##להלן פסק דין בנושא זכאות לפדיון חופשה שנתית במקרה של התפטרות בגלל מצב בריאותי:## 1. התובע עבד במסעדת "שיפודים גריל ישראלי" (להלן: "המסעדה"), החל מיום 28/8/07 ועד למועד התפטרותו. בפנינו שאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, נוכח טענתו להתפטרות בשל מצב בריאות, וכן שאלת זכאותו של התובע לפדיון חופשה שנתית. באשר לתביעות התובע לפנסיה והפרש דמי הבראה, הרי שהנתבעות סילקו רכיבים אלה, לאחר הגשת התביעה, כאשר שילמו לתובע סך של 7,773 ₪ וכן הנפיקו תלוש שכר ממנו עולה כי רכיב הפנסיה ורכיב דמי ההבראה שולמו עד תום. התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת 2. התובע הועסק בנתבעות כשוטף כלים ועובד ניקיון במסעדה החל מיום 28/8/07 ועד למועד התפטרותו, מועד השנוי במחלוקת. 3. המסעדה הופעלה עד לחודש 3/10 על ידי הנתבעת 1 ומחודש 4/10 והלאה הופעלה המסעדה על ידי הנתבעת 2. 4. ביום 25/1/12 הציג התובע אישור רפואי מד"ר לדיזינסקי בוריס (להלן: "האישור הרפואי הראשון"), המצביע על כך שהתובע קיבל 5 ימי מחלה מיום 25/1/12 ועד ליום 29/1/12. 5. באותו היום 25/1/12, בשעה 18:39 בערב הונפק אישור רפואי נוסף מד"ר מגן איליה ובו נכתב כדלקמן: "לפי תמונה קלינית קרוב לוודאי לחולה יש גם CONTACT DERMATITIS בגלל סנסיטיזציה לחומרים כימיים במקום העבודה – ממליץ להפסיק לעבוד עם החומרים." 6. ביום 13/2/12, כתב רופא תעסוקתי – ד"ר אברהם מידן הדברים הבאים: "לאחר שבדקתי את הנ"ל ועיינתי בחומר הרפואי שהוצג בפני הגעתי למסקנה כי הנ"ל בלתי כשיר לעבודה עם חומרי ניקיון וזאת עקב סיבות רפואיות במידה ואין עבודה אלרטנטיבית יש לאפשר לממש את זכויותיו." טענות התובע 7. לטענת התובע, התפטר מעבודתו בנתבעת 2 בשל מצב בריאותי לקוי ואי כשירותו הפיזית להמשיך בעבודתו, זאת בהתאם לאישור רופא תעסוקתי מיום 13/2/12. לטענת התובע, פנה אל הנתבעת 2, הציג בפניה את האישור וביקש תשלום של פיצויי פיטורים ונענה בסירוב. 8. התובע טוען כי בנסיבות התפטרותו מעבודתו עקב מצב בריאותו הלקוי, דין ההתפטרות כפיטורים והתובע זכאי לשילומן של פיצויי פיטורים, זאת בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963. 9. באשר לפדיון החופשה השנתית, התובע טען כי עבד בנתבעות 6 ימי עבודה בשבוע והינו זכאי ל-12 ימי חופשה בשנה לעובד במשרה מלאה. התובע עתר לחייב את הנתבעת 1 בתשלום פדיון חופשה שנתית בסך 7,088 ₪ ואת הנתבעת 2 בתשלום פדיון חופשה שנתית בסך 1,307 ₪. טענות הנתבעות 10. ראש לכל, הדגישה הנתבעת כי תיאור עובדות המקרה על ידי התובע, תוך השמטת הנסיבות האמיתיות שהובילו להתפטרותו של התובע, יש בהן כדי להטיל דופי על התנהלות התובע ולהעיד על חוסר תום לבו, במערכת היחסים בינו לבין הנתבעות. 11. לטענת הנתבעות התובע בחוסר תום ליבו הציג בפני הנתבעת 2 אישורי מחלה "כאילו" נבצר ממנו להמשיך בעבודתו בשל מצבו הרפואי ובאותה העת נמצא ותועד עובד בעבודה דומה במסעדה מתחרה. התובע בחוסר תום לב התחנן מספר פעמים וביקש לחזור לעבודתו במסעדה כשהוא מתעלם ממצבו הרפואי אותו הציג מספר ימים קודם לכן. התובע בחוסר תום לב ביקש, כי באם יחזור לעבוד במסעדה תנפיק לו הנתבעת 2 מכתב פיטורים פיקטיבי על מנת להונות את רשויות המדינה. 