לפנינו תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, הפרשות לקרן השתלמות, ויתר זכויות אשר לטענתו הוא זכאי להן, עקב עבודתו ב- אמריקן ישראל קולג' בע"מ (להלן - הנתבעת או החברה). ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו: 1. הנתבעת הינה חברה פרטית אשר על פי נתוני רשם החברות (מוצג ת/16) הוקמה ביום 25/3/1996 ועוסקת בניהול עסק של מוסדות להשכלה. בעלי המניות בחברה הינם: גב' ליאורה גולדשמידט, וגב' אליצה פלטין. מנהלת החברה הרשומה הינה גב' ליאורה גולדשמידט (להלן - גב' גולדשמידט). נכון ליום הפקת הדוח הנ"ל, ביום 9/2/2004 - החברה פעילה. 2. מכון אומרית הינה חברה פרטית אשר על פי נתוני רשם החברות (מוצג ת/16) הוקמה ביום 15/6/1994 ועוסקת בניהול קורסים והדרכות. בעלי המניות בחברה הינם: מר שמואל גולדשמידט ומר יונתן גולדשמידט ז"ל. מנהל החברה הרשום הינו מר שמואל גולדשמידט (להלן - מר גולדשמידט או מנהל הנתבעת). נכון ליום הפקת הדוח הנ"ל, ביום 9/2/2004 -החברה פעילה. 3. התובע שימש החל מיום 1/1/1995 כמדריך בקורסי הכנה לבחינות סף מטעם מכון אומרית, ובחודש אפריל 1996 מונה כמנהל מחלקת בחינות הסף. במקביל לפעילותו זו עבד התובע גם כמנהל שיווק בחברת "און-טיים" וזאת עד לחודש יוני 1997. 4. בחודש יוני 1997, סוכם בין הצדדים כי התובע יחל לעבוד בנתבעת בתפקיד סמנכ"ל לתפעול והדרכה, ובין הצדדים נחתם הסכם עבודה, כאשר תקופת ההתקשרות על פי הסכם זה הינה מיום 1/7/1997 ועד ליום 30/6/1998- מוצג נ/1 (להלן - הסכם העבודה הראשון). 5. לאחר תום תקופת ההתקשרות בהתאם להסכם העבודה הראשון ביום 30/6/1998, נמשכה העסקתו של התובע ע"י הנתבעת, תוך שהתנהל בין הצדדים משא ומתן באשר לתנאי העסקתו של התובע. הצדדים עיגנו את תנאי ההעסקה בכתב בהסכם עבודה חדש המתייחס לתקופה שמיום 30/6/1998 ועד 30/6/2000. דא עקא, שבהסכם עבודה זה צויין כי הוא נחתם ביום 30/6/1998 והוא נושא את חתימת התובע בלבד. הצדדים חלוקים ביניהם באשר למועד חתימתו של הסכם זה ע"י הצדדים ומועד תחולתו (מוצג ת/15; להלן - הסכם העבודה השני). 6. במהלך חודש מרץ 1999 התפטר התובע מעבודתו בנתבעת. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות התפטרות התובע. 7. ביום 2/6/1999 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה (ת/23) (להלן - הסכם הפשרה) במסגרתו הסכימו הצדדים, בין היתר, כי הנתבעת תשחרר מיידית לתובע את פיצויי הפיטורים העומדים לזכותו, בפוליסת ביטוח המנהלים שעל שמו ותעביר את הפוליסה לבעלותו, וזאת לשם סילוק סופי ומוחלט של מלוא תביעות התובע, בגין תקופת עבודתו בנתבעת. כמו כן הוסכם, כי התובע יהא מנוע מכל התערבות בסכסוך שהיה קיים בין הנתבעת לבין מר הוד קרובי (עובד לשעבר של הנתבעת) בכל דרך שהיא, למעט מקרה בו יזומן למתן עדות לפי צו בית משפט. בסמוך לאחר חתימת הסכם הפשרה ולאחר פניית התובע אל הנתבעת באמצעות בא כוחו דאז- עו"ד דניאל אברבנאל במכתב מיום 11/7/1999 (נספח ז' לסיכומי הנתבעת), חזרה בה הנתבעת מהתחייבויותיה על פי הסכם הפשרה, בין היתר, מן הטעם שהתובע הפר את הסכם הפשרה, משום שפעל לתדרך את מר הוד קרובי, כי עליו יהיה לזמנו למתן עדות בבית הדין לעבודה (ר' מכתב ב"כ הנתבעת דאז - עו"ד דוד חן אל התובע מיום 27/9/1999 - מוצג ת/25). 8. ביום 9/4/2000 הוגשה תביעה זו שבפנינו. גדר המחלוקת: 9. סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים - הוא נסיבות סיום עבודתו של התובע, והשאלה היא, האם התובע התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, או בנסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, והאם דינו כדין מפוטר. