סגן הנשיא ס' אדלר 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים (תב"ע מט/220 - 3; השופט מ' כליף ונציגי ציבור גרינברג ודורון), אשר דחה את תביעתו של המערער על כל חלקיה. 2. העובדות הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי וכעולות מהמסמכים שהוגשו, הן כדלהלן: (א) המשיב 1 הינו בית מדרש לרבנים, מוסד אקדמי אמריקאי שלו שלוחה בארץ, המהווה את הזרוע האקדמית של התנועה היהודית הקונסרבטיבית בארה"ב. בשנת 1961 הפקידה משפחת שוקן את ספריית שוקן לניהולו של המשיב 1, לשם הקמת המשיב 2, מכון לחקר היהדות (להלן - המכון), ומאז מסונף המשיב 2 למשיב 1 ומופעל במסגרתו בישראל. (ב) המערער הינו מומחה בכל הקשור למקצועות הספר העברי ועבד תחילה כספרן, לאחר מכן כספרן ראשי ולבסוף כספרן מומחה במכון, מיום 1.6.1963 ועד ליום 31.12.1988, עת פוטר. במקביל לעבודתו אצל המשיבים, עבד המערער בחלק מהזמן גם בעבודת הוראה באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בר אילן וכן בבית המדרש עצמו. (ג) צורת תשלום משכורתו עד לשנת 1978 שנויה במחלוקת, כאשר המשיבים טוענים שקיבל שכר לפי דירוג ספרנים, והמערער טוען שלא קיבל לפי דירוג זה. אולם, אין מחלוקת על כך, שקיבל משכורת גבוהה יותר מחבריו לעבודה, שכן היה ספרן ראשי. (ד) בנוסף למשכורת חודשית שעמדה בשנת 1978, קודם למשא ומתן, על סך של 6,800 ל"י, קיבל המערער מזה זמן מה (לא ברור ממתי), מענק שנתי בסך $1,100 לשנה. כן נערכה על שמו פוליסת ביטוח מנהלים בחברת הביטוח מגדל בע"מ, החל מיום 1.12.1973, והופרשו כספי תגמולים לרבות פיצויי פיטורים (8.3%), וכן 5% של המעביד ו-5% של העובד. הוסכם בין הצדדים כי בכל מקרה בו יהיה המערער זכאי לפיצויי פיטורים כחוק, ינוכו ממנו הסכומים שיופרשו בעבור פיצויי הפיטורים במסגרת ההסדר. (ה) משנת 1978 ועד לשנת 1980 התנהל משא ומתן בין הצדדים לגבי קביעת מעמד ותנאי עבודה חדשים, שבמהלכו ביקש המערער הצמדה לשכר "מורה בכיר" באותה דרגה כנהוג באוניברסיטאות בארץ. (ו) בתאריך 8.12.1978 כתב הרב דוד קוגן, סגן נגיד בית המדרש, לד"ר קצנשטיין, שהיה אז מנהל מכון שוקן, כדלקמן: .REGARDING THE SALARY OF MR. ROSENTHAL... I... ASKED DR" ,REUVEN HAMMER TO COME UP WITH AN EQUITABLE ARRANGEMENT AND HE HAS SUGGESTED THAT MR. ROSENTHAL BE PAID AS A MOREH ."BACHIR משכורתו של "מורה בכיר" באותם ימים הייתה 11,150 ל"י, ומשכורתו של המערער עודכנה בהתאם, וזאת בתוקף רטרואקטיבי מיום 1.7.1978. כמו-כן, הסכימו המשיבים להמשיך להפריש בעבור קופת התגמולים ולשלם את המענק על סך $1,100. בתגובה למכתב זה, כתב המערער לרב קוגן ביום 19.1.1979: .FROM YOUR LETTER DATED DECEMBER 8, 1978, ADDRESSED TO DR" KATZENSTEIN, I CAN SEE THAT YOU ARE ADJUSTING AND LIKING THE MOREH' CONDITIONS OF MY EMPLOYMENT TO THOSE RECEIVED BY A ."BACHIR' IN THE UNIVERSITY על כך ענה הרב קוגן ביום 2.2.1979: .AS INDICATED IN MY LETTER OF DECEMBER 8 TO DR. H.J" KATZENSTEIN, THE SEMINARY IS PREPARED TO HAVE YOUR STATUS AS ."THAT OF A MOREH BACHIR בתגובה למכתב זה כתב המערער לרב קוגן: I CONFIRM MY AGREEMENT THAT THE CONDITIONS OF MY..." EMPLOYMENT WILL BE ADJUSTED AND LINKED TO THOSE RECEIVED BY ."A 'MOREH BACHIR' IN THE UNIVERSITY הרב קוגן, שלא הסכים עם תוכן המכתב, לא ענה על מכתב זה, אך כעבור כחודש נפגש עם המערער במהלך ביקורו בארץ, ביום 11.3.1979, ובמעמד זה הבהיר לו, כי הכוונה הייתה להצמיד אך ורק את השכר של "מורה בכיר". לאחר פגישתם, שלח המערער מכתב בו ביקש מהרב קוגן לאשר לו את זיכרון הדברים שהיה ביניהם, לפיו היה אמור לקבל את כל התנאים הנלווים למעמד "מורה בכיר". לאחר מספר חודשים, בתאריך 21.5.1979, ענה הרב קוגן למערער, כי הוא מנוע מלחתום על אותו מסמך, מכיוון שלא הייתה כוונה לתת לו את כל הזכויות, אלא רק הזכויות שהוזכרו בתכתובת, דהיינו הפרשות לקופת תגמולים והמענק שכבר קיבל קודם לכן. וכך כתב הרב קוגן למערער: THE ARRANGEMENT