטרה. מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו וכן הוגשו שני מסמכים. בשל העובדה, כך סבורתני, כי לשאלת כשרותו של ת/7 ומידת ידיעת הנאשם אודות כשרותו של ת/7 יש השפעה על שאלת מעמדו של הנאשם בעסקת המכר, ראיתי לנכון לדון תחילה בשאלת כשרותו של ת/7 ובדבר מידת ידיעתו של הנאשם אודות כשרותו של מסמך זה, ורק לאחר מכן לדון בשאלת מעמדו של הנאשם בעסקת המכר ובדבר מידת ידיעתו אודות כשרות המסמכים הנזכרים בכתב האישום. כשרותו של ת/7 עו"ד חזן העיד, כי הוא הכיר את הנאשם מטיפול קודם בענייניו, וכי ביום 24/11/97 הנאשם הגיע למשרדו יחד עם אדם נוסף, שהזדהה באמצעות דרכון אמריקאי כ - "עואד באסם מסרי", והשניים ביקשו ממנו לאמת את חתימתו של האדם הנוסף על גבי יפוי כח, שהיה מוכן בידם, לפיו האדם הנוסף, המתחזה כ - "עואד באסם מסרי", מייפה את כוחו של הנאשם למכור את החלקות. לדבריו של עו"ד חזן, במהלך בדיקת התאמת הפרטים המופיעים על גבי יפוי הכח, שהוצג בפניו, אל מול הפרטים המופיעים בדרכונו האמריקאי של מייפה הכח, שישב במשרדו יחד עם הנאשם, הוא גילה כי נפלה טעות במספר הדרכון המופיע על גבי יפוי הכח לעומת המספר המופיע בדרכון עצמו. משהתגלתה הטעות, כך לדברי עו"ד חזן, מייפה הכח ביקש ממנו לתקן את הטעות וכך הוא עשה. עו"ד חזן המשיך וסיפר, כי מטעמי זהירות הוא צילם את דרכונו של מייפה הכח וביקש לצרפו להעתק יפוי הכח שהיה אמור להישאר במשרדו, אולם בשל הסתייגותו של מייפה הכח, הוא מסר למייפה הכח את צילום הדרכון (ראה גם נ/2). עוד הוסיף עו"ד חזן והעיד, כי מייפה הכח, שהזדהה כעואד באסם מרי, חתם בפניו על גבי יפוי הכח, וכי עבור אימות החתימה על גבי יפוי הכח הוא גבה שכר טרחה והנפיק חשבונית מס, אותה הוא מסר למייפה הכח. יפוי הכח, אשר נושא את השם עואד באסם מסרי וכן את חותמתו של עו"ד חזן, הוגש כראיה וסומן ת/7. כמו כן, בהסכמת ב"כ הנאשם הוגשו כראיה שלושה מסמכים שנתפסו על גופו של פתחי בעת מעצרו במלון הר ציון: כרטיס עם תמונה של פתחי (ת/10); צילום של עמוד מדרכון אמריקאי, אשר נושא את השם מסרי עוואד באסם ולצידו תמונתו של פתחי (ת/11); והחשבונית שהונפקה על ידי עו"ד חזן למייפה הכח, ביום 24/11/97, עבור אימות החתימה על גבי ת/7 (ת/9). עו"ד חזן אישר כי האדם שתמונתו משובצת ב - ת/10, ושאין חולק כי זוהי תמונתו של פתחי, הוא האדם שהתייצב במשרדו ביום 24/11/97, הזדהה באמצעות דרכון אמריקאי כעואד באסם מסרי והציג עצמו כמייפה הכח על פי ת/7. כן אישר עו"ד חזן, כי ת/11 הינו צילום של הדרכון האמריקאי שהוצג לפניו ביום 24/11/97 על ידי האדם שהזדהה בפניו כמייפה הכח, עואד באסם מסרי. עיון במסמכים ת/10 ו - ת/11 מגלה דמיון רב בין התמונה המופיעה ב - ת/10 לבין התמונה המופיעה ב - ת/11. מדבריו של עו"ז חזן עולה, אפוא, כי מי שחתם בפניו על ת/7 כמייפה הכח הוא לא אחר מאשר פתחי, שהתחזה לאדם אחר ששמו