השופטת ד' ביניש: לפנינו ערעורו של הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. בפסק הדין דחה בית הדין הארצי את ערעור הועד המחוזי וקיבל את ערעור המשיבה, כאשר הקל בעונשה של המשיבה, והעמידו על שלושה חודשי השעיה בפועל ותשעה חודשי השעיה על תנאי, במקום חמישה חודשי השעיה בפועל ושבעה חודשי השעיה על-תנאי, שגזר עליה בית הדין המחוזי. המשיבה הורשעה בעבירות משמעת לפי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, לאחר שהודתה בפני בית הדין המחוזי בכך שהגישה לבית-משפט תצהיר שחתימת המתלוננת עליו אומתה על-ידה בלא שהתצהיר נחתם בפניה, וכך גם טופס ערבות וייפוי-כוח, אשר נחתמו שלא בפניה. כאמור, גזר עליה בית-הדין המחוזי עונש של חמישה חודשי השעיה בפועל, ועל כך ערערו הן הועד המחוזי והן המשיבה. הועד המחוזי טען כי עבירה הנוגעת לאימות חתימה על-גבי תצהיר היא מעבירות המשמעת החמורות ומטעם זה מן הראוי כי תגרור אחריה השעיה מהמקצוע לתקופה של שנים. המשיבה, מצדה, טענה ביחס לנסיבות המיוחדות הכרוכות בחתימה על התצהיר נשוא האישום. בית-הדין הארצי דחה את ערעורו של הועד המחוזי וקיבל את טענות המשיבה כי יש להקל בעונשה, כמפורט לעיל. בפסק-דינו עמד בית-הדין הארצי על החומרה המיוחדת שבעבירה בה הורשעה המשיבה, ואף ציין כי התופעה של אימות חתימה על תצהיר ועל מסמכים אחרים, מבלי שהמצהיר התייצב בפני עורך-הדין המאמת, היא חמורה ואף הייתה לתופעה נפוצה. אף-על-פי-כן ראה בעניינה של המשיבה מקרה מיוחד, המצדיק הקלה בעונש. על עמדתו של בית-הדין הארצי הוגש הערעור שלפנינו. בא-כוח הועד המחוזי, עו"ד ע' ויצמן, טען לפנינו, תוך הדגשת החומרה המיוחדת שבעבירה של אימות חתימה על גבי תצהיר בלא שהחותם התייצב לפני עורך-הדין והוזהר על-ידו, וביקש מאיתנו להטיל עונש שיהיה בו כדי להרתיע עורכי-דין מלנהוג בדרך פסולה זו. מקובלות עלינו טענותיו של הועד המחוזי כי יש לנהוג בחומרה כלפי עורכי-דין שאינם מקפידים למלא את חובתם לדאוג לכך שהחותם על התצהיר שהם מאמתים את החתימה בו, יתייצב בפניהם ויוזהר על-ידם בדבר החובה להצהיר אמת. בית משפט זה שב והדגיש בפסקי דינו כי מסמכים ותצהירים המאומתים על-ידי עורכי-דין זוכים לאמון בית המשפט, וכי עורך-הדין הוא נאמן בית המשפט לצורך זה. אשר על כן, קשה להגזים בחשיבות ההקפדה על הכללים הנוגעים לאימות חתימות ואישור מסמכים. בעניינה של המשיבה סבורים אנו כי אכן שגה בית-הדין הארצי כאשר התערב להקל בעונש שהושת עליה על-ידי בית-הדין המחוזי, שהיה עונש קל ממילא. לפיכך, אילו ישבנו אנו בדין, במקום בית-הדין הארצי, לא היינו מקלים עם המשיבה עד כדי כך. עם זאת, הנסיבות הכרוכות באופן שבו פעלה המשיבה הן אכן נסיבות מיוחדות. לנסיבות אלה, העומדות ברקע מעשה העבירה, מצטרפות הנסיבות האישיות של המשיבה. נוכח מכלול הנסיבות לא ראינו מקרה זה כמתאים להתערבותנו כערכאת ערעור נוספת. אשר על כן, הערעור נדחה. עורך דיןאימות חתימהמסמכיםלשכת עורכי הדין