התפטרות סטודנט - תביעת מעביד נגד עובד

סטודנט ללימודי מחשב בטכניון עובד כמורה למתמטיקה בבית ספר להשכלת מבוגרים. המעבידה אינה חותמת עמו הסכם עבודה. במהלך הסמסטר השני, וכחודשיים לאחר תחילתו, נותן העובד הודעה מוקדמת על התפטרות ומסיים עבודתו בחלוף ההודעה המוקדמת. 4 ימים לאחר מכן מגישה התובעת, המעסיקה, תביעה כספית, חוזית-נזיקית נגדו ע"ס 150,000 ₪. 1. רקע 1.1 התובעת הינה בית ספר להשכלת מבוגרים, בעלת סניפים בכל רחבי הארץ, המנהלת קורסים להכנה לבחינת הפסיכומטרי, להשלמה ושיפור לקראת בחינות בגרות לבוגרי התיכונים וקורסים נוספים. 1.2 הנתבע, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, היה סטודנט ללימודי מחשב בטכניון, הועסק ע"י התובעת, ללא הסכם עבודה בכתב, כמורה למתמטיקה. הנתבע לימד סמסטר חורף תש"ע והחל ללמד את סמסטר חורף תשע"א (שתחילתו ב- 5/9/10 ומועד סיומו- 30/1/11). בסמסטר זה לימד הנתבע שני קורסים - האחד קורס של 5 יחידות במתמטיקה בקריות והשני - קורס משולב של 4 ו- 5 יחידות לימוד בחיפה. הנתבע עבד אצל התובעת 4 ימים בשבוע בין השעות 17:00-22:00, שכרו עמד על סך של 120 ₪ לשעה, ובסך הכל השתכרותו החודשית הממוצעת נעה בין 4,600 ₪ ל- 4,900 ₪ לחודש. במקביל ובנוסף, עבד הנתבע כמורה למתמטיקה בביה"ס ויצו-ליאו בק. 1.3 ביום 1.11.2010, כחודשיים לאחר תחילת הסמסטר, הודיע הנתבע לתובעת על התפטרותו בשל קבלתו לעבודה בחברה העוסקת בתחום ההיי-טק. מנהלת אזור הצפון בתובעת, גב' סיוון רהב, ניסתה להניאו מהחלטתו, כך גם ב"כ התובעת דאז. הנתבע המשיך עבודתו עד לתום תקופת ההודעה המוקדמת - 14.11.10. 1.4 ביום 18/11/2010 הגישה התובעת תביעה כספית, חוזית ונזיקית נגדו, ע"ס 150,000 ₪. התביעה התנהלה בפני כב' השופט ש' שר ועם פרישתו הועברה להתברר בפני. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ובישיבת ההוכחות העידו עדי התובעת - מר מתן דמרי, מורה התובעת שהחליף את הנתבע בקורס בקריון, מר ישראל פרץ, ששימש כמנכ"ל משותף (מנהל פדגוגי בתובעת בין השנים 2002-2010) ועזב כחודשיים טרם ההתפטרות, הגב' כרמית תא שמע, סמנכ"לית תפעולית. מטעם הנתבע העיד הנתבע ועדיו - מר ארז כהן, מורה למתמטיקה ברשת 'אנקורי' כ- 20 שנה, כותב ספרי מתמטיקה ומי ששימש כמורה הנתבע, מר עידו מרבך, אף הוא היה בעברו מורה הנתבע, בתקופה הרלוונטית הפעיל את קורס הפיזיקה של התובעת בקריון והנו בעל וותק הוראה של כ- 15 שנה. לאחר שמיעת עדי ההגנה העידה גב' סיוון רהב, שהייתה מנהלת אזור הצפון. בתום ישיבת ההוכחות הוצעה הצעת פשרה לצדדים- לדחיית התביעה- ההצעה נדחתה. משהוגשו סיכומי הצדדים בכתב, ניתן כעת פסק דיני. 2. המחלוקת לטענת התובעת, הנתבע נטש את תלמידיו במהלך הקורסים, פעל בניגוד לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, הפר את ההסכם בצורה