עואד באסם מסרי תוך שהוא משתמש בדרכון מזוייף. לא זו בלבד שלא ראיתי מקום לפקפק בדבריו של עו"ד חזן, אלא שאף מצאתי חיזוקים טובים לעדותו. חיזוק ממשי לדבריו של עו"ד חזן ניתן למצוא בעצם הימצאותם של המסמכים ת/9 ו - ת/11 על גופו של פתחי, שעות מספר לאחר שת/7 נחתם במשרדו של עו"ד חזן. אלמלא כן, יש להניח, בסבירות גבוהה מאוד, כי לא היינו מוצאים בבגדיו של פתחי את החשבונית שהנפיק עו"ד חזן עבור אימות החתימה על גבי ת/7 ואת צילום הדרכון הנושא את השם עואד באסם מסרי ולצידו תמונתו של פתחי. יודגש כי, ת/9 ו - ת/11 הוגשו בהסכמת ב"כ הנאשם, כך שאין כל טענה לגבי כשרותם וקבילותם. חיזוק נוסף לדבריו של עו"ד חזן, בדבר עצם נוכחותו של פתחי במשרדו ביום 24/11/97, ניתן למצוא בעדותו של הנאשם עצמו, שאישר כי ביום 24/11/97 הוא ופתחי היו במשרדו של עו"ד חזן, אם כי, לטענתו, לא היה זה לצורך חתימה על יפוי כח כלשהו(עמ' 61 שורות 25 - 26). מהאמור לעיל עולה, מעל לכל ספק סביר, כי פתחי התייצב במשרדו של עו"ד חזן ביום 24/11/97 וחתם על ת/7, תוך שהוא מתחזה כאדם אחר ששמו עואד באסם מסרי, המייפה, כביכול, את כוחו של הנאשם למכור את החלקות. בנסיבות אלו, המסקנה היחידה המתבקשת, היא כי ת/7 הינו מסמך מזוייף. האם ידע הנאשם, ש - ת/7 הינו מסמך מזוייף? אין חולק כי ביום 24/11/97, הנאשם היה במשרדו של עו"ד חזן (על כך מעיד הנאשם בעצמו). עם זאת, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת מטרת הגעתו ואופן הגעתו (בגפו או מלווה על ידי אדם נוסף) של הנאשם למשרדו של עו"ד חזן. עו"ד חזן סיפר בעדותו בבית המשפט, כי ביום 24/11/97 הנאשם התייצב במשרדו יחד עם האדם הנוסף שהזדהה באמצעות דרכון אמריקאי, הנושא את השם עואד באסם מסרי. כן הוגש דו"ח העימות שנערך בין עו"ד חזן לבין הנאשם ביום 1/12/97 (ת/13). ב - ת/13 עו"ד חזן סיפר, כי הנאשם הוא זה שהתייצב במשרדו ביום 24/11/97 יחד עם האדם שהזדהה באמצעות דרכון אמריקאי. עוד ציין עו"ד חזן ב- ת/13, כי הנאשם ראה אותו בודק את דרכונו של האדם הנוסף, משווה בין הפרטים המופיעים בדרכון לפרטים המופיעים על גבי ת/7, מצלם את הדרכון ומתקן את הטעות שנפלה במספר הדרכון המופיע ב - ת/7. דברים זהים לאלה המופיעים ב - ת/13 נאמרו על ידי עו"ד חזן גם בהודעתו במשטרה מיום 27/11/97, אשר הוגשה כראיה דווקא מטעם ההגנה (נ/2 עמ' 2 שורות 11 - 8). ב"כ הנאשם הראה, במסגרת חקירתו הנגדית של עו"ד חזן, כי למרות דבריו של עו"ד חזן בבית המשפט וב - ת/13, לפיהם הוא מכיר את הנאשם היכרות קודמת וכי היה זה הנאשם שהופיע במשרדו ביום 24/11/97 יחד עם האדם הנוסף, שהזדהה באמצעות דרכון אמריקאי, הרי שב - נ/2, עו"ד חזן לא ציין, כלל, כי הוא מכיר היכרות קודמת את הנאשם. עו"ד חזן נתבקש להסביר, בחקירתו הנגדית, מדוע הוא לא הזכיר את דבר היכרותו הקודמת עם הנאשם, כאשר הוא נדרש לתאר ב - נ/2 את האנשים שהגיעו