התפטרות קנס

פתיח ותשתית עובדתית 1. התובע עבד בנתבעת 1 - דנשיר מערכות בע"מ - החל מיום 22.4.01 ועד התפטרותו ביום 15.9.04. את תביעתו הגיש גם כנגד בעל המניות העיקרי בנתבעת 1 ומנהלה, מר אבישי חרמש (הנתבע 2). 2. בתביעתו דורש התובע פיצויי פיטורים (שכן לטענתו התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו), שכר עבודה עבור שני חודשי עבודתו האחרונים, "בונוס", פיצוי בגין הפרת ההסכם מולו וזכויות נוספות. 3. מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן רעייתו, הגב' ליאת ראובני תגר. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 וגב' אירית X, לשעבר מנהלת חטיבת SAP בחברה. 4. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: א. התובע החל עבודתו בנתבעת 1 (להלן - "החברה") ביום 22.4.01, בתפקיד מפתח בטכנולוגיית SAP, על סמך הסכם עבודה בכתב (נספח א' לתצהיר התובע). ב. לקראת סוף שנת 2003 הודיע התובע לחברה על התפטרותו, וחתם במקביל לכך - ביום 17.11.03 - על הסכם עבודה מול חברת סיביפון בע"מ, המתחרה בחברה. לפי האמור בהסכם זה, אמור היה להתחיל עבודתו בחברה זו, בתנאי שכר טובים יותר מתנאי העסקתו בחברה ובתפקיד הכולל בין היתר ניהול פרויקטים בחו"ל, "עד ה - 15.1.04" (נספח ב' לתצהיר התובע). ג. הנתבע 2 וגורמים נוספים מטעם החברה עשו מאמצים לשכנע את התובע להישאר בחברה. לאור זאת הודיע התובע, ביום 23.11.03, לחברת "סיביפון", כי הוא חוזר בו מההתקשרות מולה (נספח ה' לתצהיר מר חרמש; לטענת התובע, אשר אושרה על ידי גב' X, מסמך זה נוסח ונשלח בעזרת הממונים עליו בחברה). ד. לטענת התובע, יום לאחר משלוח המכתב הודיע לחברת "סיביפון" כי הוא חוזר בו מביטול ההתקשרות, וסוכם בינו לבין מנהלי חברה זו כי ההסכם מיום 17.11.03 שריר וקיים. כראיה לכך הציג התובע חוזה השכרה לרכב שהועמד לרשותו על ידי חברת "סיביפון", מיום 6.1.04 (נספח ג' לתצהירו). התובע טען כי חתם על מסמך בנוגע ל"החייאת" ההסכם מיום 17.11.03, אשר נוסח על ידי מנכ"ל סיביפון, אך לא השאיר בידיו עותק ממסמך זה (עמ' 16 - 17 לפרוטוקול). ה. בתחילת חודש ינואר 2004 הציעה החברה לתובע, על מנת לשכנעו להישאר בשורותיה, תפקיד חדש של הקמת וניהול פעילות SAP של החברה בחו"ל. ביום 6.1.04 בשעות הערב המאוחרות הגיעה גב' X לביתו של התובע, ובמהלך שיחה עם התובע ורעייתו הגיעה עמו לסיכומים בקשר להמשך עבודתו. למחרת חתמו התובע, גב' X והנתבע 2 על מסמך שכונה על ידם "בסיס להסכם" (נספח ד' לתצהיר התובע), בו נכללו ההסכמות כדלקמן (להלן - "זיכרון הדברים"): "בסיס להסכם משתתפים: אבישי חרמש - מנכ"ל, אירית X - מנהלת חטיבת SAP, יניב ראובני- כהן - ר"צ פיתוח. בפגישה הביעו שני הצדדים הסכמה על הישארותו של יניב בדנשיר ודנו באופן בו יניב ימשיך לעבוד בחברה ויתפתח יחד איתה. כמו"כ אבישי הבטיח לעמוד לצידו של יניב ולטפל באופן אישי בהשלכות העשויות להיות בשל חזרתו של יניב מהתקשרותו עם חברת CBPHONE. שני הצדדים הסכימו ביניהם כדלקמן: 1. יניב מתחייב להמשיך את עבודתו בדנשיר למשך שנה מיום חתימת סיכום זה. הגישה תהיה "פרס"/"קנס" באופן הבא: פרס - לאחר כשנה תשוחרר מחצית מהפיצויים. לאחר כשנתיים תשוחרר המחצית השנייה של הפיצויים, זו שתשלים את המענק הראשון לסכום המלא של הפיצויים. קנס - במידה ויניב יעזוב במהלך השנה הקרובה, ישלם יניב שלוש (3) משכורות אחרונות ויחזיר את כל הבונוסים שיינתנו לו במהלך שנה זו. סעיף זה יישאר בתוקף במידה ויניב יוצב בחו"ל מטעם דנשיר. סעיף זה אינו תקף במידה ויניב יהגר לקנדה עם משפחתו. 2. תבנה תוכנית תגמול שתכלול בונוס של 10% מהרווחים התפעוליים של הפעילות של דנשיר באירופה בתחום ה - SAP (הכנסות פחות הוצאות ובהפחתה של הוצאות הנהלה וכלליות). הבונוסים יינתנו ברמה רבעונית. 3. יניב מיועד לעסוק בפיתוח הקמה וניהול תחום חו"ל בחטיבת SAP מטעם דנשיר בפעילותה באירופה. בשאר זמנו יהיה אחראי על פיתוח באחד מהאתרים של דנשיר (האתר יבחר בשיתוף עם יניב). 4. חברת דנשיר ואבישי באופן אישי ינהלו את הקשר עם חברת CBPHONE. דנשיר אף תהיה אחראית לכל תביעה אשר תהיה, אם תהיה, בנוגע להשלכות אי הצטרפותו של יניב ל - CBPHONE". ו. החברה הציגה מסמך "עדכון שכר", נושא תאריך 8.1.04 וחתום על ידי גב' X (נספח ב' לתצהיר מר חרמש), ולפיו: "הנדון: עדכון שכר משתתפים: אירית X ויניב ראובני אירית ויניב קיימו פגישה המגדירה את תפקידו החדש של יניב בדנשיר. יניב יהיה אחראי בתפקידו החדש בדנשיר להקמת הפעילות של חטיבת ה - SAP בחו"ל. עד לפיתוח פעילות שתחייב את המעבר של יניב לחו"ל, הוא יהיה אחראי על פיתוח באתר/ים של דנשיר. יניב חתם על מסמך המחייב אותו להישאר בדנשיר כשנה. לסיכום: - החל מאמצע חודש ינואר השכר החודשי של יניב יעלה והיה בגובה של 22,000 ₪ ברוטו. - יניב קיבל ב - 21.1.04 רכב מנהלים בעל נפח מנוע 1800". התובע הכחיש כי קיבל העתק ממסמך זה לידיו. גב' X סברה