זוהי תביעה לתשלום פיצויי לרבות זכויות נלוות על פי הסכם העבודה אישי בגין סיום העסקתה של התובעת בנתבעות. רקע עובדתי 1. התובעת ילידת 1975, בוגרת אוניברסטת קנט באנגליה (1997), הוסמכה כעו"ד בחודש אוקטובר 1999. היא עבדה כשלוש שנים בחברה פרטית. בשנת 2002 החלה לעבוד במשרד עו"ד מ' פירון, שם עבדה כחצי שנה עד שעברה לשמש כיועצת משפטית בחברה נוספת. כעבור חצי שנה שבה למשרד עו"ד במסגרתו נתנה שירות לנתבעות כיועצת חיצונית. החל מיום 1.3.05 החלה לעבוד בנתבעות כיועצת משפטית שכירה עד למועד התפטרותה ביום 7.11.06. 2. הנתבעות הן חברות בינלאומיות הנשלטות בין היתר על ידי התעשייה האווירית לישראל, ועיסוקן מתן שירותי צילום קרקע באמצעות לוויינים. (הנתבעות שתיהן יכונו להלן: "החברה"). 3. התובעת הועסקה בנתבעת על פי הסכם עבודה שצורף כנספח ב' לכתב התביעה. הסכם העבודה בין הצדדים כלל, בין היתר את הסעיפים הבאים (בתרגום לעברית של עיקרי הדברים): סעיף 6 : " באם יתפטר המנהל (התובעת - ש.ט.) היינו "מסיבה מוצדקת" (Good Reason (, יהא זכאי, בין היתר, לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור של 6 חודשים , כאשר מתוכם יתבקש לעבוד 30 ימים בלבד" . סעיף 7 (c) מגדיר את המונח "סיבה מוצדקת " - " (I) המנהל התבקש לעבור למקום אחר מתל אביב, ישראל. (II) תנאי עבודת המנהל נפגעו מהותית או השתנו לרעה. (III) נגרמה הפחתה מהותית של רמת התשלום למנהל, ההטבות, האחריות, הסמכות, התואר או היקף המטלות (לרבות, מבלי להגביל, מינוי של מאן דהוא, ללא הסכמת המנהל, לשמש בכל תפקיד (או לפטור מחובות) שהמנהל אמור למלא (או לבצע) על פי הסכם זה או למי שהמנהל מדווח; מובן כי האדם היחיד שעל המנהל לדווח לו בתקופת ההסכם הוא מנכ"ל החברה אשר מדווח בתורו במישרין למועצת המנהלים. (IV) אי עמידה אחרת של החברה, בכל דרך מהותית שהיא, למלא התחייבות מהותית כלשהי שבהסכם זה." 4. ביום 6.5.05 סיים מר מנשה ברודר, מנכ"ל החברה באותה עת את כהונתו ובמקומו מונה למנכ"ל מר שמעון אקהאוז. מר ברודר המשיך לשמש כיועץ בכיר לחברה, כעובד לכל דבר ועניין. הן מר ברודר והן מר אקהאוז שימשו טרם הגיעם לחברה בתפקידים בכירים בתעשייה האווירית. מר ברודר שימש כסגן היועץ המשפטי ובהמשך כסמנכ"ל שיווק של התעשייה האווירית, ומר אקהאוז שימש כמשנה למנכ"ל לשיווק ופיתוח עסקי. 5. התובעת הגישה התפטרותה ביום 7.11.06 במכתב אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה. מספר ימים לאחר התפטרותה, מסרה התובעת ליו"ר החברה מר דוד ארצי, מכתב שצורף כנספח ג' לכתב התביעה, ובו לדבריה, פירטה באופן ממצה את הנסיבות שאילצו אותה להתפטר. תמצית טענות הצדדים 6. לטענת התובעת, עם כניסתו של מר אקהאוז לתפקיד, נתגלעו בינו לבינה חילוקי דעות מקצועיים, מצב שהוביל להגבלת סמכויותיה, עצמאותה, ושיקול דעתה של התובעת באופן משמעותי וממשי עד כדי חשיפתה לסיכונים מקצועיים הכרוכים באחריותה המקצועית כעו"ד וכיועצת משפטית של החברה. בנסיבות אלה, לטענת התובעת, קמה לה עילה להתפטרות מסיבה מוצדקת לפי סעיף 7 (c) (III) להסכם העבודה ולפיכך הינה זכאית לפיצוי בגין התפטרות מסיבה מוצדקת, כמפורט בהסכם העבודה. עוד טוענת התובעת, כי בהתאם להסכם העבודה ולנספח A שבו, נצברו לטובתה אופציות למניות של החברה. על פי מצגים שהציגה החברה בפני עובדיה, לרבות התובעת, זכאים עובדי החברה לממש את האופציות בתוך 10 שנים מיום הקצאתם. בניגוד לכך הוברר לה עם סיום עבודתה כי היא זכאית לממש את האופציות רק בתוך 30 ימים מיום סיום העסקתה. בעניין זה עותרת התובעת כי תינתן בידה האפשרות לממש את האופציות, בהתאם לתנאים אשר הובטחו לה ואשר מנוגדים לאמור בנספח A. 7. החברה טוענת מנגד כי התפטרות התובעת אינה בגדר הנדרש בסעיף 7 (C) וממילא לא התקיימו במהלך עבודת התובעת נסיבות כלשהן שהינן בגדר התפטרות בשל "GOOD REASON" כמשמעו של ביטוי זה בהסכם העבודה. באשר לאופציות טוענת החברה, כי לא הציגה בפני התובעת מצגים כלשהם, וכל זכויות התובעת בנושא זה הן אלו המפורטות בהסכם העבודה על נספחיו בלבד, לרבות הסכם הענקת האופציות. 