בפני בית הדין תביעה שעניינה תשלום הפרשי שכר עבודה, הפרשי דמי פיצויי פיטורים ותשלום שווי מניות שהובטחו לתובעת. הנתבעת טענה כי התובעת לא זכאית לרכיבים הנתבעים. העובדות 1. אלה הן העובדות הצריכות לענייננו: 1.1 הנתבעת, הינה חברה בע"מ ועיסוקה בפיתוח, שיווק ומכירה של ציוד רפואי ומוצרים רפואיים (להלן: הנתבעת או החברה). בשנתיים הראשונות מיום הקמתה, קיבלה הנתבעת מימון מלשכת המדען הראשי במסלול החממות הטכנולוגיות. לאחר תקופת החממה, ממנה הנתבעת את פעילותה באמצעות מימון פרטי ומימון לשכת המדען הראשי, שאינו במסלול החממות. 1.2 בתקופה הרלוונטית השתייכה הנתבעת למסגרת החממה הטכנולוגית מופ"ת ביהודה, אשר גם הייתה בעלת מניות בחברה. 1.3 בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם להעסקתה של התובעת בחברה (נספח ב' לכתב התביעה) (להלן: הסכם העסקה). הצדדים חלוקים בעניין תפקידה של התובעת בחברה, אך לא באשר לקיומם של יחסי עובד מעביד. 1.4 תקופת העבודה הייתה בין 1.6.99 עד 31.8.00 (נספח א' לכתב התביעה). 1.5 תקרת השכר של עובדי מינהלות החממות והפרויקטים נקבעת על ידי ועדת ההיגוי של לשכת המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר. בחודש יוני 1999 התפרסם מטעם לשכת המדען הראשי עדכון לתקרות השכר של עובדי החממות והפרויקטים. 1.6 תלושי המשכורת שקיבלה התובעת משקפים את הסכומים שקיבלה בפועל. בשנה הראשונה עמד שכרה של התובעת על הסכום של 7,661 ₪ ברוטו לחודש. בשלושת חודשי העסקתה האחרונים, עמד שכרה על 10,065 ₪ ברוטו לחודש. 1.7 לאחר סיום עבודתה קיבלה התובעת סכום של 9,336 ₪ (מבלי שיש הסכמה לגבי מהות סכום זה. 1.8 בדיון שהתקיים ביום 16.1.05, הוחלט על הוספת מוסכמה לרשימת המוסכמות כפי שמופיעות בהחלטת הרשמת מיום 3.7.03. המוסכמה: אין חברה בשם נובמד M.D.R. נכנס משקיע מחברת נובמד לחברת M.D.R. נציג המשקיע, מר כץ, לקח חלק פעיל ב- M.D.R והיה המנכ"ל שלה. 1.9 מיום 1.1.04 החברה אינה פעילה (ר' עמ' 1 ש' 3 לפרו' מיום 5.9.04). 2. לבקשת הצדדים התקיים הדיון בפני דן יחיד. טענות התובעת 3. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כחוקרת בכירה. טרם תחילת העסקתה בחברה, במסגרת סיכום תנאי העבודה, נקבע כי משכורתה של התובעת תוצמד לתקרות השכר כפי שנקבעות בלשכת המדען הראשי וכי היא תקבל את השכר הברוטו המכסימלי לחוקר בכיר. הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה כלפי התובעת ובפועל, שכרה שולם בהתאם לתקרת השכר שהייתה בתוקף טרם העסקתה של התובעת, והיה נמוך משכר של עובדת חדשה בתפקיד דומה. שכרה עודכן רק בחודש יוני 2000, לפיכך זכאית היא להפרשי השכר כפי שהובטח לה. 4. הנתבעת לא הציעה לתובעת לחדש את הסכם העסקה שהיה חוזה לתקופה קצובה והסתיים עם גמר פרויקט החממה. על כן יש לראות בהפסקת עבודתה של התובעת פיטורים המזכים בתשלום פיצויי פיטורים. התובעת אף קיבלה הבטחה בעל פה, על פיה תשלם לה החברה פיצויי פיטורים עם עזיבתה, בין אם כתוצאה מפיטוריה על ידי החברה, ובין אם כתוצאה מגמר פרויקט החממה. התובעת קיבלה תשלום על חשבון הפיצויים, בסך 9,336 ₪, אך תשלום זה לוקה בחסר ועל כן זכאית היא להפרשי פיצויי פיטורים. 