1. התובע, מר מיו קונסטנטין, עובד זר אזרח רומניה, הועסק על ידי הנתבעת החל מחודש 11/99 ועד לחודש 1/05. בתביעתו שבפנינו טוען התובע כי הינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי חופשה, דמי הבראה, עוגמת נפש והפסד הכנסה. עיקרי העובדות 2. תקופת העסקת התובע הינה החל מחודש 11/99 ועד לחודש 1/2005. 3. בתאריך 30.1.03, או בסמוך לכך, פג תוקפה של אשרת השהייה של התובע בארץ. 4. בתאריך 17.1.05 נעצר התובע על ידי משטרת ההגירה והושם במעצר. לאחר שהייה של כשבוע במעצר, גורש התובע מישראל. 5. כתב התביעה הוגש באפריל 2005, לאחר גירושו של התובע מהארץ. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית אשר אומת בשגרירות ישראל ברומניה, אולם התובע לא התייצב לדיון ולא נחקר על תצהירו. בדיון הוכחות אשר התקיים בפנינו ביום 9.5.06, העידו מר שמשון בוריא, מנהל חשבונות העורך את הנהלת החשבונות של הנתבעת, אשר זומן לעדות לבקשת בא כח התובע. עוד העידה הגב' צביה ניסן, מנהלת הנתבעת. בהתאם להחלטתנו הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. דיון והכרעה 6. נדרש תחילה לטענת הנתבעת לפיה משלא הגיע התובע לעדות ומשלא התבקשה העדתו בעדות מוקדמת, דין תצהירו להיפסל. 7. מדיניות בתי הדין הינה שלא להערים מכשולים על דרכו של עובד זר למימוש זכויותיו בבית הדין. בעניינם של עובדים זרים אשר לא התייצבו לחקירה נגדית על תצהיריהם מחמת העדרם מהארץ, כך פסק בית הדין הארצי בעניין ע"ע 1127/00 אויאן אורסץ' ו- 4 אח' נ' דניה סיבוס בע"מ, תק-אר 2002(2), 96), כך: "אמת, יש בדרך כלל להקפיד על כך שתובעים יתייצבו ויעמדו לחקירה נגדית. עם זאת במקרים בם הנסיבות אינן מאפשרות לתובעים להתייצב לדיון בגין נסיבות שאינן תלויות בם, יש לאפשר דיון על ידי נציגי התובעים. במקרים אלו יבחן המשקל שיש לתת למצבור הנסיבות. כך פסקנו רבות כי בית הדין לעבודה מקבל עדות שמיעה. עדות שמיעה אינה נדחית בנימוק של אי קבילות אלא ניתן לה המשקל המתאים. זו גם היתה המלצת ועדה בראשותו של הנשיא לנדוי. יש בעיני לקבל כל ראיה העשויה לקדם את הדיון לגופו ולתת לה את המשקל המתאים. זאת גם אם לבסוף יתברר שמשקלה של ראיה הוא אפס. לנגד עיני בית הדין צריכה לעמוד המטרה - ירידה לחקר האמת. דיני הראיות ודיני סדרי הדין תכליתם להוות מכשיר, כלי, בידי בתי המשפט על מנת לרדת לחקר האמת. אין הם מהווים מטרה בפני עצמה. על כן במקרים הנדירים בם תובע אינו מתייצב לחקירה נגדית מנימוקים נאותים, יש לבחון את התביעה ולתת לאותו חומר ראיות שמוצג בפני בית הדין את המשקל המתאים. זהו האיזון הראוי בין התועלת שבחקירה נגדית לחובת בית הדין להגן על זכויותיהם של תובעים. טול לדוגמא מקרה בו מעדויות הנתבעת ניתן ללמוד כי התובע צודק בתביעתו. או מקרה בו נתבעת תגיש תצהירים לא קבילים ובחקירה הנגדית היא תודיע כי התביעה צודקת. יש להדגיש. לא מדובר בהליך שגרתי. בענייננו מדובר בעובדים זרים שאינם נמצאים עוד בארץ. הצורך שלא לעמוד על כללי הקבילות נכון פי כמה כשמדובר בבית הדין לעבודה בדרך כלל ובעובדים זרים שנאלצו לעזוב את הארץ לא כל שכן. עלינו לעשות ככל שביכולתנו על מנת להגן על העובדים הזרים. אין לסלק את התביעה על הסף מבלי לאפשר לנציגיהם לעשות ככל שביכולתם להוכיח את תביעתם". 