8. מטעם התובעת העיד מר חיים יפרח, מוותיקי עובדי החברה, אשר סיים עבודתו בחברה בחודש מארס 2006. מטעם החברה העידו מר שמעון אקהאוז- מנכ"ל החברה, מר נעם צפריר - סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברה ומר חגי גורן - מנהל הכספים ומזכיר החברה. דיון והכרעה עדותו של מר יפרח 9. בטרם נדון בפרשיות עליהן נסמכת התובעת אשר הקימו לה לטענתה עילה מוצדקת להתפטרותה, נבקש להתייחס לעדותו של העד מר חיים יפרח אשר העיד מטעם התובעת. יש לציין כי לאחר סיום עבודתו בחברה החל העד לנהל התדיינות משפטית עימה. במועד מתן עדותו טרם הסתיימה התדיינות משפטית זו. מר יפרח אמר בחקירתו כי הוא "מתאר לעצמו" (עמ' 15 ש' 25) שהמנכ"ל נהג בעובדים אחרים לרבות התובעת, כפי שהוא נהג בו. בהמשך העיד שבתקופת המנכ"ל הקודם התובעת השתתפה בכל ישיבות ההנהלה ונסעה איתו לכל הנסיעות ו"כששמעון הגיע כל זה נפסק" (עמ' 16 ש' 7) וכן כי " כשהגיעו למסקנה שאפשר לנהל ישיבות הנהלה בלי נוכחותה, אז לא הזמינו אותה לישיבות הנהלה, בדיוק כמו שלא הזמינו אותי" (שם ש' 10-11). בחקירתו הנגדית העיד : " ראיתי שגם התובעת מנוטרלת. העוזרת שלה עשתה את העבודה המשפטית. ככה זה נראה לאנשים שהסתובבו... ודיברו ששמעון עוקף את התובעת ומדבר עם העוזרת שלה. הפסיקו להזמין את התובעת לישיבות הנהלה (שם ש' 22-24 ועמ' 17 ש' 1-5). 10. עדות זו של מר יפרח עומדת בניגוד לעדותה של התובעת עצמה. התובעת לא רק שלא טענה שהודרה מישיבות ההנהלה אלא שהצהירה " במסגרת תפקידי נכחתי באופן קבוע בישיבות הדירקטוריון ובישיבות הנהלת החברה "(סע' 13 לתצהירה) וכך גם במסגרת חקירתה הנגדית העידה כדלקמן, כי: "אני השתתפתי בכל ישיבות הדירקטוריון של החברה. אני השתתפתי בכל ישיבות של צוות ההנהלה של החברה. צוות הנהלה זה מנכ"ל סמנכ"לים ואני " (עמ' 7 ש' 1-2). אף בעניין העברת מטלות התובעת לעוזרת המשפטית שלה (טענה שכלל לא הועלתה בכתב התביעה אלא לראשונה בחקירות הנגדיות) העידה התובעת: "יש מקרה אחד, שבו אני לא הסכמתי לבצע משימה שהוטלה עלי והמנכ"ל הלך וביקש מאחת העובדות שלי ולקח את סמכותי, וביקש ממנה למלא "(עמ' 6 ש' 14-15). 11. לאור האמור, נראה כי עדותו של מר יפרח הינה מגמתית, נסמכת על עדויות שמיעה וסברות ועל כן אין לייחס לה משקל ממשי. האם התקיימה "סיבה מוצדקת" להתפטרותה של התובעת 12. בכתב התביעה מפרטת התובעת את האירועים ואת נסיבות העסקתה אשר אילצו אותה להתפטר מסיבה מוצדקת- אירועים אשר לטענתה מצביעים על התעלמות מסמכותה וממעמדה. נבחן טענות אלו להלן. אי הצגת מסמכים משפטיים לתובעת קודם לפרסומם 13. לטענת התובעת, בתקופת ניהולו של מר אקהאוז את החברה, לא הייתה לתובעת שום אפשרות לדעת האם כל המסמכים המשפטיים נוסחו ו/או עברו תחת ביקורתה של המחלקה המשפטית בחברה (להוכחת טענתה צרפה התובעת תכתובת דוא"ל ששלחה למר אקהאוז בעניין הסכם SOP 6 - נספח ד' לתביעה ולפיה מסמכים צריכים לעבור דרכה לפני שליחתם). עוד בעניין הסכם SOP 6 טוענת התובעת, כי לא שותפה שיתוף מלא בהליכי הסכם זה ואף נתבקשה להכין שני הסכמים שונים בין החברה לבין אותה מדינה זרה אשר הפרה את ההסכם. בקשה זו נגדה את תקנון החברה ולפיכך התובעת סירבה לעשות זאת והמטלה הועברה למר ברודר.בכתב התביעה מביאה התובעת פרשה זו כדוגמה לכך שמסמכים משפטיים נערכו ונחתמו ללא שעברו תחת ביקורתה או פיקוחה. 