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלות הבאות: (א) מה היתה תקופת עבודתו של התובע בנתבעת. (ב) זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנה. (ג) זכאותו של התובע להעלאת שכר מיום 1/7/1998. (ד) זכאותו של התובע להפרשות לקרן השתלמות. (ה) זכאותו של התובע להחזר תשלום בסך 400 ש”ח בגין קנס תעבורה. (ו) זכאותו של התובע להחזר תשלום בסך של 210 ש”ח בגין ניתוק מכשיר טלפון נייד. דיון והכרעה: 10. התובע טוען כי התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ובנסיבות בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, זאת הן משום שעבודתו התאפיינה במערכת לחצים קשה וסגנון ניהול בוטה, משפיל ומעליב מצד מנהלי הנתבעת, והן משום שהנתבעת הלינה את שכרו דרך קבע. 11. בטרם נכריע בסוגיות אלו שומה עלינו להכריע תחילה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, באשר לתקופת העסקתו של התובע בנתבעת ולהכריע בשאלה האם יש לראות בתקופה, במהלכה נתן התובע שירותי הוראה למכון אומרית - כתקופה בה התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת, וזאת על רקע טענות התובע כי התקיימו בנסיבות המקרה שלפנינו הטעמים להרמת מסך ההתאגדות בין החברות - מכון אומרית והנתבעת. תקופת העסקתו של התובע 12. התובע טוען בכתב התביעה ובתצהירו כי תקופת העסקתו בנתבעת היא מיום 1/1/1995 עד ליום 31/3/1999, וזאת משיש להביא במניין תקופת העסקתו בנתבעת, גם את תקופת העסקתו במכון אומרית הנ"ל. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע החל לעבוד בנתבעת רק ביום 1/7/1997, כעולה מהסכמי העבודה שבין הצדדים מיום 1/7/1997 (נ/1) ומיום 30/6/1998 (ת/15) וזאת עד למועד התפטרותו של התובע ביום 12/3/1999. התובע טוען כי אין לראותו כמי שפוטר או התפטר מעבודתו במכון אומרית, אלא כמי שהמשיך "באופן טבעי בתעסוקה אצל אותם אנשים ובאותו מקום עבודה" - כאשר מיום 1/1/1995 ועד 3/1996 עבד כמדריך במכון אומרית לפי שעות עבודה; החל מחודש 3/1996 עבד בהיקף של חצי משרה ושולם לו שכר לפי תעריף מרצים; מחודש 4/1996 עבד כמנהל מחלקת הסף וזאת עד לחודש 3/1997 - המועד בו עבר לעבוד בנתבעת. מחודש 3/1997 המשיך לעבוד בנתבעת, באותה מתכונת בה עבד במכון אומרית; בחודש 6/1997 סיים עבודתו בחברת "און-טיים" ועבר לעבוד בנתבעת במשרה מלאה בתפקיד סמנכ"ל תפעול והדרכה (ר' סעיפים 4- 8 לתצהיר התובע - ת/1). בחקירתו הנגדית העיד התובע בפנינו, כי קיבל שכר ממכון אומרית עד 6/1997 והחל מ - 7/1997 קיבל שכר מהנתבעת וזאת בהתאם להסכם העבודה הראשון (ר' פ' מיום 14/11/02, עמ' 3 ש' 16-17). באשר להסכם העבודה השני, העיד התובע כי חתם על הסכם זה ביום 30/6/1998. דא עקא, כי הסכם זה לא נחתם מעולם ע"י מנהל הנתבעת, מר גולדשמידט, וכי המשא ומתן לגבי תנאי העסקתו בתקופה זו התנהל מול מנהל הנתבעת החל מחודש 4/1998 ולא הושלם למעשה עד למועד התפטרותו (ר' פ' הנ"ל, עמ' 4 ש' 1-13). בהקשר זה ציין התובע כי מנהל הנתבעת לא חתם במתכוון על הסכם העבודה השני (ר' פ' הנ"ל, עמ' 4 ש' 16-17). 13. מנהל הנתבעת, מר גולדשמידט, שהוא גם הבעלים של מכון אומרית, כאמור, העיד בחקירתו הנגדית בפנינו, כי התובע הדריך קורסים עבור מכון אומרית מ- 1/1995 - 3/1996 כקבלן בשכר מרצים, כאשר החל מ- 3/1996 סיפק התובע שירותים אלו לנתבעת באותה מתכונת של קבלן, וזאת עד שביום 1/7/1997 חל שוני באופי התקשרות בין הצדדים, עת נחתם הסכם העבודה הראשון ביום 1/7/1997 (ר' פ' הנ"ל, עמ' 15 ש' 21-24; עמ' 16 ש' 1-2, ש' 20-21; עמ' 17 ש' 1-3). במהלך חקירתו הנגדית, הוצגו בפני מנהל הנתבעת מסמכים, ובין היתר, כרטיס עבודה של התובע לחודש ינואר 1997 ממכון אומרית (ת/17) וחשבונית מס/קבלה של מכון אומרית מיום 9/2/97 (ת/18), ואלה אינם מתיישבים עם טענת הנתבעת, לפיה החל מ- 3/1996 סיפק התובע שירותים לנתבעת. בהקשר זה השיב מנהל הנתבעת, כי הוא אינו רואה כל בעיה במצב דברים זה וכי המדובר בהתחשבנות בין מכון אומרית והנתבעת, שאינה קשורה לתובע, תוך שהוא מוסיף כי "אולי הייתי צריך לטעון שהוא (התובע - הוספה שלנו) עבד עד 7/97" (פ' הנ"ל, עמ' 17 ש' 18-31; עמ' 18 ש' 1-4), ובהמשך טען ""היה לי בלבול ועכשיו הסתדרו לי התאריכים. עבודתו של התובע כקבלן אצל הנתבעת התחילה ב- 3/97. אין מחלוקת על כך. זה מסביר את כל התשלומים.. קיימת התחשבנות בין הנתבעת לבין חב' אומרית... אומרית שילמה לנתבעת אבל הוציאה תלושי שכר לעובדים של הנתבעת." (פ' הנ"ל, עמ' 20 ש' 14-30). 