סגן הנשיא (קובובי): 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי שדחה מכל וכל את עתירת המערער לתשלומים שונים מאת המשיבה: פיצויי פיטורים, הפרשי דמי גמולים לקופת גמל ולקרן השתלמות ופיצויים בגין הפרת חוזה עבודה. 2. עובדות המקרה נקבעו על-ידי בית-הדין קמא כלהלן: - "א) התובע עבד בשירות הנתבעת כמנהל חשבונות בכיר, החל מאפריל 1983 ועד מאי 1984...; ב) ביום 3.2.1984 פירסמה הנתבעת מודעה בעיתון, ובה הציעה עבודה ל"מנהל חשבונות עצמאי מנוסה לתפקיד בכיר"; ג) על-פי המודעה הנ"ל התקבלה לעבודה הנתבעת הגב' רחל דרור החל מ-1.3.1984. הגב' דרור עבדה כאמור כחודשיים ומחצה, והפסיקה עבודתה בנתבעת; ד) ביום 6.4.1984 הגיש התובע את התפטרותו למנהל הנתבעת, מר לעדן, וחדל לעבוד בנתבעת". 3. טענת המערער היתה כי עצם קבלת הגב' דרור לעבודה לשמש כמנהלת חשבונות, כמוה כביטוי לגמירת דעתה של המשיבה לפטר אותו. מכאן - זכותו לפיצויי פיטורים. לחילופין, נוצרו לגביו, עקב קבלת הגב' דרור לעבודה, "נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". מכאן שהתפטרותו, דינה כדין פיטורים (סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). תגובת המשיבה לטענות אלה היתה כי לא התכוונה לפטר את המערער; כי הדבר נאמר לו מפורשות על-ידי מר לעדן בשיחה, שבה ביקש המערער להביע את חששותיו עקב המצב החדש נוצר; וכי קבלת הגב' דרור לעבודה היתה כדי להכניס מחשב למפעל. לעניין תשלום דמי גמולים סמך המערער על ההסכם הקיבוצי בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה, ועל הבטחה שניתנה לו כי כך ינהגו כלפיו. 4. טענותיו של המערער נדחו אחת לאחת, משקיבל בית-הדין כמהימנה את גרסת המשיבה שלא התכוונה לפטר אותו או להצר את צעדיו, ומשלא היתה אחיזה לטענות הפיטורים או ההתפטרות בדין פיטורים. ממילא נפלה העילה לזכאות לפיצויים עקב הפרת חוזה. אשר לדמי גמולים, הסעיף בהסכם הקיבוצי עליו סמך המערער, עניינו עובד המועבד "בעבודת כפיים", סיווג שאינו הולם את עבודתו של המערער. אשר להבטחה שניתנה לו על-ידי המנהל מר לעדן, סמך בית-הדין קמא את ידו על דברי המנהל שהיו נאמנים עליו - כי הבטחה כזו לא ניתנה. משקלה של הטענה היה מבוטל בעיני בית-הדין, מן הטעם הנוסף שהמערער, אשר עסק בהנהלת חשבונות, החריש במשך שנה תמימה, ולא נקף אצבע להסדרת עניין שהובטח לו, לדבריו, ושהיה בכוחו להסדירו בנקל. 5. בהודעת הערעור טען פרקליטו המלומד של המערער כי שגה בית-הדין קמא בקובעו שהכוונה לפטר את מרשו נותרה בבחינת דבר שבלב. הכוונה היתה גלויה לעין, אלא שהפכה למעשה הונאה שקול ומחושב. עדות לכך - תצהירה וחקירתה של הגב' דרור, מהם התעלם בית-הדין לחלוטין. עדות זו התומכת בגרסת המערער, מראה בעליל שקבלת הגב' דרור לעבודה נועדה לנשל אותו מן העבודה. אלא שתחת זאת, העדיף בית-הדין את עדותו מלאת הסתירות והתמיהות של מר לעדן. לעניין דמי הגמולים שגה בית-הדין בכך שלא הבחין שבסעיף 15 לצו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מפנה לצו הרחבה כללי בקשר לפנסית יסוד בתעשיה ובמלאכה. 