רקע כללי 1. התובע עבד אצל הנתבעת, חברה למתן שרותי נקיון ואבטחה, כעובד על בסיס שעתי החל ב- 2.6.02. התובע הוצב לעבודת טיטוא רחובות בעכו, עבור עירית עכו. 2. בסוף שנת 2004 הסתיימה ההתקשרות בין הנתבעת ועירית עכו. 3. לאחר שקיבל התובע מכתב שיבוץ לעבודה בביה"ח רמב"ם בחיפה (המכתב נושא תאריך 18.1.05), פנה התובע באמצעות אשתו אל הנתבעת, ביום 30.1.05, וטען כי בשל מצב בריאותו אינו מסוגל לקבל את השיבוץ המוצע. התובע ביקש להפסיק עבודתו בנתבעת וכך נכתב: "לצערינו מצב בריאותו של ניקולאי לא מאפשר לו לעזוב עכו, הוא מסוגל לעבוד רק במקום מגוריו- מקום מוכר ורגיל בשבילו (מכתב של רופא מצורף). זאת סיבה רצינית לבקשתנו לפטר אותו מהעבודה תוך שמירה על זכויותיו...אנו מקוים שהחלתתכם (כך במקור) תהיה מחושבת, הגיונית ואנושית כרגיל..." (ר' ת/1). למכתב צורף מסמך רפואי מיום 27.1.05 (ת/2) בו צוין כי התובע סובל מאלצהיימר וכי יש לו ירידה בזכרון וחוסר התמצאות במקום חדש ובזמן נסיעה באוטובוסים. 4. הנתבעת ביקשה לקבל מכתב מרופא תעסוקתי וביום 17.2.05 המציא התובע מכתב ד"ר שמחוביץ בו נאמר כי התובע סובל מ- DEMENTIA WITH DEPRESSIVE FEATURES ואינו כשיר להמשך עבודתו בחברה. במכתב הומלץ לתובע לפנות למל"ל למימוש הזכויות. 5. הנתבעת שהכירה את התובע ומצבו סברה בכל זאת כי התובע מסוגל להיות משובץ לעבודה יחד עם ובהשגחת עובדים נוספים ולפיכך זומן התובע ביום 7.3.05 לשיבוץ בעבודות הדברה עם צוות המשרד בעכו. 6. ביום 10.3.05 המציא התובע מכתב רופאה תעסוקתית כי הוא נמצא בטיפול ומעקב נוירולוג ועקב מצבו אינו כשיר להמשיך בעבודתו אצל הנתבעת. 7. הנתבעת סברה כי על הרופא לציין באילו עבודות מוגבל התובע. הנתבעת שלחה לתובע ביום 17.3.05 מכתב שיבוץ לעבודה, והתכוננה לשבצו לעבודות בתוך משרדיה, במתחם סגור. לפי עדות הנתבעת, המהימנה עלינו, מוכנה היתה הנתבעת לדאוג להסעת התובע לעבודה וממנה. התובע סרב לקבל גם שיבוץ זה בטענה כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו קבלת עבודה זו. ביום 5.4.05 הוציאה הנתבעת מכתב ולפיו התובע סיים עבודתו בחברה מרצונו, לאחר שלא התייצב לשני שיבוצים לעבודה אותם קיבל. 8. לאחר הפסקת עבודתו, ביום 5.6.05, נקבעה לתובע נכות כללית בשיעור 75% רטרואקטיבית מיום 1.12.03, ודרגת אי כושר בשיעור 75% מיום 30.7.04. התובע נמצא זכאי לקצבת נכות מלאה. 9. אין מחלוקת כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת פדיון ימי חופשה. הנתבעת ביקשה לשלם לתובע ההפרשים המגיעים לו, וכן פיצויי פיטורים, אולם התובע (באמצעות אשתו) סרבו לקבל זאת. התובע מבקש כי יפסקו לו פדיון חופשה ופיצויי פיטורים בתוספת פיצויי הלנה. 10. לטענת הנתבעת, לא היה בכוונתה לפטר את התובע, והיא עשתה כל נסיון ע"מ למצוא לו עבודה המתאימה למגבלותיו. התובע הוא זה שביקש להפסיק עבודתו עקב השינוי במקום העבודה וללא שהיה בתקופה הרלוונטית שינוי של ממש במצבו הרפואי אשר מנע ממנו המשך עבודה בתנאים החדשים שהוצעו לו. משכך, טוענת הנתבעת, יש לראות בתובע כמתפטר ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. הכרעה 11. לאחר