14. אין חולק כי החל מיום 1/1/1995 שימש התובע כמדריך בקורסי הכנה לבחינות סף מטעם מכון אומרית אשר היה בבעלות ובניהולו של מר גולדשמידט, מנהל הנתבעת, כאשר עבור שירותי ההוראה שסיפק התובע למכון אומרית ממועד זה, במסגרת קורסים שהיו בהדרכתו בפועל, שולם לו שכר לפי תעריף שכר מרצים בהתאם לדיווח שעות הוראה בכרטיס עבודה (מוצגים ת/17, ת/20, ת/26, ת/29); התובע לא המציא למכון אומרית חשבונית מס בגין קבלת שכר המרצים, אלא מכון אומרית הוא שהנפיק לתובע חשבונית מס/קבלה (ר' מוצגים ת/18, ת/21); משכר התובע הופחת מס במקור בשיעור של 30% וכן מכון אומרית שילם את המע"מ. כך גם אין חולק כי במקביל לעבודתו זו במכון אומרית, עבד התובע בעבודה נוספת כשכיר בחברת "און-טיים". 15. מחומר הראיות שבפנינו עולה כי במהלך התקופה שמחודש ינואר 1995 עד לחודש פברואר 1997 שולם לתובע ע"י מכון אומרית עבור שירותי ההוראה שסיפק במתכונת זו של חשבוניות מס/קבלות לפי תעריף שכר מרצים, כאשר בחודשים מרץ 1997 - מאי 1997 הונפקו לתובע חשבוניות מס/קבלה מטעם הנתבעת כאשר כרטיס העבודה בחודשים אלה היה של מכון אומרית (ר מוצגים ת/26, ת/27, ת/19, ת/30), ואילו החל מחודש יוני 1997 הונפק לתובע תלוש שכר מטעם הנתבעת. בהקשר זה נציין כי מנהל הנתבעת הצהיר כי מיום 1/3/1997 עד ליום 30/6/1997 סיפק התובע לנתבעת שירותי מרצה כקבלן וכי רק ביום 1/7/1997 החל לעבוד כשכיר בנתבעת (סעיף 4 לתצהיר מנהל הנתבעת- נ/2). בשונה מכך, בעדותו בפנינו, כאמור לעיל, העיד מנהל הנתבעת כי התובע סיפק לנתבעת שירותי מרצה כקבלן החל מחודש מרץ 1996 ועד ליום 1/7/1997 (ר' פ' מיום 2.5.04, עמ' 15 ש' 23; עמ' 16 ש' 1-2); כך גם העיד מנהל הנתבעת כי אישתו, שהינה הבעלים של הנתבעת, ביקשה מהתובע שיעבור לעבוד אצלה עם הקמת החברה-הנתבעת בחודש 3/96. בהמשך עדותו שינה מנהל הנתבעת את גרסתו בעניין זה וטען כי עבודתו של התובע כקבלן בנתבעת החלה רק בחודש מרץ 1997 (ר' פ' הנ"ל, עמ' 20 ש' 15-16) ומיום 1/7/1997 החל התובע לעבוד כשכיר בנתבעת. בהקשר זה ייאמר כבר עתה כי עדותו זו של מנהל הנתבעת, אינה מהימנה עלינו נוכח חוסר העקביות שאפיין אותה, מה גם שהיא אינה מתיישבת עם העובדה שבתלוש שכרו של התובע מהנתבעת לחודש יוני 1997 רשום תאריך תחילת עבודה - 1/5/1997 (ר' בנספח 2 לתצהיר התובע) ואילו בתלוש השכר לחודש 2/98 צויין כי תאריך תחילת עבודתו - 1/6/1997. את הסתירות בעדותו, בעניין מועדי העסקת התובע במכון אומרית ובנתבעת, הסביר מנהל הנתבעת כי מדובר בהתחשבנות בין מכון אומרית לנתבעת, אשר אינה קשורה לתובע ואף אישר כי גם בחודשים פברואר ומרץ 1997 נעשתה התחשבנות כזאת. עוד יצויין כי על פי עדות מנהל הנתבעת, מר גולדשמידט, מכון אומרית הפסיק פעילותו מאז שאחיו, שהיה שותפו במכון אומרית, נהרג ביוני 1996. 16. הנה כי כן, מחומר הראיות עולה, כי הנתבעת ומכון אומרית עירבבו בין כספיהן ונכסיהן וניהלו בינן לבין עצמן התחשבנויות בלתי ברורות, ומשכך סוברים אנו כי מתקיימים הטעמים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות בין שתי החברות - הנתבעת ומכון אומרית - וכי יש לראותן, מבחינת התובע, כאותו מקום העסקה. מעמד התובע - עצמאי או עובד שכיר 17. הנתבעת טוענת כי יש לראות בתובע כ"עצמאי" לתקופה שמיום 1/1/1995 ועד לחודש 7/1997. 