12. עוד טוענות הנתבעות כי התובע ניצל את כל מכסת ימי החופשה בזמן העסקתו בנתבעות 1 ו-2, כאשר ניצל 30 ימי חופש בעת עבודתו בנתבעת 1 וכן ניצל 33.5 ימי חופש בעת עבודתו בנתבעת 2. לפיכך, ולאור תלושי השכר, המדברים בעד עצמם, טוענות הנתבעות כי הן אינן חבות לתובע פדיון ימי חופשה. הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה 13. התובע הגיש תצהיר עדות מטעמו ונחקר בחקירה נגדית. מטעם הנתבעות הגישו תצהירים מר אורן זריהן – אחראי משמרת במסעדת "גחלים" באשדוד, מר יוסף לב – מי ששימש כמנהל המסעדה מ-8/10 עד 11/12, כמו כן הוגש תצהיר של מר חי נחמיאס, בעל מניות בנתבעות ומנהל הנתבעות, אולם במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 10/9/13, הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על חקירתו של העד הנ"ל. דיון והכרעה המסגרת המשפטית 14. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע, כמצוטט: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים.בסעיף זה, "בן-משפחה" – בן-משפחה שנקבע בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת. 15. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מונה מספר תנאים מצטברים אותם צריך התובע למלא על-מנת שתקום לו זכאות לקבלת פיצויי פיטורים, ואלה הם: "א. העובד בא בגדר מעמד של "עובד"; ב. ה"עובד" התפטר עקב מצב בריאותו או של בן משפחתו, כפי שהוגדר בתקנות ; ג. היתה "סיבה מספקת" להתפטרות. " ראה: עע (ארצי) 1214/02, ישראל שיטרית - סטופ אש בע"מ. (להלן: "פסק דין שטרית"). 16. על הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, הנטל להוכיח שמדובר בהתפטרות "לרגל", "עקב" או "מחמת" מצב הבריאות, "ללמדך שהגורם לא רק שצריך להיות קיים, אלא והוא העיקר - שאותו גורם יהיה הפועל, המניע והמביא לתוצאה" ראה: דב"ע לה/3-41, יעקב היגר - דינה שוורץ , פד"ע ז' 24. 17. נטל ההוכחה לעניין תחולת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על התובע, ראה: דב"ע נג / 3-210, אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ , פד"ע כז 514. 18. עובד המתפטר עקב מצב בריאותו, צריך שיודיע על סיבת ההתפטרות למעסיקו, על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה אשר יאפשרו לעובד להמשיך לעבוד על אף ליקויי הבריאות. ראה : דב"ע לג/2-3, זילבר - גלובוס, פד"ע ד' 153 בעמ' 158. 19. בפסק דין שטרית, התייחס בית הדין הארצי גם לשיקולי מדיניות משפטית וחברתית ראוייה, בכל הנוגע לזכאות לפיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ושם נקבע, כמצוטט: "... מן הדין לשקול ולהביא בכלל חשבון גם שיקולים שעניינם המדיניות המשפטית והחברתית הראויה..... תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין הגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו. מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, אין לעודד מצב בו עובד בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים ימשיך לעבוד על אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת..." מן הכלל אל הפרט האם התפטרותו של התובע הייתה בשל מצב בריאותו 20. לאחר ששמענו את העדים, עיינו בכלל מסמכי בי-דין ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל הנדרש ממנו להוכיח כי התפטרותו הייתה בשל מצב בריאותו וכי הייתה סיבה מספקת להתפטרותו. נסביר טעמינו. 