1. התובעת עבדה כמוכרת בחנות נעליים בקניון בנס ציונה השייכת לנתבעת וזאת החל מיום 3.12.03 ועד ליום 31.5.05. עבודתה הופסקה עם סגירת החנות בנס ציונה. לטענת הנתבעת הציעה לתובעת לעבוד בחנות אחרת שלה בקניון ביהוד. התובעת טוענת כי ההצעה הועברה לה אחרי עשרה ימים, לאחר שהחנות נסגרה ולאחר שדרשה פיצויי פיטורים. תביעת התובעת הינה לפיצויי פיטורים, תשלום הודעה מוקדמת, דמי חגים, חופשה שנתית, אי תשלום חלקי של שכר וחיוב בביטוח לאומי. כתב התביעה כולל רכיב נוסף אשר משמעותו אינה ברורה והוא לפיצוי כספי של 3,540 ₪ בגין סירוב לתת מכתב פיטורים. 2. בכתב ההגנה אשר הוגש ביום 31.7.06, לאחר הדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת מרגלית, מודה הנתבעת בחבותה לדמי חגים ופדיון חופשה בסכומים המופיעים בכתב התביעה. הנתבעת טוענת כי הציעה לתובעת לעבוד בחנות אחרת השייכת לה ביהוד במרחק של קילומטרים ספורים, אך התובעת סירבה ללא מתן הודעה מוקדמת. לטענת הנתבעת, התובעת נטשה את עבודתה. 3. בדיון אשר התקיים בפני כב' הרשמת מרגלית טענה התובעת כי רק לאחר סגירת החנות נאמר לה על החנות ביהוד. לטענתה הסכימה לעבוד ביהוד, אבל ביקשה סידורי הסעה בשעות הערב חזרה מהעבודה, כיוון שאין תחבורה ציבורית ולא קיבלה תשובה. 4. ביום 29.1.07 נשמעו הראיות בפנינו. התובעת העידה כי עבדה בחנות אנטיגולה בנס ציונה במשך שנה וחצי. החנות ממוקמת במרחק של שלוש דקות הליכה רגלית מביתה. התובעת טוענת כי לאחר סגירת החנות, עליה לא ידעה, התנהגו אליה בצורה מחפירה, התחמקו מטלפונים. לטענתה רק לאחר 10 ימים מסגירת החנות ורק לאחר שביקשה מכתב פיטורים הוצע לה, כבדרך אגב, לעבוד בחנות ביהוד, כאשר לטענתה אמר לה מר גיאת "מצידי את יכולה לעבוד ביהוד, אני לא רוצה לשלם לך פיצויים". לדבריה כל התנהלותו היתה כדי להתחמק מתשלום. מר גיאת ויתר על חקירתה הנגדית של התובעת. מר גיאת העיד כי סגירת החנות היתה בהחלטה של יומיים לפני הסגירה, בשל חילוקי דעות עם הנהלת הקניון. מר גיאת טען כי בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת, טענה התובעת כי לא נוח לה לעבוד ביהוד כי היתה רגילה לעבוד במרחק הליכה מהבית. לגבי תחבורה, השיב מר גיאת, כי קיימת תחבורה מיהוד לנס ציונה. רק אם העובדות מסיימות את העבודה, לאחר שמסתיימת התחבורה הציבורית, הן נהגו לקחת כסף מהקופה למונית. 5. דיון והכרעה - בתביעתה טענה התובעת כי זכאותה לפיצויי פיטורים נובעת מסגירת החנות ללא הודעה מראש. הנתבעת טוענת כי התובעת עזבה כי לא היה לה נוח לה לעבוד ביהוד. לטענת התובעת, ההצעה לעבוד ביהוד ניתנה לה רק כעבור 10 ימים כשדרשה פיצויי פיטורים, וכי אין מדובר בהצעה ענינית אלא הצעה מתחמקת. גם מר גיאת העיד כי ההצעה לעבוד ביהוד לא היתה מפורטת וכי לא דנו בפרטיה לרבות המשמרות, לטענו, כיוון שהתובעת סירבה. לאחר ששמענו את עדות התובעת ואת עדות מר גיאת, נתנו אמון מלא בגירסת התובעת, לפיה החנות נסגרה וכי נותרה ללא מקום עבודה וכי מר גיאת, מטעם הנתבעת, התחמק ממנה, ורק לאחר שדרשה פיצויי פיטורים, הציע לה באופן כללי ומתחמק לעבוד בחנות ביהוד. נסיבות אלה בהן מוצא העובד את עצמו ללא עבודה כמוהו כאקט פיטורים. אקט הפיטורים יכול ויקבע על ידי המעשים בפועל, ומשנסגרה החנות והנתבעת לא הציעה לתובעת כל מקום חלופי במשך 10 ימים הרי אלו כפיטורים. לטעמנו גם ההצעה כעבור 10 ימים לא היתה בתום לב ולא היתה קונקרטית. לפיכך המסקנה הינה, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, כמי שפוטרה. 