השופט עמירם רבינוביץ פתח דבר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (תע"א 1248-10; סגן הנשיאה אייל אברהמי; להלן: פסק הדין), אשר דחה את תביעתו של המערער, עובד הוראה, לתשלום שכר עבודה עבור שנת לימודים שלמה בגין פיטוריו לאחר חודש מאי בשנה קודמת, אך קיבל את תביעתו החלופית לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך של 8,000 ₪. השאלה העומדת בבסיסו של ערעור זה היא, האם הכללים הקבועים בתקנון שירות עובדי הוראה (להלן: תקנון עובדי הוראה או התקנון) חלים על המשיבה, כך שהמערער יהיה זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא במועד הקבוע לפיטורי מורים בתקנון? התשתית העובדתית וההליך בבית הדין האזורי המערער, פנסיונר של משרד החינוך, הועסק כמורה למתמטיקה על ידי המשיבה בבית ספר תיכון טכנולוגי לבנים בשכונת עטרות בירושלים (להלן: בית הספר), החל מספטמבר 2001 ועד לספטמבר 2009. מדובר במוסד מוכר שאינו רשמי. קודם לכן עבד המערער כמורה למתמטיקה במשך כשלושים שנה. הצדדים היו חלוקים בבית הדין האזורי בנוגע לנסיבות סיום העסקתו של המערער בשנת 2009: לטענת מנהל בית הספר, המערער התנהג באופן לא מתאים ולא ראוי, ובין היתר סירב לציית להוראותיו ואף העליב וגידף אותו. כמו כן, נטען, כי מבחינה מקצועית הישגיו והישגי תלמידיו בבחינות הבגרות היו נמוכים במיוחד, לפיכך הוזמן המערער למפגש משולש עמו ועם המפקח, ובו הודיע על התפטרותו. לטענת המשיבה, לקראת תום שנת הלימודים 2009, בחודש יוני, התקיים מפגש עם המערער, המנהל והמפקח. באותו מעמד, ולאחר שהושמעו כלפי המערער טענות בתחום המקצועי, ביקש המערער להתפטר והפקיד בידי המפקח דף חלק שעליו חתימתו, כדי שהמפקח ירשום בו מכתב התפטרות בנוסח שהוא מבקש (נספח ד' לתצהיר המנהל). הוצע למערער לעבוד בבית הספר לבנות בשנת הלימודים 2010. המערער התייצב בבית הספר לבנות במשך יומיים, אך נטש את העבודה. ההצעה לשוב לעבוד אף נשלחה לבא-כוחו באותה עת, כמפורט במכתב מיום 10.11.2009 (נספח ה' לתצהיר המנהל). בסופו של דבר ההצעה לא נענתה על ידי המערער. לעומת זאת טען המערער כי אכן קוים עמו מפגש בו נכח גם המפקח, אך הוא לא התפטר, וכלל לא דובר על התפטרותו. לטענת המערער מהלך הדברים היה כדלקמן: בתחילת שנת הלימודים בספטמבר 2009, כשגילה המערער שלא שובץ ללמד בבית הספר, פנה למנהל שסירב לשבצו. בעקבות סירוב זה פנה המערער לאחר מכן למפקח שהפנה אותו לבית ספר לבנות כדי שיעבוד שם. מדובר בבית ספר השייך גם הוא למשיבה, ולו סמל מוסד זהה. לטענת המערער, הצעת המפקח הייתה לעבודה בהיקף מצומצם מזה שעבד עד אותה שנה, כלומר לעבודה בהיקף משרה של כ-16-12 שעות הוראה, במקום משרה מלאה כבשנים קודמות. להצעה זו היה מוכן להסכים בלית ברירה. ברם בפועל הוצע לו בבית הספר לבנות לעבוד בהיקף של 8 שעות בלבד כעוזר למורה צעירה וחסרת ניסיון. לדבריו, מדובר היה בהצעה משפילה שהוא לא יכול היה לקבל, ולכן בנסיבות אלה יש לראותו כמי שפוטר. מאחר שפיטורים אלה לא נעשו במועד האחרון הקבוע לפיטורים הקבוע בתקנון ביחס לעובדי הוראה,כלומר עד לחודש מאי - הרי שהוא זכאי לקבל את השכר עבור כל אותה שנה, דהיינו מחודש ספטמבר 2009 ועד לחודש אוגוסט 2010, בסך של 96,000 ₪, ולחילופין דמי הודעה מוקדמת בסך של 8,000 ₪. בנוסף לכך, תבע המערער תשלום בסך של 22,800 ₪ בגין זכויות סוציאליות לשנת הלימודים השוטפת, רכיב עליו ויתר בהליך בבית הדין האזורי, ופיצויי פיטורים בסך של 64,000 ₪ (על בסיס שכר חודשי של 8,000 ₪, לפי 8 שנות עבודה). סוגיית פיצויי הפיטורים נפתרה גם היא במסגרת ההליך בבית הדין האזורי, כאשר סכום שנצבר במבטחים בסך של 46,170 ₪ שוחרר לזכות המערער, ואת היתרה, סך של 18,400 ₪, שילמה המשיבה למערער, בהתאם להמלצת בית הדין. לפיכך המחלוקת שנותרה בין הצדדים בבית הדין האזורי נסבה בשאלת זכאות המערער לקבל פיצוי בגין פיטורים שלא במועד שנקבע לפיטורי מורים על-פי התקנון. בבית הדין האזורי העידו המערער, מנהל בית הספר, מנהלת בית הספר לבנות והמפקח. בית הדין האזורי שהתרשם ממהימנותו של המערער העדיף את גרסתו, וקבע כדלקמן: "מעדותו עולה כי אכן היתה שיחה משותפת שלו עם המפקח והמנהל בתום שנת הלימודים 2009, במהלך המחצית השנייה של חודש יוני (להלן: השיחה המשולשת). בשיחה המשולשת הועלו טענות כנגדו על ידי מנהל בית הספר. לא סוכם על סיום עבודתו באותו מעמד. בתחילת שנת הלימודים 2010, דהיינו ביום 1.9.2009, התייצב בבית הספר וגילה שאינו משובץ להוראה. הוא פנה למנהל ואחר כך למפקח. זה אמר לו שיתנו לו 15-12 שעות בבית ספר לבנות והוא הסכים להצעה, בלית ברירה. דא עקא כשפנה לבית הספר לבנות הוצעו לו רק 8 שעות, כשעות פרטניות (כמפורט בנספח א' לתצהירו), ולכך לא יכול היה להסכים. לתצהירו צירף את המערכת שהוצעה לו, בה אכן רשומות 8 שעות בלבד. כפי שנראה לקמן מערכת אחרת לא נמסרה לידיו" (סעיף 8 לפסק הדין; ההדגשה הוספה, ע.ר). בית הדין האזורי גם קבע כי עדותו של המפקח תומכת בגרסתו של המערער, לפיה למעשה לא הוסכם בפגישה המשולשת על סיום עבודתו של המערער בסוף שנת הלימודים 2009. עוד ציין בית הדין ביחס לעדות המפקח כי: "נראה, אפוא, כי המפקח מסר בעדותו בלשון ברורה כי בישיבה המשולשת לא סוכם על סיום עבודת התובע, אלא סוכם להמתין לתוצאות הבגרות, וכן כי הוא הציע בשלב מאוחר יותר פתרונות - בדרך של העברת התובע לבית הספר לבנות". לפיכך סיכם בית הדין האזורי סוגיה זו וקבע כי "התובע לא התפטר ולא פוטר בישיבה המשולשת (שהיתה, כאמור, במחצית השניה של חודש יוני 2009)." (סעיף 9 לפסק הדין; ההדגשה הוספה, ע.ר). בית הדין האזורי קבע בנסיבות אלה, כי יש לראות בהצעה שהוצעה למערער לרדת בהיקף שעות ההוראה ממשרה מלאה שעבד קודם לכן, או חלף 15-12 שעות שהוצעו לו, ולהן הסכים, למשרה בהיקף של 8 שעות בלבד, כמוה כהרעת תנאים מוחשית בתנאי העבודה, ששקולה לפיטורים לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים) או בלשון בית הדין: "אין ספק כי שינוי תנאי העבודה באופן כה משמעותי - ירידה ממשרה מלאה ל-8 שעות שבועיות, שקול לפיטורים, ואלה צריכים להיעשות עד חודש מאי של שנת הלימודים. אין חולק כי הישיבה המשולשת היתה לאחר יום 16.6.09 וכי ההצעה לעבוד בהיקף של 8 שעות ניתנה לו רק בראשית שנת הלימודים 2010. בנסיבות אלה ברור כי מדובר בפיטורים"(סעיף 12 לפסק הדין). משהגיע בית הדין האזורי למסקנה כי המערער פוטר, עבר לדון בשאלה, האם חל התקנון על הצדדים, והאם הפיטורים היו בניגוד