5. התובעת לא קיבלה הקצאת מניות החברה, בניגוד להבטחה שקיבלה הן בשיחה בה סוכמו תנאי עבודתה, והן במכתב מיום 23.1.00. בנוסף, כחלק מתנאי החממה, חויבה החברה להקצות 10% ממניותיה לעובדים בחברה ואף זאת לא קיבלה התובעת. טענות הנתבעת 6. התובעת הועסקה על ידה כטכנאית מעבדה. התובעת אינה בעלת השכלה או הכישורים הדרושים לתפקיד חוקרת בכירה. הנתבעת שילמה לתובעת את השכר שהוסכם ביניהם, שנקבע לאחר שהנתבעת בדקה מהי המשכורת המשולמת לעובדי מעבדה בפרויקטים שמקבלים מימון במסלול החממות של לשכת המדען הראשי. הנתבעת מעולם לא התחייבה לשלם לתובעת משכורת בהתאם לתקרה מכסימלית. 7. הסכם העסקה של התובעת אינו חוזה לתקופה קצובה. אין סעיף בהסכם הקובע שההסכם יפוג עם גמר תקופת החממה. בקיץ 2000 החליטה התובעת לסיים את עבודתה אצל הנתבעת, והתפטרה מרצונה החופשי, ללא קשר לסיום תקופת החממה. לפנים משורת הדין, הסכים מנכ"ל הנתבעת, לשלם לתובעת דמי פרישה בסך 9,336 ₪. 8. לשכת המדען הראשי חייבה חברות במסלול החממות להנפיק 10% ממניותיהן לעובדי החברה הראויים לכך, לפי שקול דעת דירקטוריון החברה. היזם והמדען הראשי של הנתבעת, פרופ' זאב שטיין (להלן: פרופ' שטיין), היה מוכן לשקול הצטרפות התובעת לתכנית האופציה לעובדי הנתבעת, בהתאם לתנאי תכנית האופציה, בין היתר, המשך עבודה בחברה ל-3 שנים נוספות. לטענת הנתבעת מעולם לא הובטחו לתובעת מניות בנתבעת. הכרעת הדין 9. השאלות הצריכות הכרעה הן: א. מה היה גובה המשכורת שהובטח לתובעת והאם הובטח לה כי משכורתה תוצמד לתקרת המשכורת של חוקר בכיר לפי לשכת המדען הראשי; ב. האם הסכם העסקה של התובעת היה לתקופה קצובה, והאם הייתה זכאית לפיצויי פיטורים עם תום עבודתה; ג. האם התובעת זכאית לקבל מניות או שווי מניות בחברה. א. הפרשי שכר עבודה תפקידה של התובעת 10. כאמור, הצדדים חלוקים באשר לתפקידה של התובעת בנתבעת. לטענת התובעת עבדה כחוקרת בכירה, ולטענת הנתבעת הועסקה כטכנאית מעבדה. 11. התובעת הינה בעלת תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני בביולוגיה מולקולארית, ובעלת 15 שנות וותק. בהסכם העסקה נכתב שתפקידה של התובעת הינו תפקיד של "עובד בכיר" (נספח ת-3 לתצהיר). בתצהירה ציינה התובעת, כי בתקופת עבודתה בנתבעת עסקה בפיתוח ערכה דיאגנוסטית לבדיקות ("קיט"). טענה זו נתמכה בעדויות התביעה. חוה גליקשטיין, שעבדה בתפקיד דומה לתפקיד התובעת בפרויקט אחר, ציינה בתצהירה, כי הינה בעלת השכלה וותק כשל התובעת, ותפקידה, כמו תפקיד התובעת, היה כמו "עוזרת מחקר" באוניברסיטה, והיה תפקיד שדורש ידע והבנה, עבודה עצמאית לחלוטין. בעדותה הוסיפה, כי לא היה לה ניסיון קודם בחברות חממה (עמ' 19 ש' 13-14). באשר לדמיון בין תפקידה ותפקיד התובעת, ציינה כי תפקידה היה לפתח קיט אחר משל התובעת ולהפוך אותו למסחרי. אולם ציינה, כי ההבדל בין תפקידה לבין תפקיד התובעת היה: "השוני הוא שאני התחלתי מרעיון ואצלה זה היה יותר מעוכל" (עמ' 19 ש' 7-8). מרים עורבי העידה, כי תפקידיהן של התובעת ושל חוה גליקשטיין היו מקבילים (עמ' 22 ש' 9-10). שולמית דרוקמן, מנהלת בנתבעת בתקופה הרלוונטית, ציינה בתצהירה, כי התובעת עבדה כחוקרת שתפקידה לפתח שיטות לאנאליזה של חומרים. וכי תרומתה להצלחת הפרויקט של הנתבעת הייתה מכרעת. בעדותה ציינה, כי תפקידה של התובעת בחברה היה "חוקרת ראשית" (עמ' 11 ש' 13). יצוין, כי גב' דרוקמן חתומה על הסכם העסקתה של התובעת, ונכחה