FOR YOUR SALARY WAS MADE ON THE BASIS OF A" RECOMMENDATION BY PROFESSOR HAMMER THAT YOUR SALARY BE .GEARED TO THAT OF A MOREH BACHIR, AND THIS WE HAVE DONE THERE WAS NO AGREEMENT ABOUT OTHER PREREQUISITES OF THIS STATUS AS IT APPLIES TO YOU... WHAT YOU ASK ME TO SIGN NOW ON BEHALF OF THE SEMINARY IS A BROADER KIND OF STATEMENT, A 'BLANK CHECK' WHICH MAY INCLUDE ANY NUMBER OF ITEMS WITH ."WHICH WE ARE NOT FAMILIAR HERE (ז) בחודש מרץ 1980, ביקר הרב קוגן בישראל, נפגש עם המערער ביום 23.3.1980 והם דיברו על תנאי עבודתו של המערער. ביום 31.3.1980, עם שובו של הרב קוגן לארצות הברית, כתב למערער את המכתב הבא: I BELIEVE THAT IN OUR FRANK AND OPEN DISCUSSION, WE HAVE" ARRIVED AT LONG LAST AT A FORMULA WHICH COVERS YOUR SALARY AND STATUS AT THE SHOKEN INSTITUTE. IT IS MY UNDERSTANDING THAT YOU WILL HENCEFORTH HAVE ALL THE STATUS, SALARY, AND FRINGE BENEFITS ."OF A MOREH BACHIR הרב קוגן ניסה להסביר מכתב זה כמסכם את עמדת המשיבים ולא קבע למערער שום מעמד חדש הכולל את כל תנאי עבודתו של "מורה בכיר". אולם, לשונו של המכתב ברור, והוא מצמיד את המערער למעמד, שכר ותנאים נלווים של מרצה בכיר. (ח) תנאי עבודתו של המערער כ"מורה בכיר" אושרו בהזדמנות נוספת ב-8.9.1981 כתב ד"ר קצנשטיין (דאז מנהל מכון שוקן), לבית הספר לספרנות באוניברסיטה העברית: "דרגתו [של המערער - ס' א'] 'מורה בכיר' נקבעה לו במוסדנו, בהתאם ועל פי הדרגה המקובלת באוניברסיטה העברית ו/או בר אילן והיא כוללת את כל מרכיבי השכר, ההטבות והזכויות, שמעניקים מוסדות אלה לעובדים בדרגת 'מורה בכיר'". המשיבים טענו, כי ד"ר קצנשטיין לא היה מוסמך לכתוב מה שכתב, אולם אנו דוחים טענה זו, לאור תפקידו של ד"ר קצנשטיין כמנהל המכון והמכתב הקודם של הרב קוגן. (ט) בפועל קיבל המערער, החל מיום 1.7.1978, שכר של "מורה בכיר", וכן המשיך לקבל מענק שנתי, וכן הופרשו בעבורו סכומים לביטוח המנהלים. המערער היה מתקשר מדי פעם למר טורונובסקי, שהיה עוזר לתנאי עבודה במחלקת כוח אדם באוניברסיטה העברית, ומברר את משכורתו של "מורה בכיר" באותה עת, ולפי סכומים אלה היו משלמים לו משכורת. עם זאת, יצוין, כי בתקופה שבין ספטמבר 1984 ועד מרץ 1987 שולמה למערער משכורת על בסיס צמוד לדולר ארצות הברית, כאשר בתקופה שבין חודש יוני 1985 ועד דצמבר 1986 (בעת הקפאת שער השקל מול הדולר), שולמה למערער תוספת יוקר. בתקופה שבה שכרו של המערער היה צמוד לדולר, הוא לא היה זהה למשכורתו של מורה בכיר. רק בחודש אפריל 1987 חזרו לשלם לו לפי שכרו של "מורה בכיר". (י) משנת 1978, ובעיקר בשנים 1987-1980, קיבל המערער בפועל חלק מהזכויות הנלוות של "מורה בכיר", אולם לא כולן, לפי הפירוט להלן: 1) קרן השתלמות - לא ברור ממתי, אך המערער משך כל מה שהצטבר בה החל משנת 1982. 2) קרן לקשרי מדע בין-לאומיים - קיבל משנת 1982 עד סוף שנת 1987. 3) תשלום שכר לימוד בעבור ילדים - אף שילדיו החלו לימודיהם באוניברסיטה בשנת תשמ"ג, המערער לא דרש ולא קיבל החזר בעבור שכר לימוד. כאשר ביקש זאת לשנת לימודים תשמ"ח, קיבל בעבור שנה אחת. 4) תשלום פיצוי בגין "עבודה יחידה" (כאשר המרצה הבכיר אינו עובד במקום אחר). המערער לא קיבל פיצוי כזה בתקופה בה לא עבד במקומות אחרים. 5) שבתון - המערער לא ביקש לצאת לשבתון משנת 1978 ואילך, אלא כאשר המצב במקום העבודה החמיר. בפועל יצא לשנת שבתון במסגרת ניסיון למשא ומתן בין הצדדים, אך המשיבים הבהירו כי לא היה בכך כדי להכיר בזכותו של המערער לשבתון. 