שהעבירה לתובע עותק מהמסמך, בהתאם לנוהל המקובל בחברה, אך אישרה כי ייתכן שהמסמך כלל לא נמסר לו (עמ' 6 לפרוטוקול). אין חולק כי הצעדים המעשיים המפורטים במסמך זה (העלאת שכר ושדרוג הרכב) בוצעו במועדים הנקובים במסמך. ז. בפועל שובץ התובע, כשבועיים לאחר חתימת זיכרון הדברים, לעבודה מטעם החברה בחברת "צים" משך ארבעה ימים בשבוע, וכן המשיך את עבודתו מטעם החברה בחברת "טלרד" משך יום בשבוע. לדבריו, הובטח לו כי העבודה ב"צים" הנה זמנית בלבד, עד תחילת חודש אפריל 2004. בפועל נמשכה עבודתו ב"צים" עד חודש יולי 2004, ועד עזיבתו בחודש ספטמבר 2004 לא נשלח לחו"ל מטעם החברה ולא עסק באופן ממשי בפעילות כלשהי הקשורה לחו"ל. ח. ביום 7.7.04 הגיש התובע מכתב התפטרות (נ/1), בנוסח כדלקמן: "הנדון: הפסקת עבודה אני מגיש בזאת את התפטרותי מחברת דנשיר". ט. בפועל המשיך התובע לעבוד עד יום 15.9.04, כאשר במהלך התקופה שעד סיום עבודתו הוצב בפרויקטים חדשים והובאו בפניו הצעות שונות להמשך עבודתו בחברה. בסמוך טרם סיום עבודתו, ביום 7.9.04, הודיעה לו החברה כי היא מקבלת את התפטרותו וכי יידרש לשלם לה את ה"קנס" הקבוע בזיכרון הדברים (נספח ד' לתצהיר מר חרמש). לפי האמור במכתב זה: "ביום 7.7.04 הגשת לנו את מכתב התפטרותך מדנשיר. לאחר מספר שיחות בע"פ עמך וסיכום בכתב (מסמך אמנון פריאל מ - 18.7.04) נתכנסנו ביום 6.9.04 במשרדי בדנשיר במטרה להחליט סופית על מועד ואופן עזיבתך את דנשיר. בפגישה חזרת והודעת באופן סופי ונחרץ על החלטתך לעזוב את דנשיר ולהפסיק כל קשר ופעילות עימה (וזאת בניגוד לסיכום הנ"ל עם אמנון מיום 18.7.04) והוחלט כי תישאר בחברה ותשלים את משימותיך עד 15.9.04... כפי שהודענו לך בישיבה, ייערך עמך גמר התחשבנות, במשכורת הקרובה... וזאת ע"ס ההסכמים החתומים שנערכו עמך ב - 7 וב - 8 לינואר 2004". במאמר מוסגר יצוין כי הנתבעים סירבו להציג את "מסמך אמנון פריאל מ - 18.7.04" המוזכר במסמך לעיל, בטענה שאינו רלוונטי להליך (ת/1, עמ' 30). י. בדיעבד הסתבר כי החברה לא העבירה במועד לחברת הביטוח את הניכויים משכרו של התובע לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות, וכן את חלקה שלה. לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה העבירה החברה עבור רכיב גמל סך של 7,968 ₪, ולקרן ההשתלמות סך של כ - 3,000 ₪ (פרוטוקול קדם המשפט מיום 21.12.05). העדויות שנשמעו בפנינו 5. התובע העיד כי הסכים להישאר בחברה, ולבטל את התקשרותו מול חברת "סיביפון", רק נוכח ההתחייבות הברורה כלפיו כי יקבל את תפקיד הקמת וניהול מערך SAP של החברה בחו"ל, לרבות הצבה בפועל בחו"ל לצורך כך. לדבריו, לאחר שראה שההתחייבות כלפיו אינה מקוימת, גם לאחר תחילת חודש 4/04 (המועד בו הובטח לו כי יוחלף ב"צים"), פנה פעם אחר פעם לגב' X, ואף הבהיר כי לא יוכל להמשיך לעבוד בחברה בדרך זו, אך לשווא. כאשר נשאל מדוע פנה דווקא לגב' X בקשר לכך, השיב - "היא היתה הבוסית שלי היא היתה הנציגה של דנשיר מולי, היא הגורם שבאה אלי הביתה להציע לי היא הגורם שנפגשתי איתה והיא הגורם שאמרתי לה אחר כך שמשקרים לי" (עמ' 19). 6. התובע ציין כי במהלך חודש 6/04 נפגש עם הנתבע 2 והלין גם בפניו על הפרת ההתחייבות; הנתבע 2 הביע "נכונות" לסייע בקיום ההתחייבות אך לבסוף לא עשה דבר, ביטל פגישה נוספת שנקבעה ביניהם, והתחמק ממתן תשובה כלשהי. לדברי התובע, בתחילת חודש 7/04 הבין ממנהל הפרויקט ב"צים" (מר דני שטיינפלד מחברת איי.בי.אם) כי החברה התחייבה כי הוא אישית ישמש כמנהל הפרויקט ב"צים" עד סוף שנת 2004, על אף שלו הובטח כי מדובר בשיבוץ זמני. 7. התובע העיד כי לאחר השיחה עם מר שטיינפלד הבין באופן סופי כי הולך שולל על ידי הנתבעים, ולכן הגיש את מכתב ההתפטרות (שצוטט בסעיף 4 (ח) לעיל) ואף הודיע בעל פה לנתבע 2 על התפטרותו נוכח הפרת ההתחייבויות כלפיו. לדבריו, הנתבע 2 ניסה לשכנעו להישאר, בהבטחה כי תוך ימים ספורים צפויה לו "הפתעה". אותה "הפתעה" הסתברה כהחלפתה של גב' X במר אמנון פריאל, איש מקצוע מוכר בתחום ה - SAP, אשר מונה כמנהל חטיבת SAP החדש. התובע אישר כי היה מרוצה מהחלפה זו שכן הביע בפני מר חרמש קודם לכן את תחושתו כי גב' X אינה מתאימה לתפקיד (עמ' 20). עם זאת, לא חל כתוצאה מכך כל שינוי בנוגע לתפקיד בחו"ל לו ציפה. 8. התובע הוסיף כי בנוסף להפרת ההתחייבות לגבי שיבוצו בחו"ל, הפרו כלפיו הנתבעים גם את ההתחייבות לשלם לו "בונוס" בגין פרויקט "טלרד" לשנת 2003. לדבריו, ה"בונוס" שסוכם עמד על 19,000 ₪, ולא נאמרה לו סיבה כלשהי לאי תשלומו (סעיפים 26 ו - 43 לתצהירו). בחקירתו הנגדית אישר כי ה"בונוס" היה מותנה בכך שהפרויקט יהיה רווחי (עמ' 19). 