בשיחה שהתקיימה עם התובעת על תנאי העסקתה, מספר ימים לפני שהחלה לעבוד בפועל. דרוקמן תארה את עבודתה של התובעת בפועל: "על לינה הוטל לתרגם את הידע שהיה מדעי ליישום בקיט. במסגרת כתיבת תכנית עבודה היה צריך להגדיר מה התנאים ההכרחיים ליישום קיט, היא שהייתה צריכה לתת פתרון למה לא היה לנו קיט, למה התאים לא נדבקו לפלסטיק של הקיט". ובהמשך: "לינה עשתה את פריצת הדרך לתנאי ההכרחי, היא הצליחה להדביק את התאים לפלסטיק. זה היה התפקיד של התובעת והיא הצליחה להביא את זה ליישום פרקטי" (עמ' 16 ש' 8-11; 20-21). 12. עד כאן עדויות התביעה. מנגד עומדת גרסת הנתבעת. בסעיף 2 לכתב ההגנה נכתב: "במסגרת התפקיד, ובהקשר המו"פ, התובעת נדרשה לדאוג לכלי ניסוי נקיים, ותו לא". בחרתי לצטט את הדברים במדויק, על מנת להראות עד כמה ניסתה הנתבעת להמעיט מתפקידה של התובעת, לצרכי הגנתה בתביעה זו בלבד, ודברים אלו, כפי שעולה מדברי עדי התובעת ואף עדי הנתבעת, אינם משקפים את המציאות כלל וכלל. יצוין עוד, כי בסיכומיה שינתה הנתבעת גרסה זו, וטענה כי השאלה בדבר תפקידה של התובעת אינה רלוונטית, מאחר שהתובעת אכן קיבלה משכורת של חוקר בכיר לפי הגדרות המדען הראשי ולכן אין משמעות לדיון במעמדה האמיתי בחברה ויש לדון אך בשאלה האם הובטח לתובעת כי משכורתה תוצמד לתקרת המשכורת לפי לשכת המדען הראשי. על אף דברים אלו, לשאלה בדבר תפקידה של התובעת, ישנה משמעות משפטית בתביעה זו. יש מקום להבהיר והשתכנענו מעל כל ספק כי תפקידה של התובעת אכן היה תפקיד של חוקרת בכירה והדבר נתמך היטב בעדויות. הדברים האמורים בסיכומי הנתבעת מצביעים על חולשתה של גרסת הנתבעת, כפי שיובהר להלן. 13. ד"ר אמיל כץ, מנכ"ל החברה מחודש יוני 2000, הצהיר, כי תפקידה של התובעת היה עובדת מעבדה ולא חוקרת בכירה. אולם, יש לשים לב, כי המצהיר החל בתפקידו רק כחודשיים לפני שהתובעת סיימה את תפקידה. ועוד. בעדותו, התייחס ד"ר כץ לסעיף 2 לכתב ההגנה המצוטט לעיל ואמר, כי יש בו "הגזמה מסוימת" (עמ' 25 לפרו' מיום 8.2.05). ייאמר כבר עתה, כי לא האמנתי לניסיונו של ד"ר כץ להציג את התובעת כ"עובדת זוטרה" בלבד, וזאת בלשון המעטה. כאמור, עדויות עדי התביעה, שהותירו כולן רושם אמין, מצביעות על מצב שונה, לפיו תפקידה של התובעת היה עיקרי וחיוני להצלחת הפרויקט. דברים אלו עולים בקנה אחד עם דבריו של ד"ר כץ, לגבי ניסיונו לשכנע את התובעת לא לעזוב את הפרויקט (ר' דבריו בעמ' 25 לעדותו). ד"ר כץ אף הוסיף במפורש בהקשר זה, כי ההשקעה הכספית שלו בפרויקט הייתה תלויה בעובדים, לרבות התובעת. דברים אלו מצביעים על חשיבות תפקידה, שכן, אילו הייתה טכנאית זוטרה, שכל תפקידה לדאוג לניקיון הכלים, הרי שלא הייתה לה השפעה על הצלחת הפרויקט. בעדותו של ד"ר כץ היו סתירות, שכן מחד טען, כי ניסה להניא את התובעת מלעזוב את תפקידה, מאחר והשקעתו הכספית תלויה בעבודתה, ומאידך, טען כי תפקידה של התובעת לעשות: "כל מה שהחוקרים אומרים לה לעשות כמו אחות בבית חולים שעושה מה שהרופאים אומרים לה" (עמ' 25 לפרו' מיום 8.2.05). וכן: "אני משקיע בפרויקט ולא בכח אדם אני משקיע בראש הפרויקט, כל האחרים זה חשיבות שולית" (עמ' 26). אם חשיבותה של התובעת שולית, מדוע טרח לנסות לשכנע אותה שלא לעזוב את הפרויקט? ואף טען לבסוף בעדותו, כי היה צריך לדרוש מהתובעת פיצויים