6) חופשה שנתית - "מורה בכיר" זכאי ל-42 ימי חופשה שנתית, אולם המערער קיבל לאורך כל השנים 26 ימי חופשה בלבד. (יא) המערער לא חלק על כך שבפועל לא ניתנו לו כל התנאים של מורה בכיר, ואף לא הביע התנגדותו בעת בה שולמה לו משכורת על בסיס שונה, היינו, משכורת הצמודה לדולר. (יב) בשנת 1987 נערכו חילופי הנהלה ורה-אורגניזציה במכון שוקן ובספרייה. ההנהלה החדשה במכון שוקן נכנסה לתפקידה ב-1.7.1987 והמערער הוזמן לתרום חלקו באופן פעיל בארגונה החדש של הספרייה. כחלק מתהליך זה, הורידו את דרגתו של המערער מ"ספרן ראשי" ל"ספרן מומחה", והוא ראה בהגדרת תפקידו החדש משום הצרת צעדיו ונגיסה בסמכויותיו, הגם שהמינוי היה זמני לשנה אחת בלבד. במסגרת זו גם הורידו את תנאי עבודתו של המערער, והוא נדרש לוותר על מענק מחקר, קרן לקשרי מדע, תוספת בעבור "עבודה יחידה" וכדומה. (יג) משיחסי המערער עם המשיבים לא השתפרו, ביקש המערער לצאת לשבתון על-מנת להשלים את עבודת הדוקטוראט שלו. ביום 17.6.1988 פנה המערער לפרופ' שורש, נגיד בית המדרש בארצות הברית, וביקש לצאת לשנת שבתון בהתאם לקובץ התקנות של האוניברסיטה העברית הקובעות כי חופשת שבתון ניתנת למורה כדי שיוכל להתמסר לעבודת מחקר והשתלמות מדעית בארץ ובחו"ל. פרופ' שורש הסכים לבקשה, אולם התנה את הסכמתו בכך: (1) על השבתון יחולו הכללים הנוהגים בבית המדרש, הווה אומר - חודש שבתון בעבור כל שנת עבודה ושישה חודשי שבתון בתשלום שכר, או שנת שבתון שמחציתה בתשלום שכר; (2) היציאה לשבתון כפופה למילוי מטלות נוספות, ובהן השתלבות ברה-אורגניזציה שהחלה להתבצע במכון שוקן. המערער "אישר" את יציאתו לשבתון, אך סירב לתנאים האחרים שהוזכרו על-ידי פרופ' שורש. כמו-כן, התקבל המערער כחוקר אורח באוניברסיטת הארוורד בבוסטון ארצות הברית, ועשה כל הדרוש לקראת יציאתו לחו"ל. הוצאתו של המערער לשבתון עוכבה ביום 10.10.1988, עת קיבל מכתב, בו נאמר כי יציאתו לשבתון טרם אושרה. (יד) ב-20.11.1988 הגיש המערער תובענה לבית-הדין האזורי בבקשה להצהיר כי המשיבים חייבים לאפשר לו יציאה לשנת שבתון בהתאם למעמדו כמורה בכיר. מכתב פיטורים נמסר למערער ביום 29.12.1988, והפיטורים נכנסו לתוקף ביום 31.12.1988. כתב ההגנה הוגש ב-1.1.1989, בו נטען כי אין למערער זכות לצאת לשבתון, מה גם שבינתיים פוטר, ואין באפשרותו לנצל זכות זו. (טו) משכורתו האחרונה של המערער אף היא הייתה שנויה במחלוקת. המערער קיבל בפועל את הסכום של 2,346 ש"ח, אך טען ששכרו צריך להיות 2,929.30 ש"ח, שלטענתו היה השכר של "מורה בכיר". 3. ההליך בבית-הדין האזורי בדיון, שהתקיים ביום 6.1.1989, הוסכם בין הצדדים להקפיא את המצב במטרה לנהל משא ומתן. הצדדים חזרו לבית-הדין ב-7.2.1989, ונעשה ניסיון לפשרה. ב-9.3.1989 הודיע בא-כוח המשיבים, כי הוסכם על יציאתו של המערער לשנת שבתון, כאשר המשיבים שומרים לעצמם את הזכות לטעון בעניין זה בהמשך. ביום 16.4.1989 הגיש המערער כתב תביעה מתוקן, בו פירט את כל פרטי תביעתו שכללה: פיצויי פיטורים מוגדלים עקב פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה שנתית, פדיון ימי מחלה, פיצוי בעבור "עבודה יחידה", גילום שכר לימוד עבור ילדיו, זכויות בפוליסת ביטוח חיים וקרנות תגמולים, מענק מיוחד, הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, פנסיה, הלנת שכר וכן תביעות נוספות, כגון פיצוי בשל פגיעה בשמו ובמחקריו. המחלוקת העיקרית שהייתה בפני בית-הדין הייתה משמעות הצמדת תנאי עבודתו למעמד "מורה בכיר" באוניברסיטה, ועקב כך - היקף הזכויות המגיעות לו בעקבות ההצמדה כאמור. 4. הטענות העיקריות של המערער לפני בית-הדין האזורי (א) הסיבות להצמדה ל"מורה בכיר" היו, הן מפני שמשכורתו, קודם לשחיקתה באותה עת, הייתה שוות ערך למשכורת "מורה בכיר", והן מפני שוויתר על קריירה אקדמית שבה היה יכול לקבל דרגה זו, ולכן הצמדה ל"מורה בכיר" הייתה תנאי להישארותו במכון. המשא ומתן שנערך עם המשיבים הסתיים במכתב בו נכתב כי ה"סטטוס" שלו יהיה כשל "מורה בכיר". הטענה היא שהמונח "סטטוס", החוזר בכל מכתבי מר קוגן, מדבר בעד עצמו, בייחוד כשהוא בא על רקע המשא ומתן בקשר לדרישותיו של המערער לגבי תנאי עבודתו. המכתב מיום 31.3.1980 בא להבהיר כי ההצמדה נגעה לכל התנאים הנלווים לדרגת "מורה בכיר". מאחר ולא יכולה להיות הגדרת תפקיד הכוללת גם דרגה מינהלית וגם דרגה אקדמית, תנאי עבודתו צריכים להינתן לפי "מורה בכיר", ולא לפי "ספרן". כתוצאה מההצמדה, זכאי המערער לשלל הטבות כגון פנסיה, שנת שבתון, פדיון