14. החברה טוענת טענו כי SOP 6 טופל על ידי מר ברודר עוד טרם מינוי התובעת ליועצת משפטית שכירה של החברה, ועל כן המשיך לטפל בו גם לאחר שסיים את תפקידו כמנכ"ל, ומתוך היותו משפטן בעל מוניטין של ממש. עוד לטענת החברה, הסכימה התובעת לטיפולו של מר ברודר בנושא, כיוון שלא הייתה מעוניינת בפרויקט זה, שהצריך מאמץ מיוחד, לרבות נסיעות לחו"ל למדינה "לא נוחה". לגרסת החברה, הייתה התובעת שותפה בידיעה לכל ההליכים המשמעותיים בפרויקט ובסכסוך שהתגלה עם הלקוח, לרבות בחירת משרד עורכי הדין בלונדון שמייצג את החברה בבוררות מול הלקוח. לעניין כתיבת שני ההסכמים הסותרים- הסכמים אלו שיקפו פתרונות שונים שהציע שר האוצר של אותה מדינה עמו נוהל המו"מ, ולפיכך ביקשה החברה לבחון אותם. בסופו של דבר אף אחד מן הפתרונות לא נתקבל ולא נחתם אף אחד מאותם שני הסכמים. 15. אשר לדעתינו. הוכח כי ההסכם נחתם בתקופת המנכ"ל הקודם מר ברודר (ביום 4.6.05 כחודש לפני תחילת כהונתו של מר אקהאוז) וככזה אף היה בטיפולו האישי. יש לזכור כי מר ברודר בניגוד למר אקהאוז, הינו משפטן ותיק ושימש בתפקידים בכירים ועל כן טיפל גם הוא בנושא זה. זאת ועוד, הוכח כי ברגע שההסכם הופר והיה צורך בפתרון משפטי, שותפה התובעת בעניין וכדבריה : "התחילו להיות בעיות עם הלקוח, התחילו שיחות שגם לא הייתי חלק ממנו, ברגע ששמעון החליט שהוא רוצה להתחיל בהליך המשפטי של אותו עניין הוא ביקש ממני לבדוק מה התרופות שהם אפשריות בשבילנו ואני אמרתי לו אנחנו יכולים ללכת לבוררות. הלכתי ויצרתי קשר עם אותו עו"ד באנגליה שמייצג את החברה " (עמ' 7 ש' 16-20). במקביל להליך הבוררות התנהל מו"מ עם אותה מדינה. ייתכן שהתובעת לא שותפה במהלך המו"מ, אולם כשהמו"מ עמד להבשיל ועלה הצורך בטיפול משפטי, התובעת היא שנתבקשה לכתוב את שני הסכמי הפשרה. היותם של ההסכמים מנוגדים לתקנון החברה לא הוכחה ומכל מקום אף אם היו הם כאלה, די בכך שהתובעת מילאה תפקידה וחיוותה דעתה בנושא ואין כל הכרח, כי דעתה תתקבל על ידי החברה. יצויין בנוסף, כי בסופו של דבר הסכמים אלו לא יצאו אל הפועל. 16. עוד מוסיפה התובעת בעניין זה, כי במספר מקרים, חוזים ומסמכים משפטיים, אשר אושרו על ידה, שונו לאחר מכן על ידי גורמים שונים לא משפטיים ללא ידיעתה. התובעת מביאה כדוגמה מקרה ובו נוהל מו"מ עם מדינה באפריקה לקראת חתימה על הסכם אשר כונה "PAS". לטענתה, טיוטת הסכם שנערכה ע"י מר נעם צפריר סמנכ"ל שיווק ומכירות הועברה לעיונה, אלא שמר צפריר התעלם מהערותיה ואלו לא הוכנסו כלל להסכם אשר נשלח בנוסחו הסופי לנציגי אותה מדינה מבלי שהתובעת תעיין בו ותאשר את נוסחו. (תכתובת ששלחה התובעת בעניין זה למר אקהאוז צורפה כנספח ו' לתביעה). 17. בתצהירו הציג מר צפריר את השתלשלות העניינים באופן מפורט. לגרסתו, ביום 28.8.07 הפיץ הודעת דוא"ל לכל הגורמים הרלוונטיים בחברה ובה טיוטה של חוזה PAS אשר נוסחה על ידי התובעת והוא ביצע בה התאמות נדרשות. לתובעת הייתה הערה אחת לדוא"ל ששלח. ביום 29.8.07 הוציא גרסה מתוקנת של המסמך, בהתאם להערות שקיבל. ביום 3.9.07 יצא לאותה מדינה כדי לנהל מו"מ על החוזה. בעת שהותו באותה מדינה התברר כי הלקוח שינה את טעמו והעסקה המוצעת הצטמצמה מהותית מהיקף של 5.5 מיליון דולר להיקף של 800,000 דולר בלבד. ביום 6.9 כשהוא עדיין שוהה באפריקה הוא קיבל הוא את הערות התובעת למסמך ששלח ב- 29.8. האיחור בקבלת ההערות נגרם לטענתו, הן בשל תגובתה המאוחרת של התובעת והן בשל קשיי תקשורת במקום. עוד לפני קבלת הערות התובעת, ובהתאם להתפתחות המו"מ עם הלקוח, הגיעו הצדדים לידי הסכם שונה ומצומצם. ההסכם הסופי נחתם רק בחודש נובמבר וערכו הכספי הועמד על 186,000 דולר בלבד. 18. התובעת לא התייחסה