21. בראשית הדברים מצאנו לציין כי עדותו של התובע הייתה בלתי מהימנה, לאחר שהתגלו בה סתירות רבות וגירסתו העובדתית לא עמדה בחקירה הנגדית. כך, למשל, בכתב התביעה טען התובע כי התפטר מעבודתו בנתבעת 2 וזאת ביום 13/2/12 (סעיפים 6 ו-7 לכתב התביעה). עם זאת, בחקירתו הנגדית העיד התובע כי התפטר מעבודתו בנתבעת 2 ביום 25/1/12, ובלשונו: "ש. והתפטרת? ת. הבאתי אישור מרופא תעסוקה שאני לא יכול להמשיך לעבוד, מסרתי לו ועזבתי את העבודה... ש. וזה היה ב-24/1/12? ת. אני קצת התבלבלתי עם תאריך העזיבה בערך ב-25/1/12. ... ש. אשאל שוב, ואל תספר סיפורים, האם התפטרת ב-24/1/12, ב-25/1/12 או ב-13/2/12? ת. ב-25/1/12. ... ש. איך הודעת ב-25/1/12 ולמי שאתה מתפטר? ת. נתתי את המכתב שנתנו לי מהרופא וזהו אני לא הלכתי יותר לשם. ש. באת למסעדה ב-25/1/12 מסרת את המכתב ליוסי לב והלכת הביתה? ת. כן, באתי ליוסי למסור לו את המכתב של הרופא ביד והלכתי. (פרוטוקול מיום 10/9/13, עמ' 7, ש' 1-23). משמע, רק כאשר עומת התובע בחקירתו הנגדית עם העובדות, שינה התובע את גירסתו והעיד שהוא התפטר ביום 25/1/12 ולא ביום 13/2/12. 22. נוסף על כך, בעוד שטענתו המרכזית של התובע היא כי התפטר מחמת מצב בריאותו, מחומר הראיות אשר נפרש בפנינו עולה כי במועד בו התפטר התובע החל הוא כבר לעבוד במסעדת "גחלים" בעבודה זהה לזו שביצע בשירות הנתבעת 2, אצל מסעדה מתחרה. 23. הנתבעת 2 הציגה בפנינו ראיות מוצקות מהן עולה כי ביום 25/1/12 נצפה התובע כשהוא עובד בניקיון במסעדה המתחרה מסעדת "גחלים" בעיר אשדוד, כאשר התובע צולם כשהוא לובש מדים של מסעדת "גחלים", כאשר הלוגו המתנוסס על חולצתו נושא את שמה של מסעדת "גחלים", כל זאת, לאחר שבאותו היום הציג אישורי מחלה בפני מנהלה של הנתבעת 2. תמונה זו של התובע צורפה לתיק בית הדין וכל הסבריו של התובע לעניין הימצאותו במסעדת גחלים ביום 25/1/12, לא הניחו את דעתנו ולא עמדו במבחן השכל הישר וההיגיון הבריא. יתרה מזו, העיד בפנינו אחראי משמרת של מסעדת "גחלים" - מר אורן זריהן, מעדותו עולה כי בתאריך 25/1/12 החל התובע לעבוד כשוטף כלים ועובד ניקיון במסעדת "גחלים". מר זריהן ציין בתצהירו כי בעבר עבד כמלצר במסעדת הנתבעות יחד עם התובע, אולם לא מצאנו כי יש בכך כדי להטיל דופי במהימנותו ובגירסתו אשר עשתה עלינו רושם אמין ואשר לא נסתרה בחקירתו הנגדית. וכך העיד מר זריהן לעניין עבודתו של התובע ב מסעדת "גחלים": "ש. לשאלת בית הדין – מה אתה יודע באופן אישי על התובע? ת. הוא עבד אצלי בניקיון. ש. לשאלת בית הדין – מתי הוא עבד אצלך בניקיון? ת. היה מקרה שהמסעדה נשרפה בחודש 2/12, הוא עבד אצלי כשבועיים או שלושה לפני השריפה שהייתה ב-8/2/12. ש. אתה אומר שהוא התחיל שבועיים שלושה לפני השריפה? ת. אכן כך. הוא התחיל שבועיים שלושה לפני השריפה. ... אני זוכר שב-25/1/12 היה לי לימודי ערב ואני זוכר שבגלל שאני בלימודי ערב אני נמצא בבוקר במסעדה ובאותו היום הגיע אלי מנהל ה"שיפודים" ואמר לי התחלת להעסיק אותו, הוא עבד אצלי, היה איזה שהוא ויכוח, וזהו בגלל זה אני זוכר את היום הזה... והסברתי לו שזה לא אני זה גיא המנהל העסיק אותו. זה מה שאני זוכר... זה יום שנצרב בזיכרוני, לא כי אני רציתי שייצרב, יש עניין שאני זוכר כי הוא צילם את העובד אצלי, אני כן זוכר כי זה מה שהיה." (פרוטוקול מיום 10/9/13, עמ' 11, ש' 30 – עמ' 12 ש' 4- 30). 