חופשה, פדיון ימי מחלה וכיוצא באלה. (ב) הפרשות לקופת תגמולים אינן יכולות לבוא במקום פיצויי פיטורים, וזאת לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, משום שהפנסיה המשולמת על-ידי האוניברסיטה העברית הינה פנסיה תקציבית שלא אושרה על-ידי שר העבודה והרווחה כאמור בסעיף 14 לחוק (על-פי עדותו של מר טורונובסקי), ואיננה מעוגנת בשום הסכם קיבוצי. הסכומים שהופרשו יכולים לבוא, לכל היותר על חשבון פיצויי פיטורים. (ג) פיטוריו נעשו בחוסר תום-לב, ובהתחשב בגילו המתקדם, מעמדו ומומחיותו, הוא זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 200% (ויש לציין שבכתב התביעה ביקש 150% בלבד). מהסיבות המנויות בסעיף הקודם, מגיעים לו פיצויים במקום הודעה מוקדמת למשך שנת עבודה. (ד) שמו הטוב נפגע, ועל-כך הוא זכאי לפיצויים. על המשיבים לשמור לו זכות בלעדית לפרסם ראשון את כל תגליותיו שנעשו במהלך עבודתו, לרבות זכות פרסום ראשונה על כל הרכישות שרכש בעבורם ותוצאות מחקרים שביצע. 5. הטענות העיקריות של המשיבים בבית-הדין האזורי (א) בעקבות בקשותיו של המערער להעלות את שכרו, נבדק העניין, ולבסוף, על-פי המלצתו של ד"ר ראובן המר, הוחלט כי משכורתו תהיה כשל מורה בכיר. משכורתו ותו לא. השימוש במונח סטטוס, לא היה בו דבר, שכן דובר כל העת במשכורת. השתלשלות הפגישות והמכתבים הנוספים הייתה למעשה שרשרת של ניסיונות המערער לגרום למר קוגן לאשר דברים שלא הוסכם עליהם. גם אם הסכימו לתת למערער משכורת, מעמד והטבות של "מורה בכיר", היה מדובר בגבולות הנהוג אצל המשיבים והמוכר על-ידיהם בלבד. מכיוון שהמערער היה ספרן ולא מורה, יש להתייחס בצמצום למשמעותן והיקפן של ההטבות הנלוות שהוענקו למערער. הענקת הזכויות של "מורה בכיר" לספרן, גובלת בחוסר היגיון. אומד דעתם של הצדדים מעלה כי המערער עצמו קיבל את זאת שרק שכרו הוצמד. אף התנהגותו מלמדת על כך, שכן כשערך בירורים עם האוניברסיטה, תמיד בדק רק מהו השכר, ומעולם לא התעניין בזכויות הנלוות. חוקת האוניברסיטה העברית אינה חלה על הצדדים, שכן שום הצמדה מפורשת לא נעשתה ואין מקום שהצמדה כאמור תהיה תנאי מכללא, מה גם שהצדדים לא היו מודעים למה שכתוב בה עד הסכסוך בבית-הדין. יתרה מזו, לו הייתה החוקה חלה, היה המערער צריך למצות את ההליכים הקבועים בסעיף 28 לאותה חוקה לפני שפנה לבית-הדין. השכלתו האקדמאית (B.A) נמוכה מרמת ההשכלה הנדרשת לקבלת דרגת מורה בכיר, שכן למעמד זה דרוש תואר דוקטור. (ב) המערער לא זכאי לצאת לשנת שבתון. התקנון האקדמי של האוניברסיטה העברית לא הוחל על היחסים שבין המערער למשיבים. למערער לא הייתה כל זכות לצאת לשבתון ובמיוחד לא לקבל את התנאים הנלווים לפי התקנון הנ"ל. הוסכם לאשר לו יציאה לשבתון לפנים משורת הדין, לצורך קידום המשא ומתן בין הצדדים, ומבלי לפגוע בזכות לטעון לעניין זה מאוחר יותר. (ג) הפיטורים נערכו כדין. לא מגיעים למערער פיצויי פיטורים שכן התנהגותו כלפי המשיבים שללה זאת, וקודם לפיטוריו לא תפקד בדרך משביעה רצון, לא שיתף פעולה עם ההנהלה החדשה ואף הוציא שם רע למכון. אך לחלופין, אם מגיעים לו פיצויי פיטורים, אלה צריכים להיות בשיעור הרגיל על-פי החוק ולא בשיעור מוגדל. (ד) פדיון ימי חופשה - המערער ניצל את מלוא ימי החופשה להם היה זכאי. לגבי שאר הזכויות שתבע, לרבות פדיון ימי מחלה, שכר לימוד לילדיו, פנסיה ושאר תשלומים, נטען כי אין הוא זכאי לתשלומים אלה. (ה) בהתייחס למוניטין של המערער, לא יהיה כל קושי במציאת עבודה אחרת. לגבי מחקריו - אלה מעולם לא הופרעו או הופסקו. לא הוכח שמגיעות לו זכויות פרסום, וממילא עבודות שביצע ותגליות שגילה במהלך עבודתו שייכות למשיבים, ותגליות אחרות שאינן קשורות לעבודה, אין להן כל קשר עם הפסקת עבודתו. כמו-כן, לא נגרם נזק לשמו של המערער. 6. בית-הדין האזורי דחה את כל תביעותיו של המערער ובין היתר קבע, כי ההצמדה למורה בכיר הייתה לשכרו בלבד של מורה בכיר. הנימוקים של בית-הדין האזורי יצוינו במהלך הדיון בכל נושא ונושא. 