18. הלכה פסוקה היא, כי מעמדו של עובד נקבע על פי מהות היחסים בין הצדדים והנסיבות כהוויתן, ואינו נקבע על יד הצדדים, או מי מהם, או הכינוי שנתנו הצדדים ליחסים ביניהם: "היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על-ידי הצדדים או מי מהם, אלא על-פי נסיבות העניין, כהווייתן. הקובע הוא אפוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים, מאחר ש'אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך למעשה לא ישיגוה" (ר' דב"ע לו/2-0 לוי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע נד/77-3 פנינה רוטברג - תדיראן בע"מ, פד"ע כ"ז 454, 462; ע"ע 283/99 שמעון ברק - כל הקריות בע"מ ואח' (טרם פורסם) וכן מאמרו של מנחם גולדברג, 'עובד' ו'מעביד' -תמונת-מצב", עיוני משפט, יז(1) (1992) 19, 27-28. המבחן הרווח לקביעת מעמדו של מבצע עבודה, כלומר האם פלוני נופל בגדר "עובד" או "עצמאי", הוא המבחן המעורב, כאשר המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל מבחן זה הוא מבחן ההשתלבות המורכב משני פנים, האחד חיובי והאחר שלילי (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג' 177; בג"צ 123/81 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' בית הדין הארצי, פ"ד לו (1) 423; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי, פ"ד נ (4) 628). אנו סוברים כי בענייננו התקיים הפן החיובי ומן המקובץ עולה בצורה ברורה כי התובע השתלב בעבודה במכון אומרית וכי עבודתו זו נשזרה בעבודתו בנתבעת עד כדי שניתן לראותם כדבוקה אחת. באשר לפן השלילי - לא הוכח בפנינו כי התובע היה בעליו של עסק אשר הציע שירותי הדרכה, ביצע עבודות פרטיות נוספות והעסיק עובדים אחרים; ואין בעובדה שהתובע עבד כשכיר בחברת "און-טיים" עד לחודש 6/1996 כדי להעיד כי התקיים בעניינו הפן השלילי. 19. הנה כי כן, מכלול נסיבות המקרה מלמדות, כי התובע לא ניהל עסק עצמאי משלו, אלא השתלב כעובד במכון אומרית והמשיך לעבוד כעובד בנתבעת, כאשר בפועל ישנה זהות בין הנפשות הפועלות בקרב מנהלי הנתבעת לבין מנהלי מכון אומרית. כמו כן, ישנה זהות בין הפעילות של מכון אומרית לבין הפעילות של הנתבעת והוכח בפנינו כי התובע עסק בתחום בחינות הסף לאורך כל תקופת העסקתו ויש לראותו כמי שהמשיך "באופן טבעי בתעסוקה אצל אותם אנשים ובאותו מקום עבודה". על כן ש לראות בתקופת עבודתו במכון אומרית כחלק מתקופת העסקתו בנתבעת כעובד שכיר. 20. משכך, אנו קובעים כי תקופת עבודת התובע כעובד שכיר בנתבעת היא מיום 1/1/1995 עד חודש מרץ 1999 וכי יש לראות בתקופה במהלכה עבד במכון אומרית, כתקופה שבאה במניין תקופת העסקתו בנתבעת, וכאותו מקום עבודה לעניין סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). 21. משקבענו את תקופת העסקתו של התובע, נפנה עתה לבחון האם התפטרות התובע דינה כדין פיטורים. נסיבות התפטרות התובע 22. סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים קובע: "11(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים." 23. התובע טוען כי התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ומחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, שהתבטאו בהלנות חוזרות ונשנות של שכרו, התעמרות מעסיקתו בו והטחת עלבונות אישיים. במכתבו מתאריך 2/5/1999 (ת/3) ציין התובע את הסיבה להתפטרותו: "לידיעתכם, האירועים בחודשים האחרונים ובמיוחד מספר מפגשים קשים בינינו בהם הוטחו בי האשמות שונות וקשות (האחרונה - והקש ששבר את גב הגמל היתה ב - 10.2.99) צריכים היו לגרום לפיטורי כבר מזמן, מאחר ולא עשתם זאת מטעמי חיסכון כנראה...) אני התפטרתי. דין התפטרותי זו הינו כדין פיטורין ואני ראיתי במצב שהתהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה וביחסי העבודה שבינינו...." 24. תחילה נבחן את טענת התובע כי אחת הסיבות להתפטרותו, היא הלנות שכר חוזרות ונשנות. התפטרות בנסיבות של פיגורים חוזרים ונשנים במשכורת, דינה כפיטורים המזכים בפיצויי פיטורים. נקבע כי אין לדרוש מעובד להמשיך בקשרי עבודה עם מעבידו כאשר הפיגורים במשכורתו חוזרים ונשנים (ראו דב"ע לב/3-3, מרכז החינוך העצמאי - מנחם שוורץ, פד"ע ג 318. וכן ראו דב"ע נג/210-3, אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כ"ז 514). 