בגין עזיבתה. מכאן, שעבודתה הייתה חיונית לפרויקט ולא עבודה שולית. ברוב השאלות הנוגעות לתובעת, השיב ד"ר כץ בעדותו, כי אינו זוכר או אינו יודע, מאחר והתובעת הייתה שולית, והוא לא התעסק בדברים השוליים. אולם, כנשאל האם עבודתה של התובעת הייתה עצמאית השיב בשלילה, ואף שהוא בטוח בכך במאה אחוז (עמ' 29). למרות, שבהמשך התברר כי "ידיעתו" נסמכת על דבריו, לכאורה, של פרופ' שטיין, ועל ידיעה כללית ש"כך נהוג בכל חברה" (עמ' 30). וכל זאת, למרות שהתובעת עזבה את החברה כחודש לאחר שד"ר כץ הגיע. מנגד, הלל לרמן טען, כי מבין ארבעת העובדים של החברה, שקיבלו שכר מלשכת המדען הראשי, הייתה התובעת החוקרת הבכירה ביותר (עמ' 44 לפרו' מיום 8.2.05). 14. מכאן שגרסת הנתבעת על עדיה, באשר לתפקידה של התובעת אינה מהימנה. העדים סתרו זה את זה והעדפתי את גרסת התובעת לעניין זה. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח טענתה כי התובעת עבדה כטכנאית זוטרה חלף חוקרת בכירה כטענת התובעת. מאידך, עדויות עדי התביעה הותירו רושם מהימן ועמדו בהתאמה זו לזו ולעדותה של התובעת עצמה. גרסת התובעת אף עומדת בקנה אחד עם המסמכים שהוגשו, ובעיקר הסכם העסקה, בו נרשם במפורש, כי התובעת עבדה בתפקיד של עובד בכיר. מכל האמור לעיל, המסקנה ברורה, התובעת עבדה כחוקרת בכירה בנתבעת. גרסת הנתבעת לפיה תפקידה של התובעת היה של חוקרת זוטרית בלבד, נדחית מכל וכל. נעבור אפוא, לשאלת גובה השכר. גובה השכר 15. באשר להפרשים בשכר התובעת לעומת שכרה של חוה גליקשטיין, גליקשטיין ציינה, כי שכרה היה 10,500 ₪ ברוטו לחודש, כפי שסוכם עם פרופ' שטיין (עמ' 18 ש' 8-9). זאת כאשר תפקידה היה דומה לתפקיד התובעת, השכלתה וניסיונה היו זהים, ושכרה של התובעת, עמד כאמור, על סך של 7,661 ₪ ברוטו בלבד, בשנה הראשונה. ד"ר כץ טען, כי אין אחדות בגובה השכר בשל הבדל בניסיון, ו"כמה כל אחת קיבלה בעבודתה הקודמת" (ר' פסקה 15 לתצהירו). אולם, כפי שראינו, אין הבדל ממשי בניסיון של שתי העובדות ואף לאחר שהתובעת הלינה על שכרה, הועלה שכרה לסך 10,063 ₪ ברוטו, בדומה לשכרה של גליקשטיין. 16. שכרה של התובעת בשנת עבודתה הראשונה, עמד על 7,661 ₪ ברוטו לחודש. לאחר שנה הודיעה על סיום עבודתה בתום התקופה לפי הסכם העסקה. בעקבות הודעתה, עודכן שכרה לסך של 10,063 ₪ ברוטו לחודש. סכום זה שולם לתובעת בשלושת חודשי עבודתה האחרונים. התובעת טענה, כאמור, כי פרופ' שטיין הבטיח לה ששכרה יוצמד לתקרת השכר של חוקר בכיר לפי לשכת המדען הראשי. 17. תחילה נציין, כי הימנעותה של הנתבעת להעיד את פרופ' שטיין, שהינו בעל תפקיד מרכזי בענייננו, ויכול היה לשפוך אור על הפרשה, עומדת לחובתה של הנתבעת. בע"א 8151/98 שטרנברג נ' דר' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, 549, נאמר על-ידי כב' השופט ריבלין: "ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו י' קדמי על הראיות (כרך ג), בעמ' 1391)". 18. מנגד, מטעם התובעת העידה, גב' שולמית דרוקמן, שסיכמה עם התובעת ועם פרופ' שטיין את תנאי עבודתה של התובעת. עדותה הותירה רושם אמין ביותר על דוכן העדים, ואנו מאמצים את עדותה לעניין תפקידה של התובעת בנתבעת, כחוקרת בכירה ולכך שהובטחה לה משכורת בהתאם. 