7. בפנינו חזר בא-כוח המערער על טענותיו העיקריות בבית-הדין קמא וטען, כי בית-הדין קמא טעה באין ספור טעויות עובדתיות ומשפטיות. המשיבים חזרו על טיעוניהם העיקריים בבית-הדין האזורי ותמכו בפסק-הדין מטעמיו. הכרעה האם המערער הוצמד לשכר "מורה בכיר" או למכלול תנאי העבודה? 8. על הסכמת הצדדים להצמדת שכרו של המערער לשכר של "מורה בכיר" באוניברסיטה העברית אין ספק. המחלוקת העיקרית בתובענה דנן הינה, אם ההסכם בין הצדדים הצמיד הן את השכר והן את התנאים הנלווים. בית-הדין האזורי אימץ את עמדת המשיבים, כי ההצמדה הייתה רק לשכרו של "מורה בכיר", והדגיש את הטעמים הבאים: (א) תפקידו של המערער במכון שוקן היה של ספרן ולא תפקיד הוראה; (ב) מטרת ההצמדה הייתה למנוע שחיקת שכרו של המערער ולא מעבר לכך; (ג) יש לתת לסעיפי הצמדה פירוש דווקני ומצמצם; (ד) יש ללמוד מהתנהגות הצדדים, שכן המערער לא קיבל את כל תנאי "מורה בכיר" משך שנים רבות לאחר שהוסכם על ההצמדה. הפירוש הלשוני של ההסכם 9. הצמדת שכר של עובד לעובד אחר היא נפוצה במשק הישראלי. פירוש הסכם ההצמדה יושפע מנוסחו של ההסכם ומהיותו חד-משמעי או בלתי ברור ומעורפל (דב"ע נה/140 - 3 מרכז כנה מאיר לתרבות נוער וספורט בע"מ - שרף [1]). לפיכך, נתחיל הדיון בפירוש הלשוני של המוסכם בין הצדדים. "...תהליך ההתחקות אחר כוונת הצדדים נפתח בחוזה גופו. ההנחה היא כי החוזה הכתוב משקף את כוונת הצדדים..." (פרופ' ג' שלו דיני חוזים [5], בעמ' 304-301). במקרה שלפנינו המוסכם בין הצדדים עולה מההתכתבות בשנים 1978 עד 1980, בין המערער לבין הנציגים הבכירים והמוסמכים של המשיבה. הקטעים הרלוונטיים ממכתבים אלה צוטטו לעיל. עיון בהתכתבות זו מוכיח בבירור, כי הנושא במחלוקת בין הצדדים הייתה דרישת המערער להצמדה ל"תנאים הנלווים" של מרצה בכיר. מסוף שנת 1978 קיבל המערער בפועל שכר של "מרצה בכיר", כך שדאגתו הייתה השגת התנאים הנלווים של "מרצה בכיר". בתקופה הראשונה דחו נציגי המשיבים את דרישות המערער. ד"ר קצנשטיין, במכתבו מיום 8.12.1978 (סעיף 2 ו' לעיל), התייחס ל"שכר" ("‎)"SALARY ואילו בתשובתו השתמש המערער במונח שפירושו שכר ותנאים נלווים ("CONDITIONS OF EMPLOYMENT"). תשובתו של הרב קוגן מיום 2.2.1979, לא הייתה בהירה, שכן המילה "מעמד" ("STATUS") יכולה להתפרש לכאן או לכאן. לפיכך, השיב המערער לרב קוגן וחזר והשתמש במונח "CONDITIONS OF EMPLOYMENT". הרב קוגן הבין את מטרתו ובקשתו של המערער, לטענתו לא הסכים עמו, וכעבור חודש, בעת ביקורו בארץ, אמר למערער, כי הסכמתו הייתה רק להצמדה ל"שכר". לאחר מספר חודשים פנה המערער לרב קוגן וחזר על בקשתו להצמדה גם ל"תנאים הנלווים". הרב קוגן השיב לו ביום 1.5.1979, כי מדובר רק על הצמדה ל"שכר", משום שהוא אינו רגיל להצמדה כללית ואינו מוסמך לחתום על "שיק פתוח". בחודש מרץ 1980 היה מפנה במשא ומתן - התנהלה שיחה נוספת בין המערער לבין הרב קוגן, בה חזר המערער על בקשתו, והפעם הסכים הרב קוגן. ההוכחה לכך היא, שעם חזרתו של הרב קוגן לארצות הברית כתב את המכתב מיום 31.3.1980, בו נאמר, שלאחר שיחות גלויות הגיעו להסכמה על הענקה למערער של "המעמד, השכר והתנאים הנלווים של מרצה בכיר" ("THE STATUS, SALARY AND FRINGE BENEFITS OF A MOREH BACHIR"). בדיון בתובענה דנן ביקש הרב קוגן לתרץ את הדברים הברורים, אולם הניסוח בהיר. כמו כן, הוכחה נוספת להסכמת המשיבים להצמיד את תנאי עבודתו של המערער לתנאי עבודה של מרצה בכיר הוא מכתבו של מנהל המכון דאז, ד"ר קצנשטיין, מיום 8.9.1981, אל בית הספר לספרנות של האוניברסיטה העברית (ראה סעיף 2 ח' לעיל), בו נאמר שתנאי עבודתו של המערער כוללים "... את כל מרכיבי השכר, ההטבות וזכויות, שמעניקים מוסדות אלה לעובדים בדרגת 'מורה בכיר'". לפיכך, על-פי לשונם של המכתבים שהוחלפו בין הצדדים במשא ומתן בעניין דרישת המערער להצמיד גם את התנאים הנלווים של מרצה בכיר עולה, כי המשיבה התחייבה ביום 31.3.1980 לשלם למערער הן את תנאי השכר של "מורה בכיר" והן תנאים נלווים. 