לגרסה זו לא בתצהירה ולא בסיכומיה. מר צפריר אף לא נחקר בעניין זה בחקירתו הנגדית. לפיכך מתקבל הרושם, כי בנסיבות שנוצרו לאור תגובתה המאוחרת של התובעת ולאור קשיי ההתקשרות במקום, פעולתו של מר צפריר על פי שיקול דעתו היתה סבירה ואין הדבר עולה כדי סיבה מוצדקת להתפטרותה של התובעת. מתן ייעוץ משפטי ללא ידיעתה של התובעת 19. לגרסת התובעת, גורמים שונים בחברה ביניהם מר חגי גורן, נהגו לתת יעוץ משפטי לחברי דירקטוריון מבלי להיוועץ בתובעת ומבלי ידיעתה, תוך עקיפת סמכותה . בעניין זה הוכח, כי אחד מחברי הדירקטוריון פנה למזכיר החברה מר גורן ושאל אותו בדבר אופן מינוי יו"ר לחברה. מר גורן השיב כי היו"ר מתמנה על ידי התעשייה האווירית, תשובה שהתבררה כשגויה. (התובעת מצרפת תכתובת דוא"ל - נספח ה' לתביעה ובה משיב מר גורן לשאלה שנשאל ופנייה של התובעת אליו המוכיחה אותו על טעותו ומבקשת כי לא ייעץ בנושאים משפטיים). לשיטת התובעת, מדובר בדוגמא מובהקת לפגיעה בסמכויותיה. התובעת טוענת בהסתמך על דוגמא זו כי מר גורן ואחרים " נהגו לתת יעוץ משפטי לחברי הדירקטוריון" (סעיף 35.3 לתצהירה). 20. אין בידינו לקבל טענה זו של התובעת. ראשית, המדובר במקרה חד פעמי. לא נטען ולא הוכח כי היו מקרים נוספים דומים. בנוסף מקרה זה אינו מלמד על כל ניסיון ל"עקוף" את התובעת. מזכיר החברה נשאל שאלה שמן המצופה שידע את התשובה עליה מתוקף תפקידו. אף התובעת העידה בעניין זה: " לגבי דרך המינוי של יו"ר החברה, זה הגיוני שישאלו את מזכיר החברה" (עמ' 10 ש' 13). העובדה כי שגה בתשובתו אינה פגיעה בסמכויותיה של התובעת. פרשת תיקון הפרוטוקולים 21. דוגמא נוספת להצרת סמכויותיה מייחסת התובעת למקרים בהם שונה נוסח פרוטוקולים של ישיבת הדירקטוריון. פרוטוקולים אלו נערכו ע"י התובעת והועברו על ידה. מר גורן שינה את נוסח הפרוטוקולים למר גורן, ללא ידיעתה של התובעת ואלו חולקו לחברי הדירקטוריון תחת הרושם המוטעה שהתובעת היא שאשרה את הנוסח הסופי. שינויים אלו לטענתה, פגעו במוניטין המקצועי שלה ומנעו ממנה לפקח ולבקר מסמכים אשר ערכה בעצמה. (תכתובת דוא"ל ששלחה התובעת למר גורן בעניין זה צורפה כנספח ז' לתביעה). 22. בהתייחס לטענותיה של התובעת בנושא זה, הצהיר מר גורן כי מתוקף היותו מזכיר החברה, עריכת פרוטוקולים והפצתם, הייתה מתפקידו ובאחריותו וחתימתו היא זו שמופיעה על גביהם. אמנם מנכ"ל הנתבעת הטיל על התובעת לרשום את הפרוטוקולים בעת הדיון, שכן הדיונים נערכו בשפה האנגלית והתובעת שלטה היטב בשפה זו, אך עובדה זו לא גרעה מאחריותו לעריכתם והפצתם. מר גורן ציין כי לא אחת נתקל בקשיים ונקלע לעימותים עם התובעת, שכן זו לא אהבה את העובדה שהיא רושמת את הפרוטוקולים בעוד שהוא אחראי לעריכתם והפצתם, ועל כן עיכבה בידה את הסטנוגרמה למשך זמן רב דבר שגרם לעיכוב בהפצתה לדירקטורים לאחר כל ישיבה. 23. גרסתו של מר גורן לא נסתרה והיא מקובלת עלינו. אך סביר הוא שמזכיר החברה הוא שיהיה אחראי מתוקף תפקידו על נושא עריכת הפרוטוקולים והפצתם. העובדה כי מר גורן הוא שחתום על הפרוטוקולים (סע' 4(ב) לתצהירו) מעידה על כך כי מדובר באחריותו בלבד. כן ניתן להניח כי כל טענה לענין זה תופנה למזכיר החברה ולא ליועצת המשפטית. על כן לא ברורה טענת התובעת בדבר פגיעה במוניטין שלה. מכל מקום, התובעת לא פרטה באלו שינויים או תיקונים מדובר, האם היו אלה מהותיים או שוליים. כמו כן לא ברור כיצד ביצועם על ידי מזכיר החברה, מהווה הפרה של חוזה העבודה עמה. תניות ה"אנטי שחיתות" בהסכמי החברה 24. את עיקר טענתה כלפי החברה, מפנה התובעת בפרשה זו. במסגרת חתימת החברה על הסכמים בינלאומיים, נדרשה הכללת תניות "אנטי שחיתות". התובעת מציינת כי בתקופתו של מר ברודר, הייתה מדיניות