19. הנתבעת לא רק שלא העידה את פרופ' שטיין כעד רלוונטי וחיוני מטעמה, אלא שהעדים שכן העידו מטעמה היו רובם ככולם, לא רלוונטיים לתביעה. חלקם לא הכירו את התובעת או לא עבדו בתקופת עבודתה ואף אחד מהם לא היה זה עמו נקשר הסכם העסקתה של התובעת. לעניין זה ניתן לראות הפירוט והציטוטים שהובאו בהרחבה בסיכומי התובעת (עמ' 4-6). עניין זה עומד, כמובן, לחובתה של הנתבעת. יוסי רון, מנכ"ל החממה הטכנולוגית מופ"ת, ציין בתצהירו, כי החברות במסלול החממה לא משלמות את התקרה המכסימלית למשכורות אשר נקבעת על ידי לשכת המדען הראשי. יצוין, כי העד לא ממש הכיר את התובעת, לא היה מועסק בחברה בתקופת עבודתה של התובעת בחברה, ולכן לא ברור עד כמה עדותו רלוונטית לתביעה, שכן הוא העיד לגבי דברים שנכונים לתקופה שאחרי עבודתה של התובעת (ר' עמ' 54-55 לפרו'). העד אף ציין במפורש: "בתצהיר אני מדבר באופן כללי, לא מדבר על החברה הנתבעת. אני לא יודע מה קרה בנתבעת" (עמ' 58). הדברים ברורים, ומשקלם בהתאם. 20. מן העדויות שנשמעו והראיות שהוגשו בתיק, עולה, כי הנתבעת לא פעלה, למעשה, בהתאם לטבלאות השכר של המדען הראשי (נספח ג' לכתב התביעה). ניתן להתרשם מדבריו של ד"ר כץ לעניין זה: "אני לא אחראי על מה שכתוב אצל המדען הראשי וההגדרות שלה לא מקובלות עליי" (עמ' 31 לפרו'). בהעדר גרסתו של פרופ' שטיין, אין בפנינו ראיה לכך שהנתבעת אכן יישמה את הגדרות המדען הראשי. נהפוך הוא. מהממצאים שבפנינו, עולה, כי הנתבעת התנהלה, למצער ברשלנות בכל הנוגע לתשלום השכר. ליתר דיוק, אי סדר מוחלט שרר בכל הנוגע לשכר, דירוגי שכר, והתאמת השכר לתקרות השכר של המדען הראשי. בעוד שלחוה גליקשטיין, שעבדה בתפקיד דומה לתפקידה של התובעת והייתה בעלת וותק והשכלה זהים לתובעת, שולמה משכורת לפי תקרת שכר של חוקרת בכירה במסגרת תקרות השכר של המדען הראשי מיום 1.6.99, הרי שלתובעת שולמה משכורת נמוכה בהרבה. ועוד. עלות שכרה של התובעת עלתה על התקרה המכסימלית לעלות שכר של חוקר זוטר לפי לשכת המדען הראשי, וזאת כשכל עדי הנתבעת העידו, כי לא ניתן לשלם שכר החורג מתקרת השכר של המדען הראשי. מכאן, שאף לשיטתה של הנתבעת, עבדה התובעת בתפקיד של חוקרת בכירה, רק לא תוגמלה בהתאם. 21. טענת הנתבעת כי לא ניתן להצמיד את שכר התובעת לתקרת המשכורת המכסימלית, על פי הנחיות המדען הראשי, לא הוכחה. בעדכון תקרות השכר (נספח ג' לכתב התביעה) נכתב, כי אין להעניק תקרת שכר באופן אוטומטי, אך לא נרשם כי אין להעניק תקרת שכר כלל. בנוסף, ראיה לכך שניתן להצמיד שכר לתקרת שכר מכסימלית, ניתן לראות במשכורתה של חוה גליקשטיין, כאמור לעיל. טענת הנתבעת מתחילת ההליך, לפיה יש הבדל בין תפקידיהן או רמת ההשכלה והוותק בין התובעת ובין חוה גליקשטיין, כגורם המסביר את ההבדל בשכר, השתנתה. בסיכומים טענה הנתבעת, טענה חדשה לגמרי, לפיה, כחברה פרטית, רשאית הנתבעת לשלם שכר שונה לשני עובדים באותה דרגה. טענה זו אינה מקובלת ונדחית מכל וכל. בין היתר, בהיותה תלוית מדען ראשי, ולא אדון לעצמה ובנוסף מאחר ולא הוצג כל טעם לשוני בין העובדים. 