בוטה, לא מוסרית וחסרת תום לב; הנתבע ידע מראש שהוא מתכוון לנטוש את כיתותיו, חיפש עבודה אחרת במקביל לעבודתו אצל התובעת ומשקיבל תשובה חיובית הודיע על עזיבה ועזב כמעט מיידית. בהתנהגותו זו הוא גרם לנזקים לתובעת, המוערכים על סך של 150,000. לטענת הנתבע, לא נפל כל פגם בהתפטרותו שהייתה כדין ולגיטימית. בעוד הוא נהג כדין התובעת נהגה בניגוד לדין ולא חתמה עמו על הסכם עבודה, לא הוכיחה את תביעתה הקנטרנית והמופרכת מיסודה ואשר על כן יש לדחות את תביעתה ולחייבה בהוצאות לדוגמה. 3. טענות התובעת 3.1 עזיבתו הפתאומית של הנתבע, שסיבה של ממש לא הייתה מאחוריה, גרמה למפח נפש לתלמידים והיוותה פגיעה חמורה עוד יותר במוניטין של התובעת, לרבות שרשרת נזקים ארוכה, שכימותה אמנם בעייתי, אבל היא נראית בעין. הנתבע נטש 60 תלמידים לערך במהלך הקורס וגרם לתופעת שרשרת המובילה לכך שבמקום 'חבר יביא חבר' ל- 'חבר יבריח חבר'. בכך חשף אותה הנתבע לתביעות ניזקיות ישירות מצד התלמידים וניתן ללמוד ממספר התלמידים שנרשמו לקורסים העוקבים על ירידה דרסטית במספר התלמידים שנרשמו לקורסים במתמטיקה, ולקורסים בסניפים אלה בכלל. 3.2 לטענת התובעת, הגם שלא נחתם הסכם עם הנתבע, הרי שפרטי העבודה סוכמו בין הצדדים, הנתבע מכיר את פרטי עבודתו, את מחויבויותיו ואת זכויותיו עפ"י הנוהג והנוהל הנהוגים, הקבועים והמקובלים אצל התובעת, כמו גם בבתי ספר אחרים, הן הכלליים (עירוניים וממלכתיים), הן השייכים לרשתות ועמותות המוסדות הפרטיים להשכלה והשלמת לימודים תיכוניים. 3.3 יש לדחות את טענת הנתבע ועדיו כי אלו ניסו "לשדך" לתובעת מורים תחליפיים. מדובר בהצעה לא רצינית, לא קונקרטית שהגיעה רק ברגע האחרון. המועד בו הוצעה ההצעה - בו ביום בו הודיע הנתבע על התפטרותו - מלמד על כך כי הם ידעו זמן רב לפני ההתפטרות, כי הנתבע מתכוון לעזוב את עבודתו אצל התובעת. לטענתה הוכח כי הנתבע לא רק שלא מזער את הנזק, אלא הוא ועדיו הציגו מצג שקר בעדותם. 3.4 הנתבע ידע וגם ידע את מחויבויותיו כלפי התלמידים. לכל הפחות ידע כי יעדי עבודתו היו ברורים- הכנה לבגרות. מכסת חומר הלימוד מחייבת 4 חודשי לימוד ומכאן שעזיבת הקורס באמצעו פירושה אי עמידה בתנאים היסודיים שלשמם קיבל את משרתו. למעשה מדובר באי מתן תמורה בעבור השכר שהשתכר. הנתבע ידע עוד לפני תחילת הקורס כי הוא עומד לנטוש את כיתתו. התובעת שימשה לו פתרון כספי זמני שניתן לנצלו, עד שימצא פתרון הולם יותר עבורו. אילו לא רצה לגרום נזק לתובעת, יכול היה שלא לקבל על עצמו את האחריות לקורסים חודשיים קודם לכן, או לסיים את הקורסים כהלכתם. זאת ניתן להסיק מתוכן הודעת ההתפטרות וממועד הגשתה, כמו גם מהניסיון "לשדך" מורים חלופיים. הנתבע ידע היטב ומראש כי תוכניתו תפגע בתלמידים ובעקיפין בתובעת, הוא הבין לחלוטין את הנזק שהוא יגרום להם ולתובעת, אך למרות זאת התחייב ללמד בקורסים ולקח על עצמו את האחריות להגיש את התלמידים לבגרות. מכאן, שהנתבע פעל שלא בתום לב, כמתחייב מדיני החוזים הכלליים והסתתרות מאחורי דיני העבודה אין לה הצדקה משפטית. לפיכך, אפילו אם נטען כי אין עליו לשלם דמי נזק, הרי שהשבה של שכר העבודה מראשית הסמסטר וודאי צריכה להיות. 