6. הדיון בערעור התקיים בסיכומי טענות בכתב. 7. עיקר טענותיו של בא-כוח המערער היו: לעניין פיטורים - כי גמירת דעתו של מעביד לפטר עובד, יכולה להשתק, מעצם קבלת עובד אחר במקומו; לעניין התפטרות בדין פיטורים - כי קבלתה של הגב' דרור לעבודה, לא היתה כדי לסייע למערער אלא להחליפו; בית-הדין היה מודע לתחושת העלבון ואי-הנוחות שקננה במערער - דבר שהמשיבה עצמה לא כפרה בו - ולא הפעיל את מבחן הראוי, המבחן הסובייקטיבי לעניין דמי הגמולים - צו ההרחבה בדבר פנסית יסוד חל על כל העובדים במדינה בכל הענפים, ושומה היה לישמו לגבי המערער. 8. בא-כוח המשיבה טען בסיכומיו שעם היותו מודע לחששותיו של המערער פן ינושל מעבודתו, הבהיר בית-הדין שבין תחושה סובייקטיבית לבין הרעת תנאים בפועל או הצרת צעדים, רב המרחק. בפועל לא היתה כל ראיה לכך שחלה הרעה מוחשית אוביקטיבית במעמדו של המערער, בשכרו, ביחסים עמו ובתנאי עבודתו. לעניין התגמולים תמך בא-כוח המשיבה בפסק-הדין שבערעור. עד כאן טענות הצדדים. 9. יש להעריך הערכה רבה את מאמציהם הבלתי נלאים של פרקליטי הצדדים בהצגת עמדותיהם המנוגדות בשתי הערכאות. בסיכום טענותיו של בא-כוח המערער, נטחנה עד דק - במיוחד בבית-הדין קמא - מסכת עובדות שנועדה להראות כי המשיבה פעלה כלפי מרשו שלא ביושר, על מנת לנשלו מעבודתו בלי לשלם לו פיצויי פיטורים. בא-כוח המשיבה לא נמנע מעימות "פרונטלי" עם העובדות והודה כי - "בעצם פרסום מודעה לקליטת עובד חדש ללא תאום עם התובע, היה די כדי לגרום לתובע לחוש עלבון צורב". אך הוסיף כי "עלבון כזה אין בו כדי לשמש עילה לתובע לפרוש מעבודתו, ולדרוש כי ייראה הדבר כאילו פוטר". 10. תשובה על השאלה אימתי תחושת עלבון או קיפוח מצדיקה ישום סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תלויים בנסיבות כל מקרה ומקרה. בא-כוח המערער רצה ללמוד A CONTRARIO מן האמור במובאה מדב"ע לח/2 - 2 [1]: - "ייתכן אמנם שבקבלת עבודה אצל מעביד אחר יראו ביטוי לכוונתו של עובד להתפטר מעבודתו הקודמת. בעיקר יגיעו לאותה תוצאה, עת ברור שקבלת העבודה האחרת אינה מתיישבת עם המשך יחסי עובד-מעביד, שהיו קיימים עד התחלת העבודה האחרת..." (שם [1], בע' 280). טענתו של הפרקליט המלומד היתה שאם ניתן לדון לשבט, בעניינו של עובד, על-פי התנהגותו - כך צריך שיהא, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מעביד על-פי התנהגותו. נראה לנו כי תחת להידרש להיקש "במהופך", שהסימטריה בין מרכיביו המנוגדים אינה מובטחת, מוטב לסמוך על ההלכה הנוגעת ישירות לעניין, והאומרת כי - "...לא בכל מקרה או שרשרת של מקרים הגורמים לעובד אי-שביעות רצון, או מורת-רוח, יש לראות עילה המצדיקה את התפטרותו עם זכות לפיצוים, מכוח סעיף 11 (א), סיפא לחוק פיצויי פיטורים" (דב"ע לג/34 - 3 [2], בע' 414). 11. חוזרת הקושיה לדוכתה: ההיתה בענייננו עילה המצדיקה התפטרות בדין פיטורים? השופטת המלומדת נגשה לבירור השאלה בפתיחות ובהבנה, ונימקה כראוי את טעמיה (בסעיפים 6-9). לא שוכנענו שיש מקום להתערב במערכת שיקוליה, ולהפוך את הקערה על פיה. 12. הוא הדין לעניין דמי הגמולים: צו הרחבה הינו פועל יוצא מההסכם הקיבוצי שאת הוראותיו הוא בא להרחיב, כולן או מקצתן. מי שאינו בבחינת "עובד" לפי ההגדרה שבהסכם, לא ייכנס להגדרה בדלת האחורית, בשובלו של צו הרחבה. 13. סוף דבר: הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך -.1,000 ש"ח. התפטרות