9. התובע צירף לתצהירו תמליל הקלטה של שיחה בינו לבין גב' X מיום 13.9.04 (נספח ז' לתצהירו). במהלך השיחה מאשרת גב' X כי החברה התחייבה כי התובע יישאר בפרויקט "צים" עד סוף השנה (עמ' 3) ומאידך הבטיחה לתובע כי יוחלף "עוד מעט" (עמ' 7). באשר לתפקיד בחו"ל אומרת גב' X - "... אני כל הזמן ניסיתי להגיד לך שבחו"ל הזה אין כלום. באמת, לא היה כלום. באמת. אבירם היה עסוק מאד, בהתחלה החברה שקנו לא היתה במצב טוב והוא מאד שיקם אותה, הוא כולו היה עסוק, לא היה לו ראש לאף אחד..." (עמ' 7). עוד אומרת גב' X בשיחה זו כי "אם יש מישהו שדאג שתקבל את הבונוס זאת אני ואם יש מישהו שדאג שלא תקבל את הבונוס אולי אבישי ידע יפה מאוד לעשות לך את ההצגות של הנה אני משלם לך... מה שהוא לא רצה" (עמ' 4). 10. גב' ליאת ראובני תגר, רעייתו של התובע, השתתפה בפגישה שהתקיימה בין התובע לבין גב' X ביום 6.1.04 בביתו של התובע בשעות הערב המאוחרות (ונמשכה עד 2 לפנות בוקר). לדבריה, גב' X הבטיחה כי אם התובע יישאר בחברה, יטפל בכל פעילות ה - SAP בחו"ל ותוך מספר שבועות יוצב בצרפת, ללא התניה כלשהי. עוד ציינה כי הדגש בשיחה היה על התפקיד הקשור לחו"ל, ולא על תנאי השכר. העדה ציינה בנוסף שיחה טלפונית בין התובע לבין גב' X מיום 10.2.04, לה היתה עדה מצידו של התובע, במהלכה התריע התובע כי לא התקדם דבר בנוגע להצבתו בחו"ל. 11. הנתבע 2, מר אבישי חרמש, אישר כי החברה היתה שבעת רצון מעבודתו של התובע נכון לסוף שנת 2003, ולכן ניהלה עמו משא ומתן שנועד להביא לביטול התקשרותו עם "סיביפון" והישארותו בשורותיה. לדבריו, במסגרת תפקידו החדש של התובע לאחר חתימת זיכרון הדברים היה עליו ליצור וליזום קשרים עם לקוחות ושותפים עסקיים פוטנציאליים המסוגלים לתרום בהקמת תחום ה- SAP בחו"ל, לאתר הזדמנויות עסקיות בתחום זה, להכין תוכנית עסקית לפיתוח תחום SAP בחו"ל, ולאתר מומחים פוטנציאליים בתחום זה אשר יסייעו ברמה המקצועית בהקמת והובלת הפעילות בחו"ל (סעיף 9 לתצהירו). לדבריו, הסיכום היה כי התובע לא יעבור לחו"ל, אלא לאחר שהוא עצמו ידאג לפיתוח פעילות שתגיע לנפח והיקף אשר יחייבו את שהותו בחו"ל. 12. מר חרמש נשאל מדוע סבר שהתובע מסוגל להכין תוכנית עסקית שהרי הנו מתכנת ולא איש עסקים או איש שיווק, והשיב כי כפי שהכיר את התובע - מסלול הקידום הטבעי שלו לא היה בתחום הפיתוח אלא בתחום הניהול העסקי, כאשר סבר שיש לתובע חושים עסקיים טובים וכי יוכל לבצע את הדרוש, גם בסיוע חמיו שהנו איש עסקים העובד באירופה (עמ' 25). מר חרמש אישר כי היה מסמך מסודר המגדיר את פעילות החברה בחו"ל, דרך העבודה המתוכננת לגביה והסמכויות השונות, אך כל מסמך מסוג זה לא הוצג בפנינו (עמ' 28). 13. מר חרמש טען כי בסמוך לאחר חתימת זיכרון הדברים הפגיש בין התובע לבין מר אבירם הכהן, סמנכ"ל לפיתוח בחברה, אשר היה אחראי על ייזום פעילות אחרת של החברה בחו"ל ועסק אותה עת ברכישת חברת בת בצרפת. לדבריו, הנחה את התובע להכין תוכנית עבודה לחדירה לאירופה בתחום ה - SAP, כולל תוכנית תקציבית ומסגרת פעילויות, אך התובע כלל לא קידם זאת (סעיפים 15 - 16 לתצהירו, עמ' 26 לפרוטוקול). 14. מר חרמש נשאל מתי אמור היה התובע לבצע את האמור לעיל שהרי הוצב משך חמישה ימים בשבוע לעבודה אצל לקוחות, והשיב - "יניב לא עבד במשרה מלאה בשעות חיוב ללקוחות... לא זאת אף זאת, אני כמנכ"ל מצפה מהאנשים הבכירים של החברה ויניב אחד מהם, שהעיפרון לא יפול בשעה 17.00... את העבודה לגבי מיזם חו"ל היה צריך לעשות בדנשיר לאחר שעות העבודה ללקוחות" (עמ' 26 - 27, ראו גם בעמ' 29). עוד הבהיר כי עיקר העבודה באותו שלב היתה "לשבת ולשוטט באינטרנט לחפש מקורות מידע על הלקוחות, מי הם הגופים העסקיים הרלבנטיים" (עמ' 26), ולכן התובע לא אמור היה באותו שלב לנסוע לחו"ל או לשהות בחו"ל. יצוין כי על אף תשובתו של מר חרמש כי התובע לא ביצע שעות חיוב עבור לקוחות בהיקף של משרה מלאה, הנתבעים לא הציגו את דו"חות הנוכחות וחיוב השעות של התובע, ואף סירבו לבקשת התובע לגלותם במסגרת גילוי מסמכים (עמ' 27). 15. מר חרמש טען כי לאור אי תפקודו של התובע, קרא לתובע לשיחה ביום 1.6.04, והבהיר לו כי אינו ממלא אחר תפקידיו בנוגע להקמת פעילות SAP בחו"ל. לדבריו, תשובתו של התובע היתה כי כלל אינו בקיא בהכנת תוכניות עסקיות ותוכניות עבודה. לפיכך סיכם עם התובע כי יקיימו פגישת עבודה בה ידריך את התובע כיצד לבצע זאת; הדרכה זו החלה, אך ישיבה נוספת נדחתה בשל נסיעת עבודה של מר חרמש, ואת הישיבה החלופית ביטל התובע. ימים ספורים לאחר מכן הגיש את מכתב התפטרותו (סעיף 18 לתצהיר מר חרמש). 