3.5 גובה הנזק- התובעת מסכימה כי לא הוכחו נזקיה במדויק, אך לטענתה הסכומים הנדרשים נדרשו בהערכה גסה והם מועטים לעין ערוך מהנזקים האמיתיים, אותם העריכה ב- 150,000 ₪:- הנזק בגין פגיעה במוניטין - כ- 50,000 ₪ הינו בסיס נזק שנפסק ללא חובת הוכחה. הנזק בגין העסקת מורים - כ- 40,000 ₪; מתלושי השכר של מר דמרי למדים על תשלום נוסף של 11,808 ₪ שהנו ההפרש בין תעריף השכר שקיבל המורה החלופי (190 ₪ לשעה), לבין השכר לשעה שקיבל הנתבע (120 ₪ לשעה) וכן בגין דמי נסיעות מחוץ לעיר. בתוספת הפרשות סוציאליות על תוספת זו - כ 20%, היינו - 14,170 ₪ למורה מר מתן דמרי. בגין העסקה של מורה כמחליף נוסף - סך דומה, כך שהשכר העודף לשני המורים - 28,000 ₪. לאור ביצוע פעולות נוספות שביצעה התובעת למציאת מורים מחליפים, יש להעמיד את הפיצוי בגין ההוצאות ע"ס 40,000 ₪. הנזק בגין גריעה במספר התלמידים - הוכח כי, מספר התלמידים שנרשמו לסמסטר קיץ 2011, פחת בכמחצית ביחס לנרשמים בסמסטר קיץ 2010; תלמיד ממוצע משלם סך של 5,000-6,000 ₪ לקורס, הרי שהנזק הוא 360,000 ₪. מאחר וההפחתה במספר התלמידים תלויה גם בגורמים נוספים, הועמד ראש נזק זה על סך של 50,000 ₪ בלבד. 3.6 לטענתה, לא הגזימה התובעת אפילו במעט משדרשה את הסכום 150,000 ₪. יחד עם זאת, התובעת מניחה לבית המשפט לפסוק על פי שיקול דעתו גם את גובה הנזק הכללי שנגרם לתובעת:- "אנו סבורים כי על ביהמ"ש הנכבד לקחת במערכת חישוביו את העובדה שמדובר ברעה חולה השוררת בתחום מערכת ההשכלה והחינוך, ומשום העובדה שמדובר במורים, גוברים רחשי הרחמים על דרישת הצדק, וסופו של דבר היא פוגעת בכל חלקה טובה של מערכת החינוך ובלקוחותיה." (עמ' 11, סעיף 36 לסיכומי התובעת). 4. טענות הנתבע 4.1 לטענת הנתבע לא נפל כל פגם בהתפטרותו, אשר הייתה כדין. התובעת, גם לאחר שמיעת העדים והצגת מלוא הראיות, לא הצליחה להוכיח תביעתה. לא הוצגה ראיה אחת בדבר "נזק" או "תשלום עודף" ואף הטענה בדבר "נשירת" תלמידים כתוצאה מההתפטרות התגלתה כטענה ריקה מתוכן. התובעת סירבה לחתום עם הנתבע על הסכם עבודה בכתב. חובתה של התובעת לעשות כן, על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב- 2002. 