24. מר יוסי לב, העיד בפנינו כי צילם את התובע ביום 25/1/12, במסעדה מתחרה בשם מסעדת "גחלים", עוד העיד מר לב כי צילם את התובע כשהוא לובש מדים של מסעדת "גחלים", כשהוא עובד בעבודות ניקיון, כאשר הלוגו של המסעדה מתנוסס על חולצתו של התובע וכל זאת, לאחר שבאותו יום הציג אישורי מחלה לנתבעת 2. וכך העיד מר לב בפנינו: "ש. אתה צילמת את התובע במסעדת "גחלים"? ת. אני צילמתי את התובע במסעדת "גחלים" והתחבקנו איתו. ש. התמונה שאני מציג בפניך זאת התמונה? ת. כן. ש. אתה רואה שהוא שוטף כלים? ת. אתה רואה שהוא יושב ואוכל במסעדה? הוא שוטף כלים. תהיה בטוח שהוא לא יכול להיכנס סתם למסעדה ולקחת סתם חולצה מאיזה עובד... כמובן שביום שצולם הוא היה אמור להיות חולה בבית, לפי אישורי המחלה." (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 4-12). 25. לעומת גירסת הנתבעת 2 אשר הייתה גירסה קוהרנטית, אשר נתמכה גם בעדות חיצונית של עובד מסעדת "גחלים" וגם בצילום של התו בע כמפורט בעדותו של מר לב, עומדת מנגד גירסת התובע אשר אינה נותנת מענה הגיוני לראיות שהציגה הנתבעת 2. וכך הסביר התובע בעדותו את סיבת הימצאותו במסעדת "גחלים" ביום התפטרותו – 25/1/12: "ש. יוסי לב פגש אותך ב-25/1/12 בצהריים במסעדת "גחלים", נכון? ת. אני לא ראיתי אותו באותו יום, יכול להיות שרק הוא ראה אותי אבל אני לא ראיתי אותו שם. ש. היית שם בשעת הצהריים? ת. כן, אני הלכתי, חבר שלי התקשר אלי. כן, אני הייתי בערב. ש. באיזה שעה? ת. אני לא יודע באיזה שעה. ... ש. יוסי לב בא למסעדה, ישב במסעדה כחצי שעה, כך לטענתו, ראה אותך עובד בכל עבודות הניקיון כולל מוריד כלים ומטאטא, וצילם אותך כשלדבריו זה היה בשעה 14:30, זה נכון או לא נכון? ת. אני רק עזרתי לחבר שלי והרמתי לו צלחות, חוץ מזה לא עשיתי עבודה אחרת. ... ש. זו התמונה שלך במסעדת "גחלים"? ת. כן. זה אני ואני לא יודע מי צילם". (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 5 – עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 2). בהמשך עדותו כאשר התבקש התובע למסור את שמו של אותו חבר שעבד במסעדת "גחלים", העיד התובע כי מדובר בעובד זר אריתראי אשר חזר למדינתו. משנתבקש התובע למסור את שמו של אותו חבר, העיד כי אינו יודע את שמו. גם בנושא זה, עדות התובע לא היתה הגיונית או מהימנה. 26. עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה, כיצד הוא משנה גרסאותיו חדשות לבקרים. כך למשל, נשאל התובע לגבי ביקוריו אצל הרופאים ביום התפטרותו, והשיב כדלקמן: "ש. אני מציג בפניך את נספח ד' לכתב ההגנה, אישור המחלה, זה האישור שמסרת ליוסי ב- 25/1/12? ת. כן. ש. האם באותו היום הייתי שוב אצל רופא? ת. לא הלכתי לרופא באותו היום, למה אני אלך באותו היום?" (פרוטוקול מיום 10/9/13, ע"מ 7, ש' 28-32). 