8. כעולה מחומר התיק שבפנינו, התובע נעצר ביום 17.1.05 ובסמוך לכך יצר קשר עם בא כוחו. התובע גורש כשבוע לאחר מעצרו. לכאורה, יש ממש בטענת בא כח הנתבעת כי ניתן היה במהלך אותו שבוע לבקש כי עדותו של התובע תשמע במסגרת עדות מוקדמת. בקשה כזו לא הוגשה. ואולם, מהמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה כמו גם מעדותה של הגב' ניסן בפנינו עולה כי בא כוחו של התובע פעל באופן מיידי מול הנתבעת ומול משרד הפנים בניסיון לאתר את דרכונו של התובע על מנת להאריך את תוקפו, על בסיס ההנחה כי הנתבעת העבירה את הדרכון למשרד הפנים לצורך הארכת תוקף אשרת השהיה. רק לאחר גירושו של התובע מהארץ, נמסר לבא כוחו כי דרכון התובע לא נמצא במשרד הפנים וכי יש לברר עם המעסיק היכן הוא. סבורים אנו כי אין בהימנעות התובע מהגשת בקשה לעדות מוקדמת ובהעדר חקירתו כדי להשמיט הקרקע תחת תביעתו, הגם שיש בכך כדי להקשות עליו בהוכחת תביעתו, מקום בו הנטל עליו. א. פיצויי פיטורים 9. אין חולק כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בעקבות מעצרו וגירושו של התובע ולא בשל מעשה פיטורים או התפטרות. השאלה היא האם בנסיבות סיום יחסי העבודה זכאי התובע לפיצויי פיטורים. 10. כאשר הועסק עובד זר ללא היתר עבודה בישראל ולא עלה בידי מעסיקו להשיג עבורו אשרת עבודה, פסק בית הדין הארצי כי המעסיק יהא חייב בתשלום פיצויי פיטורים (ראה ע"ע 1179/04 דוד דודאי נ' ניקולאי סטיקה). בית דין זה פסק לאחרונה כי גם במקרה שבו הועסק העובד מראש כדין ולא ניתן היה מבחינה חוקית להאריך את תוקף האשרה, יש להטיל על המעסיק חבות בתשלום פיצויי פיטורים (ראה עב (ת"א) 3664/03 גברילש בוגדן נ' ר.מ.ט ואח'). 11. בעניין עב (ת"א) 2060/03 ריימונד קדג נ' שמואל באומגרטן נדון עניינו של תובע אשר הועסק ללא אשרת שהיה והיתר עבודה כדין וזאת עד למעצרו וגירושו. כב' השופטת פוגל דנה בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים וכך פסקה: "העסקת עובד זר לא חוקי, תוך ידיעה כי יעצר ויגורש בשלב כלשהו, כמוה כהעסקה בחוזה לתקופה קצובה, אשר שני הצדדים יודעים כי היא מוגבלת בזמן, ורק המועד המדוייק של סיומה אינו ידוע. העסקה כזו מקימה זכות לעובד לפיצויי פיטורים, גם אם העובד עצמו ידע כי מדובר בתקופה קצובה (ס' 9 (א) לחוק פיצויי פיטורים). כל פירוש אחר - יביא לתוצאה לפיה, ניתן פטור למעביד מתשלום פיצויי פיטורים, כאשר נעצר עובד בלתי חוקי ומגורש מן הארץ. תוצאה כזו הינה בלתי ראויה בעיני". 12. אשר לענייננו. על נסיבות העסקתו של התובע, הצהירה הגב' צביה ניסן כך: "5. אשרת השהות של התובע בארץ פגה על פי הודעתו ביום 30.1.03. אדגיש כי מדובר באשרת שהיה של התובע ולא בהיתר עבודה של מפעלנו. לנו היה כאמור היתר להעסקת התובע. 