למשרדו ביום 24/11/97 וביקשו לאמת חתימה על גבי ת/7. על כך השיב עו"ד חזן כי: "אני לא נשאלתי לגבי הכרותי עם האדם, אם היה אי פעם לקוח או מבקש שירות אני לא צריך להציג או לחשוף דבר שלא נשאלתי עליו . . .". (עמ' 32 שורות 1 - 2). הסברו הנ"ל של עו"ד חזן אינו בלתי סביר, מה גם שהתיאור שמסר עו"ד חזן ב - נ/2 אודות האדם שהתלווה לבעליו הנחזה של הדרכון האמריקאי - " בן 50 פלוס, לא גבוה, רזה, עם קרחת . . " - תואם למראהו של הנאשם במציאות. הנאשם, לעומת זאת, הכחיש כי היה עם פתחי אצל עו"ד חזן ביום 24/11/97 בקשר ליפוי הכח מאת עואד באסם מסרי (ת/7). הנאשם הסביר, כי ביום 24/11/97 הוא הגיע למשרדו של עו"ד חזן לצורך טיפול בענייני הוצאה לפועל ובמקרה, הוא פגש שם את פתחי, שהגיע לצורך אימות חתימה על יפוי כח מאת אדם בשם עואד באסם מסרי. באותה עת עואד טרם הגיע למשרדו של עו"ד חזן ולכן, פתחי נותר לבד במשרד של עו"ד חזן והמתין לבואו של עואד. מקריות הפגישה בין הנאשם לבין פתחי במשרדו של עו"ד חזן ביום 24/11/97 תמוהה מאוד. עוד יותר תמוה, מדוע הנאשם לא המתין יחד עם פתחי לבואו של עואד באסם מסרי למשרדו של עו"ד חזן, שהרי ת/7 הינו יפוי כח שמיועד לנאשם. הנאשם לא הציג כל מסמך המאשר כי הגעתו ביום 24/11/97 למשרדו של עו"ד חזן אכן נועדה לצורך טיפול בענייני הוצאה לפועל (בעניין זה יוער כי הנאשם יכול היה לוותר על החיסיון של עו"ד - לקוח ולהורות לעו"ד חזן לחשוף אותם המסמכים). זאת ועוד, בתמליל קלטת הוידאו, בה הונצחה הפגישה שהתקיימה במלון הר ציון (ת/40א'), מצוטט פתחי כמי שאמר לשלום את המשפט הבא: "היום עכשיו עשינו לך את זה", וזאת במענה לשאלה שהתייחסה לאופן עריכתו של ת/7. העובדה שפתחי נקט בלשון רבים - "עשינו" - בעוד הנאשם יושב לידו, מצביעה, אף היא, כי הנאשם נכח יחד עם פתחי בעת אימות החתימה על ת/7. נוכח התמיהות הנ"ל ולאור דבריו של עו"ד חזן, הגעתי לכלל דעה, כי היה זה הנאשם, ולא אדם אחר, שהופיע במשרדו של עו"ד חזן ביום 24/11/97 יחד עם פתחי, שהתחזה, כאמור, כעואד באסם מסרי, והזדהה באמצעות תיעוד מזויף. עצם נוכחותו של הנאשם במשרדו של עו"ד חזן ביום 24/11/97 יחד עם פתחי, בעוד זה אחרון מתחזה לפני עו"ד חזן לאדם אחר ומציג לפניו מסמכים מזוייפים, יחד עם העובדה שהנאשם ראה את התיקון שנעשה בידי עו"ד חזן על גבי ת/7 ואת חתימתו של פתחי על ת/7, מובילים למסקנה חד משמעית, לפיה הנאשם ידע ש - ת/7 מזוייף. לפיכך, משאימת עו"ד חזן את חתימתו של פתחי (בשמו עואד באסם מסרי) על גבי ת/7 ועשה את הפעולות הנוטריוניות הדרושות, על פי בקשת הנאשם ופתחי ועל פי מצג השווא שיצרו לפניו השניים, אם באופן אקטיבי ואם בשתיקה, הרי שהנאשם ופתחי קיבלו מעו"ד חזן דבר במרמה. עם זאת, היות ובעת הצגתו של ת/7 לפני עו"ד חזן, כבר היו כתובים בו הפרטים, והיות ולא הובאה כל ראיה המוכיחה כי הנאשם הוא שמילא את הפרטים שב - ת/7, הרי