25. התובע הביא בפנינו מסמך המפרט את הלנות השכר הנטענות להיות על ידו - מוצג ת/2 - (להלן - פירוט ההלנות) החל מחודש ינואר 1997 ועד לחודש מרץ 1999, כאשר "ההלנה הממוצעת" של המשכורת אשר שולמה לו בהמחאה עומדת על כ-5 ימים (ר' סעיף 5 לכתב התביעה). כמו כן, טען התובע בתצהירו בהקשר זה כי פעמים רבות היה חוסר התאמה בין המועד הנקוב על ההמחאה למועד בו ניתנה לו ההמחאה בפועל, מספר ימים לאחר מכן, ולראייה מפנה התובע למסמכים בנספח 2 לתצהיר התובע ובכלל זה לדפי חשבון המפרטים את מועדי הפקדת המחאות המשכורת בחשבונו וכן לספחי אישור קבלת ההמחאה של הנתבעת, אשר קיבל מאת הנתבעת במצורף להמחאת המשכורת. בנוסף, מפנה התובע בתצהירו אל תמליל ישיבה (נספח 1-ת/1) המעיד לשיטתו על כך שהנתבעת לא הקפידה על מועדי תשלום השכר לעובדיה. מר גולדשמידט הצהיר בעניין זה כי שכרו של התובע שולם לו במשך כל תקופת עבודתו במועד הקבוע לכך בחוק, וכי מועדי הפקדת המחאות המשכורת בחשבונו של התובע אינם מעידים על המועד בו נמסרו המחאות אלו בפועל לתובע ע"י הנתבעת, מה גם שבמכתבו של התובע מיום 2/5/1999 והנטען להיות ע"י הנתבעת מכתב התפטרות של התובע - ת/3, אין כל טענה בעניין זה (ראה סעיף 12 לתצהיר מנהל הנתבעת - נ/2 (להלן - תצהיר מנהל הנתבעת); בשונה מכך טענה הנתבעת בכתב ההגנה (ר' סעיף 5ד') כי שכרו של התובע שולם לו באיחור בצורה מתמדת במשך תקופה של למעלה משנתיים והתובע למעשה השלים עם איחור זה בתשלום שכרו. משכך, טוענת הנתבעת כי אין ולא היה באיחור תשלום שכרו של התובע משום הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע. בחקירתו הנגדית העיד בפנינו התובע כי מערכת היחסים בינו לבין מנהלי הנתבעת התאפיינה ביחס בלתי אפשרי וסגנון בוטה ומשפיל כלפיו, תוך שהוא מושם "בין הפטיש לסדן" כלשונו בכל הקשור לאיחורים שיטתיים בתשלום משכורות המדריכים (ר' פ' מיום 14.11.02, עמ' 2 ש' 23-31; עמ' 3 ש' 1-11). ביחס להתנהלות ההנהלה כלפי עובדיה לרבות האיחורים השיטתיים בתשלום משכורותיהם העידו בפנינו מטעם התובע 3 עובדים לשעבר של הנתבעת - מר הוד קרובי, מר אלפרד שוורץ ומר רן שמשוני. מעדויותיהם בפנינו עולה תמונה קשה של מערכת יחסים עכורה בין מנהל הנתבעת ורעייתו, לבין יתר עובדי החברה וכי הנתבעת נהגה באופן שיטתי לפגר בתשלום משכורותיהם של עובדיה. בנסיבות אלה אנו קובעים כי התובע הוכיח כי הנתבעת נהגה להלין שכרם של העובדים למשך מספר ימים. במקרה של התפטרות עובד מחמת הנסיבות האמורות בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים ושכאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן, על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר, עקב הרעה בתנאי עבודה או עקב נסיבות שביחסי עבודה, בטרם יתפטר מעבודתו (דב"ע נא/74-3 יצחק מנדלברג ואח' - אמנון אלוני, פד"ע כג' 197). מחומר הראיות שבפנינו לא הוכח כי התובע העמיד את הנתבעת על כוונתו להתפטר על רקע הלנות שכר חוזרות; זאת ועוד ממכתבו של התובע מתאריך 2/5/1999 (ת/3) עולה כי הרקע להתפטרותו, הוא ההאשמות שהטיחה בו הנתבעת במהלך החודשים שקדמו להתפטרותו; על כן אנו דוחים את טענתו של התובע כי התפטר עקב הלנות חוזרות ונשנות של שכרו. 26. מאידך גיסא מקבלים אנו את טענת התובע כי האווירה, ההעלבות וההאשמות שהטיחו בו מנהלי הנתבעת היו בגדר - נסיבות אחרות שביחסי עבודה - שבהן אין לדרוש מהתובע כי ימשיך בעבודתו. מתמליל השיחה - שהתקיימה ביום 10.2.99 בין: התובע, מר גולדשמידט, גב' גולדשמידט ועובד נוסף בשם יובל - עולה תמונה לפיה היה משבר אמון קשה בין התובע לבין מנהל הנתבעת ורעייתו, אשר האשימו את התובע פעם אחר פעם בחתרנות וחוסר לויאליות, טענו כלפיו כי הוא עובד שסרח ועשה דברים מאחורי גבם והעליבו אותו באוופן אישי (ר' תמליל השיחה - נספח 1 לת/1 בעמ': 1, 6, 7, 8, 9 ו -10), בנסיבות אלה אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו ויש לראות בהתפטרות התובע - כפיטורים. ממכתבו של התובע