6. התובע הוא שאחראי כמובן להארכת אשרת השהיה שלו בארץ (שפועל יוצא ממנה היא הארכת אשרת העבודה שלו). לצורך כך נמסר דרכונו למשרד הפנים לצורך קבלת ארכה לאשרת שהיה. 7. אבקש להדגיש כי מעולם לא החזקתי בדרכונו של התובע ברשותי אלא שהדרכון נמסר למשרד הפנים לצורך הארכת אשרת השהיה של התובע - דבר שהוא בטיפולו ואחריותו הבלעדית. 8. בפועל לא הוארכה אשרת השהיה של התובע והוא נעצר וגורש מהארץ. אנו לא פטרנו מעולם את התובע. לנו היה היתר העסקה עבורו ואנו מוכנים לקבלו מידית ובכל עת שהיא לעבודה". 13. במהלך חקירתה הנגדית הוסיפה הגב' ניסן את הדברים שלהלן: "אני מכירה את הגב' קונפורטי, היא פקידה במשרד הפנים. אנחנו דואגים שיהיה לנו היתר להעסקת עובדים זרים, אם העובד לא יכול לגשת אנחנו מוסרים לו את הדרכון ועושים לו את השירות הזה. נכון שאני דיברתי איתך בעקבות פנייתך הטלפונית ואני אמרתי שהדרכון נמסר לגב' מוריה במשרד הפנים בנתב"ג, אני אישית מסרתי לה. אני לא זוכרת מתי מסרתי לה. כשאתה מפנה אותי לסעיף 5 לתצהירי אני מאשרת את האמור בו ואני מעריכה שבדצמבר 2002 לקחתי את הדרכון של התובע כדי למסור למשרד הפנים עם ההיתר, אחרת הם לא מאשרים. אני רוצה להדגיש כי בתקופה זו היו עיצומים במשרד הפנים ובשירות התעסוקה, היו לנו 2-3 עובדים זרים, אני נסעתי פעם אחת אף לירושלים כדי לטפל בטופסי הארכת האשרות. כשאתה מפנה אותי לכך שחלפו שנתיים מהעת שמסרנו את הדרכון ועד שהתובע גורש אני אומרת שבמהלך תקופה זו היו עיצומים. גם אם לטענתך הגב' קונפורטי ממשרד הפנים מסרה לך שהדרכון לא נמצא במשרד הפנים אני אומרת שאני מסרתי אותו למוריה ועל המעטפה כתבתי לגב' רינה קונפורטי. כשראיתי שמשרד הפנים אמרתי לתובע שכנראה הדרכון שלו הלך לאיבוד וביקשתי ממנו שיוציא דרכון חדש על מנת שנוכל להחתים את האשרה שכן היתרים היו לנו וגם לו בתור עובד. אמרתי לו עוד הרבה חודשים לפני שתפסו אותו והוא כל הזמן דחה את זה והוא אמר לי שזה חגים וכולם עסוקים עכשיו ואחרי החגים הוא יגש ויסדר את זה ואז באו ולקחו אותו". 14. מעדותה של הגב' ניסן עולה כי הנתבעת ידעה כבר החל מסוף שנת 02' כי תוקף אשרת השהיה של התובע עומד לפוג בסוף חודש ינואר 03'. התובע מסר על כך לנתבעת ואף העביר לרשותה את דרכונו. הגב' ניסן פעלה מול משרד הפנים לצורך הארכת האשרה. כפי שהעידה, צירפה לדרכון את היתר העבודה, שאם לא כן לא היה ניתן האישור. אולם, בפועל, משך תקופה של כשנתיים, לא הושב הדרכון. הגב' ניסן הסבירה בעדותה כי במהלך אותה תקופה היו במשרד הפנים עיצומים. נציין כי בדוגמאות היתרי העבודה אשר צורפו לתצהירה של הגב' ניסן צויין כי ההיתר הינו היתר העסקה למעסיק ואינו מהווה אשרת שהייה לעובד הזר. משכך, משך התקופה שמיום 1.2.03, העסיקה הנתבעת את התובע בידיעה כי הוא עלול להעצר ולהיות מגורש בשל שהיה בלתי חוקית. משהועסק התובע ללא אשרת שהיה כדין, הרי שהיה מובן כי ההעסקה הינה מוגבלת בזמן. על כן, בסיומה עם מעצרו וגירושו של התובע יש לראות כפיטורים. ונדגיש כי הנסיבות אשר מקימות את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים נלמדות מעדות הגב' ניסן ומטענות הנתבעת עצמה. 15. התובע העמיד תביעתו ברכיב זה על סך של 17,938 ₪ על בסיס שכר בגובה 3,500 ₪. עיון בתלושי השכר של התובע אשר הוגשו (ת/1) מלמד כי שכרו של התובע חושב מדי חודש על בסיס שעות עבודתו. עם זאת, אין בפני בית הדין את מלוא תלושי השכר לשנת העבודה האחרונה. משכך, פיצויי הפיטורים יחושבו על בסיס שכר חודש 12/04 אשר עמד על 3,481.28 ₪. בהתאם לתקופת העבודה, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 17,842 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.1.05 ועד למועד התשלום בפועל. לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים משהיתה קיימת מחלוקת אמיתית בין הצדדים באשר לעצם שאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. 16. אשר לתמורת הודעה מוקדמת, התובע נעצר על ידי משטרת ההגירה משלא היה בידיו אישור שהיה בישראל. בנסיבות אלו, לא מצאנו לחייב הנתבעת בתשלום תמורת הודעה מוקדמת. נציין כי המקרה שבפנינו שונה ממקרה עב 3664/03 שלעיל, אליו ביקש להפנותנו בא כח התובע. באותו מקרה, באו יחסי העבודה לקיצם לאחר שתמה התקופה המירבית המותרת להעסקה בישראל, והמועד היה ידוע מראש. לא כך בענייננו, שהרי לא ניתן היה לדעת האם ואימתי יעצר התובע. ב. פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה 17. מחלוקת נוספת בין הצדדים עניינה בשאלת זכאותו של התובע לפדיון חופשה שנתית ולדמי הבראה. נקדים ונציין כי בפני בית הדין סדרת תלושי שכר לחלק מחודשי עבודתו של התובע (ת/1). כמו כן, לתצהירה של הגב' ניסן צורף דו"ח ריכוז משכורות ותלוש שכר לחודש ינואר 05'. תלושי השכר אשר הוצגו, למעט התלוש לחודש ינואר 05, הינם תלושים כפולים. בא כח התובע ביקש לטעון כי תלושי השכר "המאוחרים" הינם פיקטיביים ונולדו אך לצורך תביעה זו. עוד טען כי תלוש השכר לחודש 1/05 אינו משקף את השכר אשר שולם לתובע לאחר מעצרו. כאמור, התובע עצמו לא נחקר בפנינו. מאידך, העידו מנהל החשבונות של הנתבעת והגב' ניסן על אופן חישוב שכרו של התובע. עדויותיהם לא נסתרו. משכך, קובעים אנו כי טענות התובע אשר לתלושי השכר לא הוכחו. 18. באשר לפדיון חופשה, כלל ידוע הוא כי נטל הראייה ,שמלוא החופשה השנתית ניתן בפועל לעובד, מוטל על המעביד, אשר חייב לנהל פנקס חופשה. חובת ההוכחה מוטלת איפוא על המעביד הנתבע ולא על העובד התובע, להראות כי זכה למלוא החופשה השנתית המגיעה לו. באשר לרמת ההוכחה נפסק כי , בהעדר ראיה סותרת, די בהצגתו של תלוש שכר כ"ראשית ראיה" בכתב למאזן ימי החופשה המגיעים לעובד. (ראה דב"ע נה/193-3 חנן זומרפלד נ' מלון זוהר בע"מ ואח', עבודה ארצי כט(1), 141). 19. התובע טען בתצהירו כי במהלך תקופת עבודתו, לא שהה כלל בחופשה בפועל. התובע אישר כי בחודש 5/03 קיבל תשלום בסך 1,896.82 ₪ בגין המרת חופש ובמחצית הראשונה של 2004 קיבל תשלום נוסף בסך 1,584.40 ₪, גם כן בגין המרת חופש. לטענת התובע הינו זכאי ל - 16 ימי חופש בגין שנת עבודתו האחרונה ול - 14 ימי חופש בגין השנה הרביעית והשלישית. סך הכל טען התובע כי הינו זכאי לפדיון חופש בסך של 6,127 ₪. לחלופין, טען כי הינו זכאי לסך של 6,127 ₪ בניכוי הסכומים אשר שולמו לו בגין המרת חופש ובסך הכל לסך של 2,647 ₪. הגב' ניסן הצהירה כי התובע קיבל את מלוא דמי החופשה המגיעים לו, על פי תלושי השכר שריכוזם צורף לתצהיר הגב' ניסן. בנוסף לסכומים אשר פירט התובע בתצהירו, שולם לו סך של 2,521 ₪ בחודש 4/01 וסך נוסף של 1,482 בעת גמר החשבון בינואר 05'. 