4.2 התובעת בחרה שלא להביא לעדות את מר יוחאי טוויג, שהנו עד מהותי ביותר, שעמו סוכמו תנאי עבודתו של הנתבע. עדי התובעת מסרו עדות שמיעה ותשובותיהם מתחמקות ואינן מהימנות: - מעדותו של מר מתן דמרי, שהינו "עד מטעם" המועסק עד היום בתובעת, עולה כי בניגוד לאמור בתצהירו, לא נחתם עמו חוזה. עוד עולה כי אינו יכול להעיד על נזק שכביכול נגרם לתובעת. עדותו של מר ישראל פרץ- העלתה כי לא היה מעורב כלל בהליך בין התובעת לבין הנתבע ואף הוא לא ידע להעיד על "הנזקים" להם טוענת התובעת. כל עדותו הינה עדות שמועה שאין ליחס לה משקל. עדותה של גב' כרמית תא שמע, שהינה "עדה מטעם", הינה עדות שמועה משלא הייתה מעורבת בעניינו של הנתבע. מעדותה אשר "באה לברך ויצאה מקללת" עולה כי לטבלה שצירפה לתצהירה באשר ל "נשירת" תלמידים מהקורס, לכאורה מחמת התפטרותו של הנתבע אין רגליים וידיים, שכן טבלה של שנים קודמות לה לא צורפה. גם התחשיב שבוצע על ידה באשר לנזק מנשירת תלמידים לא צורף. כך גם לא צורף החישוב של הנזק שנבע מהעסקת מורים מחליפים ואין די בהצגת תלושי השכר. באשר לפגיעה במוניטין, העדה אישרה כי מדובר בסכום מוערך בלבד וכי לא הוגשו תלונות של תלמידים. העדה גב' סיוון רהב העידה לאחר חקירת עדי הנתבע. עדותה הייתה רצופת סתירות. הסתבר כי, בניגוד לאמור בתצהירה היה זה מר יוחאי טוויג אשר קיבל את הנתבע לעבודה וסיכם עמו את תנאי ההעסקה. עוד התברר כי העדה לא זכרה שהתנהל קורס נוסף בקריון ובו פוטרה מורה באמצע הסמסטר וגם העידה כי אינה בקיאה במספרים ואינה יכולה להעיד על נזקים. מנגד, עדי הנתבע כמו גם הנתבע עצמו, היו מהימנות ללא כל סתירות רצופות ומניחות את הדעת. מעדויות אלו עולה כי מדובר בנתבע אחראי אשר ביקש, על אף שלא היה צורך בכך, למצוא לו מחליף במקומו אך נדחה. 4.3 הנתבע ביקש לדחות את התביעה. מצופה היה כי התובעת, לו חפצה בתקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר מזו הקבועה בחוק, תערוך חוזה עבודה מסודר, במסגרתו יוסדר נושא זה ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה. לטענתו, אין לכפות על עובד יחסי עובד- מעביד, ככל שהתפטרותו נעשתה כחוק. הנתבע לא ביקש לפגוע בתובעת אלא ניסה לעזור במציאת מורים מחליפים אך התובעת סירבה לקבלם. הנתבע עבד משך כל תקופת ההודעה המוקדמת והתפטרותו הייתה כדין. 5. דיון והכרעה לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, התרשמתי ישירות מהעדים ובחנתי את המצב המשפטי, הגעתי למסקנה כי עילת התביעה לא הוכחה ואף לא הוכחו הנזקים הנטענים. התובעת מנהלת עסק- בית ספר למבוגרים, שיש לו שלוחות וסניפים בכל הארץ. התלמידים הלומדים אצלה אינם תלמידים על פי חוק חינוך חובה, אלא אנשים מבוגרים ששילמו כסף לתובעת על מנת לשפר ולהשלים את ציוניהם. "תלמיד" המתקבל ללמוד קורס אצלה הוא תלמיד ששילם כסף. התובעת בחרה שלא לחתום על הסכם עבודה עם הנתבע; מתוך העדויות עולה כי היא אינה מתקשרת בכתב עם עובדים נוספים ולבית המשפט לא הוצגו הסכמי עבודה. בסיכומיה (סעיף 22) טוענת התובעת כי באופן עקרוני נחתמים הסכמי העבודה עם מורי הבגרויות והם מכילים פרטים טכניים בלבד- את מספר