ברורה בחברה לפיה אין לחתום על חוזי התקשרות ללא הכללת תניות אנטי שחיתות, ברם מר אקהאוז ערער מדיניות זו. מר אקהאוז לטענתה, הוציא או שינה, בהתאם לשיקול דעתו ובניגוד לדעת כל היועצים המשפטיים של החברה ובניגוד להנחיותיה של התובעת, חלק מתניות אלו משני הסכמים עם יועצים של החברה בחו"ל. התנהלותו זו של מר אקהאוז, תוך התעלמות מדעתה המקצועית של התובעת ותוך חשיפת החברה לסיכונים משפטיים וכלכליים - מהווה הפרה בוטה של סמכותה של התובעת, תוך פגיעה משמעותית בתנאי עבודתה ובמוניטין שלה. (תכתובת דוא"ל בעניין זה צורפה כנספחים ח'-יב' לתביעה). 25. מר אקהאוז העיד, כי בתקופתו אירעו מקרים בודדים בהם הוברר לו כי אותם סעיפים, כפי שהוכללו בשעתו בהסכמי התבנית של החברה, מהווים מחסום לביצוע עסקים במדינות בהם נתגלה לחברה פוטנציאל עסקי. עקב כך ביקש לבחון את הנושא והתקיימו שורה ארוכה של התייעצויות אשר התובעת הייתה שותפה להן, ובין היתר עם יועציה המשפטיים של החברה בחו"ל. בדיונים אלה נקטה התובעת בגישה מחמירה ובסופן הוחלט על נוסח מרוכך יותר של הסעיפים הללו. 26. הן מר אקהאוז והן מר נעם צפריר העידו, כי מאז היווסדה של החברה ועד שנת 2004 הסכמי ההתקשרות של החברה עם יועצים בחו"ל לא כללו (או שכמעט לא כללו) תניות אנטי שחיתות כלשהן. ואף התובעת עצמה שעבדה באותה עת במשרד עו"ד פירון ושימשה כיועצת חיצונית של החברה, הכינה עבור החברה תבנית הסכם התקשרות אשר לא כלל תניות אנטי שחיתות (דוגמא לתבנית הסכם שכזה צורפה כנספח ב' לתצהירו של מר צפריר).עוד העידו, כי גם בתקופתו של המנכ"ל ברודר נוסחו הסכמי התקשרות שכללו תניות אי שחיתות בנוסחים שונים. לתצהירו של מר צפריר צורפו שני הסכמים של החברה מהתאריכים 30.12.04 ו - 15.3.05 בהם הסעיפים אינם נכללים והסכם מיום 1.1.05 הכולל את הסעיפים האמורים (נספחים ג'1- ג'3) . התובעת לא התייחסה כלל להסכמים אלו. בחקירתה הנגדית טענה כי "בתקופה של ברודר אני עבדתי בתור יועצת משפטית רשמית מה שקרה לפני כן אני לא יודעת " (עמ' 12 ש' 11). התובעת עבדה עם מר ברודר כיועצת משפטית "רשמית" תקופה קצרה של 3 חודשים, ואילו ההסכמים שהציגה החברה מלמדים שבניגוד לנטען על ידי התובעת, לא הייתה מדיניות ברורה ולפיה חובה לכלול תניות אי שחיתות בכל הסכם התקשרות. 27. עוד הוכח בעניין זה, כי מדיניות החברה בקשר לתניות ה"אנטי שחיתות" נקבעה לראשונה בהחלטת החברה מיום 22.2.07. החברה הציגה את השתלשלות הדברים באשר לקביעת מדיניות זו. בתחילה לא כללו ההסכמים תניות שחיתות בכלל. מאוחר יותר במהלך שנת 2004, ולאחר שהחברה החליטה לקדם הנפקת מניות בנאסד"ק, הוחלט להוסיף את התניות האמורות להסכמי ההתקשרות, אך גם אז לא היה מדובר ב"מדיניות" ונחתמו הסכמים שלא כללו תניות אלה או שכללו אותן בנוסחים שונים. בהמשך במהלך שנת 2006, ולאחר המקרה המתואר בידי התובעת, הוחלט כי על החברה לקבוע מדיניות בנושא אז החל מר צפריר בניסוח מסמך מדיניות, אשר הועבר לטיפול התובעת ונכנס לתוקף לאחר סיום עבודתה של התובעת בחברה. 28. יתרה מכך, הוכח, כי בטיפול בנושא זה לא "נעקפה" התובעת, לא נגרעו סמכויותיה והחברה פעלה תוך שיתופה והתייעצות עמה. התובעת חיוותה דעתה בנושא, המנכ"ל - עקב צרכים עסקיים - ביקש מהתובעת לבדוק אפשרויות אחרות וזאת בהתייעצות עם היועצים המשפטיים החיצוניים של החברה בחו"ל. הוכח, כי כל ההתייעצויות נעשו באמצעות התובעת, כפי שניתן לראות בהתכתבויות השונות אותן צרפה התובעת לתצהירה. אף בחקירתה הנגדית אישרה התובעת : "היה ויכוח באופן כללי לגבי הסעיפים של אנטי שחיתות תוך כדי כך קרו שני המקרים של אותם הסוכנים שהוא התקשה להחתים אותם על חוזים... והוא ביקש שאני אפנה לעורכי הדין, היו לנו בחברה עורכי דין