20. מר בוריא, מנהל החשבונות של הנתבעת, העיד בפנינו על אופן חישוב שכרו של התובע במהלך תקופת עבודתו ועל כך שבסמוך למעצרו ערך, לבקשת הנתבעת, גמר חשבון לתובע על בסיס תלושי שכרו וכרטיס החשבון שלו בהנהלת החשבונות. 21. עיון בתלוש השכר אשר צורף לתצהירו של התובע לחודש 12/04 מלמד כי יתרת החופשה לאותו מועד עמדה על 9.25 ימים. נציין כי תלוש זה הונפק ביום 7.1.05 קודם למעצר התובע. כעולה מתלוש השכר לחודש 1/05 שולם לתובע פדיון חופשה בגין 9.25 ימים. נציין כי בתצהירו אישר התובע כי לאחר מעצרו קיבל מהנתבעת שכר ועלות כרטיס טיסה. התובע לא ציין מהו הסכום אשר שולם לו. משלא נחקר התובע על תצהירו ונוכח הראיות והעדויות אשר בפנינו, קובעים אנו כי יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה שולם לתובע בגין פדיון חופשה על פי הימים להם היה זכאי בסיום תקופת העבודה. 22. אשר לדמי הבראה, אף בעניין זה הנטל על המעביד להראות כי שילם מלוא דמי הבראה. התובע טען כי ב - 8/03 קיבל דמי הבראה בסך 1,836 ₪ ובתחילת 2004 דמי הבראה נוספים בסך 1,530 ₪. בכל פעם שולם לו עבור 5 ימי הבראה. לטענת התובע, הינו זכאי ל - 7 ימי הבראה בשנה וכן לדמי הבראה בגין המחצית הראשונה של 2004 ועד למועד גירושו. משכך, לטענתו הינו זכאי להפרש דמי הבראה בסך 2,287.50 ₪. הנתבעת טענה כי שולם לתובע בנוסף לסכומים אשר ציין, סך של 2,031 ₪ ב - 4/01 וסך של 1,071 בעת גמר החשבון בינואר 2005. 23. אף בעניין זה קובעים אנו כי יש לקבל טענת הנתבעת לפיה שולם לתובע הסכום המצויין בתלוש חודש 1/05 בסך 1,071 ₪ בגין 3.5 ימי הבראה. נוסיף ונציין כי לא הובהר לנו בגין אילו תקופות שולמו דמי ההבראה אשר פורטו על ידי התובע. נזכיר כי התובע רשאי לתבוע אך בגין השנתיים האחרונות. מהנתונים אשר בפנינו, עולה כי שולם לתובע בגין דמי הבראה. משכך, דין התביעה ברכיב זה להדחות. ג. עגמת נפש והפסד הכנסה 24. התובע מוסיף וטוען כי מעצרו המביך והמשפיל למשך 7 ימים, כמו גם גירושו מישראל בבושת פנים, הינו תוצאת מעשי ומחדלי הנתבעת ובגין כך הינו זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש. התובע העמיד תביעתו ברכיב זה על סך 7,000 ₪. עוד טען כי בתקופת מעצרו נגרמו לו הפסדי שכר בסך 980 ₪. הנתבעת טענה כי כל אשמה בגין מעצרו וגירושו של התובע, הינה בשל מעשיו ו/או מחדליו. 25. טענות התובע בעניין זה לא הוכחו. הגם שקבענו כי הנתבעת ידעה על שהייתו של התובע בארץ ללא אשרה, לא הוכחו טענות התובע כי הנתבעת היא האשמה במעצרו ובגירושו. משכך, דין תביעתו ברכיבים אלו להדחות. 26. סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 17,842 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.1.05 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ומע"מ בגינו כחוק. התפטרות