16. לדברי מר חרמש, התובע לא קשר כלל - גם לא בעל פה - את התפטרותו להפרת התחייבות כלשהי מולו, אלא רק טען כי לתחושתו גב' X אינה מקצועית דיה ולכן אינו רוצה להמשיך ולעבוד תחתיה. בתגובה לכך השיב לו מר חרמש כי כדאי שימתין שכן צפוי שינוי משמעותי בקשר לכך בחברה; כוונתו היתה לכך שגב' X תוחלף במר פריאל, דבר שאכן אירע ימים ספורים לאחר הודעת ההתפטרות של התובע. לדברי מר חרמש, התובע חזר בו מהתפטרותו לאחר תחילת עבודתו של מר פריאל, ואף אמר "היה שווה לחכות" (סעיף 22 לתצהיר מר חרמש); רק בשלב מאוחר יותר, למיטב זכרונו של העד בתחילת חודש 9/04, התובע חידש בעל פה את הודעת ההתפטרות שלו. 17. מר חרמש אישר כי לאחר התפטרות התובע לא מונה לו מחליף לצורך ריכוז פעילות SAP בחו"ל. כאשר נשאל מדוע, השיב כי בסוף שנת 2004 רכשה החברה חברה העוסקת בניהול ידע, "שהיא היום חוד החנית של המכירות שלנו בחו"ל" (עמ' 32). עם זאת טען כי נגרם לחברה נזק כתוצאה מאי הקמת פעילות SAP בחו"ל וכי הוא רואה את התובע כאחראי לכך. 18. מר חרמש הוסיף כי אמנם הובטח לתובע "בונוס" בגין עבודתו בפרויקט "טלרד", אך זאת בתנאי שהפרויקט יסתיים כרווחי (סעיף 35 לתצהירו). בפועל התובע הגיש בגין פרויקט זה דיווח על כ - 600 שעות עבודה מהן 200 כלל לא אושרו על ידי מזמיני העבודה לתשלום (לא צורפו מסמכים כלשהם בקשר לכך); לאור זאת הפרויקט לא היה רווחי והתובע אינו זכאי ל"בונוס" כלשהו. בחקירתו פירט מר חרמש כי כוונתו בפרויקט שאינו רווחי הנה לפרויקט שהרווח הגולמי ממנו נמוך מ - 25% (עמ' 27). עם זאת לא יכול היה למסור במדויק מה היה שיעור הרווח בפרויקט "טלרד", למעט האמירה "למיטב זכרוני אחוזים בודדים או אפס" (עמ' 27). כאשר נשאל מדוע לא הביא אישור מרו"ח בקשר לכך או מסמך כלשהו, השיב כי הנתונים הכספיים של החברה הם סודיים. 19. מר חרמש צירף לתצהירו מכתב תשובה של באת כוחו לב"כ התובע מיום 12.9.04. תשובת ב"כ הנתבעים במכתב זה לעניין ה"בונוס" (נספח ו' לתצהיר מר חרמש) הנה - "מאחר ובהסכם נקבע במפורש כי בנסיבות אלה של הפרת הסכם העסקה, יהיה על מרשך להשיב בונוסים שקיבל, ברי כי אין כל יסוד לשלמם לו" (סעיף 3 סיפא למכתב). 20. גב' ליאת X, מנהלת חטיבת SAP בחברה משך כשנה עד סוף חודש 8/04, העידה מטעם החברה. לדבריה - "ההצעה של החברה המתחרה (היתה) להיות אחראי על פעילות בחו"ל ושיפור תנאים כמובן. אני אמרתי לו שחברת דנשיר תשמח גם להקים פעילות בחו"ל. באותה תקופה או שרכשנו או שעמדנו לרכוש חברה בחו"ל וראינו את ההזדמנות העסקית להקים את הפעילות. וראינו שהתובע זה תחומו החזק וחמ(י)ו בעל קשרים מאוד מפותחים בחו"ל ראינו את הקשר והיכולת שלו להקים פעילות בחו"ל" (עמ' 3 לפרוטוקול). בהמשך עדותה אישרה כי החברה לא בדקה את כישוריו של התובע בהקמת מערך שיווק בחו"ל אלא "למעשה ההצעה נבעה מכך שרצינו להשוות את ההצעה של סיביפון" (עמ' 7; מר חרמש בעדותו הכחיש זאת - עמ' 31). 21. גב' X טענה עוד כי השורה בזיכרון הדברים, לפיה "סעיף זה יישאר בתוקף במידה ויניב יוצב בחו"ל", הוספה ביוזמתה, שכן "אני חששתי שאם יעבור לעבוד בחברה שרכשנו בחו"ל אז לא יהיה ברור אם הקנס בתוקף או לא רציתי שזה יהיה ברור" (עמ' 9). 22. גב' X מסרה כי לאחר חתימת זיכרון הדברים התקיימו פגישות עבודה בין התובע לבינה, לבין מר אבירם הכהן (הממונה על הפעילות בחו"ל) ולבין מר חרמש, בהן "חשבנו יחד איך מפתחים פעילות בחו"ל" (עמ' 6). בנוסף הוחלט להציבו בפרויקט "צים" כיוון שרצו ש"במהלך השעות שעבד בצים רצינו שינסה לפתח את הפעילות בחו"ל עבור הנתבעת" (עמ' 7). הכרעה 23. מהאמור לעיל עולה כי עלינו להכריע במחלוקות הבאות: א. האם החברה הפרה התחייבות כלשהי כלפי התובע והוליכה אותו שולל כטענתו. ב. האם אי תשלום שכר כלשהו לתובע בגין החודשים אוגוסט וספטמבר 2004 נעשה כדין. ג. זכאות התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש ו/או הפסד השתכרות ב"סיביפון". ד. זכאות התובע לפיצויי פיטורים (סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - "חוק פיצויי פיטורים")). ה. זכאות התובע ל"בונוס" בגין פרויקט "טלרד" ושיעורו. ו. זכאות התובע להפרש דמי הבראה, החזר הוצאות, השלמת הפרשות לקרן ההשתלמות ושחרורה, שחרור ביטוח המנהלים. ז. חיובו האישי של הנתבע 2 (הרמת מסך). להלן נדון בשאלות אלו, אך תחילה נקבע את העובדות הרלוונטיות. 24. לאחר שקילת העדויות והראיות אנו קובעים, כי לחברה היה חשוב מאוד כי התובע לא יעבור לחברת "סיביפון" בינואר 2004, ולכן עשתה מאמצים כבירים על מנת להשאירו בחברה. חשיבות זו נבעה הן מכך שחברת "סיביפון" התחרתה בחברה, והן מכך שמנכ"לה היה עובד לשעבר בחברה כך שכפי הנראה היתה מעורבת בכך גם יריבות אישית. מהראיות עלה כי החברה הקדישה זמן ומאמצים, משך מספר חודשים, על מנת לשכנע את התובע שלא לעבור ל"סיביפון", ולצורך כך הגיעה גב' X לביתו של התובע בשעות הערב המאוחרות של יום 6.1.04, ימים ספורים טרם סיום עבודתו המתוכנן של התובע בחברה, ועשתה מאמצים אחרונים לשיכנועו. במסגרת זו הבטיחה לו את התפקיד של "פיתוח הקמה וניהול תחום חו"ל" (כלשונו של זיכרון הדברים), ובמקביל לכך שיפור של תנאי שכרו ושל הרכב המועמד לרשותו. 