6. הנתבעת טוענת כי מדובר בהתפטרות של התובעת, התפטרות שאינה מוצדקת. כאמור, לטעמנו, בנסיבות הענין מדובר בפיטורים, אך למעלה מן הצריך נוסיף, כי גם אם מדובר בהתפטרות הרי מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה. "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות ביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין תיק זה כפיטורים". הצדדים לא טענו לגבי המרחק המדוייק בין הקניון בנס ציונה לבין הקניון ביהוד וכן על סידורי התחבורה הציבורית. מתוך הנסיונות לפשרה עלתה טענה התובעת כי עליה להשתמש בשני אוטובוסים. אין חולק כי המיקום של החנות הקודמת היה במרחק הליכה רגלית של שלוש דקות מביתה. בדב"ע נו/288-3 רשת מעונות מרגלית נ' כהן עליזה נפסק: "נראה לנו כי בנסיבות הענין יש בהעברת המשיבה למקום עבודה חדש המרוחק 27 ק"מ ממקום העבודה הקודם משום הרעת תנאים מוחשית, וזאת ביחוד מהטעם שאין תחבורה ישירה לאותו מקום. הטלטלות היום יומית בשלושה אוטובוסים, שעה שסביר להניח שהמתנה לכל אחד מהם אורכת אף היא זמן, לגבי עובד שהתקבל לעבוד במקום עבודה הסמוך לביתו, מהווה הרעת תנאים מוחשית". אין רלבנטיות לענין "הרעה מוחשית" להוראות בדבר דמי אבטלה והתקנות מכוחן באשר למרחק בין מגורי העובד למקום העבודה, לצורך "עבודה מתאימה". התובעת התקבלה למקום עבודה המצוי במרחק הליכה רגלי של שלוש דקות מביתה. מעבר לעיר אחרת הדורש החלפה של שני אוטובוסים והמתנה האורכת זמן מהווה לטעמנו הרעה מוחשית בתנאי העבודה. אין בענין זה רלבנטיות לעובדה כי מר גיאת טען כי הוא משלם עבור הנסיעות, שכן זו חובה מהוטלת עליו על פי דין. 7. הנתבעת לא חלקה על גובה הסכומים הנתבעים בקשר עם פיצויי הפיטורים וההודעה מוקדמת וכן לא חלקה על הסכומים שנתבעו בקשר עם דמי החגים ופדיון החופשה. התביעה כללה גם רכיבים לא ברורים באשר לתשלום בגין סירוב למכתב פיטורים, חיוב דמי ביטוח ואי תשלום שכר חלקי. התובעת לא פרטה בקשר למה מתייחסים סכומים אלה ולא הוכיחה זכאות לכך. 8. התוצאה איפוא כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 5,310 ש"ח. הודעה מוקדמת בסך שך 1,770 ש"ח. דמי חגים בסך של 1,430 ש"ח. פדיון חופשה בסך של 360 ש"ח. באשר לפיצוי הלנה, טען מר גיאת, כי בירר במשרד העבודה והובהר לו כי מבחינת החוק הוא יכול להעביר את העובדת ליהוד. הגם שההצעה ניתנה כעבור 10 ימים, שוכנעתי כי הנתבעת לא שילמה את פיצויי הפיטורים בשל מחלוקת של ממש. אשר על כן, אני מפחיתה את פיצויי ההלנה לגובה הפרשי הצמדה וריבית. ולפיכך ישאו התשלומים המפורטים הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.05 ועד יום התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 750 ש"ח. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום. שינוי מקום מגורים של עובדהתפטרות