אמריקאים שייצגו את החברה ועורכי דין אנטיליים... ההתייעצויות עם מלנברג ועם עורכי הדין האנטיליים נעשו דרכי חוץ מישיבה בין שמעון לפיטר עו"ד מטעם מנלבנג איפה שהוא באירופה שהם דיברו על הנושא הזה " (עמ' 12 ש' 15-20 ועמ' 13 ש' 5-6). בסופו של דבר אכן לא נתקבלה דעתה של התובעת, אך אין בכך פגיעה בסמכויותיה, בשיקול דעתה או בעצמאותה. התובעת שימשה כיועצת משפטית וככזו דעתה צריכה להישמע ולהישקל אך לא קיימת בכל מקרה חובה לאמץ אותה. למנכ"ל החברה פררוגטיבה ניהולית להחליט מסיבות עסקיות ולטובת החברה, לשנות נוסח סעיפים בהסכמים חוזיים עליהם חותמת החברה. מכל מקום החלטת המנכ"ל באה לאחר שהתובעת וכן יועציה המשפטיים של החברה בחו"ל חיוו דעתם בנושא, ולבסוף נתקבלה דעתם של עורכי הדין שאישרו נוסח מרוכך יותר, אשר להשקפת המנכ"ל תאם את הצרכים העסקיים של החברה באותה עת. לעניין זה יש להפנות לנספח ד' לתצהיר של מר אקהאוז, הודעת דוא"ל מיום 26.9.06 שנשלחה לתובעת מעו"ד דארה פאנאהי, ממשרד מילבנק בו הוא מאשר: As requested our comments were pared down to include only a "minimum level of anti-corruption provisions consistent with current OECD, IFC and world bank anti-bribary and anti- "coercion standards... 29. נמצא איפוא, כי לא נפל פגם בהתנהלות החברה והמנכ"ל, לא במישור התאגידי ולא במישור היחסים החוזיים עם התובעת. מדובר בהתנהלות לגיטימית ומקובלת. אין לראות את התפטרותה של התובעת בעילה זו כהתפטרות מסיבה מוצדקת. פעולות החברה בחריגה מסמכות בניגוד להמלצת התובעת - הסכם SOP 5 30. בעניין זה טוענת התובעת, כי במסגרת עסקיה התקשרה החברה עם מספר יועצים לקידום עניינה של החברה במדינה השוכנת בדרום אמריקה, תוך ניסיון להשיג הסכם התקשרות עם אותה מדינה, אשר כונה SOP 5. הסכם זה לא נכרת בסופו של דבר, אולם בישיבת הדירקטוריון מיום 10.2.06 הוחלט להמשיך ולהעסיק את היועצים עד לתום הרבע הראשון של שנת 2006. בסוף חודש 3/06 ובניגוד להחלטה האמורה, המשיכה החברה בהוראתו של מר אקהאוז להעסיק ולשלם שכר לאותם יועצים עד לתום חודש 7/06 או 9/06. התובעת הבהירה כי פעולה זו הינה בניגוד להוראות הדירקטוריון ולפיכך פעולה בחריגה מסמכות, אלא שמר שאקהאוז התעלם מדעתה ומאוחר יותר אף דרש מהמחלקה המשפטית הכנת הסכמים שיכשירו בדיעבד את המשך העסקת היועצים. 31. גם אם יש ממש בטענות התובעת, אין אנו מוצאים בכך הצדקה להתפטרותה בטענה כי סמכויותיה נפגעו. התובעת, ככל העולה מגרסתה, ידעה על העניין לפרטיו והציגה עמדתה למנכ"ל. העובדה כי המנכ"ל החליט שלא לאמץ את דעתה אינה מהווה פגיעה בסמכויותיה או בשיקול דעתה או בעצמאותה. 32. הובהר על ידי המנכ"ל, כי החברה העסיקה יועצים בוונצואלה, הנחשבת מדינה "רגישה" ביחסיה עם ישראל, תוך ניסיון להביא להתקשרות עמה בהיקף כספי ניכר. בשלב כלשהו הוחלט לסיים העסקת היועצים (יצויין, כי לטענת המנכ"ל הייתה זו החלטה שלו ולא של הדירקטוריון ובכל מקרה לא הוצגה בפנינו כל אסמכתא לכך כי ההחלטה נתקבלה בישיבת דירקטוריון). לאחר ההודעה לדירקטוריון על סיום ההתקשרות, פנו היועצים למנכ"ל ובקשו הזדמנות נוספת. המנכ"ל אשר סבר כי משיקולים עסקיים מן הראוי להיענות לבקשתם, אישר את המשך ההתקשרות עמם בעלות כספית כוללת של 9,000 דולר (3 חודשים X 3,000 דולר בחודש). גרסתו של המנכ"ל לא נסתרה. ההחלטה להמשיך העסקתם של היועצים הינה בתחום סמכותו של המנכ"ל ואינה פוגעת בדרך כלשהי בתובעת ובמעמדה. מידור התובעת מנושאים המצויים בסמכותה- הסכם SOP 4 32. התובעת מעידה על הסכם התקשרות שנחתם עם מדינה באפריקה ושכונה SOP 4 ושבגינו הייתה החברה עתידה לקבל סך 100 מיליון דולר. אותה מדינה ביקשה לבטל את ההסכם ולשם כך מר אקהאוז