25. שוכנענו כי התובע לא היה נענה לשיכנועיה של גב' X, ולא היה נשאר בחברה, לולא הוצע לו התפקיד האמור, כאשר הניח על סמך הדברים שנאמרו לו כי מדובר בתפקיד נדרש, בעל תוכן, אשר יוכל לעסוק בו - כבר באופן מיידי לאחר חתימת זיכרון הדברים - בחלק משמעותי מזמן עבודתו, ואשר יביא לקידום מקצועי שלו. עוד שוכנענו (בפרט על סמך עדותה של גב' X) כי הסיבה לכך שהוצע לתובע דווקא תפקיד זה - הגם שלא היה עד אז תפקיד מסוג זה בחברה - הנה הרצון שהביע התובע לעבוד בחו"ל, והעובדה כי "סיביפון" הציעה לו תפקיד הקשור לכך. 26. אנו סבורים לפיכך כי התפקיד שהוצע לתובע ביום 6.1.04 "נוצר" למעשה לצורך השארתו של התובע בחברה, ולא מצורך אמיתי של החברה. החברה אמנם היתה אותו זמן בשלבי רכישה של חברת בת בצרפת, אך הטיפול בכך נעשה על ידי אחד מעובדיה הבכירים של החברה (מר אבירם הכהן) אשר לא היה זקוק לסיועו של התובע. התפקיד שהוצע לתובע לא היה לפיכך תפקיד קיים או מוגדר או נדרש, אלא "כותרת" אשר איש בחברה לא ישב והגדיר באופן ברור את תוכנה. ראיה טובה לכך הנה כי לא רק שלא היה תפקיד מסוג זה טרם חתימת זיכרון הדברים, אלא כי התפקיד בוטל למעשה עם סיום עבודתו של התובע, מבלי שהחברה מצאה לנכון לאיישו. 27. עם זאת, איננו סבורים כי הובטח לתובע באופן מפורש כי יוצב בחו"ל תוך מספר חודשים כטענתו, אלא נאמר לו כי ציפיית החברה היא כי תוך מספר חודשים תתרקם פעילות ממשית אשר סביר ותביא להצבתו בחו"ל. למסקנה זו הגענו בין היתר על סמך המסמך מיום 8.1.04 (סעיף 4 (ו') לעיל) אשר גם אם לא נמסר בזמנו לתובע - שוכנענו כי נוסח על ידי גב' X בזמן אמת, ושיקף את ההסכמות שהושגו בינה לבין התובע יום קודם לכן. התובע אמנם הסכים לעבוד במקביל, בחלק מזמן עבודתו, אצל לקוחות שונים של החברה (כפי שנרשם במפורש בזיכרון הדברים), אך ציפה כי במקביל לכך יבצע פעילות ממשית הקשורה לתפקיד אליו מונה. 28. אנו ממשיכים וקובעים כי למעשה לא חל כל שינוי ממשי בתפקידו של התובע לאחר חתימת זיכרון הדברים, לא הוגדר מה המטלות בהן עליו לעסוק לצורך פיתוחה של פעילות חו"ל, לא הוטלו עליו משימות קונקרטיות בהקשר זה, לא נעשה ניסיון לשלבו עם הפעילות ההתחלתית שבוצעה בחו"ל על ידי מר הכהן, ובפועל שובץ לחמישה ימי עבודה אצל לקוחות, באופן שלא השאיר לו זמן סביר לביצוע מטלות נוספות. 29. איננו מקבלים את גרסתו של מר חרמש, לפיה כוונת זיכרון הדברים היתה כי התובע יחזור למשרדי החברה לאחר יום עבודה מלא אצל לקוח (כאשר ארבעה מתוך ימי העבודה היו במשרדי "צים" בחיפה, בעוד שמשרדי החברה הם ברעננה), יבצע חיפושים שונים באינטרנט שאמורים לסייע לפיתוח פעילות בחו"ל, ובכך יתמצה תפקידו החדש. בנוסף איננו סבורים כי התובע לבדו (או בעזרת חמיו כפי שנרמז בסיכומי הנתבעים) אמור היה להכין תוכנית עסקית כלשהי בשלב זה, ודאי כאשר היה ברור להנהלת החברה כי אין לו כל ניסיון או הכשרה מקצועית בכך. נדגיש בהקשר זה כי נוכח סירוב החברה להמציא דו"חות נוכחות או כל מסמך אחר אשר יעיד על היקף עבודתו של התובע עבור לקוחות בתקופה זו - אין אלא להסיק כי עבד עבור לקוחות בהיקף של משרה מלאה. 30. אנו דוחים לפיכך את טענת החברה כי התובע הוא שהפר את מחויבויותיו מכוח זיכרון הדברים, מעצם כך שלא הצליח לפתח את פעילות החברה בחו"ל. במקביל לכך אנו מקבלים את טענת התובע, כי ההבטחות שניתנו לו במסגרת זיכרון הדברים הופרו, מעצם כך שעבודתו הרגילה, כמפתח וכראש צוות המוצב לעבודת פיתוח אצל לקוחות, המשיכה כמעט ללא שינוי. אנו מקבלים גם את טענתו כי פנה לגב' X בקשר לכך, ואף למר חרמש במהלך חודש יוני 2004, אך לשווא. בתחילת חודש יולי 2004 החליט לפיכך להתפטר, כאשר שוכנענו כי הסיבה העיקרית לכך אכן היתה אי קיום ההבטחות שניתנו לו, ולא חוסר מקצועיותה הנטען של גב' X. זכאות הנתבעים להפעלת סעיף ה"קנס" ואי תשלום שכרו של התובע 31. התובע טען כי הנתבעים לא רשאים היו שלא לשלם לו כלל שכר בגין החודשים אוגוסט וספטמבר 2004. לגישתו, המנגנון הקבוע בזיכרון הדברים בהקשר זה אינו חוקי שכן הנו מנוגד לסעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן - "חוק הגנת השכר") וכן לסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן - "חוק החוזים"). עוד טען כי תנאי להפעלת ה"קנס" לפי זיכרון הדברים הנו הצבתו בפועל בחו"ל. בנוסף טען כי לו היה יודע כי בכוונת הנתבעים להפעיל נגדו את ה"קנס", לא היה מאריך את תקופת ההודעה המוקדמת לבקשת הנתבעים, שהרי לא היתה לו כל סיבה להמשיך ולעבוד ללא קבלת שכר. 32. הנתבעים טענו כי יש לפרש את סעיף 25 לחוק הגנת השכר כמתיר ניכוי מכל "תשלום אחרון של שכר עבודה שעל המעביד לשלם" (סעיף 7.2 לסיכומיהם), היינו גם משכר חודש 8/04. עוד טענו כי לפי לשון זיכרון הדברים ולפי הסיכומים בפועל בין הצדדים כפי שעלו מהעדויות מטעמם, ה"קנס" חל גם במידה והתובע לא יוצב בחו"ל שכן הצבתו בחו"ל היתה אופציה רחוקה בלבד. בנוסף טענו כי גובה ה"קנס" עומד במבחני הסבירות והמידתיות, בהתחשב בהעלאת השכר ממנה נהנה התובע לאחר חתימת זיכרון הדברים ושאר ההטבות שניתנו לו (שדרוג הרכב). 