27. לאחר מכן, שינה התובע את גרסתו וטען כי ייתכן שהביא ליוסי עוד מסמך מהרופא באותו היום (ר' עמ' 8, ש' 3-4 לפרוטוקול הדיון מיום 10/9/13). בהמשך עדותו התבקש התובע להסביר מדוע פנה פעם נוספת לרופא, באותו היום – 25/1/12, וזאת לאחר שיוסי לב ראה אותו עובד במסעדת "גחלים", וכך העיד: "ש. כשסיימת במסעדת "גחלים" זה כבר היה מאוחר והלכת הביתה? ת. כן. הלכתי הביתה. ש. ואת הביקור או הביקורים שעשית אצל הרופא עשית יותר מוקדם לפני שהלכת ל"גחלים"? ת. לפני שאני הלכתי לחבר שלי ב"גחלים" אני הלכתי לקופ"ח. ש. אני אומר לך איפה פעם נוספת נתפסת בקלקלתך, כאשר יוסי לב תפס אותך ב"גחלים", רצת מיד בערב והאישור מהרופא מצביע על 18:39? ת. באיזה שעה אני הלכתי? אני הלכתי..." הנה כי כן, פעם אחת העיד התובע כי לאחר שסיים במסעדת "גחלים" הלך לביתו, אולם כאשר הוצג בפניו המסמך הרפואי ממנו עולה כי פנה לטיפול רפואי בשעה 18:39 באותו היום (25/1/12), לא נתן התובע כל הסבר המניח את הדעת להבדלים ולסתירות שבגירסאותיו. 28. למותר לציין כי גרסאות שונות אלו של התובע, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת וכן פוגעות הן במהימנותו של התובע. 29. מכל האמור עולה, כי במועד בו התפטר התובע, החל הוא כבר לעבוד במקום אחר (מסעדת "גחלים"), בעבודה דומה לזו שנעשתה בשירותה של הנתבעת 2, ממנה התפטר. כמו כן, הסתירות בעדותו בנדון אל מול הראיות שהציגו הנתבעות, עומדות לו לרועץ. 30. מקובלת עלינו עמדת הנתבעות, כי המבקש פיצויי פיטורים בשל התפטרות לרגל מצב בריאותי, חייב להוכיח קשר סיבתי בין מצב הבריאות הנטען, ובין ההתפטרות. ראה: דב"ע לג/ 3-8 טוטנאור בע"מ – אליהו לפידות , פד"ע ד' 321. דב"ע לג/ 2-3 חיים זילבר – גולביס , פד"ע י' 153. ע"ע 1214/02 ישראל שטרית – סטופ אש בע"מ , פד"ע לח' 838. במקרה דנן הגענו למסקנה כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין מצב בריאותו הנטען לבין ההתפטרות. 31. זאת ועוד, התרשמנו, כי כל רצונו של התובע היה לקבל את פיצויי הפיטורים, ולא לאפשר לנתבעת 2 להציע תנאי עבודה שיאפשרו את המשך העסקתו; וכך העיד בפנינו התובע בנושא זה: "בחודש ינואר קיבלתי מרופא תעסוקה מסמך רפואי שאני לא יכול לעבוד ואני לא המשכתי לעבוד. ... נתתי את המכתב שנתנו לי מהרופא וזהו, לא הלכתי יותר לשם." (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 10/9/13, ש' 10 – 23). עיון במסמכים הרפואיים מחודש 1/12 מלמדים כי הייתה קיימת המלצה להפסיק עבודתו של התובע עם חומרים כימיים במקום העבודה, אולם אין קביעה חד משמעית כי התובע אינו יכול לעבוד יותר במסעדה. אין לקבל מציאות שבה עובד נאחז באישורים רפואיים ומסרב לבחון כל אפשרות העסקה חלופית של מקום עבודתו ובה בעת לטעון כי ההתפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי מוצדקת בנסיבות העניין. מה גם, שבמקרה דנן התובע החל לעבוד בדיוק באותה העבודה במסעדה מתחרה, דבר האומר דרשני. 32. כללו של דבר – הגענו לכלל מסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בין המצב הבריאותי הנטען של התובע ובין ההתפטרות. התפטרותו של התובע איננה עומדת בתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, בהם רואים התפטרות לרגל מצב בריאותי כפיטורים, מקום שיש סיבה מוצדקת להתפטרות. 