10. הצמדה תוך התאמה משהצמידו הצדדים את התנאים הנלווים היה ברור להם, כי הצמדה זו תיעשה תוך השינויים המחויבים מהעובדה שמדובר בשני מוסדות נפרדים, היינו: המכון והאוניברסיטה העברית. המכון לא יכול היה להפריש לקרן הפנסיה של עובדי האוניברסיטה והצדדים התאימו את נושא זכויות המערער בעת סיום עבודתו למציאות, ועל כך נדבר בסעיף 16 להלן בנושא "פיצויי פיטורים". משהוצמד תשלום פנסיה רשאי המעביד המצמיד את התשלום לשלם אותו לקרן פנסיה אחרת או ביטוח מנהלים, בהתאם למוסכם בין הצדדים. במקרה שלפנינו הפריש המכון לביטוח מנהלים בעבור המערער והיה טבעי, שיסכימו הצדדים על המשך ההפרשות במקום הפרשות המרצה הבכיר לקרן פנסיה של עובדי האוניברסיטה. ההצמדה וההתאמה נעשו הן בתחילת ביצוע ההסכם והן בעת ביצועו. על הסכמתו של המערער להתאמה יש ללמוד מהיעדר מחאה מצדו. המערער נהג לדרוש את המגיע לו, לטענתו, וכך עשה בהתכתבות בשנים 1978 עד 1980 בנושא עצם ההצמדה. סביר, כי אם לא קיבל תנאי נלווה המגיע לו, לטענתו, בשנים לאחר 1980, בעת ביצוע הסכם ההצמדה, היה דורש מהנהלת המכון מיד. על שינויים מוסכמים בתנאי ההצמדה אנו לומדים מהשינוי המוסכם להצמדת שכרו, וזאת כאשר התעוררו בעיות של שחיקת שכר עקב אינפלציה ושינויים בשער השקל מול הדולר. לעומת זאת, אין הוכחה, כי המערער ויתר על מלוא הזכויות הנלוות של מרצה בכיר, שכן קיבל חלק מהן. אין לראות מהשינוי הזמני בשיטת ההצמדה (לדולר) ביטול הסכם ההצמדה או שינוי הסכם ההצמדה אלא התאמה זמנית על-מנת למנוע שחיקת שכרו של המערער. לפיכך, בתקופה שלא ביקש המערער החזרים לשכר לימוד בגין ילדיו באוניברסיטה (שנות הלימודים תשמ"ג עד תשמ"ז) סביר שלדעתו לא היה זכאי לכך, ואילו כשהיה זכאי ביקש וקיבל. כמו-כן, המערער לא קיבל 42 ימי חופשה שנתית, כפי ש"מורה בכיר" מקבל, אלא 26 ימי חופשה בלבד, וסביר שאם חשב שמגיעים לו 42 ימי חופשה היה מבקש ומקבל. הצמדת תנאי השכר של המערער למורה בכיר, תוך התאמתם של התנאים למציאות של היות המערער עובד המכון, ולא עובד האוניברסיטה, מתבטאת בביצוע ההסכם. ביצוע ההסכם מצביע הן על כוונתם של הצדדים והן על הסכמת הצדדים לגבי התאמת התנאים באוניברסיטה לתנאים של המערער במכון. נוסיף, כי באי-כוח הצדדים טענו לגבי תכלית הסכם ההצמדה. בית-הדין קמא קיבל את טענת בא-כוח המשיבה, כי כוונת הצדדים הייתה לשמר את ערכו של שכר המערער ולא להצמיד את כלל תנאי עבודתו. מקובל עלינו, כי אחת ממטרות ההסכם הייתה לשמר את ערכו של השכר. אולם, אין בזה לשלול את הכוונה לשלם למערער תנאים נלווים. ייתכן ההפך, שכן כוונה לשמר את השכר יכולה להצביע על כוונה לשמר את התמורה שהמערער יקבל משך השנים. שכר הינו מרכיב אחד של התמורה ועל-מנת לשמור על ערכה של התמורה יש להצמיד את מלוא תנאי העבודה. יש עדויות, כי הנהלת המכון הבינה את תנאי העבודה המותאמים הללו, בהתאם לפירוש שלנו, כן במכתבו של פרופ' פרידמן מיום 8.3.1988 בעניין תנאי מינויו של המערער כ"ספרן מומחה" לא מוזכר תשלום זה: "בעניין השכר, לא יפול שכרך משכר ספרן מומחה בספרייה הלאומית. כעת הוצמד שכרך החודשי לשכר מורה בכיר, ועליו נוספות ההטבות הבאות: קרן השתלמות, בטוח מנהלים כולל הפרשות לקרן פנסיה בשיתוף המעביד והעובד, קרן פיצויים והשתתפות בהוצאות שכר לימוד לילדיך בתקופת לימודם לקראת תואר ראשון". 11. שבתון הזכות הנלווית לשבתון מהווה חריג בהתאמת הסכם ההצמדה בין הצדדים. במקרה של שבתון אין ללמוד מאי-יציאתו של המערער לשבתון לאחר 1980, שהצדדים הסכימו שאינו זכאי לתנאי נלווה זה, משום שמקובל למרצה בכיר לחכות שנים עד שיוצא לשבתון. לדעתנו, משהוסכם על הצמדה לתנאים הנלווים של מרצה בכיר באוניברסיטה עולה, כי הוסכם על מתן שבתון למערער. הוכחה לכך הייתה תגובתו של פרופ' שורש לבקשת המערער לצאת לשבתון. פרופ' שורש לא דחה את הבקשה ולא טען שהמערער אינו זכאי לשבתון. יתרה מזו, סביר שחוקר ברמה של המערער יצא לשבתון מכל הסיבות והטעמים שמרצה בכיר באוניברסיטה עושה כך. לעומת זאת, אף בעניין שבתון היה על הצדדים להתאים זכויות השבתון שניתנות על-ידי האוניברסיטה העברית לתנאי השבתון במשיבים. מכאן, כי הוסכם מתן זכות השבתון למערער, תוך התאמתה