מיום 5/3/1999 (ת/13) עולה כי התובע התפטר בתאריך 12/3/1999; משכך קובעים אנו כי דין ההתפטרות התובע בתאריך 12/3/1999, לעניין חוק זה כפיטורים, כדין פיטורים. שיעור פיצויי הפיטורים 27. מבחינת חישוב פיצוי הפיטורים יש לחלק את תקופת העסקתו של התובע לשתי תקופות: האחת, מיום 1/1/1995 - 30/6/1997 (להלן - תקופת ההעסקה הראשונה); השנייה, מיום 1/7/1997 - 12/3/1999 (להלן - תקופת ההעסקה השנייה). משהגענו למסקנה, כי יש לראות בתובע כ"עובד" ולא כ"עובד עצמאי" בכל הקשור לתקופת ההעסקה הראשונה, נשאלת השאלה, כיצד יערך חשבון סיום עבודתו של התובע בכל הקשור לתקופה זו. בהעדר נתונים מלאים באשר לשכר שהשתלם לתובע במשך כל תקופת ההעסקה הראשונה, אין מנוס אלא להסיק מהחומר הקיים את ממוצע שכרו של התובע. שכרו הממוצע של התובע לחודשים 1/1995 עד 6/1997 על פי מוצג ת/2 הוא הסך 3,083 ש”ח, אי לכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים - בגין תקופת ההעסקה הראשונה 1/1995 עד 6/1997 - בסך 7,708 ש"ח בהתאם לסעיף 7.1 להסכם העבודה השני שבין הצדדים (ת/15), היה על הנתבעת לשלם לתובע החל מיום 1/7/1997 שכר ברוטו בשיעור של 8,150 ש”ח. אי לכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגין תקופת ההעסקה השנייה מיום 1/7/1997 עד ליום 12/3/1999, בסך 14,603 ש”ח. סה"כ, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגין שתי תקופות ההעסקה בסך כולל של 22,311 ש”ח. 28. אשר לתביעת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שוכנענו כי פיצויי הפיטורים לא שולמו על ידי הנתבעת, עקב חילוקי דיעות בדבר עצם הזכות לפיצויי הפיטורים, שיש בהם ממש, ועל כן אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה לכדי הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכאותו של התובע להפרשי שכר והפרשות לקרן השתלמות: 29. התובע טוען כי בהתאם לתנאי הסכם העבודה השני, היה על הנתבעת להעלות את שכרו החל מיום 1/7/1998 מסך של 7,668 לסך של 8,150 ש”ח. דא עקא, כי שכרו התעדכן בחודש ינואר 1999, דהיינו בחלוף 6 חודשים. משכך, טוען התובע כי הוא זכאי להפרשי שכר בגובה 2,892 ש”ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, מפנה התובע לאשר סוכם בין הצדדים בעניין זה גם כעולה ממכתבו מיום 30/12/1998 (ת/14) לפיו היה על הנתבעת להפריש 7.5% ממשכורתו לקרן השתלמות, לפי שכר של 8,150 ש”ח וזאת מכוח השכר שהוסכם עליו בהסכם העבודה השני. משלא עשתה כן הנתבעת, טוען התובע, זכאי הוא לתשלום ההפרש בסך של 3,067 ש”ח וזאת על חשבון 4 חודשים. מנהל הנתבעת טען בתצהירו כי לא חלה על הנתבעת חובה להעלות את שכרו של התובע החל מיום 1/7/1998 וזאת כיוון שהסכם העבודה הראשון אשר תקופת ההתקשרות לפיו היא מיום 1/7/1997 עד ליום 30/6/1998 קבע במפורש כי יהיה בתוקף עד שייחתם הסכם עבודה חדש, אשר לטענתו נחתם בפועל רק ביום 1/1/1999. משכך, טוען מנהל הנתבעת, התובע זכאי היה להעלאת שכרו ממועד החתימה על הסכם העבודה השני - דהיינו מיום 1/1/1999 וכך אכן נעשה. מוסיף וטוען מנהל הנתבעת כי התובע גם אינו זכאי להפרשות לקרן השתלמות בגין התקופה שמחודש יולי 1998 - ספטמבר 1998 (ר' סעיף 16 לתצהיר מנהל הנתבעת - נ/2). עוד טוענת הנתבעת כי התובע תבע הפרשת 10% שהם הפרשות עובד ומעביד יחדיו וכי היה עליו לתבוע העברת 7.5% בלבד. בחקירתו הנגדית העיד התובע בעניין, זה כי למרות שמחודש יולי 1998 ועד מועד סיום העסקתו לא נחתם הסכם העבודה השני ע"י מנהל הנתבעת ולא שולם לו השכר שהיה צריך להיות משולם לו, בהתאם לתנאי הסכם עבודה זה, עדיין " היתה קפיצה זוחלת במשך כל חודש בשכר כלפי מעלה..." (ר' פ' מיום 14.11.02, עמ' 4 ש' 23-31; עמ' 5 ש' 1-14). מנהל הנתבעת העיד בעניין זה כי בסוף שנת 1998 נוהל בינו ובין התובע משא ומתן באשר לשכרו של התובע וכי סוכם ביניהם על שכר של 8,133 ש”ח ברוטו החל מיום 1/1/1999, בתוספת הפרשות לתנאים סוציאליים, כאשר החל מיום 1/1/1999 החלה משולמת לתובע בפועל משכורת בסך 8,152 ש”ח וכן הופרשו 7.5% משכר זה לקרן השתלמות (ר' פ' מיום 2.5.04, עמ' 19 ש' 20-31; עמ' 20 ש' 6-10). 