1. התובע עבד אצל הנתבעת, סוכנות לעמילות מכס, מיום 12/3/01 ועד ליום 29/9/04. התובע הגיש כנגד הנתבעת שתי תביעות. האחת, בתיק דמ 11048/04, היא תביעה לתשלום פדיון חופשה, דמי הבראה, נסיעות והודעה מוקדמת והשניה, בתיק דמ 11049/04, עניינה תשלום פיצויי פיטורים. הדיון בשתי התביעות אוחד. תמצית טענות התובע: 2. לטענת התובע, בתקופה האחרונה לעבודתו, נכנסו לעבודה שני שותפים, אשר הביאו לשינויים בסדרי העבודה וביחסים הבין-אישיים של עובדי המשרד. במקביל, נקלט לעבודה עובד חדש אשר קיבל תפקידים שהיו של התובע, בעוד שהתובע נדחק לאחור. זאת ועוד, בקיץ 2004, נאלץ התובע להעדר מן העבודה עקב ניתוחים שעבר וגם זה הביא למתח בינו לבין המעביד. בעקבות כל האמור, נקלעו היחסים בינו לבין המנהל מר מרדכי דוד (להלן: "מרדכי") למשבר, ובשעת כעס ייתכן שהתבטא, כי "נמאס לו מהעבודה", אולם מעולם לא חשב להתפטר. לטענתו, ביום 29/9/04, זימן אותו מרדכי לחדרו והודיע לו על פיטוריו המידיים. הלה הבטיח לו מכתב פיטורין ותשלום כל זכויותיו, כולל פיצויי פיטורין. משנדמה היה לתובע, לאחר חלוף מס' ימים, כי מרדכי מתחמק, הקליט שיחה שהתקיימה ביניהם ובה נשמע מרדכי שב ומתחייב לתת לתובע מכתב פיטורין. משלא ניתן לו מכתב ולא שולמו לו פיצויי הפיטורין ויתרת הזכויות במלואן, הגיש תביעות אלו. תמצית טענות הנתבעת: 3. לטענת הנתבעת, התובע לא פוטר, אלא הודיע על התפטרותו ביום 23/9/04, אם כי יום עבודתו האחרון היה 28/9/04. משהתפטר, אינו זכאי לפיצויי פיטורין. לטענתה, מייד עם עזיבתו את הנתבעת החל לעבוד במקום עבודה אחר - בחב' מנטפילד ועזיבתו מרצון היתה על מנת לקבל עבודה טובה יותר במקום העבודה החדש. הנתבעת ערכה לתובע חשבון יתרת שכרו וזכויותיו ושלחה לו את יתרת המגיע לו בסך 1,525 ש”ח, לאחר קיזוז ימי הודעה מוקדמת, בדואר רשום ביום 28/10/04. הנתבעת טוענת אפוא, כי אינה חייבת לתובע דבר ודין תביעותיו להידחות. האם התובע פוטר או התפטר? 4. מתוך עדויות הצדדים, התבררה בפנינו בשלמות תמונת הנסיבות שאפפו הפסקת עבודתו של התובע כדלקמן: 5. במהלך חודש ספטמבר, התקיימה ישיבת עובדים, בה נכחו כל עובדי הנתבעת. באותה ישיבה הודיעו מנהלי הנתבעת, על מינויו של אחד העובדים, אליאס חביב, למנהל התפעול במשרדי הנתבעת. העידו עדי הנתבעת, ואף התובע אישר בעדותו, כי כעס והתרגש למשמע הידיעה, קם והודיע שאינו מוכן לעבוד כשליח. 6. מהעדויות עולה באופן ברורו, כי תגובתו של התובע היתה למעשה הודעת התפטרות מיידית לאחריה, יצא התובע מן המשרד ולפי אחת העדויות, הביא מרכבו ציוד השייך למשרד. 7. שני הצדדים מודים, למעשה, כי היתה כאן התפטרות בעידנא דריתחא (ראה סיכומי הנתבעת עמ' 19 שורה 21). 8. עם זאת, לאחר ההתפטרות שב התובע לאחר ימים ספורים לעבודה והעובדים, וגם מרדכי, שמעו שהוא חוזר בו ורוצה להמשיך לעבוד. בפועל עבד התובע עד ליום 28/9/04, או אז זימן מרדכי את התובע לפגישה במשרדו. תוכנה של אותה פגישה עולה מעדותו של מרדכי בעמ' 12 לפרוטוקול: "בפגישה כשביקשתי מהתובע להגיע אלי למשרד אחרי ששמעתי שהוא רוצה להמשיך לעבוד, אמרתי לו שמאחר והוא התפטר ואני לא מוכן שמישהו שמתפטר בעוד חודש יעשה אותו דבר, אני קיבלתי את התפטרותו, אני אדם שמתפטר לא מוכן שיעבוד אצלי שוב. התפטרת בזה גמרת... לשאלתך, באותה פגישה הוא אמר "נכון שהתפטרתי, אבל תסלח לי" ואמרתי לו שמי שהתפטר אצלי גמר." העיד מר אליאס חביב, עד ההגנה, כי התובע יצא מאותה פגישה עצבני ובוכה. (עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול). 