ששמענו ראיות הצדדים שוכנענו, כי על אף שהיתה הדרדרות הדרגתית במצבו הרפואי של התובע וביכולת תפקודו, לא מצבו הרפואי היה זה שהשתנה ביום 31.12.04, יום הפסקת המכרז עם עירית עכו, באופן שלא איפשר המשך עבודתו בתנאים שהוצעו לו. התובע ביקש שלא להמשיך לעבוד, תוך ניצול הפסקת ההתקשרות עם עירית עכו והשינוי במקום עבודתו כדי להתפטר ולזכות בפיצויי פיטורים. אשת התובע אישרה עובדה זו כאשר העידה: "בתקופה הזו לא קרה שום דבר מסוים ואם ביום 19.1 היו אומרים לו שהוא ממשיך באותו רחוב שעשה היה הולך ואולי היה סוחב עוד קצת זמן..." שוכנענו, כי ההדרדרות במצבו הבריאותי של התובע באופן שלא איפשר המשך עבודתו הגיעה בשלב מאוחר יותר. נסיונות השיבוץ מצד הנתבעת נעשו איפוא בתום לב ותוך התחשבות בתובע ובמוגבלויותיו. אמנם, התובע המציא אישורים רפואיים בדבר חוסר מסוגלותו לכל עבודה, והנתבעת לא ביקשה להעמידו לבדיקת רופא מטעמה, אולם נראה, שהאישורים הרפואיים שניתנו לתובע נכתבו באופן שיתאים לשיבוצים שניתנו לו. כאשר שובץ התובע לעבודה בבי"ח רמב"ם, המציא הוא אישור על בעיה בהתמצאות במקומות חדשים ונסיעה באוטובוסים. משהתחשבה בכך הנתבעת וביקשה לשבצו בעכו, במשרדיה הסגורים והמתוחמים, כך שלא תתעורר בעיית התמצאות, המציא התובע אישור חדש, לקוני, כי אין מצבו מאפשר לו לעבוד כלל. הנתבעת דרשה, מצידה, אישור רפואי בו יפורט מה אין באפשרות התובע לעשות, כדי למצוא לו עבודה מתאימה. 12. סע' 6 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 קובע כדלקמן: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו...ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". נפסק, כי המניע להתפטרות, הקשר הסיבתי בין המצב הרפואי וההתפטרות, צריך לפעול למעשה במעמד ההתפטרות. אין די בכך שמצב בריאותו של העובד היה גורם סיבתי או אחד הגורמים הסיבתיים להתפטרות, אלא שצריך כי יהיה ברור שאותו גורם פעל למעשה. (דב"ע ל"ה/41-3 יעקב היגר נ. דינה שוורץ, פד"ע ז' 24, דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב נ. זאקו שווק בע"מ, פד"ע כ"ז 514). אין די בכך שמצבו הבריאותי של העובד לקוי והוא בבחינת "רקע" להתפטרות, אלא יש צורך שמצב הבריאות הוא הגורם הפועל, המניע להתפטרות או לפחות אחד המניעים הממשיים לכך (דב"ע לג/8-3 טוטנאור בע"מ- לפידות, פד"ע ד' 321). בית הדין יביא בחשבון גם את תחושותיו הסובייקטיביות של העובד בעת בחינת השאלה, האם הממצאים הרפואיים האובייקטיביים הצדיקו התפטרות ממקום העבודה מחמת מצב בריאות לקוי. אולם יש להדגיש כי כדי שיהיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים, יש להוכיח, כי גם הגורם הרפואי האובייקטיבי הוא זה שהיה "המניע" לתוצאה של ההתפטרות. צריך להראות תחושה סובייקטיבית של מצב בריאות לקוי בד בבד עם קיומם של ממצאים רפואיים לכך. לתחושה סובייקטיבית של העובד יש לייחס משקל לא מבוטל אם תחושה זו מגובה במסמכים רפואיים מתאימים (עב 1214/02 ישראל שטרית נ. סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838). כאשר ישנם מניעים נוספים להתפטרות, כאלו שאינם קשורים למצב הרפואי, אין