לתקנון. המשיבה, כמוסד מוכר שאינו רשמי, כפרה בתחולת הכללים הקבועים בתקנון עובדי הוראה עליה, ובפרט בכלל המחייב להעסיק מורה לשנה נוספת, אם לא הודע לו אודות סיום עבודתו עד לחודש מאי. בית הדין האזורי הגיע למסקנה בסופו של דבר כי אף שמדובר בפיטורים, לא הצליח המערער להוכיח כי המשיבה אימצה את כללי תקנות שירות עובדי הוראה. בתוך כך ציין בית הדין כי בעדותו של מנהל בית הספר במסגרת חקירתו החוזרת אמר דברים כלליים בלבד, שאין ניתן להסיק מהם כי בית הספר אימץ את כללי תקנון שירות עובדי הוראה, כנדרש בפסיקה. עוד כתב בית הדין האזורי כי ספק כלל, האם התקנון חל במקרה זה "... מאחר שהתובע למעשה לא פוטר, אלא סיים עבודתו מיוזמתו בנסיבות שיש לראותן כפיטורים לעניין חוק פיצויי פיטורים. עוד יש לומר כי הנתבעת אכן הציעה בחודש נובמבר לתובע לעבוד בהיקף שעליו דובר עמו כמפורט בנספח ה' לתצהיר המנהל. נשוב ונזכיר כי הנתבעת חזרה על הצעתה זו בדיון בפני כב' הרשם ואף בדיון בפניי. למרבה הצער התובע לא נענה לפנייה זו, ואין לו להלין אלא על עצמו. בנסיבות אלה אין לומר כי קמה לתובע הזכות לקבל שכר עבודה עבור שנה מלאה אלא יש לו זכות לקבל פיצויי פיטורים, ששולמו, וכן תשלום חלף הודעה מוקדמת, שהרי נסיבות סיום עבודתו היו כפיטורים". הערעור בערעור טוען המערער את הטענות הבאות: מנהל בית הספר העיד בחקירתו הנגדית באופן חד משמעי כי הוא מכיר את נוהל משרד החינוך, לפיו יש להודיע למורה על הפסקת עבודתו עד לחודש מאי, וכן הודה שבית הספר נוהג לפיו. על דברים אלו חזר בכלליות גם בחקירתו החוזרת. לפיכך טעה בית הדין האזורי שהסתמך רק על עדות המנהל בחקירתו החוזרת, ושהסיק מהעדות כי לא הוכח מקור נורמטיבי לביסוס התביעה לתשלום פיצוי בגין פיטוריו לאחר חודש מאי. לחילופין, בהתאם להלכת בוסי (ע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי, ניתן ביום 2.10.2011; להלן: הלכת בוסי) היה צריך בית הדין האזורי לקבוע כי המשיבה מחויבת הייתה לפעול על-פי תקנון שירות עובדי הוראה, מכוח ההכרה במשיבה כמוסד רשמי שאינו מוכר, כתנאי מכללא בהסכם עבודתו של המערער. מנגד חזרה המשיבה בעיקרו של דבר על טענותיה בבית הדין האזורי, לרבות הטענה כי המערער התפטר ולא פוטר, וכן תמכה במסקנות פסק הדין מטעמיו, ובפרט בדבר אי תחולת תקנון עובדי הוראה על המשיבה. בדיון בערעור הציע בית הדין הצעה לצדדים, אולם זו נדחתה. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר המצוי בתיק הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל מהטעמים הבאים: המשיבה טוענת כי גם אם יקבע כי תקנון שירות עובדי הוראה חל עליה, הרי שבנסיבות העניין אין לו נפקות, כיוון שיש לראות בסירובו של המערער לעבוד בבית ספר לבנות כהתפטרות ולא כפיטורים. לעניין שאלת נסיבות סיום ההעסקה של המערער, קבע בית הדין האזורי בסעיף 12 לפסק דינו את הדברים הבאים: "אין ספק כי שינוי תנאי העבודה באופן כה משמעותי - ירידה ממשרה מלאה ל-8 שעות שבועיות, שקול לפיטורים, ואלה צריכים להיעשות עד חודש מאי של שנת הלימודים. אין חולק כי הישיבה המשולשת היתה לאחר יום 16.6.2009 וכי ההצעה לעבוד בהיקף של 8 שעות ניתנה לו רק בראשית שנת הלימודים 2010. בנסיבות אלה ברור כי מדובר בפיטורים. השאלה, אפוא, אם נעשו בניגוד לדין ובפרט בניגוד לתקנון שירות עובדי הוראה" (סעיף 12 לפסק הדין; ההדגשות אינן במקור, ע.