ומר ברודר יצאו לאפריקה. לאחר מו"מ נחתם הסכם פשרה אלא שהתובעת לא עודכנה בדבר ניהול המו"מ ואודות תוכנו של ההסכם. לשיטתה של התובעת, התנהלות זו, תוך נטרולה מכל מעורבות, העמידה את החברה במצב של סיכון כלכלי. כמתחייב מתפקידה, היה על המנכ"ל לשתפה בהליך הכרוך בביטול ההסכם החשוב הזה. נישולה מהליך זה רוקן את תפקידה מכל תוכן, ולפיכך יש בכך להוות סיבה מוצדקת להתפטרותה. התובעת מוסיפה, כי לכשנודע דבר החתימה על ההסכם לבעלי המניות באו אלה בטענות אליה כמי שממונה על הצד המשפטי בחברה. עוד לטענתה, לאחר חתימת הסכם הפשרה נערך מו"מ בין חלק מבעלי המניות בסוגיית חלוקת הכסף שהתקבל ואף במקרה זה התעלם מר גורן ממרבית הערותיה. 33. כפי שעולה מחומר הראיות, המדובר בהסכם שנחתם בשנת 2002 עם מדינה באפריקה ושהופר על ידה. החברה ביטחה את סיכוניה בחברת AIG וניהלה מו"מ לקבלת פיצוי מאותה מדינה באמצעות המבטח כשנציג המבטח היה שותף למו"מ. מטעם החברה נוהל המו"מ ע"י מר אקהאוז ומר ברודר אשר הינו עו"ד במקצועו. יצויין כי אין חולק שמר ברוד הינו בעל ניסיון רב בהיבט המשפטי ושימש בעברו כסגן היועמ"ש של התעשייה האווירית. המו"מ נמשך החל מנובמבר 2005 ועד לאוגוסט 2006, היינו כשלושה חודשים לפני התפטרות התובעת. בסופו של המו"מ שילמה אותה מדינה פיצוי בסך 86 מיליון דולר. 34. מהנתונים שבפנינו עולה, כי התובעת מעולם לא השיגה כנגד אופן טיפולה של החברה בנושא ולא הלינה על פניות של מי מחברי הדירקטוריון אליה בעניין זה. יש לציין כי פרשה זו אף לא אוזכרה במכתבה של התובעת ליו"ר החברה כאחת מהעילות להתפטרותה (נספח ג' לתביעה), ונראה כי התובעת לא הייתה משמיטה עניין זה אם הייתה סבורה בזמנו שיש בו כדי להוות "סיבה מוצדקת" להתפטרותה. התפטרות מסיבה מוצדקת - סיכום 35. ממכל האמור לעיל אנו מסיקים, כי אף לא אחת מהפרשות שצוינו על ידי התובעת מהווה "סיבה מוצדקת" להתפטרות כהגדרתה בהסכם העבודה. מעבר לכך, המדובר במספר מקרים בודדים, אשר כפי שעולה ממסכת העדויות והראיות שעמדה בפנינו, אינה משקפת את היקף פעילותה של התובעת ומעמדה בחברה. 36. המנכ"ל הצהיר, כי בתקופת עבודתה של התובעת בחברה, נקשרו הסכמים רבים מסוגים שונים, נוסחו מאות מסמכים, בוצעה על ידי החברה הנפקת אגרות חוב למשקיעים ובכל אלו סיפקה התובעת לחברה שירותים משפטיים. זאת ועוד, בתקופה הנדונה עברה החברה תהליך תובעני ועתיר עבודה משפטית, ארגונית, כספית וחשבונאית בניסיון להנפיק את מניותיה בנאסד"ק וכן הנפקות חוב למשקיעים מוסדיים בארץ. הליכים אלו לווו בכתיבה של מסמכים משפטיים רבים ובשינוי מספר גדול של הסכמים קיימים. הליכים אלו התאפיינו בשיתוף מלא והתייעצויות תכופות בין בכירי החברה לתובעת, ודרכה גם עם יועצים משפטיים חיצוניים. לאחר סיום עבודתה בנתבעת, הוענק לתובעת בונוס כספי בסך 20,000 דולר, בשל הצלחת הנפקת האג"ח לה הייתה שותפה. התובעת מתעלמת מכל אלה ובוחרת לתלות יהבה במספר אירועים בודדים שאף לשיטתה כל אחד מהם לחוד אינו מקנה לה את הזכות לפיצוי מיוחד (ראה עמ' 4 ש' 19: " אני חושבת שזה לא אירוע אחד אלא יותר ויותר אירועים ככל שהם הצטברו, זה לא היה אירוע ספציפי"). בחינת טענותיה בהקשר הכולל של שירותיה לחברה מוביל למסקנה כי יש לדחותן. 