שעות העבודה ואת השכר. אין בהם, לטענת התובעת, הבהרה של המשנה האידאולוגית הטבועה במערכת החינוך וההשכלה, קרי העדר התפטרות עד לסיום הקורס. עובדה זו לא מנעה ממנה להגיש תביעת נזיקין, המהווה ניסיון לעקיפה של דיני העבודה המתירים התפטרות כדין. בכל המועדים הרלוונטיים היה הנתבע סטודנט בטכניון, כבן 27; הנתבע לא היה מורה ו/או מחנך ו/או מורה שלמד הוראה או עסק בהוראה באופן קבוע. התובעת הייתה מודעת לכך עוד בתחילת העסקתו. הנתבע היה סטודנט ללימודי המחשב, שעבד אצל התובעת במשך סמסטר וחצי בלבד. הנתבע היה זכאי להתפטר מעבודתו על פי כל דין ובוודאי שזו זכותו בהתאם לחוק יסוד: חופש העיסוק. הנתבע מסר הודעה מוקדמת להתפטרותו בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א- 2001. פיטורין ו/או התפטרות במהלך קורסים אינם רצויים אך הם מציאותיים והם חלק ממערכת יחסי עבודה. כך גם העידו עדי הנתבע. כך העיד מר ארז כהן באשר לתנאי העבודה ברשת 'אנקורי':- "ש. במלים אחרות, אתה יכול להגיד לי האם בחוזה של מורה עם אנקורי כתוב באיזשהו מקום שהוא יכול לעזוב באמצע קורס? ת. אני לא יכול להגיד לך. מניסיוני הרב, מורים רבים מאוד עזבו במהלך הקורס, מורים של פסיכומטרי, של ספרות, מתמטיקה או פיסית. רשת אנקורי בכלל לא מתייחסת בצורה כזו למורים שלה לעומת התובעת. היא מאפשרת לעזוב כשמודיעים מזמן ומודיעים מראש..." (ש' 28-32, עמ' 18 לפרוטוקול מיום 30.9.13 וראה גם ש' 1-9, עמ' 20). ראה גם עדותו של מר מרבך: "ש. ואם היית רוצה לעזוב את הקורס באמצע, איך היית עושה את זה? היית קם והולך או שהיית נותן הודעה מוקדמת? ת. הייתי נותן הודעה מוקדמת." (ש' 26-28, עמ' 22 לפרוטוקול). נזקי התובעת תביעת הנזיקין 'התגבשה' 4 ימים בלבד לאחר התפטרות הנתבע. התובעת וודאי שלא יכלה לצפות או לכמת אז את נזקיה. טענת הנתבע כי תביעה זו, בסך 150,000 ₪ נועדה 'להלך עליו אימים' אינה משוללת הגיון. אני מקבלת את טענת הנתבע כי גם בסיום פרשת ההוכחות התובעת לא הוכיחה נזקיה. התובעת לא הגישה חוות דעת מקצועית (רו"ח, דוחות כספיים, דוחות רווח והפסד) לתמיכה בטענותיה. העדים, מר מתן דמרי ומר ישראל פרץ, הודו כי אין הם יודעים להעריך את הנזק הכספי (עמ' 11, ש' 15-16 ועמ' 13 ש' 25-26 לפרוטוקול). מעדות כרמית תא שמע ועדות הגב' סיוון רהב, לא הוכח כל קשר סיבתי בין התפטרותו כדין של הנתבע לבין נזקים נטענים. הנזקים לא הוכחו ולא הוכח גובהם. ועתה בהתייחסות לסעיפים הספציפיים בטענות התובעת: א. נזקים ישירים מהשתתפות ותשלום התלמידים (טווח קצר ובינוני)- כ 50,000 ₪. התובעת טוענת כי התפטרותו של הנתבע, במהלך סמסטר חורף הביאה לכך שמספר התלמידים שנרשם בסמסטר קיץ העוקב פחת בשני הסניפים באופן דרסטי וכך גם בכל אזור הצפון. הטבלה שצירפה הגב' כרמית תא שמע אינה מלמדת דבר באשר לקשר הסיבתי בין התפטרותו