30. הנה עינינו הרואות כי הן התובע והן מנהל הנתבעת מאשרים בעדותם, כי בסמוך לאחר תום תקופת ההתקשרות עפ"י הסכם העבודה הראשון ביום 30/6/1998 התנהל בין הצדדים משא ומתן באשר להארכת תקופת עבודתו של התובע ותנאי העסקתו, כאשר במסגרתו של משא ומתן זה הוסכם על העלאת שכרו של התובע מ- 7,668 ש”ח ל- 8,150 ש”ח ברוטו וכן הפרשות לקרן השתלמות באופן יחסי לפי סכום זה (7.5% - מעביד, 2.5% עובד). דא עקא, כי לשיטתו של מנהל הנתבעת הסכמות אלו להעלאת שכרו של התובע והפרשה לקרן השתלמות הן החל מיום 1/1/1999, דהיינו שהסכם העבודה השני המתייחס לתקופה מיום 30/6/1998 - 30/6/2000 נכנס לתוקף רק ביום 1/1/1999, ואילו התובע טוען כי הסכמות אלו חלות החל מחודש יולי 1998. טענתו זו של מנהל הנתבעת, לפיה הסכם העבודה הראשון היה בתוקף עד ליום 1/1/1999 - מועד החתימה בפועל ע"י הצדדים על הסכם העבודה השני, אינה מקובלת עלינו; ראשית ההסכם השני אינו חתום על ידי מנהל הנתבעת ולא הוכח כי התובע חתם על ההסכם רק בתאריך 1/1/1999, ושנית טענה זו אינה מתיישבת עם האמור במפורש בהסכם העבודה השני (ת/15). אשר על כן, אנו קובעים כי הסכם העבודה השני (ת/15) חל מיום 1/7/1998, ובהעדר ראיות מטעם הנתבעת מה הסכום שהתובע זכאי לו עקב ההעלאה בשכרו, אנו מקבלים את עדות התובע ופוסקים לו בגין ההעלאה בשכרו, הפרשי השכר לתקופה מחודש יולי 1998 - דצמבר 1998 בסך של 2,892 ש”ח. 31. באשר להפרשות לקרן השתלמות - בהתאם לסעיף 12.4 להסכם העבודה השני, התחייבה הנתבעת להפריש לקרן ההשתלמות 7.5% ממשכורתו החל מיום 1/7/1998. במכתבו של התובע הנ"ל מיום 30/12/1998 מבקש התובע הפרשות לקרן השתלמות בגין ארבעה חודשים. משלא נסתרו טענותיו אלו של התובע ע"י הנתבעת ומשלא הוצגו בפנינו ע"י הנתבעת ראיות כלשהן בעניין זה לרבות פירוט הפרשות הנתבעת לקרן השתלמות ע"ש התובע ומועדיהן, אנו מקבלים את עדות התובע ופוסקים כי התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות המעביד לקרן השתלמות בגין ארבעה חודשים לפי התחשיב הבא: 8,150 שכר X 7.5% X 4 חודשים = 2,445 ש”ח. תביעת התובע לפיצויי הלנת שכר: 32. אשר לפיצויי ההלנה הנתבעים בתביעה - התובע טען בתביעתו ובתצהירו כי הנתבעת הלינה את שכרו במהלך תקופת עבודתו. לראיה צירף התובע פירוט הלנות המתייחס לתקופה שמ- 1/1997 - 3/1999 (ראה מוצג ת/2) (להלן - טבלה). אמנם הנתבעת עצמה מודה כי שכרו של התובע שולם לו באיחור בצורה מתמדת במשך תקופה של למעלה משנתיים (ר' סעיף 5ד' בכתב ההגנה), ברם אין בידינו לקבוע אלו משכורות שולמו באיחור, האם רק חלק מהשכר שולם באיחור וחלקו שולם במועד, מה הקשר בין הסכומים בטבלה שצירף התובע לבין הרשום בתלושי השכר שלו ובחשבוניות המס ומה פשר ההבדל בין המועד הרשום על גבי הספחים המצורפים להמחאות לבין מועד ההפקדות. לפיכך, אף שיתכן כי חלק ממשכורות התובע לא שולמו במועדן - אין בידינו להיזקק לתביעה בעניין זה, עקב העדר ראיות מספיקות, ועל כן התביעה בעניין פיצויי הלנת שכר נדחית. תביעת התובע להחזר תשלום קנס תעבורה בסך 400 ש”ח: 33. התובע טוען כי הנתבעת קיזזה מחשבון ההוצאות שהגיש לה, ואשר היה זכאי להחזר בגינן, סך של 400 ש”ח, אשר שולם על ידו עבור קנס שהוטל על אשתו, עפ"י גזר דין של בית המשפט לתעבורה בחיפה מיום 1/6/1998, עקב נהיגתה ברכב הנתבעת ביום 2/3/1998, אשר הועמד לרשותו במסגרת עבודתו, כאשר רישיון הרכב לא היה בתוקף. משכך, טוען התובע כי היה באחריות הנתבעת לוודא כי רישיון רכב החברה, אשר ברשותו, יהיה בתוקף ועל כן עליה לשאת בעלות קנס זה. בהקשר זה מפנה התובע לאמור בסעיף 8.3 להסכם העבודה השני לפיו "העובד לא יהיה זכאי להחזר עבור קנסות תעבורה כל עוד רשיונותיו של הרכב תקינים ותקיפים". מנגד, טוענת הנתבעת כי אינה צריכה לשאת בעלות קנס