33. לאור האמור – התביעה לפיצויי פיטורים נדחית. פדיון חופשה שנתית 34. התובע טען בתביעתו כי בכל תקופת עבודתו אצל הנתבעות, לא יצא לחופשה בפועל ואף לא קיבל את מלוא פדיון החופשה במועד ניתוק יחסי עובד-מעביד. 35. בנסיבות העניין, טען התובע כי הוא זכאי לפדיון חופשה שנתית, כדלקמן: א. באשר לנתבעת 1 – טען התובע כי הוא עבד במשרה מלאה במשך 31 חודשים והינו זכאי לשילומם של 31 ימי חופשה בתשלום. משכך, טען התובע כי הוא זכאי לתשלום כולל בסך 9,424 ₪ בניכוי הסך של 2,336 ₪ שהוא הסכום ששילמה הנתבעת 1 לתובע בגין חופשה. כך שהנתבעת 1 חבה לתובע בגין פדיון חופשה סך של 7,088 ₪. ב. באשר לנתבעת 2 – טען התובע כי הוא עבד במשרה מלאה במשך 22 חודשים והינו זכאי לשילומם של 22 ימי חופשה בתשלום. משכך, טען התובע כי הוא זכאי לתשלום כולל בסך 4,114 ₪ בניכוי הסך של 2,807 ₪ שהוא הסכום ששילמה הנתבעת 2 לתובע בגין חופשה; כך שהנתבעת 2 חבה לתובע בגין פדיון חופשה סך של 1,307 ₪. 36. הנתבעות טענו מנגד, כי התובע ניצל את כל החופשה השנתית לה הוא היה זכאי בכל השנים בהן עבד עבור הנתבעות. עוד טענו הנתבעות, כי מעיון בתלושי השכר של התובע, עולה כי התובע ניצל את מלוא ימי החופשה להם היה זכאי בתקופת עבודתו בנתבעות. הנתבעות פירטו בכתב ההגנה ובתצהיריהן את ימי החופשה שניצל התובע מהתאריך 28/8/07 עד לסיום עבודתו של התובע (סעיף 40 לכתב ההגנה, סעיף 30 לתצהיר לב יוסף). 37. חוק חופשה שנתית התשי"א – 1951, קובע כי תביעה לפדיון חופשה מתיישנת בחלוף 3 שנים מיום סיום יחסי עובד-מעביד. כמו כן מכוח החוק נקבע כי ניתן לצבור ימי חופשה עד 3 שנות עבודה מלאות בלבד (ע"ע 324/05 ריבה אצ'לדייב – עמישב שירותים בע"מ ). 38. לפי ההלכה הפסוקה הנטל להוכיח תשלום דמי חופשה מוטל על המעביד (דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט – חיים קסטנר , פד"ע ג' 215, 219). הנתבעות לא הציגו פנקס חופשה, אך מעיון בתלושי השכר עולה כי נערך רישום חודשי של צבירת החופשה וכי שולמו ימי חופשה לתובע. 39. בנסיבות שהוכחו בפנינו, תלושי השכר יכולים להיחשב במקרה הנדון כ"פנקס חופשה" לצורך העניין. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי צויין בהם מידי חודש בחודשו ניצול ימי החופשה. לא מצאנו בטענות התובע כי ימי החופשה המצויינים בתלוש אינם תואמים את האמור בתלושי השכר. מר יוסי לב העיד לעניין זה כדלקמן: "ת. כן. המסעדה שלנו עובדת 5 ימים בשבוע מראשון עד חמישי. מוצ"ש זה יום שאנו עובדים חצי יום כי אנחנו מסעדה כשרה, יום שישי זה יום עבודה שמגיעים לשעת עבודה אחת, שהוא נספר כיום עבודה. גם אם לא עבדת 10 שעות או עבדת שעה. אז ימי העבודה של המסעדה ממוספרים כמו 31 ימי עבודה כעיקרון." (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 10/9/13, ש' 25-28). 40. פירוט ימי החופשה שניצל התובע כמפורט בכתבי בי-דין מטעם הנתבעות, מקובלים על בית הדין. 41. אשר על כן, הוכח כי התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין פדיון חופשה. סוף דבר 42. תביעות התובע לפיצויי פיטורים ופדיון חופשה – נדחות. 43. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.רפואהפדיון חופשההתפטרותדמי חופשה שנתית