שלא ניתן לקבוע, מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם הוא זה שזייף את ת/7, בעצמו או עם אחרים. לפיכך, יש לזכות את הנאשם מעבירה של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות. מעמדו של הנאשם בעסקת המכר שלום אביב תיאר בעדותו את מפגשיו עם הנאשם, אשר הולידו את עסקת הקרקעות נשוא כתב האישום, הכל כמפורט להלן: הפגישה הראשונה עם הנאשם התקיימה במלון "פנינת דן", בתחילת חודש נובמבר 1997. באותה העת, מתווך הקרקעות אזחימאן הפגיש את שלום אביב עם הנאשם, שכונה אבו - מחמד. הנאשם הציג עצמו בפני שלום אביב כבעל קרקע בגבעת זאב והציע לו עסקה למכירת הקרקע. עסקה זו, בסופו של יום, לא יצאה אל הפועל, היות והנאשם לא הציג לפני שלום את מסמכי הבעלות שלו על הקרקע. הפגישה השניה בין שלום לבין הנאשם התקיימה, ככל הנראה באחד מימי השישי של חודש נובמבר 1997, במלון לרום בירושלים. לפגישה זו הגיע הנאשם ביחד עם פתחי. לדבריו של שלום אביב, הנאשם הציג את פתחי במהלך הפגישה כעורך דין. הנאשם ופתחי הציעו לשלום אביב לרכוש את שתי החלקות והציגו בפניו שני נסחי טאבו של החלקות. שני הנסחים הוגשו כראיה בתיק שלפני. הנסח של חלקה 3 סומן ת/1. עיון ב - ת/1 מגלה, כי הוא הונפק בחודש יולי 1995 ועל פיו, הבעלים הרשומים של חלקה 3 הינם בתרונאך סרכיס דואבג'יאן; ג'אנסזיאן גרבד; וג'אנסזיאן קוורק. כמו כן, על החלקה רשומה הערת אזהרה לטובתם של שעיה יוסף ולוי דוד. הנסח של חלקה 5 הוצא באוקטובר 1997 ועל פיו, הבעלים הרשומים של החלקה הינם הפטריארך הארמני בירושלים ובני משפחת בדור. מעיון בשני הנסחים עולה, כי הנאשם, פתחי, ועואד באסם אלמסרי, שהוא האיש ששמו הופיע על גבי ת/7, לא היו רשומים כבעלי החלקות במועד הצגת הנסחים לשלום אביב. הפגישה השלישית בין הנאשם ופתחי לבין שלום אביב היתה ביקור בחלקות. ביקורו של שלום אביב בחלקות עורר אצלו חשד בדבר כשרות העסקה שהוצעה לו על ידי הנאשם ופתחי, שכן הפרטים שהוצגו לו על ידי הנאשם ופתחי בנוגע למצב הזכויות בחלקות אלו, לא תאמו את הפרטים שהיו ידועים לו בעקבות עסקאות שהוא ביצע בחלקות אלו בעבר. כך למשל בנוגע לחלקה 3 - באמצע שנת 1995 שלום אביב ושותפו רכשו את חלקה 3 ואף רשמו עליה בפנקסי המקרקעין הערת אזהרה לטובתם. לימים התברר, כי מי שמכר להם את הקרקע לא היה הבעלים החוקיים של הקרקע, כי אם מתחזה ועל כן, הקרקע לא הועברה של שמם של שלום ושותפו, אך הערת האזהרה נותרה רשומה לטובתם. הערת אזהרה זו לא הופיעה ב - ת/1. ואשר לחלקה 5 - גם זו נרכשה בעבר על ידי שלום אביב, ברכישה מותנית, אולם בשל מחלוקת בין בעלי הקרקע, העניין תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בירושלים. עובדה זו, אף היא, לא מצאה את ביטויה ב - ת/2. נוכח חשדו בדבר כשרות העסקה, שלום אביב ביקש מהנאשם ומפתחי להציג לו את ייפוי הכח, שבאמצעותם הם מתכוונים למכור לו