זה, מאחר ורק התובע מורשה היה להשתמש ברכב הנתבעת למטרות פרטיות, מה גם שבעת מתן גזר הדין ביום 1/6/1998 לא היה בתוקף הסכם העבודה השני, אלא הסכם העבודה הראשון שהסתיים ביום 30/6/1998, שם נקבע בסעיף 8.3 כי "העובד לא יהיה זכאי להחזר עבור קנסות תעבורה", וזאת נוכח איסור החל על המעביד לשלם קנסות שהוטלו על עובדו עפ"י חוק. אשר לדעתנו - סוברים אנו כי במועד מתן גזר הדין על ידי בית המשפט לתעבורה ביום 1/6/1998, אכן היה בתוקף הסכם העבודה הראשון ומשכך יש לבחון את הוראותיו בכל הקשור לרכב, אשר הועמד לרשות התובע. מעיון בלשון הוראת סעיף 8 להסכם העבודה הנ"ל, וסעיפי המשנה שלו, עולה כי הוסכם בין הצדדים שהתובע יהיה רשאי להשתמש במכונית גם לנסיעות פרטיות ללא הגבלה, אך לא צוין מפורשות כי גם בני משפחתו ו/או מי מטעמו רשאים לנהוג ברכב הנתבעת. כמו כן, נקבע מפורשות כי העובד לא יהיה זכאי להחזר עבור קנסות תעבורה ואין כל חריג להסכמה זו כגון " כל עוד רשיונותיו של הרכב תקינים ותקיפים". במצב דברים זה, איננו סוברים כי הנתבעת צריכה לשאת בעלות קנס זה, שהוטל על אשתו של התובע, על רקע נסיעה ברכב הנתבעת, כאשר רישיון הרכב אינו בתוקף ועל כן תביעת התובע ברכיב החזר תשלום הקנס - נדחית. התביעה להחזר תשלום בסך של 210 ש”ח בגין ניתוק מכשיר טלפון נייד. 34. התובע טוען כי ביום 4/3/1999 נותק מכשיר הטלפון הנייד, אשר היה ברשותו לשיחות יוצאות, בהוראת הנתבעת וללא הודעה מוקדמת, וזאת למרות שהעסקתו בפועל הסתיימה רק ביום 31/3/1999. בנסיבות אלו, טוען התובע, זכאי הוא לתשלום בסך של 210 ש”ח עקב ניתוק מכשיר הטלפון הנייד הנ"ל, ולראייה מפנה התובע אל מכתבו מיום 5/3/1999 (ת/13). 35. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע כבר לא עבד בפועל ביום ניתוק מכשיר הטלפון הנייד, אשר היה ברשותו וכי אינה צריכה לשאת בהוצאות שיחותיו הפרטיות של התובע. 36. כבר פסקנו כי התובע התפטר ביום 12/3/1999 ומשכך במועד ניתוק מכשיר הטלפון הנייד - היה עדיין בגדר עובד של הנתבעת. ממכתבו הנ"ל של התובע עולה, כי במועד ניתוק הטלפון הנייד, כאמור, היה התובע בשירות מילואים והתעתד לאחר מכן לשהות בחופשה. מכשיר הטלפון הנייד הנ"ל היה בבעלות התובע והנתבעת רק נשאה בתשלום הוצאות שיחותיו, כעולה מעדות התובע אשר לא נסתרה ע"י הנתבעת (ר' פ' מיום 14.11.02, עמ' 3 ש' 28-29). בנסיבות אלו, לא היה על הנתבעת לשאת בתשלום הוצאות שיחותיו הפרטיות של התובע, בזמן שהוא שוהה במילואים או בחופשה, והנתבעת יכולה היתה להודיע לתובע מראש, שאינה נושאת בתשלום שיחותיו החל ממועד זה, ברם הנתבעת לא היתה רשאית לנקוט בצעד כה דרסטי של ניתוק מכשיר הטלפון הנייד לשיחות יוצאות, במיוחד נוכח העובדה שהטלפון הוא בבעלותו של התובע. משכך זכאי התובע להחזר תשלום בגין ניתוק מכשיר הטלפון הנייד בסך 210 ש”ח. סוף דבר:- 37. אשר על כן אנו מקבלים את תביעת התובע בחלקה ומחייבים את הנתבעת כדלקמן: (א) להעביר על שם התובע, בתוך 21 יום מקבלת פסק הדין, את כל הכספים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים לזכותו בחברת מגדל, ככל שלא עשתה כן עד היום. (ב) לשלם לתובע כדלקמן: (1) פיצויי פיטורים בסך 22,311 ש”ח בניכוי סכום הפיצויים העומד לזכות התובע בפוליסת ביטוח המנהלים. (2) הפרשי שכר עבודה בסך 2,892 ש”ח. (3) פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך 2,445ש”ח. (4) החזר תשלום בגין ניתוק הטלפון הנייד בסך 210 ש”ח. לסכומים אלה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 13/3/1999 ועד ליום מתן פסק הדין. 38. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים האמורים לעיל, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 39. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ש”ח בתוספת מע"מ כדין, שישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 40. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. התפטרות