22. הנתבעת שילמה לתובעת משכורת של חוקר בכיר לפי הגדרות השכר של לשכת המדען הראשי, אך משכורתה לא עודכנה בהתאם לתקרות השכר, כפי שהובטח לה וכפי שהייתה צריכה לקבל לאור תרומתה לפרויקט ובהשוואה לחוקרת המקבילה לה. 23. באשר להבטחה שניתנה לתובעת בעל פה כי תקבל שכר לפי תקרת השכר של חוקר בכיר במדען הראשי, הרי שטענה זו לא נסתרה בעדויות הנתבעת ואף נתמכה בעדויות התביעה. לפיכך, אני מקבלת טענה זו. הנתבעת לא העידה את מי שנכח בפגישה בה ניתנה לתובעת הבטחה זו, היינו, פרופ' שטיין, ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה. אי העדתו של פרופ' שטיין, מהווה ראיה נסיבתית לכך שעדותו הייתה תומכת בגרסת התובעת דווקא. עדות התובעת מאידך, הותירה רושם אמין, ונתמכה בעדותה של שולמית דרוקמן, שנכחה אף היא בפגישה זו. לפיכך, אני מאמצת את גרסת התובעת לעניין סיכום הדברים בפגישה זו. 24. לסיכום, הוכח שהתובעת עבדה בתפקיד של חוקרת בכירה, הן מבחינת עבודתה בנתבעת בפועל והן מבחינת השכלתה והניסיון שצברה. התובעת אף קיבלה שכר של חוקרת בכירה למעשה, כפי שניתן לראות מטבלת תקרות השכר של המדען הראשי, אך שכרה לא עודכן כפי שהובטח לה. תביעת התובעת להפרשי השכר עבור התקופה שבין חודש יוני 1999 ועד חודש מאי 2000, מתקבלת במלואה. 25. טבלת תקרת השכר של המדען הראשי מדברת במונחים של עלות שכר (תו/2). מתו/1 עולה, כי עלות שכרה של התובעת היה 9,100 ₪. בהתאם לטבלת תקרות השכר שעודכנה ביום 1.6.99 (נספח ג' לכתב התביעה), מועד תחילת עבודתה של התובעת, תקרת השכר של חוקר בכיר עודכנה מ-9,100 ₪ ל-12,600 ₪ (עלות שכר). לפיכך, שכרה של התובעת היה צריך להיות בהתאם לעלות שכר של 12,600 ₪. השכר הברוטו הנגזר מעלות שכר של 12,600, לפי מפתח המדען הראשי, הינו 10,063 ₪. השכר שקיבלה התובעת עמד על 7,661 ₪ ברוטו. לפיכך, זכאית התובעת לתשלום הפרשי שכר בסך 2,402 ₪ לחודש, עבור שנת עבודתה הראשונה. סה"כ 28,824 ₪. ב. פיצויי פיטורים האם הסכם העסקה היה הסכם לתקופה קצובה? 26. בדב"ע מט/123-3 בנימין פנקס נ' ישקר בע"מ נהריה, פד"ע כא 343, נקבע, כי חוזה עבודה אישי יכול ויהיה לתקופה בלתי קצובה, מבלי שנקבע מועד לסיומו, ויכול ויהא לתקופה קצובה, בקביעת מועד לסיומו. כאשר היחסים החוזיים אינם לתקופה קצובה, רשאי כל צד לחוזה העבודה להביאם לידי סיום בהודעה מוקדמת מראש. בענייננו, לא קיבלה התובעת שום הודעה מוקדמת בדבר סיום עבודתה. חוזה עבודה לתקופה קצובה כולל מועד לסיומו. המועד לסיומו של הסכם העסקה של התובעת, הינו מועד סיום תקופת החממה. מסקנה זו מתבקשת מהעדויות שנשמעו, כפי שיובהר להלן, וכן מטיבם של דברים, שכן התובעת נשכרה לעבוד בחממה, כך שמועד סיום החממה הינו מועד סיום עבודתה מבחינה מעשית. הטוען אחרת, עליו הנטל להוכיח, כי סוכם שהתובעת תמשיך לעבוד מעבר לתקופה זו. 27. מחד, בהסכם העסקה שנחתם בין הצדדים וכותרתו "הסכם העסקה בחברה" (נספח ב' לכתב התביעה), לא נרשם במפורש, כי מדובר בחוזה לתקופה קצובה. מאידך, ניתן לראות עפ"י הסכם המייסדים, כי תקופת המו"פ נקבעה מראש לתקופה קצובה. וכן, מתו/1 עולה עוד, כי תקופת התכנית, כפי שנקבע בכתב אישור ליזמות טכנולוגית בתנאי "חממה" היה עד ליום 31.7.00. 