ר). דברים אלה נכתבו לאחר שבית הדין האזורי ציין במפורש את מהימנות עדות המערער לעומת חוסר המהימנות של מנהלת בית הספר. בנסיבות אלה יש קושי לקבל את דברי בית הדין האזורי הבאים לידי ביטוי במילים אלה: "אציין כי ספק אם כלל זה חל במקרה דנן, אף מאחר שהתובע למעשה לא פוטר, אלא סיים עבודתו מיוזמתו בנסיבות שיש לראותן כפיטורים לעניין חוק פיצויי פיטורים. עוד יש לומר כי הנתבעת אכן הציעה בחודש נובמבר לתובע לעבוד בהיקף שעליו דובר עמו כמפורט בנספח ה' לתצהיר המנהל. נשוב ונזכיר כי הנתבעת חזרה על הצעתה זו בדיון בפני כב' הרשם אף בדיון בפניי. למרבה הצער התובע לא נענה לפנייה זו, ואין לו להלין אלא על עצמו."(סעיף 14 לפסק הדין). השאלה הנשאלת היא, האם יש לראות בסירוב זה התפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה המזכה בפיצויי פיטורים בלבד, או פיטורים העשויים לזכות בפיצוי נוסף כתוצאה מהפרת התקנון. אנו סבורים, כפי שקבע בית הדין האזורי בסעיף 12 לפסק דינו, כי "שינוי תנאי העבודה באופן כה משמעותי - ירידה ממשרה מלאה ל-8 שעות שבועיות, שקול לפיטורים, ואלה צריכים להיעשות עד חודש מאי של שנת הלימודים". לא נעלם מעינינו מכתב המשיבה לבא-כוח המערער באותה עת, מיום 10.11.2009, עליו הסתמך בית הדין האזורי בסעיף 14 לפסק דינו, ובו נכתב כדלקמן: "המכללה הארצית להכשרה מקצועית לא פיטרה את המורה סנקרוט מחמד אנונר, ונהפוך הוא, [הוא, ע.ר] שהתפטר מעבודתו ובחר לעזוב את מקום עבודתו מרצונו החופשי, לאחר מעורבותו בבעיות שונות ומגוונות החוזרות והנשנות, בעקבות אי התאמתו לעבודתו ואי התמצאותו בחומר שלימד, מעורבותו בבעיות משמעת והתנהגות בלתי הולמת, ואיומים כלפי מנהל בית הספר. בין היתר, מרשך נהג לעזוב את כיתת הלימוד באמצע השיעור, להפסיק ההשגחה והפקרת תלמידים נבחנים באמצע המבחן, התפרצותו בצעקות לחדר מנהל בית הספר ואיומיו על המנהל. כאמור לעיל, מרשך התפטר ממקום עבודתו מרצונו החופשי, ואפילו חתם על מכתב התפטרות ריק. למרות כל האמור לעיל וכמחווה לרצון טוב מטעם מנהל ביה"ס והמפקח האחראי ועפ"י בקשת מרשך ובהסכמתו המוחלטת, ולאחר התפטרותו ממקום עבודתו הקודם, הועבר לעבודה חדשה בבי"ס לבנות בשועפאט (שהוא אותו בי"ס), אך התייצב למשך יום-יומיים ועזב את עבודתו. יצוין, כי אין כל מניעה מצד המכללה כי מרשך יחזור לעבודתו, ואף הוא מתבקש לעשות כן..." (ההדגשות במקור, ע.ר). אמנם במכתב זה צוין כי "אין כל מניעה מצד המכללה כי מרשך יחזור לעבודתו, ואף הוא מתבקש לעשות כן", אולם המכתב מתבסס על נתונים שבית הדין האזורי לא קיבל אותם כלל ביחס לסיום העבודה, והמנוגדים לגרסה שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי. יתירה מזו כל שמופיע במכתב זה היא אמירה כללית בסופו של המכתב, בדבר אפשרות חזרתו של המערער ללמד, מבלי להתייחס למתכונת ההעסקה. משלא טענה המשיבה, וממילא לא הוכח על ידה, כי הוצעה למערער במסגרת הצעות אלו מתכונת העסקה כבשנים קודמות, או מתכונת העסקה כדוגמת זו שסוכמה עליה עם המפקח, הרי שנותרה למעשה כמוכחת ההצעה למתכונת עבודה של 8 שעות בלבד, הצעה לה לא יכול היה