33. לאחר שקילת העדויות ודרך ניסוחו של זיכרון הדברים, אנו סבורים כי זיכרון הדברים - כפי שנוסח - מהווה התחייבות חד צדדית מצד התובע לתקופת העסקה מינימאלית של שנה, יחד עם הסכמה מצידו לפיצוי מוסכם, בגובה שלוש משכורות והחזרת ה"בונוסים", במידה ויפר את התחייבותו. עם זאת, אנו סבורים כי הרקע לחתימת זיכרון הדברים מעיד על כך שהתחייבות התובע, על שני חלקיה, נועדה להיות שלובה בהתחייבות החברה להציב את התובע בתפקיד "פיתוח הקמה וניהול של פעילות חו"ל", כך שככל שהחברה הפרה את חלקה שלה בזיכרון הדברים - התובע אינו מחויב לקיים את חלקו שלו (סעיף 43 (א) (3) לחוק החוזים; ג' טדסקי, "חיובים מקבילים" הפרקליט לז (תשמ"ז) 293, 307; ע"א 594/75 ג'רבי נ'. הייבלום, פ"ד ל (2) 673). כיוון שקבענו לעיל כי החברה לא עמדה בהבטחותיה לתובע ולא איפשרה לו למלא בפועל את התפקיד המובטח - ממילא נובע כי התובע לא היה מחויב למלא אחר התחייבויותיו שלו, ולא מחויב היה להמשיך ולעבוד בחברה משך שנה לפחות. 34. מעבר לצורך, אנו מקבלים דווקא את פרשנות הנתבעת למשפט הקובע כי "סעיף זה יישאר בתוקף במידה ויניב יוצב בחו"ל מטעם דנשיר". שוכנענו כי הפרשנות הראויה לסעיף זה הנה כי חובת התובע בפיצוי מוסכם תישאר בתוקפה גם אם יוצב בחו"ל מטעם החברה וייחשב בפועל כעובד של חברה אחרת. איננו מקבלים לפיכך את טענת התובע, לפיה סוכם בין הצדדים כי חובתו ב"קנס" תיכנס לתוקף רק אם יוצב בחו"ל. הגענו למסקנה זו על סמך הטעמים הבאים: א.עדותה של גב' X, שאינה מועסקת עוד בחברה ואשר לפי התרשמותנו מסרה את הדברים כהוויתם מנקודת ראותה בלא לנסות לסייע לצד זה או אחר. ב. לו הפרשנות הנכונה היתה פרשנותו של התובע, סביר שהצדדים לא היו משתמשים במילים "יישאר בתוקף", אלא במילים "ייכנס לתוקף". ג. ניסוח זיכרון הדברים מלמד כי מנגנון ה"פרס"/"קנס" שקבעו הצדדים אמור היה להיות סימטרי, כך שאין זה סביר שה"קנס" - להבדיל מה"פרס" - היה נכנס לתוקפו רק בהתקיים תנאי אשר לא הוגדר במפורש בזיכרון הדברים ואשר לא נקבע לו לוח זמנים מוגדר. ד.התובע לא קיבל ייעוץ משפטי כלשהו באותו זמן וכפי הנראה סמך על הנתבע 2 וגב' X והבטחותיהם בעל פה, וכראיה - כי לא טרח להגדיר בזיכרון הדברים באופן מפורש את התפקיד שהובטח לו ואת כל הכרוך בו. איננו סבורים לפיכך כי דווקא בנושא ה"קנס" היה מבקש הכנסת סעיף כפרשנותו. קביעתנו זו אינה פוגעת במסקנתנו לעיל, לפיה התובע כלל לא היה מחויב לעמוד בהתחייבויותיו מכוח זיכרון הדברים נוכח הפרתו על ידי החברה, וממילא לא ניתן היה לחייבו בתשלום "קנס" כלשהו. 35. עוד נבהיר מעבר לצורך, כי סעיף הפיצוי המוסכם (ה"קנס") כפי המופיע בזיכרון הדברים חייב היה לשקף "יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה" בגין הפסקת עבודתו של התובע טרם תקופת הזמן המינימאלית שנקבעה (סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970; דב"ע נה/188-3 ערן גיל - בטחון אזרחי בע"מ, עבודה ארצי כרך כט (3) 111). בית הדין מוסמך לפיכך להפחית את הפיצוי המוסכם ככל שישתכנע כי הדבר מוצדק. בנוסף, אין חולק כי הפיצוי המוסכם אינו יכול להתנות על חוקי המגן, ולא יכול היה להוות הצדק מספיק להפרת סעיף 25 לחוק הגנת השכר הקובע את הכללים לקיזוז משכרו של עובד. נוכח מסקנתנו לעיל, כי התובע כלל לא הפר את התחייבותו מכוח זיכרון הדברים שכן היה משוחרר ממנה נוכח הפרת התחייבות החברה כלפיו - ממילא אין צורך כי נדון בסבירות הפיצוי המוסכם או בטענותיהם הנוספות של הצדדים בקשר אליו. 36. נוכח כל האמור לעיל, התובע זכאי לשכרו בגין החודשים אוגוסט וספטמבר 2004, בסך כולל של 33,000 ₪. לא מצאנו כל בסיס ראייתי לטענת הנתבעים בסיכומיהם כי שכרו של התובע בחודשים אלה הופחת שכן שיעור משרתו הופחת כביכול. עם זאת איננו סבורים כי יש לצרף לסכום זה פיצויי הלנה, מהטעם שהחברה הסתמכה על האמור בזיכרון הדברים בהקשר זה ויש לראות בכך "טעות כנה". 37. על אף האמור לעיל, איננו סבורים כי יש לזכות את התובע בפיצוי כלשהו בגין "עוגמת נפש והפסד השתכרות" כדרישתו (כאשר כרך את שתי הדרישות יחד כסעד אחד). באשר לעוגמת נפש - כבר נפסק כי אין לפסוק פיצוי מסוג זה אלא בנסיבות מיוחדות, אשר איננו סבורים כי מתקיימות במקרה זה. באשר להפסד השתכרות - לא הוכח נזק כלכלי כלשהו שנגרם לתובע בגין ביטול ההתקשרות מול "סיביפון", ו/או בשל אילוצו להתפטר מעבודתו בחברה. ממילא אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף. זכאות התובע ל"בונוס" בגין פרויקט "טלרד" 38. מכלל העדויות שנשמעו בפנינו עלה כי סוכם בין התובע לבין מר חרמש כי יקבל "בונוס", בסך 19,000 ₪ (כאשר סכום זה נטען על ידי התובע ולא נסתר), בגין עבודתו בפרויקט "טלרד". החברה הודתה למעשה בסיכום זה, כאשר טענת ההגנה היחידה שהעלתה בקשר לכך הנה כי זכאות התובע הותנתה בכך שהפרויקט יהיה רווחי (תנאי שאושר על ידי התובע בעדותו), כאשר תנאי זה לא התקיים (דבר שהוכחש על ידי התובע). 