כדין של הנתבע לבין גריעת תלמידים בקורס הקיץ לאחר מכן. מחקירתה הנגדית של הגב' כרמית תא שמע לא נשללה טענת הנתבע כי פוטרו מורות שלימדו בקורס בקריון: "ש. בתקופה שבה אלכס לימד בקריון לימדה מורה בשם מיכל שפוטרה. נכון? ת. אינני יודעת." (עמ' 15 ש' 31-21 לפרוטוקול). עוד עולה מחקירתה כי בקריון לימד עוד מורה במקביל לקורס שלימד הנתבע. מדוע מיחסת התובעת את הגריעה בתלמידים שנרשמו לקורס קיץ רק לנתבע? האם לא ניתן לייחס זאת גם או רק למורה שפוטרה או למורה הנוסף שלימד במקביל, או למורה החלופי? ניתן גם ניתן: "ת. בחיפה הייתה כיתה אחת שבה אלכס לימד. בקריון היו שתי כיתות, שרק באחת מהן אלכס לימד. לא הייתי אז מנהלת תפעולית ולכן אני לא יודעת את שם המורה השנייה. הייתי באזור המרכז ולא היה לי קשר לצפון. ש. תוכלי להראות לי טבלה לשנת 2008 2009? מה היה לפני שהנתבע התחיל לעבוד, מה היה אחרי שהנתבע התחיל לעבוד. אנו מדברים על מורה של סמסטר וחצי. לא של שנה... ת. אני לא יודעת מספרים לשנים שציינת. ש. יכול להיות שבעצם לא היו נזקים? כי אולי ב- 2008-2009 היה שונה במספרים האלה. משום שזה דינאמי, רישום תלמידים זה דינאמי. ת. נכון, הוא דינאמי אך תלוי מצב" (ש' 3-15 עמ' 16 לפרוטוקול). ראה גם עדותה של הגב' סיוון רהב: "ש. אני אומרת לך שבסניף הקריון היה קורס נוסף של 4 יחידות מתמטיקה. אלכס לימד 5. הייתה שם מורה בשם הילה. ת. לא זכור לי. ש. אם אומר לך שהתובעת פיטרה את הילה באמצע הסמסטר הראשון, מבלי לחשוב שזה יגרום לה נזקים כאלו ואחרים- אני אטעה? ת. יכול להיות מקרים בהם מורים פוטרו באמצע קורס, מאחר והם הסבו נזק לכיתה. אני לא מדברת על המקרה הזה, כי אני לא זוכרת. ש. בתום אותו סמסטר התחיל סמסטר שני והגיעה המורה מיכל ברק, שגם היא פוטרה באמצע הקורס של 4 יחידות מתמטיקה. היא החליפה את הילה. ת. לא זוכרת. ש. אני מציגה בפניך טבלת התפלגות שצירפה הגב' כרמית שמע לתצהירה למועד 2010 ומועד 2011. כשאני מסתכלת על טבלת ההתפלגות הזו, זה 4 ו- 5 יחידות יחד? ת. כן. ש. כנ"ל לגבי 2011? ת. כן." (עמ' 30 ש' 10-24 לפרוטוקול). וכן ראה המשך עדותה בשורות 25-33. מכאן אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין התפטרותו כדין של הנתבע לבין טענותיה בדבר הנזקים, ואף לא הוכיחה את גובה הנזק. גב' תא שמע העידה כי ביצעה חישוב במחשב וכי התוצאה הייתה 50,000 ₪ (ש' 16-22, עמ' 16). לא רק שחישוב זה לא הוגש, אלא שהוא סותר לחלוטין את טענת התובעת, כי הפגיעה הכספית הינה על סך של 360,000 ש"ח ואילו ההפסד שנתבע הינו הערכה בלבד של הנזק (סע' 35 לסיכומיה). ב. בגין התשלומים העודפים שנאלצה לפצות בהם את המורים המחליפים- כ 40,000 ₪. אני דוחה רכיב זה בחישוב הפיצויים/הנזק. התובעת טוענת כי בעקבות התפטרותו הפתאומית של הנתבע, נאלצה באמצע הסמסטר לחפש מורים מחליפים