הדבר "מונע" התפטרות בדין מפוטר - ובלבד שהמניע הרפואי הוא אמיתי וניכר. במקרה כזה הקובע הוא מידת הממשות של הקשר הסיבתי בין ההתפטרות לבין המצב הרפואי שבעטיו מתבקשים פיצויי הפיטורים (יצחק לובוצקי/סיום יחסי עבודה/פרק 10/עמ' 9 והפסיקה שצוטטה). יתכנו מקרים שמצב הבריאות אינו סיבה מספקת להתפטרות וזאת אם יכול המעביד ליצור תנאים בהם יוכל העובד להמשיך לעבוד, חרף מחלתו. עם זאת, נפסק כי בנסיבות מיוחדות, אופי המחלה, מצבו הסוציאלי של העובד והעובדה שהמל"ל הכיר בנכותו וקבע דרגת אי כושר המצביעה על כך שגם המל"ל ראה בו כמי שיצא ממעגל העבודה, יש מקום לשלם פיצויי פיטורין חרף העובדה שהוצעה לעובד עבודה חלופית. (ר' ע"ע 1214/02 לעיל). 13. באשר לתכלית סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים נפסק, כי מחד, אין הגיון לתת פיצויי פיטורים לעובד המתפטר בעקבות מחלה שאינה מונעת או מקשה על המשך עבודתו. מאידך, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום העבודה ויש להמעיט על העובד את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי פיטורים וכן יש לתת משקל לזכותו של כל עובד לעזוב את מקום עבודתו מבלי שיוטל עליו "עונש" של הפסד פיצויי פיטורים (עב 1214/02 שצוטט לעיל, בעמ' 845). 14. בנסיבות המקרה, לנוכח אופי המחלה, המדרדר והולך, אין לומר שהמחלה לא היתה אחד המניעים העיקריים להפסקת עבודתו של התובע, אף אם במועד בו ביקש התובע להפסיק עבודתו עדיין מסוגל היה לעבודה החלופית שהוצעה לו. אין חולק כי התובע חולה במחלת אלצהיימר וכי לאחר פרק זמן קצר אכן הדרדר מצבו עד כדי אובדן מוחלט של יכולת תעסוקתית כך שממילא נאלץ היה להפסיק עבודתו מחמת מחלתו ולזכות בפיצויי פיטורים. בעובדה שהתובע הוכר, אף כי רטרואקטיבית, כבעל אי כושר להשתכר וכזכאי לקצבת נכות מלאה, יש כדי לחזק מסקנתו כי אף אם מסוגל היה התובע להמשיך לעבוד לפרק זמן קצר נוסף בעבודה החלופית שהוצעה לו, הרי שבמכלול הנסיבות, ולנוכח אופי מחלתו זכאי הוא לפיצויי פיטורים. יפה עשתה הנתבעת משהסכימה טרם הדיון לשלם לתובע פיצויי הפיטורים במלואם, אף כי התובע סרב באופן בלתי מובן לקבלם, ומבלי שיודע הוא אל נכון את דרך חישוב הפיצויים ופדיון החופשה המגיעים לו, ואת סכומם. 15. אשר על כן, קובעים אנו כדלקמן: א. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים לפי התחשיב כדלקמן: 6742.5 = 31 X 31324 (סה"כ השכר בשנת 2004). 12 בנסיבות העניין, אין מקום לפסוק פיצויי הלנה ועל כן ישולם סך זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.05 ועד התשלום בפועל. ב. פדיון חופשה בסך 3,350 ש"ח (ברוטו) (בהתחשב בתקופת העבודה ובשכרו של התובע עפ"י תלושי השכר- 135 ש"ח ליום), סך זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.05 ועד התשלום בפועל. 16. משהסכימה הנתבעת לשלם לתובע מלוא תביעתו וזה סרב אף מבלי שידע סכומי התביעה האמיתיים המגיעים לו, דבר שחייב אותנו לקיים את הדיון אשר הביא לתוצאה דומה, איננו עושים צו להוצאות. 17. באפשרות הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממתן פסק הדין. התפטרות