39. אנו סבורים כי החברה היא שמחויבת היתה להוכיח את טענתה כי הפרויקט לא היה רווחי, כאשר הנתונים המלאים בקשר לכך ברשותה ולכן מצופה היה כי תציג ראיות המאשרות זאת. עצם כך שהחברה לא עשתה זאת, ואף סירבה להציג מסמכים כלשהם בטענה שהנתונים "סודיים", פועלת לרעתה ואינה מאפשרת להסתמך על עדותו של מר חרמש בקשר לכך. 40. בנוסף, בחקירתו הנגדית שינה למעשה מר חרמש את גירסתו, וטען כי הזכאות ל"בונוס" היתה מותנית בכך שהפרויקט יהיה רווחי בלמעלה מ - 25%. בסיכומיהם הוסיפו הנתבעים טענת הגנה חדשה, והנה כי התובע לא היה זכאי ל"בונוס" בשל "ה"רעשים" שיצר מול הלקוח בעצם הודעת ההתפטרות" (סעיף 12.10). גרסאות חדשות אלה עומדות בסתירה לטענות הנתבעים בכתב ההגנה. עוד יש לשים לב לטענת ההגנה המקורית של הנתבעים במכתב התשובה של באת כוחם מיום 12.9.04 (סעיף 19 לעיל), ולפיה התובע אינו זכאי ל"בונוס" שכן ממילא היה מחויב להחזירו מכוח סעיף ה"קנס". 41. בהתחשב בסתירות בטענות הנתבעת, ובהודאתה בכך שהתחייבה כלפי התובע במתן "בונוס" (כאשר לא הוכיחה את טענתה כי התנאי לכך לא התקיים), אנו מקבלים את טענות התובע, ופוסקים לזכותו את ה"בונוס" בסך 19,000 ₪. זכאות התובע לפיצויי פיטורים 42. על מנת לזכות בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק פיצוי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - "חוק פיצויי פיטורים") על העובד התובע לעמוד בשלוש משוכות: האחת, להוכיח כי אכן היתה "הרעה מוחשית" בתנאי עבודתו, או "נסיבה אחרת" בשלה אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו; השניה, להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר; השלישית, להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר, והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון (דב"ע שן/10-3 חיים כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238). 43. בנסיבותיו של מקרה זה, אנו סבורים כי הפרת ההתחייבות, מכוח זיכרון הדברים, מהווה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". זאת, שכן קבענו לעיל כי התובע הסכים להישאר בחברה, ולבטל את התקשרותו מול "סיביפון", רק נוכח ההתחייבויות כלפיו בנוגע לתפקיד שיקבל, כאשר כפי שפורט לעיל - התחייבויות אלו הופרו. 44. בנוסף, אנו סבורים כי מתקיימות במקרה זה שתי ה"משוכות" הנוספות המצוינות לעיל. כבר קבענו לעיל כי התובע התפטר בעיקר נוכח הפרת ההתחייבויות מולו ולא מטעם אחר. הנתבעים בסיכומיהם ניסו לטעון כי התובע תכנן הקמת עסק פרטי משך מספר חודשים ובשל כך עזב, אך אין לכך בסיס ראייתי כלשהו. בנוסף, אנו סבורים כי ההתראות שהתובע נתן לגב' X במהלך התקופה שבין ינואר ליוני 2004, ולמר חרמש במהלך יוני 2004, מספקות. עוד יש לזכור כי חלפו למעלה מחודשיים ממועד מתן הודעת ההתפטרות ועד סיום עבודתו של התובע בפועל, כך שבמהלך תקופה זו יכולה היתה החברה לתקן את הדרוש תיקון. החברה אמנם טענה בסיכומיה כי הוצעו לתובע אפשרויות שונות בתקופה זו אך לא טרחה להעיד את מר פריאל - שהציע את אותן הצעות לתובע - בקשר לכך, ואף סירבה להגשת מכתבו מיום 18.7.04. ממילא, לא הוכיחה כי מי מההצעות החלופיות שהוצעה לתובע ריפאה את הפרת ההתחייבות מולו מיום 7.1.04. 45. התובע זכאי לפיכך לפיצויי פיטורים, לפי חישוביו שלא נסתרו, בסך כולל של 75,166 ₪. החברה רשאית להשתמש בסכום שנצבר בפוליסת ביטוח המנהלים ברכיב פיצויי פיטורים לצורך ביצוע תשלום זה. התייחסות לטענות נוספות 46. התובע טען כי לא קיבל דמי הבראה בגין שנת עבודתו האחרונה. הנתבעים טענו כי סכום זה קוזז כחלק מה"קנס". נוכח קביעתנו לעיל כי התובע לא היה מחויב בתשלום פיצוי מוסכם כלשהו, הנו זכאי לדמי הבראה לפי דרישתו שלא נסתרה, בסך 1,575 ₪. 47. התובע טען כי לא קיבל החזר הוצאות בסך 630 ₪. הנתבעים לא כפרו בכך אלא טענו כי הסכום קוזז כחלק מה"קנס" נשוא זיכרון הדברים. נוכח קביעתנו לעיל כי התובע אינו מחויב ב"קנס" כלשהו - הנו זכאי גם לסכום זה. 48. לא היה חולק כי ההפרשות לביטוח המנהלים ברכיב הגמל הושלמו, גם אם בדיעבד. התובע דורש קבלת מכתב שחרור, ואין סיבה שלא להעניק לו את מבוקשו. 49. לא היה חולק כי ההפרשות לקרן ההשתלמות לא בוצעו כנדרש תוך כדי תקופת העבודה. לפי נספח ז' לתצהירו של מר חרמש, ההפרשות החסרות עומדות על 15,511 ₪. החברה לא סיפקה מסמך עדכני כלשהו המעיד כי העבירה סכום כלשהו על חשבון חוב זה לקרן ההשתלמות, והסתפקה בטענת באת כוחה בישיבת קדם המשפט על סכום מוערך ("כ - 3,000 ₪") שהועבר. בהעדר נתונים מדויקים אחרים, החברה מחויבת בהעברת הסכום שצוין על ידה בנספח ז' לתצהירו של מר חרמש (15,511 ש"ח) לקרן ההשתלמות, ולחלופין לתובע. בנוסף יש לחייבה להמציא מכתב שחרור. הרמת מסך 50. התובע טען כי הנתבע 2 נהג כלפיו במרמה, תוך שהוא מבטיח הבטחות שמראש לא התכוון לקיים, וכאשר הוא משתמש בחברה על מנת להונותו. לכן, לגישתו, יש לבצע הרמת מסך לפי הוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן - "חוק החברות"), לפי נוסחו של הסעיף במועד הרלוונטי אשר היה רחב יותר מנוסחו הנוכחי. 