28. לטענת התובעת, בשיחה שהתקיימה בינה לבין פרופ' שטיין ושולה דרוקמן לפני תחילת עבודתה, נקבע בעל פה שהסכם העבודה הוא לתקופה קצובה בהתאם לתקופת המו"פ (עמ' 3 ש' 3-7). ד"ר כץ אישר כי תקופת החממה הייתה מוגבלת בזמן (עמ' 30 לעדותו). הלל לרמן ציין, כי אם לא היה מוצא את ההשקעה של חברת נובמבד, הנתבעת הייתה נסגרת (עמ' 48). וכן, כשסוכמו עמו תנאי עבודתו בחברה, הוא לא ידע אם יהיה מועסק בחברה מעבר לתקופת החממה (לאחר 31.7.00). התובעת העידה, כי הסיכום שתקופת עבודתה תהיה בהתאם לתקופת המו"פ, היה סיכום בעל פה בינה לבין שולמית דרוקמן ופרופ' שטיין. הדברים שנאמרו לעיל בהקשר של רלוונטיות עדי הנתבעת יפים גם לכאן. עדותו של פרופ' שטיין בולטת בהעדרה גם לעניין זה. עדי הנתבעת שהעידו בפנינו לא היו מעורבים בהסכם העסקה של התובעת. מכאן שנותרה לפנינו גרסתה של התובעת בלבד, שלא נסתרה בחקירה נגדית או בעדויות הנתבעת ואף נתמכה בעדותה של שולמית דרוקמן. אני מקבלת את גרסת התובעת, לפיה היא הועסקה בחוזה לתקופה קצובה שעתיד היה להסתיים עם גמר פרויקט החממה. מסקנה זו הגיונית והינה פועל יוצא של העובדות שהוכחו. 29. לא למותר לציין, כי אין בסעיף 8(א) להסכם העסקה, הקובע כי כל צד יהיה רשאי להפסיק את יחסי העבודה בהודעה בכתב שלושים יום קודם להפסקה, כדי לסתור את טענת התובעת כי מדובר בחוזה לתקופה קצובה, שכן ניתן לפרש סעיף זה כדן בסיום יחסי העבודה, במהלך התקופה של פרויקט החממה, ולפני תום התקופה הקצובה. בע"ע 1086/00 מדינת ישראל נ' אלי שדה, פד"ע לה 355 נקבע, כי חוזה עבודה לתקופה קצובה שיש בו הוראה המרשה לצד לחוזה לסיימו לפני תום תקופתו, מבלי להפר את החוזה, אינו הופך, עקב זאת בלבד, את החוזה להיות חוזה לתקופה בלתי קצובה. האם התובעת התפטרה? 30. הנטל להוכיח את קיום הפיטורים מוטל על מי שטוען לקיומם (דב"ע נו/201-1 שמש ירושלים נ' מאיר ניסימאן). עוד יודגש כי פיטורים או התפטרות יש להוכיח בפעולת התנהגות או מכתב אשר יש בהם להצביע על כוונה והבעה מפורשת של פיטורים. ואכן, סעיף 8(א) להסכם העסקה קובע: "כל צד יהיה רשאי להפסיק את יחסי העבודה מכוח הסכם זה בהודעה בכתב שתינתן לפחות שלושים (30) יום קודם להפסקה כאמור" (ההדגשה אינה במקור) (נספח ב' לכתב התביעה). סעיף זה של ההסכם מחייב את הנתבעת. סעיף זה קובע שהדרך היחידה לביצוע פיטורים היא בכתב. באין כתב - אין פיטורים. לפיכך, לא נעשה אקט של פיטורים, ואם הוא נעשה בעל פה - אין הוא תקף. 31. התובעת לא טענה שפוטרה, אלא שתמה תקופת העסקתה לפי הסכם העסקה. מאידך, טענה הנתבעת, כי התובעת התפטרה. בפסיקה נקבע, כי "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא, שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי 'גמר' " (ראה, דבע שן/6-3 ניהול רשת חניונים (א. מרקור) נ' ז'ק לוי פד"ע כא 309). היינו, סיומם של יחסי עובד מעביד מותנה בביטוי ברור לכך (י. לובוצקי סיום יחסי עובד מעביד פרק 2 עמ' 4). 32. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התובעת התפטרה, ואף לא העידה עדים שיעידו על נסיבות סיום עבודתה. עדויות עדי הנתבעת לעניין זה הינן עדוית שמיעה ועדויות סברה בלבד (ר' הציטוטים בסיכומי התובעת בעמ' 20-21). הנתבעת לא הציגה מסמך כלשהו המעיד על כוונתה של התובעת לסיים את יחסי העבודה. העד מטעם הנתבעת הלל לרמן, ציין בתצהירו, כי התובעת התפטרה בשל רצונה במקום עבודה יציב יותר (פסקה 7). אולם, בעדותו ציין, שאינו יודע על פעולת ההתפטרות של התובעת, ואין לו קשר לזה (עמ' 49). כשנשאל לגבי סתירה זו השיב: "אני המשכתי לעבוד בחברה והיא לא המשיכה, אני מבין שהיא מתפטרת" (שם). ובחקירה חוזרת: "ש. האם שמעת מפי התובעת שהיא מתפטרת מהחברה. ת. לא, לא חושב" (עמ' 