המערער להסכים בשום פנים ואופן. אשר על כן אין בהצעות אלו כדי לשנות מהמסקנה אליה הגענו. ברצוננו להדגיש כי אין כל בסיס לטענה שהמערער התפטר. הוא לא הודיע על התפטרות, ולא ניתן להסיק מהתנהגותו על כוונה להתפטר. למערער הוצעה הצעה של מערכת מצומצמת בת 8 שעות לעומת מערכת של 20 שעות, או מערכת לה הסכים של 16-12 שעות. משדחה הצעה זו, לא הוצעה לו הצעה אחרת, בבחינת כזה ראה וקבל או לא תקבל מאומה. המערער רצה לעבוד, אך בקשו ממנו להסתפק בנזיד עדשים. זהו מהלך של פיטורים, ולא התפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה. לעניין שאלת תחולת תקנון שירות עובדי הוראה על בית הספר, טוען המערער כי בית הדין האזורי הסתמך בטעות רק על עדותו של המנהל בחקירתו החוזרת, במקום להסתמך גם על עדותו במהלך חקירתו הנגדית, ולכן הגיע למסקנה שגויה, לפיה "לא ברור לאיזה נוהל התכוון [המנהל, ע.ר]. הוא לא הפנה לדבר מסוים ולא ניתן לפרש דברים סתומים אלה כמחילים על הנתבעת את כל כללי תקנון שרות עובדי הוראה. מדובר בדברים כלליים" (סעיף 13 לפסק הדין). ברם אנו סבורים שהדברים ברורים ועולים בצורה חד משמעית מעדותו של מנהל בית הספר גם בחקירה הנגדית וגם בחקירה החוזרת כמפורט להלן. במהלך חקירתו הנגדית העיד מנהל בית הספר כדלקמן: "ש. אתה מכיר את הנוהל של משרד החינוך שאומר שצריך להודיע למורה על הפסקת עבודתו עד חודש מאי? ת. כן. אנו גם נוהגים כך. אנו עובדים לפי כל התקנות של משרד החינוך. אנו מתוקצבים למעשה על ידי משרד החינוך"". (עמוד 22 לפרוטוקול בית הדין האזורי, שורות 8-5, ההדגשה הוספה, ע.ר). הנה כי כן, עדות מפורשת זו מדברת בעד עצמה, וממנה עולה ללא ספק כי התקנון, כולל ההוראה המגבילה הודעה למורה על הפסקת עבודתו עד לחודש מאי, נוהגים במשיבה. גם בחקירתו החוזרת, חוזר מנהל בית הספר על דברים אלו באופן מפורש בהאי לישנא: "ש. לגבי הנוהל של משרד החינוך לפטר מורים אתם נוהגים או חייבים לפעול לפיו? ת. חייבים. אין יותר שאלות". (עמוד 23 לפרוטוקול בית הדין האזורי, שורות 31-29) אנו סבורים כאמור כי מקריאת עדויות המנהל, הן בחקירה הנגדית והן בחקירה החוזרת כמכלול, ברי שנוהגים בבית הספר על-פי תקנון שירות עובדי ההוראה, ולפיכך מסקנתנו היא שהמערער עמד בנטל להוכיח את המקור הנורמטיבי, שמכוחו מחויבת הייתה המשיבה להודיע למערער על פיטוריו עד לחודש מאי. ומשלא עשתה כן - זכאי הוא לקבל תשלום שכר עבור שנת הלימודים 2010, כפי שתבע.  סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי בנסיבות הקיימות, דין הערעור להתקבל. על המשיבה לשלם למערער פיצוי בגובה השכר עבור שנת הלימודים 2010 בסך של 96,000 ₪. מסכום זה יש לנכות סך של 8,000 ₪ בגין הודעה מוקדמת, שנפסק למערער על ידי בית הדין האזורי, בקבלו את תביעתו החלופית של המערער לתמורת הודעה מוקדמת. לפיכך, על המשיבה לשלם למערער סך של 88,000 שח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2010 (מחצית התקופה). על המשיבה לשלם למערער תוך 30 יום מהיום שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪. ככל שלא ישולם סכום זה תוך 30 יום, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין זה ועד התשלום המלא בפועל. פנסיהפנסיונריםהתפטרות