9. הנה כי כן, צדקו הן התובע והן הנתבעת. התובע אם התפטר, אולם היתה זו התפטרות בעידנא דריתחא. משביקש לשוב לעבודה, סרבה הנתבעת להענות לבקשתו. 10. סירובה של הנתבעת לקבל את התובע בחזרה לעבודה, לא נבע מאי שביעות רצון מתפקוד התובע, שכן מרדכי אישר בעדותו: "אתה שואל אותי אם ניצלתי את זה שהוא אומר שהוא לא רוצה להמשיך לעבוד יותר, אני משיב שבאותה תקופה לא השתנה כלום, לא היתה לי סיבה לפטרו." (עמ' 12 לפרוטוקול) הסיבה שהנתבעת לא הסכימה לקבלו חזרה, היתה אך בשל העובדה, כי התפטר, אף אם מתוך כעס רגעי. 11. הלכה פסוקה היא, שהיסוד בפיטורים ובהתפטרות, הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העבודה לידי גמר. משפט העבודה מכיר במצב בו מסתיימים יחסי עובד ומעביד מחמת כעס, בלא שאותו צד התכוון למעשה לסיום יחסי העבודה. זהו מצב של "עידנא דריתחא". כאשר אותו צד חוזר בו, בין אם זה המתפטר ובין אם זה המפטר, הרי מערכת היחסים חוזרת לתקנה כבעבר ואין תופסת את אותו הצד על דיבורו או התנהגותו שנעשתה בעידנא דריתחא. (דב"ע ל/10-3 פנחס כהן נ' ורמוס אברהם, פד"ע א', 100, דב"ע נ"ד/220-3 רחל גולן נ' אבינועם לוי, פד"ע כ"ח 387). השאלה אם פיטורים או התפטרות היו בעידנא דריתחא, תיבחן גם לאור השאלה האם הודיע הצד הפועל על חזרתו מדבריו תוך זמן סביר. (דב"ע לה/4-3 יעקב היגר נ' דינה שוורץ, פד"ע ז' 24). 12. בענייננו, הוכח, כי התובע חזר בפועל לעבודה לאחר התפטרותו. העידו עדי הנתבעת, כי התובע עבד מס' ימים אחרי אותה התפטרות. (ראה עמ' 13 שורה 13 לפרוטוקול, עמ' 14 ש' 24-23, עמ' 15 לפרוטוקול). הכל הבינו, כי התובע לא רק שחזר בפועל לעבודה, אלא שאין לו כוונה להתפטר. בעקבות זאת, נקרא התובע לפגישה אצל המנהל. גם באותה פגישה ביקש התובע לשוב לעבודה ואולם, מנהל הנתבעת, ללא כל סיבה של ממש, אלא בגלל הודעת ההתפטרות עצמה, הודיע לתובע, כי התפטרותו מתקבלת. 13. מהתנהגות הנתבעת עולה, כי היא ניצלה את המצב בכדי לקבוע עובדה של התפטרות, כאשר ברור היה שההתפטרות היתה בעידנא דריתחא והתובע המשיך בפועל ומעוניין היה להמשיך הלאה בעבודתו. בנסיבות אלו, סרובו של מנהל הנתבעת להחזיר את התובע לעבודה, דינו כפיטורין המזכים את התובע בפיצויי פיטורים. (ר' דב"ע 220-3, רחל גולן נ' אבינועם לוי לעיל). 14. אשר על כן, משקבענו, כי התובע פוטר, זכאי התובע לפיצויי פיטורים, על בסיסי שכרו האחרון, 4,354 ש”ח, וסה"כ לסך של 15,587 ש”ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/9/04 ועד התשלום המלא בפועל. 15. למעלה מן הצורך נוסיף ונאמר, כי איננו מקבלים את הטענה שהשמיעה הנתבעת, כי התובע התפטר על מנת לעבור לעבוד בחברת מנטפילד בע"מ. הוכח בפנינו, גם בעדותו המהימנה של מר משה אזולאי, מנהל הסניף החיפאי של חב' מנטפילד, כי התובע התקבל לעבודה לאחר פיטוריו, ומכל מקום, שכרו שם נמוך מזה שהשתכר אצל הנתבעת, כך שלא סביר, כי התובע יעזוב מרצונו למקום עבודה אחר בו הכנסותיו פוחתות. הודעה מוקדמת: 16. משקבענו כי התובע פוטר, לא זו בלבד שאין לקזז מהסכומים המגיעים לו תמורת הודעת מוקדמת, אלא שעל הנתבעת לפצותו בין אי מתן הודעה מוקדמת בסכום השווה לשכרו החודשי - 4,354 ש”ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/9/04 ועד התשלום המלא בפועל. יתרת חופשה: 17. התובע טען, כי נותרה לזכותו חופשה צבורה בת 36 יום. התובע דרש פדיון חופשה זו, לפי 175 ש”ח ליום וסה"כ 6,300 ש”ח. 18. עוד בכתב הגנתה הודעתה הנתבעת, כי