52). ד"ר כץ ציין, כי אין בידיו מכתב התפטרות של התובעת (עמ' 37). בנוסף, ביום 3.9.00 החלה התובעת בעבודתה החדשה בהדסה (נספח ת-5 לתצהירה), בשכר של 8,700 ₪ ברוטו (ר' נספח ת-5 לתצהיר התובעת), בעוד ששכרה בתקופה האחרונה לעבודתה בנתבעת עמד על 10,063 ₪ ברוטו, כאמור. מכאן, שאין לקבל את הטענה שהתובעת התפטרה מרצונה מעבודתה בנתבעת, בה זכתה לשכר גבוה יותר לטובת עבודה עם שכר נמוך יותר. 33. העובדה כי לתובעת שולם סכום של 9,336 ₪ עם סיום עבודתה, אף שהנתבעת הכחישה מהותו של סכום זה כפיצויי פיטורים, יש בכך כדי להצביע על הודאה במקצת בענין חובתה של הנתבעת לשלם פיצויי הפיטורים. הנתבעת לא הוכיחה כי הסכום נועד לכל מטרה אחרת ולא סתרה, אפוא, את גרסתה של התובעת לעניין מהות הסכום. טענתה, כי הסכום שולם לה כ"דמי פרישה" לבקשתו של פרופ' שטיין ולפנים משורת הדין, לא הוכחה, וכאמור, אי העדתו של פרופ' שטיין אף בעניין זה, מחזקת את גרסתה של התובעת דווקא. מאחר והנתבעת לא הציעה לתובעת לחדש את הסכם העסקתה, עם תום תקופת החממה, יש לראות בהפסקת עבודתה של התובעת פיטורים המזכים בתשלום פיצויי פיטורים. מכאן שעל הנתבעת לשלם את יתרת פיצויי הפיטורים לתובעת כאמור בתביעה. ג. שווי מניות האם הובטחו לתובעת מניות בחברה? 34. בהסכם המייסדים נקבע בסעיף 6(ג)2 הדן בהון המניות, כי 10% מהמניות המוקצאות יקבלו עובדים שעבדו בפרויקט לפחות שלוש שנים, ושימצאו ראויים לכך ע"י מועצת המנהלים, ורק בתום שלוש שנים מחתימת הסכם המייסדים, שנחתם כאמור ביום 22.7.98 (נספח ב' לכתב ההגנה). מכאן שהתובעת לא עמדה בקריטריונים הנדרשים לקבלת מניות. יצוין, כי לא שוכנעתי שאישור דירקטוריון החברה הינו אישור טכני גרידא על מנת לקבל מניות בחברה (ר' לעניין זה הסכם המייסדים). 35. יוסי רון, מנכ"ל החממה הטכנולוגית מופ"ת, ציין בתצהירו, כי מדיניות החממה הינה שלא להעניק מניות לעובדי החברות ללא תנאי של עבודה מינימאלית לתקופה של 2-3 שנים והתחייבות של העובד להמשך עבודה. עדת התובעת, שולמית דרוקמן, ציינה, כי לא הבטיחה לתובעת מניות בחברה, אך מתוקף תפקידה של התובעת כחוקרת בכירה היא הייתה זכאית לקבלת מניות, ולא הייתה התניה של תקופת העבודה (עמ' 14 ש' 23-26). מאידך, ציינה דרוקמן, כי היא עצמה לא קיבלה מניות (עמ' 15 ש' 3). יצוין, כי דרוקמן עבדה בחברה פחות משנתיים. ועוד. לאור כישלונה למעשה של החברה, יש ספק לגבי ערך המניות בתקופת עבודתה של התובעת. 36. בסופו של יום, התובעת לא הוכיחה טענתה, כי סוכם בינה לבין הנתבעת כי תהא זכאית לקבל מניות ללא כל תנאי, או ללא תקופת עבודה מינימאלית ובכל מקרה בניגוד לתנאים שפורטו בהחלטת הדירקטוריון של הנתבעת. למותר לציין, כי לפרופ' שטיין לא הייתה הסמכות לעשות כן. הדעת נותנת, כי דובר בין השניים על זכאות לקבלת מניות אך לא הוכח בפנינו, כי סוכם על זכאות ללא תנאי. 37. תביעת התובעת ברכיב זה נדחית, אפוא. סוף דבר 38. התביעה התקבלה ברובה. 39. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין: א. הפרשי שכר עבודה 28,824 ₪ ב. השלמת פיצויי פיטורים2,043 ₪ התביעה ברכיב של תשלום שווי מניות, נדחית. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.8.00 ועד ליום התשלום בפועל. 40. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. משכורתהתפטרות