לתנאים המקובלים במכון. מכאן, כי אנו דוחים את טענת המערער, כי תנאי יציאתו לשבתון צריכים להיות התנאים המקובלים באוניברסיטה. פרופ' שורש הביע את עמדת המכון, שתנאי השבתון הם אלה של המכון. למשיבים יש תנאי שבתון קבועים לצוות ההוראה. במסגרת התאמת תנאי ההצמדה הנלווים של מרצה בכיר למציאות במכון יש להתאים את תנאי השבתון של מרצה בכיר באוניברסיטה לאלה שבמכון. אין זה סביר, כי המערער ייהנה מתנאי שבתון שונים מחוקר אחר במכון היוצא לשבתון. כמו שהסכימו הצדדים על התאמת זכויות המערער לגבי סיום עבודתו, כך יש להתאים את תנאי השבתון של מרצה בכיר באוניברסיטה לאלה שבמכון, היינו: התנאים שצוינו במכתבו של פרופ' שורש (חודש שבתון בעבור כל שנת עבודה ושישה חודשי שבתון בתשלום שכר, או שנת שבתון שמחציתה בתשלום שכר). המשיבים טענו, כי המערער אינו זכאי לשבתון על-פי התנאים שנקבעו בחוקת עובדי האוניברסיטה העברית, ואין לתת שבתון לעובד הוראה בעל תואר ב.א. חוקת האוניברסיטה קובעת, כי "כל מורה - החל מדרגת מרצה... רשאי לבקש חופשת שבתון". בהצמדת התנאים הנלווים ובהתנהגותם הסכימו הצדדים, כי ההצמדה תהיה תוך תיאום התנאים באוניברסיטה לתנאים במכון שוקן. מכאן, כי ההצמדה היא לעקרון השבתון, היינו: להסכמת המכון לתת למערער שבתון. המערער אמנם היה בעל תואר ב.א. בעת בקשתו לשבתון, אולם בהסכם ההצמדה סוכם לראות אותו כמרצה בכיר, אף שאינו ממלא אחרי כל התנאים של מרצה בכיר. בכך הסכימו הצדדים לראות את המערער כמי שזכאי לתנאים כאילו היה בעל תואר התואם את מעמדו של מרצה בכיר, שהוא תואר דוקטור. התיאום הנוגע לשבתון מחייב, כי השבתון יינתן למערער על-פי התנאים המקובלים במכון שוקן למתן שבתון לעובד הוראה או חוקר. לפיכך, זכאי המערער לשבתון בתנאים המקובלים במכון, כפי שצוינו לעיל, כאשר הוא רשאי לבחור בין שתי האופציות שצוינו על-ידי פרופ' שורש. מהסכום המגיע למערער בגין השבתון יש לנכות את הסכומים של 10,000 ש"ח (ששולם לו בחודשים מרץ ומאי 1990) והסכום של $8,343 ששולם למערער בגין השבתון המוסכם. בא-כוח המכון אכן הצהיר לפרוטוקול ביום 9.3.1989, כי מוותר הוא על זכות קיזוז חלק מהסכומים ששולמו למערער, אך הצהרה זו התייחסה למקרה שייקבע שאין המערער זכאי לשבתון. 12. פיצויי פיטורים בית-הדין האזורי קבע, כי המערער פוטר, לא הוכחה סיבה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים, ועל-כן זכאי הוא לפיצויי פיטורים בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. טענות בא-כוח המכון לגבי הפרות משמעת על-ידי המערער נדחו. מקובלת עלינו קביעת בית-הדין האזורי בנושא זה ונימוקיו. סירובו של המערער להסכים לשינוי חד-צדדי של תנאי עבודתו אינו הפרת משמעת. המערער המשיך לבצע את עבודתו, תוך מחאה על החלטת הנהלת המכון לשנות את ארגון העבודה. מכאן, כי פיטוריו של המערער מזכים אותו לפיצויי פיטורים. תשלום המשיבה בגין ביטוח מנהלים אינו בא "במקום" פיצויי פיטורים אלא "על חשבון" פיצויי הפיטורים (דב"ע לט/31 - 3, 3-36 נעמ"ת, ההסתדרות הכללית - קלאו [2]; דב"ע נד/3 - 3 כהן - החברה המרכזית לתכנה ואוטומציה בע"מ [3]). האם קיבל המערער את מלוא פיצויי הפיטורים? הצדדים היו חלוקים על שכרו האחרון של המערער, כאשר ד"ר גליק, מנכ"ל המכון, העיד (סעיף 20 לתצהירו), כי שכרו האחרון של המערער לצורך חישוב פיצויי פיטורים היה 2,346 ש"ח, ואילו המערער העיד כי שכרו האחרון היה צריך להיות 2,929 ש"ח. בית-הדין האזורי קיבל את גירסת עד המשיבה, ועל-פי חישוב זה זכאי המערער לפיצויי פיטורים בסך 60,996 ש"ח. אין מקום להתערב בקביעה העובדתית הזאת של בית-הדין האזורי. טענה נוספת של המשיבים הייתה, כי שילמו למערער מעבר לסכום המגיע לו, היינו: 74,420 ש"ח. סכום זה כולל: רכיב פיצויי הפיטורים בביטוח המנהלים, השלמה, סיכון בגין מרץ-מאי 1990, וסכום בגין השבתון. משהגענו למסקנה, כי זכאותו של המערער לשבתון נובעת מחוזה העבודה בין הצדדים אין לכלול סכום זה בפיצויי פיטורים. אשר לתשלום בגין מרץ עד מאי 1990, סכום זה אינו מהווה דמי הודעה