את החלקות. הנאשם ופתחי הסכימו להציג את ייפוי הכח רק בפני עורך הדין של שלום ולשם כך התקיימה פגישה בביתו של שלום. לפגישה זו הוזמן מטעמו של שלום, עורך הדין שמואל אפל, אשר טרם הפגישה קיבל משלום הסברים אודות חשדותיו בדבר כשרות המסמכים שבכוונת הנאשם ופתחי להציג בפניהם. במהלך הפגישה, הנאשם הורה לפתחי להוציא את המסמכים הקשורים למכירת החלקות, שהיו ברשותו, ולהציגם לפני עו"ד אפל, ואכן כך נעשה (עמ' 23 שורות 18 - 15). ייפוי הכח והמסמכים שפתחי הציג לשלום אביב ולעורך דינו, במהלך פגישתם בביתו של שלום, הוגשו כראיה וסומנו ת/3, ת/4, ת/5, ת/5א'. בסיום הפגישה הנ"ל נקבע, כי העסקה תושלם בתוך מספר ימים ולצורך כך נקבעה פגישה נוספת במלון הר ציון בירושלים. בשלב הזה, ומשהתעורר אצל שלום ואצל עו"ד אפל חשד כי המסמכים שהוצגו להם מזוייפים, שלום עירב את המשטרה וזו נערכה לפגישה במלון הר ציון עם צוות של בלשים. בפגישה האחרונה, שהתקיימה, כאמור, במלון הר ציון נכחו מטעם הרוכשים: שלום אביב, עורך דין מטעמו - יצחק רוז'ינסקי, ושוטר שהתחזה לעובד בנק, ומטעם המוכרים נכחו: הנאשם ופתחי. לדבריו של שלום אביב, בפגישה זו פתחי הציג את עצמו כעורך דין וגם הנאשם ציין, בתגובה לספקות שהעלה שלום במהלך השיחה, כי עורך הדין, היושב לידו - הלוא הוא פתחי - יכול לאשר שהכל בסדר. וכך תיאר שלום אביב את אשר אירע במהלך הפגישה האחרונה: " . . . בסביבות אחת וחצי הגיעו האדונים הללו, הנאשם ועטלה, עשיתי היכרות עם הנוכחים ועלינו לחדר שהמשטרה אמרה לנו ללכת אליו. ישבנו בחדר, אני לפי המלצת המשטרה התעכבתי על מקומות שנראו לי כזיוף. אז הנאשם ועטלה נתנו לי הסבר שלהם. בסיכומו של דבר החלטנו לעשות זכרון דברים שאני כבר הבאתי מוכן מראש סטנסיל. מר רוזינסקי הוא שמילא את המסמך ואז בפעם הראשונה הנאשם הוציא לי יפוי כח חדש שפעם ראשונה שאני ראיתי אותו שהוא נחתם אצל עו"ד עוזיאל חזן שקובע שהנאשם מיופה כח למכור את הקרקע. הסתכלתי, על ייפוי הכח הזה, שזו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו. עו"ד רוזינסקי כתב את זכה"ד, העתק מסר לנאשם ועותק אחד לי. אז מסרתי את המסמך לנציג המשטרה, שלקח את המסמך, לכאורה לבנק - להביא הכסף וכעבור דקה או שתיים נכנסו המשטרה" (עמ' 12 - 11 לפרטיכל). יפוי הכח הנזכר בדבריו המצוטטים לעיל של שלום אביב הוגש וסומן ת/7. על פי האמור ב - ת/7, שאושר בחתימת עו"ד עוזיאל חזן, הנאשם מיופה כוחו של עואד באסם מסרי, הנחזה כבעליהן של החלקות, למכור את החלקות למי שירצה. שלום אביב הוסיף וציין בעדותו, כי בפגישה שהתקיימה במלון הר ציון, הנאשם הוציא מתחת לחולצתו את המסמכים המסומנים: ת/3, ת/4, ת/5, ת/5א', ת/6 ו - ת/7, שהם מסמכים מזוייפים, ומסרם לעורך הדין רוזינסקי. לשאלות ב"כ הנאשם בחקירה נגדית, השיב שלום אביב, כי למיטב זכרונו, בפגישה שהתקיימה במלון הר ציון הנאשם, ולא פתחי, הוא זה