לזכות התובע צבורים 32 ימי חופשה, שכן לטענתה, ניצל 6 ימי חופשה בשנת 2003 ו-6 ימי חופשה בשנת 2004. עם זאת, הנתבעת קיזזה את פדיון ימי החופשה מתמורת ההודעה המוקדמת שלטענתה היה על התובע ליתן, והעבירה לידיו פדיון 7 ימי חופשה בלבד בסך 1,219 ש”ח. 19. בתלושי השכר שצרף התובע לתצהירו, לא מצאנו רישומים בדבר ניצול חופשה, ואף לא תשלום דמי חופשה בכל שנת 2003 וכן בשנת 2004. בתלוש השכר לחודש 9/04 מופיעה יתרת חופשה של 43 יום. 20. מחובתה של הנתבעת לנהל פנקס חופשה. הנתבעת לא הוכיחה, כי התובע ניצל ימי חופשה, כפי שטענה וטענתה אף אינה מתיישבת עם תלושי השכר. משכך, יש לפסוק לתובע פדיון מלוא ימי החופשה אותם תבע, סך של 6,300 ש”ח. מסך זה יופחת הסכום ששולם לו בסך 1,219 ש”ח, כך שהיתרה לתשלום בגין רכיב זה עומדת על סך 5,081 ש”ח. דמי הבראה: 21. התובע תבע הפרש דמי הבראה שלא שולמו לו בסך 1,881 ש”ח. מהנספח לתביעה עולה, כי דמי ההבראה הנתבעים הם בגין שנת 2002, כשקיבל 4 ימי הבראה בלבד, במקום 10 ימים המגיעים לו, לטענתו, ולפי תעריף 306 ש”ח ליום. בתצהירו ערך התובע חישוב הסכומים שהגיעו לו כדמי הבראה לכל תקופת עבודתו, ובהפחתת הסכומים שקיבל, תבע סך של 1,264 ש”ח בלבד. 22. הנתבעת ערכה חישוב שצורף לכתב הגנתה ובו הודתה בחוב 2 ימי הבראה. הנתבעת העבירה לתובע על חשבון חוב זה סך של 306 ש”ח בלבד. 23. על פי צו ההרחבה, דמי הבראה ניתן לתבוע עבור 2 שנות עבודה אחרונות. התובע לא ערך תביעתו על בסיס זה, ואף הסכומים שטוען שקיבל (4,856 ש”ח) אינם מתיישבים עם הסכומים שבתלושי השכר: 1,130 ש”ח ב-7/02, 1,836 ש”ח ב-7/03 ו-306 ש”ח לאחר סיום עבודתו. יצויין, כי תלוש 8/04 חסר, וייתכן ובחודש זה קיבל התובע דמי הבראה. משכך, לא ניתן לבחון זכאותו של התובע ליתרת דמי ההבראה לשנתיים האחרונות. עם זאת, ולאור הודאת הנתבעת בזכאות התובע ל-2 ימי הבראה, לא ברור מדוע שילמה היא סכום של 306 ש”ח בלבד עבור יומיים, בעוד שזהו התעריף ליום הבראה בודד. משכך, על הנתבעת לשלם לתובע 306 ש”ח בגין דמי הבראה. החזר הוצאות נסיעה: 24. התובע דרש החזר הוצאות נסיעה בסך 384 ש”ח לשני חדשי עבודתו הראשונים, לפי 192 ש”ח לחודש. עיון בתלושי השכר לחודשים 3/01 ו-4/01 מעלה, כי התובע אכן לא קיבל דמי נסיעות בחודשים אלה. עם זאת, בחודש מרץ לא עבד התובע חודש מלא, שכן החל לעבוד ביום 12/3/01. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי דמי נסיעות בסך 317 ש”ח עבור 17 ימי עבודה בחודש 3/01 ו-26 ימי עבודה בחודש 4/01,כמופיע בתלושי השכר. 25. לסיכום, תביעתו של התובע מתקבלת ברובה. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך 15,587 ש”ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 29/9/04 ועד התשלום המלא בפועל. ב. פדיון חופשה בסך 5,081 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 29/9/04 ועד התשלום המלא בפועל. ג. דמי הבראה בסך 306 ש”ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 29/9/04 ועד התשלום המלא בפועל. ד. הפרשי נסיעות בסך 317 ש”ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/01 ועד התשלום המלא בפועל. ה. הודעה מוקדמת בסך 4,354 ש”ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 29/9/04 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 500 ש”ח ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש”ח בצרוף מע"מ כחוק. 26. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. התפטרות