37. יתר על כן, אף אם נצא מתוך הנחה כי אירועים אלו התרחשו כפי שהתובעת מתארת אותם, הרי שבכל המקרים שמפרטת התובעת, כאמור לעיל, לא הראתה היא אף לא מקרה אחד בו ניטלה ממנה סמכות או ניטל ממנה תחום אחריות כלשהו והועבר לידי אחרים, וזאת על אף טענתה החוזרת ונשנית בדבר נטילת סמכויותיה. בתצהירה לא מפרטת התובעת כלל מה היו סמכויותיה (שאלת הסמכויות עלתה לראשונה במסגרת החקירה הנגדית) ולא מצביעה על אותן סמכויות שלטענתה ניטלו ממנה. אין חולק כי התובעת ניהלה במשך כל תקופת העסקתה את הלשכה המשפטית בחברה, ואיש לא מונה תחתיה לבצע את משימותיה. התובעת אף אשרה זאת בחקירתה הנגדית : " הניהול עצמו לא נלקח ממני, אבל מה שאני כן אקשר לתצהיר שלי, זה שהיו מקרים בתצהיר יש מקרה אחד, שבו אני לא הסכמתי לבצע משימה והמנכ"ל הלך וביקש מאחת העובדות שלי ולקח את סמכותי" (עמ' 6 ש' 13-16). אף לגבי מקרה ספציפי זה לא פרטה התובעת את המסכת העובדתית הקשורה בו. 38. התובעת לא הצביעה על מקרה בו נאמר לה לחדול ממילוי תפקיד כלשהו מתפקידיה. התובעת לא הראתה כי קיבלה מהמנכ"ל הקודם סמכויות כלשהן שנלקחו ממנה. לטענתה מר ברודר עבד עמה בסגנון "שתפני" יותר, להבדיל מהמנכ"ל הנוכחי. גם אם יש אמת בטענה זו, אין בה כדי לבסס התפטרות בשל "סיבה מוצדקת". יש לציין כי בחקירתה אישרה התובעת כי גם בעבודתה עם מר ברודר לא יכולה הייתה לדעת אם כל המסמכים המשפטיים עברו דרכה, וכי לא היה נוהל מפורש בנושא: "לא היה לי כלל עם ברודר לגבי איזה מסמכים אני צריכה לראות או לא לראות. היה ברור שאני צריכה לראות את המסמכים המשפטיים. הנוהל הכתוב היה ההסכם שלי לא היה נוהל אחר. כל עוד שעמדו בהסכם אני לא דרשתי שיכתב נוהל אחר... לא הייתה אפשרות אצל ברודר לדעת אם כל המסמכים הועברו תחת ידי... " (עמ' 9 ש' 10-14). הודעה מוקדמת להתפטרות 39. התובעת הודיעה על התפטרותה בכתב ביום 7.11.06 (נספח ת/1 לתצהירה) ללא נימוקי התפטרות כלשהם. ביום 16.11.06 שלחה ליו"ר החברה את נימוקיה (נספח ת/3). בתביעתה העלתה התובעת נימוקים נוספים שלא נזכרו קודם לכן. עובר להתפטרותה, לא העמידה התובעת את החברה על כוונתה להתפטר תוך תביעת הפיצוי, ולא פנתה לחברה בצורה ברורה ומפורשת בטענה כי היא מפרה את הסכם העבודה עמה וכי היא נדרשת לתקן את ההפרות שאם לא כן תפעל למיצוי זכויותיה על פיו. למרות שהחברה העלתה טיעון זה בכתב ההגנה (סעיפים 6,7 ו-73), התובעת בחרה שלא להתייחס לכך בתצהיר. בחקירתה הנגדית הודתה ש- " לשאלתך מדוע לא באתי לשמעון ואמרתי לו שאם לא יטופל הדברים אני אממש את זכותי החוזית אני משיבה - אני לא אמרתי לו שבמידה ויתוקן הדברים אז הוא יתקן לי הזדמנות לתקן את הדברים כדי שלא אממש את החוזה" (עמ' 5 ש' 12-14). בהמשך מעלה התובעת גרסה חדשה - " אבל היה איזה שהוא נקודה שבאותה פגישה שהגשתי לו את המכתב שאני אמרתי לו שאני לא רוצה להתפטר ואני לא רוצה להגיש את המכתב אלא רוצה להסדיר את הדברים " (שם ש' 14-16) אלא שאז מודה התובעת פעם נוספת, כי לא הודיעה כי היא מתכוונת להתפטר תוך מימוש זכותה החוזית : " חוץ משהגשתי לו את המכתב ואמרתי לו שזה לא הדרך שרציתי לסיים את העבודה, וחוץ מזה לא אמרתי מפורש שאני אממש את זכותי החוזית" (שם ש' 25-26). 40. מכח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963, זכאי עובד המתפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודה, לפיצויי פיטורים. אכן עילת התביעה בענייננו אינה בחוק פיצויי פיטורים כי אם בזכות חוזית שבהסכם עבודתה של התובעת, אלא שעל דרך ההיקש ניתן לקבוע כי גם במקרה דנן אמורה היתה התובעת להודיע מראש על כוונתה להתפטר ולאפשר לחברה לתקן את העוולות שלכאורה עוולו כלפיה (דב"ע נג/210-3 רביוב נ' נאקו שיווק פד"ע כז 514). התובעת לא רק שלא פעלה בהתאם לאמור אלא שאף את הנימוקים להתפטרותה לא פרטה במלואם עת פנתה ליו"ר החברה. התביעה לאופציות 41. באשר לתביעה לאופציות. התובעת לא הוכיחה כי ניתנו לה הבטחות כלשהן בקשר לאופציות בניגוד לאמור בהסכם העבודה ונספחיו. התובעת אף זנחה בסיכומיה את תביעתה לקבל אופציות מהנתבעות. משכך, נדחית תביעה זו. סיכום 42. התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. התפטרות