שהיה בן השיחה הדומיננטי והוא זה שהשיב על מרבית שאלות ההבהרה שנשאלו על ידי שלום וע"ד רוזינסקי. שלום הדגיש בחקירתו הנגדית, כי הנאשם לא סיפר לו מה מעמדו לגבי החלקות (עמ' 18 שורות 16 - 17, עמ' 20 שורה 24, עמ' 24 שורות 7 - 8 ועמ' 49 שורה 7), אולם ציין לפניו כי הוא מוסמך ומורשה על פי ת/7 למכור את החלקות. שלום אביב גם הכחיש את הטענה, לפיה הנאשם היה אמור להיות איש קש בעסקת מכירת החלקות, והדגיש כי אף פעם לא הועלתה בין הצדדים המילה "איש קש". כן העיד מטעם התביעה עו"ד יצחק רוזינסקי, אשר נכח מטעמו של שלום אביב בפגישה האחרונה שהתקיימה בין הצדדים, במלון הר ציון, ואשר ערך את זיכרון הדברים שנחתם בין שלום לנאשם (ת/8). עו"ד רוזינסקי העיד, כי פתחי הציג עצמו במהלך הפגישה כעורך דין, וכי בשל העובדה שלא דיבר עברית רהוטה, עיקר התקשרות נעשתה עם הנאשם ולא עם פתחי. עוד ציין עו"ד רוזינסקי, כי במהלך הפגישה הנאשם שלף את ייפוי הכח והמסמכים המסומנים ת/3 - ת/7 מתחת לחולצתו והציגם בפניו. הנאשם, לעומת זאת, הסביר בעדותו את תפקידו בעסקת מכירת החלקות. פתחי, שייצג את עואד באסם מסרי, הנחזה להיות בעלי החלקות, לא היה מעוניין למכור את החלקות ליהודים, בהיותו תושב הרשות הפלסטינאית, ועל כן, סוכם בין פתחי לבין שלום, כי הנאשם, שהינו בעל תעודת זהות ישראלית, ישמש כמתווך, או כלשונו של הנאשם "איש קש", בין השניים, ומתוקף תפקידו זה הנאשם יקבל יפוי כח מאת עואד באסם מסרי למכור את החלקות לשלום. כמו כן, בתמורה יקבל הנאשם תשלום דמי תיווך בשיעור של 5% - 2%. הנאשם הדגיש בעדותו, כי הוא אף פעם לא ראה את המסמכים המסומנים ת/1 - ת/5א'; כי היה זה פתחי שהחזיק במסמכים אלה ושמסרם ישירות לשלום אביב ו/או לעורכי דינו; וכי שלום אביב עצמו בדק את המסמכים ומצאם תקינים. אשר לפגישה האחרונה שהתקיימה במלון ציון, הנאשם הוסיף וסיפר כי במהלך הפגישה האמורה, כל המסמכים שהוצגו לשלום היו ברשותו של פתחי; כי פתחי הוא זה שהוציא מתחת לחולצתו את המסמכים להצגה; וכי היה זה פתחי שדיבר עם שלום על הכסף ועל תנאי המכירה במהלך פגישה זו. לאחר שבחנתי את גרסתם של שלום אביב ועו"ד רוזינסקי למול גרסתו של הנאשם, אני מעדיפה את גרסתו של שלום אביב על פני גרסת הנאשם. גרסת הנאשם רצופת סתירות ותמיהות והיא אינה עולה בקנה אחד עם ראיות אובייקטיביות אחרות הקיימות בתיק. במסגרת פרשת התביעה הוגשו כראיה קלטת הוידאו שתיעדה את הפגישה האחרונה בין הנאשם ופתחי לבין שלום אביב ועו"ד רוזינסקי במלון הר ציון, וכן קלטת של השיחה. הקלטת סומנה ת/40 והתמלול סומן ת/40א'. עיון ב - ת/40 מגלה, כי היה זה הנאשם אשר הוציא מתחת לחולצתו את המסמכים הקשורים לעסקה (ת/3 - ת/7) במהלך הפגישה. הימצאותם של המסמכים המזוייפים ברשות הנאשם, והכחשתו של הנאשם כי המסמכים המזוייפים, המסומנים ת/3 - ת/7, היו ברשותו מלמדת, מניה וביה, שהנאשם היה שותף לתרגיל