51. הנתבעים טוענים כי לא היה כל יסוד להגשת התביעה האישית כנגד מר חרמש מלכתחילה, וכי התובע לא הוכיח כל עילה לחיובו האישי. 52. סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 קובע: "(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו - 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה 1(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד". ראוי לציין כי הנוסח שצוטט לעיל של סעיף 6 הנ"ל חוקק בחודש מרץ 2005, כאשר בתקופה הרלוונטית לעבודת התובע היה בתוקף נוסח קודם ורחב יותר של הסעיף. 53. כבר נפסק כי נקודת המוצא הנה כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה: "הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (דב"ע נג/205- 3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כז 345, בעמ' 350). 54. עם זאת, במקביל לעקרון זה קיימת גם האפשרות להרמת מסך ההתאגדות במקרים המתאימים (א' חביב-סגל, מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך, עיוני משפט יז(1) 197; א' חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, כרך א', עמ' 245 ואילך; למשמעותו של תיקון מס' 3 לחוק החברות ראו, למשל, א' חביב-סגל חוק החברות (תיקון מס' 3) רפורמה חקיקתית בדיני חברות (תאגידים-כתב עת, כרך ב' מס' 3 יוני 2005) 12). 55. בהקשר של נושים שהנם עובדים, קבע כב' בית הדין הארצי כי עסX בקטגוריה מיוחדת: "מתקשרים אלה אינם "מתקשרים" רגילים בשוק המסחרי. העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים לעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד אחד הם נותנים שרותים לחברה ומצד שני הם יוצרים לעצמם תשתית של בטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הבטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיהם. העובד אינו "נושה וולונטארי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת... חובה זו מקורה לא רק בהוראות הסכם העבודה - בין אם אישי הוא או קיבוצי - אלא גם, ואולי בעיקר, נגזרת היא מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה..." (ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (39) 35). 56. באשר לעילות אשר יצדיקו הרמת מסך - אלו כוללות, בין היתר ולפי דיני החברות, מצבים של הקמה של החברה למטרות תרמית, ו/או ערבוב נכסיה עם נכסיו של בעל המניות, ו/או מימון עצמי דק מדי, ו/או הברחת נכסים אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, ו/או ניהול החברה באופן שאינו לטובת החברה או שיש בו הטלת סיכון בלתי סביר, ו/או שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי לקפח אדם (לרבות עובדיה) או לסכל כוונתו של כל דין (לרבות דיני העבודה) או לפגוע בעשיית צדק (ראו למשל ע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (88) 34; ע"ע 1435/04 י.ס תעשיות בע"מ ואח' - מוחמד חטיב, מיום 23.5.06; ע"ע 1452/04 שלמה אביר - מנסור חוסיין ואח', מיום 22.5.06). 57. בנסיבותיו של מקרה זה, לא הוכחו כל נסיבות חריגות המצדיקות ביצוע הרמת מסך, והתובע אף לא טען להן (מלבד באופן רטורי - אך בלא ליצוק לכך תוכן ממשי ובלא להביא ראיות כלשהן בקשר לכך). סיכום 58. סוף דבר - התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית. התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה. הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. שכר עבודה בגין חודש אוגוסט 2004 בסך 22,000 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.9.04 ועד התשלום בפועל; ב. שכר עבודה בגין חודש ספטמבר 2004 בסך 11,000 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.10.04 ועד התשלום בפועל; ג. דמי הבראה בסך 1,575 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 15.9.04 ועד התשלום בפועל; ד. החזר הוצאות בסך 630 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 15.9.04 ועד התשלום בפועל; ה. "בונוס" בסך 19,000 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 15.9.04 ועד התשלום בפועל; ו. פיצויי פיטורים בסך 75,166 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 15.9.04 ועד התשלום בפועל; ז. הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין, לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. בנוסף תמציא הנתבעת 1 לתובע, תוך 30 יום מהיום, מכתב שחרור לפוליסת ביטוח המנהלים (רכיב גמל - חלק עובד וחלק מעביד) ולקרן ההשתלמות. בנוסף תעביר הנתבעת 1 את יתרת ההפרשות לקרן ההשתלמות של התובע, בסך 15,511 ₪, תוך 30 יום מהיום, תוך העברת אישור לתובע על כך, או לחלופין - ככל שהדבר אינו אפשרי - תעביר סכום זה לתובע תוך פרק הזמן הנקוב לעיל. התובע ישלם הוצאות לנתבע 2 בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. קנסהתפטרות