ולאחר לבטים ופשרות שונות, מצאה שני מורים מחליפים אך לשם כך נאלצה לשלם להם שכר גבוה מזה שקיבל הנתבע. לטענתה שולם ביתר לשני המורים סך של 40,000 ₪. דא עקא שהתובעת ציינה שמו של מורה אחד בלבד, הוא מר מתן דמרי, שמסר תצהיר והעיד. לגביו צורפו 5 תלושי שכר בלבד מהם עולה כי בשלושת החודשים 11/10, 12/10 ו 1/11 שולם לו שכר הוראה נוסף לפי תעריף של 190 ₪ לשעה, בעוד ששכר ההוראה של הנתבע עמד על 120 ₪ לשעה; כן שולם למר דמרי, המורה המחליף, הוצאות נסיעה מחוץ לעיר בסך של כ- 768 ₪ לחודש. בין אם שילמה התובעת שכר נוסף וגבוה יותר למורה המחליף, אין לזקוף זאת לחובתו של הנתבע אשר היה זכאי להתפטר מעבודתו. התובעת מנהלת עסק כלכלי, סמכה ובטחה במורה החלופי- מר דמרי- והעדיפה אותו על פני מורים אחרים. לא נעלם מעיני כי תוספת השכר סויגה בתצהירו של כל אחד מעדי התובעת: הגב' כרמית תא שמע, הצהירה "ככל הידוע לי הנהלת היי קיו נאלצה לשלם מחירים גבוהים מהמקובל..." (סעיף 12). הגב' סיוון רהב- "ככל שהייתי מעורה בעניין זה.." (סעיף 11 לתצהירה) ומר מתן דמרי- "למיטב זכרוני..." (סעיף 6 לתצהירו). אדגיש ואציין כי פירוט החישוב נעשה לראשונה רק בסיכומי התובעת, 4 שנים לאחר הגשת התביעה וממנו עולה כי התוספת בשכר היא, לכל היותר, 14,170 ₪ בלבד. הטענה כי גם שכרו של המורה החלופי השני השתכר שכר זהה היא טענה שלא הוכחה כלל. לא נמסרו לגביו כל פרטים, הוא לא העיד ואף אחד מעדי התובעת לא נקב בשמו. גם הפעולות שנטען שביצעה התובעת למציאת מורה מחליף - היא טענה כללית שלא הוכחה. טענת הנתבע כי הוא, באמצעות מר ארז כהן ומר עדו מרבך פנו בעצמם למר טוויג והציעו את עזרתם במציאת מורים חלופיים- לא נסתרה. התובעת מנגד נמנעה מלהגיש את עדותו של העד היחיד הרלוונטי לטענה זו - הוא מר טוויג - וכל שעשתה הייתה לנסות ולפקפק במהימנות עדי הנתבע. אבהיר כי התרשמתי ישירות מעדים אלו ומצאתי עדותם מהימנה וכנה. ג. פגיעה במוניטין של החברה- כ 50,000 ₪ טענת התובעת לא הוכחה לא בחוות דעת ולא בעדויות. התקשיתי לקבל את טענתה של התובעת כי התפטרותו כדין של הנתבע שהיה אז סטודנט בטכניון ושלימד מתמטיקה סמסטר וחצי בלבד, גרמו לפגיעה כלשהי במוניטין של החברה. לא הוגש תצהיר של אחד מתלמידי התובעת שנפגע מעזיבת הנתבע ו/או שציוניו נפגעו בשל כך. הטענה - "תלמיד מבריח תלמיד" היא טענה שנטענה בעלמא ואין לקבלה. ד. הוצאות נוספות- כ 10,000 ₪ לא הוכח- מדובר בטענה כללית. 6. סוף דבר התביעה נדחית. באשר לפסיקת הוצאות- המועד בו הוגשה התביעה, סכום התביעה ועילת התביעה- מחזקים את טענת התובע כי התובעת עשתה שימוש לרעה בהליכי בית משפט ולפיכך, אני מחייבת התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן- יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית. סטודנטיםהתפטרותמעביד נגד עובדהשכלה גבוהה