מוקדמת, שכן המערער פוטר ביום 29.12.1990 ודמי ההודעה המוקדמת אינם עולים על חודשיים. הסכום הזה שולם למערער בעת השבתון המוסכם (בלי שבעל-דין מוותר על טענותיו) ולפיכך ינוכה מהסכום המגיע למערער בגין השבתון (ראה סעיף 20 לעיל). על-כן, על חשבון פיצויי פיטורים קיבל המערער את הסכומים הבאים: 31,362 ש"ח - רכיב פיצויי פיטורים בפוליסת ביטוח מנהלים, ועוד 33,068 ש"ח - השלמת פיצויי פיטורים, היינו: סה"כ = 64,420 ש"ח. מאחר והסכום ששולם למערער בגין השלמת פיצויי פיטורים (64,420 ש"ח) עולה על הסכום המגיע לו בהתאם לחוק פיצויי פיטורים (60,996 ש"ח) אין אנו פוסקים סכום לטובתו בגין השלמת פיצויי פיטורים. 13. פיצוי על פיטורים בניגוד לחוזה העבודה - "פיצויים מוגדלים" בית-הדין קבע, כי המערער לא הוכיח שפוטר בניגוד לחוזה העבודה או תשתית עובדתית המצדיקה תשלום "פיצויי פיטורים מוגדלים". לא מצאנו סיבה להתערב במסקנה זו. 14. זכאות לפנסיה הפירוש המקובל עלינו של הסכם ההצמדה בין הצדדים היה, כאמור לעיל, כי תנאי כמו תשלום בסיום עבודתו של המערער יותאם לתנאים של מרצה בכיר. עוד קבענו, כי מהתנהגותם של הצדדים למדנו על הסכמתם, כי במקום הפנסיה המגיעה למרצה בכיר תפריש המשיבה לביטוח מנהלים בגין המערער בשיעור של 8.3% בגין פיצויי פיטורים ו-5% חלק המעביד בפנסיה. בפסיקה נקבע, כי הפרשות ביטוח מנהלים אינן באות במקום הסדר פנסיוני, אולם ההפרשות לביטוח מנהלים הינן "על חשבון" הסדר כזה (דב"ע נב/40 - 3 פדידה ואח' - וייז ואח' [4]). במקרה שלפנינו, אין חובה להפריש לקופת פנסיה מסוימת מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה. כמו-כן, המערער לא ביקש להפריש כספים לקופת הפנסיה של עובדי האוניברסיטה העברית, ולא הוכח שהדבר אפשרי. ההפך הוא הנכון, הוסכם בין הצדדים על המשך הפרשות לביטוח מנהלים, וכך נעשה משך שנים, מבלי שהמערער מחה על כך. בהתחשב בכך, יש להבחין את המקרה שלפנינו מהפסיקה המחייבת עריכת חשבון של הביטוח בקופת הפנסיה וביטוח המנהלים. נוסיף, כי המערער לא פעל על-פי הדרך שנקבעה בפסיקה ודרש בתביעתו פנסיה, היינו: פנסיה כפולה, אחת מביטוח מנהלים ואחת מהמשיבים. לאור כל האמור לעיל אין המערער זכאי לפנסיה נוספת או לתשלום בגין זכויות פנסיה. 15. התביעות האחרות טענות המערער היו רבות והתייחסו לתביעות בגין ימי מחלה, פיצוים עבור עבודה יחידה, מענק מיוחד, נזקים אחרים, פגיעה במוניטין וזכויות פרסום הגלויות ורכישות במסגרת העבודה. בית-הדין האזורי לא קיבל אף אחת מהתביעות הללו. בא-כוח המערער לא שכנענו להתערב בכך. כאמור לעיל בעניין התאמת הסכם ההצמדה בתחילת ביצוע ההסכם ובעת ביצועו, הזכויות המגיעות למערער היו אלה שקיבל בפועל (פרט לשבתון). נוסיף, כי הזכות לפיצוי בעבור עבודה יחידה, למשל, קיימת באוניברסיטה העברית רק משנת 1983, הסכמת הצדדים בשנת 1980 לא התייחסה לתוספת זו, ואי-תשלומו משך שנים מצביע על-כך שהצדדים הסכימו שהתוספת אינה מגיעה למערער. יש לציין, כי המערער עבד במקומות אחרים כאשר עבד במכון שוקן. אשר לתביעה, כי פיטורי המערער גרמו לפגיעה במוניטין, היא לא הוכחה. ההפך הוא הנכון, לאחר הפיטורים העידו מומחים, כי המערער עדיין מומחה בתחום שלו. פרופ' י' זוסמן: "אני יכול להעיד עליו שהוא אחד המומחים היותר גדולים בכל תחומי הספר העברי ובכל הנוגע לכתבי יד עבריים, דפוסים וספרנות...". וכן מעיד פרופ' ע' פליישר: "מר רוזנטל, תלמיד חכם מובהק ואיש מידות, מן הבקיאים החשובים בימינו במקצועות הספר העברי, היה ידוע לי כל השנים כמסביר פנים לבאי הספריה וכמוכן לסייע בלב חפץ, בעצה ובשרות, לכל דורש...". בעניין פיצוי בגין פגיעה בזכויות פרסום הגלויות ורכישות שבמסגרת העבודה, לא מצאנו כל סיבה לשנות את קביעת בית-הדין קמא כי לא הונחה שום תשתית ראייתית בעניין זה. 16. סוף דבר אנו מקבלים את הערעור בכך, שהמשיבים ישלמו למערער בגין שבתון, על-פי הנקבע בסעיף 15 לעיל. אשר לתביעות האחרות של המערער דין הערעור להידחות. בהתחשב בתוצאה אין צו להוצאות. בית-הדין מתנצל על האיחור במתן פסק-הדין. התפטרות