המרמה של פתחי וידע, אפוא, כי המסמכים מזוייפים [אודות משקלם של שקרי נאשם ראה ע"פ 409/89 מד"י נ' רוימי, פ"ד מ"ד (3) 465]. מקלטת השיחה עולה, כי במהלך הפגישה האחרונה, שהתקיימה במלון ציון, פתחי הציג את עצמו, מספר פעמים, כעורך דין, והנאשם, שישב לידו, אישר בשתיקתו מצג שווא זה (ת/40א' עמ' 4 שורות 5 - 1, עמ' 7 שורה 2 ועמ' 15 שורה 8). שיתוף הפעולה בין פתחי לבין הנאשם ביצירת מצג השווא כלפי שלום ועו"ד רוזינסקי מחזק, אף הוא, את המסקנה כי הנאשם ידע שהמסמכים מזוייפים ושאין ברשותו כל יפוי כח אמיתי למכירת החלקות. העובדה שהנאשם עשה שימוש ב - ת/7 במהלך הפגישה עם שלום אביב במלון הר ציון, ביודעו שזהו מסמך מזוייף, מצביעה, כשלעצמה, על כך שלנאשם היתה ידיעה בדבר חוסר כשרותה של העסקה. גם את גרסת הנאשם, לפיה הוא שימש איש קש בעסקת מכירת החלקות, עלי לדחות מכל וכל. גרסת הנאשם בדבר היותו איש קש עלתה בשלב מאוחר יותר של ההליכים. בהודעתו הראשונה במשטרה (ת/20), הנאשם לא הזכיר כלל את העובדה שהוא מונה לשמש "איש קש" על ידי שלום ופתחי, ולא הזכיר כלל את העובדה שבתמורה לחתימתו על ת/8 הוא יקבל דמי תיווך בשיעור של 5% - 2%. כבישת הגרסה והיעדר הסבר לכך מעוררים ספק בדבר אמיתותה. אמנם, מדבריו של שלום בשיחה (ר' ת/40א' עמ' 13), עולה, לכאורה, כי בעסקה מכירת החלקות היה מעורב גם איש קש, וזאת בניגוד למה שנטען על ידו בעדותו. עם זאת, שלום לא נתבקש, כלל, להסביר, בחקירתו הנגדית, את הדברים שנאמרו על ידו (ר' בעמ' 13 ל - ת/40א'), כך שאין לדעת למה הוא התכוון באומרו "איש קש" והאם הוא התכוון לכך שאיש הקש הוא דווקא הנאשם. מעבר לכך, הנני סבורה, כי גם אם הנאשם שימש איש קש, אין בכך כדי להעלות או להוריד, שכן ממכלול הראיות שהוצגו לפני, וכפי שכבר תואר באריכות לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנאשם ידע שהמסמכים ת/3 - ת/7 הינם מסמכים מזוייפים. לכן באפשרו לפתחי לעשות שימוש במסמכים המזוייפים וביודעו כי המסמכים מזוייפים, הפך הנאשם לשותף מלא למעשה המרמה. נוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי הוכח, מעל לכל ספק סביר, שהנאשם ידע שמהמסמכים ת/3 - ת/5 מזוייפים ושהנאשם עשה שימוש במסמכים אלה. בעשותו שימוש במסמכים האמורים בפגישה שהתקיימה ביום 24/11/97, וביודעו שהינם מזוייפים, ניסה הנאשם לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. העובדה שבכתב האישום יוחס לנאשם שימוש במסמכים המזוייפים לפני יום 24/11/97 אינה מונעת הרשעת הנאשם בעבירה של שימוש במסמכים מזוייפים שנעשתה ביום 24/11/97, שהרי לנאשם היתה הזדמנות להתגונן מפני האשמה של שימוש במסמכים המזוייפים. התוצאה, אפוא, היא שאני מזכה את הנאשם מעבירה של זיוף בנסיבות מחמירות ומרשיעה אותו בעבירות של קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזוייף. אימות חתימהמסמכיםמשרד הפניםדרכון